ה׳ דיבר אל משה ואמר:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃במדבר · פרק לד׳
גבולות ארץ כנען והאנשים שיחלקו את הנחלות
ה׳ מגדיר למשה את גבולות הארץ שתינתן לנחלה לתשעה וחצי שבטים: הגבול הדרומי, הים הגדול במערב, הגבול הצפוני והגבול המזרחי עד ים המלח. לאחר מכן משה מזכיר ששני שבטים וחצי כבר קיבלו נחלה ממזרח לירדן, וה׳ קובע את שמות אלעזר, יהושע ונשיאי השבטים שיחלקו את הארץ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
במדבר לד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–ה׳
הציווי וגבול הדרום
צווה את בני ישראל ואמור להם: כאשר אתם באים אל ארץ כנען, זאת הארץ שתינתן לכם בנחלה, ארץ כנען לפי גבולותיה.
צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם בָּאִ֖ים אֶל־הָאָ֣רֶץ כְּנָ֑עַן זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ בְּֽנַחֲלָ֔ה אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻלֹתֶֽיהָ׃הצד הדרומי שלכם יתחיל במדבר צין, ליד אדום. גבול הדרום יתחיל בקצה המזרחי של ים המלח.
וְהָיָ֨ה לָכֶ֧ם פְּאַת־נֶ֛גֶב מִמִּדְבַּר־צִ֖ן עַל־יְדֵ֣י אֱד֑וֹם וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֥ה יָם־הַמֶּ֖לַח קֵֽדְמָה׃משם הגבול יפנה מדרום למעלה עקרבים, יעבור לכיוון צין, ויגיע מדרום לקדש ברנע. משם ימשיך לחצר אדר ויעבור לעצמונה.
וְנָסַ֣ב לָכֶם֩ הַגְּב֨וּל מִנֶּ֜גֶב לְמַעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה והיה [וְהָיוּ֙] תּֽוֹצְאֹתָ֔יו מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְיָצָ֥א חֲצַר־אַדָּ֖ר וְעָבַ֥ר עַצְמֹֽנָה׃על המילים
במקור מופיע כתיב וקרי: "והיה [והיו]".
מעצמון הגבול יפנה אל נחל מצרים, ומשם יגיע אל הים.
וְנָסַ֧ב הַגְּב֛וּל מֵעַצְמ֖וֹן נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה׃ו׳–י״ב
גבולות המערב, הצפון והמזרח
במערב יהיה הים הגדול הגבול שלכם. זה יהיה גבול המערב.
וּגְב֣וּל יָ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל וּגְב֑וּל זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל יָֽם׃וזה יהיה גבול הצפון שלכם: מן הים הגדול תמשכו את קו הגבול אל הר ההר.
וְזֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֣וּל צָפ֑וֹן מִן־הַיָּם֙ הַגָּדֹ֔ל תְּתָא֥וּ לָכֶ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר׃מהר ההר תמשכו את הגבול אל לבוא חמת, ומשם הגבול יגיע לצדד.
מֵהֹ֣ר הָהָ֔ר תְּתָא֖וּ לְבֹ֣א חֲמָ֑ת וְהָי֛וּ תּוֹצְאֹ֥ת הַגְּבֻ֖ל צְדָֽדָה׃הגבול ימשיך לזפרון ויסתיים בחצר עינן. זה יהיה גבול הצפון שלכם.
וְיָצָ֤א הַגְּבֻל֙ זִפְרֹ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו חֲצַ֣ר עֵינָ֑ן זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל צָפֽוֹן׃את גבול המזרח תמשכו מחצר עינן לשפם.
וְהִתְאַוִּיתֶ֥ם לָכֶ֖ם לִגְב֣וּל קֵ֑דְמָה מֵחֲצַ֥ר עֵינָ֖ן שְׁפָֽמָה׃משפם הגבול ירד לרבלה, ממזרח לעין. משם הוא ירד ויגיע אל המדרון שממזרח לים כנרת.
וְיָרַ֨ד הַגְּבֻ֧ל מִשְּׁפָ֛ם הָרִבְלָ֖ה מִקֶּ֣דֶם לָעָ֑יִן וְיָרַ֣ד הַגְּב֔וּל וּמָחָ֛ה עַל־כֶּ֥תֶף יָם־כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה׃על המילים
המילה "כתף" מתארת כאן צד או מדרון של אזור הגבול.
הגבול ימשיך לרדת לאורך הירדן ויסתיים בים המלח. אלה יהיו גבולות הארץ שלכם מסביב.
וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו יָ֣ם הַמֶּ֑לַח זֹאת֩ תִּהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם הָאָ֛רֶץ לִגְבֻלֹתֶ֖יהָ סָבִֽיב׃י״ג–ט״ו
הנחלה לתשעה וחצי שבטים
משה ציווה את בני ישראל ואמר: זאת הארץ שתחלקו ביניכם בנחלה על פי הגורל, והיא הארץ שה׳ ציווה לתת לתשעה שבטים ולחצי שבט.
וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֔ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּתְנַחֲל֤וּ אֹתָהּ֙ בְּגוֹרָ֔ל אֲשֶׁר֙ צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לָתֵ֛ת לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה׃שבט ראובן לפי בתי אבותיו, שבט גד לפי בתי אבותיו וחצי שבט מנשה כבר קיבלו את נחלתם.
כִּ֣י לָקְח֞וּ מַטֵּ֨ה בְנֵ֤י הָראוּבֵנִי֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם וּמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־הַגָּדִ֖י לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם וַחֲצִי֙ מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה לָקְח֖וּ נַחֲלָתָֽם׃שני השבטים וחצי השבט קיבלו את נחלתם ממזרח לירדן שמול יריחו.
שְׁנֵ֥י הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֑ה לָקְח֣וּ נַחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֛בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ קֵ֥דְמָה מִזְרָֽחָה׃ (פ)ט״ז–כ״ט
האחראים על חלוקת הארץ
ה׳ דיבר אל משה ואמר:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃אלה שמות האנשים שיחלקו עבורכם את הארץ לנחלות: אלעזר הכוהן ויהושע בן נון.
אֵ֚לֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־יִנְחֲל֥וּ לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ אֶלְעָזָר֙ הַכֹּהֵ֔ן וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן׃קחו גם נשיא אחד מכל שבט כדי להשתתף בחלוקת הארץ לנחלות.
וְנָשִׂ֥יא אֶחָ֛ד נָשִׂ֥יא אֶחָ֖ד מִמַּטֶּ֑ה תִּקְח֖וּ לִנְחֹ֥ל אֶת־הָאָֽרֶץ׃ואלה שמות האנשים: משבט יהודה, כלב בן יפונה.
וְאֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת הָאֲנָשִׁ֑ים לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֔ה כָּלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּֽה׃משבט בני שמעון, שמואל בן עמיהוד.
וּלְמַטֵּה֙ בְּנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן שְׁמוּאֵ֖ל בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃משבט בנימין, אלידד בן כסלון.
לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֔ן אֱלִידָ֖ד בֶּן־כִּסְלֽוֹן׃משבט בני דן, הנשיא בוקי בן יגלי.
וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵי־דָ֖ן נָשִׂ֑יא בֻּקִּ֖י בֶּן־יָגְלִֽי׃מבני יוסף, משבט בני מנשה, הנשיא חניאל בן אפוד.
לִבְנֵ֣י יוֹסֵ֔ף לְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־מְנַשֶּׁ֖ה נָשִׂ֑יא חַנִּיאֵ֖ל בֶּן־אֵפֹֽד׃ומשבט בני אפרים, הנשיא קמואל בן שפטן.
וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם נָשִׂ֑יא קְמוּאֵ֖ל בֶּן־שִׁפְטָֽן׃ומשבט בני זבולון, הנשיא אליצפן בן פרנך.
וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־זְבוּלֻ֖ן נָשִׂ֑יא אֱלִיצָפָ֖ן בֶּן־פַּרְנָֽךְ׃ומשבט בני יששכר, הנשיא פלטיאל בן עזן.
וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־יִשָׂשכָ֖ר נָשִׂ֑יא פַּלְטִיאֵ֖ל בֶּן־עַזָּֽן׃ומשבט בני אשר, הנשיא אחיהוד בן שלומי.
וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵי־אָשֵׁ֖ר נָשִׂ֑יא אֲחִיה֖וּד בֶּן־שְׁלֹמִֽי׃ומשבט בני נפתלי, הנשיא פדהאל בן עמיהוד.
וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־נַפְתָּלִ֖י נָשִׂ֑יא פְּדַהְאֵ֖ל בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃אלה האנשים שה׳ ציווה שיחלקו לבני ישראל את נחלותיהם בארץ כנען.
אֵ֕לֶּה אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהוָ֑ה לְנַחֵ֥ל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–ה׳
הציווי וגבול הדרום
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם בָּאִ֖ים אֶל־הָאָ֣רֶץ כְּנָ֑עַן זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ בְּֽנַחֲלָ֔ה אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻלֹתֶֽיהָ׃
וְהָיָ֨ה לָכֶ֧ם פְּאַת־נֶ֛גֶב מִמִּדְבַּר־צִ֖ן עַל־יְדֵ֣י אֱד֑וֹם וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֥ה יָם־הַמֶּ֖לַח קֵֽדְמָה׃
וְנָסַ֣ב לָכֶם֩ הַגְּב֨וּל מִנֶּ֜גֶב לְמַעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה והיה [וְהָיוּ֙] תּֽוֹצְאֹתָ֔יו מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְיָצָ֥א חֲצַר־אַדָּ֖ר וְעָבַ֥ר עַצְמֹֽנָה׃
וְנָסַ֧ב הַגְּב֛וּל מֵעַצְמ֖וֹן נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה׃
ו׳–י״ב
גבולות המערב, הצפון והמזרח
וּגְב֣וּל יָ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל וּגְב֑וּל זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל יָֽם׃
וְזֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֣וּל צָפ֑וֹן מִן־הַיָּם֙ הַגָּדֹ֔ל תְּתָא֥וּ לָכֶ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר׃
מֵהֹ֣ר הָהָ֔ר תְּתָא֖וּ לְבֹ֣א חֲמָ֑ת וְהָי֛וּ תּוֹצְאֹ֥ת הַגְּבֻ֖ל צְדָֽדָה׃
וְיָצָ֤א הַגְּבֻל֙ זִפְרֹ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו חֲצַ֣ר עֵינָ֑ן זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל צָפֽוֹן׃
וְהִתְאַוִּיתֶ֥ם לָכֶ֖ם לִגְב֣וּל קֵ֑דְמָה מֵחֲצַ֥ר עֵינָ֖ן שְׁפָֽמָה׃
וְיָרַ֨ד הַגְּבֻ֧ל מִשְּׁפָ֛ם הָרִבְלָ֖ה מִקֶּ֣דֶם לָעָ֑יִן וְיָרַ֣ד הַגְּב֔וּל וּמָחָ֛ה עַל־כֶּ֥תֶף יָם־כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה׃
וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו יָ֣ם הַמֶּ֑לַח זֹאת֩ תִּהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם הָאָ֛רֶץ לִגְבֻלֹתֶ֖יהָ סָבִֽיב׃
י״ג–ט״ו
הנחלה לתשעה וחצי שבטים
וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֔ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּתְנַחֲל֤וּ אֹתָהּ֙ בְּגוֹרָ֔ל אֲשֶׁר֙ צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לָתֵ֛ת לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה׃
כִּ֣י לָקְח֞וּ מַטֵּ֨ה בְנֵ֤י הָראוּבֵנִי֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם וּמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־הַגָּדִ֖י לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם וַחֲצִי֙ מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה לָקְח֖וּ נַחֲלָתָֽם׃
שְׁנֵ֥י הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֑ה לָקְח֣וּ נַחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֛בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ קֵ֥דְמָה מִזְרָֽחָה׃ (פ)
ט״ז–כ״ט
האחראים על חלוקת הארץ
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
אֵ֚לֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־יִנְחֲל֥וּ לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ אֶלְעָזָר֙ הַכֹּהֵ֔ן וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן׃
וְנָשִׂ֥יא אֶחָ֛ד נָשִׂ֥יא אֶחָ֖ד מִמַּטֶּ֑ה תִּקְח֖וּ לִנְחֹ֥ל אֶת־הָאָֽרֶץ׃
וְאֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת הָאֲנָשִׁ֑ים לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֔ה כָּלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּֽה׃
וּלְמַטֵּה֙ בְּנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן שְׁמוּאֵ֖ל בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃
לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֔ן אֱלִידָ֖ד בֶּן־כִּסְלֽוֹן׃
וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵי־דָ֖ן נָשִׂ֑יא בֻּקִּ֖י בֶּן־יָגְלִֽי׃
לִבְנֵ֣י יוֹסֵ֔ף לְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־מְנַשֶּׁ֖ה נָשִׂ֑יא חַנִּיאֵ֖ל בֶּן־אֵפֹֽד׃
וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם נָשִׂ֑יא קְמוּאֵ֖ל בֶּן־שִׁפְטָֽן׃
וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־זְבוּלֻ֖ן נָשִׂ֑יא אֱלִיצָפָ֖ן בֶּן־פַּרְנָֽךְ׃
וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־יִשָׂשכָ֖ר נָשִׂ֑יא פַּלְטִיאֵ֖ל בֶּן־עַזָּֽן׃
וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵי־אָשֵׁ֖ר נָשִׂ֑יא אֲחִיה֖וּד בֶּן־שְׁלֹמִֽי׃
וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־נַפְתָּלִ֖י נָשִׂ֑יא פְּדַהְאֵ֖ל בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃
אֵ֕לֶּה אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהוָ֑ה לְנַחֵ֥ל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מגדיר את גבולות ארץ כנען שנועדה להתחלק לנחלה בין תשעה שבטים וחצי, לאחר ששני שבטים וחצי כבר קיבלו נחלה ממזרח לירדן. לאחר תיאור ארבעת כיווני הגבול נקבע גם מי יהיו האנשים שינהלו את חלוקת הארץ.
פסוקים א׳–ה׳
גבול הדרום
ה׳ מצווה את משה להגדיר לבני ישראל את גבולות הארץ. הגבול הדרומי מתחיל במדבר צין ליד אדום ובקצה המזרחי של ים המלח, עובר דרך מעלה עקרבים, אזור צין, מדרום לקדש ברנע, חצר אדר ועצמון, ומגיע דרך נחל מצרים אל הים.
פסוקים ו׳–ט׳
גבול המערב והצפון
הים הגדול נקבע כגבול המערבי. בצפון הגבול נמשך מן הים הגדול אל הר ההר, משם אל לבוא חמת, לצדד ולזפרון, ומסתיים בחצר עינן.
פסוקים י׳–י״ב
גבול המזרח
הגבול המזרחי יוצא מחצר עינן לשפם, יורד לרבלה שממזרח לעין, מגיע לצד המזרחי של ים כנרת, ממשיך לאורך הירדן ומסתיים בים המלח. בכך מושלם תיאור גבולות הארץ מסביב.
פסוקים י״ג–ט״ו
מי יקבל את הארץ המתוארת
משה אומר שהארץ שבתוך הגבולות האלה תחולק בגורל לתשעה שבטים ולחצי שבט. ראובן, גד וחצי שבט מנשה כבר קיבלו את נחלתם ממזרח לירדן.
פסוקים ט״ז–כ״ח
האחראים על החלוקה
ה׳ ממנה את אלעזר הכוהן ואת יהושע בן נון לעמוד בראש חלוקת הארץ, ולצדם נשיא אחד מכל שבט המשתתף בחלוקה. לאחר מכן נמסרת רשימת הנציגים של יהודה, שמעון, בנימין, דן, מנשה, אפרים, זבולון, יששכר, אשר ונפתלי.
פסוקים כ״ט
סיום המינוי
בסיום מודגש שאלה האנשים שה׳ ציווה עליהם לחלק לבני ישראל את הנחלות בארץ כנען.
הפרק קובע גם את המסגרת הגאוגרפית של הנחלה בארץ כנען וגם את המסגרת המעשית לחלוקתה: גבולות מוגדרים, גורל, ואלעזר, יהושע ונציגי השבטים כאחראים על החלוקה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התנחומא מרחיב מן הגבולות אל מה שהראה ה׳ למשה
״כי אתם באים אל הארץ כנען״
תנחומא בובר פותח בציווי על הכניסה לארץ כנען ומרחיב אותו לתיאור מדרשי של מה שהקדוש ברוך הוא הראה למשה. לפי המדרש, משה ראה לא רק את הארץ אלא גם דמויות ואירועים שעתידים להופיע בדורות הבאים. :contentReference[oaicite:0]{index=0} בפשט פסוקים א׳–ב׳ אין תיאור כזה. ה׳ פונה למשה ומצווה אותו לומר לבני ישראל מהי הארץ שתינתן להם לנחלה ומהם גבולותיה. הרחבת הראייה של משה אל העתיד היא דרשת חז״ל ואינה חלק מתיאור הגבולות עצמו.
תנחומא בובר, מסעי ג׳:א׳ ↗הספרי דן בהיקף הגבול ובהתרחבותו
״וכן הוא אומר (במדבר לד ו) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול״
ספרי דברים משתמש בפסוק על הים הגדול כדי לדון בהיקף גבולות הארץ ובמצב שבו ישראל כובשים שטחים מעבר לתחום הבסיסי. הדרשה מבחינה בין הגבול המתואר מלכתחילה לבין שטחים נוספים שעשויים לקבל מעמד בעקבות כיבוש. בפשט פסוק ו׳ אין דיון בכיבושים עתידיים מחוץ לגבול. הוא קובע בפשטות שהים הגדול עצמו יהיה הגבול המערבי של הארץ. הדיון בהשלכות של כיבוש מעבר לגבול שייך למסגרת ההלכתית והמדרשית של הספרי.
ספרי דברים נ״א:ב׳ ↗המקור עוסק במלחמת סיחון ולא בגבול הצפון
״כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשֵׂה מִלְחָמָה עִם סִיחוֹן״
במדבר רבה י״ט:ל״ג עוסק בשורת דרשות על דברים שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, ובהמשך מרחיב על מלחמת סיחון, שליחת השליחים, הנסים בדרך ושירת הבאר. זהו מקור עשיר, אך הוא אינו מפרש את קו הגבול הצפוני המתואר בפרק ל״ד. לכן הקשר לפסוק ז׳ שהוקצה לו אינו ישיר. פסוק ז׳ קובע שמן הים הגדול יש למשוך את גבול הצפון אל הר ההר. אין במדרש הסבר למקום הזה או למונח שבפסוק, ואין מקום לשלב את סיפור סיחון בתוך הפשט של תיאור הגבול.
במדבר רבה י״ט:ל״ג ↗בעקבות המפרשים
רש״י מסביר את הפועל תתאו
״תתאו. תְּשַׁפְּעוּ לָכֶם, לִנְטוֹת מִמַּעֲרָב לַצָּפוֹן, אֶל הֹר הָהָר:״
רש״י מפרש את הפועל "תתאו" בפסוק ז׳ כלשון של הטיית קו הגבול ושיפועו מן המערב לכיוון הצפון, עד הר ההר. ההסבר שלו עוזר להבין שהכתוב מתאר כאן לא רק נקודות נפרדות אלא את כיוון הקו המחבר ביניהן. בתרגום העכשווי אפשר לכן לומר למשוך או לכוון את קו הגבול, בלי לאבד את התנועה הגאוגרפית שבמילה המקראית. רש״י אינו משנה את התחנות אלא מבהיר כיצד להבין את פעולת סימון הגבול.
רש״י על במדבר 34:7:3 ↗רש״י מסביר את תפקיד נציגי השבטים בחלוקה
״לנחל את הארץ. שֶׁיְּהֵא נוֹחֵל וְחוֹלֵק אוֹתָהּ בִּמְקוֹמְכֶם:״
רש״י מפרש את הביטוי "לנחל את הארץ" ומסביר שנשיא השבט אינו רק מקבל נחלה בעצמו. הוא משמש גם כנציג שמחלק את נחלת השבט במקום בני שבטו ובשמם. הפשט של פסוק י״ח קובע שיש לקחת נשיא אחד מכל שבט לצורך חלוקת הארץ. פירוש רש״י מבהיר את תפקידו המעשי של אותו נציג: הוא שותף בקבלת הנחלה ובחלוקתה עבור אנשי השבט. זהו פירוש שמחדד את משמעות הפעולה בלי להוסיף רשימת תפקידים שאינה נאמרת בכתוב.
רש״י על במדבר 34:18:1 ↗הרמב״ן מפרש את הצירוף ארץ כנען כשם הארץ
״וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי בְּאֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן, כִּי שֵׁם הָאָרֶץ הַזֹּאת כְּנַעַן״
הרמב״ן דן בלשון "אל הארץ כנען" ומביא תחילה אפשרות דקדוקית הרואה בה צירוף מקוצר. לאחר מכן הוא מציע שהפירוש הפשוט יותר הוא ש"כנען" הוא שם הארץ עצמה, בדומה לצירופים שבהם שם פרטי בא אחרי שם כללי. לפי ההסבר הזה, אין צורך לקרוא את המילים כאילו חסרה ביניהן מילה. בפשט פסוק ב׳ ה׳ מצווה את ישראל לקראת כניסתם לארץ ששמה כנען, ומיד מגדיר את גבולותיה.
רמב״ן על במדבר 34:2:1 ↗אבן עזרא מעיר על צורת השם פדהאל
״פדהאל. אם נעלם הה"א הם שתי מלות שוות בטעם כי הה"א איננה מהאותיות המשך:״
אבן עזרא מתעכב על שמו של פדהאל בן עמיהוד ומעיר הערה לשונית על צורת השם ועל האפשרות להשוות אותה לצורה קרובה ללא האות ה״א. דבריו עוסקים במבנה השם ולא בתפקידו של האיש בחלוקת הארץ. בפשט פסוק כ״ח פדהאל בן עמיהוד הוא הנשיא שנבחר כנציג שבט נפתלי. הפרק אינו מסביר את משמעות שמו או את כתיבתו. הערתו של אבן עזרא היא ביאור לשוני קצר לשם הפרטי.
אבן עזרא על במדבר 34:28:1 ↗