תורה›במדבר›פרק כא׳

במדבר · פרק כא׳

המלחמות בדרך, נחש הנחושת והניצחונות על סיחון ועוג

ישראל נלחם במלך ערד, מתמודד עם הנחשים השרפים וממשיך במסעותיו עד הבאר. בהמשך סיחון מסרב לתת לישראל לעבור בארצו ונוצח, וישראל יורש את ארץ האמורי. בסיום גם עוג מלך הבשן יוצא למלחמה ונוצח.

35 פסוקיםתנ״ך לכולם · נאמן למקור. בעברית שכולם מבינים.

להקשיב. להבין. להתחבר.

הפרק בקול

במדבר כא׳ · סיפור והסבר

גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.

תצוגה

ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.

א׳–ג׳

המלחמה במלך ערד והנדר

א

הכנעני, מלך ערד שישב בנגב, שמע שישראל בא בדרך האתרים. הוא נלחם בישראל ולקח ממנו שבויים.

על המילים

הביטוי "דרך האתרים" אינו מוסבר כאן במפורש.

ב

ישראל נדר נדר לה׳ ואמר: אם תמסור את העם הזה בידי, אחרים את עריו.

ג

ה׳ שמע בקול ישראל ומסר בידו את הכנעני. ישראל החרים אותם ואת עריהם, וקרא למקום חרמה.

ד׳–ט׳

תלונת העם ונחש הנחושת

ד

הם יצאו מהר ההר בדרך ים סוף כדי להקיף את ארץ אדום, והעם איבד את סבלנותו בדרך.

ה

העם דיבר נגד אלוהים ונגד משה ואמר: למה העליתם אותנו ממצרים כדי למות במדבר? אין לחם ואין מים, ונמאס לנו מן הלחם העלוב הזה.

על המילים

הביטוי "הלחם הקלוקל" הוא דברי העם על המזון שניתן להם.

ו

ה׳ שלח בעם את הנחשים השרפים. הם נשכו את העם, ורבים מישראל מתו.

על המילים

הכינוי "שרפים" נשמר כמונח המקראי של הנחשים האלה.

ז

העם בא אל משה ואמר: חטאנו, כי דיברנו נגד ה׳ ונגדך. התפלל אל ה׳ שיסיר מאיתנו את הנחש. משה התפלל בעד העם.

ח

ה׳ אמר למשה: עשה לך דמות של שרף ושים אותה על נס. כל מי שננשך ויביט בה יחיה.

על המילים

המילה "נס" מציינת כאן מוט או סימן מוגבה.

ט

משה עשה נחש מנחושת ושם אותו על הנס. אם נחש נשך אדם והוא הביט אל נחש הנחושת, הוא נשאר בחיים.

י׳–כ׳

המסעות, הבאר ושירת ישראל

י

בני ישראל המשיכו במסע וחָנו באובות.

יא

הם יצאו מאובות וחָנו בעיי העברים, במדבר שממזרח למואב.

יב

משם הם נסעו וחָנו בנחל זרד.

יג

משם הם נסעו וחָנו מעבר לארנון, באזור המדברי היוצא מגבול האמורי. ארנון הוא הגבול שבין מואב לבין האמורי.

יד

לכן נאמר בספר מלחמות ה׳: את והב בסופה ואת הנחלים, ארנון.

על המילים

הניסוח "את והב בסופה" קשה וסתום, ולכן הוא נשמר כאן בלי לקבוע לו פירוש חד.

טו

וכן אשד הנחלים, הנוטה לכיוון מקום מושבה של ער ונשען אל גבול מואב.

על המילים

הפסוק הוא המשך של הציטוט הקודם ולשונו גאוגרפית ושירית.

טז

משם הם הגיעו לבאר. זו הבאר שעליה ה׳ אמר למשה: אסוף את העם, ואני אתן להם מים.

יז

אז ישראל שר את השירה הזאת: עלי, באר; שירו לה.

יח

באר שחפרו שרים, שכָּרו נדיבי העם, במחוקק ובמשענותיהם. מן המדבר המשיכו למתנה.

על המילים

המילים "במחוקק במשענותם" הן לשון שירית שמשמעותה המדויקת אינה מפורשת כאן.

יט

ממתנה המשיכו לנחליאל, ומנחליאל לבמות.

כ

מבמות המשיכו אל הגיא שבשדה מואב, אל ראש הפסגה המשקיפה על פני הישימון.

כ״א–ל״ב

סיחון, חשבון וכיבוש ארץ האמורי

כא

ישראל שלח שליחים אל סיחון מלך האמורי ואמר לו:

כב

תן לנו לעבור בארצך. לא נסטה לשדות או לכרמים, לא נשתה מי באר, ונלך בדרך המלך עד שנעבור את גבולך.

כג

סיחון לא נתן לישראל לעבור בגבולו. הוא אסף את כל עמו, יצא אל המדבר לקראת ישראל, הגיע ליהץ ונלחם בישראל.

כד

ישראל הכה אותו בחרב וירש את ארצו מארנון עד יבוק, עד גבול בני עמון, מפני שגבול בני עמון היה חזק.

כה

ישראל לקח את כל הערים האלה והתיישב בערי האמורי, בחשבון ובכל הערים שסביבה.

על המילים

הביטוי "בנותיה" מציין כאן את היישובים התלויים בעיר הראשית.

כו

חשבון הייתה עירו של סיחון מלך האמורי. קודם לכן הוא נלחם במלך מואב ולקח ממנו את כל ארצו עד ארנון.

כז

לכן אומרים בעלי המשלים: בואו לחשבון; תיבנה ותתבסס עירו של סיחון.

כח

כי אש יצאה מחשבון ולהבה מקריית סיחון; היא כילתה את ער של מואב ואת בעלי במות ארנון.

על המילים

זהו חלק מן השיר המצוטט על ניצחונו הקודם של סיחון על מואב.

כט

אוי לך, מואב. אבדת, עם כמוש. בניו נעשו פליטים ובנותיו נלקחו בשבי בידי סיחון מלך האמורי.

על המילים

הדברים נאמרים בתוך שיר הניצחון על מואב.

ל

והכינו אותם; חשבון אבדה עד דיבון, והחרבנו עד נופח אשר עד מידבא.

על המילים

לשון השיר בפסוק הזה קשה, ובייחוד המילים "ונירם" ו"ונשים"; הניסוח המודרני משקף את משמעות ההרס בלי להכריע בכל פרט לשוני.

לא

ישראל התיישב בארץ האמורי.

לב

משה שלח אנשים לרגל את יעזר. ישראל לכד את היישובים שסביבה והוריש את האמורי שהיה שם.

ל״ג–ל״ה

המלחמה בעוג מלך הבשן

לג

ישראל פנה ועלה בדרך הבשן. עוג מלך הבשן יצא לקראתם עם כל עמו למלחמה באדרעי.

לד

ה׳ אמר למשה: אל תפחד ממנו, כי מסרתי בידך אותו, את כל עמו ואת ארצו. תעשה לו כפי שעשית לסיחון מלך האמורי שישב בחשבון.

לה

ישראל הכה את עוג, את בניו ואת כל עמו, עד שלא נשאר לו שריד, וירש את ארצו.

נאמנות שמאפשרת בדיקה

על הנוסח ועל העריכה

נוסח המקרא בפרק זה מבוסס על Tanach with Ta'amei Hamikra. נשמרים האותיות, הניקוד, הטעמים וסדר הפסוקים של המהדורה שנבחרה. סימני פרשה מוצגים בנפרד מן הפסוק.

הנוסח העכשווי הוא עיבוד מסייע להבנה. ההערות מציינות ביטויים שנשמרו והכרעות ניסוח. התקציר, ההסברים וכותרות היחידות הם תוספות עריכה.

מהדורת העיון הראשונה נוסחה בסיוע בינה מלאכותית. היא פתוחה להגהה ולתיקון ואינה נושאת הסכמה רבנית. נוסח המקרא הוא נקודת הייחוס לבחינת כל שינוי.

למהדורת המקור ↗

גרסת פרק 134 · מקור שנקלט בתאריך 2026-09-24

נוסח המקרא