בלעם ראה שטוב בעיני ה׳ לברך את ישראל. הפעם הוא לא הלך כמו בפעמים הקודמות לקראת ניחושים, אלא הפנה את פניו אל המדבר.
וַיַּ֣רְא בִּלְעָ֗ם כִּ֣י ט֞וֹב בְּעֵינֵ֤י יְהוָה֙ לְבָרֵ֣ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹא־הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם־בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו׃במדבר · פרק כד׳
בלעם מברך את ישראל ונושא משלים על העתיד
בלעם מבין שה׳ רוצה לברך את ישראל, רואה את העם מסודר לפי שבטיו ונושא ברכה נוספת. בלק כועס ומגרש אותו, אך בלעם ממשיך ואומר מה עתיד ישראל לעשות למואב ולעמים נוספים, ובהם אדום, עמלק והקיני.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
במדבר כד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
בלעם רואה את ישראל ומברך בפעם השלישית
בלעם הרים את עיניו וראה את ישראל שוכן לפי שבטיו, ורוח אלוהים הייתה עליו.
וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃בלעם נשא את דבריו ואמר: נאום בלעם בן בעור, נאום האיש המכונה שְׁתֻם העין.
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃על המילים
הביטוי "שתם העין" נדיר ומשמעותו המדויקת נתונה לפרשנות.
נאום מי ששומע את דברי אל, רואה מחזה של שדי, נופל ועיניו גלויות.
נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃כמה יפים אוהליך, יעקב, ומשכנותיך, ישראל.
מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃הם פרושים כמו נחלים, כמו גנים ליד נהר, כמו אֲהָלִים שה׳ נטע וכמו ארזים ליד מים.
כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם׃על המילים
המילה "אהלים" כאן נתונה לפרשנות ואינה בהכרח המילה "אוהלים" במשמעות של מקום מגורים.
מים יזלגו מדליו, וזרעו יהיה במים רבים. מלכו יהיה רם מאגג, ומלכותו תתנשא.
יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ׃אל הוא שמוציא אותו ממצרים, ויש לו עוצמה כמו ראם. הוא יאכל את הגויים שהם אויביו, ישבור את עצמותיהם וימחץ אותם בחציו.
אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ׃הוא כרע ושכב כמו אריה וכלביא; מי יקים אותו? מי שמברך אותך מבורך, ומי שמקלל אותך מקולל.
כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃כעסו של בלק ותשובת בלעם
בלק כעס מאוד על בלעם והכה את כפות ידיו זו בזו. הוא אמר לבלעם: קראתי לך כדי לקלל את אויביי, והנה בירכת אותם שלוש פעמים.
וַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃ועכשיו ברח לך למקומך. אמרתי שאכבד אותך מאוד, אבל ה׳ מנע ממך את הכבוד הזה.
וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְהוָ֖ה מִכָּבֽוֹד׃בלעם אמר לבלק: הרי כבר אמרתי גם לשליחים ששלחת אליי:
וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל־מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר׃גם אם בלק ייתן לי בית מלא כסף וזהב, לא אוכל לעבור על דבר ה׳ ולעשות מעצמי דבר טוב או רע. אדבר את מה שה׳ ידבר.
אִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֮ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃ועכשיו אני חוזר אל עמי. בוא, אייעץ לך ואומר לך מה העם הזה יעשה לעמך באחרית הימים.
וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃המשל על יעקב, מואב ואדום
בלעם נשא את דבריו ואמר: נאום בלעם בן בעור, נאום האיש המכונה שְׁתֻם העין.
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃על המילים
כמו בפסוק ג׳, משמעות הביטוי "שתם העין" אינה חד-משמעית.
נאום מי ששומע את דברי אל ויודע דעת עליון, רואה מחזה של שדי, נופל ועיניו גלויות.
נְאֻ֗ם שֹׁמֵ֙עַ֙ אִמְרֵי־אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃אני רואה אותו, אבל לא עכשיו; אני מביט בו, אבל הוא לא קרוב. כוכב יצא מיעקב ושבט יקום מישראל. הוא ימחץ את קצות מואב ויהרוס את כל בני שת.
אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃על המילים
הדימויים "כוכב" ו"שבט" והפועל "קרקר" הם לשון שירית, ופרטיהם נתונים לפרשנות.
אדום תהיה לנחלה, וגם שעיר, ארץ אויביו, תהיה לנחלה; וישראל יעשה חיל.
וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃מיעקב יצא מי שימשול, והוא יאבד את השריד מן העיר.
וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר׃על המילים
הנושא של הפועל "וירד" אינו נקוב במפורש, והפסוק מנוסח בשירה מקוצרת.
עמלק, הקיני, אשור וכתים
בלעם ראה את עמלק ונשא את דבריו: עמלק הוא ראשית גויים, וסופו יהיה אבדון.
וַיַּרְא֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃על המילים
הביטוי "ראשית גויים" קצר ויכול להתפרש בכמה דרכים.
בלעם ראה את הקיני ונשא את דבריו: מושבך איתן, וקינך מונח בסלע.
וַיַּרְא֙ אֶת־הַקֵּינִ֔י וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר אֵיתָן֙ מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וְשִׂ֥ים בַּסֶּ֖לַע קִנֶּֽךָ׃אבל קין יהיה לבער; עד מתי? אשור ייקח אותך בשבי.
כִּ֥י אִם־יִהְיֶ֖ה לְבָ֣עֵֽר קָ֑יִן עַד־מָ֖ה אַשּׁ֥וּר תִּשְׁבֶּֽךָּ׃על המילים
מבנה המשפט בפסוק קשה, והיחס המדויק בין "קין", הביעור והשבי בידי אשור נתון לפרשנות.
בלעם נשא את דבריו ואמר: אוי, מי יחיה כאשר אל יעשה את הדבר הזה?
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר א֕וֹי מִ֥י יִחְיֶ֖ה מִשֻּׂמ֥וֹ אֵֽל׃על המילים
המילה "משומו" נדירה, ולכן הניסוח משמר את משמעותה הכללית בלי לקבוע את כל פרטיה.
אוניות יבואו מכיוון כתים ויענו את אשור ויענו את עבר, וגם הוא סופו לאבדון.
וְצִים֙ מִיַּ֣ד כִּתִּ֔ים וְעִנּ֥וּ אַשּׁ֖וּר וְעִנּוּ־עֵ֑בֶר וְגַם־ה֖וּא עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃על המילים
לא ברור לגמרי למי מתייחס הכינוי "גם הוא" בסיום הפסוק.
בלעם קם, הלך וחזר למקומו, וגם בלק הלך לדרכו.
וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
בלעם רואה את ישראל ומברך בפעם השלישית
וַיַּ֣רְא בִּלְעָ֗ם כִּ֣י ט֞וֹב בְּעֵינֵ֤י יְהוָה֙ לְבָרֵ֣ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹא־הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם־בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו׃
וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃
נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃
מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃
כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם׃
יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ׃
אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ׃
כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃
כעסו של בלק ותשובת בלעם
וַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃
וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְהוָ֖ה מִכָּבֽוֹד׃
וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל־מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר׃
אִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֮ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃
וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃
המשל על יעקב, מואב ואדום
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃
נְאֻ֗ם שֹׁמֵ֙עַ֙ אִמְרֵי־אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃
אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃
וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃
וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר׃
עמלק, הקיני, אשור וכתים
וַיַּרְא֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃
וַיַּרְא֙ אֶת־הַקֵּינִ֔י וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר אֵיתָן֙ מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וְשִׂ֥ים בַּסֶּ֖לַע קִנֶּֽךָ׃
כִּ֥י אִם־יִהְיֶ֖ה לְבָ֣עֵֽר קָ֑יִן עַד־מָ֖ה אַשּׁ֥וּר תִּשְׁבֶּֽךָּ׃
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר א֕וֹי מִ֥י יִחְיֶ֖ה מִשֻּׂמ֥וֹ אֵֽל׃
וְצִים֙ מִיַּ֣ד כִּתִּ֔ים וְעִנּ֥וּ אַשּׁ֖וּר וְעִנּוּ־עֵ֑בֶר וְגַם־ה֖וּא עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃
וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
בלעם מבין שה׳ רוצה לברך את ישראל ואינו חוזר לחפש ניחושים. הוא רואה את ישראל שוכן לפי שבטיו, ורוח אלוהים שורה עליו. דבריו מתארים את יופיו, כוחו ומלכותו של ישראל, ובהמשך עוברים לחזון על עמים ואירועים עתידיים.
בלעם מפסיק לחפש ניחושים
בלעם רואה שטוב בעיני ה׳ לברך את ישראל, ולכן אינו פועל כמו בפעמים הקודמות. הוא מפנה את פניו אל המדבר, רואה את ישראל מסודר לפי שבטיו, ורוח אלוהים שורה עליו.
ברכת האוהלים וכוחו של ישראל
בלעם פותח בתיאור עצמו כמי ששומע את דברי אל ורואה מחזה של שדי. הוא משבח את אוהלי יעקב ומשכנות ישראל, מדמה אותם לנחלים, גנים וארזים ליד מים, ומתאר מלכות מתרוממת וכוח המתגבר על אויבים.
בלק כועס ושולח את בלעם
בלק כועס על כך שבלעם בירך את ישראל שלוש פעמים. הוא אומר לו לחזור למקומו וטוען שה׳ מנע ממנו את הכבוד שהובטח לו. בלעם משיב שכבר הזהיר את שליחי בלק שלא יעבור על דבר ה׳ גם תמורת כסף וזהב.
בלעם מודיע על העתיד
לפני שהוא חוזר לעמו, בלעם אומר לבלק שיספר לו מה יעשה ישראל לעמו באחרית הימים. הוא מתאר כוכב היוצא מיעקב ושבט הקם מישראל, פגיעה במואב, ירושת אדום ושעיר ושליט היוצא מיעקב.
משלים על עמים נוספים
בלעם נושא דברים על עמלק ועל סופו, על הקיני ועל שביו בידי אשור, ולאחר מכן מזכיר אוניות הבאות מכיוון כתים ופוגעות באשור ובעבר. חלק מן הניסוחים בשירה קצרים ועמומים.
בלעם ובלק נפרדים
לאחר סיום המשלים בלעם קם וחוזר למקומו, וגם בלק הולך לדרכו.
הניסיון של בלק להביא קללה על ישראל מסתיים בברכה נוספת ובסדרת משלים על עתידם של ישראל ושל עמים אחרים, ולאחריהם בלעם ובלק נפרדים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מדרש אבא גוריון דורש את ראייתו של בלעם
״לפי שמראית עיניהם של רשעים מורידים אותם לגיהנם״
מדרש אבא גוריון עוסק בדמויות שונות שעליהן נאמר "וירא", ובהן עשו, בלק, בלעם והמן. הוא מציג דרשה כללית שלפיה ראייתם של רשעים מובילה אותם למקום שלילי, ולעומתם ראייתם של צדיקים מובילה לשמחה ולעלייה. בתוך הרשימה הוא מזכיר במפורש את "וירא בלעם" שבתחילת פרקנו. :contentReference[oaicite:0]{index=0} זהו פירוש מדרשי של חז״ל. בפשט פסוק א׳ נאמר שבלעם רואה שטוב בעיני ה׳ לברך את ישראל, ולכן משנה את דרך פעולתו ואינו הולך שוב לקראת ניחושים. הפסוק עצמו אינו מנסח כלל מוסרי על עצם הראייה ואינו מתאר כאן עונש הנובע ממנה.
ספרי דאגדתא על מגילת אסתר, מדרש אבא גוריון ג׳:ו׳ ↗במדבר רבה מייחס לבלעם עין רעה
״עַיִן רָעָה״
במדבר רבה דן בדמותו של בלעם דרך אירועי הפרק הקודם ומונה בו שלוש תכונות שליליות. אחת מהן היא "עין רעה", והמדרש מקשר אותה לפסוק בפרקנו שבו בלעם נושא את עיניו ורואה את ישראל שוכן לפי שבטיו. בכך חז״ל מעניקים משמעות מוסרית למעשה הראייה עצמו. בפשט פסוק ב׳ אין תיאור של תכונה שלילית. נאמר רק שבלעם מרים את עיניו, רואה את ישראל מסודר לפי שבטיו, ורוח אלוהים שורה עליו. הגדרת הראייה כ"עין רעה" היא הערכה מדרשית של חז״ל ואינה מוכנסת לתיאור המקראי עצמו.
במדבר רבה כ׳:י׳ ↗במדבר רבה קושר את שתום העין לסיפור קודם על בלעם
״תֵּצֵא עֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כד, ג): שְׂתֻם הָעָיִן״
במדבר רבה חוזר לשיחה שבין אלוהים לבלעם בפרק הקודם ומפתח אותה כמבחן לאופיו של בלעם. במסגרת הדרשה הוא קושר את הביטוי "שתם העין" לתוצאה של ניסיונו לפגוע בישראל ומציג אותו כעונש הקשור לעינו של בלעם. בפשט פסוק ג׳ בלעם מציג את עצמו בתואר "הגבר שתם העין". משמעות הביטוי עצמו אינה ברורה לחלוטין, והפסוק אינו מספר כיצד הגיע בלעם למצב המתואר ואינו קושר אותו במפורש לעונש. הסיפור הסיבתי שמביא המדרש הוא רובד של חז״ל.
במדבר רבה כ׳:ו׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מפרש את המילה אהלים כצמח
״כאהלים. כְּתַרְגּוּמוֹ״
רש״י מתעכב על המילה "כאהלים" בפסוק ו׳ ומפנה לתרגום ולפסוק בתהילים שבו מופיעים "מור ואהלות". לפי פירושו, אין הכוונה כאן לאוהלי מגורים אלא לצמח בשם אֲהָלִים, שמופיע בתוך סדרת הדימויים הצמחיים של הברכה. בפשט דברי בלעם משווים את ישראל לנחלים, לגנים ליד נהר, ל"אהלים" שה׳ נטע ולארזים ליד מים. המילה עצמה יכולה להטעות קורא מודרני מפני שהיא נראית כמו "אוהלים". זיהויה המדויק כצמח בושם הוא פירושו של רש״י ואינו מפורש בפסוק.
רש״י על במדבר 24:6:2 ↗רש״י מבין את וירד כשליט נוסף מיעקב
״וירד מיעקב. וְעוֹד יִהְיֶה מוֹשֵׁל אַחֵר מִיַּעֲקֹב:״
רש״י מפרש את המילים "וירד מיעקב" בפסוק י״ט כלשון של שלטון. לדבריו, בלעם מנבא שיהיה מושל נוסף שיצא מיעקב. כך הוא משלים את הדימויים הקודמים של הכוכב והשבט בתיאור של הנהגה וכוח מדיני. הפסוק עצמו קצר מאוד ואינו מציין במפורש מי הנושא של "וירד". הוא ממשיך מיד במילים "והאביד שריד מעיר". לכן התרגום המודרני מבהיר שמדובר במי שימשול, אך שומר בהערה את העובדה שהניסוח השירי אינו מפרט את זהותו.
רש״י על במדבר 24:19:1 ↗הרמב״ן קורא את דברי בלעם כהגנה בפני בלק
״הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ יִתְנַצֵּל בִּלְעָם עַתָּה״
הרמב״ן מפרש את תשובת בלעם לבלק בפסוק י״ב כהצטדקות: בלעם מזכיר שכבר אמר לשליחים שלא יוכל לעבור על פי ה׳. הרמב״ן משווה זאת להתנהגותו בהמשך הסיפור הקודם וטוען שאף על פי שאמר את הדברים, מעשיו יצרו בהמשך ציפייה שעדיין יוכל לקלל, עד אזהרת המלאך בדרך. זו קריאה פרשנית המחברת בין כמה שלבים בסיפור. בפשט פסוקים י״ב–י״ג בלעם פשוט מזכיר לבלק את האזהרה שמסר לשליחיו ומדגיש שגם כסף וזהב אינם מאפשרים לו לומר דבר מלבו בניגוד לדבר ה׳.
רמב״ן על במדבר 24:12:1 ↗אבן עזרא מפרש את עמלק כראשון שנלחם בישראל
״ופירושו כי הוא הגוי הנלחם עם ישראל בראשונה״
אבן עזרא דן בביטוי "ראשית גוים עמלק" ומציע שאין הכוונה שעמלק היה החשוב או העליון שבכל העמים. לדעתו, "ראשית" מציינת כאן את העובדה שעמלק היה העם הראשון שנלחם בישראל. הוא ממשיך ומקשר את "אחריתו עדי אבד" להמשך ההיסטורי של עמלק. בפשט פסוק כ׳ בלעם רואה את עמלק ואומר עליו "ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד". הביטוי "ראשית גוים" אינו מסביר בעצמו באיזה מובן עמלק הוא ראשון. ההסבר שמדובר בראשון שנלחם בישראל הוא פירושו של אבן עזרא.
אבן עזרא על במדבר 24:20:1 ↗