ישראל התיישבה בשטים, והעם התחיל לחטוא לבנות מואב.
וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב׃במדבר · פרק כה׳
עבודת בעל פועור, מעשה פינחס וברית השלום
תיאור עבודת המזבח בבעל פועור, סיום המגיפה על ידי פינחס, ברית השלום שקיבל הכהנים, והמלחמה בבני מדין.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
במדבר כה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
עבודת בעל פועור
הנשים קראו לעם להקריב זבחים לאלוהיהן, והעם אכל והשתחווה לאלוהיהן.
וַתִּקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶֽן׃ישראל נסמכה לעבודת בעל פעור, והאל כעס על ישראל.
וַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃השם אמר למשה: קח את כל ראשי העם והחשף אותם להשם מול השמש, כדי שחרון אפ ה' יסור מישראל.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַ֚ח אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַיהוָ֖ה נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ וְיָשֹׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־יְהוָ֖ה מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ה–ח
פינחס וסיום המגיפה
משה אמר לשופטי ישראל: תהרגו את האנשים שלכם שהתקרבו לבעל פעור.
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־שֹׁפְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר׃והנה איש מבני ישראל הגיע והביא את האישה המדיאנית לאחיו, מול עיני משה ועיני כל קהלת בני ישראל, והם היו בוכים. אז נפתח אוהל מועד.
וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֣מָּה בֹכִ֔ים פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ראה זאת, קם מתוך הקהל ולקח חנית בידו.
וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קָם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ׃האיש הישראלי ניגש אל האוהל, ופינחס דקר את שניהם, את האיש הישראלי ואת האישה אל המדבקה שלה, ואז הנגע הפסיק מבין בני ישראל.
וַ֠יָּבֹא אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ט–יב
פינחס וברית השלום
המתים במגפה היו עשרים וארבעה אלף.
וַיִּהְי֕וּ הַמֵּתִ֖ים בַּמַּגֵּפָ֑ה אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃ (פ)ואז הַשֵׁם דיבר אל משה ואמר:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן הרגיע את כעסי על בני ישראל, כי בקנאותו הוא קנא עבורי בתוכם, אך אני לא כיליתי את בני ישראל בקנאותי.
פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃לכן תגיד לו: הנה אני נותן לו את ברית השלום שלי.
לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃יג–טז
ברית כהונה וזהות המשיבים
היה לו ולזרעו אחריו ברית כהונה לעולם, בגלל שהקנא לאלוהיו וכפר על בני ישראל.
וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ושם האיש הישראלי שנפגע כשעמד מול המדיאני, זמרי בן סלו, שהיה נשיא בית אב בשבט שמעון.
וְשֵׁם֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמֻּכֶּ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֻכָּה֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית זִמְרִ֖י בֶּן־סָל֑וּא נְשִׂ֥יא בֵֽית־אָ֖ב לַשִּׁמְעֹנִֽי׃ושם האישה המדיאנית שנפגעת, כזבי בת צור, שהייתה ראש משפחות בבית אב במידן.
וְשֵׁ֨ם הָֽאִשָּׁ֧ה הַמֻּכָּ֛ה הַמִּדְיָנִ֖ית כָּזְבִּ֣י בַת־צ֑וּר רֹ֣אשׁ אֻמּ֥וֹת בֵּֽית־אָ֛ב בְּמִדְיָ֖ן הֽוּא׃ (פ)ואז הַשֵּׁם דיבר אל משה ואמר:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃יז–יח
הַצְצָה עַל הַמִּדְיָנִים
תַּכְלִית כְּדֵי לְהַכְנִיס בְּמַאֲמָץ עַל הַמִּדְיָנִים וְלִכְבוֹשׁ אוֹתָם.
צָר֖וֹר אֶת־הַמִּדְיָנִ֑ים וְהִכִּיתֶ֖ם אוֹתָֽם׃כִּי הֵם מַעֲרִיכִים עִמָּכֶם דִּבּוּר בַּמַּחֲנוֹת שֶׁהִגִּיעוּ אֲלֵיכֶם בְּסִבַּת מַעֲשֵׂי פְּעוֹר, וּבְסִבַּת הַדִּבּוּר עַל כָּזְבִי בַּת הַנְּשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם, שֶׁהִיא נֶחְבְּטָה בְּיוֹם הַמַּגֵּפָה בִּסְבָב בְּעִקְרוֹת פְּעוֹר.
כִּ֣י צֹרְרִ֥ים הֵם֙ לָכֶ֔ם בְּנִכְלֵיהֶ֛ם אֲשֶׁר־נִכְּל֥וּ לָכֶ֖ם עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וְעַל־דְּבַ֞ר כָּזְבִּ֨י בַת־נְשִׂ֤יא מִדְיָן֙ אֲחֹתָ֔ם הַמֻּכָּ֥ה בְיוֹם־הַמַּגֵּפָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּעֽוֹר׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
עבודת בעל פועור
וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב׃
וַתִּקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶֽן׃
וַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַ֚ח אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַיהוָ֖ה נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ וְיָשֹׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־יְהוָ֖ה מִיִּשְׂרָאֵֽל׃
ה–ח
פינחס וסיום המגיפה
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־שֹׁפְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר׃
וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֣מָּה בֹכִ֔ים פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קָם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ׃
וַ֠יָּבֹא אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
ט–יב
פינחס וברית השלום
וַיִּהְי֕וּ הַמֵּתִ֖ים בַּמַּגֵּפָ֑ה אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃ (פ)
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃
לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃
יג–טז
ברית כהונה וזהות המשיבים
וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וְשֵׁם֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמֻּכֶּ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֻכָּה֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית זִמְרִ֖י בֶּן־סָל֑וּא נְשִׂ֥יא בֵֽית־אָ֖ב לַשִּׁמְעֹנִֽי׃
וְשֵׁ֨ם הָֽאִשָּׁ֧ה הַמֻּכָּ֛ה הַמִּדְיָנִ֖ית כָּזְבִּ֣י בַת־צ֑וּר רֹ֣אשׁ אֻמּ֥וֹת בֵּֽית־אָ֛ב בְּמִדְיָ֖ן הֽוּא׃ (פ)
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
יז–יח
הַצְצָה עַל הַמִּדְיָנִים
צָר֖וֹר אֶת־הַמִּדְיָנִ֑ים וְהִכִּיתֶ֖ם אוֹתָֽם׃
כִּ֣י צֹרְרִ֥ים הֵם֙ לָכֶ֔ם בְּנִכְלֵיהֶ֛ם אֲשֶׁר־נִכְּל֥וּ לָכֶ֖ם עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וְעַל־דְּבַ֞ר כָּזְבִּ֨י בַת־נְשִׂ֤יא מִדְיָן֙ אֲחֹתָ֔ם הַמֻּכָּ֥ה בְיוֹם־הַמַּגֵּפָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּעֽוֹר׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את המשך המגיפה בארץ, את פעולתו של פינחס להפסקת המחלה ואת ההשלכות של המלחמה בבני מדין.
פסוקים א–ד
עבודת בעל פועור
עם ישראל מתיישב בשטים ומתחיל לקיים יחסים עם בנות מואב. כתוצאה מכך, העם משתתף בטקסים דתיים של מואב, כולל אכילה והשתחייה לאלוהיהן וקשר לבעל פועור. בעקבות מעשים אלו, כעס אלוהי מתעורר, והשם מצווה על משה להעניש את מנהיגי העם בפני השמש כדי להרגיע את חרון האף.
פסוקים ה–ח
פינחס וסיום המגיפה
לאחר פקודת משה לשופטים להעניש את המשתתפים בעבודת בעל פעור, איש מישראל מביא אישה מדיאנית בגלוי. פינחס בן אלעזר קם מתוך הקהל ודקר את שניהם בחנית, ובכך מנע את המשך המגיפה בתוך עם ישראל.
פסוקים ט–יב
פינחס וברית השלום
בפרשה זו מתואר מספר המתים במגפה, עשרים וארבעה אלף איש. הַשֵׁם מדבר אל משה ומציין שפינחס בן אלעזר הרגיע את כעס הַשֵׁם על ישראל בזכות קנאותו. בעקבות מעשה זה, הַשֵׁם קובע לתת לפינחס ברית של שלום.
פסוקים יג–טז
ברית כהונה וזהות המשיבים
פסוקים אלו מתארים את הברית הנצחית של כהונה לזרעו של פנחס, בזכות קנאותו לאלוהים וכיפרו על ישראל. כמו כן, מצוינים שמותיהם של זמרי בן סלו מהשבט שמעון והאישה המדיאנית כזבי בת צור. לאחר מכן, הַשֵּׁם פונה אל משה כדי לדבר אליו.
פסוקים יז–יח
הַצְצָה עַל הַמִּדְיָנִים
הַצְצָה עַל הַמִּדְיָנִים וְהַצְצָה עַל הַמַּחֲנוֹת שֶׁהֵם הֵגִיעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל. הַמִּדְיָנִים מַעֲרִיכִים דִּבּוּר בַּמַּחֲנוֹת בְּסִבַּת מַעֲשֵׂי פְּעוֹר וְהַקְשָׁרַת הַדִּבּוּר עַל כָּזְבִי בַּת הַנְּשִׂיא מִדְיָן, שֶׁנֶחְבְּטָה בְּיוֹם הַמַּגֵּפָה.
הפרק מסתיים בתיאור המלחמה של בני ישראל נגד בני מדין.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המעמד המפואר והנפילה של עם ישראל
״רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ אוֹמֵר: כְּשֶׁיָּרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי לִיתֵּן הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, יָרְדוּ עִמּוֹ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַלְאָכִים כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל״
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מַתְחִיל בַּתְּיאּוּר הַמַּעֲמָד הַנֶּעֱלֶה שֶׁל מַעֲמַד הָתוֹרָה. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָרַד לְהַעֲנִיק אֶת הַתּוֹרָה בְּהַר סִינַי, יָרְדוּ עִמּוֹ שִׁשִּׁים רִבּוֹן מַלְאָכִים, בְּכַמָּה שֶׁל שִׁשִּׁים רִבּוֹן גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל. הַמַּלְאָכִים הָיוּ כְּמַלְאָכֵי הַשָּׁרֵת, וְעָטְרוּ אֶת כָּל הָעָם בְּכֶתֶר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ. בַּתְּקִיפָה זוֹ, הָעוֹלָם הָיָה טוֹב וּנְקִי, לְלאֹת הַמַּלְאָךְ הַמָּוֶת לֹא הָיָה לוֹ שִׁלְטוֹן, וְהָאָדָם לֹא הֵפִיץ לֹא צֹאָה. הַטֶּקסט מְסַפֵּר כַּמּוּ שֶׁהַמַּעֲמָד הַזֶּה הִשְׁתַּנָּה בִּגְלַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. הַשֵּׁם כָּעַס וְהִגְדִּיר אֶת הַמַּצָּב הַחָדָשׁ: מִמַּעֲמָד שֶׁל בְּנֵי אֱלֹהִים וּבְנֵי עֶלְיוֹן, הַעָם הָפַךְ לְבָשָׂר וָדָם שֶׁיֵּצֵא לַמָּוֶת וְיִפֹּל כְּכָל שַׂר. הַמַּעֲטָר הַמְפֹרָשׁ הָיָה תַּלְְוַי בְּמַחְיָה שֶׁנִּבְרְאָה, וּכְשֶׁהַמַּעֲשֶׂה הַגָּרוּעַ קָרָה, הַמְּמַשִּׁים הָיוּ הַמּוֹת וְהַחֲלָשׁוֹן.
פרקי דרבי אליעזר מ״ז:א׳ ↗מה המשמעות של המקום שבו ישבת ישראל?
״״וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שִׁטִּים שְׁמָהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁנִּתְעַסְקוּ בְּדִבְרֵי שְׁטוּת.״
הפסוק מספר שישראל התיישבו באזור שנקרא שִׁטִּים. חז"ל מציעים שתי דרכים להבין את השם הזה. רבּי אליעזר טוען שזה פשוט השם של המקום הזה, וקראו לו שִׁטִּים. מצד שני, רבּי יהושע מפרש את השם בצורה אחרת. לדעתו, השם הזה מתאר את האנשים שחיו שם, כי הם היו עסוקים בנושאים משפטיים ובהחלטות של שְׁטוּת, כלומר בעניינים שאינם פשוטים או ברורים. המפרש מציג את שתי הדעות הללו כהסברים שונים למקור השם.
סנהדרין ק״ו א:י״ב ↗בעקבות המפרשים
העונש על עבודת הכשדים
״והוקע אותם. אֶת הָעוֹבְדִים:״
בְּפֶרֶק הַזֶּה, רַשִּׁי מַסְבִּיר אֶת הַמִּלָּה "וְהָעֹקֵעַ אֹתָם". הוּא מַסְבִּיר שֶׁהָעוֹנֶשׁ הַכָּבֵד הָיָה כְּדֵי לְמַנְעוּת הָעוֹבְדִים אֶת הָאֱלֹהִים הַזָּרִים. הַמַּטָרָה הָיְתָה לְעַקֵּר מִן הָעוֹלָם אֶת הַהַשְׁפָּעָה הַשְּׁגוּיָה שֶׁל הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה. רַשִּׁי מַתְרִיע עַל הַקְשֶׁר הַיְּכֵלִי בֵּין הַמִּשְׁפָּט לְבֵין הַכְּוָנַת הַלֵּב, וְמַדְגִּישׁ שֶׁהָעוֹבְדִים הָיוּ הַגּוֹרֵם לַחֲטָא. הַתּוֹרָה מַבְדִּיל בְּעוֹבֵד הָאֱלֹהִים לְבֵין עֹבְדֵי הַכְּשֵׁדִים, וּמְבִיא אֶת הַנִּיב הַמְּדַויֵק מִן הַמִּקְרָא.
רש״י על במדבר 25:4:2 ↗השתיקה המוסרית
״ושם איש ישראל וגו'. בְּמָקוֹם שֶׁיִּחֵס אֶת הַצַּדִּיק לְשֶׁבַח, יִחֵס אֶת הָרָשָׁע לִגְנַאי (תנחומא):״
בְּמָקוֹם שֶׁהַתּוֹרָה בּוֹחֶנֶת אֶת הָרָשָׁע, הִיא מַחְמִירָה עִמּוֹ וְאֵינָהּ מַרְפִּיאָה אוֹ מְצַדֶּקֶת אוֹתוֹ. בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵשׁ בָּתוֹךְ הַטֶּקסט צורך לְהַחְמִיר, הַתּוֹרָה בּוֹחֶרֶת לְהַשְׁאִיר אֶת הָרָשָׁע בְּמַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה וּלְמַנְעוֹת לוֹ שֶׁבַח. הַתַּנְחוּמָא מְסַבֵּר שֶׁכְּאִם הָיָה צָרִיךְ לְהַחְמִיר עַל הָרָשָׁע כְּדֵי לִמְנֹעַ לוֹ גְּנִיאָה, הַתּוֹרָה עָשְׂתָה זאת. זֶה מַדְגִּישׁ אֶת הַמּוּסָר הַמְּשֻׁלָּם שֶׁבְּשֶׁבַח הַצַּדִּיקִים, כְּשֶׁהַתּוֹרָה יוֹתֶר מִמֶּה שֶׁנּוּכָל לְהַחְמִיר עַל הָרָשָׁע, הִיא מְחַמֶּרֶת עַל הַצַּדִּיק כְּדֵי לְהַגְבִּיל אֶת הַשֶּׁבַח שֶׁלּוֹ.
רש״י על במדבר 25:14:1 ↗