משלי שלמה: בן חכם משמח את אביו, ובן כסיל מביא צער לאימו.
מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה (פ) בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח־אָ֑ב וּבֵ֥ן כְּ֝סִ֗יל תּוּגַ֥ת אִמּֽוֹ׃משלי · פרק י׳
הַפְּרִיעוּת בֵּין חָכְמָה לְכִסְלִוּת
הַהַשְׁוָוֹת בֵּין דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לְדֶרֶךְ הָרְשָׁעִים בְּמִשְׁאָלֵי שְׁלֹמֹה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי י׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הַפְּרִיעוּת בֵּין חָכְמָה לְכִסְלִוּת
אוצרות שהושגו ברשע לא יועילו, וצדקה תציל ממוות.
לֹא־י֭וֹעִילוּ אוֹצְר֣וֹת רֶ֑שַׁע וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת׃על המילים
צדקה יכולה לציין כאן התנהגות צודקת, ולא רק מתן כסף.
השם לא ייתן לצדיק לרעוב, ואת תאוות הרשעים הוא ידחה.
לֹֽא־יַרְעִ֣יב יְ֭הוָה נֶ֣פֶשׁ צַדִּ֑יק וְהַוַּ֖ת רְשָׁעִ֣ים יֶהְדֹּֽף׃על המילים
המילה המתורגמת כאן כ״תאוות״ יכולה לציין גם מזימות הרסניות.
יד רשלנית מביאה לעוני, ויד של חרוצים מביאה לעושר.
רָ֗אשׁ עֹשֶׂ֥ה כַף־רְמִיָּ֑ה וְיַ֖ד חָרוּצִ֣ים תַּעֲשִֽׁיר׃על המילים
הביטוי המתורגם כאן כ״יד רשלנית״ יכול לציין גם יד שנוהגת במרמה.
ה–ח
ההבדלים בין חכם לרשע
מי שאוסף בקיץ הוא בן נבון; מי שנרדם בזמן הקציר הוא בן שמביא בושה.
אֹגֵ֣ר בַּ֭קַּיִץ בֵּ֣ן מַשְׂכִּ֑יל נִרְדָּ֥ם בַּ֝קָּצִ֗יר בֵּ֣ן מֵבִֽישׁ׃ברכות באות על ראשו של צדיק, אבל פיהם של רשעים מכסה אלימות.
בְּ֭רָכוֹת לְרֹ֣אשׁ צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס׃על המילים
אפשר גם להבין שהאלימות מכסה את פיהם של הרשעים.
זכרו של צדיק הוא לברכה, אבל שמם של רשעים יירקב.
זֵ֣כֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה וְשֵׁ֖ם רְשָׁעִ֣ים יִרְקָֽב׃מי שחכם בלבו מקבל הוראות, אבל טיפש בדיבורו ייכשל.
חֲכַם־לֵ֭ב יִקַּ֣ח מִצְוֺ֑ת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט׃ט–יב
הַבְּדִיל בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע
מי שהולך ביושר הולך בביטחון, ומי שמעקם את דרכיו ייחשף.
הוֹלֵ֣ךְ בַּ֭תֹּם יֵ֣לֶךְ בֶּ֑טַח וּמְעַקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכָ֗יו יִוָּדֵֽעַ׃מי שקורץ בעין גורם צער, וטיפש בדיבורו ייכשל.
קֹ֣רֵֽץ עַ֭יִן יִתֵּ֣ן עַצָּ֑בֶת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט׃פיו של צדיק הוא מקור חיים, ופיהם של רשעים מכסה על אלימות.
מְק֣וֹר חַ֭יִּים פִּ֣י צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס׃על המילים
אפשר גם להבין שהאלימות מכסה את פיהם של הרשעים.
שנאה מעוררת מריבות, ואהבה מכסה על כל הפשעים.
שִׂ֭נְאָה תְּעוֹרֵ֣ר מְדָנִ֑ים וְעַ֥ל כָּל־פְּ֝שָׁעִ֗ים תְּכַסֶּ֥ה אַהֲבָֽה׃יג–טז
הבדלים בין חכמה לרשע
בדבריו של אדם נבון מוצאים חוכמה, ולגבו של מי שחסרה לו תבונה מיועד מקל.
בְּשִׂפְתֵ֣י נָ֭בוֹן תִּמָּצֵ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝שֵׁ֗בֶט לְגֵ֣ו חֲסַר־לֵֽב׃חכמים אוגרים ידע, אבל פיו של טיפש מקרב אסון.
חֲכָמִ֥ים יִצְפְּנוּ־דָ֑עַת וּפִֽי־אֱ֝וִיל מְחִתָּ֥ה קְרֹבָֽה׃הונו של העשיר הוא עיר המבצר שלו, והעוני של העניים הוא מה שמביא עליהם חורבן.
ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ מְחִתַּ֖ת דַּלִּ֣ים רֵישָֽׁם׃שכר עבודתו של הצדיק מוביל לחיים, ואילו הרווח של הרשע מוביל לחטא.
פְּעֻלַּ֣ת צַדִּ֣יק לְחַיִּ֑ים תְּבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע לְחַטָּֽאת׃יז–כ
ההבדלים בין חכם לרשע
מי שמקפיד על דברי מוסר הולך בדרך לחיים, ומי שמתעלם מתוכחה מטעה.
אֹ֣רַח לְ֭חַיִּים שׁוֹמֵ֣ר מוּסָ֑ר וְעוֹזֵ֖ב תּוֹכַ֣חַת מַתְעֶֽה׃על המילים
לא נאמר את מי הוא מטעה.
שפתיים שמשקרות מסתירות שנאה, ומי שמפיץ דיבה הוא כסיל.
מְכַסֶּ֣ה שִׂ֭נְאָה שִׂפְתֵי־שָׁ֑קֶר וּמוֹצִ֥א דִ֝בָּ֗ה ה֣וּא כְסִֽיל׃כשמרבים לדבר, העבירה לא נפסקת; ומי שבולם את שפתיו נוהג בתבונה.
בְּרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֶחְדַּל־פָּ֑שַׁע וְחֹשֵׂ֖ךְ שְׂפָתָ֣יו מַשְׂכִּֽיל׃לשונו של צדיק היא כמו כסף מובחר, אבל ליבם של רשעים שווה מעט מאוד.
כֶּ֣סֶף נִ֭בְחָר לְשׁ֣וֹן צַדִּ֑יק לֵ֖ב רְשָׁעִ֣ים כִּמְעָֽט׃כא–כד
הבדלים בין צדיק לרשע
שפתיו של צדיק מזינות רבים, ואווילים מתים מחוסר הבנה.
שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יִרְע֣וּ רַבִּ֑ים וֶֽ֝אֱוִילִ֗ים בַּחֲסַר־לֵ֥ב יָמֽוּתוּ׃ברכת ה' היא שמעשירה, ולא מתווסף איתה צער.
בִּרְכַּ֣ת יְ֭הוָה הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא־יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ׃על המילים
אפשר להבין את המילה "עצב" גם כעמל, ואת הסיום כקביעה שעמל אינו מוסיף על הברכה.
בעיני כסיל, לעשות מעשה רע זה כמו משחק; בעיני אדם נבון, החוכמה היא כך.
כִּשְׂח֣וֹק לִ֭כְסִיל עֲשׂ֣וֹת זִמָּ֑ה וְ֝חָכְמָ֗ה לְאִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה׃מה שהרשע פוחד ממנו יבוא עליו, ואת מה שהצדיקים משתוקקים אליו ייתן להם.
מְגוֹרַ֣ת רָ֭שָׁע הִ֣יא תְבוֹאֶ֑נּוּ וְתַאֲוַ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִתֵּֽן׃על המילים
הפסוק אינו אומר במפורש מי ייתן לצדיקים את מבוקשם.
כה–כח
ההבדלים בין צדיק לרשע
כשהסופה חולפת, הרשע איננו עוד; והצדיק הוא יסוד שעומד לעולם.
כַּעֲב֣וֹר ס֭וּפָה וְאֵ֣ין רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּ֗יק יְס֣וֹד עוֹלָֽם׃על המילים
״יסוד עולם״ יכול להיות יסוד שעומד לעולם, או יסוד שהעולם נשען עליו.
כמו חומץ לשיניים וכמו עשן לעיניים, כך העצל מציק למי ששלחו אותו.
כַּחֹ֤מֶץ ׀ לַשִּׁנַּ֗יִם וְכֶעָשָׁ֥ן לָעֵינָ֑יִם כֵּ֥ן הֶ֝עָצֵ֗ל לְשֹׁלְחָֽיו׃יראת השם מוסיפה ימים, אבל שנות הרשעים מתקצרות.
יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה תּוֹסִ֣יף יָמִ֑ים וּשְׁנ֖וֹת רְשָׁעִ֣ים תִּקְצֹֽרְנָה׃הציפייה של הצדיקים היא שמחה, אבל התקווה של הרשעים תאבד.
תּוֹחֶ֣לֶת צַדִּיקִ֣ים שִׂמְחָ֑ה וְתִקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃כט–לב
ההבדלים בין הצדיק לרשע
דֶּרֶךְ הַשֵּׁם הִיא מָעוֹז לְמִי שֶׁנּוֹהֵג בְּתֹם, וְהִיא מְבִיאָה הֶרֶס לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה עָוֶל.
מָע֣וֹז לַ֭תֹּם דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֑ה וּ֝מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃צַדִּיק לֹא יִתְמוֹטֵט לְעוֹלָם, וּרְשָׁעִים לֹא יִשְׁכְּנוּ בָּאָרֶץ.
צַדִּ֣יק לְעוֹלָ֣ם בַּל־יִמּ֑וֹט וּ֝רְשָׁעִ֗ים לֹ֣א יִשְׁכְּנוּ־אָֽרֶץ׃מִפִּיו שֶׁל צַדִּיק יוֹצֵאת חָכְמָה, וְלָשׁוֹן שֶׁמְּדַבֶּרֶת דְּבָרִים מְעֻוָּתִים תִּכָּרֵת.
פִּֽי־צַ֭דִּיק יָנ֣וּב חָכְמָ֑ה וּלְשׁ֥וֹן תַּ֝הְפֻּכ֗וֹת תִּכָּרֵֽת׃שִׂפְתֵי צַדִּיק יוֹדְעוֹת מָה רָצוּי, וְאִלּוּ פִּי רְשָׁעִים מְדַבֵּר דְּבָרִים מְעֻוָּתִים.
שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יֵדְע֣וּן רָצ֑וֹן וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תַּהְפֻּכֽוֹת׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הַפְּרִיעוּת בֵּין חָכְמָה לְכִסְלִוּת
מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה (פ) בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח־אָ֑ב וּבֵ֥ן כְּ֝סִ֗יל תּוּגַ֥ת אִמּֽוֹ׃
לֹא־י֭וֹעִילוּ אוֹצְר֣וֹת רֶ֑שַׁע וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת׃
לֹֽא־יַרְעִ֣יב יְ֭הוָה נֶ֣פֶשׁ צַדִּ֑יק וְהַוַּ֖ת רְשָׁעִ֣ים יֶהְדֹּֽף׃
רָ֗אשׁ עֹשֶׂ֥ה כַף־רְמִיָּ֑ה וְיַ֖ד חָרוּצִ֣ים תַּעֲשִֽׁיר׃
ה–ח
ההבדלים בין חכם לרשע
אֹגֵ֣ר בַּ֭קַּיִץ בֵּ֣ן מַשְׂכִּ֑יל נִרְדָּ֥ם בַּ֝קָּצִ֗יר בֵּ֣ן מֵבִֽישׁ׃
בְּ֭רָכוֹת לְרֹ֣אשׁ צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס׃
זֵ֣כֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה וְשֵׁ֖ם רְשָׁעִ֣ים יִרְקָֽב׃
חֲכַם־לֵ֭ב יִקַּ֣ח מִצְוֺ֑ת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט׃
ט–יב
הַבְּדִיל בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע
הוֹלֵ֣ךְ בַּ֭תֹּם יֵ֣לֶךְ בֶּ֑טַח וּמְעַקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכָ֗יו יִוָּדֵֽעַ׃
קֹ֣רֵֽץ עַ֭יִן יִתֵּ֣ן עַצָּ֑בֶת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט׃
מְק֣וֹר חַ֭יִּים פִּ֣י צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס׃
שִׂ֭נְאָה תְּעוֹרֵ֣ר מְדָנִ֑ים וְעַ֥ל כָּל־פְּ֝שָׁעִ֗ים תְּכַסֶּ֥ה אַהֲבָֽה׃
יג–טז
הבדלים בין חכמה לרשע
בְּשִׂפְתֵ֣י נָ֭בוֹן תִּמָּצֵ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝שֵׁ֗בֶט לְגֵ֣ו חֲסַר־לֵֽב׃
חֲכָמִ֥ים יִצְפְּנוּ־דָ֑עַת וּפִֽי־אֱ֝וִיל מְחִתָּ֥ה קְרֹבָֽה׃
ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ מְחִתַּ֖ת דַּלִּ֣ים רֵישָֽׁם׃
פְּעֻלַּ֣ת צַדִּ֣יק לְחַיִּ֑ים תְּבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע לְחַטָּֽאת׃
יז–כ
ההבדלים בין חכם לרשע
אֹ֣רַח לְ֭חַיִּים שׁוֹמֵ֣ר מוּסָ֑ר וְעוֹזֵ֖ב תּוֹכַ֣חַת מַתְעֶֽה׃
מְכַסֶּ֣ה שִׂ֭נְאָה שִׂפְתֵי־שָׁ֑קֶר וּמוֹצִ֥א דִ֝בָּ֗ה ה֣וּא כְסִֽיל׃
בְּרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֶחְדַּל־פָּ֑שַׁע וְחֹשֵׂ֖ךְ שְׂפָתָ֣יו מַשְׂכִּֽיל׃
כֶּ֣סֶף נִ֭בְחָר לְשׁ֣וֹן צַדִּ֑יק לֵ֖ב רְשָׁעִ֣ים כִּמְעָֽט׃
כא–כד
הבדלים בין צדיק לרשע
שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יִרְע֣וּ רַבִּ֑ים וֶֽ֝אֱוִילִ֗ים בַּחֲסַר־לֵ֥ב יָמֽוּתוּ׃
בִּרְכַּ֣ת יְ֭הוָה הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא־יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ׃
כִּשְׂח֣וֹק לִ֭כְסִיל עֲשׂ֣וֹת זִמָּ֑ה וְ֝חָכְמָ֗ה לְאִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה׃
מְגוֹרַ֣ת רָ֭שָׁע הִ֣יא תְבוֹאֶ֑נּוּ וְתַאֲוַ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִתֵּֽן׃
כה–כח
ההבדלים בין צדיק לרשע
כַּעֲב֣וֹר ס֭וּפָה וְאֵ֣ין רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּ֗יק יְס֣וֹד עוֹלָֽם׃
כַּחֹ֤מֶץ ׀ לַשִּׁנַּ֗יִם וְכֶעָשָׁ֥ן לָעֵינָ֑יִם כֵּ֥ן הֶ֝עָצֵ֗ל לְשֹׁלְחָֽיו׃
יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה תּוֹסִ֣יף יָמִ֑ים וּשְׁנ֖וֹת רְשָׁעִ֣ים תִּקְצֹֽרְנָה׃
תּוֹחֶ֣לֶת צַדִּיקִ֣ים שִׂמְחָ֑ה וְתִקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃
כט–לב
ההבדלים בין הצדיק לרשע
מָע֣וֹז לַ֭תֹּם דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֑ה וּ֝מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃
צַדִּ֣יק לְעוֹלָ֣ם בַּל־יִמּ֑וֹט וּ֝רְשָׁעִ֗ים לֹ֣א יִשְׁכְּנוּ־אָֽרֶץ׃
פִּֽי־צַ֭דִּיק יָנ֣וּב חָכְמָ֑ה וּלְשׁ֥וֹן תַּ֝הְפֻּכ֗וֹת תִּכָּרֵֽת׃
שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יֵדְע֣וּן רָצ֑וֹן וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תַּהְפֻּכֽוֹת׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק הַזֶּה מַציג הַשְׁוָוֹת בֵּין הַחָכְמוּת לְכִסְלִוּת, וּבֵין הַצַּדִּיק לָרָשָׁע, בְּמִשְׁאָלִים קְצָרִים וּמְדויקִים.
פסוקים א–ד
הַפְּרִיעוּת בֵּין חָכְמָה לְכִסְלִוּת
הַפסוקִים מַשְׁוִים בֵּין הַחָכְמָה לְכִסְלִוּת וְאֶת הַצֶּדֶק לְרֶשַׁע. בְּרֹאשׁ תְּלוּי הַשְּׂמֵחָה שֶׁל הַהוֹרִים וְאֶת הַהַצְלָחָה הַכַּסְפִית. הַפסוקִים מְסַבֵּים כְּלָלִים עַל הַשְׁגָּחָה הָאֱלֹהִית עַל הַצַּדִּיק וְעַל הָרָשָׁע, וְעַל הַהֶבְדֵּל בֵּין עֲצָלָה לְעָמָל.
פסוקים ה–ח
ההבדלים בין חכם לרשע
פרק זה מציג סדרה של השוואות בין חכם לרשע. הוא מדגים כיציית העבודה, הברכה, הזכור והדיבור משפיעים על גורל האדם. הטקסט מראה איך חוכמה מובילה לצייתנות, בעוד טיפשות מובילה להסתתרות ולהתחמקות.
פסוקים ט–יב
הַבְּדִיל בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע
פרק זה מציג סדרת פתגמים המשווים בין דרכי החכם לדרכי הטיפש. הוא מתאר את התוצאות של יושרה מול מרמה, ושל דיבור בונה מול דיבור פוגעני. הפסוקים מדגישים כיצד המוסר והאמת משפיעים על ביטחון האדם, על איכות דבריו ועל היחסים החברתיים שלו.
פסוקים יג–טז
הבדלים בין חכמה לרשע
הפסוקים משווים בין תכונותיהם של חכמים וטיפשים, ובין עושר לעוני. הם מתארים איך חכמה נמצאת אצל מי שיודע לדבר, בעוד טיפש רק מחריב. העושר מהווה הגנה לעשיר, אך לעני המחסור הוא המנוע לקריסה. בסוף, מעשיהם של הצדיק והרשע מובילים לתוצאות שונות לגבי החיים והחטא.
פסוקים יז–כ
ההבדלים בין חכם לרשע
הפסוקים משווים בין דרכי החכם לדרכי הכסיל. הם מדברים על חשיבות המשמעת, הסכנה בשקר ובריבוי דיבור, וההבדל בין לשון הצדיק ללב הרשע. הטקסט מזהיר ששליטה בדיבור ובמעשה היא המפתח לחיים נכונים ולהימנעות מטעויות.
פסוקים כא–כד
הבדלים בין צדיק לרשע
פסוקים אלו משווים בין דרכו של צדיק לדרכו של רשע. השפעת מילות הצדיק על הציבור וסופם של טיפשים, ברכת הַשֵּׁם המעשירה ללא כאב, וההבדל בין שעשוע הרשע לבין חכמת האדם התבוני. הפרק מדגיש כי המעשים והשקפת העולם קובעים את גורל האדם ואת תוצאות עבודתו.
פסוקים כה–כח
ההבדלים בין צדיק לרשע
הפסוקים משווים בין גורל הצדיק לגורל הרשע. רשע נעלם במהירות כמו סופה, בעוד הצדיק הוא יסוד עולם. יראת הַשֵּׁם מאריכה ימים, אך שנות רשעים יתקצרו. בסוף, הצדיקים יזכו לשמחה ותקווה, ואילו התקווה של הרשעים תאבד.
פסוקים כט–לב
ההבדלים בין הצדיק לרשע
פרק זה מציג ניגודים בין דרכו של הצדיק לדרכו של הרשע. הדרך של הַשֵּׁם היא מקור כוח למי שהולך בה, אך היא גם גורמת לחורבן הרשעים. הצדיק נשאר יציב ודבריו מביאים חכמה ורצון, בעוד שהרשע אינו יכול להשת stable בארץ ודבריו הם הרסניים.
הַמִּשְׁאָלִים מְסַיְּמִים בְּהַבְדִּיל בֵּין הַגְּבוּלָה שֶׁל הַצַּדִּיק לְמַעֲמָד הָרָשָׁע.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מספר השירים של שלמה המלך
״דָּבָר אַחֵר, שִׁיר הַשִּׁירִים, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר שִׁיר חַד, הַשִּׁירִים תְּרֵין, הָא תְּלָתָא. וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אֲמַר שִׁיר הַשִּׁירִים כֻּלָּהּ״
בְּקֶצֶת הַדְּרָשָׁה מֵשִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה, רַבִּי אַיְוֵב וְרַבִּי יְהוּדָה דּוֹרְשִׁים בְּמִסְפָּר הַשִּׁירִים בַּסֵּפֶר. רַבִּי אַיְוֵב סוֹפֵר שֶׁיֵּשׁ שִׁיר אֶחָד, שֶׁהַשִּׁירִים הֵם שְׁנַיִם, וְשֶׁהַשִּׁירִים הֵם שְׁלֹשָׁה. מִצַּד אַחֵר, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן חוֹשֵׁב שֶׁכָּל שִׁיר הַשִּׁירִים הוּא יְחִידָה אַחַת, וְהַשְּׁאֵרִים הֵם שְׁנִיִּים. הַדְּרָשָׁה מְקַשֶּׁרֶת אֶת הַשִּׁירִים לְשִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. הַמפרשים מְבֵאִים כִּי שְׁלֹשֶׁה מַעֲלוֹת הָיוּ לְשְׁלֹמֹה, כְּמוֹ שֶׁמְּצֻיָּן בְּמַעֲשָׂיו: כְּשֶׁהָיָה רוֹדֵף בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר, כְּשֶׁהָיָה מוֹשֵׁל, וּכְשֶׁיָּשַׁב עַל כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ. רַבִּי יִצְחָק מְצַיֵּן שֶׁהַכִּסֵּא הַזֶּה אֵינוֹ כִּסֵּא אֱלֹהִי מַמָּשׁ, כִּי הַשֵּׁם הוּא אֵשׁ אֹכְלָה, אֶלָּא שֶׁהַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ שׁוֹלֶטֶת כְּמוֹ כִּסֵּא הַכֹּבוֹד, מִסוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.
שיר השירים רבה א׳:א׳:י׳ ↗הַקֶּשֶׁר בֵּין שִׂנְאָה לְדִין וּבֵין אַהֲבָה לְסְלִיחָה
״צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי י, יב): שִׂנְאָה תְּעֹרֵר מְדָנִים וגו', שִׂנְאָה שֶׁנָּתְנוּ יִשְׂרָאֵל בֵּינֵיהֶם לְבֵין אֲבִיהֶם״
בְּפֶרֶק הַמִּקְצֶעַ מִמִּשְׁלֵי, הַמְפַרְשֵׁים בְּוַיקְרָה רַבָּה מְבַטְּיִים אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַמִּשְׁלִים לְבֵין הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הַמְפַרְשֵׁים מְסַבְֵּים שֶׁהַמִּשְׁל "שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים" מְתָאֵם לַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הָיְתָה שִׂנְאָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְבֵין הַשֵּׁם. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מְסַבֵּל שֶׁהַשִּׂנְאָה הָיְתָה מְכֻבָּשָׁה מֵעֵת יְצִיאַת מִצְרַיִם וְעַד יְמֵי יְחֶזְקֵאל, כְּשֶׁמַּעֲשֵׂה הָעָם הָיוּ מְמַרִים וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ. מִשְׁלִי קָשָׁה גַּם בְּעִנְיַן אַהֲרֹן, שֶׁמּוֹלִיד שִׂנְאָה בֵּין הָעָם לְבֵין הַשֵּׁם בַּעֲבוּר הַמִּקְצֶה שֶׁל הַקָּרְבָּנוֹת. מִקְטַע זֶה מְסַבֵּים גַּם שֶׁהַמִּשְׁל "וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" הוּא רְמָז לַתְּפִלָּה שֶׁהִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה לְמַעַן הָעָם. הַמְפַרְשֵׁים מְלַמְּדִים שֶׁהַמַּצָּב שֶׁל אַהֲבַת הַשֵּׁם לְיִשְׂרָאֵל הִיא הַמַּצִּיעַ שֶׁהַחַטָּאִים יִכָּסוּ בְּאַהֲבָה. הַמַּבָּט הַזֶּה מְחַבֵּר אֶת הַמִּשְׁלִים לַמַּעֲשִׂים הַהִיסְטוֹרִיִּים שֶׁל הָעָם בְּמַבָּט שֶׁהוּא שׁוֹלֵט בַּדִּין וּבַרַחֲמִים.
ויקרא רבה ז׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הַבְּדִילוּת בֵּין חָכְמָה לְכָשלָן
״ואויל שפתים ילבט. ל' יגיעה ויש בספרי בפרשה ויהי העם כמתאוננים (במדבר י״א:א׳) אמרו כמה נתלבטנו בדרך:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מַצִּיג סִדְרוֹת נֶגֶד בֵּין הָאִישׁ הַחָכָם לְבֵין הָאִישׁ הַכָּסִיל. הַסֵּפֶר מְתָאֵר כֵּן אֶת הַשְּׁתַיִם הַדֶּרֶכִּים בְּשָׂפָה פְּשׁוּטָה וּבְמִלִּים בֵּרוּרוֹת. אֶפְשָׁר לִמְצֹא בַּמִּשְׁלָלִים הַלְּאָה הַקְּשָׁרִים שֶׁבֵּין הַמִּדּוֹת הַפְּנִימִיּוֹת לְבֵין הַמַּעֲשִׂים הַמַּתְוֵכִים בַּמְּרִיחוּת וּבַמַּמְלָכָה. הַתְּכוּנָה הַמֶּרְכָּזִית הִיא הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַמִּדּוֹת לַתְּוֹצָנוֹת הַמַּמְשִׁיםוֹת בַּחַיִים הַיוֹמִיִּים. רַשִּׁי בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסֶק הַזֶּה מְסַבֵּל מִשְׁאָה עַל הַמִּלָּה "לְיַבְלֵט". הוּא מְסַבֵּל כִּי הַמִּלָּה הַזֹּאת יְכוֹלָה לְהַתְמַדֵּד עִם הַמַּאֲמָץ הַכְּבֵד שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּלְמַד מַעֲשֵׂי הָעָם בַּמִּדְבָּר. רַשִּׁי מְסַבֵּל שֶׁהַמִּלָּה הַזֹּאת מְצַייֶרֶת עֶצֶב וּמַאֲמָץ, וְזֶהוּ פֵרוּשׁ אֶחָד מִתְחַלְּקוּת הַמַּשְׁמָעוֹת שֶׁל הַמִּלָּה בַּתּוֹרָה וּבְהַפְּסָקִים הַזֶּה.
רש״י על משלי 10:8:2 ↗הַפַּרְנָסָה שֶׁל צַדִּיק וְהַתְּבוּנָה שֶׁל רָשִׁ"י
״ותאות צדיקים יתן. מי שבידו ליתנה (לתת):״
בְּפֶרֶק עֶשֶׂרֶת הַמִּשְׁלֵי, הַסִּפְרוּת מַקְדִּימָה בֵּין הַצַּדִּיק לְבֵין הָרָשָׁע. הַמִּשְׁלִים מַסְבִּיר כִּי הַדְּבָרִים הָרָעִים שֶׁאֲנִישִׁים חושְׁבִים שֶׁיִקְרְאוּ לָהֶם, לֹא תָּמִיד קוֹרִים, אֲבָל הַשִּׂדְרִים הַטּוֹבִים שֶׁל הַצַּדִּיק קוֹרִים לוֹ. הַתְּוֹצָאוֹת שֶׁל הַמִּשְׁלִים בַּסּוֹף הֵם מְשֻׁנִּים וּמְהַמְּתִים, כְּשֶׁהַדְּבָרִים הַטּוֹבִים הֵם כְּבָר מְבֻטָּחִים לַצַּדִּיק. רַשִׁ"י, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק הַמְּדַוֵּן עַל תְּאוּת הַצַּדִּיקִים, מַסְבִּיר אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הַמְּעֲמַקִּית שֶׁל הַמִּשְׁל. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַתְּאוּת הַזּוֹ מִתְבִּיאָה מֵהַכְּבוֹד שֶׁהַצַּדִּיק מְקַבֵּל. רַשִׁ"י מַסְבִּיר שֶׁמֶתּוֹךְ הַמִּשְׁל, לְכָךְ הַצַּדִּיק מְקַבֵּל אֶת הַתְּאוּת, כִּי בְּיָדוֹ הַכּוֹחַ לָתֵת וּלְהַעֲנִיק לְזֶה וּלְזֶה. הַמַּטָּרָה שֶׁל הַפֵּרוּשׁ הִיא לְהַבְחִין בֵּין הַמַּשְׁמָעוּת הַפְּשׁוּטָה לְבֵין הַהֶבֶט הַתּוֹרָנִי שֶׁמְּוֹסִיף הַמְּפַרֵּשׁ.
רש״י על משלי 10:24:2 ↗ההבדל בין חכמה לכישלון
״יקח מצות - שילמדוהו אחרים.״
פרק עשירי בספר משלי מציג סדרה של פתגמים המציבים ניגודים ברורים בין דרכי חכמה לדרכי טיפשות. הפסוקים משווים בין האדם החכם לבין הכסיל, ובין הצדיק לבין הרשע. הטקסט מתאר כיצד המעשים, הדיבורים והעבודה של האדם משפיעים על גורלו ועל סביבתו. השכל הטוב מוביל לברכה ולכבוד, בעוד שהעבודה המושמצת והדיבור הלא נכון מובילים לעוני ולכישלון. הפרק כולל רשימה של השגות המדגישות את חשיבות היושרה והזהירות בדיבור. באחד הפסוקים, אבן עזרא מפרש את המושג "יקח מצות" כמי שלומד מצווה ומקבל הוראה מאחרים. הגישה כאן היא להראות שהחכמה אינה רק ידע אישי, אלא יכולת לקבל למידה וקבלת מוסר מאנשים אחרים.
אבן עזרא על משלי 10:8:2 ↗ההבדלים בין הדרך הישרה לדרך הרעה
״ותאות צדיקים - להשמיד הרשעים.״
פרק עשר במשלי מציג סדרה של השוואות בין צדיקים לרשעים. הפסוקים מתארים כיצד מעשיהם של בני האדם משפיעים על עתידם ועל סביבתם. הטקסט מראה שקיימת הבחנה ברורה בין השתדלות לבין רשעות, ובין עבודה קשה לבין עצלנות. כל משפט בפרק הזה מציע מודל לחיים המבוסס על הבחנות בין טוב לרע. הפירוש של אבן עזרא על פסוק עשפיים עוסק בתוצאות של החיים. הוא מסביר כי התוצאות של הצדיקים נועדו להביא להשמדת הרשעים. אבן עזרא מתמקד בכך שהצדק המוסרי מוביל בסופו של דבר לניצחון המוסר על הרוע. הגישה שלו מתמקדת בתוצאה הסופית של הדין האלוקי בסיפור ההיסטוריה.
אבן עזרא על משלי 10:24:1 ↗