בני, אם תקבל את דבריי ותשמור אצלך את המצוות שלי;
בְּ֭נִי אִם־תִּקַּ֣ח אֲמָרָ֑י וּ֝מִצְוֺתַ֗י תִּצְפֹּ֥ן אִתָּֽךְ׃משלי · פרק ב׳
הַמְּרִיץ לַחָכְמָה וּמְצִיאַת הַטּוֹב
הַחֲקִירָה אַחֲרֵי הַחָכְמָה, הַהַגָּנָה שֶׁהִיא מַסְפִּיקָה וְהַנִּצָּחוֹן שֶׁל הַיְּשָׁרִים עַל הָרְשָׁעִים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַמְּרִיץ לַחָכְמָה
אם תטה את אוזנך להקשיב לחוכמה ואת לבך לתבונה;
לְהַקְשִׁ֣יב לַֽחָכְמָ֣ה אָזְנֶ֑ךָ תַּטֶּ֥ה לִ֝בְּךָ֗ לַתְּבוּנָֽה׃אם תקרא לבינה ותשמיע את קולך כדי לבקש תבונה;
כִּ֤י אִ֣ם לַבִּינָ֣ה תִקְרָ֑א לַ֝תְּבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלֶֽךָ׃אם תבקש אותה כמו שמבקשים כסף, ותחפש אותה כמו שמחפשים אוצרות טמונים.
אִם־תְּבַקְשֶׁ֥נָּה כַכָּ֑סֶף וְֽכַמַּטְמוֹנִ֥ים תַּחְפְּשֶֽׂנָּה׃על המילים
״אותה״ מתייחסת לבינה או לתבונה שנזכרו קודם.
מקור החכמה וההגנה
אז תבין מהי יראת השם, ותמצא את דעת אלוהים.
אָ֗ז תָּ֭בִין יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה וְדַ֖עַת אֱלֹהִ֣ים תִּמְצָֽא׃כי השם נותן חוכמה; מפיו באות דעת ותבונה.
כִּֽי־יְ֭הוָה יִתֵּ֣ן חָכְמָ֑ה מִ֝פִּ֗יו דַּ֣עַת וּתְבוּנָֽה׃הוא שומר לישרים חוכמה מועילה, ומגן על מי שהולכים בתום.
וצפן [יִצְפֹּ֣ן] לַ֭יְשָׁרִים תּוּשִׁיָּ֑ה מָ֝גֵ֗ן לְהֹ֣לְכֵי תֹֽם׃הוא מגן כדי לשמור על דרכי המשפט, והוא שומר על דרכם של נאמניו.
לִ֭נְצֹר אָרְח֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט וְדֶ֖רֶךְ חסידו [חֲסִידָ֣יו] יִשְׁמֹֽר׃על המילים
בכתיב מופיע ״חסידו״, ביחיד; בקריאה המקובלת ״חסידיו״, ברבים. הניסוח כאן לפי הקריאה המקובלת.
התועלת של החוכמה והבינה
אז תבין צדק, משפט ויושר, ותבין כל דרך טובה.
אָ֗ז תָּ֭בִין צֶ֣דֶק וּמִשְׁפָּ֑ט וּ֝מֵישָׁרִ֗ים כָּל־מַעְגַּל־טֽוֹב׃כי החוכמה תיכנס לליבך, והדעת תהיה נעימה לנפשך.
כִּֽי־תָב֣וֹא חָכְמָ֣ה בְלִבֶּ֑ךָ וְ֝דַ֗עַת לְֽנַפְשְׁךָ֥ יִנְעָֽם׃שיקול דעת ישמור עליך, והתבונה תגן עליך.
מְ֭זִמָּה תִּשְׁמֹ֥ר עָלֶ֗יךָ תְּבוּנָ֥ה תִנְצְרֶֽכָּה׃כדי להציל אותך מדרך רעה ומאדם שמדבר דברים מעוותים.
לְ֭הַצִּ֣ילְךָ מִדֶּ֣רֶךְ רָ֑ע מֵ֝אִ֗ישׁ מְדַבֵּ֥ר תַּהְפֻּכֽוֹת׃הסכנה שבדרכים עקומים
הם עוזבים את דרכי היושר כדי ללכת בדרכים חשוכות.
הַ֭עֹ֣זְבִים אָרְח֣וֹת יֹ֑שֶׁר לָ֝לֶ֗כֶת בְּדַרְכֵי־חֹֽשֶׁךְ׃הם שמחים לעשות רע, ומתמוגגים ממעשים רעים ומעוותים.
הַ֭שְּׂמֵחִים לַעֲשׂ֥וֹת רָ֑ע יָ֝גִ֗ילוּ בְּֽתַהְפֻּכ֥וֹת רָֽע׃דרכיהם עקומות, ובנתיבים שלהם הם סוטים מדרך הישר.
אֲשֶׁ֣ר אָרְחֹתֵיהֶ֣ם עִקְּשִׁ֑ים וּ֝נְלוֹזִ֗ים בְּמַעְגְּלוֹתָֽם׃וכדי להציל אותך מאישה זרה, מאישה נוכרייה שדבריה חלקלקים.
לְ֭הַצִּ֣ילְךָ מֵאִשָּׁ֣ה זָרָ֑ה מִ֝נָּכְרִיָּ֗ה אֲמָרֶ֥יהָ הֶחֱלִֽיקָה׃על המילים
לא ברור אם ״זרה״ ו״נוכרייה״ מציינות מוצא זר או זרות מסוג אחר.
הסכנה של נתיבות הזרות
היא עוזבת את מי שהיה קרוב אליה מנעוריה, ושוכחת את הברית עם אלוהיה.
הַ֭עֹזֶבֶת אַלּ֣וּף נְעוּרֶ֑יהָ וְאֶת־בְּרִ֖ית אֱלֹהֶ֣יהָ שָׁכֵֽחָה׃על המילים
״אלוף נעוריה״ עשוי לציין בן זוג או חבר קרוב מנעוריה.
כי ביתה שוקע לעבר המוות, ודרכיה מובילות אל הרפאים.
כִּ֤י שָׁ֣חָה אֶל־מָ֣וֶת בֵּיתָ֑הּ וְאֶל־רְ֝פָאִ֗ים מַעְגְּלֹתֶֽיהָ׃על המילים
הרפאים הם המתים.
כל מי שבא אליה לא חוזר, ולא מגיע לדרכי החיים.
כָּל־בָּ֭אֶיהָ לֹ֣א יְשׁוּב֑וּן וְלֹֽא־יַ֝שִּׂ֗יגוּ אָרְח֥וֹת חַיִּֽים׃כדי שתלך בדרך של אנשים טובים ותשמור על דרכיהם של צדיקים.
לְמַ֗עַן תֵּ֭לֵךְ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבִ֑ים וְאָרְח֖וֹת צַדִּיקִ֣ים תִּשְׁמֹֽר׃גּוֹרָל הַיָּשָׁרִים וְהָרְשָׁעִים
כי אנשים ישרים יגורו בארץ, ואנשים שאין דופי בדרכם יישארו בה.
כִּֽי־יְשָׁרִ֥ים יִשְׁכְּנוּ אָ֑רֶץ וּ֝תְמִימִ֗ים יִוָּ֥תְרוּ בָֽהּ׃והרשעים ייכרתו מן הארץ, והבוגדים ייעקרו ממנה.
וּ֭רְשָׁעִים מֵאֶ֣רֶץ יִכָּרֵ֑תוּ וּ֝בוֹגְדִ֗ים יִסְּח֥וּ מִמֶּֽנָּה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַמְּרִיץ לַחָכְמָה
בְּ֭נִי אִם־תִּקַּ֣ח אֲמָרָ֑י וּ֝מִצְוֺתַ֗י תִּצְפֹּ֥ן אִתָּֽךְ׃
לְהַקְשִׁ֣יב לַֽחָכְמָ֣ה אָזְנֶ֑ךָ תַּטֶּ֥ה לִ֝בְּךָ֗ לַתְּבוּנָֽה׃
כִּ֤י אִ֣ם לַבִּינָ֣ה תִקְרָ֑א לַ֝תְּבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלֶֽךָ׃
אִם־תְּבַקְשֶׁ֥נָּה כַכָּ֑סֶף וְֽכַמַּטְמוֹנִ֥ים תַּחְפְּשֶֽׂנָּה׃
מקור החכמה וההגנה
אָ֗ז תָּ֭בִין יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה וְדַ֖עַת אֱלֹהִ֣ים תִּמְצָֽא׃
כִּֽי־יְ֭הוָה יִתֵּ֣ן חָכְמָ֑ה מִ֝פִּ֗יו דַּ֣עַת וּתְבוּנָֽה׃
וצפן [יִצְפֹּ֣ן] לַ֭יְשָׁרִים תּוּשִׁיָּ֑ה מָ֝גֵ֗ן לְהֹ֣לְכֵי תֹֽם׃
לִ֭נְצֹר אָרְח֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט וְדֶ֖רֶךְ חסידו [חֲסִידָ֣יו] יִשְׁמֹֽר׃
התועלת של החוכמה והבינה
אָ֗ז תָּ֭בִין צֶ֣דֶק וּמִשְׁפָּ֑ט וּ֝מֵישָׁרִ֗ים כָּל־מַעְגַּל־טֽוֹב׃
כִּֽי־תָב֣וֹא חָכְמָ֣ה בְלִבֶּ֑ךָ וְ֝דַ֗עַת לְֽנַפְשְׁךָ֥ יִנְעָֽם׃
מְ֭זִמָּה תִּשְׁמֹ֥ר עָלֶ֗יךָ תְּבוּנָ֥ה תִנְצְרֶֽכָּה׃
לְ֭הַצִּ֣ילְךָ מִדֶּ֣רֶךְ רָ֑ע מֵ֝אִ֗ישׁ מְדַבֵּ֥ר תַּהְפֻּכֽוֹת׃
הסכנה שבדרכים עקומים
הַ֭עֹ֣זְבִים אָרְח֣וֹת יֹ֑שֶׁר לָ֝לֶ֗כֶת בְּדַרְכֵי־חֹֽשֶׁךְ׃
הַ֭שְּׂמֵחִים לַעֲשׂ֥וֹת רָ֑ע יָ֝גִ֗ילוּ בְּֽתַהְפֻּכ֥וֹת רָֽע׃
אֲשֶׁ֣ר אָרְחֹתֵיהֶ֣ם עִקְּשִׁ֑ים וּ֝נְלוֹזִ֗ים בְּמַעְגְּלוֹתָֽם׃
לְ֭הַצִּ֣ילְךָ מֵאִשָּׁ֣ה זָרָ֑ה מִ֝נָּכְרִיָּ֗ה אֲמָרֶ֥יהָ הֶחֱלִֽיקָה׃
הסכנה של נתיבות הזרות
הַ֭עֹזֶבֶת אַלּ֣וּף נְעוּרֶ֑יהָ וְאֶת־בְּרִ֖ית אֱלֹהֶ֣יהָ שָׁכֵֽחָה׃
כִּ֤י שָׁ֣חָה אֶל־מָ֣וֶת בֵּיתָ֑הּ וְאֶל־רְ֝פָאִ֗ים מַעְגְּלֹתֶֽיהָ׃
כָּל־בָּ֭אֶיהָ לֹ֣א יְשׁוּב֑וּן וְלֹֽא־יַ֝שִּׂ֗יגוּ אָרְח֥וֹת חַיִּֽים׃
לְמַ֗עַן תֵּ֭לֵךְ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבִ֑ים וְאָרְח֖וֹת צַדִּיקִ֣ים תִּשְׁמֹֽר׃
גּוֹרָל הַיָּשָׁרִים וְהָרְשָׁעִים
כִּֽי־יְשָׁרִ֥ים יִשְׁכְּנוּ אָ֑רֶץ וּ֝תְמִימִ֗ים יִוָּ֥תְרוּ בָֽהּ׃
וּ֭רְשָׁעִים מֵאֶ֣רֶץ יִכָּרֵ֑תוּ וּ֝בוֹגְדִ֗ים יִסְּח֥וּ מִמֶּֽנָּה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַמַּאֲמָצִים הַנֶּלְוִים בְּמְצִיאַת חָכְמָה וְהַתְּוָצָה שֶׁל הַיְּדִיעָה אֲשֶׁר הִיא מָגֵן וְהַגָּנָה.
הַמְּרִיץ לַחָכְמָה
הַדֶּרֶךְ לְהשגִּיב חָכְמָה וּתְבוּנָה תַּלְוֶה מַאֲמָרִים וּמִצְוֹת. עָלֶיךָ לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה וּלְהַטּוֹת אֶת הַלֵּב אֶל הַתְּבוּנָה. עָלֶיךָ לִקְרֹא לַבִּינָה וּלְהַשְׁמִיעַ אֶת קוֹלְךָ בִּשְׁאוֹל הַתְּבוּנָה. עָלֶיךָ לְחַפֵּשׂ אֶת הַחָכְמָה כְּמוֹ כֶּסֶף וּכְמוֹ אוֹצָרוֹת יְקָרִים.
מקור החכמה וההגנה
הפסוקים מתארים את התוצאה של חיפוש אחר חכמה: הבנת יראת הַשֵּׁם והשגת דעת אלוהית. הַשֵּׁם הוא המקור היחיד לחכמה, דעת ותבונה. הוא שומר על אנשים ישרים ומגן על הולכי הדרך בתמימות, ושומר על דרכי המשפט ועל נתיבות החסד.
התועלת של החוכמה והבינה
פסוקים אלו מתארים את התוצאה של השגת חוכמה ודעת. כאשר אדם רוכש חוכמה, הוא מבין מהו צדק, משפט ודרך טובה. החוכמה מביאה נחת לנפש ומגינה על האדם מפני תכנונים רעים ומפני אנשים המשתמשים בדיבור רע ומטעים.
הסכנה שבדרכים עקומים
פסוקים אלו מתארים אנשים שנטשו את דרכי הישר ובוחרים ללכת בדרכי חושך. אלו אנשים שנהנים מעשיית רע ומחפשים בדרכים עקומים ומפותלים. הטקסט מדגיש גם את הסכנה של אישה זרה, שדיבוריה חלקלקים ומובילים לסטייה מהדרך.
הסכנה של נתיבות הזרות
הפסוקים מתארים אישה שעזבה את דרך הצעירות שלה ושכחה את ברית אלוהים. ביתה ודרכיה נוטים אל המוות ואל חולשה. כל הבאים אליה לא יחזרו לעולם ולא ימצאו את נתיבי החיים. המטרה היא ללמד איך ללכת בדרכי הטוב ולשמור על דרכי הצדיקים.
גּוֹרָל הַיָּשָׁרִים וְהָרְשָׁעִים
הַפֶּסֶק מְסַכֵּם אֶת גּוֹרַל הַבְּרִיּוֹת בָּאָרֶץ. הַיְּשָׁרִים וְהַתְּמִימִים יַמְשִׁיכוּ לִשְׁכֹּן בָּאָרֶץ וְלְתָפֵס אוֹתָהּ. לְקַפְּרָה, הָרְשָׁעִים וְהַבּוֹגְדִים יְהֻרְסוּ וְיִסֹּגוּ מִמֶּנָּה וְיֵעָלְמוּ.
הַסּוֹף מַדְגִּישׁ אֶת הַהֶבְדֵּל בְּג גּוֹרָלָם שֶׁל הַיְּשָׁרִים וְשֶׁל הָרְשָׁעִים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַתּוֹרָה כְּעֵץ חַיִּים וְכְכֹחַ מְגֵנֶה
״וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל (ויקרא יט, כג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, אָמַר רַב הוּנָא״
הַמַּעֲרָךְ מְבַקֵּשׁ לְהַעֲמִיק בַּקֶּשֶׁר שֶׁלֵּין בֵּין הַתּוֹרָה לַחַיִּים וְלַהַגָּנָה. רַב הוּנָא, בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא, מַסְבֵּר שֶׁדִּבְרֵי הַתּוֹרָה אֵינָם צָרִיכִים לִהְיוֹת בְּעֵינֵינוּ כְּמַטְרָה כִּבְרִית שֶׁמְּחַכָּה לְהִתְמַמֶּשׁ, אֶלָּא כְּמַטְרָה שֶׁמְּחַכָּה לְמִי שֶׁיַּחְזִיק בָּהּ. הַמָּשָׁל שֶׁל רַבִּי בִּנְיָמִין בֶּן לֵוִי מְתָאֵר אֵיךְ הַשֵּׁם נָתַן לְמֹשֶׁה כְּלִי לְהַגָּנָה, בְּדוֹת מַשֶּׁהוּ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁלָּקַח מַקֵּה מְקֻדָּשׁ לִבְנוֹ כְּדֵי לְהַגֵּן עָלָיו מֵהַלִּסְטִים וּמֵהַיָּם. הַדְּבָרִים מַדְגִּישִׁים אֶת הַבְּרִית: הַתּוֹרָה הִיא "עֵץ חַיִּם" לַמְּחַזְּקִים בָּהּ, וְלֹא רַק לַעֲמֵלִים בָּהּ. הַתּוֹרָה מַקְשָׁה מִמֶּנּוּ לְהַקִּים אֶת הַמִּצְוֹת, אַךְ אֵין הַבְטָחָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק בָּהּ. בְּנוֹסָף, הַדְּרָשָׁה מְבַטֶּשֶׁת אֶת הַיְּכֹלֶת לִתְקֹן עִבְרָה: אֲפִלּוּ אָדָם שֶׁנָּפַל בְּחֵטְא, אִם יַעֲשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּמוֹ עֲבוֹדַת הַצִּיבּוּר וּצְדָקָה, יִצָּלֵט מִן הַמָּוֶת. הַמַּרְאֶה הַזֶּה מַבְדִּיל בֵּין כֹּחַ הַתּוֹרָה לְמִי שֶׁמְּחַזֵּק בָּהּ לְעוֹלָם, לְבֵין הַתּוֹרָה כְּמַטְרָה שֶׁקְּשָׁה לְמִי שֶׁמַּזְלִיג מִמֶּנָּה.
ויקרא רבה כ״ה:א׳ ↗מתי השם אֵל הוא קודש?
״ויהי כאשר התעו אותי אלהים (בראשית כ׳:י״ג) ומי אל כמוך (מיכה ז) הראשון חול והאחרון קודש תאשם שומרון כי מרתה באלהיה (הושע י״ד:א׳) הרי זה״
מסכת סופרים ד׳:ט׳ דנה בשאלה מתי המילה ״אֵל״ מציינת את אלוהים ומתי היא מילה רגילה. בדיון נזכר הביטוי ״אֶל מוֹת״ מפסוק י״ח: לפי הרשימה הזאת, ״אֶל״ כאן אינו שם קודש. זו קביעה על מעמדה של המילה בפסוק, ולא טענה שהפסוק כולו אינו עוסק באלוהים. הקטע מביא פסוקים נוספים כדי להראות שאי אפשר לקבוע את מעמדה של המילה לפי צורתה בלבד. לפעמים אותה צורה מופיעה כשם קודש ולפעמים במשמעות אחרת; אפילו בשני שימושים סמוכים ההכרעה עשויה להיות שונה. לכן הקריאה תלויה בהקשר, ולעיתים גם במקום שבו עוצרים בין המילים. זהו הסיווג שמציגה מסכת סופרים, ולא פירוש שכל הפרשנים בהכרח שותפים לו.
מסכת סופרים ד׳:ט׳ ↗בעקבות המפרשים
הַקֶּשר בֵּין הַחֲקִירָה לְיִרְאַת הַשֵּׁם
״אז תבין יראת ה'. מוסב על ענין שלמעלה שאמר כי אם לבינה תקרא:״
הַפֶּסֶק מְסַבֵּל אֶת הַתְּנַאי הַהֶכרְחִי לִמְצֹא אֶת הַדַּעַת וְאֶת הַבִּינָה. הַדְּרָכִים הַנִּכְלָאוֹת בַּסֵּפֶר מְדַבְּרִים עַל הַמַּאֲמָצִים הָאָדָמִי בַּחֲקִירָה, הַשְּׁקִידָה וְהַחִיפּוּשׁ הַמְּשֻׁבָּח. כְּשֶׁהָאָדָם נוֹטֵעַ וְחָופֵר בַּדְּרָכִים אֵלָיו, הוּא מַגִּיעַ לְתוֹצָאָה פְּנימִית שֶׁמְּשַׁנֶּה אֶת הַהַשְׁקָפָתוֹ. רַשִׁי מְסַבֵּל עַל הַפֶּסֶק הַזֶּה כְּאִם הַבִּינָה הִיא הַכְּלִי לְהַשְּגַת יִרְאַת הַשֵּׁם. לְפִי תּוֹרָתוֹ, הַהַבְנָה הַתְּכֵלֶת מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְהַבִּיט עַל הַמַּעְלָה וּלְהַכִּיר בְּעֶלְיוֹן. הַדָּבָר מַדְגִּישׁ כְּךְ שֶׁהַדַּעַת הַנִּמְצֵאת בְּעוֹלָם הַזֶּה מְקַשֶּׁרֶת אֶת הָאָדָם לַמַּמְלָכָה הָאֱלֹהִית.
רש״י על משלי 2:5:1 ↗ההגנה מפני הסחת הדעת והתרחקות מהדרך הנכונה
״מאשה זרה. מכנסיה של אפיקורסות והיא המינות ולא יתכן לומר שלא דבר אלא על המנאפת ממש כי מה שבחה של תורה שאמר כאן להצילך מאשה״
הפרק השני במשלי מפרט את הדרך שבה אדם יכול להשיג חוכמה ובינה. הוא מדגיש שהחכמה אינה מגיעה במקרה, אלא היא תוצאה של חיפוש פעיל ומאמץ אישי. המטרה היא להגיע להבנה ששומרת על האדם מדרכים מסוכנות וממתנת טעויות. רש"י מפרש את הפסוק על האישה הזרע כסמל לאפיקורות ולמינות, שהן רעיונות המנתקים את האדם מעבודת ה'. לפי גישה זו, הסכנה הגדולה ביותר אינה רק עבירה מוסרית גלויה, אלא פריקת עול והתרחקות מהתורה ומכל המצוות. הפרק מציג את החכמה ככוח מגן המציל את האדם מבלבול רוחני ומלכידות של מחשבות זרות.
רש״י על משלי 2:16:1 ↗הגנה על הדרך הישרה
״ודרך חסידיו ישמור – השם, כאשר ישמרו האורחות.״
הפסוק מתאר כיצד הַשֵּׁם שומר על הדרכים של צדיקים. כשאדם בוחר ללכת בדרך האמת, הוא מקבל הגנה פנימית וחיצונית. הַשֵּׁם שומר על הדרכים של חסידיו, ממש כמו שמירה על מסלולים בטוחים וברורים למי שנוסע בהם. רבנו אבן עזרא מפרש את הפסוק בכך שהשמירה של הַשֵּׁם היא על הדרכים של החסידים, בדומה לשמירה על נתיבי נסיעה. לפי גישת המפרש, ההגנה מלווה את הדרך עצמה כשהיא נשמרת ומוכנה עבור מי שעושה את המעשה הנכון.
אבן עזרא על משלי 2:7:2 ↗הַמִּצְוָה לַחְפֹּשׂ אֶת הַחָכְמָה
״להצילך - פירושו כי כאשר התבונה תנצרכה מאיש רע, כן תצילך מאשה רעה ונכריה, בעבור שלא למדו מעשה הטוב, כאילו הם מזרע זר ונכרי.״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מַסְבֵּר אֶת הַדְרִיכָה לְהַשְ much הַשְּׂכֶל. הַכֹּתֵב מַזְכִּיר כִּי הַחָכְמוֹת וְהַתְּבוּנָה אֵינָן בְּמַתָּנָה אֶתְלָתִית, אֶלָּא דְרִיכָה שֶׁמְּתַחַלֶּת בַּמַּאֲמָץ. עָלֵינוּ לְחַפֵּשׂ אוֹתָן כְּמוֹ אוֹצָר נִסְתָּר. כְּשֶׁנַּקְדִּישׁ לַלָּמַד וְלַחֲקֹר, הַשֵּׁם יַעֲנֶה לָנוּ וְנִמְצָא אֶת הַדַּעַת וְהַתְּבוּנָה. הַתּוֹדָעָה הַמְּקֻדֶּמֶת מַדְגִּישָׁה אֶת הַסַּכָּנָה שֶׁל הַכְּלָלִים הַמַּקְדִימִים. הַכְּתִיב הַמַּתְחִיל בְּמַעֲשֵׂי הַתְּבוּנָה מַצְהִיר כִּי הַחָכְמָה תַּצִּיל אֶת הָאָדָם מֵרַע. אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר כִּי הַהַצָּלָה הַזֹּאת מִקְשֶׁרֶת אֶת הַתְּבוּנָה לַמַּמְנִיעַ מֵהַתְקַשְּׁרוּת עִם אֲנָשִׁים רָעִים אוֹתָהָה, וּמֵהִתְמַכְּרוּת לְנָשִׁים רָעוֹת וְזֵרוֹת. הַתְּבוּנָה מְגִנָּה עָלֵינוּ מִדֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ מִדַּת הַטּוֹב.
אבן עזרא על משלי 2:16:1 ↗