ראשי בתי האב ממשפחת בני גלעד בן מכיר בן מנשה, ממשפחות בני יוסף, ניגשו ודיברו לפני משה ולפני הנשיאים, ראשי בתי האב של בני ישראל.
וַֽיִּקְרְב֞וּ רָאשֵׁ֣י הָֽאָב֗וֹת לְמִשְׁפַּ֤חַת בְּנֵֽי־גִלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה מִֽמִּשְׁפְּחֹ֖ת בְּנֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַֽיְדַבְּר֞וּ לִפְנֵ֤י מֹשֶׁה֙ וְלִפְנֵ֣י הַנְּשִׂאִ֔ים רָאשֵׁ֥י אָב֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃במדבר · פרק לו׳
נחלת בנות צלפחד ונישואין בתוך שבט מנשה
ראשי משפחת גלעד משבט מנשה מעלים חשש שנחלת בנות צלפחד תעבור לשבט אחר אם יינשאו מחוץ לשבטן. משה מקבל את טענתם על פי ה׳ וקובע שבנות צלפחד יינשאו למי שטוב בעיניהן, אך בתוך משפחת מטה אביהן, כדי שנחלות השבטים לא יעברו משבט לשבט. בנות צלפחד מקיימות את הציווי ונישאות לבני דודיהן ממשפחות מנשה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
במדבר לו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–ד׳
חשש ראשי משפחת גלעד מהעברת הנחלה
הם אמרו למשה: ה׳ ציווה את אדוני לתת את הארץ לבני ישראל בנחלה על פי הגורל, ואדוני נצטווה מאת ה׳ לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנותיו.
וַיֹּאמְר֗וּ אֶת־אֲדֹנִי֙ צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לָתֵ֨ת אֶת־הָאָ֧רֶץ בְּנַחֲלָ֛ה בְּגוֹרָ֖ל לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאדֹנִי֙ צֻוָּ֣ה בַֽיהוָ֔ה לָתֵ֗ת אֶֽת־נַחֲלַ֛ת צְלָפְחָ֥ד אָחִ֖ינוּ לִבְנֹתָֽיו׃על המילים
המילה "אדוני" כאן היא פנייה למשה.
אם הן יינשאו לאנשים מאחד משבטי ישראל האחרים, הנחלה שלהן תיגרע מנחלת אבותינו ותצטרף לנחלת השבט שאליו הן יינשאו. כך ייגרע חלק מן הנחלה שנפלה בגורל לשבט שלנו.
וְ֠הָיוּ לְאֶחָ֞ד מִבְּנֵ֨י שִׁבְטֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לְנָשִׁים֒ וְנִגְרְעָ֤ה נַחֲלָתָן֙ מִנַּחֲלַ֣ת אֲבֹתֵ֔ינוּ וְנוֹסַ֕ף עַ֚ל נַחֲלַ֣ת הַמַּטֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּהְיֶ֖ינָה לָהֶ֑ם וּמִגֹּרַ֥ל נַחֲלָתֵ֖נוּ יִגָּרֵֽעַ׃וגם כאשר יגיע היובל לבני ישראל, נחלתן תישאר מצורפת לנחלת השבט שאליו הן יינשאו, וכך היא תיגרע מנחלת מטה אבותינו.
וְאִם־יִהְיֶ֣ה הַיֹּבֵל֮ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְנֽוֹסְפָה֙ נַחֲלָתָ֔ן עַ֚ל נַחֲלַ֣ת הַמַּטֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּהְיֶ֖ינָה לָהֶ֑ם וּמִֽנַּחֲלַת֙ מַטֵּ֣ה אֲבֹתֵ֔ינוּ יִגָּרַ֖ע נַחֲלָתָֽן׃ה׳–ט׳
הציווי לשמור את הנחלה בתוך השבט
משה ציווה את בני ישראל על פי ה׳ ואמר: מטה בני יוסף צודק בדבריו.
וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר כֵּ֛ן מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־יוֹסֵ֖ף דֹּבְרִֽים׃זה הדבר שה׳ ציווה בעניין בנות צלפחד: הן יינשאו למי שטוב בעיניהן, אבל רק לאדם ממשפחת המטה של אביהן.
זֶ֣ה הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה יְהוָ֗ה לִבְנ֤וֹת צְלָפְחָד֙ לֵאמֹ֔ר לַטּ֥וֹב בְּעֵינֵיהֶ֖ם תִּהְיֶ֣ינָה לְנָשִׁ֑ים אַ֗ךְ לְמִשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אֲבִיהֶ֖ם תִּהְיֶ֥ינָה לְנָשִֽׁים׃כך נחלה של בני ישראל לא תעבור משבט לשבט, וכל בני ישראל יישארו קשורים לנחלת מטה אבותיהם.
וְלֹֽא־תִסֹּ֤ב נַחֲלָה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִמַּטֶּ֖ה אֶל־מַטֶּ֑ה כִּ֣י אִ֗ישׁ בְּנַחֲלַת֙ מַטֵּ֣ה אֲבֹתָ֔יו יִדְבְּק֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃כל בת שיורשת נחלה באחד משבטי בני ישראל תינשא לאדם ממשפחת מטה אביה, כדי שבני ישראל ימשיכו להחזיק כל אחד בנחלת אבותיו.
וְכָל־בַּ֞ת יֹרֶ֣שֶׁת נַחֲלָ֗ה מִמַּטּוֹת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לְאֶחָ֗ד מִמִּשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אָבִ֖יהָ תִּהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֑ה לְמַ֗עַן יִֽירְשׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַחֲלַ֥ת אֲבֹתָֽיו׃נחלה לא תעבור משבט אחד לשבט אחר, אלא מטות בני ישראל יישארו קשורים כל אחד לנחלתו.
וְלֹֽא־תִסֹּ֧ב נַחֲלָ֛ה מִמַּטֶּ֖ה לְמַטֶּ֣ה אַחֵ֑ר כִּי־אִישׁ֙ בְּנַ֣חֲלָת֔וֹ יִדְבְּק֕וּ מַטּ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃י׳–י״ג
בנות צלפחד מקיימות את הציווי
בנות צלפחד עשו כפי שה׳ ציווה את משה.
כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶׁ֑ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנ֥וֹת צְלָפְחָֽד׃מחלה, תרצה, חגלה, מלכה ונעה, בנות צלפחד, נישאו לבני דודיהן.
וַתִּהְיֶ֜ינָה מַחְלָ֣ה תִרְצָ֗ה וְחָגְלָ֧ה וּמִלְכָּ֛ה וְנֹעָ֖ה בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֑ד לִבְנֵ֥י דֹדֵיהֶ֖ן לְנָשִֽׁים׃הן נישאו לאנשים ממשפחות בני מנשה בן יוסף, וכך נחלתן נשארה בתוך מטה משפחת אביהן.
מִֽמִּשְׁפְּחֹ֛ת בְּנֵֽי־מְנַשֶּׁ֥ה בֶן־יוֹסֵ֖ף הָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים וַתְּהִי֙ נַחֲלָתָ֔ן עַל־מַטֵּ֖ה מִשְׁפַּ֥חַת אֲבִיהֶֽן׃אלה המצוות והמשפטים שה׳ ציווה באמצעות משה לבני ישראל בערבות מואב, ליד הירדן מול יריחו.
אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֺ֞ת וְהַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–ד׳
חשש ראשי משפחת גלעד מהעברת הנחלה
וַֽיִּקְרְב֞וּ רָאשֵׁ֣י הָֽאָב֗וֹת לְמִשְׁפַּ֤חַת בְּנֵֽי־גִלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה מִֽמִּשְׁפְּחֹ֖ת בְּנֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַֽיְדַבְּר֞וּ לִפְנֵ֤י מֹשֶׁה֙ וְלִפְנֵ֣י הַנְּשִׂאִ֔ים רָאשֵׁ֥י אָב֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּאמְר֗וּ אֶת־אֲדֹנִי֙ צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לָתֵ֨ת אֶת־הָאָ֧רֶץ בְּנַחֲלָ֛ה בְּגוֹרָ֖ל לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאדֹנִי֙ צֻוָּ֣ה בַֽיהוָ֔ה לָתֵ֗ת אֶֽת־נַחֲלַ֛ת צְלָפְחָ֥ד אָחִ֖ינוּ לִבְנֹתָֽיו׃
וְ֠הָיוּ לְאֶחָ֞ד מִבְּנֵ֨י שִׁבְטֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לְנָשִׁים֒ וְנִגְרְעָ֤ה נַחֲלָתָן֙ מִנַּחֲלַ֣ת אֲבֹתֵ֔ינוּ וְנוֹסַ֕ף עַ֚ל נַחֲלַ֣ת הַמַּטֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּהְיֶ֖ינָה לָהֶ֑ם וּמִגֹּרַ֥ל נַחֲלָתֵ֖נוּ יִגָּרֵֽעַ׃
וְאִם־יִהְיֶ֣ה הַיֹּבֵל֮ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְנֽוֹסְפָה֙ נַחֲלָתָ֔ן עַ֚ל נַחֲלַ֣ת הַמַּטֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּהְיֶ֖ינָה לָהֶ֑ם וּמִֽנַּחֲלַת֙ מַטֵּ֣ה אֲבֹתֵ֔ינוּ יִגָּרַ֖ע נַחֲלָתָֽן׃
ה׳–ט׳
הציווי לשמור את הנחלה בתוך השבט
וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר כֵּ֛ן מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־יוֹסֵ֖ף דֹּבְרִֽים׃
זֶ֣ה הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה יְהוָ֗ה לִבְנ֤וֹת צְלָפְחָד֙ לֵאמֹ֔ר לַטּ֥וֹב בְּעֵינֵיהֶ֖ם תִּהְיֶ֣ינָה לְנָשִׁ֑ים אַ֗ךְ לְמִשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אֲבִיהֶ֖ם תִּהְיֶ֥ינָה לְנָשִֽׁים׃
וְלֹֽא־תִסֹּ֤ב נַחֲלָה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִמַּטֶּ֖ה אֶל־מַטֶּ֑ה כִּ֣י אִ֗ישׁ בְּנַחֲלַת֙ מַטֵּ֣ה אֲבֹתָ֔יו יִדְבְּק֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וְכָל־בַּ֞ת יֹרֶ֣שֶׁת נַחֲלָ֗ה מִמַּטּוֹת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לְאֶחָ֗ד מִמִּשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אָבִ֖יהָ תִּהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֑ה לְמַ֗עַן יִֽירְשׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַחֲלַ֥ת אֲבֹתָֽיו׃
וְלֹֽא־תִסֹּ֧ב נַחֲלָ֛ה מִמַּטֶּ֖ה לְמַטֶּ֣ה אַחֵ֑ר כִּי־אִישׁ֙ בְּנַ֣חֲלָת֔וֹ יִדְבְּק֕וּ מַטּ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
י׳–י״ג
בנות צלפחד מקיימות את הציווי
כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶׁ֑ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנ֥וֹת צְלָפְחָֽד׃
וַתִּהְיֶ֜ינָה מַחְלָ֣ה תִרְצָ֗ה וְחָגְלָ֧ה וּמִלְכָּ֛ה וְנֹעָ֖ה בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֑ד לִבְנֵ֥י דֹדֵיהֶ֖ן לְנָשִֽׁים׃
מִֽמִּשְׁפְּחֹ֛ת בְּנֵֽי־מְנַשֶּׁ֥ה בֶן־יוֹסֵ֖ף הָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים וַתְּהִי֙ נַחֲלָתָ֔ן עַל־מַטֵּ֖ה מִשְׁפַּ֥חַת אֲבִיהֶֽן׃
אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֺ֞ת וְהַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
ראשי משפחת גלעד משבט מנשה פונים אל משה בעקבות הנחלה שקיבלו בנות צלפחד. הם חוששים שאם הבנות יינשאו לגברים משבטים אחרים, הקרקע שירשו תעבור עם הזמן מנחלת מנשה אל נחלת השבטים של בעליהן.
פסוקים א׳–ד׳
ראשי משפחת גלעד מציגים את הבעיה
ראשי בתי האב ממשפחת גלעד מזכירים למשה שהארץ מחולקת בגורל בין השבטים ושנחלת צלפחד ניתנה לבנותיו. הם טוענים שאם הבנות יינשאו מחוץ לשבט, נחלתן תיגרע ממנשה ותצטרף לשבט שאליו נישאו, וגם היובל לא יחזיר אותה לנחלת מטה אבותיהן.
פסוקים ה׳–ו׳
משה מקבל את טענת בני יוסף
משה מוסר על פי ה׳ שבני יוסף צודקים. בנות צלפחד יינשאו למי שטוב בעיניהן, אך הנישואין צריכים להיות בתוך משפחת מטה אביהן.
פסוקים ז׳–ט׳
נחלות השבטים נשארות בתוך השבט
הכלל נקבע בצורה רחבה יותר: נחלה לא תעבור משבט לשבט. בת שיורשת נחלה צריכה להינשא בתוך משפחת מטה אביה, כדי שכל שבט ימשיך להחזיק בנחלתו.
פסוקים י׳–י״ב
בנות צלפחד מקיימות את הציווי
מחלה, תרצה, חגלה, מלכה ונעה עושות כפי שנצטווה משה ונישאות לבני דודיהן ממשפחות מנשה בן יוסף. כך נחלתן נשארת בתוך מטה אביהן.
פסוקים י״ג
חתימת המצוות בערבות מואב
הפרק מסתיים בקביעה שאלה המצוות והמשפטים שה׳ ציווה ביד משה לבני ישראל בערבות מואב, ליד הירדן מול יריחו.
הבעיה שמעלים ראשי משפחת גלעד נפתרת באמצעות הגבלת נישואיה של בת היורשת נחלה למשפחת מטה אביה, ובנות צלפחד פועלות בהתאם לציווי.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הספרי משווה בין טענת בני יוסף לטענת בנות צלפחד
״כן בני יוסף דוברים״
הספרי משבח את בנות צלפחד על טענתן בפרק מוקדם יותר ומביא כדוגמה מקבילה את האישור שניתן כאן לטענת בני יוסף: "כן בני יוסף דוברים". לפי חז״ל, בשני המקרים בני אדם מעלים טענה והתגובה האלוהית מאשרת שיש בדבריהם צדק. :contentReference[oaicite:0]{index=0} המקור הוקצה לפסוק א׳, אך האישור המפורש שהוא מצטט מופיע בפסוק ה׳. פסוק א׳ עצמו רק מתאר את ראשי משפחת גלעד הניגשים אל משה והנשיאים. ההשוואה לבנות צלפחד היא דרשת חז״ל ואינה חלק מדברי הפתיחה של הפרק.
ספרי במדבר קל״ד:א׳ ↗שמות רבה דורש את הלשון שבה בני יוסף פונים אל משה
״את אדוני צוה ה' ואדוני צוה בה'״
שמות רבה משתמש בדברי בני יוסף שבפסוק ב׳ כדי לתאר את היחסים המיוחדים שבין משה לבין הקדוש ברוך הוא. המדרש קורא את הצירוף שבו ה׳ מצווה את משה ומשה מצווה מכוח דבר ה׳ כחלק מתמונה רחבה יותר של סמכותו של משה בתפילתו ובדבריו. בפשט פסוק ב׳ ראשי המשפחה פשוט מזכירים למשה שני ציוויים שכבר ניתנו: חלוקת הארץ בגורל ומתן נחלת צלפחד לבנותיו. המילה "אדוני" היא פנייה למשה. המשמעות הרחבה שמייחס המדרש ללשון הזאת שייכת לרובד חז״ל.
שמות רבה כ״א:ב׳ ↗הספרא משתמש ביובל שבפרק כדי לדון בהפסקה וחזרה
״ואם יהיה היבל לבני ישראל״
הספרא עוסק במנחת ביכורים ובדעת רבי יהודה שלפיה מצווה מסוימת עתידה להיפסק ולחזור. כדי להמחיש אפשרות כזאת הוא מביא את לשון פסוק ד׳ בפרקנו, "ואם יהיה היבל לבני ישראל", ומפרש גם את היובל כדבר שעתיד להיפסק ולחזור. בפשט הפרק, אזכור היובל הוא חלק מטענת ראשי משפחת גלעד: גם כאשר מגיע היובל, לטענתם נחלת הבנות שנישאו לשבט אחר אינה חוזרת לנחלת מנשה. הדרשה בספרא משתמשת בלשון הפסוק לצורך דיון אחר ואינה מפרשת את דיני הירושה שבפרק.
ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרשה יג א׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מסביר כיצד נחלת האישה עוברת לשבט אחר
״שֶׁהֲרֵי בְנָהּ יוֹרְשָׁהּ, וְהַבֵּן מִתְיַחֵס עַל שֵׁבֶט אָבִיו״
רש״י מסביר את החשש שבפסוק ג׳: אם אחת מבנות צלפחד תינשא לאדם משבט אחר, בנה יוכל לרשת אותה, והבן משתייך לשבט אביו. בדרך הזאת הנחלה שהייתה במקור חלק מנחלת מנשה עלולה לעבור בפועל לשבט אחר. הפסוק עצמו מתאר את התוצאה בלי לפרט את מנגנון הירושה: נחלת הבנות תיגרע מנחלת אבותיהן ותתווסף לנחלת המטה שאליו הן משתייכות בנישואיהן. רש״י מסביר כיצד המעבר עשוי להתרחש דרך הדור הבא.
רש״י על במדבר 36:3:1 ↗רש״י מסביר את סדר שמות בנות צלפחד
״כָּאן מְנָאָן לְפִי גְדֻלָּתָן זוֹ מִזּוֹ בַּשָּׁנִים״
רש״י מבחין בין סדר שמות בנות צלפחד כאן לבין הסדר שבו הן נזכרות במקומות אחרים. לדבריו, כאן הן נמנות לפי גילן, והנישואין מסודרים לפי סדר לידתן. במקומות אחרים, לפי פירושו, סדר השמות קשור לחכמתן, והוא מוסיף שהן שקולות זו לזו. בפשט פסוק י״א נמסרים שמות חמש הבנות ונאמר שהן נישאו לבני דודיהן. הפסוק אינו מסביר מדוע השמות מופיעים בסדר הזה. ההסבר על גיל, חכמה ושוויון ביניהן הוא פירוש מאוחר שמביא רש״י.
רש״י על במדבר 36:11:1 ↗הרמב״ן חותם את פירושו לספר במדבר
״נִשְׁלַם סֵפֶר הַפְּקוּדִים וְדִגְלֵי הַצְּבָאוֹת״
הקטע המסופק מן הרמב״ן אינו פירוש ישיר לפסוק ז׳ או לדין העברת נחלה משבט לשבט. זהו נוסח החתימה שלו לפירוש ספר במדבר, שבו הוא מציין שהספר הושלם ומוסיף דברי שבח, תפילה ותקווה. לכן אין להשתמש במקור הזה כדי להסביר את משמעות הציווי שבפסוק ז׳. בפשט הפסוק נאמר שנחלה לא תעבור ממטה למטה ושבני ישראל יישארו קשורים לנחלת מטה אבותיהם. מקור הרמב״ן כאן קשור לסיום הספר כולו ולא לפרט המשפטי הזה.
רמב״ן על במדבר 36:7:2 ↗אבן עזרא מעיר על סדר שמות הבנות
״הזכירם הכתוב בתחלה כאשר נולדו ועתה הזכיר' כאשר נשאו לאנשים בתחלה:״
אבן עזרא מעיר בקצרה שסדר שמות בנות צלפחד השתנה: בתחילה הן נזכרו לפי סדר לידתן, וכאן הן נזכרות לפי סדר נישואיהן, כפי שהוא מבין את הכתוב. הערתו מתמקדת בסידור השמות ולא בדין הנחלה עצמו. בפשט פסוק י״א נאמר שמחלה, תרצה, חגלה, מלכה ונעה נישאו לבני דודיהן. אין בפסוק הסבר מפורש לסדר שבו הן נמנות. ההבחנה בין סדר לידה לסדר נישואין היא הצעתו הפרשנית של אבן עזרא.
אבן עזרא על במדבר 36:11:1 ↗