תשובה רכה מרגיעה כעס, אבל מילה פוגעת מעוררת כעס.
מַֽעֲנֶה־רַּ֭ךְ יָשִׁ֣יב חֵמָ֑ה וּדְבַר־עֶ֝֗צֶב יַעֲלֶה־אָֽף׃משלי · פרק טו׳
תגובות ומשמעות המילים, ההבדלים בין חכמה לרשעות, והשפעת הלב והדיבור על החיים
סקירה של פתגמים העוסקים בכוח הדיבור, בהתנהגות הנכונה ובקשר שבין המצב הפנימי של האדם למציאותו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי טו׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תגובות ומשמעות המילים
לשונם של חכמים מיטיבה להעביר ידע, אבל פיהם של כסילים פולט טיפשות.
לְשׁ֣וֹן חֲ֭כָמִים תֵּיטִ֣יב דָּ֑עַת וּפִ֥י כְ֝סִילִ֗ים יַבִּ֥יעַ אִוֶּֽלֶת׃עיני ה׳ צופות בכל מקום ברעים ובטובים.
בְּֽכָל־מָ֭קוֹם עֵינֵ֣י יְהוָ֑ה צֹ֝פ֗וֹת רָעִ֥ים וטוֹבִֽים׃דיבור שמרפא הוא עץ חיים, אבל עיוות בדיבור שובר את הרוח.
מַרְפֵּ֣א לָ֭שׁוֹן עֵ֣ץ חַיִּ֑ים וְסֶ֥לֶף בָּ֝֗הּ שֶׁ֣בֶר בְּרֽוּחַ׃ההבדלים בין חכמה לרשעות
אדם טיפש מזלזל בחינוך שאביו נותן לו, אבל מי שמקבל תוכחה נעשה פיקח.
אֱוִ֗יל יִ֭נְאַץ מוּסַ֣ר אָבִ֑יו וְשֹׁמֵ֖ר תּוֹכַ֣חַת יַעְרִֽם׃בביתו של הצדיק יש שפע רב, אבל בתבואה של הרשע יש עכירות.
בֵּ֣ית צַ֭דִּיק חֹ֣סֶן רָ֑ב וּבִתְבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע נֶעְכָּֽרֶת׃על המילים
״תבואה״ יכולה להיות יבול או הכנסה; לא מפורט מה בדיוק נעכר.
שפתיהם של החכמים מפיצות ידע, אבל ליבם של הכסילים אינו כזה.
שִׂפְתֵ֣י חֲ֭כָמִים יְזָ֣רוּ דָ֑עַת וְלֵ֖ב כְּסִילִ֣ים לֹא־כֵֽן׃הקורבן שהרשעים מקריבים מתועב בעיני השם, אבל תפילתם של אנשים ישרים רצויה לו.
זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֑ה וּתְפִלַּ֖ת יְשָׁרִ֣ים רְצוֹנֽוֹ׃צֶדֶק, תּוֹכֵחָה וּמַה שֶׁבַּלֵּב
דרכו של אדם רשע מתועבת בעיני ה', ואת מי שרודף צדק הוא אוהב.
תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה דֶּ֣רֶךְ רָשָׁ֑ע וּמְרַדֵּ֖ף צְדָקָ֣ה יֶאֱהָֽב׃מוסר קשה למי שעוזב את הדרך; מי ששונא תוכחה ימות.
מוּסָ֣ר רָ֭ע לְעֹזֵ֣ב אֹ֑רַח שׂוֹנֵ֖א תוֹכַ֣חַת יָמֽוּת׃השאול והאבדון גלויים לפני ה'; על אחת כמה וכמה לבבות בני האדם.
שְׁא֣וֹל וַ֭אֲבַדּוֹן נֶ֣גֶד יְהוָ֑ה אַ֝֗ף כִּֽי־לִבּ֥וֹת בְּֽנֵי־אָדָֽם׃על המילים
שאול ואבדון הם מושגים הקשורים לעולם המתים.
אדם לעגן אינו אוהב את מי שמוכיח אותו; הוא לא ילך אל חכמים.
לֹ֣א יֶאֱהַב־לֵ֭ץ הוֹכֵ֣חַֽ ל֑וֹ אֶל־חֲ֝כָמִ֗ים לֹ֣א יֵלֵֽךְ׃השפעת המצב הפנימי והחוכמה
לב שמח מיטיב את מראה הפנים, אבל עצב בלב מדכא את הרוח.
לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב ר֣וּחַ נְכֵאָֽה׃לב נבון מחפש דעת, אבל פיהם של כסילים ניזון מאיוולת.
לֵ֣ב נָ֭בוֹן יְבַקֶּשׁ־דָּ֑עַת ופני [וּפִ֥י] כְ֝סִילִ֗ים יִרְעֶ֥ה אִוֶּֽלֶת׃על המילים
המילה כתובה "ופני", אך נקראת "ופי"; הניסוח כאן הוא לפי הקריאה.
כל ימיו של אדם עני רעים, אבל למי שלבו טוב, החיים הם כמו משתה תמיד.
כָּל־יְמֵ֣י עָנִ֣י רָעִ֑ים וְטֽוֹב־לֵ֝֗ב מִשְׁתֶּ֥ה תָמִֽיד׃על המילים
"עני" יכול לתאר אדם עני או אדם שסובל.
עדיף מעט עם יראת השם מאוצר גדול שיש בו מהומה.
טוֹב־מְ֭עַט בְּיִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה מֵאוֹצָ֥ר רָ֝֗ב וּמְה֥וּמָה בֽוֹ׃אַהֲבָה, סַבְלָנוּת וְיַחַס לַהוֹרִים
עדיפה ארוחת ירקות שיש בה אהבה מארוחה של שור מפוטם שיש בה שנאה.
ט֤וֹב אֲרֻחַ֣ת יָ֭רָק וְאַהֲבָה־שָׁ֑ם מִשּׁ֥וֹר אָ֝ב֗וּס וְשִׂנְאָה־בֽוֹ׃אדם חם מזג מעורר מריבה, ומי שלא ממהר לכעוס משקיט ריב.
אִ֣ישׁ חֵ֭מָה יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וְאֶ֥רֶך אַ֝פַּ֗יִם יַשְׁקִ֥יט רִֽיב׃דרכו של העצל דומה למשוכת קוצים, ואילו דרכם של אנשים ישרים סלולה.
דֶּ֣רֶךְ עָ֭צֵל כִּמְשֻׂ֣כַת חָ֑דֶק וְאֹ֖רַח יְשָׁרִ֣ים סְלֻלָֽה׃בן חכם משמח את אביו, ואדם טיפש מזלזל באמו.
בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח־אָ֑ב וּכְסִ֥יל אָ֝דָ֗ם בּוֹזֶ֥ה אִמּֽוֹ׃חכמה בדיבור ובתכנון
טיפשות משמחת אדם חסר הבנה, אבל אדם נבון מיישר את דרכו.
אִ֭וֶּלֶת שִׂמְחָ֣ה לַחֲסַר־לֵ֑ב וְאִ֥ישׁ תְּ֝בוּנָ֗ה יְיַשֶׁר־לָֽכֶת׃בלי התייעצות, תוכניות נכשלות; כשיש יועצים רבים, הן מצליחות.
הָפֵ֣ר מַ֭חֲשָׁבוֹת בְּאֵ֣ין ס֑וֹד וּבְרֹ֖ב יוֹעֲצִ֣ים תָּקֽוּם׃אדם שמח בתשובה שהוא נותן, וכמה טוב דבר שנאמר בזמן המתאים!
שִׂמְחָ֣ה לָ֭אִישׁ בְּמַעֲנֵה־פִ֑יו וְדָבָ֖ר בְּעִתּ֣וֹ מַה־טּֽוֹב׃לאדם נבון דרך החיים עולה למעלה, כדי שיתרחק מן השאול שלמטה.
אֹ֣רַח חַ֭יִּים לְמַ֣עְלָה לְמַשְׂכִּ֑יל לְמַ֥עַן ס֝֗וּר מִשְּׁא֥וֹל מָֽטָּה׃על המילים
שאול הוא כינוי לעולם המתים.
השפעת המחשבות והדיבור על החיים
ה' יעקור את ביתם של הגאים, אבל יחזק את גבולה של אלמנה.
בֵּ֣ית גֵּ֭אִים יִסַּ֥ח ׀ יְהוָ֑ה וְ֝יַצֵּ֗ב גְּב֣וּל אַלְמָנָֽה׃מחשבות רעות הן דבר מתועב בעיני ה', ומילים נעימות הן טהורות.
תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה מַחְשְׁב֣וֹת רָ֑ע וּ֝טְהֹרִ֗ים אִמְרֵי־נֹֽעַם׃מי שמשיג רווח בדרך לא ישרה מביא צרה על ביתו, ומי ששונא מתנות יחיה.
עֹכֵ֣ר בֵּ֭יתוֹ בּוֹצֵ֣עַ בָּ֑צַע וְשׂוֹנֵ֖א מַתָּנֹ֣ת יִחְיֶֽה׃על המילים
הפסוק אינו מפרט אם הכוונה למתנות רגילות או למתנות שנועדו להשפיע על מי שמקבל אותן.
לבו של אדם צדיק חושב מה לענות, אבל פיהם של רשעים שופע דברים רעים.
לֵ֣ב צַ֭דִּיק יֶהְגֶּ֣ה לַעֲנ֑וֹת וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יַבִּ֥יעַ רָעֽוֹת׃התגובה לתוכחה ולבשורות
השם רחוק מן הרשעים, אבל לתפילת הצדיקים הוא מקשיב.
רָח֣וֹק יְ֭הוָה מֵרְשָׁעִ֑ים וּתְפִלַּ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִשְׁמָֽע׃אור בעיניים משמח את הלב, ובשורה טובה נותנת כוח אפילו לעצמות.
מְֽאוֹר־עֵ֭ינַיִם יְשַׂמַּֽח־לֵ֑ב שְׁמוּעָ֥ה ט֝וֹבָ֗ה תְּדַשֶּׁן־עָֽצֶם׃מי שמקשיב לתוכחה שמכוונת לחיים, ישכון בין חכמים.
אֹ֗זֶן שֹׁ֭מַעַת תּוֹכַ֣חַת חַיִּ֑ים בְּקֶ֖רֶב חֲכָמִ֣ים תָּלִֽין׃מי שדוחה מוסר מואס בעצמו, ומי שמקשיב לתוכחה רוכש תבונה.
פּוֹרֵ֣עַ מ֭וּסָר מוֹאֵ֣ס נַפְשׁ֑וֹ וְשׁוֹמֵ֥עַ תּ֝וֹכַ֗חַת ק֣וֹנֶה לֵּֽב׃היסוד לחכמה ולענווה
יראת ה' היא מוסר שמלמד חוכמה, וענווה באה לפני כבוד.
יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מוּסַ֣ר חָכְמָ֑ה וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תגובות ומשמעות המילים
מַֽעֲנֶה־רַּ֭ךְ יָשִׁ֣יב חֵמָ֑ה וּדְבַר־עֶ֝֗צֶב יַעֲלֶה־אָֽף׃
לְשׁ֣וֹן חֲ֭כָמִים תֵּיטִ֣יב דָּ֑עַת וּפִ֥י כְ֝סִילִ֗ים יַבִּ֥יעַ אִוֶּֽלֶת׃
בְּֽכָל־מָ֭קוֹם עֵינֵ֣י יְהוָ֑ה צֹ֝פ֗וֹת רָעִ֥ים וטוֹבִֽים׃
מַרְפֵּ֣א לָ֭שׁוֹן עֵ֣ץ חַיִּ֑ים וְסֶ֥לֶף בָּ֝֗הּ שֶׁ֣בֶר בְּרֽוּחַ׃
ההבדלים בין חכמה לרשעות
אֱוִ֗יל יִ֭נְאַץ מוּסַ֣ר אָבִ֑יו וְשֹׁמֵ֖ר תּוֹכַ֣חַת יַעְרִֽם׃
בֵּ֣ית צַ֭דִּיק חֹ֣סֶן רָ֑ב וּבִתְבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע נֶעְכָּֽרֶת׃
שִׂפְתֵ֣י חֲ֭כָמִים יְזָ֣רוּ דָ֑עַת וְלֵ֖ב כְּסִילִ֣ים לֹא־כֵֽן׃
זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֑ה וּתְפִלַּ֖ת יְשָׁרִ֣ים רְצוֹנֽוֹ׃
צֶדֶק, תּוֹכֵחָה וּמַה שֶׁבַּלֵּב
תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה דֶּ֣רֶךְ רָשָׁ֑ע וּמְרַדֵּ֖ף צְדָקָ֣ה יֶאֱהָֽב׃
מוּסָ֣ר רָ֭ע לְעֹזֵ֣ב אֹ֑רַח שׂוֹנֵ֖א תוֹכַ֣חַת יָמֽוּת׃
שְׁא֣וֹל וַ֭אֲבַדּוֹן נֶ֣גֶד יְהוָ֑ה אַ֝֗ף כִּֽי־לִבּ֥וֹת בְּֽנֵי־אָדָֽם׃
לֹ֣א יֶאֱהַב־לֵ֭ץ הוֹכֵ֣חַֽ ל֑וֹ אֶל־חֲ֝כָמִ֗ים לֹ֣א יֵלֵֽךְ׃
השפעת המצב הפנימי והחוכמה
לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב ר֣וּחַ נְכֵאָֽה׃
לֵ֣ב נָ֭בוֹן יְבַקֶּשׁ־דָּ֑עַת ופני [וּפִ֥י] כְ֝סִילִ֗ים יִרְעֶ֥ה אִוֶּֽלֶת׃
כָּל־יְמֵ֣י עָנִ֣י רָעִ֑ים וְטֽוֹב־לֵ֝֗ב מִשְׁתֶּ֥ה תָמִֽיד׃
טוֹב־מְ֭עַט בְּיִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה מֵאוֹצָ֥ר רָ֝֗ב וּמְה֥וּמָה בֽוֹ׃
אַהֲבָה, סַבְלָנוּת וְיַחַס לַהוֹרִים
ט֤וֹב אֲרֻחַ֣ת יָ֭רָק וְאַהֲבָה־שָׁ֑ם מִשּׁ֥וֹר אָ֝ב֗וּס וְשִׂנְאָה־בֽוֹ׃
אִ֣ישׁ חֵ֭מָה יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וְאֶ֥רֶך אַ֝פַּ֗יִם יַשְׁקִ֥יט רִֽיב׃
דֶּ֣רֶךְ עָ֭צֵל כִּמְשֻׂ֣כַת חָ֑דֶק וְאֹ֖רַח יְשָׁרִ֣ים סְלֻלָֽה׃
בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח־אָ֑ב וּכְסִ֥יל אָ֝דָ֗ם בּוֹזֶ֥ה אִמּֽוֹ׃
חכמה בדיבור ובתכנון
אִ֭וֶּלֶת שִׂמְחָ֣ה לַחֲסַר־לֵ֑ב וְאִ֥ישׁ תְּ֝בוּנָ֗ה יְיַשֶׁר־לָֽכֶת׃
הָפֵ֣ר מַ֭חֲשָׁבוֹת בְּאֵ֣ין ס֑וֹד וּבְרֹ֖ב יוֹעֲצִ֣ים תָּקֽוּם׃
שִׂמְחָ֣ה לָ֭אִישׁ בְּמַעֲנֵה־פִ֑יו וְדָבָ֖ר בְּעִתּ֣וֹ מַה־טּֽוֹב׃
אֹ֣רַח חַ֭יִּים לְמַ֣עְלָה לְמַשְׂכִּ֑יל לְמַ֥עַן ס֝֗וּר מִשְּׁא֥וֹל מָֽטָּה׃
השפעת המחשבות והדיבור על החיים
בֵּ֣ית גֵּ֭אִים יִסַּ֥ח ׀ יְהוָ֑ה וְ֝יַצֵּ֗ב גְּב֣וּל אַלְמָנָֽה׃
תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה מַחְשְׁב֣וֹת רָ֑ע וּ֝טְהֹרִ֗ים אִמְרֵי־נֹֽעַם׃
עֹכֵ֣ר בֵּ֭יתוֹ בּוֹצֵ֣עַ בָּ֑צַע וְשׂוֹנֵ֖א מַתָּנֹ֣ת יִחְיֶֽה׃
לֵ֣ב צַ֭דִּיק יֶהְגֶּ֣ה לַעֲנ֑וֹת וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יַבִּ֥יעַ רָעֽוֹת׃
התגובה לתוכחה ולבשורות
רָח֣וֹק יְ֭הוָה מֵרְשָׁעִ֑ים וּתְפִלַּ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִשְׁמָֽע׃
מְֽאוֹר־עֵ֭ינַיִם יְשַׂמַּֽח־לֵ֑ב שְׁמוּעָ֥ה ט֝וֹבָ֗ה תְּדַשֶּׁן־עָֽצֶם׃
אֹ֗זֶן שֹׁ֭מַעַת תּוֹכַ֣חַת חַיִּ֑ים בְּקֶ֖רֶב חֲכָמִ֣ים תָּלִֽין׃
פּוֹרֵ֣עַ מ֭וּסָר מוֹאֵ֣ס נַפְשׁ֑וֹ וְשׁוֹמֵ֥עַ תּ֝וֹכַ֗חַת ק֣וֹנֶה לֵּֽב׃
היסוד לחכמה ולענווה
יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מוּסַ֣ר חָכְמָ֑ה וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מרכז סדרת פתגמים על אופן הדיבור, השפעת המחשבות והתגובה לתוכחה.
תגובות ומשמעות המילים
פרק זה עוסק בכוחה של השפה ובהשפעתה על האדם. הוא מציג את ההבדל בין תשובה רכה לאלימה, בין חכמה לטיפשות, ומדגיש את השגחתו של הַשֵּׁם על הכל. כמו כן, הוא מתאר כיצד מילים יכולות לרפא או לשבור את הרוח.
ההבדלים בין חכמה לרשעות
הפסוקים מציגים את ההבדלים בין דרכי החכמים לדרכי הכסילים והרשעים. הם מתארים כיציית השפעת המוסר, שפע הבשורה בבית הצדיק לעומת דוחק הרשע, הידע המופץ מפי חכמים לעומת חוסר הבנת הכסילים, ואת היחס של הַשֵּׁם למעשי הרשעים ולתפילת הישרים.
צֶדֶק, תּוֹכֵחָה וּמַה שֶׁבַּלֵּב
הַדֶּרֶךְ שֶׁל אָדָם רָשָׁע מְתוֹעֶבֶת בְּעֵינֵי הַשֵּׁם, אֲבָל אֶת מִי שֶׁרוֹדֵף צֶדֶק הַשֵּׁם אוֹהֵב. מִי שֶׁעוֹזֵב אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה יְקַבֵּל תּוֹכֵחָה קָשָׁה, וּמִי שֶׁשּׂוֹנֵא תּוֹכֵחָה יָמוּת. גַּם הַשְּׁאוֹל וְהָאֲבַדּוֹן גְּלוּיִים לִפְנֵי הַשֵּׁם; עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְבָבוֹת בְּנֵי הָאָדָם. הַלֵּץ לֹא אוֹהֵב מִי שֶׁמּוֹכִיחַ אוֹתוֹ, וְאֶל אֲנָשִׁים חֲכָמִים הוּא לֹא יֵלֵךְ.
השפעת המצב הפנימי והחוכמה
הפסוקים מדברים על הקשר בין מצב הלב להבעה החיצונית ועל ההבדל בין חכם לכסיל. הם מתארים כיצד שמחה או עצבות משפיעים על הפנים, וכיצד לב נבון מחפש ידע בעוד הכסיל עוסק בטיפשות. בנוסף, הפרק מציג את הערך של עוני עם יראת ה' לעומת עושר רב המלווה בצרות.
אַהֲבָה, סַבְלָנוּת וְיַחַס לַהוֹרִים
אֲרוּחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְרָקוֹת וְאַהֲבָה עֲדִיפָה עַל שׁוֹר מְפֻטָּם שֶׁאוֹכְלִים עִם שִׂנְאָה. אָדָם כַּעֲסָן מְעוֹרֵר מְרִיבָה, וְאָדָם סַבְלָן מַרְגִּיעַ מְרִיבָה. הַדֶּרֶךְ שֶׁל הֶעָצֵל נִרְאֵית כְּמוֹ גָּדֵר קוֹצִים, וְהַדֶּרֶךְ שֶׁל אֲנָשִׁים יְשָׁרִים פְּנוּיָה וְנוֹחָה לַהֲלִיכָה. בֵּן חָכָם מְשַׂמֵּחַ אֶת אָבִיו, וְאָדָם כְּסִיל מְזַלְזֵל בְּאִמּוֹ.
חכמה בדיבור ובתכנון
הפסוקים מסבירים את ההבדל בין טיפשות לחכמה דרך הדרך שבה אדם מדבר ומתכנן. תשובה עדינה מרגיעה, בעוד שהתעקשות גורמת לכעס. תכניות נכשלות כשאין התייעצות, אך יציבות מגיעה עם עצה נכונה. דיבור בזמן המתאים מביא שמחה, ודרך חכמה מוליכה לחיים טובים ומרחיקה מסכנות.
השפעת המחשבות והדיבור על החיים
הפסוקים עוסקים בהשפעת המעשים והמחשבות על הגורל. הַשֵּׁם הורס בתי גאווה ומגן על האלמנות. הוא מתעב תוכניות רעות אך אוהב דיבור נעים וטהור. מי שחמדן בביתו יחיה קצר ימים, ומי ששונא מתנות יתקשה לחיות. לב צדיק יחשוב היטב לפני שהוא עונה, בעוד רשעים פולטים מילים רעות ללא מחשבה.
התגובה לתוכחה ולבשורות
הפסוקים מסבירים כיצד הַשֵּׁם מתנהג עם צדיקים ורשעים, ומתארים את ההשפעה של דיווחים שונים על הנפש. הם מדגישים את החשיבות של הקשבה לתוכחה ומתארים את ההבדל בין מי שמתעלם מן הלימוד לבין מי שרוכש חכמה דרך הקשבה.
היסוד לחכמה ולענווה
פסוק זה מציין את שני מרכיבי החכמה האמיתית. הראשון הוא יראת הַשֵּׁם, שהיא הבסיס לכל למידה ומוסר. השני הוא הענווה, שהיא התכונה הנחוצה כדי לקבל כבוד וכיבוד אמיתי.
הפרק מסיים בהדגשת חשיבות הענווה כמפתח לחכמה ולכבוד.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
גַּם הַלַּיְלָה קָשֶׁה לֶעָנִי
״״כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים״. בֶּן סִירָא אוֹמֵר: ״אַף לֵילוֹת. בִּשְׁפַל גַּגִּים גַּגּוֹ, וּבִמְרוֹם הָרִים כַּרְמוֹ. מִמְּטַר גַּגִּים לְגַגּוֹ, וּמֵעֲפַר כַּרְמוֹ לִכְרָמִים״.״
הַפָּסוּק אוֹמֵר שֶׁכָּל יְמֵי הֶעָנִי רָעִים. בַּתַּלְמוּד, בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין, מוּבָאִים דִּבְרֵי בֶּן סִירָא, שֶׁמּוֹסִיף: גַּם הַלֵּילוֹת שֶׁלּוֹ רָעִים. כְּדֵי לְהַמְחִישׁ אֶת הַקּוֹשִׁי, הוּא מְתָאֵר אֶת גַּגּוֹ הַנָּמוּךְ וְאֶת כַּרְמוֹ שֶׁנִּמְצָא בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ. מֵי הַגֶּשֶׁם מִגַּגּוֹת אֲחֵרִים מַגִּיעִים אֶל גַּגּוֹ, וְהֶעָפָר מִכַּרְמוֹ מַגִּיעַ אֶל כְּרָמִים אֲחֵרִים. זֶהוּ הַתֵּאוּר שֶׁבֶּן סִירָא נוֹתֵן לְמַצָּבוֹ שֶׁל הֶעָנִי: גַּם בַּבַּיִת וְגַם בַּכֶּרֶם, מִיקוּמוֹ פּוֹעֵל לְרָעָתוֹ. דְּבָרָיו מְפָרְטִים דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִית לְהָבִין אֶת הַקּוֹשִׁי שֶׁבַּפָּסוּק; תֵּאוּר הַגַּג וְהַכֶּרֶם שַׁיָּךְ לְדִבְרֵי בֶּן סִירָא, וְלֹא לְלָשׁוֹן הַפָּסוּק.
סנהדרין ק׳ ב:י״א ↗הַבַּדְלֵי הַחָכְמָה בְּמִשְׁנָה וּבְתַלְמוּד
״אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב ״כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים״ – אֵלּוּ בַּעֲלֵי תַלְמוּד, ״וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד״ – אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִשְׁנָה.״
בַּמַּקּוֹר הַמּוּתְעָן, הַמְּסַפֵּר בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָה בְּסֵפֶר סַנְהֶדְרִין, רַבִּי זֵירָא מְצַטְטֶט דִּבְרֵי רַב כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּין סוּגוֹת שֶׁל חָכְמָה וְעָמָל. הַקּוּשְׁיָה הַנִּבְרֶאת הִיא מֵעַיִן הַמִּשְׁלָל: מָה הַפֵּרוּשׁ לַמִּשְׁלָם עַל יְמֵי עֹנִי וְעַל לֵב טוֹב? רַב מְבַקֵּשׁ לְהַגְדִּיר אֶת הַמַּצָּב הַנֶּפֶשִׁי וְהַלְּמִידִי שֶׁל הָאֲנָשִׁים. הוּא מְפַרְשׁ אֶת הַמִּשְׁלָם עַל יְמֵי עֹנִי כְּמִצְעָר וּכְמַקְשִׁי מַעֲשֵׂה הַלְּמִידָה, כְּשֶׁהַתַּלְמוּד מְצָרֵךְ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּעָמָל רַב. מִבּוֹר הָעֹנִי, הוּא מוֹצֵא אֶת בַּעֲלֵי הַתַּלְמוּד, שֶׁהָרַבִּים וְהַמַּעֲשֶׂה הַמְּעַיֵּב מְבַסְּסִים אֶת הַדַּעַת. לְעֶזְרַת הַפֵּרוּשׁ, הַלֵּב הַטּוֹב הַשּׁוֹתֶה תָּמִיד מְסַמֵּל אֶת הַשַּׁלְוָה וְהַכְּבִידָה הַקַּלָּה שֶׁל בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, הַלְּמִידִים הַמְּחַפְּשִׂים בְּפִשְׁטוּת הַדָּבָר.
סנהדרין ק׳ ב:י״ג ↗בעקבות המפרשים
מַעֲלֵה הַזִּבּוּחַ וְכַוָּנַת הַלֵּב
״זבח רשעים. תועבה בלק ובלעם:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְבִיא לָנוּ תּוֹדָעָה עֲמוּקָה עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה עִם הַכַּוָּנָה הַפְּנִימִית. הַתּוֹדָעָה הַמְּרֻבֶּת בַּמַּקְצָב הַזֶּה הִיא שֶׁל רַשִׁי, הַמְּבַאר שֶׁלֹּא כָּל קָרְבָּן הוּא מְקֻבָּל. הַפְּסָק מְצַיֵּן שֶׁזִּבּוּחַ רְשָׁעִים הוּא תּוֹעֵבָה לַהַשֵּׁם, וְהוּא מְסַבֵּל הֶתְרָעָה מְיֻחֶדֶת בְּעִבְרִית עַל הַדְּמוּיוֹת שֶׁל בַּלַּק וּבִלְעָם. רַשִׁי מַסְבִּיר שֶׁהַמְּכוֹן כֹּחַ הַקְּרִבָּה הַנִּכְלֶת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם תָּלוּי בְּטוֹב הַלֵּב. הַמְּשִׁימָה הַמְּרֻבֶּת בַּדְּרוֹשׁ הִיא שֶׁמַּעֲשֶׂה הַנִּקְרֵא זִבּוּחַ עָלֶה כְּזֶב, אִם הַלֵּב רָע, וְהוּא נֶהְיֶה תּוֹעֵבָה מוחלטת.
רש״י על משלי 15:8:1 ↗הַשְּׁלִיטה בַּלָּשׁוֹן וְהַהַבְדָּלָה בֵּין חָכָם לְכָסִיל
״אורח חיים למעלה למשכיל. כמו שרפים עומדים ממעל לו (ישעיהו ו׳:ב׳) כלומר לפני החכם קשוטה ומוכנת אורח חיים:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְסַבֵּל הַרְבֵּה פְּסָקִים הַמְדַרְכִּים אֶת הָאָדָם בְּבִרְדַּת הַמִּדּוֹת וְהַדִּבּוּר. הַמִּקְרָא מַבְחִין בֵּין הַתְּגִיבָה הָעֲנָוָה לְמִלִּים קָשׂוֹת לְבֵין הַתְּגִיבָה הַתַּעֲקֵבָה. הַמַּטְעָם הוּא לְהַדְגִּישׁ כֵּיפָה וּמִדָּה נְכוֹנָה בְּקִבּוּל דִּבּוּר וּבְמַעֲנֶה. רַשִׁ"י בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסֶק הַזֶּה מְסַבֵּל הַבְדָּלָה בֵּין הַחָכָם לְבֵין הַכְּסִיל. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַדֶּרֶךְ הַנָּכוֹנָה לַחָכָם הִיא שֶׁהַלָּשׁוֹן שֶׁלּוֹ מוּכָנָה וּמְדֻייֶקֶת. רַשִׁ"י מְצַטֵּט אֶת יְשַׁעְיָהוּ לְכְדֵי לְהַדְגִּישׁ שֶׁהַחָכָם עָמֵד בְּמַעֲמָד מְכֻבָּד וְנִצָּב לְפָנָיו כְּמוֹ שֶׁרְפִים שֶׁעוֹמְדִים מִמַּעַל. הַפֵּרוּשׁ הוּא שֶׁהַחָכְמָה הַמְּבֻשָּׁלת מַעֲלָה אֶת הָאָדָם לְמַעֲמָד מַפְלֵא. "אוֹרַח חַיִּים" הוּא הַדֶּרֶךְ הַמְּדֻייֶקֶת הַמְּבִיאָה לְחַיִּים טוֹבִים.
רש״י על משלי 15:24:1 ↗הַשְּׁפָעָה שֶׁל תְּפִלָּה וְעָלַדִּים
״רצונו - שירצה השם בתפלתו.״
הַפֶּסֶקֶת הַזֹּאת מַדְגִּישָׁה אֶת הַקֶּשר הַמְּשֻׁלָּשׁ בֵּין הַמַּעֲשִׂים שֶׁלְּאָדָם, לֵב הָאֱמוּנָה שֶׁלּוֹ וְהַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ. הַכְּתוּב מְצַיֵּן שֶׁהַשֵּׁם לֹא מְקַבֵּל אֶת קָרְבַּן הָרְשָׁעִים, אַךְ הַתְּפִלָּה שֶׁל צַדִּיקִים הוּא מְקֻבֶּלֶת בְּבֵטַח. הַמַּטְרָה הִיא לְהַבְחִין בֵּין הַמַּעֲשִׂים הַנִּכְסָים לַשֵּׁם לְבֵין הַתְּפִלָּה הַקְּבוּעָה. רַבֵּינוּ אִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּר עַל הַמַּאֲמָר שֶׁל הַצַּדִּיקִים, שֶׁהַשֵּׁם רוֹצֶה וּמְקַבֵּל אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מַדְגִּישׁ שֶׁהַתְּפִלָּה הַנֶּחְוֶהת בְּלֵב הַצַּדִּיק הִיא הַמַּקְבִּילֶת לִרְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא.
אבן עזרא על משלי 15:8:2 ↗הַשְּׁמִירָה עַל הַבַּיִת וְעַל הַגְּאוֹן
״בית גאים - שיש להם גאוה, יסח השם ביתם ויהרסנו.״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְסַבֵּל הֶתְקֵן עַל מַעֲמָד הַבַּיִת הַנִּבְנֶה עַל יְסוֹדוֹ הַמֻּסָּד. הַשֵּׁם מִשְׁמַר עַל הַמָּקוֹם שֶׁל צַדִּיקִים וְהוּא מַרְעִישׁ אֶת הַבַּיִת שֶׁל הָרְשָׁעִים. הַדָּבָר מַדְגִּישׁ אֶת הַחֲשִיבוּת שֶׁל הַשְּׁמִירָה הַמֻּסָּרִית וְהַמִּשְׁמֶרֶת בְּדֶרֶךְ הַתְּמִימוּת. רַבֵּינוּ אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַפֶּסֶק בְּדֶגֶשׁ עַל הַסַּכָּנָה שֶׁל הַגָּאוֹן. הוּא טוֹעֵן שֶׁכְּשֶׁלְּאָדָם יֵשׁ גָּאוֹן, הַשֵּׁם מַרְסֵק אֶת הַבַּיִת שֶׁלּוֹ וְהוּא נֶחְרָס. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מַבְחִין בֵּין הַבַּיִת הַחֹמֶר לְבֵין הַמַּעֲמָד הַמֻּסָּרִי שֶׁל הָאָדָם.
אבן עזרא על משלי 15:25:1 ↗