לָאָדָם יֵשׁ תָּכְנִיּוֹת בַּלֵּב, אֲבָל הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא נוֹתֵן בָּאָה מֵהַשֵּׁם.
לְאָדָ֥ם מַֽעַרְכֵי־לֵ֑ב וּ֝מֵיְהוָ֗ה מַעֲנֵ֥ה לָשֽׁוֹן׃משלי · פרק טז׳
הַשְׁלָטַת הַמַּחְשָׁבָה וּמַעֲשֵׂי הָאָדָם
מַחְשְׁבוֹת הָאָדָם, הַשְׁגָּחָה הָאֱלֹהִית וְהַשְׁפָּעַת הַדִּבּוּר
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי טז׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַשְׁלָטַת הַמַּחְשָׁבָה וּמַעֲשֵׂי הָאָדָם
כָּל דְּרָכָיו שֶׁל אָדָם נִרְאוֹת לוֹ נְקִיּוֹת, אֲבָל הַשֵּׁם בּוֹחֵן אֶת רוּחוֹת בְּנֵי הָאָדָם.
כָּֽל־דַּרְכֵי־אִ֭ישׁ זַ֣ךְ בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן רוּח֣וֹת יְהוָֽה׃מְסוֹר אֶת מַעֲשֶׂיךָ אֶל הַשֵּׁם, וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ יִהְיוּ יְצִיבוֹת.
גֹּ֣ל אֶל־יְהוָ֣ה מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝יִכֹּ֗נוּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃הַשֵּׁם עָשָׂה אֶת הַכֹּל לְתַכְלִיתוֹ, וְגַם אֶת הָרָשָׁע לְיוֹם שֶׁל רָעָה.
כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭הוָה לַֽמַּעֲנֵ֑הוּ וְגַם־רָ֝שָׁ֗ע לְי֣וֹם רָעָֽה׃על המילים
לֹא בָּרוּר אִם הַתַּכְלִית הִיא שֶׁל כָּל דָּבָר אוֹ שֶׁל הַשֵּׁם.
הַשְׁלָטַת הַשֵּׁם עַל מַחְשְׁבוֹתֵי הָאָדָם
כל מי שלבו גאה הוא תועבה בעיני השם. יד ליד, הוא לא יינקה מעונש.
תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה כָּל־גְּבַהּ־לֵ֑ב יָ֥ד לְ֝יָ֗ד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃על המילים
הביטוי "יד ליד" אינו חד־משמעי: ייתכן שהוא מדגיש ודאות, וייתכן שהוא מתאר צירוף ידיים.
עוון מתכפר בחסד ובאמת, ויראת השם מביאה להתרחקות מרע.
בְּחֶ֣סֶד וֶ֭אֱמֶת יְכֻפַּ֣ר עָוֺ֑ן וּבְיִרְאַ֥ת יְ֝הוָ֗ה ס֣וּר מֵרָֽע׃כשהדרכים של אדם רצויות בעיני השם, השם גורם גם לאויביו לחיות איתו בשלום.
בִּרְצ֣וֹת יְ֭הוָה דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ גַּם־א֝וֹיְבָ֗יו יַשְׁלִ֥ם אִתּֽוֹ׃עדיף מעט שהושג בצדק על פני יבול רב שהושג בלי משפט צדק.
טוֹב־מְ֭עַט בִּצְדָקָ֑ה מֵרֹ֥ב תְּ֝בוּא֗וֹת בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט׃הַשְׁלָטַת הַשֵּׁם עַל מַחְשְׁבֹת הָאָדָם וְעַל הַמִּשְׁפָּט
הָאָדָם מְתַכְנֵן בְּלִבּוֹ אֶת דַּרְכּוֹ, אֲבָל הַשֵּׁם מְכַוֵּן אֶת צְעָדוֹ.
לֵ֣ב אָ֭דָם יְחַשֵּׁ֣ב דַּרְכּ֑וֹ וַֽ֝יהוָ֗ה יָכִ֥ין צַעֲדֽוֹ׃עַל שִׂפְתֵי הַמֶּלֶךְ יֵשׁ כְּעֵין קֶסֶם; כְּשֶׁהוּא שׁוֹפֵט, פִּיו לֹא יִבְגֹּד בַּמִּשְׁפָּט.
קֶ֤סֶם ׀ עַֽל־שִׂפְתֵי־מֶ֑לֶךְ בְּ֝מִשְׁפָּ֗ט לֹ֣א יִמְעַל־פִּֽיו׃על המילים
הַדְּבָרִים יְכוֹלִים לְתָאֵר אֶת הָאִידֵאָל שֶׁל שְׁפִיטַת הַמֶּלֶךְ, וְלֹא הַבְטָחָה שֶׁמֶּלֶךְ לְעוֹלָם לֹא יִטְעֶה.
פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי צֶדֶק שַׁיָּכִים לַשֵּׁם; כָּל אַבְנֵי הַמִּשְׁקָל שֶׁבַּכִּיס הֵן מַעֲשֵׂה יָדָיו.
פֶּ֤לֶס ׀ וּמֹאזְנֵ֣י מִ֭שְׁפָּט לַֽיהוָ֑ה מַ֝עֲשֵׂ֗הוּ כָּל־אַבְנֵי־כִֽיס׃מְלָכִים מְתַעֲבִים עֲשִׂיַּת רֶשַׁע, כִּי כִּסֵּא הַמַּלְכוּת מִתְבַּסֵּס עַל צֶדֶק.
תּוֹעֲבַ֣ת מְ֭לָכִים עֲשׂ֣וֹת רֶ֑שַׁע כִּ֥י בִ֝צְדָקָ֗ה יִכּ֥וֹן כִּסֵּֽא׃הַמֶּלֶךְ וְהַחָכְמָה
מלכים מרוצים מדברי צדק, והם אוהבים את מי שמדבר ביושר.
רְצ֣וֹן מְ֭לָכִים שִׂפְתֵי־צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֖ר יְשָׁרִ֣ים יֶאֱהָֽב׃כעס של מלך הוא כמו שליחים של מוות, אבל אדם חכם יודע לפייס אותו.
חֲמַת־מֶ֥לֶךְ מַלְאֲכֵי־מָ֑וֶת וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה׃כשפני המלך מאירות, יש חיים; והרצון שלו דומה לענן של מלקוש, הגשם המאוחר בעונה.
בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים וּ֝רְצוֹנ֗וֹ כְּעָ֣ב מַלְקֽוֹשׁ׃טוב יותר לרכוש חוכמה מלרכוש זהב, ועדיף לרכוש תבונה מלרכוש כסף.
קְֽנֹה־חָכְמָ֗ה מַה־טּ֥וֹב מֵחָר֑וּץ וּקְנ֥וֹת בִּ֝ינָ֗ה נִבְחָ֥ר מִכָּֽסֶף׃הַבְּחָרָה בֵּין דֶּרֶךְ הַיְשָׁרִים לְדֶרֶךְ הַגֵּאוֹן
דרכם של אנשים ישרים היא להתרחק מרע; מי ששומר על דרכו שומר על נפשו.
מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ׃גאווה באה לפני שבר, ורוח מתנשאת לפני כישלון.
לִפְנֵי־שֶׁ֥בֶר גָּא֑וֹן וְלִפְנֵ֥י כִ֝שָּׁל֗וֹן גֹּ֣בַהּ רֽוּחַ׃מוטב להיות שפל רוח עם ענווים מאשר לחלק שלל עם גאים.
ט֣וֹב שְׁפַל־ר֭וּחַ אֶת־עניים [עֲנָוִ֑ים] מֵֽחַלֵּ֥ק שָׁ֝לָ֗ל אֶת־גֵּאִֽים׃על המילים
בכתיב מופיע ״עניים״, ובקריאה המסורתית ״ענווים״. לפי הכתיב, מדובר בשפל רוח שנמצא עם עניים.
מי ששוקל עניין בתבונה ימצא טוב, ומי שבוטח בהשם — אשריו.
מַשְׂכִּ֣יל עַל־דָּ֭בָר יִמְצָא־ט֑וֹב וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהוָ֣ה אַשְׁרָֽיו׃חכמה, תבונה ומתיקות הדיבור
מי שלבו חכם נקרא נבון, ודיבור נעים מוסיף לקח.
לַחֲכַם־לֵ֭ב יִקָּרֵ֣א נָב֑וֹן וּמֶ֥תֶק שְׂ֝פָתַ֗יִם יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃השכל הוא מקור חיים למי שיש לו אותו, והמוסר של הטיפשים הוא טיפשות.
מְק֣וֹר חַ֭יִּים שֵׂ֣כֶל בְּעָלָ֑יו וּמוּסַ֖ר אֱוִלִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃על המילים
״מוסר של הטיפשים״ יכול להיות המוסר שהם מלמדים או המוסר שהם מקבלים.
לבו של אדם חכם מנחה את פיו לדבר בתבונה, ומוסיף לקח לדבריו.
לֵ֣ב חָ֭כָם יַשְׂכִּ֣יל פִּ֑יהוּ וְעַל־שְׂ֝פָתָ֗יו יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃דברים נעימים הם כמו צוף דבש: מתוקים לנפש ומרפאים את העצמות.
צוּף־דְּ֭בַשׁ אִמְרֵי־נֹ֑עַם מָת֥וֹק לַ֝נֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּ֥א לָעָֽצֶם׃הַשְׁגָּחָה וְהַשְׁפָּעַת הַדִּבּוּר
יש דרך שנראית לאדם ישרה, אבל בסופה יש דרכים שמובילות למוות.
יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃נפשו של אדם עמל עמלה בשבילו, כי פיו דוחק בו.
נֶ֣פֶשׁ עָ֭מֵל עָ֣מְלָה לּ֑וֹ כִּֽי־אָכַ֖ף עָלָ֣יו פִּֽיהוּ׃אדם נבזה זומם רעה, ועל שפתיו דברים צורבים כמו אש.
אִ֣ישׁ בְּ֭לִיַּעַל כֹּרֶ֣ה רָעָ֑ה וְעַל־שפתיו [שְׂ֝פָת֗וֹ] כְּאֵ֣שׁ צָרָֽבֶת׃אדם שמסלף דברים מפיץ מריבות, ורכלן מפריד בין חברים קרובים.
אִ֣ישׁ תַּ֭הְפֻּכוֹת יְשַׁלַּ֣ח מָד֑וֹן וְ֝נִרְגָּ֗ן מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף׃השפעת המילים והמעשים
אדם אלים מפתה את חברו ומוביל אותו בדרך לא טובה.
אִ֣ישׁ חָ֭מָס יְפַתֶּ֣ה רֵעֵ֑הוּ וְ֝הוֹלִיכ֗וֹ בְּדֶ֣רֶךְ לֹא־טֽוֹב׃מי שעוצם את עיניו כדי לתכנן מעשים מעוותים ומכווץ את שפתיו, משלים מעשה רע.
עֹצֶ֣ה עֵ֭ינָיו לַחְשֹׁ֣ב תַּהְפֻּכ֑וֹת קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו כִּלָּ֥ה רָעָֽה׃שיבה היא כתר מפואר; היא נמצאת בדרך של צדק.
עֲטֶ֣רֶת תִּפְאֶ֣רֶת שֵׂיבָ֑ה בְּדֶ֥רֶךְ צְ֝דָקָ֗ה תִּמָּצֵֽא׃מי שלא ממהר לכעוס עדיף מגיבור, ומי ששולט ברוחו עדיף ממי שכובש עיר.
ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמֹשֵׁ֥ל בְּ֝רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר׃הַשְּׁלִיטה בַּגּוֹרָל
מטילים את הגורל לחיק, אבל כל הכרעה שלו באה מהשם.
בַּ֭חֵיק יוּטַ֣ל אֶת־הַגּוֹרָ֑ל וּ֝מֵיְהוָ֗ה כָּל־מִשְׁפָּטֽוֹ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַשְׁלָטַת הַמַּחְשָׁבָה וּמַעֲשֵׂי הָאָדָם
לְאָדָ֥ם מַֽעַרְכֵי־לֵ֑ב וּ֝מֵיְהוָ֗ה מַעֲנֵ֥ה לָשֽׁוֹן׃
כָּֽל־דַּרְכֵי־אִ֭ישׁ זַ֣ךְ בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן רוּח֣וֹת יְהוָֽה׃
גֹּ֣ל אֶל־יְהוָ֣ה מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝יִכֹּ֗נוּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃
כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭הוָה לַֽמַּעֲנֵ֑הוּ וְגַם־רָ֝שָׁ֗ע לְי֣וֹם רָעָֽה׃
הַשְׁלָטַת הַשֵּׁם עַל מַחְשְׁבוֹתֵי הָאָדָם
תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה כָּל־גְּבַהּ־לֵ֑ב יָ֥ד לְ֝יָ֗ד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃
בְּחֶ֣סֶד וֶ֭אֱמֶת יְכֻפַּ֣ר עָוֺ֑ן וּבְיִרְאַ֥ת יְ֝הוָ֗ה ס֣וּר מֵרָֽע׃
בִּרְצ֣וֹת יְ֭הוָה דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ גַּם־א֝וֹיְבָ֗יו יַשְׁלִ֥ם אִתּֽוֹ׃
טוֹב־מְ֭עַט בִּצְדָקָ֑ה מֵרֹ֥ב תְּ֝בוּא֗וֹת בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט׃
הַשְׁלָטַת הַשֵּׁם עַל מַחְשְׁבֹת הָאָדָם וְעַל הַמִּשְׁפָּט
לֵ֣ב אָ֭דָם יְחַשֵּׁ֣ב דַּרְכּ֑וֹ וַֽ֝יהוָ֗ה יָכִ֥ין צַעֲדֽוֹ׃
קֶ֤סֶם ׀ עַֽל־שִׂפְתֵי־מֶ֑לֶךְ בְּ֝מִשְׁפָּ֗ט לֹ֣א יִמְעַל־פִּֽיו׃
פֶּ֤לֶס ׀ וּמֹאזְנֵ֣י מִ֭שְׁפָּט לַֽיהוָ֑ה מַ֝עֲשֵׂ֗הוּ כָּל־אַבְנֵי־כִֽיס׃
תּוֹעֲבַ֣ת מְ֭לָכִים עֲשׂ֣וֹת רֶ֑שַׁע כִּ֥י בִ֝צְדָקָ֗ה יִכּ֥וֹן כִּסֵּֽא׃
הַמֶּלֶךְ וְהַחָכְמָה
רְצ֣וֹן מְ֭לָכִים שִׂפְתֵי־צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֖ר יְשָׁרִ֣ים יֶאֱהָֽב׃
חֲמַת־מֶ֥לֶךְ מַלְאֲכֵי־מָ֑וֶת וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה׃
בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים וּ֝רְצוֹנ֗וֹ כְּעָ֣ב מַלְקֽוֹשׁ׃
קְֽנֹה־חָכְמָ֗ה מַה־טּ֥וֹב מֵחָר֑וּץ וּקְנ֥וֹת בִּ֝ינָ֗ה נִבְחָ֥ר מִכָּֽסֶף׃
הַבְּחָרָה בֵּין דֶּרֶךְ הַיְשָׁרִים לְדֶרֶךְ הַגֵּאוֹן
מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ׃
לִפְנֵי־שֶׁ֥בֶר גָּא֑וֹן וְלִפְנֵ֥י כִ֝שָּׁל֗וֹן גֹּ֣בַהּ רֽוּחַ׃
ט֣וֹב שְׁפַל־ר֭וּחַ אֶת־עניים [עֲנָוִ֑ים] מֵֽחַלֵּ֥ק שָׁ֝לָ֗ל אֶת־גֵּאִֽים׃
מַשְׂכִּ֣יל עַל־דָּ֭בָר יִמְצָא־ט֑וֹב וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהוָ֣ה אַשְׁרָֽיו׃
חכמה, תבונה ומתיקות הדיבור
לַחֲכַם־לֵ֭ב יִקָּרֵ֣א נָב֑וֹן וּמֶ֥תֶק שְׂ֝פָתַ֗יִם יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃
מְק֣וֹר חַ֭יִּים שֵׂ֣כֶל בְּעָלָ֑יו וּמוּסַ֖ר אֱוִלִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃
לֵ֣ב חָ֭כָם יַשְׂכִּ֣יל פִּ֑יהוּ וְעַל־שְׂ֝פָתָ֗יו יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃
צוּף־דְּ֭בַשׁ אִמְרֵי־נֹ֑עַם מָת֥וֹק לַ֝נֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּ֥א לָעָֽצֶם׃
הַשְׁגָּחָה וְהַשְׁפָּעַת הַדִּבּוּר
יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃
נֶ֣פֶשׁ עָ֭מֵל עָ֣מְלָה לּ֑וֹ כִּֽי־אָכַ֖ף עָלָ֣יו פִּֽיהוּ׃
אִ֣ישׁ בְּ֭לִיַּעַל כֹּרֶ֣ה רָעָ֑ה וְעַל־שפתיו [שְׂ֝פָת֗וֹ] כְּאֵ֣שׁ צָרָֽבֶת׃
אִ֣ישׁ תַּ֭הְפֻּכוֹת יְשַׁלַּ֣ח מָד֑וֹן וְ֝נִרְגָּ֗ן מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף׃
השפעת המילים והמעשים
אִ֣ישׁ חָ֭מָס יְפַתֶּ֣ה רֵעֵ֑הוּ וְ֝הוֹלִיכ֗וֹ בְּדֶ֣רֶךְ לֹא־טֽוֹב׃
עֹצֶ֣ה עֵ֭ינָיו לַחְשֹׁ֣ב תַּהְפֻּכ֑וֹת קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו כִּלָּ֥ה רָעָֽה׃
עֲטֶ֣רֶת תִּפְאֶ֣רֶת שֵׂיבָ֑ה בְּדֶ֥רֶךְ צְ֝דָקָ֗ה תִּמָּצֵֽא׃
ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמֹשֵׁ֥ל בְּ֝רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר׃
הַשְּׁלִיטה בַּגּוֹרָל
בַּ֭חֵיק יוּטַ֣ל אֶת־הַגּוֹרָ֑ל וּ֝מֵיְהוָ֗ה כָּל־מִשְׁפָּטֽוֹ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק הַזֶּה בּוֹחֵן אֶת הַקֶּשר בֵּין הַמַּחְשָׁבוֹת הָאֱנוֹשִיּוֹת לְבֵין הַמַּעֲשִׂים וּבֵין רְצוֹן הַשֵּׁם, מִבְּחַן הַמִּשְׁפָּט וְהַשְׁפָּעַת הַמִּלִּים.
הַשְׁלָטַת הַמַּחְשָׁבָה וּמַעֲשֵׂי הָאָדָם
הַפסוקִים מַסְבְּרִים כִּי עַלִּי כְּבָר הַהַחְלָטוֹת הַלֵּב, אֲבָל הַתְּשׁוּבוֹת לַדִּבּוּר הֵן מֵהַשֵּׁם. הָאָדָם רוֹאֶה אֶת דַּרְכָיו כְּטוֹבוֹת, אֲבָל הַשֵּׁם בּוֹחֵן אֶת הַמּוֹטִיבִים הָעֲמוּקִים. הַהַרְצָאָה הִיא לְהַבְטִיחַ אֶת הַמַּעֲשִׂים לַהַשֵּׁם כְּדֵי שֶׁהַמַּחְשָׁבָה תִּכּוֹן. כָּל מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם עָשׂוּ בְּמַטָּרָה, וְגַם הָרָשָׁע נִתְקָע בְּיוֹם רָעָה.
הַשְׁלָטַת הַשֵּׁם עַל מַחְשְׁבוֹתֵי הָאָדָם
הַפֶּסֶק מְסַבֵּל אֶת מַחְשְׁבוֹת הָאָדָם וְאֶת מַעֲשֵׂיו. הַשֵּׁם שׂוֹנֵא גְּבַהּ עַל כּוֹחַ וְהוּא לֹא יִמָּחֶה. כּוֹפֶר בָּעָוֹן מְחַבֵּר בֵּין חֶסֶד, אֱמֶת וּיִרְאַת הַשֵּׁם. הַשֵּׁם מְשַׁלֵּם לָאוֹיְבִים אֶת מַעֲשֵׂי הָרָשָׁעִים וְהוּא מַעֲדִיף מְעַט בִּצְדָקָה עַל עֹשֶׁר בְּלִי מִשְׁפָּט.
הַשְׁלָטַת הַשֵּׁם עַל מַחְשְׁבֹת הָאָדָם וְעַל הַמִּשְׁפָּט
הַקֶּצֶע הַזֶּה מְסַפֵּר עַל הַקֶּצֶע שֶׁבֵּין הַתָּכְנִית הָאָדְמִית לְבִרְכַת הַשֵּׁם. הַפֶּסֻקִים מַדְגִּישִׁים כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָאָדָם מַחְשִיב אֶת דַּרְכָיו, הַשֵּׁם הוּא הַמַּפְעִיל הַמְּצֻיָּן. הַטֶּקסט מְצַיֵּן אֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הַצֶּדֶק בַּמֶּלֶךְ, בַּמִּשְׁפָּט וּבַמְּאֹזְנַיִם, וּכְכָךְ מַדְגִּישׁ כִּי הָרֶשַׁע מְגֹרֶה מִמֶּלְכוּת אֲמִתִּית.
הַמֶּלֶךְ וְהַחָכְמָה
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת הַשְּׁלִיטָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הַדִּבּוּר עָלָיו. הַמֶּלֶךְ אוֹהֵב אֱמֶת וְצֶדֶק, וְהַחָכְמָה מְגַנֶּת מִזַּעַם הַמֶּלֶךְ. הַדַּרְכִּים הַנָּכוֹנוֹת מְבִיאִים חַיִּים וְשִׂמְחָה, וְהַחָצְצָה הַנְּכוֹנָה וְהַבִּינָה שְׁווַת מִכְּלָהּ וּמִכֶּסֶף.
הַבְּחָרָה בֵּין דֶּרֶךְ הַיְשָׁרִים לְדֶרֶךְ הַגֵּאוֹן
הַפֶּסֶק מַשְׁוֶה בֵּין הַדֶּרֶךְ הַנָּכוֹן לַלֶּב וְלַמַּעֲשֶׂה לְדֶרֶךְ הַכְּבוֹדָן. הַמַּקְחִים הָעִיקָרִיִּים הֵם הַחֲשִינוּת שֶׁבַּעֲנָוָה וְהַסַּכָּנָה שֶׁבַּגָּאוֹן. הַכְּתִיב מְצַיֵּן שֶׁהַמַּשְׂכִּיל מוֹצֵא טוֹב וְהַבּוֹטֵחַ בַּהַשֵּׁם מְקַבֵּל אֹשֶׁר.
חכמה, תבונה ומתיקות הדיבור
הפסוקים מדברים על התועלת שבחכמה ובדיבור נכון. לב חכם יודע להשתמש במילים טובות ובמובנות, מה שמוסיף תובנה. הבינה והמוסר משפיעים על אופי האדם. מילים מתוקות ונעימות משמחות את הנפש ומרגיעות את הגוף, כמו דבש.
הַשְׁגָּחָה וְהַשְׁפָּעַת הַדִּבּוּר
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַקֶּשר בֵּין הַמַּחְשָׁבָה לְהַגְשָׁמָה. הוּא מְצַיֵּן שֶׁלְּאָדָם יֵשׁ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה אַךְ סוֹפָהּ מָוֶת. הַטֶקְסְט מְצַיֵּן אֶת הַעֲמָלוּת שֶׁל הָרָעָב וְאֶת הַנִּזּוֹק מִדִּבְרֵי רָע. לְסוֹף הַדֶּרֶךְ, הוּא מְתָאֵר כֵּיפַת הַמַּדּוֹן הַמְפַרֵּד חֲבֵרוֹת וּמַפְרִיד הַמַּרְמָנִיּוּת מֵהַחֲבֵרִים.
השפעת המילים והמעשים
פרק זה מפרט מספר פתגמים על אופי האדם. הוא מתאר אדם רע שמשתמש במילים כדי להוליך אחרים לדרך רעה, ואדם המשתמש במבטו ובשפתיו כדי לתכנן וביצוע רע. מנגד, הוא מדגיש את כבוד הזקנה בדרך הצדק, ואת הערך של שליטה עצמית וסבלנות ששווים יותר מכוח פיזי או מניצחון צבאי.
הַשְּׁלִיטה בַּגּוֹרָל
הַפָּסוּק מַדְגִּישׁ שֶׁאַף שֶׁבְּבֵית הַכְּפָרִים אוּלְכִים אֶת הַגּוֹרָל בְּכָל פַּעַם, הַהַחְלָטָה הָאַכְלָתִית וְהַגּוֹזְרָת הַסּוֹפִית שֶׁל הַגּוֹרָל שֶׁל הַשֵּׁם הִיא הַמַּעֲטֶה הַמֻּבְטָח. הַכֹּל תַּחַת הַשְׁגָּחָה וּמִשְׁפָּט אֱלֹהִי.
הַדֶּרֶךְ הַנָּכוֹנָה מִתְבּוֹדֶקֶת בְּמַעֲשֵׂי הַלֵּב וּבְמִשְׁמַע הַדִּבּוּר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
עוצמת התורה וכוחה של המלכות
״מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים, מְעוֹלֶפֶת כֹּחָן שֶׁל בְּנֵי אָדָם, שֶׁהִיא קָשָׁה כַּסַּפִּיר הַזֶּה. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי פִּנְחָס, רַבִּי יוּדָן אָמַר אִי תֵימַר שֶׁהַסַּפִּיר הַזֶּה רַךְ הוּא, בּוֹא״
הַפֶּרֶק הַזֶּה בַּמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל אֶת הַפָּסוּק מִשְּׁמֵי מִשְׁלֵי עַל הַקֹּשִׁי וְהַעוֹצְמָה שֶׁל הַתּוֹרָה. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי פִּנְחָס מְסַבְּרִים שֶׁהַכֹּחַ שֶׁל הַסַּפִּיר הוּא כְּמוֹ הַכֹּחַ שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהַמְּאַתֶּה לְבַדֹּק אוֹתוֹ בְּכֹחַ בַּפַּטִּישׁ לֹא יוּכַל לִשְׁבֹּר אוֹתוֹ. רַבִּי אַבָּא בַּר מַמָּל הוֹסִיף שֶׁאִם אָדָם מִתְעַלֵּף בַּתּוֹרָה, הוּא הופֵךְ לְמֶלֶךְ, וְזֶה הַסְּבָרָה לַפָּסוּק שֶׁ"קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶךְ". הַמִּדְרָשׁ מְשַׁלֵּב גַּם עִנְיָן אֲחֵר שֶׁל עַיִן רָעָה בְּמִשְׁפַּחָה שֶׁעָבְרָה קוֹשִׁי. הַמִּשְׁפָּחָה הִשְׁאַרְצָה בְּרָעָב וּבְקוֹשִׁי כְּשֶׁהָיָה כָּךְ, אַךְ הַקְּרִיבָה שֶׁנּוֹצְרָה כְּשֶׁהַסְּתַתְתֶּם עֲלֵיהֶם עַיִן רָעָה הִשְׁרִיעָה אֶת הַנְּזִיקָה. הַמַּטְרָה הִיא לְלַמֵּד שֶׁהַדְּבָרִים הַכֵּינָרִים מְחַלְשִׁים אֶת הַקֹּשִׁי הַטִּבְעִי, אַךְ הַמִּלָּה הָרָעָה הַפְכִּיבָה אֶת הַמַּצָּב לְעָצְמָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר.
שיר השירים רבה ה׳:י״ד:ג׳ ↗הצדק האמיתי במשק המשפטי והכלכלי
״דבר אחר: משכו וקחו לכם צאן, הדא הוא דכתיב (משלי טז, יא): פלס ומאזני משפט לה'. וכן מצינו משה ושמואל שוין כאחת, שנאמר (תהלים צט,״
בפרשת שמות רבה מוסבר הפסוק שעוסק במשקלים ובמאזנים הוגנים של ה'. המפרש מראה כי הצדק אינו רק במילים, אלא בפעולות ממשות של יושרה ב perdagangan וברעון הצאן. הוא מביא דוגמאות למנהיגים שפעלו בצדק: משה היה שופט במקומו, ושמואל הלך אל העם כדי שלא יצטרכו לסבול בעת הדין. ה' בא עם מי שפועל בנתיב הדין והצדקה. הפרשן מדגיש כי ה' עומד לצד מי שנוהג ביושר וגם במי שסבל עוול. הוא משווה בין הצלת בני תמר מן האש להצלת חנניה, מישאל ועזריה, ובין הדין שניתן לישראל במצרים לבין הדין של המצרים. המסר הוא שהצדק של ה' הוא מוחלט ומשתקף בכל משקל ומאזניים של משפט.
שמות רבה ט״ז:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
הַשְּׁלִיטה בַּמַּחְשָׁבָה וּבַמַּעֲשֶׂה
״לב אדם יחשב דרכו. ללכת דרך ישר:״
בַּפֶּסֶק הַזֶּה, הַמַּתְחִיל בְּדִבְרֵי הַחָכְמוֹת, אֲנוּ לומְדִים עַל הַקֶּשר שֶׁבֵּין הַתַּכְנִית בַּלֵּב לְבין הַתוֹצָרָה הַסּוֹפִית. הַפֶּסֶק מְדַגֵּשׁ שֶׁלְּאָדָם יֵשׁ אֶת הַיְּכֹלֶת לְתַכְנֵן וּלְחַשֹּׁב אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא רוֹצֶה לָלֶכֶת בָּהּ, וְלְהַגְבִּיט בְּמַחְשָׁבוֹת עַל הָעָתִיד. הַתַּכְנִית הַמַּחְשָׁתִית הִיא בְּיָד הָאָדָם. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסֶק, מְסַבֵּל אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַמַּחְשָׁבָה לַמַּעֲשֶׂה. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהָאָדָם מְתַכְנֵן אֶת דַּרְכּוֹ, אַךְ הַמַּטָרָה הָעִקָּרִית הִיא לְהַבְטִיחַ שֶׁהַדֶּרֶךְ תִּהְיֶה יְשָׁרָה וְנְכוֹנָה. רַשִׁי מַתְקֵן אוֹ מַעֲנִיק עֹמֶק לַדִּבֶּרֶת עַצְמָהּ בְּמַטְרָה שֶׁהַמַּחְשָׁבָה הַטּוֹבָה תַּוֹכֵה אֶת הַמַּסָּע הַנָּכוֹן.
רש״י על משלי 16:9:1 ↗הַשְּׁלִיטה בַּמַּחְשָׁבָה וּבַמַּעֲשֶׂה
״יש דרך. שהוא ישר לפני איש:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְסַבֵּל בִּוְתָר הַמַּעֲשֶׂה בִּנְתִיבָה הַנֶּכֱרַת לָעַיִן, אַךְ הַמַּחְשָׁבָה הַפְּניּמִית נֶחְשֶׁבֶת לְעִנְיָן מַשֶּׁהוּ אַחֶר. הַמִּשְׁאָה מְדַבֶּרֶת עַל הַמַּעֲשֶׂה הַנֶּראֶה כְּנָבוֹא וְכָבוֹא, אַךְ הַמְּסִירִים הַמַּסָּבָה שֶׁהַדְּרָכִים עֲשׂוּיִים לְהַטִּים אֶת הָאָדָם. הַשֵּׁם הוּא הַמְּשַׁלֵט הַמֻּחְלָט בַּתָּכְנִית הַמְּסֻדֶּרֶת וּבַמַּחְשָׁבָה הַנִּמְצֵאת בְּלֵב הָאָדָם. רַשִׁ"י, בְּפִרְשׁוֹ עַל הַפֶּסֶת הַזֶּה, מַסְבִּיר שֶׁמָּה הַכַּוָּנָה הַנֶּראית יְשָׁרָה וּמְכֻוֶּנֶת לְפָנֵי הָאָדָם, אֲבָל הַמַּעֲשֶׂה עָלֶיהָ עָשׂוּי לִהְיוֹת רָע. הַתַּרְגּוּם הַמְּסַבֵּר כִּי הַדְּרָכִים הַנֶּראוֹת כְּנָבוֹא וְכָבוֹא עֲשׂוּיִים לְהַטִּים אֶת הָאָדָם הַנֶּעֱשָׂה יָשָׁר לְדֶרֶךְ רָעָה.
רש״י על משלי 16:25:1 ↗הַשְּׁלִיטה בַּמַּחְשָׁבָה וּבַמַּעֲשֶׂה
״בלא משפט - ולא יעשה צדקה כמשפט.״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מֵסִיר אֶת הַמּוֹתַר מֵהַמַּחְשָׁבָה הָאֱנוֹשִׁית. כְּבָר בַּמַּחְשָׁבָה הָעוֹלָה עַל הַלֵּב, הַשֵּׁם הוּא הַמֵּבִין אֶת הַכַּוָּנָה הַאֲמִתִּית. הַמַּסָּר מְדַגֵּשׁ כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלְאָדם יָכוֹל לְתַכְנֵן וּלְהַחְלִיט, הַתְּוֹצָאָה הַסּוֹפִית וְהַהַצְלָחָה תָּלוּיִים בַּהַשֵּׁם. הַמַּפרֵשׁ אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּל אֶת הַפְּשָׁר הַקְּרוֹב לַטֶּקסט בְּעִנְיַל הַצְּדָקָה. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הַנָּכוֹן הוּא כָּזֶה שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט, כְּלוֹת מִמֶּעֶת שֶׁהַצְּדָקָה מְבֻצַּעַת בְּאֹפֶן שֶׁהוּא מִשְׁפָּטִי וְהַדְרָכָה। הַמַּטָרָה הִיא לְהַבְחִין בֵּין הַכַּוָּנָה הַטּוֹבָה לְבֵין הַבְּעָיָה בְּבִצּוּי הַמַּעֲשֶׂה.
אבן עזרא על משלי 16:8:2 ↗הַקְּשֶׁר בֵּין מַעֲשֵׂה הָאָדָם לְמַחְשָׁבָתוֹ
״יש דרך ישר - מי שם לפני איש להתעסק באמרי נועם.״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְבַקֵּשׁ לְהַבְחִין בֵּין הַתַּכְנוּנִים הַמַּחְשַׁתִיים שֶׁל הָאָדָם לְבֵין הַמַּצָּב הַמַּמָּשִׁי שֶׁנּוֹצָר. הַמִּשְׁאָה מְדַבֶּרֶת עַל הַתְּהוֹת הַנִּכְסָפִים שֶׁל הָאָדָם וְעַל הַשְּׁלִיטָה הָאֱלֹהִית עַל הַמַּעֲשִׂים. הַמִּקְרָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה מַדְגִּישׁ אֲנִיּוּת וְדַיקְנוּת בַּמַּחְשָׁה הַמְּבֻשֶׁלֶת. הָאִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּר עַל הַמִּשְׁאָה הַמְּדַבֶּרֶת עַל דֶּרֶךְ יָשָׁר, כִּי הַמַּטְרָה הַמְּרֻבֶּכֶת שֶׁל הָאָדָם הִיא לְהִתְעַסֵּק בְּדְבָרִים נְעִימִים וּמְכַבְּדִים. הוּא מַסְבִּיר כִּי הַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה מְזַקֶּקֶת אֶת הַמַּחְשָׁבָה וְמוֹנַעַת מִן הָאָדָם לְהִתְעַסֵּק בְּדְבָרִים שֶׁאֵינָם מַתְאִים לוֹ.
אבן עזרא על משלי 16:25:1 ↗