מאזני מרמה מתועבים בעיני השם, ואבן משקל מדויקת רצויה בעיניו.
מֹאזְנֵ֣י מִ֭רְמָה תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֑ה וְאֶ֖בֶן שְׁלֵמָ֣ה רְצוֹנֽוֹ׃משלי · פרק יא׳
יושרה, ענווה וצדק
ההבדלים בין דרכי הישר לדרכי הרשע, השפעת המוסר והדיבור, וגורלם של הצדיקים והרשעים
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי יא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
יושרה, ענווה וצדק
כשבאה יהירות, בא גם ביזיון, ואצל הצנועים יש חוכמה.
בָּֽא־זָ֭דוֹן וַיָּבֹ֣א קָל֑וֹן וְֽאֶת־צְנוּעִ֥ים חָכְמָֽה׃תומתם של הישרים מנחה אותם, והעקמומיות של הבוגדים תשמיד אותם.
תֻּמַּ֣ת יְשָׁרִ֣ים תַּנְחֵ֑ם וְסֶ֖לֶף בּוֹגְדִ֣ים ושדם [יְשָׁדֵּֽם׃]הון לא יועיל ביום של זעם, וצדקה תציל ממוות.
לֹא־יוֹעִ֣יל ה֭וֹן בְּי֣וֹם עֶבְרָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת׃ה–ח
דַּרְכֵי הַיְּשָׁרִים וְגוֹרַל הָרְשָׁעִים
הצדקה של אדם תמים מיישרת את דרכו, והרשע נופל בגלל רשעותו.
צִדְקַ֣ת תָּ֭מִים תְּיַשֵּׁ֣ר דַּרְכּ֑וֹ וּ֝בְרִשְׁעָת֗וֹ יִפֹּ֥ל רָשָֽׁע׃הצדקה של אנשים ישרים מצילה אותם, והבוגדים נלכדים בתאווה שלהם.
צִדְקַ֣ת יְ֭שָׁרִים תַּצִּילֵ֑ם וּ֝בְהַוַּ֗ת בֹּגְדִ֥ים יִלָּכֵֽדוּ׃על המילים
המילה ״הוות״ עשויה לציין תאווה או דבר הרסני.
כשאדם רשע מת, תקווה אובדת, וגם התקווה הקשורה בכוח אובדת.
בְּמ֤וֹת אָדָ֣ם רָ֭שָׁע תֹּאבַ֣ד תִּקְוָ֑ה וְתוֹחֶ֖לֶת אוֹנִ֣ים אָבָֽדָה׃על המילים
לא נאמר במפורש של מי התקוות; ״אונים״ עשוי לציין כוח או בעלי כוח.
צדיק נחלץ מצרה, ורשע בא במקומו אל הצרה.
צַ֭דִּיק מִצָּרָ֣ה נֶחֱלָ֑ץ וַיָּבֹ֖א רָשָׁ֣ע תַּחְתָּֽיו׃ט–יב
השלכות המוסר והדיבור
אדם צבוע משחית את רעהו בדבריו, ואילו הצדיקים נחלצים בזכות הידע שלהם.
בְּפֶ֗ה חָ֭נֵף יַשְׁחִ֣ת רֵעֵ֑הוּ וּ֝בְדַ֗עַת צַדִּיקִ֥ים יֵחָלֵֽצוּ׃כשטוב לצדיקים העיר שמחה, וכשהרשעים אובדים נשמעת שירת שמחה.
בְּט֣וּב צַ֭דִּיקִים תַּעֲלֹ֣ץ קִרְיָ֑ה וּבַאֲבֹ֖ד רְשָׁעִ֣ים רִנָּֽה׃ברכתם של אנשים ישרים מרוממת את העיר, אבל דברים שבפי רשעים הורסים אותה.
בְּבִרְכַּ֣ת יְ֭שָׁרִים תָּר֣וּם קָ֑רֶת וּבְפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תֵּהָרֵֽס׃מי שמבזה את רעהו חסר הבנה, ואדם בעל תבונה שותק.
בָּז־לְרֵעֵ֥הוּ חֲסַר־לֵ֑ב וְאִ֖ישׁ תְּבוּנ֣וֹת יַחֲרִֽישׁ׃יג–טז
יושרה, תכנון ומידות טובות
מי שמסתובב ומרכל מגלה סוד, אבל אדם שאפשר לסמוך עליו שומר דבר בסוד.
הוֹלֵ֣ךְ רָ֭כִיל מְגַלֶּה־סּ֑וֹד וְנֶאֱמַן־ר֝֗וּחַ מְכַסֶּ֥ה דָבָֽר׃כשאין דרכי פעולה מתוכננות, עם נופל; כשהיועצים רבים, יש הצלה.
בְּאֵ֣ין תַּ֭חְבֻּלוֹת יִפָּל־עָ֑ם וּ֝תְשׁוּעָ֗ה בְּרֹ֣ב יוֹעֵֽץ׃מי שערב לאדם זר ייפגע קשות, ומי ששונא לתקוע כף כדי להתחייב בטוח.
רַע־יֵ֭רוֹעַ כִּי־עָ֣רַב זָ֑ר וְשֹׂנֵ֖א תֹקְעִ֣ים בּוֹטֵֽחַ׃אישה בעלת חן מחזיקה בכבוד, ואנשים עריצים מחזיקים בעושר.
אֵֽשֶׁת־חֵ֭ן תִּתְמֹ֣ךְ כָּב֑וֹד וְ֝עָרִיצִ֗ים יִתְמְכוּ־עֹֽשֶׁר׃יז–כ
צדקה, שקר ודרך חיים
אדם שעושה חסד מיטיב עם עצמו, ואדם אכזרי פוגע בבשרו שלו.
גֹּמֵ֣ל נַ֭פְשׁוֹ אִ֣ישׁ חָ֑סֶד וְעֹכֵ֥ר שְׁ֝אֵר֗וֹ אַכְזָרִֽי׃על המילים
המילה ״שארו״ יכולה לציין את גופו של האדם או את קרוביו.
הרשע עושה מעשה שקר, ומי שזורע צדקה מקבל שכר אמיתי.
רָשָׁ֗ע עֹשֶׂ֥ה פְעֻלַּת־שָׁ֑קֶר וְזֹרֵ֥עַ צְ֝דָקָ֗ה שֶׂ֣כֶר אֱמֶֽת׃אכן, צדקה מובילה לחיים, ומי שרודף אחרי רעה הולך לקראת מותו.
כֵּן־צְדָקָ֥ה לְחַיִּ֑ים וּמְרַדֵּ֖ף רָעָ֣ה לְמוֹתֽוֹ׃אנשים שלבם עיקש הם תועבה בעיני השם, ואנשים שדרכם תמימה רצויים בעיניו.
תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה עִקְּשֵׁי־לֵ֑ב וּ֝רְצוֹנ֗וֹ תְּמִ֣ימֵי דָֽרֶךְ׃כא–כד
ההבדלים בין צדיקים לרשעים
יד ליד, אדם רע לא יינקה מעונש, וצאצאי הצדיקים יינצלו.
יָ֣ד לְ֭יָד לֹא־יִנָּ֣קֶה רָּ֑ע וְזֶ֖רַע צַדִּיקִ֣ים נִמְלָֽט׃על המילים
משמעות הביטוי ״יד ליד״ אינה ודאית. אפשר להבין אותו כהדגשה שהעונש ודאי, או כרמז לידיים שחוברות יחד.
אישה יפה בלי שיקול דעת היא כמו נזם זהב באף של חזיר.
נֶ֣זֶם זָ֭הָב בְּאַ֣ף חֲזִ֑יר אִשָּׁ֥ה יָ֝פָ֗ה וְסָ֣רַת טָֽעַם׃מה שהצדיקים רוצים הוא רק טוב; תקוות הרשעים היא זעם.
תַּאֲוַ֣ת צַדִּיקִ֣ים אַךְ־ט֑וֹב תִּקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים עֶבְרָֽה׃על המילים
״זעם״ יכול לתאר את מה שהרשעים מקווים לו או את מה שצפוי להם; הפסוק אינו מבהיר זאת.
יש מי שמפזר משלו ובכל זאת נוסף לו עוד, ויש מי שחוסך יותר ממה שראוי, אך מגיע רק למחסור.
יֵ֣שׁ מְ֭פַזֵּר וְנוֹסָ֥ף ע֑וֹד וְחוֹשֵׂ֥ךְ מִ֝יֹּ֗שֶׁר אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃כה–כח
ברכה, יושר וצדק
אדם נדיב יזכה לשפע, ומי שמרווה אחרים ירווה גם הוא.
נֶֽפֶשׁ־בְּרָכָ֥ה תְדֻשָּׁ֑ן וּ֝מַרְוֶ֗ה גַּם־ה֥וּא יוֹרֶֽא׃מי שמונע תבואה, העם יקלל אותו; וברכה תהיה על ראשו של מי שמוכר תבואה.
מֹ֣נֵֽעַ בָּ֭ר יִקְּבֻ֣הוּ לְא֑וֹם וּ֝בְרָכָ֗ה לְרֹ֣אשׁ מַשְׁבִּֽיר׃מי שמחפש את הטוב מבקש לזכות ביחס אוהד, ומי שמחפש רעה — היא תבוא עליו.
שֹׁ֣חֵֽר ט֭וֹב יְבַקֵּ֣שׁ רָצ֑וֹן וְדֹרֵ֖שׁ רָעָ֣ה תְבוֹאֶֽנּוּ׃מי שבוטח בעושר שלו ייפול, והצדיקים יפרחו כמו עלה.
בּוֹטֵ֣חַ בְּ֭עָשְׁרוֹ ה֣וּא יִפֹּ֑ל וְ֝כֶעָלֶ֗ה צַדִּיקִ֥ים יִפְרָֽחוּ׃כט–לא
צדק, חכמה והשלמת גורל
מי שמביא צרות על ביתו יירש רק רוח, ואדם טיפש יהיה עבד של אדם חכם לב.
עוֹכֵ֣ר בֵּ֭יתוֹ יִנְחַל־ר֑וּחַ וְעֶ֥בֶד אֱ֝וִ֗יל לַחֲכַם־לֵֽב׃הפרי של אדם צדיק הוא עץ חיים, ומי שמושך אליו אנשים הוא חכם.
פְּֽרִי־צַ֭דִּיק עֵ֣ץ חַיִּ֑ים וְלֹקֵ֖חַ נְפָשׂ֣וֹת חָכָֽם׃על המילים
הביטוי ״לוקח נפשות״ עשוי להתפרש כמי שמושך אליו אנשים, אך אפשר לשמוע בו גם נטילת חיים.
אם אפילו אדם צדיק מקבל את גמולו בארץ, על אחת כמה וכמה אדם רשע וחוטא.
הֵ֣ן צַ֭דִּיק בָּאָ֣רֶץ יְשֻׁלָּ֑ם אַ֝֗ף כִּֽי־רָשָׁ֥ע וְחוֹטֵֽא׃על המילים
לא נאמר אם גמולו של הצדיק הוא שכר או עונש.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
יושרה, ענווה וצדק
מֹאזְנֵ֣י מִ֭רְמָה תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֑ה וְאֶ֖בֶן שְׁלֵמָ֣ה רְצוֹנֽוֹ׃
בָּֽא־זָ֭דוֹן וַיָּבֹ֣א קָל֑וֹן וְֽאֶת־צְנוּעִ֥ים חָכְמָֽה׃
תֻּמַּ֣ת יְשָׁרִ֣ים תַּנְחֵ֑ם וְסֶ֖לֶף בּוֹגְדִ֣ים ושדם [יְשָׁדֵּֽם׃]
לֹא־יוֹעִ֣יל ה֭וֹן בְּי֣וֹם עֶבְרָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת׃
ה–ח
דַּרְכֵי הַיְּשָׁרִים וְגוֹרַל הָרְשָׁעִים
צִדְקַ֣ת תָּ֭מִים תְּיַשֵּׁ֣ר דַּרְכּ֑וֹ וּ֝בְרִשְׁעָת֗וֹ יִפֹּ֥ל רָשָֽׁע׃
צִדְקַ֣ת יְ֭שָׁרִים תַּצִּילֵ֑ם וּ֝בְהַוַּ֗ת בֹּגְדִ֥ים יִלָּכֵֽדוּ׃
בְּמ֤וֹת אָדָ֣ם רָ֭שָׁע תֹּאבַ֣ד תִּקְוָ֑ה וְתוֹחֶ֖לֶת אוֹנִ֣ים אָבָֽדָה׃
צַ֭דִּיק מִצָּרָ֣ה נֶחֱלָ֑ץ וַיָּבֹ֖א רָשָׁ֣ע תַּחְתָּֽיו׃
ט–יב
השלכות המוסר והדיבור
בְּפֶ֗ה חָ֭נֵף יַשְׁחִ֣ת רֵעֵ֑הוּ וּ֝בְדַ֗עַת צַדִּיקִ֥ים יֵחָלֵֽצוּ׃
בְּט֣וּב צַ֭דִּיקִים תַּעֲלֹ֣ץ קִרְיָ֑ה וּבַאֲבֹ֖ד רְשָׁעִ֣ים רִנָּֽה׃
בְּבִרְכַּ֣ת יְ֭שָׁרִים תָּר֣וּם קָ֑רֶת וּבְפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תֵּהָרֵֽס׃
בָּז־לְרֵעֵ֥הוּ חֲסַר־לֵ֑ב וְאִ֖ישׁ תְּבוּנ֣וֹת יַחֲרִֽישׁ׃
יג–טז
יושרה, תכנון ומידות טובות
הוֹלֵ֣ךְ רָ֭כִיל מְגַלֶּה־סּ֑וֹד וְנֶאֱמַן־ר֝֗וּחַ מְכַסֶּ֥ה דָבָֽר׃
בְּאֵ֣ין תַּ֭חְבֻּלוֹת יִפָּל־עָ֑ם וּ֝תְשׁוּעָ֗ה בְּרֹ֣ב יוֹעֵֽץ׃
רַע־יֵ֭רוֹעַ כִּי־עָ֣רַב זָ֑ר וְשֹׂנֵ֖א תֹקְעִ֣ים בּוֹטֵֽחַ׃
אֵֽשֶׁת־חֵ֭ן תִּתְמֹ֣ךְ כָּב֑וֹד וְ֝עָרִיצִ֗ים יִתְמְכוּ־עֹֽשֶׁר׃
יז–כ
צדקה, שקר ודרך חיים
גֹּמֵ֣ל נַ֭פְשׁוֹ אִ֣ישׁ חָ֑סֶד וְעֹכֵ֥ר שְׁ֝אֵר֗וֹ אַכְזָרִֽי׃
רָשָׁ֗ע עֹשֶׂ֥ה פְעֻלַּת־שָׁ֑קֶר וְזֹרֵ֥עַ צְ֝דָקָ֗ה שֶׂ֣כֶר אֱמֶֽת׃
כֵּן־צְדָקָ֥ה לְחַיִּ֑ים וּמְרַדֵּ֖ף רָעָ֣ה לְמוֹתֽוֹ׃
תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה עִקְּשֵׁי־לֵ֑ב וּ֝רְצוֹנ֗וֹ תְּמִ֣ימֵי דָֽרֶךְ׃
כא–כד
ההבדלים בין צדיקים לרשעים
יָ֣ד לְ֭יָד לֹא־יִנָּ֣קֶה רָּ֑ע וְזֶ֖רַע צַדִּיקִ֣ים נִמְלָֽט׃
נֶ֣זֶם זָ֭הָב בְּאַ֣ף חֲזִ֑יר אִשָּׁ֥ה יָ֝פָ֗ה וְסָ֣רַת טָֽעַם׃
תַּאֲוַ֣ת צַדִּיקִ֣ים אַךְ־ט֑וֹב תִּקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים עֶבְרָֽה׃
יֵ֣שׁ מְ֭פַזֵּר וְנוֹסָ֥ף ע֑וֹד וְחוֹשֵׂ֥ךְ מִ֝יֹּ֗שֶׁר אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃
כה–כח
ברכה, יושר וצדק
נֶֽפֶשׁ־בְּרָכָ֥ה תְדֻשָּׁ֑ן וּ֝מַרְוֶ֗ה גַּם־ה֥וּא יוֹרֶֽא׃
מֹ֣נֵֽעַ בָּ֭ר יִקְּבֻ֣הוּ לְא֑וֹם וּ֝בְרָכָ֗ה לְרֹ֣אשׁ מַשְׁבִּֽיר׃
שֹׁ֣חֵֽר ט֭וֹב יְבַקֵּ֣שׁ רָצ֑וֹן וְדֹרֵ֖שׁ רָעָ֣ה תְבוֹאֶֽנּוּ׃
בּוֹטֵ֣חַ בְּ֭עָשְׁרוֹ ה֣וּא יִפֹּ֑ל וְ֝כֶעָלֶ֗ה צַדִּיקִ֥ים יִפְרָֽחוּ׃
כט–לא
צדק, חכמה והשלמת גורל
עוֹכֵ֣ר בֵּ֭יתוֹ יִנְחַל־ר֑וּחַ וְעֶ֥בֶד אֱ֝וִ֗יל לַחֲכַם־לֵֽב׃
פְּֽרִי־צַ֭דִּיק עֵ֣ץ חַיִּ֑ים וְלֹקֵ֖חַ נְפָשׂ֣וֹת חָכָֽם׃
הֵ֣ן צַ֭דִּיק בָּאָ֣רֶץ יְשֻׁלָּ֑ם אַ֝֗ף כִּֽי־רָשָׁ֥ע וְחוֹטֵֽא׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מפרט את ההבדלים המוסריים בין האדם הישר לאדם הרשע, ומתאר את ההשלכות של מעשיהם על חייהם ועל סביבתם.
פסוקים א–ד
יושרה, ענווה וצדק
הפרק עוסק בהבדלים בין דרכי יושר לדרכי רמאות. הוא מפרט כיצד גאווה מובילה לבושת וכיצד יושר מנחה את האדם. הפסוקים מדגישים שהכבוד והצדקה הם בעלי ערך נצחי, בניגוד לעושר המשי ביום העוצמה או למרמה שמובילה לחורבן.
פסוקים ה–ח
דַּרְכֵי הַיְּשָׁרִים וְגוֹרַל הָרְשָׁעִים
הַצֶּדֶק שֶׁל אָדָם תָּמִים מְיַשֵּׁר אֶת דַּרְכּוֹ, וְהָרָשָׁע נוֹפֵל בִּגְלַל רִשְׁעָתוֹ. הַצֶּדֶק מַצִּיל אֲנָשִׁים יְשָׁרִים, וְהַבּוֹגְדִים נִלְכָּדִים בְּתַאֲווֹתֵיהֶם. כְּשֶׁאָדָם רָשָׁע מֵת, תִּקְוָתוֹ אוֹבֶדֶת, וְגַם הַצִּפִּיָּה הַקְּשׁוּרָה לְכוֹחוֹ אוֹבֶדֶת. הַצַּדִּיק נֶחְלָץ מִצָּרָה, וְהָרָשָׁע בָּא בִּמְקוֹמוֹ.
פסוקים ט–יב
השלכות המוסר והדיבור
הפרק עוסק בהשפעת המעשים והדיבור על הקהילה והעיר. מילים של רשע הורסים חברים, בעוד ידע הצדיקים מביא הצלחה. ברכת ישרים מעלה עיר, אך דיבור הרשעים מפרק אותה. בנוסף, מי שבוז לזולתו חסר רגישות, אך אדם חכם יודע לשמור על שתיקה.
פסוקים יג–טז
יושרה, תכנון ומידות טובות
פרק זה מציג השוואות בין דרכים שונות של התנהלות בחיים. הוא מדבר על ההבדל בין רכילות לחשיפת סודות לבין נאמנות, על החשיבות של ייעוץ נכון למניעת נפילת עמם, על הסכנה בביטחון בזר ועל הערך של חן ועושר.
פסוקים יז–כ
צדקה, שקר ודרך חיים
פרק זה מציג את ההשלכות של מעשי האדם. אדם חסד מטיב עם עצמו, בעוד שחמדן פוגע בירושתו. הרשע עוסק בשקר אך היראה מביאה לשכר אמת. הצדק מוביל לחיים, אך המרדף אחרי הרע מוביל למות. הַשֵּׁם סולד מלב עקום ורוצה במי שהדרכו שלמה.
פסוקים כא–כד
ההבדלים בין צדיקים לרשעים
הפסוקים משווים בין דרכיו של הצדיק לדרכו של הרשע. הם עוסקים ביושרה בפרנסה, בערך המידות מול היופי החיצוני, בתאוות הנפש ובסוג ההתנהלות עם ממון – בין פיזור וצמצום לבין חמדנות שמובילה למחסור.
פסוקים כה–כח
ברכה, יושר וצדק
פרק זה מציג השוואות בין דרכי חיים שונות. הוא מסביר כיצד נתינה ויושר מביאים שובע וברכה, בעוד שחמדנות ורשע מובילים למחסור וכישלון. הפרק מדגיש שהביטחון בנכסים אינו מביא יציבות, וכי רק הצדק והאמונה מביאים צמיחה וחיים.
פסוקים כט–לא
צדק, חכמה והשלמת גורל
פרק זה מציג את ההשלכות של מעשי האדם על גורלו. מי שמשמיד את משפחתו יורש רוח ריקה, בעוד שחכם מציל נפשות. הצדק יקבל תגמול גם בארץ, אך גם הרשע והחוטא לא יחויבו במידת הדין וייענשו.
הפרק מסתיים בהדגשת התגמול המלווה את צדק ומוסר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמִּשְׁפָּט הַנֶּעֱלֶה וְהַסַּכָּנָה שֶׁל הַדַּיָּן הָרָע
״רַבִּי שָׁאַל לְרַבִּי בְּצַלְאֵל, מַהוּ דִכְתִיב (הושע ב, ז): כִּי זָנְתָה אִמָּם, אֶפְשָׁר שֶׁשָֹּׂרָה אִמֵּנוּ זוֹנָה הָיְתָה. אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא אֵימָתַי דִבְרֵי תוֹרָה״
בַּמַּקּוֹר הַמּוּבָל הַזֶּה, רַבִּי שָׁאַל שָׁאַל אֶת רַבִּי בְּצַלְאֵל הֶתְחִלָּה בְּקוּשְׁיָה עַל פֵּרוּשׁ הַפְּסָק בְּסֵפֶר הוֹשְׁעָה עַל זְנוּת אִמָּם, וְהַתְשׁוּבָה הִיא שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה נִהְיִים כְּמוֹ זֹנוֹת כְּשֶׁעַלְבֵּיהֶם מְבַזִּים אוֹתָם. רַבִּי יוֹחָנָן הוֹסִיף וְהִסְבִּיר שֶׁחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה הִיא הַחָכְמָה שֶׁנִּתְעַלֶּמֶת כְּשֶׁהַמְּשַׁלֵּם מִשְׁפָּט הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ עַוְלָה. הַדַּיָּן הַמַּכִּיר פָּנִים, הַלּוֹקֵחַ שֹׁחַד, וְהַמַּעֲנֶה אֶת הַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, הוּא אָדָם הַמַּקְלֵל אֶת הַדִּין. רַבִּי חִיָּה מְסַבֵּל שֶׁהַדַּיָּן הָרָע מְקֻלְקָל בְּשִׁמּוֹת רַבּוֹת וְגּוֹרֵם לַעוֹלָם אָסוֹן גָּדוֹשׁ. הַתּוֹרָה מְצַיֶּנֶת חֲמִשָּׁה שְׁמוֹת לַדַּיָּן הָעוֹוֶל: עָוֶל, שָׂנְאוּי, מְשֻׁקָּץ, חֵרֶם וְתוֹעֵבָה. לְנֶגֶד זֹאת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא לוֹ בְּשֵׁמוֹת אַחֲרֵיִים: רָע, מְנָאֵץ, מֵפֵר בְּרִית, מַכְעִיס וּמַמְרֶה. הַנְּזִיקוֹת שֶׁהוּא גּוֹרֵם לָעוֹלָם הֵן חֲמִשָּׁה: טֹמְאָה לָאָרֶץ, חִלּוּל הַשֵּׁם, הַרְחָקַת הַשְּׁכִינָה, הַפִּילָה בַּחֶרֶב וְהַגָּלִיָה מֵהָאָרֶשׁ. רַבִּי חִיָּה מַסְבִּיר שֶׁהַכְּבוֹד הַמֻּצְרָךְ לַדַּיָּן הוּא הַמִּדָּה שֶׁבָּהּ הוּא מוֹדֵד אֶת הַדִּין, וְכָאן מַתְחִיל הַחֶרְפָּה הַמְּעַנֶּהתָּה.
רות רבה א׳:ב׳ ↗הַסַּכָּנָה שֶׁל מִשְׁמַע וְהַקְּשָׁר לַמִּמְשָׁלִים
״אוי לו לדור שמדותיו של שקר [א"ר בנאה בשם ר' הונא], אם ראית דור שמדותיו של שקר, סוף שהמלכות באה ומתגרה בו. מה טעם, מאזני״
בְּפֶרֶק הַזֶּה בְּרוּת רַבָּה, רַבִּי הוֹנָא וְחֲבֵרוֹתָיו מְבַקְּשִׁים לְהַסְבִּיר אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַשֶּׁקֶר לְבֵין הַחֻרְבָּן הַמְּלָכִי. הַמְפַרְשֵׁים מְצַיְּנִים שֶׁדּוֹר שֶׁמּוֹסָיו שֶׁל שֶׁקֶר יֵצֵא לְסוֹף לְמַעֲקֵר הַמַּלְכוּת. הַם מְקַשְּׁרִים אֶת הַמִּשְׁאָה שֶׁל הַמֵּאֲזוֹנִים הָרְשָׁעִים לְסִכּוּן הַמַּלְכוּת, וּמְצַיְּנים שֶׁאֲפִילּוּ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל אֶבֶן וְאֶבֶן בַּכִּיס הוּא סוֹף שֶׁל עֹל וְחֶרְפֶּת. רַבִּי לֵוִי מוֹסִיף רְעָיָה עַל הַקֶּשֶׁר בֵּין בְּרָכוֹת לְבֵין קְלָלוֹת. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַבְּרָכוֹת שֶׁל הַשֵּׁם מְהַבְּרְכוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶם, כְּמוֹ הַבְּרָכָה לְאֶבֶן שְׁלֵמָה וְצֶדֶק. מִצַּד שֵׁנִי, הַקְּלָלוֹת מְקַלְּלוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶם, כְּמוֹ הַמַּמְשָׁל עַל אֶבֶן וְאֶבֶן בַּכִּיס. רַבִּי לֵוִי מַסְבִּיר שֶׁאִם אָדָם מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת גְּדָלוֹת וְאֵין לוֹ אֲפִילּוּ מַעֲשֶׁה קָטָן, הַקְּלָלָה תְּקַלֵּל אוֹתוֹ וְלֹא יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת כָּלוּם.
רות רבה (לרנר) א׳:ח׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
ההבדל בין גורל הצדיק לגורל הרשע
״צדיק מצרה נחלץ. במות רשע ולמקרא העליון זה מחובר:״
בפרק זה בספר משלי, אנו מוצאים השוואה בין דרכו של הצדיק לבין דרכו של הרשע. הפסוק מתאר מצב שבו הצדיק מצליח להיחלץ מצרות ומקשיים, בעוד שהרשע חווה מוות או חורבן. מופיעה כאן תמונה של הצלה ושל חורבן המתרחשים כתוצאה מהנהגות אנשים. רש"י מסביר את הקשר בין המשפטים הללו. לפי פירושו, יש קשר ישיר בין הצלתו של הצדק מן המצוקה לבין מותו של הרשע. הוא רואה בזה רצף של מעשים שבהם התנהגות אחת מובילה לישועה והשנייה מובילה לסוף רע. רש"י מתמקד במשמעות הפשטית של החיבור בין הפסוקים.
רש״י על משלי 11:8:1 ↗הַבְּדִיל בֵּין הַצַּדֵּק לָרָשָׁע
״תקות רשעים עברה. בטוחים ומקוים לגהינם:״
בְּפֶרֶק הַמִּשְׁלֵי, הַמִּשְׁלֵי מַדְרִיכִים אוֹתָנוּ עַל הַשְּׁלִיטוּת שֶׁל אֱמֶת וְעָלַץ. הַטֶּקְסְט מַפְרִיד בְּחוֹדְעוּת בֵּין הַמַּשְׂכִּיל שֶׁמְּבַקֵּשׁ צֶדֶק לְבֵין הָרָשָׁע שֶׁהַמַּשְׁאָה שֶׁלּוֹ תַעֲבֹר. הַמִּשְׁלֵי מְבַקֵּשׁ לְהַדְגִּישׁ כֵּיצַד הַהוֹת בְּיוֹשֶׁר וּבִמְשִׁיכָה נְכוֹנָה מַשְׁפיעַ עַל גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָאָדָם. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק הַזֶּה, מַסְבִּיר שֶׁהַמַּשְׁאָה הָרָעָה שֶׁל הָרְשָׁעִים תַּעֲבֹר וְתִסְתַּיֵּם. הוּא מְסַבֵּל אֶת הַמִּשְׁלֵה וְאוֹתֶהוּ מְסַבֵּר שֶׁהָרְשָׁעִים שֶׁמְּבַקְּשִׁים וּמְקַוִּים לִגְיֵהינוֹם הֵם אֵלוּ שֶׁמַּשְׁאָתָם תַּעֲלֶה וְתִסְתַּיֵּם בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּרֶךְ רָעָה.
רש״י על משלי 11:23:1 ↗הצדקה והרשע בתוך החברה
״ויבא רשע - בצרה בעבורו להיות כפרו.״
פרק זה מספר משלי מציג ניגודים חדים בין דרך הצדק לבין דרך הרע. הוא מתאר כיצד המעשים של האדם משפיעים לא רק עליו עצמו, אלא על כל הסביבה שלו. הפסוקים מדגישים שיושרה, כנות וחסד הם הבסיס לחיים יציבים, בעוד שרע, מרמה ושקר מביאים בסופו של דבר להרס ולכישלון. הפרק עוסק בנושאים של יושרה בעסקים, ענווה מול גאווה, וחסד מול אכזריות. המפרשים, כמו אבן עזרא, מסייעים להעמיק בפרטים הקטנים של הפסוקים. למשל, בפירושו על פסוק שמונה, הוא מסביר כיצד המצב של הרשע יכול להשתנות מתוך מצוקה שמובילה אותו לכפרה או לשינוי, דבר המדגיש את המורכבות של גורל הרע בתוך תהליכי הצדק.
אבן עזרא על משלי 11:8:2 ↗הַשְּׁלִיטה בַּתְּאוּבוֹת וּבַכַּעַס
״תאות - אך ממעט כל התאוות לבד תאות מעשה הטוב והרשעים יקוו לעשות עברה. והטעם: להתעבר באחרים ומדת הכעס שתעבור על מדה, תקרא עברה.״
בַּפֶּסֶק הַזֶּה מְסֻרִים הַפְּרָשִׁים עַל הַמִּשְׁאָל: "וְתַאֲווֹת רָעִים תִּרְדְּפוּ, וְטוּבֵי הַשֵּׁם תֵּרָשֵׁד". אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר שֶׁהַתְּאוּוָה הַמְּדוּרֶכֶת הִיא הַתְּאוּוָה הַמְּשֻׁלֶּכֶת, כְּשֶׁהָאָדָם מַפְחִיט אֶת הַתְּאוּבוֹת הַכְּבֵדוֹת לוֹ. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמִּשְׁאָל מְדַבֵּר עַל הַכְּבִידָה שֶׁל הַתְּאוּבוֹת, כְּדֵי שֶׁהָאָדָם יוּכַל לִמְשֹׁךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל הַטּוֹב. עַל הַמִּשְׁאָל שֶׁל "עֶבְרָה" (כְּמוֹ בְּמִשְׁאָל הַמְּדַבֵּר עַל הָרְשָׁעִים), אֶבֶן עֶזְרָא מְפֵרֵשׁ אֶת הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הָאָדָם עוֹבֵר עַל גְּבוּלוֹת הַכַּעַס. הַתְּאוּבָה הַנֶּחְשֶׁבֶת לְ"עֶבְרָה" הִיא כַּעַס שֶׁעוֹבֵר מִדָּה. הַפֵּרוּשׁ הוּא שֶׁהַתְּאוּבָה הַכַּעֲסָנוֹת וְהַמְּשֻׁלֶּכֶת מְנַהֶגֶת אֶת הָרְשָׁעִים לַעֲבֹר עַל הַמִּצְוֹת וְעַל הַמּוֹרָל.
אבן עזרא על משלי 11:23:1 ↗