ה׳ דיבר אל משה במדבר סיני, בשנה השנייה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחודש הראשון, ואמר לו:
וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֣ה אֶל־מֹשֶׁ֣ה בְמִדְבַּר־סִ֠ינַי בַּשָּׁנָ֨ה הַשֵּׁנִ֜ית לְצֵאתָ֨ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹֽר׃במדבר · פרק ט׳
פסח במדבר, פסח שני והמסע לפי הענן
בני ישראל עושים את הפסח במועדו במדבר סיני. בעקבות שאלתם של אנשים שטמאים למת נקבע פסח שני למי שטמא או נמצא בדרך רחוקה, ובהמשך מתואר כיצד הענן שעל המשכן קובע מתי העם חונה ומתי הוא יוצא למסע.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
במדבר ט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–ה׳
עשיית הפסח במדבר סיני
בני ישראל יעשו את הפסח במועדו.
וְיַעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הַפָּ֖סַח בְּמוֹעֲדֽוֹ׃ביום הארבעה עשר בחודש הזה, בין הערביים, תעשו את הפסח במועדו. תעשו אותו לפי כל חוקיו וכל משפטיו.
בְּאַרְבָּעָ֣ה עָשָֽׂר־י֠וֹם בַּחֹ֨דֶשׁ הַזֶּ֜ה בֵּ֧ין הָֽעֲרְבַּ֛יִם תַּעֲשׂ֥וּ אֹת֖וֹ בְּמוֹעֲד֑וֹ כְּכָל־חֻקֹּתָ֥יו וּכְכָל־מִשְׁפָּטָ֖יו תַּעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃משה דיבר אל בני ישראל והורה להם לעשות את הפסח.
וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַעֲשֹׂ֥ת הַפָּֽסַח׃בני ישראל עשו את הפסח בחודש הראשון, ביום הארבעה עשר בחודש, בין הערביים, במדבר סיני. הם עשו בדיוק כפי שה׳ ציווה את משה.
וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בָּרִאשׁ֡וֹן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם בְּמִדְבַּ֣ר סִינָ֑י כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ו׳–י״ד
פסח שני למי שטמא או בדרך רחוקה
היו אנשים שהיו טמאים בגלל מגע במת, ולכן לא יכלו לעשות את הפסח באותו יום. באותו יום הם ניגשו אל משה ואל אהרן.
וַיְהִ֣י אֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙ לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם וְלֹא־יָכְל֥וּ לַעֲשֹׂת־הַפֶּ֖סַח בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיִּקְרְב֞וּ לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֛ה וְלִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃האנשים אמרו למשה: אנחנו טמאים בגלל מת. למה ניגרע ולא נוכל להקריב את קורבן ה׳ במועדו יחד עם בני ישראל?
וַ֠יֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ אֵלָ֔יו אֲנַ֥חְנוּ טְמֵאִ֖ים לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜ב אֶת־קָרְבַּ֤ן יְהוָה֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃משה אמר להם: המתינו כאן, ואני אשמע מה ה׳ יצווה בעניינכם.
וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה־יְצַוֶּ֥ה יְהוָ֖ה לָכֶֽם׃ (פ)ה׳ דיבר אל משה ואמר לו:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דבר אל בני ישראל ואמור להם: אם אדם מכם, או מן הדורות הבאים, יהיה טמא בגלל מת או יהיה בדרך רחוקה, הוא יעשה פסח לה׳.
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜הׄ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַיהוָֽה׃על המילים
הביטוי "דרך רחוקה" נשמר כפי שהוא; היקפו המדויק נדון בפרשנות.
בחודש השני, ביום הארבעה עשר, בין הערביים, הם יעשו אותו. הם יאכלו אותו עם מצות ומרורים.
בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃לא ישאירו ממנו עד הבוקר ולא ישברו בו עצם. הם יעשו אותו לפי כל חוקת הפסח.
לֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ־ב֑וֹ כְּכָל־חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃אבל אדם שהוא טהור ולא היה בדרך, ובכל זאת נמנע מלעשות את הפסח, ייכרת מעמיו. הוא לא הקריב את קורבן ה׳ במועדו, ולכן יישא את חטאו.
וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹא־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י ׀ קָרְבַּ֣ן יְהוָ֗ה לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא׃אם גר שגר איתכם עושה פסח לה׳, הוא יעשה אותו לפי חוקת הפסח ולפי משפטו. חוק אחד יהיה לכם, לגר ולאזרח הארץ.
וְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּכֶ֜ם גֵּ֗ר וְעָ֤שָֽׂה פֶ֙סַח֙ לַֽיהוָ֔ה כְּחֻקַּ֥ת הַפֶּ֛סַח וּכְמִשְׁפָּט֖וֹ כֵּ֣ן יַעֲשֶׂ֑ה חֻקָּ֤ה אַחַת֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְלַגֵּ֖ר וּלְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ׃ (פ)ט״ו–כ״ג
הענן קובע את החניה ואת המסע
ביום שבו הוקם המשכן, הענן כיסה את המשכן, את אוהל העדות. בערב היה מעל המשכן מראה של אש עד הבוקר.
וּבְיוֹם֙ הָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן כִּסָּ֤ה הֶֽעָנָן֙ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן לְאֹ֖הֶל הָעֵדֻ֑ת וּבָעֶ֜רֶב יִהְיֶ֧ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּ֛ן כְּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ עַד־בֹּֽקֶר׃כך היה תמיד: הענן כיסה את המשכן, ובלילה נראה עליו מראה של אש.
כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה תָמִ֔יד הֶעָנָ֖ן יְכַסֶּ֑נּוּ וּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃כשהענן הסתלק מעל האוהל, בני ישראל יצאו למסע. במקום שבו הענן נעצר ושכן, שם בני ישראל חנו.
וּלְפִ֞י הֵעָלֹ֤ת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי־כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכָּן־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃על פי ה׳ בני ישראל יצאו למסע, ועל פי ה׳ הם חנו. כל עוד הענן שכן על המשכן, הם נשארו בחניה.
עַל־פִּ֣י יְהוָ֗ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יַחֲנ֑וּ כָּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃אם הענן נשאר על המשכן ימים רבים, בני ישראל שמרו את משמרת ה׳ ולא יצאו למסע.
וּבְהַאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָׁמְר֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ׃לפעמים הענן נשאר על המשכן רק ימים אחדים. על פי ה׳ הם חנו, ועל פי ה׳ יצאו למסע.
וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַל־פִּ֤י יְהוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יִסָּֽעוּ׃לפעמים הענן נשאר רק מערב עד בוקר, ואם הסתלק בבוקר הם יצאו למסע. ולפעמים הוא נשאר יום ולילה, וכשהסתלק הם יצאו למסע.
וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃בין שהענן נשאר יומיים, חודש או תקופה ארוכה יותר, כל עוד הוא שכן על המשכן בני ישראל נשארו בחניה ולא נסעו. כשהוא הסתלק, הם יצאו למסע.
אֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אוֹ־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃על פי ה׳ הם חנו ועל פי ה׳ הם יצאו למסע. הם שמרו את משמרת ה׳ לפי דבר ה׳ שנמסר ביד משה.
עַל־פִּ֤י יְהוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת יְהוָה֙ שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–ה׳
עשיית הפסח במדבר סיני
וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֣ה אֶל־מֹשֶׁ֣ה בְמִדְבַּר־סִ֠ינַי בַּשָּׁנָ֨ה הַשֵּׁנִ֜ית לְצֵאתָ֨ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹֽר׃
וְיַעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הַפָּ֖סַח בְּמוֹעֲדֽוֹ׃
בְּאַרְבָּעָ֣ה עָשָֽׂר־י֠וֹם בַּחֹ֨דֶשׁ הַזֶּ֜ה בֵּ֧ין הָֽעֲרְבַּ֛יִם תַּעֲשׂ֥וּ אֹת֖וֹ בְּמוֹעֲד֑וֹ כְּכָל־חֻקֹּתָ֥יו וּכְכָל־מִשְׁפָּטָ֖יו תַּעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃
וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַעֲשֹׂ֥ת הַפָּֽסַח׃
וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בָּרִאשׁ֡וֹן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם בְּמִדְבַּ֣ר סִינָ֑י כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
ו׳–י״ד
פסח שני למי שטמא או בדרך רחוקה
וַיְהִ֣י אֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙ לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם וְלֹא־יָכְל֥וּ לַעֲשֹׂת־הַפֶּ֖סַח בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיִּקְרְב֞וּ לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֛ה וְלִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
וַ֠יֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ אֵלָ֔יו אֲנַ֥חְנוּ טְמֵאִ֖ים לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜ב אֶת־קָרְבַּ֤ן יְהוָה֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה־יְצַוֶּ֥ה יְהוָ֖ה לָכֶֽם׃ (פ)
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜הׄ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַיהוָֽה׃
בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃
לֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ־ב֑וֹ כְּכָל־חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃
וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹא־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י ׀ קָרְבַּ֣ן יְהוָ֗ה לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא׃
וְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּכֶ֜ם גֵּ֗ר וְעָ֤שָֽׂה פֶ֙סַח֙ לַֽיהוָ֔ה כְּחֻקַּ֥ת הַפֶּ֛סַח וּכְמִשְׁפָּט֖וֹ כֵּ֣ן יַעֲשֶׂ֑ה חֻקָּ֤ה אַחַת֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְלַגֵּ֖ר וּלְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ׃ (פ)
ט״ו–כ״ג
הענן קובע את החניה ואת המסע
וּבְיוֹם֙ הָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן כִּסָּ֤ה הֶֽעָנָן֙ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן לְאֹ֖הֶל הָעֵדֻ֑ת וּבָעֶ֜רֶב יִהְיֶ֧ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּ֛ן כְּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ עַד־בֹּֽקֶר׃
כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה תָמִ֔יד הֶעָנָ֖ן יְכַסֶּ֑נּוּ וּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃
וּלְפִ֞י הֵעָלֹ֤ת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי־כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכָּן־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
עַל־פִּ֣י יְהוָ֗ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יַחֲנ֑וּ כָּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃
וּבְהַאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָׁמְר֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ׃
וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַל־פִּ֤י יְהוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יִסָּֽעוּ׃
וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃
אֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אוֹ־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃
עַל־פִּ֤י יְהוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת יְהוָה֙ שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
במדבר סיני, בשנה השנייה ליציאת מצרים, בני ישראל מצווים לעשות את הפסח במועדו. שאלה של אנשים שטמאים למת מביאה לציווי על פסח שני, ובהמשך מתואר כיצד הענן שעל המשכן מכוון את זמני החניה והמסע.
פסוקים א׳–ה׳
הפסח במועדו
בחודש הראשון ה׳ מצווה את בני ישראל לעשות את הפסח ביום הארבעה עשר בין הערביים, לפי חוקיו ומשפטיו. משה מוסר את הציווי, ובני ישראל עושים את הפסח במדבר סיני כפי שנצטוו.
פסוקים ו׳–ח׳
שאלת האנשים הטמאים
אנשים שטמאים בגלל מת אינם יכולים לעשות את הפסח באותו יום. הם פונים אל משה ואל אהרן ושואלים מדוע ייגרע חלקם ולא יקריבו את קורבן ה׳ במועדו. משה אינו קובע תשובה בעצמו אלא אומר שימתינו עד שישמע מה ה׳ יצווה בעניינם.
פסוקים ט׳–י״ב
פסח שני
מי שטמא למת או נמצא בדרך רחוקה עושה את הפסח בחודש השני, ביום הארבעה עשר בין הערביים. אוכלים אותו עם מצות ומרורים, לא משאירים ממנו עד הבוקר ולא שוברים בו עצם, ועושים אותו לפי חוקת הפסח.
פסוקים י״ג–י״ד
מי שנמנע מן הפסח ודין הגר
אדם טהור שלא היה בדרך ובכל זאת לא עשה את הפסח נושא את חטאו ונאמר עליו שייכרת מעמיו. גר שעושה פסח לה׳ עושה אותו לפי אותה חוקה ואותו משפט; חוק אחד חל על הגר ועל האזרח.
פסוקים ט״ו–י״ז
הענן מעל המשכן
מיום הקמת המשכן הענן מכסה אותו, ובלילה נראה עליו מראה של אש. כשהענן מסתלק בני ישראל יוצאים למסע, ובמקום שבו הוא שוכן הם חונים.
פסוקים י״ח–כ״ג
חניה ומסע על פי ה׳
משך החניה אינו קבוע: לעיתים הענן נשאר ימים רבים, לעיתים ימים אחדים, לילה אחד, יום ולילה, יומיים, חודש או תקופה ממושכת יותר. בני ישראל אינם קובעים את המועד בעצמם; כל עוד הענן נשאר הם חונים, וכשהוא מסתלק הם נוסעים.
הפרק קובע מענה למי שנמנע ממנו לעשות את הפסח במועדו מסיבות מוגדרות, ומתאר את חיי המחנה כתלויים בסימן הענן: החניה והמסע נעשים על פי ה׳ ביד משה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הספרי לומד מסדר הפרשיות שאין מוקדם ומאוחר בתורה
״וללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה״
ספרי במדבר שם לב שבפרק הזה התאריך הוא החודש הראשון של השנה השנייה, ואילו בתחילת ספר במדבר נזכר החודש השני. מכאן הוא לומד עיקרון פרשני: סדר הפרשיות בתורה אינו תמיד סדר כרונולוגי. המקור מוסיף גם דרשה ביקורתית על ישראל, שאינה מפורשת בפסוק עצמו. :contentReference[oaicite:0]{index=0} בפשט פסוק א׳ נאמר רק מתי ה׳ דיבר אל משה: בשנה השנייה ליציאת מצרים, בחודש הראשון, במדבר סיני. ההשוואה לפתיחת הספר והמסקנה על סדר התורה הן דברי חז״ל, ולכן אינן נכנסות לתרגום או לנרטיב כפרט מן האירוע עצמו.
ספרי במדבר ס״ד:א׳ ↗המכילתא דורשת את החובה לעשות את הפסח במועדו
״תִּלְמֹד לוֹמַר: "וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ", אֲפִלּוּ בַשַּׁבָּת״
המכילתא משתמשת במילים "במועדו" כדי לדון במקרה שבו זמן הקרבת הפסח חל בשבת. לפי רבי יאשיה, החובה לעשות את הפסח בזמן הקבוע שלו חלה גם אז, אף שעבודות אחרות אסורות בשבת. זהו לימוד הלכתי של חז״ל מן הדגש על הזמן הקבוע. בפשט פסוק ב׳ נאמר שבני ישראל יעשו את הפסח במועדו, בלי להזכיר שבת או לפרט התנגשות עם דינים אחרים. לכן הדרשה על שבת נשארת במדור הלימוד, ואילו התרגום המודרני שומר על ההוראה הישירה לעשות את הפסח בזמן שנקבע.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְפִסְחָא ה׳:ט״ז ↗חז״ל דנים ביחס בין חוקי פסח מצרים לפסח לדורות
״תִּלְמֹד לוֹמַר: "כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ"״
המכילתא מביאה מחלוקת בין רבי יאשיה לרבי יונתן בשאלה כיצד לקרוא את דיני הפסח שבספר שמות, והאם הם נאמרו על פסח מצרים בלבד או גם על פסח לדורות. פסוק ג׳ בפרק שלנו משמש בדיון מפני שהוא מצווה לעשות את הפסח לפי כל חוקיו ומשפטיו. הדיון הוא פרשנות הלכתית של חז״ל. בפשט פסוק ג׳ נאמר שבני ישראל עושים את הפסח ביום הארבעה עשר בחודש, בין הערביים, ובכל החוקים והמשפטים שנקבעו לו. הפסוק אינו מפרט כאן אילו פרטים שייכים דווקא לפסח מצרים ואילו לדורות.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְפִסְחָא ט״ו:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מסביר מדוע האנשים באו אל משה ואל אהרן יחד
״כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶן יוֹשְׁבִין בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בָּאוּ וּשְׁאָלוּם״
רש״י מתעכב על כך שהאנשים הטמאים ניגשו גם אל משה וגם אל אהרן. הוא מסביר שהם מצאו את שניהם יחד ושאלו אותם באותו מעמד. לדבריו, אין להבין שהם שאלו תחילה את משה ורק אחר כך את אהרן, מפני שאם משה לא ידע את התשובה, אין סיבה להניח שאהרן ידע אותה אחריו. זהו פירוש של רש״י לסדר השמות בפסוק ו׳. בפשט נאמר רק שהאנשים, שלא יכלו לעשות את הפסח בגלל טומאת מת, ניגשו באותו יום לפני משה ולפני אהרן. מקום הישיבה ואופן הפנייה אינם מפורטים בפסוק.
רש״י על במדבר 9:6:1 ↗רש״י מפרש את העלות הענן כהסתלקותו
״העלות הענן. כְּתַרְגּוּמוֹ אִסְתַּלָּקוּת״
רש״י מסביר שהביטוי "העלות הענן" בפסוק י״ז אינו מתאר את הענן כמי שעולה ומתפתח כלפי מעלה, אלא את הסתלקותו מעל המשכן. לכן הרגע שבו הענן "עולה" הוא האות לבני ישראל להתחיל לנוע. הפירוש מתאים להמשך הפסוק: לאחר העלות הענן בני ישראל נוסעים, ובמקום שבו הענן שוכן הם חונים. בתרגום המודרני המשמעות נמסרת ישירות כ"הענן הסתלק", כדי שהקורא בן ימינו יבין את הפעולה בלי לשנות את סדר האירועים.
רש״י על במדבר 9:17:1 ↗הרמב״ן מציג מחלוקת על משמעות דרך רחוקה
״וְהַנָּכוֹן לִתְפֹּס בְּשִׁיטָתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא מִן הַמּוֹדִיעִים וְלַחוּץ״
הרמב״ן דן בהגדרת "דרך רחוקה" בפסוק י׳ ומציג מחלוקת פרשנית. הוא מביא את פירוש רש״י, הנשען על שיטת רבי אליעזר, ומעדיף את שיטת רבי עקיבא, שלפיה מדובר במרחק גדול יותר. הוא ממשיך לדון במי שאינו יכול להגיע בזמן השחיטה וביחס שבין הפסח הראשון לפסח השני. הפרק עצמו אינו נותן מרחק מדוד ל"דרך רחוקה". משום כך התרגום המודרני משאיר את הביטוי כפי שהוא, וההגדרות המדויקות נשארות במישור הפרשני וההלכתי. כך נשמרת העמימות שקיימת בפסוק עצמו.
רמב״ן על במדבר 9:10:1 ↗אבן עזרא קושר את הענן ישירות לציווי ה׳
״הטעם ידוע כי הענן השם יניחנו ויסענו״
אבן עזרא מסביר בקצרה את "על פי ה׳ יסעו" בכך שהענן הוא האמצעי שבאמצעותו ה׳ קובע את התנועה: כשהענן נשאר, העם נשאר; כשהוא מסתלק, העם נוסע. דבריו מחברים בין הסימן הגלוי לבין לשון הציווי שבפסוק. בפשט פסוק י״ח הקשר הזה כבר מוצג במפורש: בני ישראל נוסעים על פי ה׳ וחונים על פי ה׳, ובמשך כל הזמן שבו הענן שוכן על המשכן הם חונים. אבן עזרא מנסח בקיצור כיצד שני התיאורים משתלבים זה בזה.
אבן עזרא על במדבר 9:18:1 ↗