ה׳ דיבר אל משה ואמר:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃במדבר · פרק כח׳
קרבנות התמיד, השבת, ראשי החודשים והמועדים
הפרק מסדר את הקרבנות הקבועים שיש להקריב בזמנים שונים: בכל יום, בשבת, בראש חודש, בחג המצות וביום הביכורים. לכל מועד מפורטים העולות, המנחות, הנסכים וקרבנות החטאת הנוספים על קרבן התמיד.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
במדבר כח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–ח׳
קרבן התמיד בכל יום
צווה את בני ישראל ואמור להם להקפיד להקריב במועדו את הקרבן שלי, את לחמי לקרבנות האש שלי, לריח ניחוח לי.
צַ֚ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֶת־קָרְבָּנִ֨י לַחְמִ֜י לְאִשַּׁ֗י רֵ֚יחַ נִֽיחֹחִ֔י תִּשְׁמְר֕וּ לְהַקְרִ֥יב לִ֖י בְּמוֹעֲדֽוֹ׃על המילים
הביטויים "לחמי" ו"ריח ניחוח" הם לשון הקרבנות המקראית ואינם מתארים צורך גופני של ה׳.
אמור להם: זה קרבן האש שתקריבו לה׳ בכל יום — שני כבשים בני שנה, בלי מום, כעולת תמיד.
וְאָמַרְתָּ֣ לָהֶ֔ם זֶ֚ה הָֽאִשֶּׁ֔ה אֲשֶׁ֥ר תַּקְרִ֖יבוּ לַיהוָ֑ה כְּבָשִׂ֨ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֧ה תְמִימִ֛ם שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם עֹלָ֥ה תָמִֽיד׃את הכבש האחד תקריב בבוקר, ואת הכבש השני תקריב בין הערביים.
אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ אֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם׃עם הקרבן תביא מנחה של עשירית האיפה סולת, מעורבת ברביעית ההין שמן כתית.
וַעֲשִׂירִ֧ית הָאֵיפָ֛ה סֹ֖לֶת לְמִנְחָ֑ה בְּלוּלָ֛ה בְּשֶׁ֥מֶן כָּתִ֖ית רְבִיעִ֥ת הַהִֽין׃על המילים
האיפה וההין הן מידות מקראיות; הן נשמרות כאן בלי להמיר אותן למידות מודרניות.
זאת עולת התמיד שנעשתה בהר סיני, קרבן אש לריח ניחוח לה׳.
עֹלַ֖ת תָּמִ֑יד הָעֲשֻׂיָה֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃לכל כבש יהיה נסך של רביעית ההין. במקום הקודש תנסך לה׳ נסך של שכר.
וְנִסְכּוֹ֙ רְבִיעִ֣ת הַהִ֔ין לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד בַּקֹּ֗דֶשׁ הַסֵּ֛ךְ נֶ֥סֶךְ שֵׁכָ֖ר לַיהוָֽה׃על המילים
המילה "שכר" מציינת משקה משכר; הפסוק אינו מחליף את המונח במידה או במשקה מודרני.
את הכבש השני תקריב בין הערביים, עם מנחה ונסך כמו אלה של הבוקר, כקרבן אש לריח ניחוח לה׳.
וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכּוֹ֙ תַּעֲשֶׂ֔ה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃ (פ)ט׳–י׳
קרבן השבת
ביום השבת תקריבו שני כבשים בני שנה, בלי מום, ושני עשרונים סולת כמנחה מעורבת בשמן, עם הנסך שלה.
וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֧לֶת מִנְחָ֛ה בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן וְנִסְכּֽוֹ׃זאת עולת השבת לכל שבת, נוסף על עולת התמיד והנסך שלה.
עֹלַ֥ת שַׁבַּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ עַל־עֹלַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְנִסְכָּֽהּ׃ (ס)י״א–ט״ו
קרבנות ראש החודש
בראשי החודשים שלכם תקריבו לה׳ עולה: שני פרים בני בקר, איל אחד ושבעה כבשים בני שנה, כולם בלי מום.
וּבְרָאשֵׁי֙ חָדְשֵׁיכֶ֔ם תַּקְרִ֥יבוּ עֹלָ֖ה לַיהוָ֑ה פָּרִ֨ים בְּנֵֽי־בָקָ֤ר שְׁנַ֙יִם֙ וְאַ֣יִל אֶחָ֔ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם׃לכל פר תביאו מנחה של שלושה עשרונים סולת מעורבת בשמן, ולאיל האחד מנחה של שני עשרונים סולת מעורבת בשמן.
וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לַפָּ֖ר הָאֶחָ֑ד וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לָאַ֖יִל הָֽאֶחָֽד׃לכל כבש תביאו עישרון אחד של סולת כמנחה מעורבת בשמן. זאת עולה, קרבן אש לריח ניחוח לה׳.
וְעִשָּׂרֹ֣ן עִשָּׂר֗וֹן סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד עֹלָה֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃הנסכים יהיו יין: חצי ההין לכל פר, שלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכל כבש. זאת עולת ראש החודש, בכל חודש מחודשי השנה.
וְנִסְכֵּיהֶ֗ם חֲצִ֣י הַהִין֩ יִהְיֶ֨ה לַפָּ֜ר וּשְׁלִישִׁ֧ת הַהִ֣ין לָאַ֗יִל וּרְבִיעִ֥ת הַהִ֛ין לַכֶּ֖בֶשׂ יָ֑יִן זֹ֣את עֹלַ֥ת חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃בנוסף יקריבו שעיר עיזים אחד כחטאת לה׳. הוא ייעשה נוסף על עולת התמיד והנסך שלה.
וּשְׂעִ֨יר עִזִּ֥ים אֶחָ֛ד לְחַטָּ֖את לַיהוָ֑ה עַל־עֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד יֵעָשֶׂ֖ה וְנִסְכּֽוֹ׃ (ס)ט״ז–כ״ה
פסח וחג המצות
בחודש הראשון, ביום הארבעה עשר בחודש, יהיה פסח לה׳.
וּבַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ פֶּ֖סַח לַיהוָֽה׃ביום החמישה עשר של החודש הזה מתחיל חג. במשך שבעה ימים יאכלו מצות.
וּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם לַחֹ֥דֶשׁ הַזֶּ֖ה חָ֑ג שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים מַצּ֖וֹת יֵאָכֵֽל׃ביום הראשון יהיה לכם מקרא קודש, ולא תעשו שום מלאכת עבודה.
בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃תקריבו לה׳ קרבן אש כעולה: שני פרים בני בקר, איל אחד ושבעה כבשים בני שנה. כולם יהיו בלי מום.
וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה עֹלָה֙ לַֽיהוָ֔ה פָּרִ֧ים בְּנֵי־בָקָ֛ר שְׁנַ֖יִם וְאַ֣יִל אֶחָ֑ד וְשִׁבְעָ֤ה כְבָשִׂים֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה תְּמִימִ֖ם יִהְי֥וּ לָכֶֽם׃המנחה שלהם תהיה סולת מעורבת בשמן: שלושה עשרונים לכל פר ושני עשרונים לאיל.
וּמִ֨נְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֨ה עֶשְׂרֹנִ֜ים לַפָּ֗ר וּשְׁנֵ֧י עֶשְׂרֹנִ֛ים לָאַ֖יִל תַּעֲשֽׂוּ׃לכל אחד משבעת הכבשים תביאו עישרון אחד.
עִשָּׂר֤וֹן עִשָּׂרוֹן֙ תַּעֲשֶׂ֔ה לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְשִׁבְעַ֖ת הַכְּבָשִֽׂים׃תקריבו גם שעיר אחד כחטאת כדי לכפר עליכם.
וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֑ד לְכַפֵּ֖ר עֲלֵיכֶֽם׃את כל אלה תקריבו נוסף על עולת הבוקר שהיא חלק מעולת התמיד.
מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַבֹּ֔קֶר אֲשֶׁ֖ר לְעֹלַ֣ת הַתָּמִ֑יד תַּעֲשׂ֖וּ אֶת־אֵֽלֶּה׃במשך שבעת הימים תקריבו בכל יום קרבנות כאלה, כקרבן אש לריח ניחוח לה׳. הם ייעשו נוסף על עולת התמיד והנסך שלה.
כָּאֵ֜לֶּה תַּעֲשׂ֤וּ לַיּוֹם֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים לֶ֛חֶם אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהוָ֑ה עַל־עוֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד יֵעָשֶׂ֖ה וְנִסְכּֽוֹ׃ביום השביעי יהיה לכם מקרא קודש, ולא תעשו שום מלאכת עבודה.
וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ (ס)כ״ו–ל״א
יום הביכורים ושבועות
ביום הביכורים, כאשר תקריבו לה׳ מנחה חדשה בחג השבועות שלכם, יהיה לכם מקרא קודש, ולא תעשו שום מלאכת עבודה.
וּבְי֣וֹם הַבִּכּוּרִ֗ים בְּהַקְרִ֨יבְכֶ֜ם מִנְחָ֤ה חֲדָשָׁה֙ לַֽיהוָ֔ה בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃תקריבו לה׳ עולה לריח ניחוח: שני פרים בני בקר, איל אחד ושבעה כבשים בני שנה.
וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עוֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה פָּרִ֧ים בְּנֵי־בָקָ֛ר שְׁנַ֖יִם אַ֣יִל אֶחָ֑ד שִׁבְעָ֥ה כְבָשִׂ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃המנחה שלהם תהיה סולת מעורבת בשמן: שלושה עשרונים לכל פר ושני עשרונים לאיל האחד.
וּמִנְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֤ה עֶשְׂרֹנִים֙ לַפָּ֣ר הָֽאֶחָ֔ד שְׁנֵי֙ עֶשְׂרֹנִ֔ים לָאַ֖יִל הָאֶחָֽד׃לכל אחד משבעת הכבשים תביאו עישרון אחד.
עִשָּׂרוֹן֙ עִשָּׂר֔וֹן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְשִׁבְעַ֖ת הַכְּבָשִֽׂים׃תקריבו גם שעיר עיזים אחד כדי לכפר עליכם.
שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים אֶחָ֑ד לְכַפֵּ֖ר עֲלֵיכֶֽם׃את הקרבנות האלה תקריבו נוסף על עולת התמיד והמנחה שלה. בעלי החיים יהיו בלי מום, ותביאו גם את הנסכים שלהם.
מִלְּבַ֞ד עֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד וּמִנְחָת֖וֹ תַּעֲשׂ֑וּ תְּמִימִ֥ם יִהְיוּ־לָכֶ֖ם וְנִסְכֵּיהֶֽם׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–ח׳
קרבן התמיד בכל יום
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
צַ֚ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֶת־קָרְבָּנִ֨י לַחְמִ֜י לְאִשַּׁ֗י רֵ֚יחַ נִֽיחֹחִ֔י תִּשְׁמְר֕וּ לְהַקְרִ֥יב לִ֖י בְּמוֹעֲדֽוֹ׃
וְאָמַרְתָּ֣ לָהֶ֔ם זֶ֚ה הָֽאִשֶּׁ֔ה אֲשֶׁ֥ר תַּקְרִ֖יבוּ לַיהוָ֑ה כְּבָשִׂ֨ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֧ה תְמִימִ֛ם שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם עֹלָ֥ה תָמִֽיד׃
אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ אֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם׃
וַעֲשִׂירִ֧ית הָאֵיפָ֛ה סֹ֖לֶת לְמִנְחָ֑ה בְּלוּלָ֛ה בְּשֶׁ֥מֶן כָּתִ֖ית רְבִיעִ֥ת הַהִֽין׃
עֹלַ֖ת תָּמִ֑יד הָעֲשֻׂיָה֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃
וְנִסְכּוֹ֙ רְבִיעִ֣ת הַהִ֔ין לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד בַּקֹּ֗דֶשׁ הַסֵּ֛ךְ נֶ֥סֶךְ שֵׁכָ֖ר לַיהוָֽה׃
וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכּוֹ֙ תַּעֲשֶׂ֔ה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃ (פ)
ט׳–י׳
קרבן השבת
וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֧לֶת מִנְחָ֛ה בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן וְנִסְכּֽוֹ׃
עֹלַ֥ת שַׁבַּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ עַל־עֹלַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְנִסְכָּֽהּ׃ (ס)
י״א–ט״ו
קרבנות ראש החודש
וּבְרָאשֵׁי֙ חָדְשֵׁיכֶ֔ם תַּקְרִ֥יבוּ עֹלָ֖ה לַיהוָ֑ה פָּרִ֨ים בְּנֵֽי־בָקָ֤ר שְׁנַ֙יִם֙ וְאַ֣יִל אֶחָ֔ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם׃
וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לַפָּ֖ר הָאֶחָ֑ד וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לָאַ֖יִל הָֽאֶחָֽד׃
וְעִשָּׂרֹ֣ן עִשָּׂר֗וֹן סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד עֹלָה֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃
וְנִסְכֵּיהֶ֗ם חֲצִ֣י הַהִין֩ יִהְיֶ֨ה לַפָּ֜ר וּשְׁלִישִׁ֧ת הַהִ֣ין לָאַ֗יִל וּרְבִיעִ֥ת הַהִ֛ין לַכֶּ֖בֶשׂ יָ֑יִן זֹ֣את עֹלַ֥ת חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃
וּשְׂעִ֨יר עִזִּ֥ים אֶחָ֛ד לְחַטָּ֖את לַיהוָ֑ה עַל־עֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד יֵעָשֶׂ֖ה וְנִסְכּֽוֹ׃ (ס)
ט״ז–כ״ה
פסח וחג המצות
וּבַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ פֶּ֖סַח לַיהוָֽה׃
וּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם לַחֹ֥דֶשׁ הַזֶּ֖ה חָ֑ג שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים מַצּ֖וֹת יֵאָכֵֽל׃
בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃
וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה עֹלָה֙ לַֽיהוָ֔ה פָּרִ֧ים בְּנֵי־בָקָ֛ר שְׁנַ֖יִם וְאַ֣יִל אֶחָ֑ד וְשִׁבְעָ֤ה כְבָשִׂים֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה תְּמִימִ֖ם יִהְי֥וּ לָכֶֽם׃
וּמִ֨נְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֨ה עֶשְׂרֹנִ֜ים לַפָּ֗ר וּשְׁנֵ֧י עֶשְׂרֹנִ֛ים לָאַ֖יִל תַּעֲשֽׂוּ׃
עִשָּׂר֤וֹן עִשָּׂרוֹן֙ תַּעֲשֶׂ֔ה לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְשִׁבְעַ֖ת הַכְּבָשִֽׂים׃
וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֑ד לְכַפֵּ֖ר עֲלֵיכֶֽם׃
מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַבֹּ֔קֶר אֲשֶׁ֖ר לְעֹלַ֣ת הַתָּמִ֑יד תַּעֲשׂ֖וּ אֶת־אֵֽלֶּה׃
כָּאֵ֜לֶּה תַּעֲשׂ֤וּ לַיּוֹם֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים לֶ֛חֶם אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהוָ֑ה עַל־עוֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד יֵעָשֶׂ֖ה וְנִסְכּֽוֹ׃
וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ (ס)
כ״ו–ל״א
יום הביכורים ושבועות
וּבְי֣וֹם הַבִּכּוּרִ֗ים בְּהַקְרִ֨יבְכֶ֜ם מִנְחָ֤ה חֲדָשָׁה֙ לַֽיהוָ֔ה בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃
וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עוֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה פָּרִ֧ים בְּנֵי־בָקָ֛ר שְׁנַ֖יִם אַ֣יִל אֶחָ֑ד שִׁבְעָ֥ה כְבָשִׂ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃
וּמִנְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֤ה עֶשְׂרֹנִים֙ לַפָּ֣ר הָֽאֶחָ֔ד שְׁנֵי֙ עֶשְׂרֹנִ֔ים לָאַ֖יִל הָאֶחָֽד׃
עִשָּׂרוֹן֙ עִשָּׂר֔וֹן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְשִׁבְעַ֖ת הַכְּבָשִֽׂים׃
שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים אֶחָ֑ד לְכַפֵּ֖ר עֲלֵיכֶֽם׃
מִלְּבַ֞ד עֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד וּמִנְחָת֖וֹ תַּעֲשׂ֑וּ תְּמִימִ֥ם יִהְיוּ־לָכֶ֖ם וְנִסְכֵּיהֶֽם׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק קובע לוח מסודר של קרבנות ציבור קבועים. הוא מתחיל בעולת התמיד של הבוקר והערב, ומוסיף עליה קרבנות מיוחדים לשבת, לראשי חודשים, לחג המצות וליום הביכורים בשבועות.
פסוקים א׳–ח׳
עולת התמיד בכל יום
בכל יום יש להקריב שני כבשים בני שנה בלי מום: אחד בבוקר ואחד בין הערביים. לכל אחד מצטרפות מנחה של סולת ושמן ונסך במידה שנקבעה. הקרבן של הערב נעשה במתכונת קרבן הבוקר.
פסוקים ט׳–י׳
תוספת השבת
בשבת מתווספים על עולת התמיד שני כבשים בני שנה, מנחת סולת מעורבת בשמן והנסך שלה. קרבן השבת אינו מחליף את התמיד אלא נוסף עליו.
פסוקים י״א–ט״ו
קרבנות ראש חודש
בכל ראש חודש מקריבים שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים בני שנה, עם מנחות סולת ושמן במידות שונות לכל סוג בהמה ועם נסכי יין. נוסף על כך מקריבים שעיר עיזים אחד לחטאת. גם קרבנות אלה נוספים על עולת התמיד.
פסוקים ט״ז–י״ח
פסח ותחילת חג המצות
בארבעה עשר לחודש הראשון חל פסח לה׳, ובחמישה עשר מתחיל חג של שבעה ימים שבהם אוכלים מצות. ביום הראשון יש מקרא קודש ואסור לעשות מלאכת עבודה.
פסוקים י״ט–כ״ה
קרבנות שבעת ימי החג
בכל אחד משבעת ימי החג מקריבים שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים בני שנה, עם מנחותיהם, וכן שעיר חטאת אחד. כל אלה באים נוסף על עולת התמיד. ביום השביעי יש שוב מקרא קודש ואיסור מלאכת עבודה.
פסוקים כ״ו–ל״א
יום הביכורים ושבועות
ביום הביכורים, בזמן הקרבת המנחה החדשה בשבועות, יש מקרא קודש ואיסור מלאכת עבודה. מקריבים שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים בני שנה עם מנחותיהם, וכן שעיר עיזים לכפרה, והכול נוסף על עולת התמיד ומנחתה.
הפרק מדגיש שלכל זמן קבוע יש מערכת קרבנות משלו, אך הקרבנות המיוחדים לשבת, לראשי חודשים ולמועדים אינם מחליפים את עולת התמיד היומית אלא מצטרפים אליה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התנחומא מדגיש שהקרבנות אינם צורך של ה׳
״לא בשביל שאני צריך לכם אמרתי לכם להקריב לי קרבנות״
תנחומא בובר פותח בציווי שבתחילת הפרק ומרחיב לדיני מנחות, ובהם ההבחנה בין מנחות מצה לבין קרבנות מסוימים הבאים חמץ. בתוך הדיון הוא מדגיש בשם הקב״ה שהציווי להקריב אינו נובע מצורך שלו בקרבנות, ומצטט לשם כך את הפסוק "כי לי תבל ומלואה". :contentReference[oaicite:0]{index=0} זהו הסבר מדרשי של חז״ל למשמעות הקרבנות. בפשט פסוקים א׳–ב׳ ה׳ מצווה את בני ישראל לשמור ולהקריב את קרבנו במועדו. הכתוב משתמש בלשונות "לחמי", "לאשי" ו"ריח ניחוחי", אך אינו מסביר שם את משמעותן הרעיונית.
תנחומא בובר, פנחס י״א:א׳ ↗חז״ל מבחינים בין תמיד של שחר לתמיד של בין הערביים
״אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם״
במדבר רבה מדגיש ששני כבשי התמיד אינם מוקרבים יחד. אחד שייך לבוקר והשני לבין הערביים, כפי שמפורט מיד בפסוק הבא. רבי יהודה בר רבי סימון מוסיף דרשה שלפיה תמיד של שחר מכפר על עבירות הלילה ותמיד של בין הערביים על עבירות היום. החלק הראשון מתאים ישירות לפשט סדר הקרבנות: שני כבשים בכל יום, בזמנים שונים. לעומת זאת, החלוקה של הכפרה בין עבירות הלילה והיום היא דרשת חז״ל ואינה נאמרת בפרק עצמו. הפסוקים מפרטים את זמני ההקרבה ואת הקרבנות הנלווים להם.
במדבר רבה כ״א:כ״א ↗בראשית רבה קושר את בוקר וערב של בנימין לקרבן התמיד
״אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר״
בראשית רבה דורש את ברכת יעקב לבנימין, "בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל", בכמה דרכים. אחת מהן, בשם רבי פינחס, קושרת את הדימוי למזבח: בבוקר הוא מקבל את כבש התמיד הראשון, ובין הערביים את הכבש השני. זו דרשה המחברת בין פסוק בבראשית לבין סדר קרבן התמיד כאן. בפשט פסוק ד׳ בפרקנו אין אזכור לבנימין או לברכת יעקב. הוא קובע בפשטות את זמני שני הקרבנות היומיים: כבש אחד בבוקר וכבש שני בין הערביים. הקישור לשבט בנימין שייך לרובד המדרש.
בראשית רבה צ״ט:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מפרש את הביטוי ריח ניחוח
״נַחַת רוּחַ לְפָנַי שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי״
רש״י מפרש את הביטוי "ריח ניחוח" שבפסוק ח׳ לא כתיאור של צורך גופני, אלא כלשון של קורת רוח: הציווי נאמר ורצון ה׳ נעשה. הוא מביא את ההסבר בשם הספרי. הפירוש מעניק משמעות לביטוי החוזר פעמים רבות בדיני הקרבנות. בפשט הפסוק הקרבן של בין הערביים נעשה יחד עם המנחה והנסך במתכונת קרבן הבוקר, ומתואר כ"אשה ריח ניחוח לה׳". ההסבר ש"ניחוח" מציין נחת רוח על קיום הרצון הוא פירוש חז״לי שמביא רש״י.
רש״י על במדבר 28:8:1 ↗רש״י מדגיש שמספר קרבנות החג קבוע בכל שבעת הימים
״שֶׁלֹּא יִהְיוּ פוֹחֲתִין וְהוֹלְכִין כְּפָרֵי הֶחָג״
רש״י מתעכב על המילים "כאלה תעשו ליום שבעת ימים" ומסביר שמספר הקרבנות בחג המצות נשאר זהה בכל אחד משבעת הימים. הוא משווה זאת לפרי חג הסוכות, שמספרם פוחת מיום ליום. בפשט פסוק כ״ד כבר נאמר לעשות "כאלה" בכל יום במשך שבעה ימים, ולכן ההוראה החוזרת שומרת על אותה מתכונת יומית. ההשוואה לסוכות אינה חלק מן הפרק הזה, אלא כלי פרשני של רש״י להבהיר שאין כאן ירידה הדרגתית במספר הקרבנות.
רש״י על במדבר 28:24:1 ↗הרמב״ן מסביר שהמנחה שנקבעה לפר שייכת לכל פר
״שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד וְלֹא יִהְיֶה לַשֵּׁנִי כְּלוּם״
הרמב״ן מבהיר שכאשר הפסוק קובע "שלושה עשרונים לפר", הכמות הזאת שייכת לכל אחד מן הפרים ולא רק לפר אחד מתוך השניים. הוא מסביר שלעתים התורה מקצרת בדבר שמובן מן ההקשר, ואילו במקומות שבהם יש מספר גדול יותר של בעלי חיים היא מפרטת יותר. הדבר חשוב בקריאת פסוק כ׳: שני הפרים אינם חולקים ביניהם שלושה עשרונים, אלא כל פר מקבל את המנחה שנקבעה לו. זהו בירור פרשני של ניסוח מקוצר, בלי לשנות את רשימת הקרבנות או את מידותיהם.
רמב״ן על במדבר 28:20:1 ↗אבן עזרא מבחין בין מנחת הביכורים לקרבן היום
״והעולה הנזכרת בפרשה הזאת היא חובת היום״
אבן עזרא מפרש את "המנחה החדשה" ביום הביכורים כעניין הקשור בלחם התנופה, ומבדיל בינה לבין העולה שמפורטת בפרק. לדבריו, העולה של שני הפרים, האיל ושבעת הכבשים היא חובת היום עצמו, בנוסף לקרבנות אחרים הקשורים למעמד. הפסוקים שלפנינו קובעים שבשבועות יש מקרא קודש, מנחה חדשה, עולה מיוחדת, מנחות נלוות ושעיר לכפרה, וכל אלה נוספים על עולת התמיד. ההבחנה בין מערכות הקרבנות השונות נשענת אצל אבן עזרא גם על מקומות אחרים בתורה, ולכן היא פירוש ולא פרט שמפורש כולו כאן.
אבן עזרא על במדבר 28:26:1 ↗