בן חכם מקבל את החינוך של אביו, אבל מי שלועג לא מקשיב לנזיפה.
בֵּ֣ן חָ֭כָם מ֣וּסַר אָ֑ב וְ֝לֵ֗ץ לֹא־שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה׃משלי · פרק יג׳
חכמה, דיבור ומשמעת
השוואה בין הדרכים השונות של האדם דרך דיבור, חינוך, חוכמה ובחירת חברה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי יג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חכמה, דיבור ומשמעת
אדם אוכל טוב מפרי דבריו, ואילו נפשם של בוגדים משתוקקת לחמס.
מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ יֹ֣אכַל ט֑וֹב וְנֶ֖פֶשׁ בֹּגְדִ֣ים חָמָֽס׃על המילים
אפשר להבין את החמס גם כדבר שנופל בחלקם של הבוגדים.
מי ששומר על פיו שומר על עצמו, ומי שפוער את שפתיו מביא על עצמו אסון.
נֹצֵ֣ר פִּ֭יו שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑וֹ פֹּשֵׂ֥ק שְׂ֝פָתָ֗יו מְחִתָּה־לֽוֹ׃נפשו של העצל משתוקקת, אבל אין לה את מה שהיא רוצה; ואילו נפשם של החרוצים תתמלא שפע.
מִתְאַוָּ֣ה וָ֭אַיִן נַפְשׁ֣וֹ עָצֵ֑ל וְנֶ֖פֶשׁ חָרֻצִ֣ים תְּדֻשָּֽׁן׃הבדלים בין צדיק לרשע
צדיק שונא דבר שקר, ורשע מעורר סלידה ומביא חרפה.
דְּבַר־שֶׁ֭קֶר יִשְׂנָ֣א צַדִּ֑יק וְ֝רָשָׁ֗ע יַבְאִ֥ישׁ וְיַחְפִּֽיר׃צדקה שומרת על מי שדרכו תמימה, ורשעות מעוותת את החוטא.
צְ֭דָקָה תִּצֹּ֣ר תָּם־דָּ֑רֶךְ וְ֝רִשְׁעָ֗ה תְּסַלֵּ֥ף חַטָּֽאת׃על המילים
המילה "חטאת" עשויה להתפרש כאן גם כחטא עצמו, ולא רק כחוטא.
יש מי שמציג את עצמו כעשיר ואין לו כלום, ויש מי שמציג את עצמו כעני ויש לו הון רב.
יֵ֣שׁ מִ֭תְעַשֵּׁר וְאֵ֣ין כֹּ֑ל מִ֝תְרוֹשֵׁ֗שׁ וְה֣וֹן רָֽב׃עושרו של אדם הוא כופר לחייו, והעני אינו שומע גערה.
כֹּ֣פֶר נֶֽפֶשׁ־אִ֣ישׁ עָשְׁר֑וֹ וְ֝רָ֗שׁ לֹא־שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה׃תוצאות הדרך
אורם של הצדיקים מאיר בשמחה, אבל נרם של הרשעים כבה.
אוֹר־צַדִּיקִ֥ים יִשְׂמָ֑ח וְנֵ֖ר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָֽךְ׃גאווה מביאה רק למריבה, אבל חוכמה נמצאת אצל מי שמתייעץ.
רַק־בְּ֭זָדוֹן יִתֵּ֣ן מַצָּ֑ה וְאֶת־נ֖וֹעָצִ֣ים חָכְמָֽה׃הון שמקורו בדבר חסר ממשות מתמעט, אבל מי שאוסף מעט מעט מגדיל את הונו.
ה֭וֹן מֵהֶ֣בֶל יִמְעָ֑ט וְקֹבֵ֖ץ עַל־יָ֣ד יַרְבֶּֽה׃על המילים
הביטוי ״מהבל״ אינו מבהיר מהו מקור ההון.
תקווה שמתעכבת מכאיבה ללב, אבל משאלה שמתגשמת היא עץ חיים.
תּוֹחֶ֣לֶת מְ֭מֻשָּׁכָה מַחֲלָה־לֵ֑ב וְעֵ֥ץ חַ֝יִּ֗ים תַּאֲוָ֥ה בָאָֽה׃חֲכָמָה, תּוֹרָה וְהִתְבּוֹנְנוּת
מי שמזלזל בדבר יינזק בגללו, ומי שמתייחס למצווה ביראה יקבל גמול.
בָּ֣ז לְ֭דָבָר יֵחָ֣בֶל ל֑וֹ וִירֵ֥א מִ֝צְוָ֗ה ה֣וּא יְשֻׁלָּֽם׃על המילים
״דבר״ יכול להיות אמירה או הוראה.
ההוראה של אדם חכם היא מקור חיים, ועוזרת להתרחק ממלכודות מוות.
תּוֹרַ֣ת חָ֭כָם מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃תבונה טובה מביאה חן, אבל דרכם של הבוגדים קשה.
שֵֽׂכֶל־ט֭וֹב יִתֶּן־חֵ֑ן וְדֶ֖רֶךְ בֹּגְדִ֣ים אֵיתָֽן׃על המילים
אפשר להבין את ״איתן״ גם כיציב או מתמשך.
כל אדם פיקח פועל מתוך ידע, אבל הכסיל פורש את טיפשותו לעיני כולם.
כָּל־עָ֭רוּם יַעֲשֶׂ֣ה בְדָ֑עַת וּ֝כְסִ֗יל יִפְרֹ֥שׂ אִוֶּֽלֶת׃השלכות הבחירה בדרך
שליח רשע ייקלע לצרה, ושליח נאמן מביא מרפא.
מַלְאָ֣ךְ רָ֭שָׁע יִפֹּ֣ל בְּרָ֑ע וְצִ֖יר אֱמוּנִ֣ים מַרְפֵּֽא׃מי שדוחה משמעת יגיע לעוני ולבושה, ומי שמקשיב לתוכחה יזכה לכבוד.
רֵ֣ישׁ וְ֭קָלוֹן פּוֹרֵ֣עַ מוּסָ֑ר וְשׁוֹמֵ֖ר תּוֹכַ֣חַת יְכֻבָּֽד׃תשוקה שהתגשמה נעימה לנפש, אבל בעיני כסילים, להתרחק מהרע זה דבר מתועב.
תַּאֲוָ֣ה נִ֭הְיָה תֶּעֱרַ֣ב לְנָ֑פֶשׁ וְתוֹעֲבַ֥ת כְּ֝סִילִ֗ים ס֣וּר מֵרָֽע׃מי שהולך עם חכמים יחכים, ומי שמתרועע עם כסילים ייפגע.
הלוך [הוֹלֵ֣ךְ] אֶת־חֲכָמִ֣ים וחכם [יֶחְכָּ֑ם] וְרֹעֶ֖ה כְסִילִ֣ים יֵרֽוֹעַ׃השלכות המעשים והחינוך
הרעה רודפת אחרי חוטאים, ואילו לצדיקים משולם גמול טוב.
חַ֭טָּאִים תְּרַדֵּ֣ף רָעָ֑ה וְאֶת־צַ֝דִּיקִ֗ים יְשַׁלֶּם־טֽוֹב׃אדם טוב משאיר ירושה לנכדיו, ועושרו של חוטא שמור לצדיק.
ט֗וֹב יַנְחִ֥יל בְּנֵֽי־בָנִ֑ים וְצָפ֥וּן לַ֝צַּדִּ֗יק חֵ֣יל חוֹטֵֽא׃באדמה המעובדת של עניים יש הרבה מזון, אבל יש מי שנספה בגלל חוסר צדק.
רָב־אֹ֭כֶל נִ֣יר רָאשִׁ֑ים וְיֵ֥שׁ נִ֝סְפֶּ֗ה בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט׃מי שנמנע מלהכות את בנו בשבט שונא את בנו, ומי שאוהב אותו מקפיד לחנך אותו למשמעת מבעוד מועד.
חוֹשֵׂ֣ךְ שִׁ֭בְטוֹ שׂוֹנֵ֣א בְנ֑וֹ וְ֝אֹהֲב֗וֹ שִֽׁחֲר֥וֹ מוּסָֽר׃שובע הצדיק ורעב הרשע
הצדיק אוכל עד שהוא שבע, אבל בטנם של הרשעים נשארת חסרה.
צַדִּ֗יק אֹ֭כֵל לְשֹׂ֣בַע נַפְשׁ֑וֹ וּבֶ֖טֶן רְשָׁעִ֣ים תֶּחְסָֽר׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חכמה, דיבור ומשמעת
בֵּ֣ן חָ֭כָם מ֣וּסַר אָ֑ב וְ֝לֵ֗ץ לֹא־שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה׃
מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ יֹ֣אכַל ט֑וֹב וְנֶ֖פֶשׁ בֹּגְדִ֣ים חָמָֽס׃
נֹצֵ֣ר פִּ֭יו שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑וֹ פֹּשֵׂ֥ק שְׂ֝פָתָ֗יו מְחִתָּה־לֽוֹ׃
מִתְאַוָּ֣ה וָ֭אַיִן נַפְשׁ֣וֹ עָצֵ֑ל וְנֶ֖פֶשׁ חָרֻצִ֣ים תְּדֻשָּֽׁן׃
הבדלים בין צדיק לרשע
דְּבַר־שֶׁ֭קֶר יִשְׂנָ֣א צַדִּ֑יק וְ֝רָשָׁ֗ע יַבְאִ֥ישׁ וְיַחְפִּֽיר׃
צְ֭דָקָה תִּצֹּ֣ר תָּם־דָּ֑רֶךְ וְ֝רִשְׁעָ֗ה תְּסַלֵּ֥ף חַטָּֽאת׃
יֵ֣שׁ מִ֭תְעַשֵּׁר וְאֵ֣ין כֹּ֑ל מִ֝תְרוֹשֵׁ֗שׁ וְה֣וֹן רָֽב׃
כֹּ֣פֶר נֶֽפֶשׁ־אִ֣ישׁ עָשְׁר֑וֹ וְ֝רָ֗שׁ לֹא־שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה׃
תוצאות הדרך
אוֹר־צַדִּיקִ֥ים יִשְׂמָ֑ח וְנֵ֖ר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָֽךְ׃
רַק־בְּ֭זָדוֹן יִתֵּ֣ן מַצָּ֑ה וְאֶת־נ֖וֹעָצִ֣ים חָכְמָֽה׃
ה֭וֹן מֵהֶ֣בֶל יִמְעָ֑ט וְקֹבֵ֖ץ עַל־יָ֣ד יַרְבֶּֽה׃
תּוֹחֶ֣לֶת מְ֭מֻשָּׁכָה מַחֲלָה־לֵ֑ב וְעֵ֥ץ חַ֝יִּ֗ים תַּאֲוָ֥ה בָאָֽה׃
חֲכָמָה, תּוֹרָה וְהִתְבּוֹנְנוּת
בָּ֣ז לְ֭דָבָר יֵחָ֣בֶל ל֑וֹ וִירֵ֥א מִ֝צְוָ֗ה ה֣וּא יְשֻׁלָּֽם׃
תּוֹרַ֣ת חָ֭כָם מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃
שֵֽׂכֶל־ט֭וֹב יִתֶּן־חֵ֑ן וְדֶ֖רֶךְ בֹּגְדִ֣ים אֵיתָֽן׃
כָּל־עָ֭רוּם יַעֲשֶׂ֣ה בְדָ֑עַת וּ֝כְסִ֗יל יִפְרֹ֥שׂ אִוֶּֽלֶת׃
השלכות הבחירה בדרך
מַלְאָ֣ךְ רָ֭שָׁע יִפֹּ֣ל בְּרָ֑ע וְצִ֖יר אֱמוּנִ֣ים מַרְפֵּֽא׃
רֵ֣ישׁ וְ֭קָלוֹן פּוֹרֵ֣עַ מוּסָ֑ר וְשׁוֹמֵ֖ר תּוֹכַ֣חַת יְכֻבָּֽד׃
תַּאֲוָ֣ה נִ֭הְיָה תֶּעֱרַ֣ב לְנָ֑פֶשׁ וְתוֹעֲבַ֥ת כְּ֝סִילִ֗ים ס֣וּר מֵרָֽע׃
הלוך [הוֹלֵ֣ךְ] אֶת־חֲכָמִ֣ים וחכם [יֶחְכָּ֑ם] וְרֹעֶ֖ה כְסִילִ֣ים יֵרֽוֹעַ׃
השלכות המעשים והחינוך
חַ֭טָּאִים תְּרַדֵּ֣ף רָעָ֑ה וְאֶת־צַ֝דִּיקִ֗ים יְשַׁלֶּם־טֽוֹב׃
ט֗וֹב יַנְחִ֥יל בְּנֵֽי־בָנִ֑ים וְצָפ֥וּן לַ֝צַּדִּ֗יק חֵ֣יל חוֹטֵֽא׃
רָב־אֹ֭כֶל נִ֣יר רָאשִׁ֑ים וְיֵ֥שׁ נִ֝סְפֶּ֗ה בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט׃
חוֹשֵׂ֣ךְ שִׁ֭בְטוֹ שׂוֹנֵ֣א בְנ֑וֹ וְ֝אֹהֲב֗וֹ שִֽׁחֲר֥וֹ מוּסָֽר׃
שובע הצדיק ורעב הרשע
צַדִּ֗יק אֹ֭כֵל לְשֹׂ֣בַע נַפְשׁ֑וֹ וּבֶ֖טֶן רְשָׁעִ֣ים תֶּחְסָֽר׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה אוסף אמירות המדגישות את ההשלכות של בחירות אישיות על אופי האדם וגורלו.
חכמה, דיבור ומשמעת
פרק זה מציג סדרת פתגמים המשווים בין הדרכים הנכונות לדרכים הכושלות. הוא עוסק בחשיבות ההקשבה למוסר, בהשלכות של הדיבור והאכילה מהתוצאות של המעשים, ובהבדל בין ההתמדה לעצלות.
הבדלים בין צדיק לרשע
הפסוקים מציגים הבדלים מוסריים וכלכליים בין צדיקים לרשעים. הצדיק שונא שקר, בעוד הרשע מתעמר ומסתיר דברי שקר. הצדקה שומרת על יושרה, והרשע גורם לחטא. הפסוקים מתארים גם מצבים כלכליים שונים: עשירות המלווה בעוני, עוני המלווה בעושר, וכופר נפש שמשלם בבטחה מול רשע שאינו שומע את קול הנבלים.
תוצאות הדרך
פרק זה מציג השוואות בין דרך הצדיקים לדרך הרשעים. הוא דן בנושאים של יושרה, ענווה, עבודה וציפייה. הכתוב מתאר כיצד הנהגות שונות משפיעות על השלום הפנימי, על צבירת רכוש ועל התקווה לאושר.
חֲכָמָה, תּוֹרָה וְהִתְבּוֹנְנוּת
הַפֶּסֶק מַשְׁוֶה בֵּין הַדְּרָכִים הַשּׁוֹנוֹת: הַמִּשְׁמַעְתִּים מַצְהִירִים עַל הַתּוֹצָאוֹת שֶׁל בִּזּוּי דָּבָר וְהַתְמָדָה בַּמִּצְוָה. הַפָּסוּקִים מְסַבְּלִים אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁל חָכְמָה וְתּוֹרָה לְהַצְלָחָה וְהַיְמַנּוּת, וְגַם מַבְחִין בֵּין הַשֵּׂכֶל הַמַּעֲנִיק חֵן לְבֵין הַבּוֹגְדִים וְהַכְּסִילִים שֶׁבְּדֶרֶךְ הַמִּרְמוֹת וְהַטָּעוּת.
השלכות הבחירה בדרך
הפרק מדגים את ההבדלים בין הדרכים השונות בחיים. הוא מראה איך שליחות רעה או כזו שמקשיבה לתיקון משפיעה על הסביבה. הטקסט מתאר את התוצאות של רדיפת תאוות מול הימנעות מרע, ואת הקשר הישיר שבין הסוג של האנשים שאנו בוחרים לשהות במחיצתם לבין רמת החוכמה או הבורות שלנו.
השלכות המעשים והחינוך
הפרק דן בתוצאות המעשים של האדם. רע ירדף חוטאים, אך צדיקים יקבלו טוב. האדם הטוב מוריש רכוש לבני בניו, בעוד שרכוש החוטא מצטבר לצדיק. הפרק מדגיש גם את חשיבות המשפט בניהול משאבים, ואת חשיבות המשמעת והחינוך ההורה לבנו כדי להביע אהבה אמיתית.
שובע הצדיק ורעב הרשע
הפסוק משווה בין גורל הצדיק לזה של הרשע. הצדיק נהנה מהשובע והסיפוק של נפשו. לעומת זאת, הבטן של הרשעים תמיד תהיה חסרה ולא תדע שובע.
הפסוקים מציגים תמונה מלאה של תוצאות המעשים וההתנהגות ביומיום.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַשְּׁלֵטָה עַל הַקִּבּוּץ וְהַנְּתִינָה הַנֶּאֱמֶנֶת
״על פי ה', כשהמקום נוטל נשמתם של צדיקים נוטלה מהם בנחת רוח משלו משל למה הדבר דומה לאחד נאמן שהיה בעיר והיו הכל מפקידים אצלו״
הַסְּפְרִי מַסְבֵּר אֶת הַקְּשׁוֹר שׁוּר שׁוּר בֵּין הַמַּעֲמָד הַמֻּצְחָק שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם לְבֵין הַבָּאִים לָקַחַת אֶת הַנֶּשָׁמָה. הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל אָדָם נֶאֱמָן הִיא הַיְּדִיעָה הַמְּדֻיֶּקֶת שֶׁל מַה שֶׁהוּא מְפַקִיד. כְּשֶׁהָעִיר מְפַקִידָה אֶצְלָם רְכוּשׁ, הַנֶּאֱמָן נוֹתֵן לְכָל אֶחָד אֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי הַיֶּדַע שֶׁלּוֹ. מִכָּךְ לָמַדְנוּ שֶׁכְּשֶׁהַשֵּׁם נוֹטֵל אֶת נִשְׁמַת הַצַּדִּיקִים, הוּא עוֹשֶׂה זאת בְּנַחַת רוּחַ, כְּמוֹ הַנֶּאֱמָן שֶׁמְּוֹצִיא אֶת הַפֶּקְדוֹן בְּקַלּוּת. מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, הַמַּעֲמָד הַמְפֻרָּק וְהַחֲסֵר הַיֶּדַע מְקַשֵּׁר הַסְּפְרִי לְגַגְגֵל הַנֶּשָׁמָה שֶׁל הָרְשָׁעִים. כְּשֶׁהָאָדָם לֹא יוֹדֵעַ אֵיפה הַכֶּסֶף, הוּא מְהַפֵּךְ אֶת הַתַּחְתּוֹנִים עַל הָעֶלְיוֹנִים כְּדֵי לְחַפֵּר. בְּעֵת לְקִיחַַת נִשְׁמַת הָרְשָׁעִים, הַשֵּׁם מְסִירָם לְיַד מַלְאָכִים אַכְזָרִים שֶׁיִּמְשִׁיכוּ לְמַחֵק אֶת הַנֶּשָׁמָה. הַסְּפְרִי מְבִיא מִמְקוֹרֵי הַמקרא, כְמוֹ מִן מִשְׁלֵי וּמִמִּן אִיּוּב, כְּדֵי לְתַקֵּף אֶת הַקְּשֶׁר לַמַּלְאָכִים הָאַכְזָרִים וּלְהַדְגִּישׁ אֶת הַמְּתִיחוּת בֵּין הַנֶּחָמָה לַצַּדִּיק לְבֵין הַכְּאֵב לָרָשָׁע.
ספרי דברים שנ״ז:ל׳ ↗ההבדל בין צבירה לבין אגירה
״רבי שמעון בן יוחי אומר משל לשני אחים שהיו מסגלים אחר אביהם אחד מצרף דינר ואוכלו ואחד מצרף דינר ומניחו זה שהיה מצרף דינר ואוכלו״
רבי שמעון בן יוחי מביא משל לשני אחים שקיבלו ירושה מאביהם. אחד מהם לוקח דינר ומבלה אותו מיד, והשני לוקח דינר ושומר אותו. בסוף התהליך, הראשון נשאר בלי כלום, בעוד שהשני הופך לעשיר. המשל הזה מסביר את הפסוק במשלי שכל מי שצובר ומרבה את רכושו, בסופו של דבר מגדיל את העושר שלו. התלמידים לומדים מכך שיש הבדל בין למידה שמתמקדת רק בהוספת מידע יומיומי, לבין למידה שבונה בסיס עמוק. מי שרק רוצה ללמד היום ומוותר על למידה מחר, לא יתקדם. לפי הפירוש הזה, העושר האמיתי מגיע מהיכולת לשמור ולצבור דברים לאורך זמן, ולא רק להשתמש בהם ברגע זה.
ספרי דברים מ״ח:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
ההשפעה של המעשים על האדם
״ורשעה תסלף חטאת. כמו חוטא ועל שהוא רשע גמור קוראהו חטאת ומשמעותה את החוטא תסלף רשעתו תקלקל אותו ותשפילהו, כל סלוף קלקול וכשלון הוא כמו״
בְּפֶרֶק הַמִּשְׁלֵי, הַתּוֹרָה מַצִּיעָה הַשְׁוָה בֵּין הַמִּדּוֹת שֶׁל הָאָדָם לְבֵין הַגּוֹרָל שֶׁלּוֹ. הַפֶּסוּק הַמְּדַבֵּר עַל הָרֶשַׁע מְסַבֵּל פֵּרוּשׁ עָמוֹק. רַשִׁי, הַמְּפַרֵשׁ הַמְּרֻכָּז, מַסְבִּיר שֶׁהַחֵטְא שֶׁל הָאָדָם הִוא הַגּוֹרֵם לְקִירוֹת הָרֶשַׁע שֶׁלּוֹ. הַמְּעָשִׂים הָרָעִים הַסְּפֵצִיפִיִּים גּוֹרְמִים לְדֶרֶךְ הַכְּלָלִית שֶׁל הָאָדָם לְהִשָּׁגֵר וְלְהִשָּׁקֵט בַּכִּשָּׁלוֹן. לְפִי הַבָּעַל הַמִּשְׁלֵי, הַחֵטְעוּת הִיא כּוֹחֵל שֶׁמְּקַלֵּל אֶת הַזֶּה. רַשִׁי מְסַבֵּר שֶׁהַמִּשְׁאָה שֶׁל הָרֶשַׁע הִיא הַשְּׁמִירָה שֶׁל הַחֵטְא שֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה חֵטְא, הַחֵטְעוּת הַזֹּאת מְבִיאָה לְקִירוֹת וְלְכִשָּׁלוֹן בַּסוֹף. הַמְּסָר הַמֶּרְכָּזִי הוּא שֶׁהַמִּדּוֹת הַפְּנִימִיּוֹת בּוֹנוֹת אֶת הַמְּצִיאוּת הַמַּחוּיֶת שֶׁל הָאָדָם.
רש״י על משלי 13:6:1 ↗הַתְּאוּת וְהַמְּלֵאִים אֶת הַנֶּפֶשׁ
״תערב לנפש. כשבאה תאותו לו לאדם היא ערבה לנפשו ולכך תועבת כסיל לסור מרע לפי שערב להם למלא תאותם:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְסַבֵּל פֵּרוּשׁ מְסֻלָּל עַל הַפֶּסֶק: "תּוֹעֶבֶת לַכְּסִיל מַשְׂכִּיר לְנַפְשׁוֹ תּוֹעֶבֶת". רַשִׁ"י מְסַבֵּר כְּשֶׁהַתְּאוּת מַגִּיעָה לְאָדָם, הִיא הוֹפֶכֶת לְעֵרָב לַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ. בִּגְלַעַת הַכְּסִיל, הַמִּשְׁאָלָה הַזּוֹ מְשַׂבֶּת אוֹתוֹ וְהוּא לֹא יָכוֹל לְהַרְפֵּה מֵהַרְשָׁעוּת, כִּי הוּא רוֹצֶה לְמַלֵּא אֶת הַתְּאוּת הַמַּטְרִידָה אוֹתוֹ. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מַסְבִּיר לָנוּ לָמָּה הַכְּשָׁלָה בְּחֵטְא הִיא כָּל כָּךְ קָשָׁה לַכְּסִיל. הַתְּאוּת הִיא הַמָּנוֹעַ שֶׁגּוֹרֵם לוֹ לְהַמְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ הָרָעָה. הַמְּבָרֵר הַזֶּה מַתְחִיל מֵהַטֶּקסט הַמִּקְרָאִי וּמְפַנֵּחַ אֶת הַמְּבִנֶּה הַפְּנִימִי שֶׁל הַדַּחַק הַמּוּסְרִי.
רש״י על משלי 13:19:1 ↗הַצֶדֶק הַשּׁוֹמֵר עַל הַדֶּרֶךְ וְהָרֶשַׁע הַמְּבַלְבֶּלֶת
״ורשעה תסלף חטאת - איש חטאת ותעותהו.״
בַּפֶּסֶק הַזֶּה מֻסְבר כֵּיפָה הַקֶּשֶׁר בֵּין מִדּוֹת הָאָדָם לְבין גּוֹרָלוֹ. הַצֶּדֶק הוּא הַמּוֹדָע וְהַמִּשְׁמַע, כִּי הַצֶּדֶק שׁוֹמֵר עַל הַדֶּרֶךְ וּמַנְחֶה אֶת הָאָדָם בְּנָתִיב יָשָׁר. לְעֶדֶרֶת, הָרֶשַׁע הוּא כּוֹחוֹת הַחֵטָא שֶׁמְּבַלְבְּלִים אֶת הָאָדָם וְגוֹרְמִים לוֹ לִתְעוּתָה וְלְטָעוּת. הָרַב אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּל אֶת הַפֵּרוּשׁ לְפִי שֶׁהַמּוּנַח "תִּסְלַף חַטָּאת" מְצַיֵּן אָדָם שֶׁחַטָּאוֹ וְהַתְּעוּתָה שֶׁלּוֹ מְשַׁבְּשִׁים אוֹתוֹ. הוּא רוֹאה בַּחֲטָא פְּעֻלָּה שֶׁמּוֹבִילָה לְאִי-סֵדֶר וּלְטָעוּת בַּדֶּרֶךְ. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מַדְגִּישׁ אֶת הַהשְׁפָּעָה הַמַּחְטִיָּה שֶׁל הַחֵטָא עַל הַמּוֹסַר וְעַל הַמַּעֲשִׂים.
אבן עזרא על משלי 13:6:2 ↗הַשְּׂכַל הַיּוֹדֵעַ לְהִתְרַחֵק מֵרֶע
״ותועבת כסילים - מי שהוא סור מעשות רע, סור פעול:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְסַבֵּל הַתְּמִיכָה בַּחֲכָמָה הַמְּשַׁלֶּת בְּמַעֲשֵׂי הָאָדָם. הַמִּקְרָא מְדַבֵּר עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין הַדֶּרֶךְ שֶׁל הָאָדָם לְבֵין הַתְּוֹעֵבָה שֶׁהוּא מְמַצֵּא. הַשְּׂכַל הַנֶּחְכָּם מֵבִין שֶׁמַּעֲשֵׂי רֶע הֵם דֶּרֶךְ שֶׁאִיט לְהִתְכַּלֵּל וְקָשֶׁה לְהִתְקַנֵּן. רַבֵּינוּ אִבְן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַמִּלָּה "וְתוֹעֵבַת כְּסִילִים" בְּמַבָּט הַמְּתַקֵּן אֶת הַפֹּעַל. לְדַרְכּוֹ, הַכְּסִיל הוּא אָדָם שֶׁמּוֹתִיר אֶת הַפֹּעַל הָרָע. לְפִי הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה, הַתּוֹעֵבָה נוֹבְצֵאת מֵעַצְם הַסְּוֹר מֵעֲשִׂיּוֹת הָרָע, וְזֶהוּ הַמַּאֲמָץ לְהִתְרַחֵק מֵהַדֶּרֶךְ הַנָּכוֹן.
אבן עזרא על משלי 13:19:2 ↗