היין מעורר לעג, והמשקה המשכר מעורר המולה; כל מי שנגרר אחריו לא יהיה חכם.
לֵ֣ץ הַ֭יַּין הֹמֶ֣ה שֵׁכָ֑ר וְכָל־שֹׁ֥גֶה בּ֝֗וֹ לֹ֣א יֶחְכָּֽם׃משלי · פרק כ׳
השלכות של בחירות, חכמת חיים ויושרה
מקבץ פתגמים העוסקים במידות טובות, ניהול דיבור, צדק במשפט ומשמעות הכוח והזקנה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי כ׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
השלכות של בחירות ומידות
אימת המלך דומה לשאגה של כפיר; מי שמרגיז אותו מסכן את חייו.
נַ֣הַם כַּ֭כְּפִיר אֵ֣ימַת מֶ֑לֶךְ מִ֝תְעַבְּר֗וֹ חוֹטֵ֥א נַפְשֽׁוֹ׃כבוד לאדם להתרחק ממריבה, אבל כל טיפש מתפרץ לריב.
כָּב֣וֹד לָ֭אִישׁ שֶׁ֣בֶת מֵרִ֑יב וְכָל־אֱ֝וִ֗יל יִתְגַּלָּֽע׃בגלל הקור העצל לא חורש; בזמן הקציר הוא מבקש, ואין לו כלום.
מֵ֭חֹרֶף עָצֵ֣ל לֹא־יַחֲרֹ֑שׁ ישאל [וְשָׁאַ֖ל] בַּקָּצִ֣יר וָאָֽיִן׃חכמת חיים ומידות טובות
עצה שבלבו של אדם היא כמו מים עמוקים, ואדם נבון יודע לדלות אותה.
מַ֣יִם עֲ֭מֻקִּים עֵצָ֣ה בְלֶב־אִ֑ישׁ וְאִ֖ישׁ תְּבוּנָ֣ה יִדְלֶֽנָּה׃רבים מכריזים, כל אחד, על החסד שלו; אבל אדם נאמן — מי ימצא?
רָב־אָדָ֗ם יִ֭קְרָא אִ֣ישׁ חַסְדּ֑וֹ וְאִ֥ישׁ אֱ֝מוּנִ֗ים מִ֣י יִמְצָֽא׃צדיק שחי ביושר, אשרי בניו אחריו.
מִתְהַלֵּ֣ךְ בְּתֻמּ֣וֹ צַדִּ֑יק אַשְׁרֵ֖י בָנָ֣יו אַחֲרָֽיו׃מלך שיושב על כס המשפט מנפה בעיניו כל רע.
מֶ֗לֶךְ יוֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּא־דִ֑ין מְזָרֶ֖ה בְעֵינָ֣יו כָּל־רָֽע׃יושרה, משקל נכון וצדק
מי יכול לומר: "ניקיתי את ליבי, טיהרתי את עצמי מחטאי"?
מִֽי־יֹ֭אמַר זִכִּ֣יתִי לִבִּ֑י טָ֝הַ֗רְתִּי מֵחַטָּאתִֽי׃משקולת אחת ומשקולת אחרת, מידת איפה אחת ומידת איפה אחרת — גם אלה וגם אלה מתועבות בעיני השם.
אֶ֣בֶן וָ֭אֶבֶן אֵיפָ֣ה וְאֵיפָ֑ה תּוֹעֲבַ֥ת יְ֝הוָ֗ה גַּם־שְׁנֵיהֶֽם׃גם נער ניכר במעשיו: אם מעשהו נקי ואם מעשהו ישר.
גַּ֣ם בְּ֭מַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר־נָ֑עַר אִם־זַ֖ךְ וְאִם־יָשָׁ֣ר פָּעֳלֽוֹ׃אוזן ששומעת ועין שרואה — את שתיהן עשה השם.
אֹ֣זֶן שֹׁ֭מַעַת וְעַ֣יִן רֹאָ֑ה יְ֝הוָ֗ה עָשָׂ֥ה גַם־שְׁנֵיהֶֽם׃חכמת הדיבור והתנהגות
אל תאהב לישון, כדי שלא תהיה עני. פקח את עיניך, ויהיה לך לחם בשפע.
אַל־תֶּֽאֱהַ֣ב שֵׁ֭נָה פֶּן־תִּוָּרֵ֑שׁ פְּקַ֖ח עֵינֶ֣יךָ שְֽׂבַֽע־לָֽחֶם׃״רע, רע״, אומר הקונה, וכשהוא הולך משם הוא מתפאר.
רַ֣ע רַ֭ע יֹאמַ֣ר הַקּוֹנֶ֑ה וְאֹזֵ֥ל ל֝֗וֹ אָ֣ז יִתְהַלָּֽל׃יש זהב והרבה פנינים, אבל שפתיים שמדברות מתוך ידע הן דבר יקר.
יֵ֣שׁ זָ֭הָב וְרָב־פְּנִינִ֑ים וּכְלִ֥י יְ֝קָ֗ר שִׂפְתֵי־דָֽעַת׃קח את בגדו של מי שנעשה ערב לאדם זר, וקח ממנו משכון בגלל אישה זרה.
לְֽקַח־בִּ֭גְדוֹ כִּי־עָ֣רַב זָ֑ר וּבְעַ֖ד נכרים [נָכְרִיָּ֣ה] חַבְלֵֽהוּ׃על המילים
בכתיב מופיע ״זרים״, וברובד הקריאה ״אישה זרה״.
חוכמה בניהול מלחמה, דיבור ומשפחה
לחם שהושג בשקר טעים לאדם, אבל אחר כך פיו יתמלא חצץ.
עָרֵ֣ב לָ֭אִישׁ לֶ֣חֶם שָׁ֑קֶר וְ֝אַחַ֗ר יִמָּֽלֵא־פִ֥יהוּ חָצָֽץ׃תוכניות מתבססות בעזרת עצה, ומלחמה מנהלים בעזרת תחבולות.
מַ֭חֲשָׁבוֹת בְּעֵצָ֣ה תִכּ֑וֹן וּ֝בְתַחְבֻּל֗וֹת עֲשֵׂ֣ה מִלְחָמָֽה׃מי שהולך רכיל מגלה סודות, ואל תתחבר למי שמדבר יותר מדי.
גּֽוֹלֶה־סּ֭וֹד הוֹלֵ֣ךְ רָכִ֑יל וּלְפֹתֶ֥ה שְׂ֝פָתָ֗יו לֹ֣א תִתְעָרָֽב׃מי שמקלל את אביו ואת אמו, הנר שלו ידעך בעומק החושך.
מְ֭קַלֵּל אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ יִֽדְעַ֥ךְ נֵ֝ר֗וֹ באישון [בֶּאֱשׁ֥וּן] חֹֽשֶׁךְ׃הַשָּׂכָה בְּמִשְׁפָּט וּבְעָמָל
נחלה שמקבלים בחיפזון בתחילה, בסופה לא תהיה מבורכת.
נַ֭חֲלָה מבחלת [מְבֹהֶ֣לֶת] בָּרִאשֹׁנָ֑ה וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ לֹ֣א תְבֹרָֽךְ׃אל תגיד: "אחזיר רעה על רעה". קווה להשם, והוא יושיע אותך.
אַל־תֹּאמַ֥ר אֲשַׁלְּמָה־רָ֑ע קַוֵּ֥ה לַֽ֝יהוָ֗ה וְיֹ֣שַֽׁע לָֽךְ׃משקולת אחת ומשקולת אחרת הן דבר מתועב בעיני השם, ומאזני מרמה אינם טובים.
תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה אֶ֣בֶן וָאָ֑בֶן וּמֹאזְנֵ֖י מִרְמָ֣ה לֹא־טֽוֹב׃צעדיו של איש באים מהשם, ואיך אדם יכול להבין את דרכו?
מֵיהוָ֥ה מִצְעֲדֵי־גָ֑בֶר וְ֝אָדָ֗ם מַה־יָּבִ֥ין דַּרְכּֽוֹ׃חָכְמָה בַּמֶּלֶךְ וּבְנֶפֶשׁ הָאָדָם
זו מלכודת לאדם לבלוע דבר שהוקדש, ורק אחרי שנדר נדרים לבדוק במה התחייב.
מוֹקֵ֣שׁ אָ֭דָם יָ֣לַע קֹ֑דֶשׁ וְאַחַ֖ר נְדָרִ֣ים לְבַקֵּֽר׃על המילים
הביטוי ״ילע קודש״ אינו חד־משמעי: אפשר להבין אותו גם כהקדשה פזיזה של דבר.
מלך חכם מפזר את הרשעים ומעביר עליהם גלגל.
מְזָרֶ֣ה רְ֭שָׁעִים מֶ֣לֶךְ חָכָ֑ם וַיָּ֖שֶׁב עֲלֵיהֶ֣ם אוֹפָֽן׃נשמת האדם היא נר של השם, המחפש בכל חדרי הבטן.
נֵ֣ר יְ֭הוָה נִשְׁמַ֣ת אָדָ֑ם חֹ֝פֵ֗שׂ כָּל־חַדְרֵי־בָֽטֶן׃על המילים
״חדרי הבטן״ הם המקומות הפנימיים והנסתרים באדם.
חסד ואמת שומרים על מלך, והחסד תומך בכיסאו.
חֶ֣סֶד וֶ֭אֱמֶת יִצְּרוּ־מֶ֑לֶךְ וְסָעַ֖ד בַּחֶ֣סֶד כִּסְאֽוֹ׃כֹּחַ בַּחוּרִים וְהַדַּר זְקֵנִים
הכוח של הצעירים הוא תפארתם, והשיבה היא ההדר של הזקנים.
תִּפְאֶ֣רֶת בַּחוּרִ֣ים כֹּחָ֑ם וַהֲדַ֖ר זְקֵנִ֣ים שֵׂיבָֽה׃חבורות של פצע מנקות מן הרוע, ומכות מגיעות עד חדרי הבטן.
חַבֻּר֣וֹת פֶּ֭צַע תמריק [תַּמְר֣וּק] בְּרָ֑ע וּ֝מַכּ֗וֹת חַדְרֵי־בָֽטֶן׃על המילים
ייתכן ש״חדרי הבטן״ מתארים את עומק הגוף, וייתכן שהם רומזים גם לפנימיות האדם.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
השלכות של בחירות ומידות
לֵ֣ץ הַ֭יַּין הֹמֶ֣ה שֵׁכָ֑ר וְכָל־שֹׁ֥גֶה בּ֝֗וֹ לֹ֣א יֶחְכָּֽם׃
נַ֣הַם כַּ֭כְּפִיר אֵ֣ימַת מֶ֑לֶךְ מִ֝תְעַבְּר֗וֹ חוֹטֵ֥א נַפְשֽׁוֹ׃
כָּב֣וֹד לָ֭אִישׁ שֶׁ֣בֶת מֵרִ֑יב וְכָל־אֱ֝וִ֗יל יִתְגַּלָּֽע׃
מֵ֭חֹרֶף עָצֵ֣ל לֹא־יַחֲרֹ֑שׁ ישאל [וְשָׁאַ֖ל] בַּקָּצִ֣יר וָאָֽיִן׃
חכמת חיים ומידות טובות
מַ֣יִם עֲ֭מֻקִּים עֵצָ֣ה בְלֶב־אִ֑ישׁ וְאִ֖ישׁ תְּבוּנָ֣ה יִדְלֶֽנָּה׃
רָב־אָדָ֗ם יִ֭קְרָא אִ֣ישׁ חַסְדּ֑וֹ וְאִ֥ישׁ אֱ֝מוּנִ֗ים מִ֣י יִמְצָֽא׃
מִתְהַלֵּ֣ךְ בְּתֻמּ֣וֹ צַדִּ֑יק אַשְׁרֵ֖י בָנָ֣יו אַחֲרָֽיו׃
מֶ֗לֶךְ יוֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּא־דִ֑ין מְזָרֶ֖ה בְעֵינָ֣יו כָּל־רָֽע׃
יושרה, משקל נכון וצדק
מִֽי־יֹ֭אמַר זִכִּ֣יתִי לִבִּ֑י טָ֝הַ֗רְתִּי מֵחַטָּאתִֽי׃
אֶ֣בֶן וָ֭אֶבֶן אֵיפָ֣ה וְאֵיפָ֑ה תּוֹעֲבַ֥ת יְ֝הוָ֗ה גַּם־שְׁנֵיהֶֽם׃
גַּ֣ם בְּ֭מַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר־נָ֑עַר אִם־זַ֖ךְ וְאִם־יָשָׁ֣ר פָּעֳלֽוֹ׃
אֹ֣זֶן שֹׁ֭מַעַת וְעַ֣יִן רֹאָ֑ה יְ֝הוָ֗ה עָשָׂ֥ה גַם־שְׁנֵיהֶֽם׃
חכמת הדיבור והתנהגות
אַל־תֶּֽאֱהַ֣ב שֵׁ֭נָה פֶּן־תִּוָּרֵ֑שׁ פְּקַ֖ח עֵינֶ֣יךָ שְֽׂבַֽע־לָֽחֶם׃
רַ֣ע רַ֭ע יֹאמַ֣ר הַקּוֹנֶ֑ה וְאֹזֵ֥ל ל֝֗וֹ אָ֣ז יִתְהַלָּֽל׃
יֵ֣שׁ זָ֭הָב וְרָב־פְּנִינִ֑ים וּכְלִ֥י יְ֝קָ֗ר שִׂפְתֵי־דָֽעַת׃
לְֽקַח־בִּ֭גְדוֹ כִּי־עָ֣רַב זָ֑ר וּבְעַ֖ד נכרים [נָכְרִיָּ֣ה] חַבְלֵֽהוּ׃
חוכמה בניהול מלחמה, דיבור ומשפחה
עָרֵ֣ב לָ֭אִישׁ לֶ֣חֶם שָׁ֑קֶר וְ֝אַחַ֗ר יִמָּֽלֵא־פִ֥יהוּ חָצָֽץ׃
מַ֭חֲשָׁבוֹת בְּעֵצָ֣ה תִכּ֑וֹן וּ֝בְתַחְבֻּל֗וֹת עֲשֵׂ֣ה מִלְחָמָֽה׃
גּֽוֹלֶה־סּ֭וֹד הוֹלֵ֣ךְ רָכִ֑יל וּלְפֹתֶ֥ה שְׂ֝פָתָ֗יו לֹ֣א תִתְעָרָֽב׃
מְ֭קַלֵּל אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ יִֽדְעַ֥ךְ נֵ֝ר֗וֹ באישון [בֶּאֱשׁ֥וּן] חֹֽשֶׁךְ׃
הַשָּׂכָה בְּמִשְׁפָּט וּבְעָמָל
נַ֭חֲלָה מבחלת [מְבֹהֶ֣לֶת] בָּרִאשֹׁנָ֑ה וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ לֹ֣א תְבֹרָֽךְ׃
אַל־תֹּאמַ֥ר אֲשַׁלְּמָה־רָ֑ע קַוֵּ֥ה לַֽ֝יהוָ֗ה וְיֹ֣שַֽׁע לָֽךְ׃
תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה אֶ֣בֶן וָאָ֑בֶן וּמֹאזְנֵ֖י מִרְמָ֣ה לֹא־טֽוֹב׃
מֵיהוָ֥ה מִצְעֲדֵי־גָ֑בֶר וְ֝אָדָ֗ם מַה־יָּבִ֥ין דַּרְכּֽוֹ׃
חָכְמָה בַּמֶּלֶךְ וּבְנֶפֶשׁ הָאָדָם
מוֹקֵ֣שׁ אָ֭דָם יָ֣לַע קֹ֑דֶשׁ וְאַחַ֖ר נְדָרִ֣ים לְבַקֵּֽר׃
מְזָרֶ֣ה רְ֭שָׁעִים מֶ֣לֶךְ חָכָ֑ם וַיָּ֖שֶׁב עֲלֵיהֶ֣ם אוֹפָֽן׃
נֵ֣ר יְ֭הוָה נִשְׁמַ֣ת אָדָ֑ם חֹ֝פֵ֗שׂ כָּל־חַדְרֵי־בָֽטֶן׃
חֶ֣סֶד וֶ֭אֱמֶת יִצְּרוּ־מֶ֑לֶךְ וְסָעַ֖ד בַּחֶ֣סֶד כִּסְאֽוֹ׃
כֹּחַ בַּחוּרִים וְהַדַּר זְקֵנִים
תִּפְאֶ֣רֶת בַּחוּרִ֣ים כֹּחָ֑ם וַהֲדַ֖ר זְקֵנִ֣ים שֵׂיבָֽה׃
חַבֻּר֣וֹת פֶּ֭צַע תמריק [תַּמְר֣וּק] בְּרָ֑ע וּ֝מַכּ֗וֹת חַדְרֵי־בָֽטֶן׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מציג תובנות על ההתנהגות האנושית, החל מהתמודדות עם יצר ועד ליושרה במשא ומתן.
השלכות של בחירות ומידות
פרק זה מציג משפטים על השלכות מעשים. היין גורם לבלבול ואין בו חכמה. כעס מול מלך מסוכן לחוטא. הימנעות ממאבקים היא כבוד, בעוד טיפשות מעוררת בושה. העצלן לא יקצור בגלל חוסר עבודה בזמן הנכון.
חכמת חיים ומידות טובות
הפרק עוסק בבחינת מעשי בני האדם ובמידותיהם. הוא מדבר על הקושי לחלץ תובנות מעומק המחשבה, על החשיבות של נאמנות בתוך עולם של רב משתנים, על השכר של הנהגת צדק ועל האחריות של המנהיג לשמור על צדק ודין.
יושרה, משקל נכון וצדק
פרק זה עוסק בבחינת הלב והמעשים. הוא מזהיר מפני התרשלות במוסר ומהונאות במסחר. הכתוב מדגיש שאין אדם יכול להטעות את עצמו לגבי טהרת ליבו, וששימוש במשקלים לא אמינים הוא דבר שנורא בעיני ה'. כמו כן, המעשים של הנער חושפים את אופיו האמיתי, וכל חוש שקיבלנו נוצר על ידי ה'.
חכמת הדיבור והתנהגות
פרק זה מציע עצות מעשיות לגבי ניהול עצמי ומשימות חברתיות. הוא מתריע מפני בטלה, חושף את המניעים המוטעים בקנייה, מדגיש את ערכן של מילים חכמות לעומת אוצרות חומריים, ומזהיר מפני נזקים כספיים שנגרמים עקב התחייבויות לאדם זר.
חוכמה בניהול מלחמה, דיבור ומשפחה
פרק זה כולל עצות לחיים: אזהרה מפני לחם שקרי שיוביל למצוקה, חשיבות התכנון המוקדם בניהול מאבק, הימנעות מחבר המפיץ סודות, ואזהרה מפני קללת הורים שתביא לחשיכה וקושי.
הַשָּׂכָה בְּמִשְׁפָּט וּבְעָמָל
הַפֶּסֶק מְדַבֵּר עַל הַסַּכָּנוּת שֶׁל הַעֲשִׁיר וּבְרָכָה שֶׁל צֶדֶק. הוּא מַזְהִיר מִקְבִּילַת נַחֲלָה בְּאֹפֶן לְהַטְעִיָּה, כִּי הַסּוֹף שֶׁלָּהּ לֹא יְבֹרָךְ. הַפֶּסֶק מְאַשֵּׁר שֶׁאָסוּר לְבַקֵּשׁ לְהַשְׁפִּיל אֶת הַזּוֹרֶה, אֶלָּא לְחַכּוֹת לַהַשֵּׁם שֶׁיּוֹשִׁיעַ. הַשֵּׁם שׂוֹנֵא לְעֶשְׂרֵה וּמִשְׁקָלִים לֹא יְשָׁרִים, וְהַאָדָם לֹא יָכוֹל לְהָבִין לְבַד בְּדַרְכָּיו.
חָכְמָה בַּמֶּלֶךְ וּבְנֶפֶשׁ הָאָדָם
הַפֶּסֶק מְדַבֵּר עַל סַכָּנוֹת הַנְּדָרִים הַמֻּקְדָּמִים וְעַל תַּפְקִיד הַמֶּלֶק הֶחָכָם בְּהַרְחָקַת הָרְשָׁעִים. הוּא מְצַיֵּן כִּי הַנְּשָׁמָה הִיא כְּמוֹ נֵר שֶׁמְּבַחֵן אֶת כָּל כְּנִיסוֹת הָאָדָם, וּבַסּוֹף מְדַגֵּשׁ כִּי הַמֶּלֶךְ מְקַיֵּם אֶת כִּסְאוֹ עַל כְּבַת חֶסֶד וֶאֱמֶת.
כֹּחַ בַּחוּרִים וְהַדַּר זְקֵנִים
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת הַשְּׁנַיִם הַשְּׁנוֹת הַמְּבֻדָּלוֹת שֶׁל הָאָדָם. הַכֹּחַ הַגָּדוֹל שֶׁל הַבָּחוּרִים מְשֻׁלָּב בְּעַצְמוֹ, וְהַהָדָר שֶׁל הַזְּקֵנִים נוֹבֵט בְּהַשֵּׂיבָה. לְעַצְמוֹ, הַכְּאֵב שֶׁמֵּבִיא פֶּצַע וְהַמַּכּוֹת הָעַמְקוֹת בְּבֶטֶן מְנַקִּים וּמְרַקְּדִים אֶת הָרָע.
הדברים מפרטים את הקשר בין מעשים, חוכמה ודין.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השגחת הַשֵּׁם על המילדות והתפתחות העם
״וכיון שמתעברות באות לבתיהן, וכיון שהגיע זמן מולידיהם, הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר (שיר ח, ה): תחת התפוח עוררתיך, והקדוש ברוך הוא שולח מלאך״
בְּפֶרֶק זֶה מִשְׁנֶה הַמֶּרְקִיב הַתּוֹרָנִי שֶׁל הַמִּרְקָע הַהִיסְטוֹרִי בְּעֵת הַשְּׁעוּר בְּמִצְרַיִם. הַמְּסֹרֶת בְּשְׁמוֹת רַבָּה מְסַבֶּרֶת כֵּיצַד הַשֵּׁם שׁוֹמֵר עַל הַמִּלְדּוֹת, שֶׁפְּרָעָה רָצָה לַהֲרֹג אֶת הַתִּינוֹקִים, וְכֵיצַד הַמַּלְאָךְ מְנַקֶּה אֶת הַלֶּדֶת בְּשֶׁמֶן וּדְבַשׁ. הַמֵּסֹרֶת מְצַיֶּן אֶת שֶׁפָּרָה וּפוּעָה כְּדִמוֹי לַחַיּוֹת הַמְשַׁפְּרוֹת אֶת הַלֶּדֶת, וּמְסַבֶּלֶת דִּבְרִים עַל תַּפְקִידָן בְּהֶצְלַת הַיִּשְׂרָאֵל. הַמַּסּוֹרֶת מְתַקְשֶׁרֶת אֶת הַמִּלְדּוֹת לַדְּמוּיוֹת הַמִּקְצָעִיּוֹת בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ הַשִּׁיר הַשִּׁיר שֶׁעוֹרֵר תַּחַת הַתַּפּוּחַ. הַמַּסּוֹרֶת מְצִיגָה מִבְטַיִם שׁוֹנִים עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁחֲכָמִים הַמְּסַבֶּים אֶת הַמִּילְדוֹת כְּאִשָּׁה וּבַתָּה אוֹ כְּכַלָּה וְחֻמָּתָהּ. הַמַּסּוֹרֶת מְסַיֶּמֶת בְּמִצְעִים הִלָּכִיִּים וְהִיסְטוֹרִיִּים שֶׁל עַמַּרָם רַאשׁ הַסַּנְהֶדְרִין, שֶׁמִּדֵּי שֶׁשָּׁמַע אֶת גְּזֵרַת פְּרָעָה, הִחְלִיט לְהַפְרִישׁ אֶת עַצְמוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטֶּה.
שמות רבה א׳:י״ג ↗הַעֲלִיּוּת שֶׁל דִּבּוּר חָכָם
״רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּתַח (משלי כ, טו): יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם יֵשׁ לוֹ זָהָב וָכֶסֶף אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכָל״
רַבִּי תַּנְחוּמָא מְסַבֵּר אֶת הַפֶּסַק מִמִּשְׁלֵי עַל הַמַּעֲלָה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁל הַדַּעַת. הוּא מְשַׁוֶּה בֵּין הָעוֹלָם לְבֵין הַמִּשְׁכָּן. בָּעוֹלָם, לְאָדָם יֵשׁ אֲבָנִים יְקָרוֹת, זָהָב, כֶּסֶף וּמַרְגָּלִיּוֹת. אַךְ אִם לְאָדָם אֵין טוֹבָה וְדַעַת, לְשׁוּם רכוש לֹא יֵשׁ לוֹ מַעֲרִיךְ. הַקְּנִיָּה הָאֲמִתִּית הִיא הַדֵּעָה. כְּשֶׁאָדָם קוֹנֶה דֵּעָה, לֹא חָסֵר לוֹ דָּבָר. הַמְּסוֹרֶת מְשַׁוָּה אֶת הַתְּרוּמוֹת לַמִּשְׁכָּן לְמַעֲלַת הַדִּבּוּר. הַזָּהָב וְהַפְּנִינִים הָיוּ נִדְבַת הָעָם וְהַנְּשִׂיאִים. אַךְ שִׂפְתֵי דַּעַת הֵן כְּלִי יָקָר מְדֻגָּר. הַדָּבָר הַכִּי יָקָר הוּא הַדִּבּוּר שֶׁל מֹשֶׁה. אַף שֶׁהוּא הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא לֹא הֵבִיא מַתָּנוֹת כְּמוֹ שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה, הַשֵּׁם עָנָה לוֹ שֶׁדִּבּוּרוֹ חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר מִכָּל הַמַּתָּנוֹת, כִּי הַדִּבּוּר קָרָא אֵלָיו אֲשֶׁר לְשׁוּם אַחֵר לֹא קָרָא.
ויקרא רבה א׳:ו׳ ↗בעקבות המפרשים
הַמֶּלֶךְ עַל כִּסֵּא הַדִּין
״מלך יושב על כסא דין. כפשוטו או יש לפרשו כנגד הקב"ה ויש לפרשו כנגד שופטי אמת:״
בְּפֶרֶק הַמִּשְׁלֵי, הַפּסוּק מְתָאֵר מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא הַדִּין. רַשִׁ"י מַסְבִּיר אֶת הַמַּשְׁמָע כְּשׁוּרָה אֶחָת, וּבִכְבַד הַמִּשְׁמע הַכְּתוּב, אַךְ הוּא מַצִּיעַ שְׁתֵּי הֶבְלֵי פֵּרוּשׁ. הוּא מְסַבֵּל שֶׁיֵּשׁ לְהָבִיל אֶת הַמֶּלֶךְ כְּמִשְׁאָה מִשְׁאָה: כְּמֶלֶךְ בּוֹשֶׁר הַמְבַצֵּעַ צֶדֶק, אוֹ כְּסֵמֶל לַקֹּדֶשׁ הַמֵּצִיץ עַל הָעוֹלָם. הַפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא פְּשׁוּט, שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמְשׂוֹטֵר מְשַׁלֵּט בְּצֶדֶק וּבְדִין. הַפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי הוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַמַּשְׁמָע הַמַּעֲלֶה, שֶׁהַמֶּלֶךְ הוּא הַקֹּדֶשׁ בְּתוֹךְ הַמַּלְכוּת הַבְּשֵׁרִית. רַשִׁ"י לֹא קוֹדֵעַ בְּאֶחָד מֵהֶם, וּמַעֲנֶה אֶת הַקְּרִיאָה כְּשֶׁהִיא מְכַלְכֶּלֶת אֶת שְׁתֵּי הָרָמָהתִּים.
רש״י על משלי 20:8:1 ↗הַסְכָּמָה מְהוּמֶת וְהַעֲלָאָה אֶת הַשּׁוֹכֶרֶת
״ואחריתה לא תבורך. שגלו כמה שנים קודם שאר השבטי' כמו שמפורש בסדר עולם ובמדרש רבי תנחומ' בשנת שתים לאחז ויער ה' את רוח מלך אשור״
הַפֶּסֶק מְדַבֵּר עַל הַסַּכָּנָה שֶׁל עוֹשֶׂה עֹשֶׁר בְּאֹפֶן מְהִירוּת וּמְהֻמֶּת. הַתְּוֹרָה מַצְעָה שֶׁמַּמְלָכָה אֲדָמוֹת שֶׁמְּאַחֲרָה בְּהַשְּׁקָעָה וּבְמַאֲמָץ, הַסּוֹף שֶׁלָּהּ לֹא יְהֵיה בִּרְכָה. הַמִּשְׁנֶה מַדְגִּישׁ עַל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל מַאֲמָץ נָכוֹן וּמְסוּמָּךְ. רַשִּׁי עַל הַתּוֹרָה מְפַרֵּשׁ אֶת הַמִּשְׁנֶה כְּמַעֲלָה לְעַמּוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הוּא מְסַבֵּר שֶׁשְּׁבָט הַמְּנַשֶּׁה נֶגְלוָה מֻקְדָּם מֵשֶׁאָר הַשְּׁבָטִים, כְּפִי שֶׁמְּסֻבָּךְ בְּסֵדֶר עוֹלָם וּבְמִדְרָשׁ רַבִּי תַנְחוּם. הַפֵּרֻשׁ מְקַשֵּׁר בֵּין הַמְּהִירוּת בְּהַשְּׁגָה לְבֵין הַמַּעֲמָד הַמְּקֻדָּם שֶׁל הַשְּׁבָט.
רש״י על משלי 20:21:2 ↗הַיֶּשֶׁר בַּמֶּרֶקֶת וְהַמִּשְׁפָּחָה
״מתהלך בתומו - הוא יקרא צדיק.״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מֵסִיר אֶת הַמִּסְתּוֹרִין מִן הַמַּעֲמַד הַמֻּצָּק שֶׁל הָאָדָם בְּעֵינֵי חָבֵרִים וּמִשְׁפָּחָה. הַמִּשְׁאָלִים מַדְגִּישִׁים אֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יָשֶׁר, אֱמֶת וְהַקְדָּמַת הַדְּרָכִים לְפָנֵי הַמִּפְגָּשׁ הַחַיּוּנִי. הַתְּוָצָה הַמַּקְדִּימָה הִיא שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל אָדָם יָשָׁר מִקְרָה עַל תְּהוּמָה שֶׁל בְּרָכָה וְעֶזְרָה בְּעָתְרוֹת הַחַיִּים. הַאֲבֵן עֶזְרָא מְסַבֵּר עַל הַפֶּסֶק הַדּוֹרֵשׁ לִהְיוֹת יָשָׁר שֶׁל הַמִּשְׁאָל, כְּשֶׁהוּא מְבִיא אֶת הַכַּוָּנָה שֶׁאִם אָדָם הוֹלֵךְ בְּתֹמָתוֹ, הוּא יִקָּרֵא צַדִּיק. הַתּוֹרָה הַזֹּאת מַתְחִילָה בְּמַעֲשֵׂי הָאָדָם הַפְּנִימִיִּים, שֶׁהֵם מְהַפְּכִים לְמַעֲמָד מֻכְרָז וּמְכובָד בְּעֵינֵי הַסְּבִיבָה שֶׁלּוֹ.
אבן עזרא על משלי 20:7:1 ↗הַבְטָחָה בַּהַשֵּׁם וְהַמְּתַנֶּה אֶת הַצֶּדֶק
״קוה לשם - שיש לו כח לשלם לו גמול ויושע לך מידם.״
הַפֶּסוּק מְדַבֵּר עַל הַקֶּבִילָה הַמַּעֲנֶהת לְמַעֲנֶה: אָסוּר לְהִשְׁלִים רָע לְאֶחָד וְלֹא לְהַשְׁבִּיעַ אֶת עַצְמְךָ לִקְלוֹט נִקְמָה. הַמַּצְוָה הַתַּקְנוּחָה הִיא לְחַכּוֹת לַהַשֵּׁם, כִּי הוּא הַמְּשַׁלֵּם וְהוּא הַמֵּצִיב אֶת הַצֶּדֶק בָּעוֹלָם. רַב הַמְפַרֵּשׁ אִבֶּן עֶזְרָא מַסְבִּיר כֹּחַ מְסוּמָּה בַּמְּתַנֶּה אֶת הַתְּשׁוּמָה לַהַשֵּׁם. הוּא טוֹעֵן שֶׁלַהַשֵּׁם יֵשׁ כֹּחַ לְהַשְׁלִים אֶת הַגְּמוּל לְמִי שֶׁמְּחַכֶּה לוֹ, וְגַם לְהַצִּיל אֶת הָאָדָם מִיְּדֵי הָרְשָׁעִים. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מַדְגִּישׁ אֶת הַיְּכוֹלֶת הָאֱלֹהִית לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת הַצֶּדֶק הַמְּתֻכְנָן.
אבן עזרא על משלי 20:22:2 ↗