חֲזוֹן עוֹבַדְיָה. כֹּה אָמַר הָאָדוֹן הַשֵּׁם יְהוָה עַל אֱדוֹם: שָׁמַעְנוּ בְּשׂוֹרָה מֵאֵת הַשֵּׁם, וּצְבָא בַּעֲמוֹת הַגּוֹיִם נִשְׁלַח. קוּמוּ וְנִתְיַצְּבוּ כְּדֵי לְהִלָּחֵם בָּהּ.
חֲז֖וֹן עֹֽבַדְיָ֑ה כֹּֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה לֶאֱד֗וֹם שְׁמוּעָ֨ה שָׁמַ֜עְנוּ מֵאֵ֤ת יְהוָה֙ וְצִיר֙ בַּגּוֹיִ֣ם שֻׁלָּ֔ח ק֛וּמוּ וְנָק֥וּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָֽה׃עובדיה · פרק א׳
נְבוּאַת עוֹבַדְיָה עַל אֱדוֹם
חֲרִיּוּת הַדִּין עַל אֱדוֹם וְגְאֻלַּת צִיּוֹן
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
עובדיה א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
נְבוּאַת עוֹבַדְיָה עַל אֱדוֹם
הִנֵּה הִקְצַנְתִּי אוֹתְךָ בֵּין הַגּוֹיִם, וְהָיוּ אַתָּה מְבוּז מְאֹד.
הִנֵּ֥ה קָטֹ֛ן נְתַתִּ֖יךָ בַּגּוֹיִ֑ם בָּז֥וּי אַתָּ֖ה מְאֹֽד׃גְּאוֹת לִבְּךָ הִשְׁ misled (הִשְׁבִּיאָה) אוֹתְךָ. אַתָּה שׁוֹכֵן בַּמְּצוּרוֹת שֶׁל הַצּוּקִים, בַּמְּרוֹמִים, וְאוֹמֵר בְּלִבְּךָ: מִי יוֹרִיד אוֹתִי לָאָרֶץ?
זְד֤וֹן לִבְּךָ֙ הִשִּׁיאֶ֔ךָ שֹׁכְנִ֥י בְחַגְוֵי־סֶּ֖לַע מְר֣וֹם שִׁבְתּ֑וֹ אֹמֵ֣ר בְּלִבּ֔וֹ מִ֥י יוֹרִדֵ֖נִי אָֽרֶץ׃אֲפִלּוּ אִם תַּעֲלֶה כַּנֶּשֶׁר, אוֹ אִם תָּשִׂים אֶת קִנְּךָ בֵּין הַכּוֹכָבִים, מִשָּׁם אֲנִי אֲוריד אוֹתְךָ, כֹּה אָמַר הַשֵּׁם.
אִם־תַּגְבִּ֣יהַּ כַּנֶּ֔שֶׁר וְאִם־בֵּ֥ין כּֽוֹכָבִ֖ים שִׂ֣ים קִנֶּ֑ךָ מִשָּׁ֥ם אוֹרִֽידְךָ֖ נְאֻם־יְהוָֽה׃ה–ח
חֶרְפַּת עֵשָׂו וְחֶרֶם הַחֲכָמִים
אם גנבים באו אליך, או שודדי לילה, איך נגנבת? הרי הם לא יגנבו את מה שרוצים. אם צבאות באו אליך, הרי שהם לא ישאירו אפילו תינוקות.
אִם־גַּנָּבִ֤ים בָּאֽוּ־לְךָ֙ אִם־שׁ֣וֹדְדֵי לַ֔יְלָה אֵ֣יךְ נִדְמֵ֔יתָה הֲל֥וֹא יִגְנְב֖וּ דַּיָּ֑ם אִם־בֹּֽצְרִים֙ בָּ֣אוּ לָ֔ךְ הֲל֖וֹא יַשְׁאִ֥ירוּ עֹלֵלֽוֹת׃איך יחפשו את עשו? איך ימצאו את אוצרותיו החבויים?
אֵ֚יךְ נֶחְפְּשׂ֣וּ עֵשָׂ֔ו נִבְע֖וּ מַצְפֻּנָֽיו׃כל אנשי בריתך שלחו אותך עד הגבול. אנשי שלומי הפליטו אותך. האנשים שלך יאכלו את לחמך ויפוצו את המזון מתחת לרגליך, כי אין בזה תבונה.
עַֽד־הַגְּב֣וּל שִׁלְּח֗וּךָ כֹּ֚ל אַנְשֵׁ֣י בְרִיתֶ֔ךָ הִשִּׁיא֛וּךָ יָכְל֥וּ לְךָ֖ אַנְשֵׁ֣י שְׁלֹמֶ֑ךָ לַחְמְךָ֗ יָשִׂ֤ימוּ מָזוֹר֙ תַּחְתֶּ֔יךָ אֵ֥ין תְּבוּנָ֖ה בּֽוֹ׃השם אומר: ביום ההוא אני אשמיד את החכמים מאדום ואבטל את התבונה מההר של עשו.
הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא נְאֻם־יְהוָ֑ה וְהַאֲבַדְתִּ֤י חֲכָמִים֙ מֵֽאֱד֔וֹם וּתְבוּנָ֖ה מֵהַ֥ר עֵשָֽׂו׃ט–יב
עונש אדום
הגיבורים שלך בתימן ימותו, כדי שלא יישאר איש אחד על הר עשו בחיים.
וְחַתּ֥וּ גִבּוֹרֶ֖יךָ תֵּימָ֑ן לְמַ֧עַן יִכָּֽרֶת־אִ֛ישׁ מֵהַ֥ר עֵשָׂ֖ו מִקָּֽטֶל׃בגלל העוול שעשית לאחיך יעקב, תתכסה בבושה ותיכווה לנצח.
מֵחֲמַ֛ס אָחִ֥יךָ יַעֲקֹ֖ב תְּכַסְּךָ֣ בוּשָׁ֑ה וְנִכְרַ֖תָּ לְעוֹלָֽם׃ביום שתעמוד מול כוחות הזרים בזמן שהצבא שלהם נשבר, וזרים יכנסו לשערי העיר ויחלקו גורל על ירושלים, גם אתה תהיה כמו אחד מהם.
בְּיוֹם֙ עֲמָֽדְךָ֣ מִנֶּ֔גֶד בְּי֛וֹם שְׁב֥וֹת זָרִ֖ים חֵיל֑וֹ וְנָכְרִ֞ים בָּ֣אוּ שערו [שְׁעָרָ֗יו] וְעַל־יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ יַדּ֣וּ גוֹרָ֔ל גַּם־אַתָּ֖ה כְּאַחַ֥ד מֵהֶֽם׃אל תביט ביום שבו אחיך נשבה, אל תשמח בבני יהודה ביום אובדנם, ואל תגבה את פה שלך ביום צרה.
וְאַל־תֵּ֤רֶא בְיוֹם־אָחִ֙יךָ֙ בְּי֣וֹם נָכְר֔וֹ וְאַל־תִּשְׂמַ֥ח לִבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה בְּי֣וֹם אָבְדָ֑ם וְאַל־תַּגְדֵּ֥ל פִּ֖יךָ בְּי֥וֹם צָרָֽה׃יג–טז
הדין על אדום
אל תיכנס לשער עמי ביום האבדתו. אל תסתכל גם אתה על רעתו ביום האבדתו, ואל תשלח כוח ללחוץ עליו ביום האבדתו.
אַל־תָּב֤וֹא בְשַֽׁעַר־עַמִּי֙ בְּי֣וֹם אֵידָ֔ם אַל־תֵּ֧רֶא גַם־אַתָּ֛ה בְּרָעָת֖וֹ בְּי֣וֹם אֵיד֑וֹ וְאַל־תִּשְׁלַ֥חְנָה בְחֵיל֖וֹ בְּי֥וֹם אֵידֽוֹ׃ואל תעמוד על המעבר כדי לחסום את הפליטים, ואל תמסור את השורדים לידי האויב ביום הצרה.
וְאַֽל־תַּעֲמֹד֙ עַל־הַפֶּ֔רֶק לְהַכְרִ֖ית אֶת־פְּלִיטָ֑יו וְאַל־תַּסְגֵּ֥ר שְׂרִידָ֖יו בְּי֥וֹם צָרָֽה׃כי קרוב יום ה' על כל העמים. כפי שעשית, כך יעשה לך; הגמול שלך יחזור אל ראשך.
כִּֽי־קָר֥וֹב יוֹם־יְהוָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כַּאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ יֵעָ֣שֶׂה לָּ֔ךְ גְּמֻלְךָ֖ יָשׁ֥וּב בְּרֹאשֶֽׁךָ׃כי כפי ששתיתם על הר הקדש שלי, כך ישתו כל העמים תמיד; הם ישתו, יסבו ויהיו כלא היו.
כִּ֗י כַּֽאֲשֶׁ֤ר שְׁתִיתֶם֙ עַל־הַ֣ר קָדְשִׁ֔י יִשְׁתּ֥וּ כָֽל־הַגּוֹיִ֖ם תָּמִ֑יד וְשָׁת֣וּ וְלָע֔וּ וְהָי֖וּ כְּל֥וֹא הָיֽוּ׃יז–כ
התקומה של ישראל והחורבן של עשו
על הר ציון תהיה שארית קדושה, ובית יעקב יירשו את נחלתם.
וּבְהַ֥ר צִיּ֛וֹן תִּהְיֶ֥ה פְלֵיטָ֖ה וְהָ֣יָה קֹ֑דֶשׁ וְיָֽרְשׁוּ֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֵ֖ת מוֹרָֽשֵׁיהֶם׃בית יעקב יהיה אש, ובית יוסף יהיה להבה, ובית עשו יהיה קוץ; האש תבער בהם ותאכל אותם, ולא יישאר אף פתית מבית עשו, כי הַשֵּׁם דיבר.
וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃הנגב יירש את הר עשו, השפלה תירש את הפלשתים, ושדות אפרים ושדות שומרון יירשו, ובנימין יירש את הגלעד.
וְיָרְשׁ֨וּ הַנֶּ֜גֶב אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֗ו וְהַשְּׁפֵלָה֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים וְיָרְשׁוּ֙ אֶת־שְׂדֵ֣ה אֶפְרַ֔יִם וְאֵ֖ת שְׂדֵ֣ה שֹׁמְר֑וֹן וּבִנְיָמִ֖ן אֶת־הַגִּלְעָֽד׃גלות בני ישראל, שחלקם בכנענים עד צרפת וחלקם בגלות ירושלים בספרד, יירשו את ערי הנגב.
וְגָלֻ֣ת הַֽחֵל־הַ֠זֶּה לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶֽׁר־כְּנַעֲנִים֙ עַד־צָ֣רְפַ֔ת וְגָלֻ֥ת יְרוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּסְפָרַ֑ד יִֽרְשׁ֕וּ אֵ֖ת עָרֵ֥י הַנֶּֽגֶב׃כא–כא
גאולת ציון ומשפט עשו
מושיעים יעלו על הר ציון כדי לשפוט את הר עשו, והמלוכה תהיה של ה'.
וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְתָ֥ה לַֽיהוָ֖ה הַמְּלוּכָֽה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
נְבוּאַת עוֹבַדְיָה עַל אֱדוֹם
חֲז֖וֹן עֹֽבַדְיָ֑ה כֹּֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה לֶאֱד֗וֹם שְׁמוּעָ֨ה שָׁמַ֜עְנוּ מֵאֵ֤ת יְהוָה֙ וְצִיר֙ בַּגּוֹיִ֣ם שֻׁלָּ֔ח ק֛וּמוּ וְנָק֥וּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָֽה׃
הִנֵּ֥ה קָטֹ֛ן נְתַתִּ֖יךָ בַּגּוֹיִ֑ם בָּז֥וּי אַתָּ֖ה מְאֹֽד׃
זְד֤וֹן לִבְּךָ֙ הִשִּׁיאֶ֔ךָ שֹׁכְנִ֥י בְחַגְוֵי־סֶּ֖לַע מְר֣וֹם שִׁבְתּ֑וֹ אֹמֵ֣ר בְּלִבּ֔וֹ מִ֥י יוֹרִדֵ֖נִי אָֽרֶץ׃
אִם־תַּגְבִּ֣יהַּ כַּנֶּ֔שֶׁר וְאִם־בֵּ֥ין כּֽוֹכָבִ֖ים שִׂ֣ים קִנֶּ֑ךָ מִשָּׁ֥ם אוֹרִֽידְךָ֖ נְאֻם־יְהוָֽה׃
ה–ח
חֶרְפַּת עֵשָׂו וְחֶרֶם הַחֲכָמִים
אִם־גַּנָּבִ֤ים בָּאֽוּ־לְךָ֙ אִם־שׁ֣וֹדְדֵי לַ֔יְלָה אֵ֣יךְ נִדְמֵ֔יתָה הֲל֥וֹא יִגְנְב֖וּ דַּיָּ֑ם אִם־בֹּֽצְרִים֙ בָּ֣אוּ לָ֔ךְ הֲל֖וֹא יַשְׁאִ֥ירוּ עֹלֵלֽוֹת׃
אֵ֚יךְ נֶחְפְּשׂ֣וּ עֵשָׂ֔ו נִבְע֖וּ מַצְפֻּנָֽיו׃
עַֽד־הַגְּב֣וּל שִׁלְּח֗וּךָ כֹּ֚ל אַנְשֵׁ֣י בְרִיתֶ֔ךָ הִשִּׁיא֛וּךָ יָכְל֥וּ לְךָ֖ אַנְשֵׁ֣י שְׁלֹמֶ֑ךָ לַחְמְךָ֗ יָשִׂ֤ימוּ מָזוֹר֙ תַּחְתֶּ֔יךָ אֵ֥ין תְּבוּנָ֖ה בּֽוֹ׃
הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא נְאֻם־יְהוָ֑ה וְהַאֲבַדְתִּ֤י חֲכָמִים֙ מֵֽאֱד֔וֹם וּתְבוּנָ֖ה מֵהַ֥ר עֵשָֽׂו׃
ט–יב
עונש אדום
וְחַתּ֥וּ גִבּוֹרֶ֖יךָ תֵּימָ֑ן לְמַ֧עַן יִכָּֽרֶת־אִ֛ישׁ מֵהַ֥ר עֵשָׂ֖ו מִקָּֽטֶל׃
מֵחֲמַ֛ס אָחִ֥יךָ יַעֲקֹ֖ב תְּכַסְּךָ֣ בוּשָׁ֑ה וְנִכְרַ֖תָּ לְעוֹלָֽם׃
בְּיוֹם֙ עֲמָֽדְךָ֣ מִנֶּ֔גֶד בְּי֛וֹם שְׁב֥וֹת זָרִ֖ים חֵיל֑וֹ וְנָכְרִ֞ים בָּ֣אוּ שערו [שְׁעָרָ֗יו] וְעַל־יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ יַדּ֣וּ גוֹרָ֔ל גַּם־אַתָּ֖ה כְּאַחַ֥ד מֵהֶֽם׃
וְאַל־תֵּ֤רֶא בְיוֹם־אָחִ֙יךָ֙ בְּי֣וֹם נָכְר֔וֹ וְאַל־תִּשְׂמַ֥ח לִבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה בְּי֣וֹם אָבְדָ֑ם וְאַל־תַּגְדֵּ֥ל פִּ֖יךָ בְּי֥וֹם צָרָֽה׃
יג–טז
הדין על אדום
אַל־תָּב֤וֹא בְשַֽׁעַר־עַמִּי֙ בְּי֣וֹם אֵידָ֔ם אַל־תֵּ֧רֶא גַם־אַתָּ֛ה בְּרָעָת֖וֹ בְּי֣וֹם אֵיד֑וֹ וְאַל־תִּשְׁלַ֥חְנָה בְחֵיל֖וֹ בְּי֥וֹם אֵידֽוֹ׃
וְאַֽל־תַּעֲמֹד֙ עַל־הַפֶּ֔רֶק לְהַכְרִ֖ית אֶת־פְּלִיטָ֑יו וְאַל־תַּסְגֵּ֥ר שְׂרִידָ֖יו בְּי֥וֹם צָרָֽה׃
כִּֽי־קָר֥וֹב יוֹם־יְהוָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כַּאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ יֵעָ֣שֶׂה לָּ֔ךְ גְּמֻלְךָ֖ יָשׁ֥וּב בְּרֹאשֶֽׁךָ׃
כִּ֗י כַּֽאֲשֶׁ֤ר שְׁתִיתֶם֙ עַל־הַ֣ר קָדְשִׁ֔י יִשְׁתּ֥וּ כָֽל־הַגּוֹיִ֖ם תָּמִ֑יד וְשָׁת֣וּ וְלָע֔וּ וְהָי֖וּ כְּל֥וֹא הָיֽוּ׃
יז–כ
התקומה של ישראל והחורבן של עשו
וּבְהַ֥ר צִיּ֛וֹן תִּהְיֶ֥ה פְלֵיטָ֖ה וְהָ֣יָה קֹ֑דֶשׁ וְיָֽרְשׁוּ֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֵ֖ת מוֹרָֽשֵׁיהֶם׃
וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃
וְיָרְשׁ֨וּ הַנֶּ֜גֶב אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֗ו וְהַשְּׁפֵלָה֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים וְיָרְשׁוּ֙ אֶת־שְׂדֵ֣ה אֶפְרַ֔יִם וְאֵ֖ת שְׂדֵ֣ה שֹׁמְר֑וֹן וּבִנְיָמִ֖ן אֶת־הַגִּלְעָֽד׃
וְגָלֻ֣ת הַֽחֵל־הַ֠זֶּה לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶֽׁר־כְּנַעֲנִים֙ עַד־צָ֣רְפַ֔ת וְגָלֻ֥ת יְרוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּסְפָרַ֑ד יִֽרְשׁ֕וּ אֵ֖ת עָרֵ֥י הַנֶּֽגֶב׃
כא–כא
גאולת ציון ומשפט עשו
וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְתָ֥ה לַֽיהוָ֖ה הַמְּלוּכָֽה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַטֶּקסט מַתְחִיל בְּבִשּׁוֹרַת הַחַיִּיל שֶׁנִּשְׁלַח עַל אֱדוֹם וְעַל הַנֶּחֱרָע הַמְּחַכֶּה לְמַעֲשֵׂיהֶם.
פסוקים א–ד
נְבוּאַת עוֹבַדְיָה עַל אֱדוֹם
הַנָּבִיא עוֹבַדְיָה מַעֲבִיר מְסִרָה מֵהַשֵּׁם עַל אֱדוֹם. הַנְּבוּאָה מְתָאֶרֶת אֶת גְּאוֹת הָעַם וּבִטָּחוֹן הַמְּלוּךְ בַּצּוּקִים, אַךְ מַתְרִיעַ עַל כִּי הַשֵּׁם יַשְׁפִּיל אוֹתוֹ וְיַחְזִיר אוֹתוֹ לָאָרֶת, לֹא בְכָל מִדָּה.
פסוקים ה–ח
חֶרְפַּת עֵשָׂו וְחֶרֶם הַחֲכָמִים
הַפֶּסַק מְתָאֵר אֶת הַהֶרֶס הַבָּא עַל עֵשָׂו. הַנָּבִיא מְצַיֵּן שֶׁאֲפִילוּ שׁוֹדְדִים לֹא יוּכְלוּ לְהִשְׁאָר לְכָל אוֹצָרוֹתָיו, אַךְ בְּעֵת הַמִּצָּר, בְּרֵיְתוֹ וְחַבְרוֹתָיו יַבְגִּידוּ בּוֹ. הַסּוֹף הוּא הַשְׁמָדַת הַחָכְמָה וְהַתְּבוּנָה מֵהַר אֶדֹם עַל יְדֵי הַשֵּׁם.
פסוקים ט–יב
עונש אדום
חזון נבואי על גורל אדום, הכולל את מות גיבורי תימן ואת השפעות מעשיו הרעים כלפי יעקב. הנביא מזהיר מפני השתתפות בכיבוש ירושלים ומזהיר מפני שמחה על חורבן יהודה ועל מצוקת אחיו.
פסוקים יג–טז
הדין על אדום
הנביא מזהיר את אדום שלא לנצל את יום חורבן עמנו, לא להיכנס לשערינו, לא למנוע פליטים ולא למסור שורדים לאויב. בגלל מעשיהם, יום ה' קרב על כל הגויים, וכל מה שעשו יחזור אליהם כגמול, עד שהעמים ישתמשו בנחלת הקודש וייעלמו.
פסוקים יז–כ
התקומה של ישראל והחורבן של עשו
הפסוקים מתארים את עתיד הר ציון שבו תהיה שארית קדושה ובית יעקב יחזור לנחלתו. בעוד שבית עשו ייחרב וייגמר, שבני ישראל שגורשו למרחקים רחוקים, כמו צרפת וספרד, יחזרו וירשו את הארץ ואת ערי הנגב.
פסוקים כא–כא
גאולת ציון ומשפט עשו
הפסוק מתאר את העתיד שבו מושיעים יעלו להר ציון כדי לבצע משפט על הר עשו. התוצאה הסופית של המאבק הזה היא השלטון המוחלט של ה' על הממלכה.
הַסְיוֹם מְתָאֵר אֶת הַתְּקוּמָה שֶׁל בֵּית יַעֲקֹב וְאֶת הַמִּשְׁפָּט שֶׁיַּבְטִיחַ הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הנבואה נגד אדום
״״חֲזוֹן עֹבַדְיָהוּ כֹּה אָמַר ה׳ אֱלֹהִים לֶאֱדוֹם וְגוֹ׳״. מַאי שְׁנָא עוֹבַדְיָה לֶאֱדוֹם?״
הקטע מביא את תחילת חזון עובדיה, הכולל את הודעת הַשֵּׁם נגד ממלכת אדום. המקור מציין את הפתיחה של הנבואה ואת הכותרת המדגישה את המסר האלוהי לעם אדום. בגמרא במסכת סנהדרין מובאת שאלה מעניינת לגבי שמו של הנביא. הגמרא תוהה מדוע הנבואה מופנית דווקט לאדום, תוך ניסיון להבין את הקשר בין שם הנביא עובדיה לבין המדינה המדוברת.
סנהדרין ל״ט ב:י״ד ↗עובדיה: הבחירה בטוב
״עובדיה גדל בין ב' רשעים, בין אחאב ואיזבל – ולא עשה כמעשיהם, ונתנבא על עשו שגדל בין ב' צדיקים – בין יצחק לרבקה ולא עשה״
הסבר זה מתבסס על פירוש הספרי על הפסוק הראשון בספר עובדיה. המדרש משווה בין שני אנשים שגדלו בסביבה קשה. עובדיה הנביא גדל בבית של מלכים רעים, אחאב ואיזבל, אך בחר לנהוג בצדק ולא לחקות את מעשיהם הרעים. לעומת זאת, עEsau גדל בין צדיקים, יצחק ורבקה, אך מעשיו היו שונים. הספרי משתמש בדוגמה זו כדי להדגיש שסביבת הגידול אינה קובעת בהכרח את אופיו של האדם. המדרש מדגיש את היכולת של כל אדם לבחור בטוב, גם כשמסביבו יש קושי או רשע.
ספרי במדבר קל״ג:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
ההפתעה בגלות
״איך נדמיתה. למה נרדמתה דומם עד שגנבו כל רצונם:״
בפסוק זה, עובדיה הנביא מתאר את המצב של אדום בזמן חורבנה. הנביא שואל איך אדם יכול להישאר אדיש וחסר תנועה בזמן שכל רצונותיו ורכושו נגנבים ממנו. הדימוי של השינה מתאר מצב של חוסר מודעות ושל שקט רע שהגיע לפני האסון. רש"י מפרש את המילה "נדמיתה" כחוסר תנועה ודממה, ומוסיף שהמצב הזה נמשך עד לרגע שבו כל הרצונות של האדם נלקחו ממנו. לפי הפירוש, הבעיה היא לא רק בגלות עצמה, אלא בערנות שנעלמה עד שהאדם כבר איבד הכל.
רש״י על עובדיה 1:5:2 ↗הגאולה על הר הקודש
״כאשר שתיתם על הר קדשי. כמה דחדיתון על מחת טורא דקודשי:״
בפסוק זה מופיעה תמונה של יום הדין, שבו העמים יחוו את מה שהם יחוו ביום הגאולה. החזון מתאר רגעי משפט שבהם יתקיים מה שהיה צפוי לעם ישראל על הר הקודש. זהו רגע של מציאות חדשה שבה הדין הופך למציאות מוחשית לכל הנ見. רש"י מפרש את הפסוק ומתמקד בביטוי "כאשר שתיתם על הר קדשי". לפי פירושו, הר הקודש הוא הר המקדש, והוא מתאר מצב שבו העמים יחוו את המשפט כפי שהם יחוו אותו על הר זה. רש"י מסביר כי התמונה מתייחסת למעמד שבו הדין יתקיים באופן ישיר וממשי.
רש״י על עובדיה 1:16:1 ↗הסתרת הפעולה והחורבן
״שודדי לילה נדמיתה - נכרתה, כמו: נדמה שמרון.״
בפסוק החמישי מספר עובדיה, הנביא מתאר מצב שבו גורל השודדים נראה כנסתר או ככזה שבו הפעולה נכרתת. המפרש אבן עזרא מסביר את המילה "נדמיתה" כביטוי למשהו שנכרת או נעלם, בדומה למקרה שבו שמרון נכרתה מן הקיום. הוא מציע שזהו תיאור של אובדן הדרגתי ומוחלט. ההסבר של אבן עצוע מתמקד במשמעות המילה המקראית ואינו מוסיף פרשנות מוסרית או היסטורית מעבר למה שניתן להבין מהלשון. הוא מתמקד בחיבור בין המילה לבין דוגמה אחרת מהכתובים כדי להבהיר את המשמעות של כריתה וסיום קיומם של האויבים.
אבן עזרא על עובדיה 1:5:2 ↗גזר הדין על אדום והכלל המקיף
״כי - מדבר לישראל, כאשר שתיתם – כוס, כן ישתו כל הגוים.״
ספר עובדיה מתאר את חזון הנבואה על אדום, שקיבלה גזר דין על גאווה ועוול. הנביא מבהיר שמה שקורה לישראל יקרה גם לשאר העמים. הדין הוא שמי ששותה כוס של הרע, כך גם האומות האחרות יטעמו ממנה. רבנו אבן עזרא מסביר את הפסוק בפרק אחד, verse sixteen, בצורה רחבה. הוא טוען שהדין על כוס המרירות אינו מוגבל רק לישראל. לפי פירשו, בכל פעם שישראל שותה מכוס הרע, כך גם כל שאר העמים יטעמו מאותה גורל ומשפט.
אבן עזרא על עובדיה 1:16:1 ↗