משלי שלמה בן דוד, מלך ישראל.
מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑ד מֶ֝֗לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃משלי · פרק א׳
מטרת המשלים, תוך החכמה והמוסר, והזהרה מפני נתיב הרע
מטרת משלי שלמה, הדרכת החכם, אזהרה מפני קבוצת העבריינים וקריאת החכמה ברחובות העיר.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מטרת המשלים
כדי ללמוד חוכמה ולקבל הדרכה ותיקון, ולהבין אמירות של תבונה.
לָדַ֣עַת חָכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה׃כדי לקבל הדרכה לחיים בתבונה, בצדק, במשפט וביושר.
לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵישָׁרִֽים׃כדי לתת פיקחות לחסרי ניסיון, ולתת לנער ידע ושיקול דעת.
לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עָרְמָ֑ה לְ֝נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה׃תּוֹךְ הַחָכְמָה וְהַמוּסָר
אדם חכם יקשיב ויוסיף ללמוד, ואדם נבון ירכוש דרכים לתכנן.
יִשְׁמַ֣ע חָ֭כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח וְ֝נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה׃כדי להבין משל ואמירה ציורית, את דברי החכמים ואת החידות שלהם.
לְהָבִ֣ין מָ֭שָׁל וּמְלִיצָ֑ה דִּבְרֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם׃יראת השם היא תחילת הדעת; אווילים בזים לחוכמה ולמוסר.
יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת חָכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ׃ (פ)בני, הקשב לדברי המוסר של אביך, ואל תזנח את ההדרכה של אימך.
שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃הזהרה מפני חטא וסכנה
כי הם כמו זר שמוסיף חן לראש שלך, וכמו שרשראות לצוואר שלך.
כִּ֤י ׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ׃בני, אם אנשים חוטאים ינסו לפתות אותך, אל תסכים.
בְּנִ֡י אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃אם הם יגידו: "בוא איתנו, נארוב כדי לשפוך דם, נסתתר ונחכה לאדם חף מפשע בלי סיבה".
אִם־יֹאמְרוּ֮ לְכָ֪ה אִ֫תָּ֥נוּ נֶאֶרְבָ֥ה לְדָ֑ם נִצְפְּנָ֖ה לְנָקִ֣י חִנָּֽם׃נבלע אותם כשהם עוד חיים, כמו השאול, ונבלע אותם כשהם שלמים, כמו מי שיורדים לבור.
נִ֭בְלָעֵם כִּשְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים וּ֝תְמִימִ֗ים כְּי֣וֹרְדֵי בֽוֹר׃על המילים
השאול הוא עולם המתים. ״תמימים״ יכול לציין שלמים, ואולי גם חפים מפשע.
הסכנה שבנתיב הרע
נמצא כל רכוש יקר, ונמלא את הבתים שלנו בשלל.
כָּל־ה֣וֹן יָקָ֣ר נִמְצָ֑א נְמַלֵּ֖א בָתֵּ֣ינוּ שָׁלָֽל׃תטיל את גורלך בינינו, ולכולנו יהיה כיס אחד.
גּ֭וֹרָ֣לְךָ תַּפִּ֣יל בְּתוֹכֵ֑נוּ כִּ֥יס אֶ֝חָ֗ד יִהְיֶ֥ה לְכֻלָּֽנוּ׃בני, אל תלך איתם בדרך. הרחק את רגלך מהשביל שלהם.
בְּנִ֗י אַל־תֵּלֵ֣ךְ בְּדֶ֣רֶךְ אִתָּ֑ם מְנַ֥ע רַ֝גְלְךָ֗ מִנְּתִיבָתָֽם׃כי הם רצים לעשות רע וממהרים לשפוך דם.
כִּ֣י רַ֭גְלֵיהֶם לָרַ֣ע יָר֑וּצוּ וִֽ֝ימַהֲר֗וּ לִשְׁפָּךְ־דָּֽם׃מטרת החכמה וסכנת הבצע
כי לשווא פורשים רשת לעיני כל עוף.
כִּֽי־חִ֭נָּם מְזֹרָ֣ה הָרָ֑שֶׁת בְּ֝עֵינֵ֗י כָל־בַּ֥עַל כָּנָֽף׃אבל הם אורבים לדם של עצמם; הם מסתתרים כדי לפגוע בחייהם של עצמם.
וְ֭הֵם לְדָמָ֣ם יֶאֱרֹ֑בוּ יִ֝צְפְּנ֗וּ לְנַפְשֹׁתָֽם׃כך דרכו של כל מי שמשיג רווח שלא ביושר: הרווח הזה לוקח את חייו של מי שמחזיק בו.
כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל־בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע אֶת־נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣יו יִקָּֽח׃ (פ)החוכמה קוראת בקול בחוץ; ברחובות היא משמיעה את קולה.
חָ֭כְמוֹת בַּח֣וּץ תָּרֹ֑נָּה בָּ֝רְחֹב֗וֹת תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ׃על המילים
במקור מופיעה המילה ״חוכמות״, אך הפעולות והקול מיוחסים לה בלשון יחיד.
קריאת החכמה בפתחי העיר
במקומות ההומים ביותר היא קוראת, ובפתחי השערים בעיר היא אומרת את דבריה:
בְּרֹ֥אשׁ הֹמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּעִ֗יר אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר׃עד מתי אתם, אנשים שקל להטעות אותם, תאהבו להישאר כאלה, אתם הלועגים תשתוקקו ללעג, ואתם הכסילים תשנאו ידע?
עַד־מָתַ֣י ׀ פְּתָיִם֮ תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי וְלֵצִ֗ים לָ֭צוֹן חָמְד֣וּ לָהֶ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים יִשְׂנְאוּ־דָֽעַת׃חזרו בכם בעקבות התוכחה שלי. הנה אביע לכם את רוחי ואודיע לכם את דבריי.
תָּשׁ֗וּבוּ לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י הִנֵּ֤ה אַבִּ֣יעָה לָכֶ֣ם רוּחִ֑י אוֹדִ֖יעָה דְבָרַ֣י אֶתְכֶֽם׃על המילים
רוחי יכולה לציין את רוחה של הדוברת או את מחשבותיה.
קראתי אליכם, אבל סירבתם; הושטתי את ידי, ואיש לא הקשיב.
יַ֣עַן קָ֭רָאתִי וַתְּמָאֵ֑נוּ נָטִ֥יתִי יָ֝דִ֗י וְאֵ֣ין מַקְשִֽׁיב׃על המילים
הדברים נאמרים כסיבה למה שיבוא בהמשך.
תוצאות הסירוב לעצות
דחיתם את כל העצות שלי, ולא רציתם לקבל את התוכחה שלי.
וַתִּפְרְע֥וּ כָל־עֲצָתִ֑י וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לֹ֣א אֲבִיתֶֽם׃גם אני אצחק כשיבוא עליכם אסון, ואלעג כשהפחד שלכם יגיע.
גַּם־אֲ֭נִי בְּאֵידְכֶ֣ם אֶשְׂחָ֑ק אֶ֝לְעַ֗ג בְּבֹ֣א פַחְדְּכֶֽם׃כשהפחד שלכם יבוא כמו אסון כבד, והאסון שלכם יגיע כמו סופה, כשתבואו עליכם צרה ומצוקה.
בְּבֹ֤א כשאוה [כְשׁוֹאָ֨ה ׀] פַּחְדְּכֶ֗ם וְֽ֭אֵידְכֶם כְּסוּפָ֣ה יֶאֱתֶ֑ה בְּבֹ֥א עֲ֝לֵיכֶ֗ם צָרָ֥ה וְצוּקָֽה׃אז הם יקראו לי, אבל לא אענה; הם יחפשו אותי בשקידה, אבל לא ימצאו אותי.
אָ֣ז יִ֭קְרָאֻנְנִי וְלֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה יְ֝שַׁחֲרֻ֗נְנִי וְלֹ֣א יִמְצָאֻֽנְנִי׃תוצאות הסירוב לחוכמה
משום שהם שנאו ידע, ולא בחרו ביראת השם.
תַּ֭חַת כִּי־שָׂ֣נְאוּ דָ֑עַת וְיִרְאַ֥ת יְ֝הֹוָ֗ה לֹ֣א בָחָֽרוּ׃הם לא רצו לשמוע לעצתי, ובזו לכל התוכחה שלי.
לֹא־אָב֥וּ לַעֲצָתִ֑י נָ֝אֲצ֗וּ כָּל־תּוֹכַחְתִּֽי׃הם יאכלו מפרי דרכם, וישבעו מהעצות של עצמם.
וְֽ֭יֹאכְלוּ מִפְּרִ֣י דַרְכָּ֑ם וּֽמִמֹּעֲצֹ֖תֵיהֶ֣ם יִשְׂבָּֽעוּ׃כי הסטייה של אנשים שקל לפתות אותם תהרוג אותם, והשאננות של הכסילים תביא לאובדנם.
כִּ֤י מְשׁוּבַ֣ת פְּתָיִ֣ם תַּֽהַרְגֵ֑ם וְשַׁלְוַ֖ת כְּסִילִ֣ים תְּאַבְּדֵֽם׃ביטחון השומע
מי שמקשיב לי יחיה בביטחון ויהיה רגוע, בלי פחד מרעה.
וְשֹׁמֵ֣עַֽ לִ֭י יִשְׁכָּן־בֶּ֑טַח וְ֝שַׁאֲנַ֗ן מִפַּ֥חַד רָעָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מטרת המשלים
מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑ד מֶ֝֗לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
לָדַ֣עַת חָכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה׃
לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵישָׁרִֽים׃
לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עָרְמָ֑ה לְ֝נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה׃
תּוֹךְ הַחָכְמָה וְהַמוּסָר
יִשְׁמַ֣ע חָ֭כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח וְ֝נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה׃
לְהָבִ֣ין מָ֭שָׁל וּמְלִיצָ֑ה דִּבְרֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם׃
יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת חָכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ׃ (פ)
שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃
הזהרה מפני חטא וסכנה
כִּ֤י ׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ׃
בְּנִ֡י אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃
אִם־יֹאמְרוּ֮ לְכָ֪ה אִ֫תָּ֥נוּ נֶאֶרְבָ֥ה לְדָ֑ם נִצְפְּנָ֖ה לְנָקִ֣י חִנָּֽם׃
נִ֭בְלָעֵם כִּשְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים וּ֝תְמִימִ֗ים כְּי֣וֹרְדֵי בֽוֹר׃
הסכנה שבנתיב הרע
כָּל־ה֣וֹן יָקָ֣ר נִמְצָ֑א נְמַלֵּ֖א בָתֵּ֣ינוּ שָׁלָֽל׃
גּ֭וֹרָ֣לְךָ תַּפִּ֣יל בְּתוֹכֵ֑נוּ כִּ֥יס אֶ֝חָ֗ד יִהְיֶ֥ה לְכֻלָּֽנוּ׃
בְּנִ֗י אַל־תֵּלֵ֣ךְ בְּדֶ֣רֶךְ אִתָּ֑ם מְנַ֥ע רַ֝גְלְךָ֗ מִנְּתִיבָתָֽם׃
כִּ֣י רַ֭גְלֵיהֶם לָרַ֣ע יָר֑וּצוּ וִֽ֝ימַהֲר֗וּ לִשְׁפָּךְ־דָּֽם׃
מטרת החכמה וסכנת הבצע
כִּֽי־חִ֭נָּם מְזֹרָ֣ה הָרָ֑שֶׁת בְּ֝עֵינֵ֗י כָל־בַּ֥עַל כָּנָֽף׃
וְ֭הֵם לְדָמָ֣ם יֶאֱרֹ֑בוּ יִ֝צְפְּנ֗וּ לְנַפְשֹׁתָֽם׃
כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל־בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע אֶת־נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣יו יִקָּֽח׃ (פ)
חָ֭כְמוֹת בַּח֣וּץ תָּרֹ֑נָּה בָּ֝רְחֹב֗וֹת תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ׃
קריאת החכמה בפתחי העיר
בְּרֹ֥אשׁ הֹמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּעִ֗יר אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר׃
עַד־מָתַ֣י ׀ פְּתָיִם֮ תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי וְלֵצִ֗ים לָ֭צוֹן חָמְד֣וּ לָהֶ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים יִשְׂנְאוּ־דָֽעַת׃
תָּשׁ֗וּבוּ לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י הִנֵּ֤ה אַבִּ֣יעָה לָכֶ֣ם רוּחִ֑י אוֹדִ֖יעָה דְבָרַ֣י אֶתְכֶֽם׃
יַ֣עַן קָ֭רָאתִי וַתְּמָאֵ֑נוּ נָטִ֥יתִי יָ֝דִ֗י וְאֵ֣ין מַקְשִֽׁיב׃
תוצאות הסירוב לעצות
וַתִּפְרְע֥וּ כָל־עֲצָתִ֑י וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לֹ֣א אֲבִיתֶֽם׃
גַּם־אֲ֭נִי בְּאֵידְכֶ֣ם אֶשְׂחָ֑ק אֶ֝לְעַ֗ג בְּבֹ֣א פַחְדְּכֶֽם׃
בְּבֹ֤א כשאוה [כְשׁוֹאָ֨ה ׀] פַּחְדְּכֶ֗ם וְֽ֭אֵידְכֶם כְּסוּפָ֣ה יֶאֱתֶ֑ה בְּבֹ֥א עֲ֝לֵיכֶ֗ם צָרָ֥ה וְצוּקָֽה׃
אָ֣ז יִ֭קְרָאֻנְנִי וְלֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה יְ֝שַׁחֲרֻ֗נְנִי וְלֹ֣א יִמְצָאֻֽנְנִי׃
תוצאות הסירוב לחוכמה
תַּ֭חַת כִּי־שָׂ֣נְאוּ דָ֑עַת וְיִרְאַ֥ת יְ֝הֹוָ֗ה לֹ֣א בָחָֽרוּ׃
לֹא־אָב֥וּ לַעֲצָתִ֑י נָ֝אֲצ֗וּ כָּל־תּוֹכַחְתִּֽי׃
וְֽ֭יֹאכְלוּ מִפְּרִ֣י דַרְכָּ֑ם וּֽמִמֹּעֲצֹ֖תֵיהֶ֣ם יִשְׂבָּֽעוּ׃
כִּ֤י מְשׁוּבַ֣ת פְּתָיִ֣ם תַּֽהַרְגֵ֑ם וְשַׁלְוַ֖ת כְּסִילִ֣ים תְּאַבְּדֵֽם׃
ביטחון השומע
וְשֹׁמֵ֣עַֽ לִ֭י יִשְׁכָּן־בֶּ֑טַח וְ֝שַׁאֲנַ֗ן מִפַּ֥חַד רָעָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פסוקים המפרטים את מטרת משלי שלמה ואת החשיבות של הקשבה לחכמה ולמוסר כדי להימנע מדרכי רע.
מטרת המשלים
פתיחה למשלי שלמה, בן דוד, מלך ישראל. המטרה של דברי החכמה היא ללמד איך להשיג חכמה ומוסר, ואיך להבין דברי בינה. המטרה היא גם לקבל משמעת, ולקבל תבונה, צדק, משפט וישרות. המשלים נועד להעניק תבונה לאנשים פשוטים, ולתת לצעירים ידע ותכנון נכון.
תּוֹךְ הַחָכְמָה וְהַמוּסָר
הַקֶּטַע מַסִּיק שֶׁהַחָכְמָה מְשַׁדֶּרֶת אֶת הָאָדָם לְהַבְחִין בְּמִשְׁאָלִים וּבְדִבְרֵי חֲכָמִים. הַבָּסִיס לְכָל דַּעַת הוּא יִרְאַת הַשֵּׁם, וּבִפְרִי קַלִּית הַכְּסִילִים. הַכְּתִיב מְצַוֶּה אֶת הַבֵּן לְהַקְשִׁיב לְמִשְׁמַעְתּוֹת אָבִיו וְלֹא לִזְנוֹחַ אֶת תּוֹרַת אִמּוֹ.
הזהרה מפני חטא וסכנה
פסוקים אלו מציגים את התועלת שבחוכמה ומוסר, ומזהירים מפני ההתפתות לקבוצת אנשים רעה. הכותב מזהיר את הבן לא להיכנע למי שמתלהב ממעשי אלימות ופגיעה באחרים, ומדגיש שהנזק שהם גורמים הוא הרסני ומהיר, בדומה לבור שבולע את כל מה שנופל לתוכו.
הסכנה שבנתיב הרע
פסוקים אלו מזהירים מפני השתתפות בקבוצה של פושעים המבטיחים עושר מהיר בדרך לא תקינה. הדובר מזהיר שהרווחים מהגניבה הם זמניים ומובילים להרס, ושהשתתפות בהם תוביל לאובדן עצמי. המדריך קורא להתרחק מדרכם של אלו שמתמהרים לעשות רע ולשפוך דם.
מטרת החכמה וסכנת הבצע
פסוקים אלו מתארים את סוף דרכם של אלו המבקשים להשיג רווח בכוח, ומראים כי התככנות הזו תוביל למטרתם רק בטעות. לאחר מכן, החכמה מופיעה באופן גלוי וקולני ברחובות, כדי להזהיר את כולם.
קריאת החכמה בפתחי העיר
החכמה קוראת בקול רם ברחובות ופתח השערים. היא שואלת מתי יפסיקו הפתאים והלעגים לרדוף אחר צרכיהם ולשנוא דעת, בעוד שהיא מבטיחה להשפיע עליהם את רוחה ולהודיע להם את דבריה, אם רק יחזרו בתשובה. החכמה מביעה אכזבה מכך שקראה אך הם סירבו להקשיב ודחתה את פנייה.
תוצאות הסירוב לעצות
הפסוקים מתארים את עונש מי שמתעלם מעצות ומהתוכחות. מי שדוחה את העצה יגיע לרגע שבו הוא יזדקק לעזרה ולא ימצא אותה. החכמה מתארת מצב שבו בבוא אסון וצרה, הפחד יכה בבת אחת, והקריאה לעזרה תישאר ללא מענה.
תוצאות הסירוב לחוכמה
הפסוקים מתארים את גורל אלו שבוחרים להתעלם מהידע ומהיראה את ה'. הם מסרבים לשמוע את העצה ואת התוכחה. כתוצאה מכך, הם יאכלו מתוצאות מעשיהם ומההתעקשות שלהם. חוסר הראוי וההתנהגות הרשלנית יובילו בסופו של דבר לאבדון ולסבל.
ביטחון השומע
הפסוק מסתיים בדבר המבטיח שמי שיקשיב לדברי חכמה יזכה לשכון בבטחה. אדם זה לא יצטרך לפחד מצרות או מאיומים, כי השקט הפנימי שלו ימנע ממנו את הפחד מפני רע.
הטקסט מסיים בתיאור התוצאות המרה של התעלמות מהחכמה וביטחון השוכנים בדרכה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַהַשְׁרָאָה שֶׁל הַדּוֹרִים: מִבְנֵי הַהֶמְשֵׁךְ בְּדֶרֶכֵי הַחַיִים
״הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה, יז): תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ, אַתְּ מוֹצֵא צַדִּיק מוֹלִיד צַדִּיק, רָשָׁע מוֹלִיד רָשָׁע, צַדִּיק מוֹלִיד רָשָׁע, רָשָׁע מוֹלִיד צַדִּיק, וְכֻלְּהוֹן״
הַטֶּקְסְט מֵהַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל אֶת הַתְּנוּעָה הַהִיסְתּוֹרִית וְהַמֻּסָּרִית שֶׁל הַשֶּׁלְשֶׁל הַדּוֹרִים. הַמּוֹרֶה בַּמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל שֶׁלֹּא כָּל הַבְּרָכוֹת אוֹ הַקְּלָלוֹת מִשְׁתַּקְּפִים אֶל הַדּוֹר הַבָּא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן. הוּא מַצִּיעַ אַרְבָּעָה מַצָּבִים שׁוֹנִים: צַדִּיק שֶׁמּוֹלִיד צַדִּיק, רָשָׁע שֶׁמּוֹלִיד רָשָׁע, צַדִּיק שֶׁמּוֹלִיד רָשָׁע, וְרָשָׁע שֶׁמּוֹלִיד צַדִּיק. לְכָל מַצָּב כְּישָׁעִים שׁוֹנִים שֶׁל פְּסָקִים מֵהַמֶּקְרָא, מִשָּׁלִים וּמְלִיצוֹת. הַמִּדְרָשׁ מְבִיא דֻּגְמָה מְשֻׁלֶּבֶת לְמַעַל בְּדֶרֶךְ הַהַשְׁוָאָה לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה. הוּא מַסְבִּיר שֶׁלֹּא מְדוּתָה רַק כְּנֶסֶד שֶׁל מַעֲלָה, אֶלָּא שֶׁהַמַּמְלָכָה הִמְשִׁיךָ אֶת הַיְּסוֹדוֹת שֶׁבָּנָה הָאָב. שׁוּב, הַמִּדְרָשׁ מַפְרִיד בְּדַקְדְּקוּת בֵּין הַמַּעֲלָה הַמְּשֻׁלֶּבֶת לְמַעַל לְבֵין הַמַּצָּבִים שֶׁבָּאִים בְּסִבְכִיּוּת, כְּמוֹ הַמִּקְרָא שֶׁבְּעֵת שֶׁמֵּצֵא חוֹחַ מִתַּחַת לְחִטָּה.
שיר השירים רבה א׳:א׳:ו׳ ↗הַתְּקִינָה שֶׁל הַבִּינָה בְּדִבְרֵי תּוֹרָה
״דָּבָר אַחֵר, שִׁיר הַשִּׁירִים, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת יב, ט): וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם, אִלּוּ אָדָם אַחֵר אֲמָרָן הָיִיתָ צָרִיךְ לָכוֹף אָזְנֶיךָ וְלִשְׁמֹעַ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,״
הַדָּבָר הַנִּלְמַד מֵהַמַּקְור הַזֶּה הוּא כַּמָּה גְּדוֹלָה הַחֲכָמָה שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. הַמְּפַרְשִׁים בַּחֲזַ"ל, כְּמוֹ רַב נַחְמָן וְרַבִּי יוֹסֵי, מַסְבִּירִים שֶׁהַחֲכָמָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה כְּמַעֲשֵׂה הַקֶּסֶם שֶׁמְּפַתֵּחַ נְתִיבִים בְּדִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁלֹּא יָכְלוּ אֲנָשִׁים לְהָבִין קֹדֶם לְפָנָיו. הַמַּעֲשִׂים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּסִפִּים - כְּמוֹ הַפֶּתַח הָרַבִּים, הַחֻרְשָׁה הַצַּר, הַקֻּפָּה הַמְּלֵאָה פֵּרוֹת אוֹ הַבְּאֵר הַעֲמֻקָּה - מְדַמְּיִים אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הַתּוֹרָה לִפְנֵי שֶׁשְּׁלֹמֹה הִתְקִין אוֹתָהּ. הַמַּבְטַח בַּסּוֹף שֶׁמִּתּוֹךְ הַחֲכָמָה שֶׁלּוֹ הָיָה הַיְּכֹלֶת לְהַבְהִיר אֶת הַתּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת לָהּ "אָזְנַיִם", כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יוּכְלוּ לִשְׁמֹעַ וְלָבִין. הַמְּסִירָה כִּי שְׁלֹמֹה הָיָה הַמַּנְהִיג שֶׁהַפְכִּית אֶת הַקּוֹשִׁים לְנְתִיבִים פְּתוּחִים.
שיר השירים רבה א׳:א׳:ח׳ ↗בעקבות המפרשים
הַיְסוֹד לְחָכְמָה: הַקֶּשֶׁר בֵּין הַהַרְכָּה לַתּוֹרָה
״שמע בני מוסר אביך. מה שנתן הקב"ה למשה בכתב ועל פה:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מַצִּיג אֶת הַמַּטָרָה הָעֲיֵנִית שֶׁל סֵפֶר מִשְׁלֵי. הַמּוֹסַר הַנִּלְמָד כָּאן אֵינוֹ רַק עֵצָה חֲכָמִית, אֶלָּא הַנֶּחְלָה שֶׁל הַתּוֹרָה. הַמַּטָרָה הִיא לְלַמֵּד אֶת הָעוֹלָם אֶת הַחָכְמָה, הַצֶּדֶק וְהַמֵּדָה הַנְּכוֹנָה, כְּדֵי שֶׁהָאָדָם יוּכַל לִהְיוֹת מְשׂוּוָה וּמְבֻשָּׁל. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסֶק, מַקְשִׁיר בֵּין הַמּוּסָר הַנֶּלְמָד מֵהַהוֹרִים לְבֵין הַתּוֹעָה שֶׁנֶּתְּנָה הַתּוֹרָה לְמֹשֶׁה. לְפִי רַשִׁ"י, הַמּוּסָר שֶׁבַּמִּשְׁלֵי הוּא הַחֵלֶק שֶׁהַקֹּדֶשׁ נָתַן לְמֹשֶׁה בְּכָתָב וּבְפֶה, וְהוּא הַבָּסִיס לְכָל הַחָכְמָה הַמּוּסָרִית.
רש״י על משלי 1:8:1 ↗הַכַּוָּנָה שֶׁל הַעֵצָה
״כל עצתי. שיעצתי לגדל אתכם בעולם:״
רָשִׁי בַּסֵּפֶר מַסְבִּיר כִּי הַמּוֹצָא בַּמִּשְׁלָלִים הוּא הַכַּוָּנָה הַטּוֹבָה שֶׁל הַמְּלַמֵּד. כְּשֶׁהַכּוֹתֵב אוֹתָהּ מֵצִיאַת מִילִים שֶׁל עֵצָה, הוּא עוֹשֶׂה זֶה כְּדֵי לְגַדֵּל וּלְהַצְלִיחַ לַשּׁוֹמְעִים בָּעוֹלָם. הַמַּטָרָה הִיא לְהַעֲנִיק לָהֶם כּוֹחַ וְחָכְמָה לִחיּוֹת חַיִּים טוֹבִים. הַתְּעוּנָה הַזֹּאת מַבְחִינָה בֵּין הַתוֹכֶן לְבֵין הַכַּוָּנָה. הַעֵצָה הִיא כְּבָר קַייֶמֶת בַּטֶּקסט, אֲבָל הַתִּקּוּן שֶׁל רָשִׁי מוֹסִיף לְהַסְבִּיר אֶת הַמּוֹטִיב הַפְּניּוּ שֶׁל הַמְּלַמֵּד. הוּא לֹא מַשְׁלִים אֶת הַפְּסוּק, אֶלָּא מַסְבִּיר אֶת הַמִּשְׁמָע שֶׁל הַמִּלִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ.
רש״י על משלי 1:25:2 ↗חֲכָמַת הָאֵם וְהַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר
״שמע בני מוסר וגו', תורת אמך - כי האשה חכמה מורה הדרך הישרה לבנה, כבת שבע שהיא יסרה למואל ומלת אל לשון פיוס, מן המענה״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מַפְתִּיחַ אֶת סֵפֶר מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בִּקְרָאָה לַבֵּן לְהַקְשִׁיב לְמוּסַר הַהוֹרִים. הַמַּטּוּר הוּא לְלַמֵּד אֶת הַנִּבְחָר לִנְדוֹן אֶת הַדְּרָכִים בְּחָכְמָה וּבְתַקְנוּת, כְּשֶׁהַמִּשְׁפָּט וְהַתּוֹרָה הֵם הַמַּדְרִיךִים הָעִקָּרִיִּים. רַבֵּן אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר כְּבָר שֶׁהַמִּשְׁלִים מְתַקֵּן אֶת הַבֵּן כְּבִתְכְנִית הָאֵם, שֶׁהִיא הַמּוֹרָה הַמְּרַכָּזִית בְּהַעֲלַצַת הַבֵּן. הוּא מְסַבֵּר אֶת הַמִּלִּים "תּוֹרַת אִמֶּךָ" בְּאֶמְצָעוּת הַסְּבָרָה לַשׁוֹנִית, וּמְצַיֵּן כְּמַטְרָה שֶׁהַמּוּסָר וְהַהַדְרָכָה הַנָּכוֹנָה הֵן הַבָּסִיס לְעֲמִידָה אֵיתָנָה בִּפְנֵי קוֹשִׁים וּמַסָּעִים קָשִׁים בַּחַיִּים.
אבן עזרא על משלי 1:8:1 ↗הַבְּהֵלוּת שֶׁל הַמָּרִים
״גם אני באידכם - יתכן שהוא מלשון ואיד יעלה, כענין יום ענן וערפל.״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מַסְבִּיר מָה יִקְרֶה לָאֲנָשִׁים שֶׁדּוֹרְשִׁים לְהִתְבַּלְבְּלִים וְלְהִתְעַלּוּם מֵהָאֱמֶת. הַכְּתִיב מְתֶרְגֵם אֶת הַמָּסָר שֶׁהַשֵּׁם יַעֲנֶה לָהֶם בְּעֵת הַצָּרָה, כְּדֵי שֶׁיִּפְסְדוּ אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁהֵם חִפְשׁוּ. הַמַּטְעָם הוּא שֶׁהַתְּוֹצָאָה שֶׁל דְּחִיַּת הַחָכְמָה הִיא הַתְּהִיבּוּת וְהַכְּאֵב. אָבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַמִּלָּה "בְּאֵדְכֶם" כְּכָלִּיד אֶת הַמַּשְׁמָע הַמָּצוּי בַּלָּשׁוֹן. הוּא מַצִּיעַ שֶׁיֵּשׁ לְהָבִין אוֹתָהּ מִמִּלַּת "וַיִּד" שֶׁמַּשְׁמָעוּתָהּ הַעֲלָיָה אוֹ הַשְׁתַּדְּלוּת. כְּמוֹ שֶׁיוֹם עֲנָן וְעֶרְפֶּל מְכַסִּים אֶת הָאוֹר, כָּךְ הַמַּרִים יַעֲלִימוּ אֶת הַקֶּלַע שֶׁל הַחָכְמָה בְּתוֹךְ בְּהֵלוּת.
אבן עזרא על משלי 1:26:1 ↗