בלעם אמר לבלק: בנה לי כאן שבעה מזבחות, והכן לי כאן שבעה פרים ושבעה אילים.
וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃במדבר · פרק כג׳
בלעם מברך את ישראל במקום לקלל
בלק ובלעם בונים מזבחות ומקריבים קרבנות בניסיון להביא קללה על ישראל. פעמיים ה׳ שם דבר בפי בלעם, ובמקום לקלל הוא מתאר את ישראל כעם מבורך שאי אפשר להפוך את ברכתו. בלק מנסה להעביר את בלעם למקום שלישי, והפרק מסתיים בהכנות לניסיון נוסף.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
במדבר כג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הקרבנות והברכה הראשונה
בלק עשה כפי שבלעם אמר. בלק ובלעם העלו על כל מזבח פר ואיל.
וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃בלעם אמר לבלק: הישאר ליד העולה שלך, ואני אלך. אולי ה׳ ייפגש איתי, ומה שיראה לי אגיד לך. בלעם הלך לבדו.
וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֮ עַל־עֹלָתֶךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֵ֤ה יְהוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה־יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי׃על המילים
המילה "שפי" נדירה ומשמעותה המדויקת אינה ודאית; כאן היא מתארת את אופן הליכתו של בלעם בלי להוסיף פרטים שאינם מפורשים.
אלוהים נפגש עם בלעם, ובלעם אמר לו: ערכתי את שבעת המזבחות והעליתי פר ואיל על כל מזבח.
וַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת־שִׁבְעַ֤ת הַֽמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃ה׳ שם דבר בפי בלעם ואמר לו: חזור אל בלק וכך תדבר.
וַיָּ֧שֶׂם יְהוָ֛ה דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃בלעם חזר אליו, ובלק עמד ליד העולה שלו יחד עם כל שרי מואב.
וַיָּ֣שָׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל־עֹלָת֑וֹ ה֖וּא וְכָל־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃בלעם נשא את דבריו ואמר: בלק מלך מואב הביא אותי מארם, מהרי קדם, ואמר לי: בוא וקלל עבורי את יעקב, בוא ועורר זעם על ישראל.
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃איך אקלל את מי שאל לא קילל? ואיך אעורר עליו זעם כשה׳ לא זעם עליו?
מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהוָֽה׃מראש הסלעים אני רואה אותו, ומן הגבעות אני מביט בו. זה עם ששוכן לבדו ואינו נמנה בין הגויים.
כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃מי יכול למנות את עפר יעקב ולספור את רבע ישראל? הלוואי שאמות מות ישרים ושסופי יהיה כמו שלהם.
מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃על המילים
הביטוי "רבע ישראל" קשה ואינו מפורש כאן באופן חד; הוא נשמר בלי לקבוע פירוש מדויק.
בלק אמר לבלעם: מה עשית לי? הבאתי אותך כדי לקלל את אויביי, והנה דווקא בירכת אותם.
וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ׃בלעם ענה: הרי אני חייב להקפיד לומר את מה שה׳ שם בפי.
וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְהוָה֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר׃המקום השני והברכה השנייה
בלק אמר לו: בוא איתי בבקשה למקום אחר שממנו תראה את העם. תראה רק את קצהו ולא את כולו, ומשם קלל אותו עבורי.
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו בָּלָ֗ק לך־[לְכָה־] נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקָבְנוֹ־לִ֖י מִשָּֽׁם׃בלק לקח את בלעם אל שדה צופים, אל ראש הפסגה. הוא בנה שבעה מזבחות והעלה פר ואיל על כל מזבח.
וַיִּקָּחֵ֙הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֙בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃בלעם אמר לבלק: הישאר כאן ליד העולה שלך, ואני אלך מכאן להיפגש.
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־בָּלָ֔ק הִתְיַצֵּ֥ב כֹּ֖ה עַל־עֹלָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִ֖י אִקָּ֥רֶה כֹּֽה׃על המילים
הביטוי "אקרה כה" קצר ויכול להתפרש בכמה דרכים; ההקשר הוא יציאת בלעם לקראת מפגש שבו יקבל את דבר ה׳.
ה׳ נפגש עם בלעם, שם דבר בפיו ואמר לו: חזור אל בלק וכך תדבר.
וַיִּקָּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃בלעם בא אל בלק ומצא אותו עומד ליד העולה שלו, ושרי מואב איתו. בלק שאל אותו: מה דיבר ה׳?
וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וְהִנּ֤וֹ נִצָּב֙ עַל־עֹ֣לָת֔וֹ וְשָׂרֵ֥י מוֹאָ֖ב אִתּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־דִּבֶּ֖ר יְהוָֽה׃בלעם נשא את דבריו ואמר: קום, בלק, ושמע; הקשב אליי, בן ציפור.
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשֲׁמָ֔ע הַאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר׃אל אינו אדם שישקר, ואינו בן אדם שישנה את דעתו. אם אמר דבר, האם לא יעשה אותו? אם דיבר, האם לא יקיים אותו?
לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה׃קיבלתי לברך; הוא בירך, ואינני יכול להשיב את הברכה לאחור.
הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה׃הוא לא הביט באוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל. ה׳ אלוהיו איתו, ותרועת מלך נמצאת בקרבו.
לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ׃על המילים
המילים "און" ו"עמל" יכולות לציין עוון, צרה או פגיעה בהקשרים שונים; הניסוח נשמר כאן בלי להכריע בין כל האפשרויות.
אל הוא שמוציא אותם ממצרים, ויש לו עוצמה כמו ראם.
אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ׃על המילים
הביטוי "כתועפות ראם" הוא דימוי של עוצמה, אך משמעות המילה "תועפות" אינה חד-משמעית.
אין ניחוש ביעקב ואין קסם בישראל. בזמן הראוי ייאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.
כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּ֖עַל אֵֽל׃העם הזה קם כמו לביא ומתנשא כמו אריה. הוא לא ישכב עד שיאכל טרף וישתה את דם החללים.
הֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה׃בלק מבקש ניסיון שלישי
בלק אמר לבלעם: אל תקלל אותו, אבל גם אל תברך אותו.
וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם גַּם־קֹ֖ב לֹ֣א תִקֳּבֶ֑נּוּ גַּם־בָּרֵ֖ךְ לֹ֥א תְבָרֲכֶֽנּוּ׃בלעם ענה לבלק: הרי כבר אמרתי לך שאעשה כל מה שה׳ ידבר.
וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה׃בלק אמר לבלעם: בוא בבקשה, אקח אותך למקום אחר. אולי יהיה הדבר ישר בעיני אלוהים, ותקלל אותו עבורי משם.
וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם׃בלק לקח את בלעם אל ראש הפעור, המשקיף על פני הישימון.
וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃בלעם אמר לבלק: בנה לי כאן שבעה מזבחות, והכן לי כאן שבעה פרים ושבעה אילים.
וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃בלק עשה כפי שבלעם אמר והעלה פר ואיל על כל מזבח.
וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הקרבנות והברכה הראשונה
וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃
וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֮ עַל־עֹלָתֶךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֵ֤ה יְהוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה־יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי׃
וַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת־שִׁבְעַ֤ת הַֽמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
וַיָּ֧שֶׂם יְהוָ֛ה דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃
וַיָּ֣שָׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל־עֹלָת֑וֹ ה֖וּא וְכָל־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃
מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהוָֽה׃
כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃
מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃
וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ׃
וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְהוָה֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר׃
המקום השני והברכה השנייה
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו בָּלָ֗ק לך־[לְכָה־] נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקָבְנוֹ־לִ֖י מִשָּֽׁם׃
וַיִּקָּחֵ֙הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֙בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־בָּלָ֔ק הִתְיַצֵּ֥ב כֹּ֖ה עַל־עֹלָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִ֖י אִקָּ֥רֶה כֹּֽה׃
וַיִּקָּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃
וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וְהִנּ֤וֹ נִצָּב֙ עַל־עֹ֣לָת֔וֹ וְשָׂרֵ֥י מוֹאָ֖ב אִתּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־דִּבֶּ֖ר יְהוָֽה׃
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשֲׁמָ֔ע הַאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר׃
לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה׃
הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה׃
לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ׃
אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ׃
כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּ֖עַל אֵֽל׃
הֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה׃
בלק מבקש ניסיון שלישי
וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם גַּם־קֹ֖ב לֹ֣א תִקֳּבֶ֑נּוּ גַּם־בָּרֵ֖ךְ לֹ֥א תְבָרֲכֶֽנּוּ׃
וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה׃
וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם׃
וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃
וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃
וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
בלק ממשיך בניסיון לגרום לבלעם לקלל את ישראל. הוא בונה מזבחות ומקריב קרבנות לפי הוראות בלעם, אך בשני הניסיונות הראשונים ה׳ שם בפי בלעם דברי ברכה במקום קללה. בלק משנה את מקום התצפית ומנסה שוב.
שבעה מזבחות והמפגש הראשון
בלעם מורה לבלק לבנות שבעה מזבחות ולהכין שבעה פרים ושבעה אילים. על כל מזבח הם מקריבים פר ואיל. בלעם מתרחק כדי להיפגש עם ה׳, וה׳ שם דבר בפיו ומורה לו לחזור אל בלק.
הברכה הראשונה
בלעם אומר שבלק הביא אותו מארם כדי לקלל את יעקב ולהביא זעם על ישראל, אך הוא אינו יכול לקלל את מי שאל לא קילל. הוא מתאר את ישראל כעם השוכן לבדו ומסיים במשאלה שמותו וסופו יהיו כשל הישרים.
בלק מתלונן
בלק כועס על כך שבמקום לקלל את אויביו בלעם בירך אותם. בלעם משיב שהוא מחויב לומר את הדבר שה׳ שם בפיו.
המקום השני
בלק לוקח את בלעם למקום אחר שממנו יראה רק חלק מן העם. בשדה צופים, בראש הפסגה, נבנים שוב שבעה מזבחות ומוקרבים שוב פר ואיל על כל מזבח. ה׳ נפגש עם בלעם ושם דבר נוסף בפיו.
הברכה השנייה
בלעם אומר שאל אינו משנה את דברו ושאת הברכה שקיבל אינו יכול להשיב. הוא מתאר את ה׳ עם ישראל, מזכיר את היציאה ממצרים, אומר שאין ניחוש ביעקב ואין קסם בישראל, ומשווה את העם ללביא ולאריה הקמים לטרף.
בלק מנסה פעם נוספת
בלק מבקש מבלעם שאם אינו מקלל את ישראל לפחות לא יברך אותו. בלעם חוזר ואומר שיעשה את מה שה׳ ידבר. בלק לוקח אותו לראש הפעור, ושוב נבנים שבעה מזבחות ומוקרבים פר ואיל על כל אחד מהם.
שני הניסיונות הראשונים של בלק להביא קללה על ישראל מסתיימים בברכות. למרות זאת הוא מעביר את בלעם למקום שלישי ומכין איתו מערך נוסף של שבעה מזבחות לקראת ניסיון נוסף.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
במדבר רבה קושר את הקרבנות לציפיותיו של בלעם
״וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת.״
במדבר רבה מתחיל מאירועי סוף הפרק הקודם ומוסיף תיאור מדרשי של קריית חוצות ושל היחסים בין בלק לבלעם. המדרש מציג את בלעם כמי שאינו מרוצה מן הכבוד שקיבל מבלק, ומקשר זאת לבקשתו להכין שבעה מזבחות וקרבנות. :contentReference[oaicite:0]{index=0} בפשט פסוק א׳ אין הסבר למניע של בלעם. הוא פשוט מורה לבלק לבנות שבעה מזבחות ולהכין שבעה פרים ושבעה אילים. התחושות והמניעים שהמדרש מייחס לבלעם הם רובד מדרשי ואינם חלק מן הסיפור המפורש.
במדבר רבה כ׳:י״ז ↗התנחומא דורש את הליכתו של בלעם
״שפוי היה לקלל, שעד אותה שעה היה שפוי, ומאותה שעה נטרד.״
תנחומא בובר מצטט את בניית המזבחות ואת דברי בלעם לבלק, ומתמקד במילה "שפי" שבפסוק ג׳. הוא דורש אותה בדרך שאינה רק לשונית: לפי המדרש, עד אותו רגע בלעם היה במצב מסוים המתואר כ"שפוי", ומכאן ואילך חל בו שינוי. הפשט אינו מסביר כך את המילה. פסוק ג׳ מספר שבלעם משאיר את בלק ליד העולה והולך בתקווה שה׳ ייפגש איתו ויראה לו מה לומר. משום שהמילה "שפי" נדירה, התרגום הישיר אינו מכניס לתוכה את הדרשה על שינוי במצבו של בלעם.
תנחומא בובר, בלק ט״ז:ב׳ ↗בראשית רבה דורש את אופן ההתגלות לבלעם
״אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עַל נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בַּלַּיְלָה״
בראשית רבה עוסק בהבדלים שחז״ל מציעים בין התגלות לנביאי ישראל לבין התגלות לנביאים מן האומות. בתוך הדיון הוא מזכיר את בלעם ומפרש את הלשון "ויקר אלוהים" כחלק מן ההבחנה הזאת, לצד הופעות אחרות של התגלות בלילה. בפשט פסוק ד׳ נאמר שאלוהים נפגש עם בלעם, ובלעם מזכיר לפניו את שבעת המזבחות ואת הקרבנות שהעלה. הפסוק אינו משווה בין דרגות נבואה ואינו מסביר את אופי ההתגלות. ההבחנות שמביא המדרש הן פרשנות של חז״ל.
בראשית רבה נ״ב:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מתעכב על שני השמות יעקב וישראל
״בִּשְׁנֵי שְׁמוֹתֵיהֶם אָמַר לוֹ לְקַלְּלָם שֶׁמָּא אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ מֻבְהָק״
רש״י שם לב שבדברי בלעם בפסוק ז׳ מופיעים שני השמות, יעקב וישראל. הוא מפרש שבלק ביקש לקלל את העם בשני שמותיו, כאילו חשש שאחד מן השמות אינו מתאים דיו לפעולת הקללה. בפשט דברי בלעם בנויים בשירה מקבילה: "ארה לי יעקב" מול "זעמה ישראל". אין בפסוק עצמו הסבר מדוע נבחרו שני השמות או מה חשב בלק על כל אחד מהם. הרעיון ששני השמות נועדו להרחיב את הקללה הוא פירושו של רש״י.
רש״י על במדבר 23:7:1 ↗רש״י מפרש את הניחוש והקסם כביטוי לזכות ישראל
״כִּי רְאוּיִים הֵם לִבְרָכָה, שֶׁאֵין בָּהֶם מְנַחֲשִׁים וְקוֹסְמִים״
רש״י קורא את המילים "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" כהסבר לכך שישראל ראויים לברכה. לפי פירושו, העם אינו נשען על מנחשים וקוסמים, ולכן אין בפסוק רק תיאור עובדתי אלא גם שבח של דרכו. בפשט פסוק כ״ג קובע שאין ניחוש ביעקב ואין קסם בישראל וממשיך שייאמר להם מה פעל אל. הפסוק עצמו אינו מפרט כיצד העובדה הזאת קשורה לברכה או איזו הערכה מוסרית יש להסיק ממנה. הקישור המפורש לזכותם הוא פירושו של רש״י.
רש״י על במדבר 23:23:1 ↗הרמב״ן מבחין בין שתי לשונות ההתגלות
״עַתָּה לִכְבוֹד יִשְׂרָאֵל עָלָה הָאִישׁ הַזֶּה לְהִתְנַבֵּא בְּמִדַּת רַחֲמִים״
הרמב״ן מתעכב על כך שבמפגש השני נאמר "ויקר ה׳ אל בלעם", בעוד שבמקומות קודמים מופיע השם "אלוהים". הוא רואה בשינוי הזה משמעות פרשנית ומקשר אותו לכבוד ישראל ולכך שבלעם מבין שאין דרך להפוך את הברכה לקללה. זו קריאה של הרמב״ן בשמות האלוהיים ובמשמעותם. בפשט פסוק ט״ז נאמר שה׳ נפגש עם בלעם, שם דבר בפיו ושלח אותו בחזרה אל בלק. הכתוב אינו מסביר כאן מדוע נעשה שימוש דווקא בשם הזה או מה השתנה בהשגת בלעם.
רמב״ן על במדבר 23:16:1 ↗אבן עזרא מפרש את דם החללים כחלק מן השלל
״ודם חללים. המלקוח ואת כל חילם״
אבן עזרא מפרש את סוף פסוק כ״ד, "ודם חללים ישתה", כחלק מן הדימוי הצבאי של העם כלביא וכארי. הוא מקשר את הביטוי לשלל הנלקח מן האויב ולכוחו לאחר המלחמה, ומוסיף גם אפשרות מדרשית הקשורה למשה. בפשט דברי בלעם משתמשים בדימוי חריף: העם קם כלביא, מתנשא כארי ואינו שוכב עד שהוא אוכל טרף ושותה דם חללים. התרגום שומר את הדימוי עצמו. הקישור המפורט לשלל ולחיל הוא פירושו של אבן עזרא.
אבן עזרא על במדבר 23:24:2 ↗