בנות צלפחד התקרבו. צלפחד היה בן חפר, בן גלעד, בן מכיר, בן מנשה, ממשפחות מנשה בן יוסף. שמות בנותיו היו מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה.
וַתִּקְרַ֜בְנָה בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֗ד בֶּן־חֵ֤פֶר בֶּן־גִּלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה לְמִשְׁפְּחֹ֖ת מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֑ף וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה נֹעָ֔ה וְחָגְלָ֥ה וּמִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃במדבר · פרק כז׳
בנות צלפחד, דיני הירושה ומינוי יהושע
בנות צלפחד מבקשות נחלה בשם אביהן שלא השאיר בנים, וה׳ קובע בעקבות בקשתן סדר ירושה לדורות. אחר כך משה מקבל הודעה שיראה את הארץ אך לא ייכנס אליה, מבקש מנהיג לעדה, וה׳ מצווה למנות את יהושע בן נון לעיני אלעזר והעם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
במדבר כז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
בקשת בנות צלפחד ודיני הירושה
הן עמדו לפני משה, לפני אלעזר הכוהן, לפני הנשיאים ולפני כל העדה, בפתח אוהל מועד, ואמרו:
וַֽתַּעֲמֹ֜דְנָה לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה וְלִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֥י הַנְּשִׂיאִ֖ם וְכָל־הָעֵדָ֑ה פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃אבינו מת במדבר. הוא לא היה בתוך העדה שהתאספה נגד ה׳ בעדת קורח, אלא מת בגלל חטאו שלו, ולא היו לו בנים.
אָבִינוּ֮ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵדָ֗ה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־יְהוָ֖ה בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָ֥יוּ לֽוֹ׃למה שמו של אבינו ייעלם מתוך משפחתו רק מפני שאין לו בן? תן לנו אחוזה בתוך אחי אבינו.
לָ֣מָּה יִגָּרַ֤ע שֵׁם־אָבִ֙ינוּ֙ מִתּ֣וֹךְ מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין ל֖וֹ בֵּ֑ן תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אָבִֽינוּ׃משה הביא את המקרה שלהן לפני ה׳ לקבלת הכרעה.
וַיַּקְרֵ֥ב מֹשֶׁ֛ה אֶת־מִשְׁפָּטָ֖ן לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס)ה׳ אמר למשה:
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃בנות צלפחד צודקות. תן להן אחוזת נחלה בתוך אחי אביהן, והעבר אליהן את נחלת אביהן.
כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלָפְחָד֮ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן׃אמור לבני ישראל: אם אדם ימות ואין לו בן, תעבירו את נחלתו לבתו.
וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ כִּֽי־יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ׃אם אין לו בת, תתנו את נחלתו לאחיו.
וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ בַּ֑ת וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְאֶחָיו׃אם אין לו אחים, תתנו את נחלתו לאחי אביו.
וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ אַחִ֑ים וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לַאֲחֵ֥י אָבִֽיו׃אם גם לאביו אין אחים, תתנו את נחלתו לקרוב המשפחה הקרוב אליו ביותר, והוא יירש אותה. זה יהיה לבני ישראל חוק משפט, כפי שה׳ ציווה את משה.
וְאִם־אֵ֣ין אַחִים֮ לְאָבִיו֒ וּנְתַתֶּ֣ם אֶת־נַחֲלָת֗וֹ לִשְׁאֵר֞וֹ הַקָּרֹ֥ב אֵלָ֛יו מִמִּשְׁפַּחְתּ֖וֹ וְיָרַ֣שׁ אֹתָ֑הּ וְֽהָ֨יְתָ֜ה לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְחֻקַּ֣ת מִשְׁפָּ֔ט כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)משה רואה את הארץ ונזכר במי מריבה
ה׳ אמר למשה: עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ שנתתי לבני ישראל.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עֲלֵ֛ה אֶל־הַ֥ר הָעֲבָרִ֖ים הַזֶּ֑ה וּרְאֵה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃אחרי שתראה אותה, גם אתה תיאסף אל עמיך, כפי שנאסף אהרן אחיך.
וְרָאִ֣יתָה אֹתָ֔הּ וְנֶאֱסַפְתָּ֥ אֶל־עַמֶּ֖יךָ גַּם־אָ֑תָּה כַּאֲשֶׁ֥ר נֶאֱסַ֖ף אַהֲרֹ֥ן אָחִֽיךָ׃זאת מפני שמריתם את פי במדבר צין, בזמן מריבת העדה, ולא קידשתם אותי במים לעיניהם. אלה מי מריבת קדש במדבר צין.
כַּאֲשֶׁר֩ מְרִיתֶ֨ם פִּ֜י בְּמִדְבַּר־צִ֗ן בִּמְרִיבַת֙ הָֽעֵדָ֔ה לְהַקְדִּישֵׁ֥נִי בַמַּ֖יִם לְעֵינֵיהֶ֑ם הֵ֛ם מֵֽי־מְרִיבַ֥ת קָדֵ֖שׁ מִדְבַּר־צִֽן׃ (פ)בקשת משה ומינוי יהושע
משה דיבר אל ה׳ ואמר:
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ימנה ה׳, אלוהי הרוחות של כל בשר, אדם שיהיה ממונה על העדה.
יִפְקֹ֣ד יְהוָ֔ה אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה׃הוא יצא לפניהם ויבוא לפניהם, יוציא אותם ויביא אותם, כדי שעדת ה׳ לא תהיה כמו צאן שאין לו רועה.
אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַאֲשֶׁ֥ר יוֹצִיאֵ֖ם וַאֲשֶׁ֣ר יְבִיאֵ֑ם וְלֹ֤א תִהְיֶה֙ עֲדַ֣ת יְהוָ֔ה כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה׃ה׳ אמר למשה: קח את יהושע בן נון, אדם שיש בו רוח, וסמוך את ידך עליו.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ וְסָמַכְתָּ֥ אֶת־יָדְךָ֖ עָלָֽיו׃העמד אותו לפני אלעזר הכוהן ולפני כל העדה, ותן לו את הציווי לעיניהם.
וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ אֹת֗וֹ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָעֵדָ֑ה וְצִוִּיתָ֥ה אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם׃תן עליו מהודך, כדי שכל עדת בני ישראל תשמע לו.
וְנָתַתָּ֥ה מֵהֽוֹדְךָ֖ עָלָ֑יו לְמַ֣עַן יִשְׁמְע֔וּ כָּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃יהושע יעמוד לפני אלעזר הכוהן, ואלעזר ישאל עבורו לפני ה׳ במשפט האורים. על פי ההכרעה הזאת יצאו ויבואו יהושע, כל בני ישראל שאיתו וכל העדה.
וְלִפְנֵ֨י אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ יַעֲמֹ֔ד וְשָׁ֥אַל ל֛וֹ בְּמִשְׁפַּ֥ט הָאוּרִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה עַל־פִּ֨יו יֵצְא֜וּ וְעַל־פִּ֣יו יָבֹ֗אוּ ה֛וּא וְכָל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל אִתּ֖וֹ וְכָל־הָעֵדָֽה׃על המילים
משפט האורים הוא דרך הכרעה הקשורה באורים שבידי הכוהן; הפסוק אינו מפרט כאן כיצד היא נעשית.
משה עשה כפי שה׳ ציווה אותו. הוא לקח את יהושע והעמיד אותו לפני אלעזר הכוהן ולפני כל העדה.
וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח אֶת־יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיַּֽעֲמִדֵ֙הוּ֙ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָעֵדָֽה׃משה סמך את ידיו על יהושע וציווה אותו, כפי שה׳ דיבר באמצעות משה.
וַיִּסְמֹ֧ךְ אֶת־יָדָ֛יו עָלָ֖יו וַיְצַוֵּ֑הוּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
בקשת בנות צלפחד ודיני הירושה
וַתִּקְרַ֜בְנָה בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֗ד בֶּן־חֵ֤פֶר בֶּן־גִּלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה לְמִשְׁפְּחֹ֖ת מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֑ף וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה נֹעָ֔ה וְחָגְלָ֥ה וּמִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃
וַֽתַּעֲמֹ֜דְנָה לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה וְלִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֥י הַנְּשִׂיאִ֖ם וְכָל־הָעֵדָ֑ה פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃
אָבִינוּ֮ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵדָ֗ה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־יְהוָ֖ה בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָ֥יוּ לֽוֹ׃
לָ֣מָּה יִגָּרַ֤ע שֵׁם־אָבִ֙ינוּ֙ מִתּ֣וֹךְ מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין ל֖וֹ בֵּ֑ן תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אָבִֽינוּ׃
וַיַּקְרֵ֥ב מֹשֶׁ֛ה אֶת־מִשְׁפָּטָ֖ן לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלָפְחָד֮ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן׃
וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ כִּֽי־יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ׃
וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ בַּ֑ת וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְאֶחָיו׃
וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ אַחִ֑ים וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לַאֲחֵ֥י אָבִֽיו׃
וְאִם־אֵ֣ין אַחִים֮ לְאָבִיו֒ וּנְתַתֶּ֣ם אֶת־נַחֲלָת֗וֹ לִשְׁאֵר֞וֹ הַקָּרֹ֥ב אֵלָ֛יו מִמִּשְׁפַּחְתּ֖וֹ וְיָרַ֣שׁ אֹתָ֑הּ וְֽהָ֨יְתָ֜ה לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְחֻקַּ֣ת מִשְׁפָּ֔ט כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)
משה רואה את הארץ ונזכר במי מריבה
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עֲלֵ֛ה אֶל־הַ֥ר הָעֲבָרִ֖ים הַזֶּ֑ה וּרְאֵה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וְרָאִ֣יתָה אֹתָ֔הּ וְנֶאֱסַפְתָּ֥ אֶל־עַמֶּ֖יךָ גַּם־אָ֑תָּה כַּאֲשֶׁ֥ר נֶאֱסַ֖ף אַהֲרֹ֥ן אָחִֽיךָ׃
כַּאֲשֶׁר֩ מְרִיתֶ֨ם פִּ֜י בְּמִדְבַּר־צִ֗ן בִּמְרִיבַת֙ הָֽעֵדָ֔ה לְהַקְדִּישֵׁ֥נִי בַמַּ֖יִם לְעֵינֵיהֶ֑ם הֵ֛ם מֵֽי־מְרִיבַ֥ת קָדֵ֖שׁ מִדְבַּר־צִֽן׃ (פ)
בקשת משה ומינוי יהושע
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
יִפְקֹ֣ד יְהוָ֔ה אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה׃
אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַאֲשֶׁ֥ר יוֹצִיאֵ֖ם וַאֲשֶׁ֣ר יְבִיאֵ֑ם וְלֹ֤א תִהְיֶה֙ עֲדַ֣ת יְהוָ֔ה כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ וְסָמַכְתָּ֥ אֶת־יָדְךָ֖ עָלָֽיו׃
וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ אֹת֗וֹ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָעֵדָ֑ה וְצִוִּיתָ֥ה אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם׃
וְנָתַתָּ֥ה מֵהֽוֹדְךָ֖ עָלָ֑יו לְמַ֣עַן יִשְׁמְע֔וּ כָּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וְלִפְנֵ֨י אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ יַעֲמֹ֔ד וְשָׁ֥אַל ל֛וֹ בְּמִשְׁפַּ֥ט הָאוּרִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה עַל־פִּ֨יו יֵצְא֜וּ וְעַל־פִּ֣יו יָבֹ֗אוּ ה֛וּא וְכָל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל אִתּ֖וֹ וְכָל־הָעֵדָֽה׃
וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח אֶת־יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיַּֽעֲמִדֵ֙הוּ֙ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָעֵדָֽה׃
וַיִּסְמֹ֧ךְ אֶת־יָדָ֛יו עָלָ֖יו וַיְצַוֵּ֑הוּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק עוסק בשני מעברים מרכזיים. תחילה בנות צלפחד מבקשות לשמור על נחלת אביהן אף שאין לו בן, ובעקבות בקשתן נקבע סדר ירושה לדורות. אחר כך משה מקבל הודעה על מותו הקרב ומבקש שימונה מנהיג לעדה, וה׳ בוחר ביהושע בן נון.
בנות צלפחד מציגות את בקשתן
מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה, בנות צלפחד ממשפחת מנשה, עומדות לפני משה, אלעזר, הנשיאים והעדה. הן מסבירות שאביהן מת במדבר, לא היה מעדת קורח ולא השאיר בנים, ומבקשות נחלה בתוך משפחת אביהן כדי ששמו לא ייגרע.
משה מביא את המקרה לפני ה׳
משה אינו מכריע בעצמו אלא מביא את משפטן לפני ה׳. ה׳ קובע שבנות צלפחד צודקות ומצווה לתת להן את נחלת אביהן בתוך אחיו.
סדר הירושה
ה׳ קובע כלל לדורות: אם אדם מת בלי בן, בתו יורשת אותו. אם אין בת, הנחלה עוברת לאחיו; אם אין אחים, לאחי אביו; ואם גם הם אינם, לקרוב המשפחה הקרוב ביותר. הדין נקבע כחוקת משפט לבני ישראל.
משה יראה את הארץ אך לא ייכנס אליה
ה׳ אומר למשה לעלות אל הר העברים ולראות את הארץ שניתנה לבני ישראל. לאחר שיראה אותה הוא ייאסף אל עמיו כמו אהרן. הסיבה המוזכרת היא המריית פי ה׳ במי מריבת קדש במדבר צין.
משה מבקש מנהיג לעדה
משה מבקש מה׳ למנות אדם על העדה, מנהיג שיצא ויבוא לפניהם ויוציא ויביא אותם, כדי שעדת ה׳ לא תישאר כצאן בלי רועה.
יהושע מתמנה לעיני העם
ה׳ מצווה את משה לקחת את יהושע בן נון, אדם שיש בו רוח, לסמוך עליו את ידו ולהעמיד אותו לפני אלעזר וכל העדה. משה צריך לתת עליו מהודו. יהושע יהיה קשור גם להכרעת אלעזר במשפט האורים, ומשה מבצע את הציווי לעיני כולם.
בקשת בנות צלפחד יוצרת בפרק סדר ירושה מחייב, ובהמשך מתחיל המעבר הרשמי מהנהגת משה ליהושע, שנבחר ומוצב לעיני אלעזר וכל העדה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המקור עוסק ביוסף ולא בבנות צלפחד
״שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע״
במדבר רבה י״ד:ז׳ שבמקור שסופק עוסק ביוסף הצדיק, בעמידתו מול אשת פוטיפר, בשמירת מצוות ובעלייתו לשלטון במצרים. הוא אינו דן בבנות צלפחד, בייחוסן או בבקשת הנחלה שבפתיחת הפרק. :contentReference[oaicite:0]{index=0} לכן הקשר בין המקור לבין פסוק א׳ אינו ישיר, ואין בסיס להשתמש בו כדי לפרש את מעשיהן או את מניעיהן של הבנות. בפשט הפסוק נמסר ייחוסו של צלפחד עד מנשה בן יוסף ונמסרים שמות חמש בנותיו: מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה.
במדבר רבה י״ד:ז׳ ↗הספרי מדגיש את עמידת בנות צלפחד לפני ההנהגה
״בבית המדרש היו ובאו ועמדו לפניהם״
ספרי במדבר דורש את תיאור עמידת בנות צלפחד לפני משה, אלעזר, הנשיאים והעדה. הוא מביא מחלוקת כיצד להבין את סדר האנשים בפסוק, ואחת הדעות מסבירה שהאירוע התרחש בבית המדרש, שם באו הבנות והציגו את עניינן לפני ההנהגה. הספרי ממשיך לדרוש גם את דבריהן על אביהן ואת ההבחנה בינו לבין קבוצות אחרות במדבר. בפשט פסוק ב׳ עצמו נאמר רק שהן עומדות לפני משה, אלעזר הכוהן, הנשיאים וכל העדה בפתח אוהל מועד. תיאור בית המדרש הוא הרחבה של חז״ל.
ספרי במדבר קל״ג:ג׳ ↗חז״ל דנים אם צלפחד היה המקושש
״מה מדבר שנא' להלן צלפחד אף מדבר האמור כאן צלפחד.״
ספרי זוטא מקשר בין המילים "אבינו מת במדבר" לבין סיפור המקושש ומביא דעה המזהה את צלפחד עם האיש שנמצא מקושש עצים בשבת. לצד זה מובאת התנגדות של רבי שמעון, שמעלה קושי כרונולוגי ומציע זמן אחר למותו של צלפחד. זהו דיון מדרשי שאינו מוכרע מתוך פסוק ג׳ עצמו. בנות צלפחד אומרות שאביהן מת במדבר, שלא היה בתוך עדת קורח ושמת בחטאו שלו, בלי לציין מה היה החטא. לכן אין לשלב את זיהויו עם המקושש בתוך הסיפור הפשוט כאילו הוא נאמר במפורש.
ספרי זוטא ט״ו:ל״ב:א׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מסביר מדוע משה מביא את המשפט לפני ה׳
״רְאוּיָה הָיְתָה פָרָשָׁה זוֹ לְהִכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה, אֶלָּא שֶׁזָּכוּ בְנוֹת צְלָפְחָד וְנִכְתְּבָה עַל יָדָן״
רש״י מציע שני הסברים לכך שמשה מביא את משפט בנות צלפחד לפני ה׳. באחד מהם הוא אומר שההלכה נעלמה ממשה באותו רגע. בהסבר אחר הוא מדגיש את זכותן של בנות צלפחד: הדין היה ראוי להיכתב באמצעות משה, אך הן זכו שהפרשה תיאמר בעקבות פנייתן. הפסוק עצמו אינו מסביר מדוע משה אינו מכריע מיד. הוא רק מספר שמשה מקריב את משפטן לפני ה׳. לכן השאלה אם מדובר בהלכה שנעלמה ממנו או בזכות מיוחדת של הבנות שייכת לפירושו של רש״י בשם חז״ל.
רש״י על במדבר 27:5:1 ↗רש״י מפרש את תפקיד המנהיג שמביא את העם
״ואשר יביאם. בִּזְכֻיּוֹתָיו.״
רש״י מתעכב על בקשת משה למנהיג "אשר יוציאם ואשר יביאם". בפירוש אחד הוא מסביר את "יביאם" כיכולת להביא את העם בזכויותיו של המנהיג. הוא מביא גם דרשה נוספת המדגישה שמשה מבקש שמחליפו יצליח במקום שבו הוא עצמו לא יכניס את ישראל אל הארץ. בפשט פסוק י״ז משה מבקש מנהיג פעיל שיעמוד לפני העדה, יצא ויבוא לפניה ויוביל אותה, כדי שלא תהיה כצאן בלי רועה. רעיון הזכויות של המנהיג הוא פרשנות נוספת ואינו נאמר במפורש בבקשה.
רש״י על במדבר 27:17:3 ↗הרמב״ן מדגיש שדיני הירושה חלים לדורות
״שֶׁיִּהְיֶה הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה לְדוֹרוֹת, לֹא בְּנַחֲלַת הָאָרֶץ עַתָּה בִּלְבָד״
הרמב״ן מפרש את המילים "והיתה לבני ישראל לחוקת משפט" וקובע שהכלל שניתן כאן אינו מוגבל לחלוקת הארץ באותו דור. לדעתו, זהו סדר ירושה קבוע לדורות, החל כאשר אדם מת ויש צורך להעביר את נחלתו ליורשיו. הפירוש נשען ישירות על לשון "חוקת משפט", שמרחיבה את ההכרעה מעבר למקרה הפרטי של בנות צלפחד. בפשט הפסוקים כבר מופיע סדר הירושה: בת כשאין בן, אחר כך אחים, אחי האב ולבסוף הקרוב מן המשפחה. הרמב״ן מדגיש את תחולתו המתמשכת של הסדר הזה.
רמב״ן על במדבר 27:11:1 ↗אבן עזרא מסביר את סמיכת היד על יהושע
״להראות את ישראל שהוא במקומו ועליו סמך״
אבן עזרא מפרש את הציווי למשה לסמוך את ידו על יהושע כמעשה פומבי שמבהיר לישראל שיהושע עומד במקומו של משה כמנהיג שעליו הוא סומך. לפי הפירוש, פעולת הסמיכה איננה רק מחווה פרטית בין משה ליהושע אלא סימן הנראה לעדה. הפסוק עצמו אומר לקחת את יהושע, המתואר כאיש שיש בו רוח, ולסמוך עליו את היד. הפסוקים הבאים אכן דורשים להעמיד אותו לפני אלעזר ולפני כל העדה. ההסבר המדויק שסמיכת היד נועדה להראות שהוא מחליפו של משה הוא פירושו של אבן עזרא.
אבן עזרא על במדבר 27:18:2 ↗