אישה חכמה בונה את ביתה, ואישה טיפשה הורסת אותו במו ידיה.
חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ׃משלי · פרק יד׳
בְּנִיָּה וַהֲרִיסָה, יֹשֶׁר וַעֲבוֹדָה
הַהַשְׁוָאתוֹת שֶׁל חָכְמָה, חָכְמָה, פִּתְחוֹן וְעֶצֶם הַמַּעֲשִׂים בָּעוֹלָם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי יד׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
בְּנִיָּה וַהֲרִיסָה, יֹשֶׁר וַעֲבוֹדָה
מי שהולך בדרך ישרה ירא את ה', ומי שדרכיו עקומות בז לו.
הוֹלֵ֣ךְ בְּ֭יָשְׁרוֹ יְרֵ֣א יְהוָ֑ה וּנְל֖וֹז דְּרָכָ֣יו בּוֹזֵֽהוּ׃בפיו של טיפש יש מקל של גאווה, ואילו השפתיים של החכמים שומרות עליהם.
בְּֽפִי־אֱ֭וִיל חֹ֣טֶר גַּאֲוָ֑ה וְשִׂפְתֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים תִּשְׁמוּרֵֽם׃כשאין שוורים, האבוס נקי; אבל יבול רב בא מכוחו של השור.
בְּאֵ֣ין אֲ֭לָפִים אֵב֣וּס בָּ֑ר וְרָב־תְּ֝בוּא֗וֹת בְּכֹ֣חַ שֽׁוֹר׃ה–ח
ההבדל בין חוכמה לטיפשות
עד נאמן לא משקר, ועד שקר מפיץ שקרים.
עֵ֣ד אֱ֭מוּנִים לֹ֣א יְכַזֵּ֑ב וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃אדם שלועג מחפש חוכמה ולא מוצא אותה, אבל לאדם נבון קל להשיג ידע.
בִּקֶּשׁ־לֵ֣ץ חָכְמָ֣ה וָאָ֑יִן וְדַ֖עַת לְנָב֣וֹן נָקָֽל׃התרחק מאדם טיפש, כי לא תמצא בדבריו דעת.
לֵ֣ךְ מִ֭נֶּגֶד לְאִ֣ישׁ כְּסִ֑יל וּבַל־יָ֝דַ֗עְתָּ שִׂפְתֵי־דָֽעַת׃על המילים
אפשר להבין את הסיום גם כתנאי: התרחק ממנו כשאינך מוצא בדבריו דעת.
החוכמה של אדם פיקח היא להבין את דרכו, והטיפשות של טיפשים היא מרמה.
חָכְמַ֣ת עָ֭רוּם הָבִ֣ין דַּרְכּ֑וֹ וְאִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים מִרְמָֽה׃ט–יב
הבדלים בין חכמה לרשע
טיפשים לועגים לאשמה, אבל בין אנשים ישרים יש רצון טוב.
אֱ֭וִלִים יָלִ֣יץ אָשָׁ֑ם וּבֵ֖ין יְשָׁרִ֣ים רָצֽוֹן׃על המילים
אפשר גם להבין שהאשמה עצמה לועגת לטיפשים.
הלב מכיר את מרירות נפשו, ובשמחתו אדם זר אינו יכול להשתתף.
לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מָרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ לֹא־יִתְעָ֥רַב זָֽר׃ביתם של רשעים יושמד, אבל אוהלם של אנשים ישרים יפרח.
בֵּ֣ית רְ֭שָׁעִים יִשָּׁמֵ֑ד וְאֹ֖הֶל יְשָׁרִ֣ים יַפְרִֽיחַ׃יש דרך שנראית לאדם נכונה, אבל בסופה היא מובילה לדרכים של מוות.
יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃יג–טז
הבדלים בין טיפוסים שונים של אנשים
גם בזמן צחוק הלב יכול לכאוב, ושמחה עלולה להסתיים בעצב.
גַּם־בִּשְׂח֥וֹק יִכְאַב־לֵ֑ב וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה׃מי שליבו נסוג ישבע מדרכיו, ואדם טוב ישבע ממעשיו.
מִדְּרָכָ֣יו יִ֭שְׂבַּע ס֣וּג לֵ֑ב וּ֝מֵעָלָ֗יו אִ֣ישׁ טֽוֹב׃על המילים
הביטוי ״מעליו״ אינו ברור לגמרי; כאן הוא מובן כמתייחס למעשיו של האדם הטוב.
אדם תמים מאמין לכל דבר, אבל אדם פיקח בוחן את צעדיו.
פֶּ֭תִי יַאֲמִ֣ין לְכָל־דָּבָ֑ר וְ֝עָר֗וּם יָבִ֥ין לַאֲשֻׁרֽוֹ׃אדם חכם נזהר ומתרחק מהרע, אבל אדם כסיל מתפרץ בכעס ובוטח בעצמו.
חָכָ֣ם יָ֭רֵא וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ׃יז–כ
הבדלים בין חכמה לרשע
מי שממהר לכעוס עושה מעשה טיפשי, ואדם שמתכנן מזימות נעשה שנוא.
קְֽצַר־אַ֭פַּיִם יַעֲשֶׂ֣ה אִוֶּ֑לֶת וְאִ֥ישׁ מְ֝זִמּ֗וֹת יִשָּׂנֵֽא׃על המילים
המילה ״מזימות״ יכולה לציין גם תכנון מחושב, ולא רק תחבולות רעות.
אנשים פתיים יורשים טיפשות, ואנשים פיקחים מתעטרים בדעת.
נָחֲל֣וּ פְתָאיִ֣ם אִוֶּ֑לֶת וַֽ֝עֲרוּמִ֗ים יַכְתִּ֥רוּ דָֽעַת׃אנשים רעים כורעים לפני אנשים טובים, ורשעים כורעים בשעריו של אדם צדיק.
שַׁח֣וּ רָ֭עִים לִפְנֵ֣י טוֹבִ֑ים וּ֝רְשָׁעִ֗ים עַֽל־שַׁעֲרֵ֥י צַדִּֽיק׃אפילו חברו של אדם עני שונא אותו, אבל לאדם עשיר יש הרבה אוהבים.
גַּם־לְ֭רֵעֵהוּ יִשָּׂ֣נֵא רָ֑שׁ וְאֹהֲבֵ֖י עָשִׁ֣יר רַבִּֽים׃כא–כד
בּוּז, חֶסֶד, עֲבוֹדָה וְאִוֶּלֶת
מי שמזלזל בחברו חוטא, ואשרי מי שנוהג בנדיבות כלפי ענווים.
בָּז־לְרֵעֵ֥הוּ חוֹטֵ֑א וּמְחוֹנֵ֖ן עניים [עֲנָוִ֣ים] אַשְׁרָֽיו׃על המילים
בכתיב מופיע "עניים", ובקרי "ענווים".
האם מי שמתכננים רעה לא תועים בדרכם? ואילו חסד ואמת הם מנת חלקם של מי שמתכננים טוב.
הֲֽלוֹא־יִ֭תְעוּ חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וְחֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת חֹ֣רְשֵׁי טֽוֹב׃בכל עבודה מאומצת יש רווח, אבל דיבורים בלבד מביאים רק למחסור.
בְּכָל־עֶ֭צֶב יִהְיֶ֣ה מוֹתָ֑ר וּדְבַר־שְׂ֝פָתַ֗יִם אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃העושר של החכמים הוא העטרה שלהם, והטיפשות של הכסילים אינה אלא טיפשות.
עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עָשְׁרָ֑ם אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃כה–כח
אמת, יראת השם ושלטון
עד שאומר אמת מציל חיים, ומי שמפיץ שקרים פועל במרמה.
מַצִּ֣יל נְ֭פָשׁוֹת עֵ֣ד אֱמֶ֑ת וְיָפִ֖חַ כְּזָבִ֣ים מִרְמָֽה׃ביראת ה' יש ביטחון חזק, ולבניו יהיה מחסה.
בְּיִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מִבְטַח־עֹ֑ז וּ֝לְבָנָ֗יו יִהְיֶ֥ה מַחְסֶֽה׃על המילים
לא מפורש אם 'בניו' הם בניו של מי שירא את ה' או בניו של ה'.
יראת ה' היא מקור חיים, ומסייעת להתרחק ממלכודות מוות.
יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃עם רב מוסיף כבוד למלך, וכשאין עם זו מפלתו של השליט.
בְּרָב־עָ֥ם הַדְרַת־מֶ֑לֶךְ וּבְאֶ֥פֶס לְ֝אֹ֗ם מְחִתַּ֥ת רָזֽוֹן׃כט–לב
הבדלים בין חכמה לטיפשות ובין צדק לרשע
מי שסבלני מאוד מגלה הבנה רבה, ומי שממהר לכעוס מבליט את טיפשותו.
אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם רַב־תְּבוּנָ֑ה וּקְצַר־ר֝֗וּחַ מֵרִ֥ים אִוֶּֽלֶת׃לב רגוע מחיה את הגוף, וקנאה מרקיבה את העצמות.
חַיֵּ֣י בְ֭שָׂרִים לֵ֣ב מַרְפֵּ֑א וּרְקַ֖ב עֲצָמ֣וֹת קִנְאָֽה׃מי שעושק עני מבזה את מי שברא אותו, ומי שנוהג בנדיבות כלפי נזקק מכבד את הבורא.
עֹ֣שֵֽׁק־דָּ֭ל חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ וּ֝מְכַבְּד֗וֹ חֹנֵ֥ן אֶבְיֽוֹן׃הרשע נופל בגלל הרעה שלו, אבל הצדיק מוצא מחסה גם במותו.
בְּֽ֭רָעָתוֹ יִדָּחֶ֣ה רָשָׁ֑ע וְחֹסֶ֖ה בְמוֹת֣וֹ צַדִּֽיק׃על המילים
״הרעה שלו״ יכולה להיות מעשיו הרעים או רעה שבאה עליו. לא נאמר במפורש היכן הצדיק מוצא מחסה.
לג–לה
חָכְמָה, צְדָקָה וְהַמֶּלֶךְ
החוכמה נחה בלב של אדם נבון, אבל בקרב כסילים היא מתגלה.
בְּלֵ֣ב נָ֭בוֹן תָּנ֣וּחַ חָכְמָ֑ה וּבְקֶ֥רֶב כְּ֝סִילִ֗ים תִּוָּדֵֽעַ׃על המילים
לא ברור אם מה שמתגלה בקרב הכסילים הוא החוכמה או מה שיש בתוכם.
צדקה מרוממת עם, אבל חטא הוא חרפה לעמים.
צְדָקָ֥ה תְרֽוֹמֵֽם־גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת׃על המילים
המילה ״חסד״ בחלק השני קשה לפירוש. אפשר להבין אותה כ״חרפה״, ואפשר לקרוא: ״החסד של העמים הוא חטא״. הקריאה השנייה מופיעה גם בפרשנות חז״ל.
המלך מרוצה ממשרת שפועל בתבונה, אבל כעסו מופנה למשרת שמביא בושה.
רְֽצוֹן־מֶ֭לֶךְ לְעֶ֣בֶד מַשְׂכִּ֑יל וְ֝עֶבְרָת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה מֵבִֽישׁ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
בְּנִיָּה וַהֲרִיסָה, יֹשֶׁר וַעֲבוֹדָה
חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ׃
הוֹלֵ֣ךְ בְּ֭יָשְׁרוֹ יְרֵ֣א יְהוָ֑ה וּנְל֖וֹז דְּרָכָ֣יו בּוֹזֵֽהוּ׃
בְּֽפִי־אֱ֭וִיל חֹ֣טֶר גַּאֲוָ֑ה וְשִׂפְתֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים תִּשְׁמוּרֵֽם׃
בְּאֵ֣ין אֲ֭לָפִים אֵב֣וּס בָּ֑ר וְרָב־תְּ֝בוּא֗וֹת בְּכֹ֣חַ שֽׁוֹר׃
ה–ח
ההבדל בין חוכמה לטיפשות
עֵ֣ד אֱ֭מוּנִים לֹ֣א יְכַזֵּ֑ב וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃
בִּקֶּשׁ־לֵ֣ץ חָכְמָ֣ה וָאָ֑יִן וְדַ֖עַת לְנָב֣וֹן נָקָֽל׃
לֵ֣ךְ מִ֭נֶּגֶד לְאִ֣ישׁ כְּסִ֑יל וּבַל־יָ֝דַ֗עְתָּ שִׂפְתֵי־דָֽעַת׃
חָכְמַ֣ת עָ֭רוּם הָבִ֣ין דַּרְכּ֑וֹ וְאִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים מִרְמָֽה׃
ט–יב
הבדלים בין חכמה לרשע
אֱ֭וִלִים יָלִ֣יץ אָשָׁ֑ם וּבֵ֖ין יְשָׁרִ֣ים רָצֽוֹן׃
לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מָרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ לֹא־יִתְעָ֥רַב זָֽר׃
בֵּ֣ית רְ֭שָׁעִים יִשָּׁמֵ֑ד וְאֹ֖הֶל יְשָׁרִ֣ים יַפְרִֽיחַ׃
יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃
יג–טז
הבדלים בין טיפוסים שונים של אנשים
גַּם־בִּשְׂח֥וֹק יִכְאַב־לֵ֑ב וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה׃
מִדְּרָכָ֣יו יִ֭שְׂבַּע ס֣וּג לֵ֑ב וּ֝מֵעָלָ֗יו אִ֣ישׁ טֽוֹב׃
פֶּ֭תִי יַאֲמִ֣ין לְכָל־דָּבָ֑ר וְ֝עָר֗וּם יָבִ֥ין לַאֲשֻׁרֽוֹ׃
חָכָ֣ם יָ֭רֵא וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ׃
יז–כ
הבדלים בין חכמה לרשע
קְֽצַר־אַ֭פַּיִם יַעֲשֶׂ֣ה אִוֶּ֑לֶת וְאִ֥ישׁ מְ֝זִמּ֗וֹת יִשָּׂנֵֽא׃
נָחֲל֣וּ פְתָאיִ֣ם אִוֶּ֑לֶת וַֽ֝עֲרוּמִ֗ים יַכְתִּ֥רוּ דָֽעַת׃
שַׁח֣וּ רָ֭עִים לִפְנֵ֣י טוֹבִ֑ים וּ֝רְשָׁעִ֗ים עַֽל־שַׁעֲרֵ֥י צַדִּֽיק׃
גַּם־לְ֭רֵעֵהוּ יִשָּׂ֣נֵא רָ֑שׁ וְאֹהֲבֵ֖י עָשִׁ֣יר רַבִּֽים׃
כא–כד
בּוּז, חֶסֶד, עֲבוֹדָה וְאִוֶּלֶת
בָּז־לְרֵעֵ֥הוּ חוֹטֵ֑א וּמְחוֹנֵ֖ן עניים [עֲנָוִ֣ים] אַשְׁרָֽיו׃
הֲֽלוֹא־יִ֭תְעוּ חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וְחֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת חֹ֣רְשֵׁי טֽוֹב׃
בְּכָל־עֶ֭צֶב יִהְיֶ֣ה מוֹתָ֑ר וּדְבַר־שְׂ֝פָתַ֗יִם אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃
עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עָשְׁרָ֑ם אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃
כה–כח
אמת, יראת השם ושלטון
מַצִּ֣יל נְ֭פָשׁוֹת עֵ֣ד אֱמֶ֑ת וְיָפִ֖חַ כְּזָבִ֣ים מִרְמָֽה׃
בְּיִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מִבְטַח־עֹ֑ז וּ֝לְבָנָ֗יו יִהְיֶ֥ה מַחְסֶֽה׃
יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃
בְּרָב־עָ֥ם הַדְרַת־מֶ֑לֶךְ וּבְאֶ֥פֶס לְ֝אֹ֗ם מְחִתַּ֥ת רָזֽוֹן׃
כט–לב
הבדלים בין חכמה לטיפשות ובין צדק לרשע
אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם רַב־תְּבוּנָ֑ה וּקְצַר־ר֝֗וּחַ מֵרִ֥ים אִוֶּֽלֶת׃
חַיֵּ֣י בְ֭שָׂרִים לֵ֣ב מַרְפֵּ֑א וּרְקַ֖ב עֲצָמ֣וֹת קִנְאָֽה׃
עֹ֣שֵֽׁק־דָּ֭ל חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ וּ֝מְכַבְּד֗וֹ חֹנֵ֥ן אֶבְיֽוֹן׃
בְּֽ֭רָעָתוֹ יִדָּחֶ֣ה רָשָׁ֑ע וְחֹסֶ֖ה בְמוֹת֣וֹ צַדִּֽיק׃
לג–לה
חָכְמָה, צְדָקָה וְהַמֶּלֶךְ
בְּלֵ֣ב נָ֭בוֹן תָּנ֣וּחַ חָכְמָ֑ה וּבְקֶ֥רֶב כְּ֝סִילִ֗ים תִּוָּדֵֽעַ׃
צְדָקָ֥ה תְרֽוֹמֵֽם־גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת׃
רְֽצוֹן־מֶ֭לֶךְ לְעֶ֣בֶד מַשְׂכִּ֑יל וְ֝עֶבְרָת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה מֵבִֽישׁ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק מַשְׁוֶה בֵּין דַּרְכֵי הַחַיִּים הַשּׁוֹנוֹת, מֵהַחָכְמָה הַבּוֹנָה וְעַד הַטִּיפְּשׁוּת הַהַרְסִיתָה.
פסוקים א–ד
בְּנִיָּה וַהֲרִיסָה, יֹשֶׁר וַעֲבוֹדָה
אִשָּׁה חֲכָמָה בּוֹנָה אֶת בֵּיתָהּ, וְאִשָּׁה טִפְּשָׁה הוֹרֶסֶת אוֹתוֹ בְּמוֹ יָדֶיהָ. מִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה יָרֵא אֶת הַשֵּׁם, וּמִי שֶׁדְּרָכָיו עֲקַלְקַלּוֹת בָּז לוֹ. בְּפִי הָאֱוִיל יֵשׁ מַטֵּה שֶׁל גַּאֲוָה, וְדִבְרֵי הַחֲכָמִים שׁוֹמְרִים עֲלֵיהֶם. כְּשֶׁאֵין בְּהֵמוֹת עֲבוֹדָה, הָאֵבוּס נָקִי; כֹּחוֹ שֶׁל הַשּׁוֹר מֵבִיא יְבוּל רַב.
פסוקים ה–ח
ההבדל בין חוכמה לטיפשות
הפסוקים מסבירים את ההבדל בין האמת לשקר, בין החכם ללעג, ובין הבנה לבורות. עדות אמינה תמיד אומרת את האמת, בעוד שעדות שקר נראית יפה אך היא רגעית. הלעג מחפש חכמה אך לא מוצא אותה, והתעמקות בשיחות עם כסיל רק מעיקה. החכם מבין את דרכיו, אך הכסיל מתעתע בעצמו.
פסוקים ט–יב
הבדלים בין חכמה לרשע
הפסוקים משווים בין דרכי החכמים לדרכי הכסילים והרשעים. הם מתארים כיצד הכסילים גורמים לעונש, כיצד האדם חווה את רגשותיו לבדו, ומה קורה לבית הרשעים לעומת אוהל הישרים. הפרק מסכם באזהרה מפני דרך שנראית נכונה אך מובילה למות.
פסוקים יג–טז
הבדלים בין טיפוסים שונים של אנשים
הפסוקים מתארים את השפעת ההתנהגות על הנפש והחברה. הם מדברים על צחוק שמסתיר כאב, על אדם שמתענג על דרכיו הרעות ועל ההבדל בין פתי לערמומי. בנוסף, מוסרים הבדל בין החכם שנמנע מרע לבין הכסיל שמתענה בביטחון עצמי מופרז.
פסוקים יז–כ
הבדלים בין חכמה לרשע
הפסוקים מתארים את התוצאות של התנהגות שונה. אדם כועס מהר גורם לטיפשות, ואדם רע מתעב את חבריו. החכמים יזכו בידע, אך הטיפשים יירשו בבורות. הרעים ימצאו עצמם במצב שפל מול הטובים, בעוד שרבים ירדפו אחר העשירים כדי להפיק מהם תועלת.
פסוקים כא–כד
בּוּז, חֶסֶד, עֲבוֹדָה וְאִוֶּלֶת
מִי שֶׁבָּז לְחָבֵר שֶׁלּוֹ חוֹטֵא, וּמִי שֶׁנּוֹהֵג בְּחֶסֶד כְּלַפֵּי עֲנִיִּים מְאֻשָּׁר. בַּפָּסוּק יֵשׁ גַּם קְרִיאָה ״עֲנָוִים״ בִּמְקוֹם ״עֲנִיִּים״. הַשְּׁאֵלָה אִם מִי שֶׁמְּתַכְנֵן רָע לֹא יִטְעֶה נֶעֱנֵית מוּל הַחֶסֶד וְהָאֱמֶת שֶׁבְּתִכְנוּן טוֹב. עֲבוֹדָה מְבִיאָה יִתְרוֹן, וְדִבּוּר בִּלְבַד מֵבִיא מַחְסוֹר. עָשְׁרָם שֶׁל חֲכָמִים הוּא עֲטָרָה לָהֶם, וְאִלּוּ אֶצֶל כְּסִילִים הָאִוֶּלֶת נִשְׁאֶרֶת אִוֶּלֶת.
פסוקים כה–כח
אמת, יראת השם ושלטון
פסוקים אלו מדברים על ההבדל בין אמת לשקר, ועל הכוח שביראת השם כמקור חיים ומחסה. הם מתארים כיצד יראת השם מגינה על האדם ומרחיקה אותו ממוות, וכן מציינים כי כבוד המלך תלוי בריבוי העם, בעוד שחוסר שלום יכול להרוס תוכניות גדולות.
פסוקים כט–לב
הבדלים בין חכמה לטיפשות ובין צדק לרשע
פרק זה מציג השוואות בין תכונות אופי שונות. הוא מסביר כיציית סבל ומרדף אחרי כבוד, השפעת הרגשות על הבריאות, וההשלכות המוסריות של יחס לעניים. הפרק מסיים בהשוואה בין סופתו של הרשע לסופו של הצדיק בזמן משבר.
פסוקים לג–לה
חָכְמָה, צְדָקָה וְהַמֶּלֶךְ
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת הַשְּׁתִיקָה שֶׁל חָכְמָה בְּתוֹךְ כְּסִילִים וְאֶת הַהַבְדִּיל הַבּוֹרֵא בֵּין צְדָקָה לְחַטָּאת בְּעַמִּים. גַּם מְתֻאָר הַקֶּשֶׁר בֵּין מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל וְהַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ עַל הָעֶבֶד.
הַדַּרֶךְ הַנְּכוֹנָה מִתְבַּטֶּאַת הַמּוּסָר וְהַמַּעֲשִׂים בַּחַיִּים הַיוֹמְיוֹמִיִּים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חכמה וטיפשות בבניית הבית
״וְעוֹד, דְּקָאָמַר לְכוּ עָבְדִיתוּ תְּכֵלְתָּא. אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תְּכֵלְתָּא חֲשִׁיבָא [מִצְוָה], אַפֵּיק גְּלִימֵי דִּתְכֵלְתָּא וְכַסִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ מְתִיבְתָּךְ. הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״חׇכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ״ – זוֹ״
בקטע זה מהתלמוד במסכת סנהדרין, מובא פירוש למילים המדברות על בניית בית על ידי חכמה ועל ידי טיפשות. המפרש מציע דרך להבין את המשמעות דרך דוגמה מעשית. אם אדם רואה שמשהו יקר וחשוב, כמו צבע תכלת, הוא יבנה לו מעטפת מיוחדת כדי להגן עליו ולכסות אותו. על פי הגישה הזאת, הפסוקים אינם מדברים רק על מושגים כלליים, אלא מציינים דמויות היסטוריות ספציפיות. לפי הפירוש, האישה החכמה היא אשתו של אונ בן פלת, בעוד שהאישה הטיפשה היא אשתו של קורח. הפירוש מתמקד בזיהוי הדמויות העומדות מאחורי הדימויים המקראיים.
סנהדרין ק״י א:ג׳ ↗בין הרצון של החולה לשיקול הדעת של הרופא
״חוֹלֶה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי בְּקִיאִין. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: חוֹלֶה אוֹמֵר צָרִיךְ, וְרוֹפֵא אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ — שׁוֹמְעִין לַחוֹלֶה. מַאי טַעְמָא — ״לֵב יוֹדֵעַ מׇרַּת״
בַּמַּקּוֹר הַמְּדוּיָק, הַגְּמָרָא דּוֹרֶשֶׁת אֶת הַקּוֹשִׁי שֶׁבֵּין הַתַּחוּשָׁה הַפְּרָטִית לְבֵין הַיֶּדַע הַמּקצועִי. הַכְּלָל הַמַּתְחִיל מַסְבֵּר שֶׁלְּגַבֵּי אָדָם חוֹלֶה, מְנַסִּים לְהַאֲכִיל אוֹתוֹ עַל פִּי בְּקִיאָה. רַבִּי יַנַּאי מַסְבֵּר שֶׁהַמּוֹצִיאָה הַמְּרַכִּית הוּעֲלָה לְכַבוד הַחֹלֶה, כִּי הַחֹלֶה רוֹצֶה וְהָרוֹפֵא אוֹמֵר שֶׁזֶּה לֹא נֶצְחִי, וְאַתֶּם צְרִיכִים לִשְׁמוֹעַ לַחֹלֶה. הַמְּבִיאוּ הַבְּרִית לְתַמְכִיךְ אֶת הַדָּבָר הוּא הַפָּסוּק שֶׁלְּבַעַל הַנֶּפֶשׁ מַכִּיר אֶת הַכְּאֵב שֶׁלּוֹ. מִן הַהֶבֶט הַמַּקְצועִי, הַגְּמָרָא מְבִטָּה בְּמַבָּט סְקֵפְּטִי וְאוֹמֶרֶת שֶׁזֶּה פָּשׁוּט. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבוּ שֶׁהַרוֹפֵא מְנַסֶּה לְהַצְדִּיק אֶת הַתַּחוּשָׁה הַפְּרָטִית, אֶלָּא שֶׁהוּא פָּשׁוּט מַעֲמִיד אֶת הַמְּצִיאוּת הַמַּקְצועִיתת כְּפִי שֶׁהִיא.
יומא פ״ג א:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הַבְּחִירָה בֵּין כַּעַס לְבין חָכְמָה
״ובין ישרים רצון. אפיימינ"ט בלע"ז הקב"ה מרוצה להם:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְבִיא לָנוּ הַשְׁוָאתוֹת בֵּין הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַדֶּרֶךְ הָרָעָה. הַמַּצְמָאִים מַבְחִילִים בֵּין הַחָכְמָה הַמְּשַׁלֶּטֶת אֶת הַבַּיִת לְבֵין הַכִּינּוּת שֶׁהוֹלֶכֶת עִם הַכְּסִילִים. הַדָּבָר מַדְגִּישׁ כֵּיצֶד הַמִּדּוֹת הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁל הָאָדָם מְשַׁפְּרוֹת אֶת חַיָּתוֹ וְאֶת סְבִיבָתוֹ. רַשִׁ"י, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסֶק, מְסַבֵּל הַבְחָנָה עַל הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם מְשַׁלֵּט בְּמַעֲלֵי הַיְּשָׁרִים. הוּא מְסַבֵּל שֶׁבְּאֹפֶן מְתֻקָּן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרָצוֹ לְהִמָּצֵא בְּמַעֲלֵי הָרְשָׁעִים כְּמַעֲטֶה, מִשֶּׁהַיְּשָׁרִים הֵם הַמְּקַבְּלִים אֶת רְצוֹנוֹ. הַתּוֹרָה הַזֹּאת מַבְחִינָה בֵּין הַמַּשְׁאָלִים לַתּוֹכֶן הַלְבָנוֹת.
רש״י על משלי 14:9:3 ↗הַבְּטִיחוֹן בַּיִרְאָה מֵהַשֵּׁם
״מחסה. שיחסו ויתחבא בצל זכותו:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְסַבֵּל הַתְחָלָה שֶׁל רַשִּׁי עַל הַפָּסוּק הַמְּדַגֵּשׁ אֶת כֹּחָהּ שֶׁל יִרְאַת הַשֵּׁם. כְּשֶׁאָדָם חַי בְּיִרְאָה, הוּא מִמְצָא מִקְלָע וּמִקְלָע שֶׁל בִּטָּחוֹן וְהַגָּנָה. הַתְּוָעָה הַזֹּאת מְסַבֶּרֶת כִי הַיִרְאָה הִיא לֹא רַק פַּחַד, אֶלָּא הִיא יוֹצֶרֶת מַחֲסֶה אֲמיתִי. הַמַּטָּלָה הִיא לְהַבְחִין כְּבָר אֶת הַקֶּצֶת הַיִרְאָה הַמְּשַׁבֶּרֶת אֶת הָאָדָם, וּמַבְחִין אֶת הַיִרְאָה הַמְּנַתֶּחֶת וּמְגַנֶּת. רַשִׁׁי מַסְבִּיר כְּכָל הַמְפַרְשִׁים שֶׁהַיִרְאָה הִיא הַמַּחֲסֶה. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהָאָדָם הַיּוֹדֵעַ אֶת הַשֵּׁם יָכוֹל לְהִתְחַבֵּא בְּצֵל הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַזִּכּוּיוֹת שֶׁלּוֹ. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַזִּכּוּי הַהוֹפֵךְ לְהֲגָנָה עַצְמִית בְּעֵת צָרָה. הַסִּבָּה לְהַבְחִין בֵּין הַפְּרָשִׁים הַשּׁונים הִיא שֶׁקַּיָּם פֶּלֶא שֶׁבַּמַּעֲשֵׂה הַיִרְאָה: הִיא כְּבָר הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָאָדָם נִמְצָא בָּטוּחַ.
רש״י על משלי 14:26:3 ↗הַדִּבּוּר שֶׁמֵּבִיא לְאַשְׁמָה
״אוילים יליץ אשם - כל אחד מהם והוא מלשון דבור, מלשון: המליץ בינותם כלומר יליץ לעשות אשם.״
אֶבֶן עֶזְרָא מְפָרֵשׁ אֶת הַמִּלָּה ״יָלִיץ״ כִּדְבוּר, כְּמוֹ בַּבִּטּוּי ״הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם״. לְפִי הַקְּרִיאָה שֶׁלּוֹ, הַפָּסוּק אוֹמֵר שֶׁכָּל אֶחָד מֵהָאֱוִילִים מְדַבֵּר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה שֶׁמֵּבִיא אַשְׁמָה. הַהֶסְבֵּר שֶׁלּוֹ מְמַקֵּד אֶת הַמַּבָּט בְּדִבְרֵי הָאֱוִילִים: הַדִּבּוּר אֵינוֹ עוֹמֵד כָּאן לְעַצְמוֹ, אֶלָּא קָשׁוּר לְמַעֲשֶׂה. זוֹ פַּרְשָׁנוּתוֹ שֶׁל אֶבֶן עֶזְרָא לַלָּשׁוֹן שֶׁל הַפָּסוּק, וְלֹא טַעֲנָה שֶׁכָּל הַמְפָרְשִׁים מְבִינִים אוֹתוֹ כָּךְ.
אבן עזרא על משלי 14:9:1 ↗הַבְּטָחָה בְּעֵינֵי הַשֵּׁם
״ולבניו - בזכותו יהיה השם מחסה עוז.״
הַפֶּסֶקֶת מִסֵּפֶר מִשְׁלֵי מַלְכֵי הַחָכְמָה מְתַקְפֶּתֶת אֶת הַקֶּצֶת הַבְּטָחָה הַקְּשׁוּרָה לַיִּרְאֵי הַשֵּׁם. הַכְּתִיב כִּי בְּיִרְאַת הַשֵּׁם יֵשׁ בֶּטַח חָזָק, וּכְשֶׁכָּךְ הַבְּנִים יִמְצְאוּ מַחֲסֶה וְעֹז. הַמַּסָּר הַזֶּה מְקַשֵּׁר אֶת הַחָכְלָה הַפְּרָטית שֶׁל הָאָדָם לַהַשְׁלָכָה הָעֲמוּקָה עַל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים. הָאִבְּן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַפֶּסֶקֶת בְּדַגְשָׁהּ עַל הַקֶּצֶת הַזְּכוּת. לְדַרְכּוֹ, הַבְּטָחָה זוֹ אֵינָהּ רַק לַיָּרֵא, אֶלָּא שֶׁהַבְּנִים יִהְיוּ בְּטוּחִים בִּזְכוּת הַמִּדָּה הַטּוֹבָה שֶׁל אַבִיהֶם. הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ מַדְגִּישָׁה אֶת הַקֶּשֶׁר הַמַּשְׁפִּיעַ בֵּין הַהוּדָעָה הַתַּבְעִיתִית לְבֵין הַמְּצִיאוּת הַמַּעֲשִׂית.
אבן עזרא על משלי 14:26:2 ↗