מי שאוהב לקבל הדרכה ותיקון אוהב דעת, ומי ששונא כשמוכיחים אותו הוא חסר דעת.
אֹהֵ֣ב מ֭וּסָר אֹ֣הֵֽב דָּ֑עַת וְשֹׂנֵ֖א תוֹכַ֣חַת בָּֽעַר׃משלי · פרק יב׳
תוכחה, יושר וחיי בית
ההבדלים בין דרכי החכמים לדרכי הכסילים: דיבור, מחשבה, אמת ועמל
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי יב׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
תּוֹכֵחָה, יֹשֶׁר וְחַיֵּי בַּיִת
אדם טוב זוכה לרצונו של השם, ואת האדם שזומם מזימות השם מרשיע.
ט֗וֹב יָפִ֣יק רָ֭צוֹן מֵיְהוָ֑ה וְאִ֖ישׁ מְזִמּ֣וֹת יַרְשִֽׁיעַ׃אדם לא יכול להתבסס על רשע, אבל השורש של הצדיקים לא יתערער.
לֹא־יִכּ֣וֹן אָדָ֣ם בְּרֶ֑שַׁע וְשֹׁ֥רֶשׁ צַ֝דִּיקִ֗ים בַּל־יִמּֽוֹט׃אישה חזקה ובעלת יכולת היא כמו כתר לבעלה, ואישה שמביאה בושה היא כמו ריקבון בעצמותיו.
אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל עֲטֶ֣רֶת בַּעְלָ֑הּ וּכְרָקָ֖ב בְּעַצְמוֹתָ֣יו מְבִישָֽׁה׃ה–ח
מַחְשָׁבָה, דִּבּוּר וִיצִיבוּת
מחשבות הצדיקים מכוונות למשפט צדק, והתוכניות של הרשעים מבוססות על מרמה.
מַחְשְׁב֣וֹת צַדִּיקִ֣ים מִשְׁפָּ֑ט תַּחְבֻּל֖וֹת רְשָׁעִ֣ים מִרְמָֽה׃דברי הרשעים הם מארב לשפיכות דמים, אבל דברי האנשים הישרים מצילים אותם.
דִּבְרֵ֣י רְשָׁעִ֣ים אֱרָב־דָּ֑ם וּפִ֥י יְ֝שָׁרִ֗ים יַצִּילֵֽם׃על המילים
לא נאמר במפורש את מי דברי הישרים מצילים.
הרשעים נופלים ואינם עוד, אבל בית הצדיקים ממשיך לעמוד.
הָפ֣וֹךְ רְשָׁעִ֣ים וְאֵינָ֑ם וּבֵ֖ית צַדִּיקִ֣ים יַעֲמֹֽד׃אדם זוכה לשבח לפי תבונתו, אבל מי שליבו מעוות זוכה לבוז.
לְֽפִי־שִׂ֭כְלוֹ יְהֻלַּל־אִ֑ישׁ וְנַעֲוֵה־לֵ֝֗ב יִהְיֶ֥ה לָבֽוּז׃ט–יב
הבדלים בין צדיק לרשע
טוב יותר להיות אדם שמזלזלים בו ויש לו עבד, מאשר אדם שמחשיב את עצמו ואין לו לחם.
ט֣וֹב נִ֭קְלֶה וְעֶ֣בֶד ל֑וֹ מִ֝מְּתַכַּבֵּ֗ד וַחֲסַר־לָֽחֶם׃אדם צדיק מבין מה הבהמה שלו צריכה, אבל אפילו הרחמים של אנשים רשעים הם אכזריים.
יוֹדֵ֣עַ צַ֭דִּיק נֶ֣פֶשׁ בְּהֶמְתּ֑וֹ וְֽרַחֲמֵ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים אַכְזָרִֽי׃מי שעובד את האדמה שלו ישבע לחם, אבל מי שרודף אחרי דברים ריקים הוא חסר שכל.
עֹבֵ֣ד אַ֭דְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע־לָ֑חֶם וּמְרַדֵּ֖ף רֵיקִ֣ים חֲסַר־לֵֽב׃על המילים
אפשר להבין את ״ריקים״ גם כאנשים ריקים מתוכן.
הרשע חומד את המצוד של הרשעים, ואילו השורש של הצדיקים מניב.
חָמַ֣ד רָ֭שָׁע מְצ֣וֹד רָעִ֑ים וְשֹׁ֖רֶשׁ צַדִּיקִ֣ים יִתֵּֽן׃על המילים
״מצוד״ יכול להיות מה שהרשעים צדים או המלכודת שלהם. לא נאמר במפורש מה השורש מניב.
יג–טז
הַבֵּין שֶׁל חָכְמָה וּכְסִילּוּת
פשע בדיבור הוא מלכודת לאדם רע, אבל אדם צדיק יוצא מצרה.
בְּפֶ֣שַׁע שְׂ֭פָתַיִם מוֹקֵ֣שׁ רָ֑ע וַיֵּצֵ֖א מִצָּרָ֣ה צַדִּֽיק׃אדם שבע מהטוב שמניבות המילים שלו, והגמול על מעשי ידיו חוזר אליו.
מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ יִשְׂבַּע־ט֑וֹב וּגְמ֥וּל יְדֵי־אָ֝דָ֗ם ישוב [יָשִׁ֥יב] לֽוֹ׃דרכו של טיפש נראית לו נכונה, אבל מי שמקשיב לעצה הוא חכם.
דֶּ֣רֶךְ אֱ֭וִיל יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו וְשֹׁמֵ֖עַ לְעֵצָ֣ה חָכָֽם׃כעסו של טיפש מתגלה כבר באותו יום, אבל אדם פיקח מסתיר את הביזיון.
אֱוִ֗יל בַּ֭יּוֹם יִוָּדַ֣ע כַּעְס֑וֹ וְכֹסֶ֖ה קָל֣וֹן עָרֽוּם׃על המילים
הביזיון יכול להיות עלבון שספג אדם או דבר שמבייש אותו.
יז–כ
ההבדל בין אמת לשקר
מי שמעיד בנאמנות אומר מה צודק, אבל עד שקר אומר דברי מרמה.
יָפִ֣יחַ אֱ֭מוּנָה יַגִּ֣יד צֶ֑דֶק וְעֵ֖ד שְׁקָרִ֣ים מִרְמָֽה׃יש מי שפולט מילים שפוצעות כמו דקירות חרב, אבל דבריהם של חכמים מביאים מרפא.
יֵ֣שׁ בּ֭וֹטֶה כְּמַדְקְר֣וֹת חָ֑רֶב וּלְשׁ֖וֹן חֲכָמִ֣ים מַרְפֵּֽא׃דברי אמת נשארים יציבים לעד, אבל לשון שקר מחזיקה מעמד רק לרגע.
שְֽׂפַת־אֱ֭מֶת תִּכּ֣וֹן לָעַ֑ד וְעַד־אַ֝רְגִּ֗יעָה לְשׁ֣וֹן שָֽׁקֶר׃בלבם של מי שמתכננים רעה יש מרמה, ולמי שמייעצים על שלום יש שמחה.
מִ֭רְמָה בְּלֶב־חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וּֽלְיֹעֲצֵ֖י שָׁל֣וֹם שִׂמְחָֽה׃כא–כד
אֱמֶת, שֵׂכֶל וַחֲרִיצוּת
לא תקרה לצדיק שום רעה, והרשעים התמלאו ברע.
לֹא־יְאֻנֶּ֣ה לַצַּדִּ֣יק כָּל־אָ֑וֶן וּ֝רְשָׁעִ֗ים מָ֣לְאוּ רָֽע׃על המילים
״און״ יכול לציין אסון או עוול; גם ״רע״ יכול לציין רוע או פורענות.
שפתיים שמדברות שקר מתועבות בעיני ה', ומי שפועלים בנאמנות רצויים בעיניו.
תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה שִׂפְתֵי־שָׁ֑קֶר וְעֹשֵׂ֖י אֱמוּנָ֣ה רְצוֹנֽוֹ׃אדם פיקח מסתיר את מה שהוא יודע, אבל הלב של הטיפשים מכריז על טיפשותם.
אָדָ֣ם עָ֭רוּם כֹּ֣סֶה דָּ֑עַת וְלֵ֥ב כְּ֝סִילִ֗ים יִקְרָ֥א אִוֶּֽלֶת׃יד החרוצים תשלוט, ויד עצלה תהיה כפופה לעבודת כפייה.
יַד־חָרוּצִ֥ים תִּמְשׁ֑וֹל ו֝רְמִיָּ֗ה תִּהְיֶ֥ה לָמַֽס׃על המילים
״רמייה״ כאן יכולה לתאר יד עצלה; ״מס״ הוא גם עבודת כפייה.
כה–כח
דְּאָגָה, דֶּרֶךְ וַחֲרִיצוּת
דאגה בלב של אדם מכבידה עליו, ודבר טוב משמח אותו.
דְּאָגָ֣ה בְלֶב־אִ֣ישׁ יַשְׁחֶ֑נָּה וְדָבָ֖ר ט֣וֹב יְשַׂמְּחֶֽנָּה׃אדם צדיק נעלה מחברו, והדרך של הרשעים מטעה אותם.
יָתֵ֣ר מֵרֵעֵ֣הוּ צַדִּ֑יק וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים תַּתְעֵֽם׃על המילים
אפשר להבין גם שהצדיק מדריך את חברו, ולא שהוא נעלה ממנו.
הרמאי אינו צולה את מה שצד, אבל רכושו של אדם חרוץ יקר ערך.
לֹא־יַחֲרֹ֣ךְ רְמִיָּ֣ה צֵיד֑וֹ וְהוֹן־אָדָ֖ם יָקָ֣ר חָרֽוּץ׃על המילים
אפשר להבין גם שהחריצות היא רכוש יקר לאדם.
בדרך של צדקה יש חיים, ובנתיב שלה אין מוות.
בְּאֹֽרַח־צְדָקָ֥ה חַיִּ֑ים וְדֶ֖רֶךְ נְתִיבָ֣ה אַל־מָֽוֶת׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
תּוֹכֵחָה, יֹשֶׁר וְחַיֵּי בַּיִת
אֹהֵ֣ב מ֭וּסָר אֹ֣הֵֽב דָּ֑עַת וְשֹׂנֵ֖א תוֹכַ֣חַת בָּֽעַר׃
ט֗וֹב יָפִ֣יק רָ֭צוֹן מֵיְהוָ֑ה וְאִ֖ישׁ מְזִמּ֣וֹת יַרְשִֽׁיעַ׃
לֹא־יִכּ֣וֹן אָדָ֣ם בְּרֶ֑שַׁע וְשֹׁ֥רֶשׁ צַ֝דִּיקִ֗ים בַּל־יִמּֽוֹט׃
אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל עֲטֶ֣רֶת בַּעְלָ֑הּ וּכְרָקָ֖ב בְּעַצְמוֹתָ֣יו מְבִישָֽׁה׃
ה–ח
מַחְשָׁבָה, דִּבּוּר וִיצִיבוּת
מַחְשְׁב֣וֹת צַדִּיקִ֣ים מִשְׁפָּ֑ט תַּחְבֻּל֖וֹת רְשָׁעִ֣ים מִרְמָֽה׃
דִּבְרֵ֣י רְשָׁעִ֣ים אֱרָב־דָּ֑ם וּפִ֥י יְ֝שָׁרִ֗ים יַצִּילֵֽם׃
הָפ֣וֹךְ רְשָׁעִ֣ים וְאֵינָ֑ם וּבֵ֖ית צַדִּיקִ֣ים יַעֲמֹֽד׃
לְֽפִי־שִׂ֭כְלוֹ יְהֻלַּל־אִ֑ישׁ וְנַעֲוֵה־לֵ֝֗ב יִהְיֶ֥ה לָבֽוּז׃
ט–יב
הבדלים בין צדיק לרשע
ט֣וֹב נִ֭קְלֶה וְעֶ֣בֶד ל֑וֹ מִ֝מְּתַכַּבֵּ֗ד וַחֲסַר־לָֽחֶם׃
יוֹדֵ֣עַ צַ֭דִּיק נֶ֣פֶשׁ בְּהֶמְתּ֑וֹ וְֽרַחֲמֵ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים אַכְזָרִֽי׃
עֹבֵ֣ד אַ֭דְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע־לָ֑חֶם וּמְרַדֵּ֖ף רֵיקִ֣ים חֲסַר־לֵֽב׃
חָמַ֣ד רָ֭שָׁע מְצ֣וֹד רָעִ֑ים וְשֹׁ֖רֶשׁ צַדִּיקִ֣ים יִתֵּֽן׃
יג–טז
הַבֵּין שֶׁל חָכְמָה וּכְסִילּוּת
בְּפֶ֣שַׁע שְׂ֭פָתַיִם מוֹקֵ֣שׁ רָ֑ע וַיֵּצֵ֖א מִצָּרָ֣ה צַדִּֽיק׃
מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ יִשְׂבַּע־ט֑וֹב וּגְמ֥וּל יְדֵי־אָ֝דָ֗ם ישוב [יָשִׁ֥יב] לֽוֹ׃
דֶּ֣רֶךְ אֱ֭וִיל יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו וְשֹׁמֵ֖עַ לְעֵצָ֣ה חָכָֽם׃
אֱוִ֗יל בַּ֭יּוֹם יִוָּדַ֣ע כַּעְס֑וֹ וְכֹסֶ֖ה קָל֣וֹן עָרֽוּם׃
יז–כ
ההבדל בין אמת לשקר
יָפִ֣יחַ אֱ֭מוּנָה יַגִּ֣יד צֶ֑דֶק וְעֵ֖ד שְׁקָרִ֣ים מִרְמָֽה׃
יֵ֣שׁ בּ֭וֹטֶה כְּמַדְקְר֣וֹת חָ֑רֶב וּלְשׁ֖וֹן חֲכָמִ֣ים מַרְפֵּֽא׃
שְֽׂפַת־אֱ֭מֶת תִּכּ֣וֹן לָעַ֑ד וְעַד־אַ֝רְגִּ֗יעָה לְשׁ֣וֹן שָֽׁקֶר׃
מִ֭רְמָה בְּלֶב־חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וּֽלְיֹעֲצֵ֖י שָׁל֣וֹם שִׂמְחָֽה׃
כא–כד
אֱמֶת, שֵׂכֶל וַחֲרִיצוּת
לֹא־יְאֻנֶּ֣ה לַצַּדִּ֣יק כָּל־אָ֑וֶן וּ֝רְשָׁעִ֗ים מָ֣לְאוּ רָֽע׃
תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה שִׂפְתֵי־שָׁ֑קֶר וְעֹשֵׂ֖י אֱמוּנָ֣ה רְצוֹנֽוֹ׃
אָדָ֣ם עָ֭רוּם כֹּ֣סֶה דָּ֑עַת וְלֵ֥ב כְּ֝סִילִ֗ים יִקְרָ֥א אִוֶּֽלֶת׃
יַד־חָרוּצִ֥ים תִּמְשׁ֑וֹל ו֝רְמִיָּ֗ה תִּהְיֶ֥ה לָמַֽס׃
כה–כח
דְּאָגָה, דֶּרֶךְ וַחֲרִיצוּת
דְּאָגָ֣ה בְלֶב־אִ֣ישׁ יַשְׁחֶ֑נָּה וְדָבָ֖ר ט֣וֹב יְשַׂמְּחֶֽנָּה׃
יָתֵ֣ר מֵרֵעֵ֣הוּ צַדִּ֑יק וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים תַּתְעֵֽם׃
לֹא־יַחֲרֹ֣ךְ רְמִיָּ֣ה צֵיד֑וֹ וְהוֹן־אָדָ֖ם יָקָ֣ר חָרֽוּץ׃
בְּאֹֽרַח־צְדָקָ֥ה חַיִּ֑ים וְדֶ֖רֶךְ נְתִיבָ֣ה אַל־מָֽוֶת׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מציג סדרה של פתגמים המשווים בין אורחות חיים שונים.
פסוקים א–ד
תּוֹכֵחָה, יֹשֶׁר וְחַיֵּי בַּיִת
מִי שֶׁאוֹהֵב לִלְמוֹד מִתִּקּוּן וּמִבִּקֹּרֶת אוֹהֵב דַּעַת, וּמִי שֶׁשּׂוֹנֵא תּוֹכֵחָה חָסֵר הֲבָנָה. אָדָם טוֹב זוֹכֶה לְרָצוֹן מֵהַשֵּׁם, אֲבָל אֶת הָאִישׁ שֶׁמְּתַכְנֵן מְזִמּוֹת הַשֵּׁם מַרְשִׁיעַ. אָדָם לֹא יָכוֹל לְהִתְבַּסֵּס עַל רֶשַׁע, וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַצַּדִּיקִים לֹא יִתְמוֹטֵט. אִשָּׁה מֻכְשֶׁרֶת וּבַעֲלַת כֹּחַ הִיא כְּמוֹ כֶּתֶר לְבַעְלָהּ, וְאִשָּׁה שֶׁמְּבַיֶּשֶׁת אוֹתוֹ הִיא כְּמוֹ רִקָּבוֹן בָּעֲצָמוֹת שֶׁלּוֹ.
פסוקים ה–ח
מַחְשָׁבָה, דִּבּוּר וִיצִיבוּת
הַקֶּטַע מַצִּיג נִגּוּדִים בֵּין צַדִּיקִים וִישָׁרִים לִרְשָׁעִים. מַחְשְׁבוֹת הַצַּדִּיקִים מְכֻוָּנוֹת לְמִשְׁפָּט, וְתָכְנִיּוֹת הָרְשָׁעִים מְבֻסָּסוֹת עַל מִרְמָה. דִּבְרֵי הָרְשָׁעִים הֵם מַאֲרָב שֶׁמְּסַכֵּן חַיִּים, וּדְבָרֵיהֶם שֶׁל הַיְשָׁרִים מַצִּילִים אוֹתָם. הָרְשָׁעִים נֶהְפָּכִים וְאֵינָם, וּבֵית הַצַּדִּיקִים עוֹמֵד. אָדָם זוֹכֶה לְשֶׁבַח לְפִי שִׂכְלוֹ, וּבַעַל לֵב מְעֻוָּת נִתְקָל בְּבוּז.
פסוקים ט–יב
הבדלים בין צדיק לרשע
הפסוקים משווים בין דרכיהם של צדיקים ורשעים. הם עוסקים בנושאים של עבודה, רעב, רחמים, התמדה ורדיפת ריקנות. הטקסט מדגיש את ההבדל בין מי שמשקיע בעבודת אדמתו לבין מי שרודף אחר דברים חסרי תועלת, ובין החמלה של הצדיק לבין אכזריות הרשע.
פסוקים יג–טז
הַבֵּין שֶׁל חָכְמָה וּכְסִילּוּת
הַפָּסוּקִים מַשְׁוִית בֵּין הַדֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִית לְבֵין דֶּרֶךְ הַכְּסִיל. הַכְּסִין מְבַזְבְּזִים מִלִּים וְנֶחְרָבִים בְּכַעַס, וְהַמִּלִּים הָרָעוֹת מְבִיאוֹת צָרָה. לְעֶדֶר הַחֲכָמִים יֵשׁ לִשְׁמֹעַ עֵצָה, וְהַפְּרִי הַטּוֹב שֶׁל הַדִּבּוּר יְשַׁלֵּם לָאָדָם בְּגוֹמְלָה טוֹבָה.
פסוקים יז–כ
ההבדל בין אמת לשקר
פסוקים אלו משווים בין הדיבור האמיתי לדיבור הכוזב. אדם נאמן אומר דברים נכונים, בעוד עדות שקר מולידה מרמה. הדיבור הרע פוצע כמו חרב, אך מילות חכמים מרפאות. האמת עומדת לנצח, בעוד השקר יתמוטט בקלות. רע מוליד תרמית, אך יועצים של שלום מביאים שמחה.
פסוקים כא–כד
אֱמֶת, שֵׂכֶל וַחֲרִיצוּת
הָאִמְרָה מַצִּיגָה נִגּוּד: לַצַּדִּיק לֹא יְאֻנֶּה כָּל רַע, וְהָרְשָׁעִים מְלֵאִים רָע. שִׂפְתֵי שֶׁקֶר מְעוֹרְרוֹת אֶת תִּעוּבוֹ שֶׁל הַשֵּׁם, וּמִי שֶׁפּוֹעֲלִים בֶּאֱמוּנָה רְצוּיִים לוֹ. אָדָם נָבוֹן יוֹדֵעַ לְהַסְתִּיר אֶת יְדִיעָתוֹ, אֲבָל כְּסִילִים מַכְרִיזִים עַל טִפְּשׁוּתָם. יָדַיִם חָרוּצוֹת יִמְשְׁלוּ, וְאִלּוּ עַצְלוּת תָּבִיא לְעֲבוֹדַת מַס.
פסוקים כה–כח
דְּאָגָה, דֶּרֶךְ וַחֲרִיצוּת
דְּאָגָה בְּלֵב אָדָם מַכְבִּידָה עָלָיו, וּמִלָּה טוֹבָה מְשַׂמַּחַת אוֹתוֹ. הַצַּדִּיק נִבְדָּל מֵרֵעֵהוּ, אֲבָל דֶּרֶךְ הָרְשָׁעִים מַטְעָה אוֹתָם. הֶעָצֵל אֵינוֹ צוֹלֶה אֶת מָה שֶׁצָּד, וְאִלּוּ הֶחָרוּץ מַעֲרִיךְ אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ. דֶּרֶךְ הַצְּדָקָה קְשׁוּרָה בַּחַיִּים, וּבְנָתִיב שֶׁלָּהּ אֵין מָוֶת.
הפרק מסיים בדגש על כוחה של החריצות למציאת נתיב חיים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
נַפְשֵׁת הַצַּדִּיק וְשִׂבְעוֹן הַבְּהֵמָה
״ואכלת ושבעת, סימן טוב לאדם כשבהמתו אוכלת ושבעה וכן הוא אומר (משלי יב י) יודע צדיק נפש בהמתו.״
בְּפֶרֶק הַשְּׁכַל, הַמִּשְׁנֶה מַפְרִיד בְּצַדְקָנוּת בֵּין הַתַּגְמוּל הַמֻּבטָח לַצַּדִּיק לְבֵין הַהַשְׁגָּחוֹת הַקְּבוּעָה בַּטֶּבַע. הַפָּסוּק מְצַיֵּן כִּי הָרָשָׁע מַעִיק לְנַפְשׁוֹ, אַךְ הַצַּדִּיק מְנַהֵג הַשְׁגָּחָה וְדִקָּה בְּצָרְכֵי נַפְשׁוֹ. הַדָּבָר מְבִיא אֶת הַקּוֹרֵא לְהַבְחִין בֵּין רֶוַח וּבֵין מַצּוּקָה הַמִּתְקַיְּמִים בְּמַעֲשֵׂי הָאָדָם. חֲזַ"ל בְּסִפְרֵי דְבָרִים מְקַשְּׁרִים אֶת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַצַּדִּיק הַיּוֹדֵעַ לְהַשְׁבִּיע אֶת נַפְשׁוֹ לְעַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁהַבְּהֵמָה אוֹכֶלֶת וְשִׂבְעָה. הַקְּשֵׁר הוּא שֶׁהַצַּדִּיק מִתְנַהֵג בְּמִדַּת הַשְׁבָעָה וּבְסִפְקָה הַנּוֹתֶנֶת שַׁלְוָה, וְזֶהוּ סִימָן טוֹב לָאָדָם. הַפֵּרוּשׁ הַמַּתְחִיל בַּמִּשְׁנֶה מַצִּיעַ שֶׁהַבְּחִירָה הַמֻּצְלַחַת הִיא לָדַעַת מָתַי לַעֲצֹר וּלְהַשְׁבִּיע אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּאֹפֶן נָכוֹן.
ספרי דברים מ״ג:ד׳ ↗הַבֵּינָה שֶׁל הַצַּדִּיק וְהַאֲכִיזּוּת שֶׁל הָרָשָׁע
״וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד (ויקרא כב, כח), אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי כְּתִיב (משלי יב, י): יוֹדֵעַ צַדִּיק״
בַּפֶּרֶק הַזֶּה בְּמִשְׁלֵי, מְסֻרֶה הֶסְפֵּר עַל הַהֶבְדֵּל הַמֻּחְלָט בֵּין הַצַּדִּיק לְבֵין הָרָשָׁע. רַבִּי לֵוִי מְסַבֵּר עַל פִּי רַבִּי בֶּרֶכְיָה, כִּי הַצַּדִּיק יוֹדֵעַ לְהַבְחִין בֵּין הַחַיִּים לַמָּוֶת. הוּא מְקַשֵּׁר אֶת הַפֶּסוּק שֶׁלָּאוֹר כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי, מְשַׁמֵּר עַל הַחַיִּים וְלֹא מְאַפְשֵׁר אֶת הַהַשְׁמָדָה, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתַּב בְּדְבָרִים שֶׁלֹּא תִּקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. מִקֶּצֶת הַקּוֹץ, הָרָשָׁעִים פְּועָלִים בְּאַכְזָרִיּוּת לְבַל גַּם רֶחֶם קָטָן. רַבִּי לֵוִי מַזְכִּיר אֶת סַנְחֵרִיב וְאֶת הָמָן שֶׁכָּרְתוּ עֲצָבוֹת לְהַשְׁמִיד אֶת יִשְׂרָאֵל בְּלֹא הֲבָרָה. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהָרָשָׁעִים פּוֹעֲלִים בְּשִׁטְיוּת, כִּי הֵם מְחַפְּשִׂים עֲצָבוֹת וְתַכְנִינוֹת נֶגֶד עַם הַשֵּׁם, וְלֹא יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פַּטְרוֹן בַּשָּׁמַיִם שֶׁמָּהֵר מֵהֶם.
ויקרא רבה כ״ז:י״א ↗בעקבות המפרשים
ההבדל בין צדק לרשע
״ובית צדיקים יעמוד. יתקיים:״
הפרק מתאר את ההבדלים המהותיים בין אור לחושך, בין חוכמה לכישלון, ובין אדם ישר לאדם רע. המשלי מלמד שהמעשים של האדם קובעים את גורלו ואת יציבות חייו. המשפטים מדגישים שהשפה והתנהלות האדם משפיעות על הסביבה שלו, ושחמדנות ורעילות מביאות רק לתוצאות שליליות. בפסוק השביעי, הפסוק מדבר על כך שבית הרשעים ייחרב, אך בפרשנותו של רש"י על הפסוק, הוא מסביר שהבית של הצדיקים ימשיך להתקיים ולא ייפול. רש"י מתמקד בביטחון שניתן לצדיק, שגם מול משברים, היסודות של חייו יישארו יציבים וקיימים.
רש״י על משלי 12:7:3 ↗ההימנעות מחטא אצל הצדיק
״לא יאונה לצדיק. לא יארע לא תזדמן לו עבירה בלי דעת:״
בְּפֶרֶקֵׁת הַמִּשְׁלֵי, בַּפֶּסֶק הַזֶּה, מֻסְבר הַקֶּשר שֶׁל צַדִּיק עִם הַבָּטַח וְהַמִּתְקַנֵּה. הַמִּשְׁלֶה מְדַבֵּר עַל הַמַּצָּב שֶׁל אָדָם צַדִּיק שֶׁלֹּא יִקְרֶה לוֹ רָע, כִּי הַבְּרָכָה שׁוֹמֶרֶת עָלָיו. רָשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפָּסוּק, מַסְבִּיר שֶׁהַצַּדִּיק לֹא יִתְקַלֵּל בְּחֵטְא לְלֹא דַּעַת. לְפִי הַבֵּין, הַצַּדִּיק מִתְנַתֵּק בְּמַעֲשָׂיו וְהוּא מִתְרַחֵק מֵעֲבֵרוֹת, כְּשֶׁהַכַּוָּנָה שֶׁלּוֹ תָּמִיד לְמַעֲשֶׂה נָכוֹן וּמְבֻדָּק.
רש״י על משלי 12:21:1 ↗חכמה, כבוד ומעמד חברתי
״לפי שכלו, טוב - שנים דבקים. וכן פירוש: בעבור פיהו שירבה השכל ישבחוהו בני אדם, ומעוות הלב יבוזו לו ונקלה ונמאס בעיניו ובשכלו קונה עבד״
הפרק מתמקד בהשוואה בין דרכי החכמה לדרכי הכסיל. הפסוקים מראים כיצנות של טוב ורע, ומתארים כיצד התנהגות האדם משפיעה על מעמדו ועל היחס שקיבל מעם האדם. החכמה מביאה כבוד אמיתי, בעוד שעיקום הלב מוביל לבוז וזלזול. אבן עזרא מפרש את הפסוק השמיני ומסביר כיצד החכמה משפיעה על השבחים שאדם מקבל מפיו. הוא מדגיש כי אדם בעל שכל יכול להרוויח נאמנות של אנשים, וזה עדיף על אדם עשיר שאיבד את כל הונו ונותר רעב. לפי דבריו, הכבוד האמיתי הוא המעמד החברתי והכבוד בעיני הבריות, שניתן גם למי שאינו עשיר.
אבן עזרא על משלי 12:8:1 ↗הַשְּׁלִיטה בַּדִּבּוּרִים וְעַל הַגּוֹרָל
״יאונה - מן: אנה לידו, עניינו עילה וסבה.״
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין הַנֶּפֶשׁ הַטּוֹבָה לָבין הַנֶּפֶשׁ הָרָעָה. הַכְּתִיב מְסַפֵּר שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד מְבַדֵּל בֵּין הַשְּׁנֵיהֶם: הַנֶּפֶשׁ הַטּוֹבָה מְקַבֶּלֶת תּוֹדָעָה שֶׁל שָׁלוֹם, בְּעֶדֶת הַטּוֹבִים, וְהַנֶּפֶשׁ הָרָעָה מְקַבֶּלֶת נֶזֶק. הַתּוֹדָעָה הַזֹּאת מְבַטֶּאת אֶת הַמַּצָּב הָאֲמִתִּי שֶׁל הָאָדָם בְּחַיָּיו. בְּקֶצֶר, הַמִּקְרֶה הַמְּיוּחָד שֶׁמַּקְרֶה לְאָדָם הוּכָל לְהִהוֹת הַסִּבָּה אוֹ הַתּוֹלָה לְדִבּוּרוֹ. אִבן עֶזְרָא מְסַבֵּר עַל פִּי הַפֶּסֶק הַזֶּה שֶׁהַמַּצָּב הַמְּיֻחָד שֶׁמִּקְרֶה לְאָדָם הוּא הָעִלָּה וְהַסִּבָּה לְמַה שֶּׁקּוֹרֶה לוֹ.
אבן עזרא על משלי 12:21:1 ↗