קורח, דתן ואבירם ומאתיים וחמישים נשיאים מערערים על משה ואהרן. משה מעמיד את שאלת הבחירה לפני ה׳ באמצעות הקטורת, דתן ואבירם מסרבים לבוא אליו, ולבסוף האדמה בולעת את אנשיהם ואש יוצאת מאת ה׳ ואוכלת את מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת.
טז
35 פסוקיםתנ״ך לכולם · נאמן למקור. בעברית שכולם מבינים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
במדבר טז׳ · סיפור והסבר
♫
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
קורח, דתן ואבירם ומאתיים וחמישים נשיאים מתייצבים נגד משה ואהרן וטוענים שכל העדה קדושה ושאין הצדקה להתנשאות מעליה. משה מעביר את ההכרעה אל ה׳ באמצעות מבחן הקטורת ומנסה גם לפנות אל דתן ואבירם, אך הם מסרבים לבוא.
א
פסוקים א׳–ד׳
הטענה נגד משה ואהרן
קורח, דתן ואבירם ואנשים נוספים קמים מול משה, יחד עם מאתיים וחמישים נשיאי עדה. הם טוענים שכל העדה קדושה ושה׳ בתוכה, ושואלים מדוע משה ואהרן מתנשאים מעל קהל ה׳.
ב
פסוקים ה׳–י״א
מבחן המחתות
משה אומר שבבוקר ה׳ יבהיר את מי בחר לקרב אליו. קורח ועדתו מצווים לקחת מחתות, לשים בהן אש וקטורת ולעמוד לפני ה׳. משה מזכיר לבני לוי שכבר הובדלו לעבודת המשכן ושואל מדוע הם מבקשים גם כהונה.
ג
פסוקים י״ב–ט״ו
דתן ואבירם מסרבים לבוא
משה קורא לדתן ולאבירם, אך הם מסרבים. הם מאשימים אותו שהוציא אותם ממצרים כדי להמיתם במדבר, טוענים שלא הביא אותם לארץ המובטחת ומאשימים אותו בהשתררות. משה משיב שלא לקח מהם דבר ולא הרע להם.
ד
פסוקים ט״ז–י״ט
העדה מתכנסת בפתח אוהל מועד
קורח, מאתיים וחמישים האנשים ואהרן עומדים עם מחתותיהם וקטורתם בפתח אוהל מועד. קורח מקהיל לשם את העדה, וכבוד ה׳ נראה לכולם.
ה
פסוקים כ׳–כ״ד
משה ואהרן מבקשים על העדה
ה׳ מורה למשה ולאהרן להיבדל מן העדה כדי לכלותה. שניהם נופלים על פניהם ושואלים אם בגלל חטאו של אדם אחד יש לקצוף על כל העדה. בעקבות זאת העם מצווה להתרחק ממשכן קורח, דתן ואבירם.
ו
פסוקים כ״ה–כ״ז
העם מתרחק מדתן ואבירם
משה הולך אל דתן ואבירם עם זקני ישראל ומזהיר את העדה להתרחק מאוהליהם ולא לגעת ברכושם. העם מתרחק, ודתן ואבירם עומדים בפתח אוהליהם עם משפחותיהם.
ז
פסוקים כ״ח–ל״ד
האות שמכריע את המחלוקת
משה אומר שאם האנשים ימותו בדרך רגילה, אין זו הוכחה שה׳ שלח אותו; אבל אם האדמה תיפתח ותבלע אותם חיים, יהיה ברור שהם ניאצו את ה׳. מיד לאחר דבריו האדמה נבקעת, בולעת אותם, את בתיהם, את אנשיהם ואת רכושם, והארץ מכסה אותם.
ח
פסוקים ל״ה
האש על מקריבי הקטורת
לאחר בליעת האנשים באדמה, אש יוצאת מאת ה׳ ואוכלת את מאתיים וחמישים האנשים שהקריבו את הקטורת.
המחלוקת מסתיימת בשתי הכרעות נפרדות: האדמה בולעת את דתן, אבירם ואנשיהם, ואש מאת ה׳ פוגעת במאתיים וחמישים מקריבי הקטורת.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חז״לפסוקים א
במדבר רבה מתאר את קורח כמי שמרד
״זֶה קֹרַח שֶׁחָלַק כְּנֶגֶד משֶׁה וּמָרַד״
במדבר רבה פותח במילים "ויקח קרח" ומפרש את המעשה כמרד של קורח נגד משה. המדרש מחבר את האירוע לפסוק במשלי על "אח נפשע" ורואה בירידתו של קורח תוצאה של המחלוקת שבה פתח. :contentReference[oaicite:0]{index=0}
זהו תיאור מדרשי של חז״ל. בפשט פסוק א׳ מונה את קורח, דתן, אבירם ואון בן פלת ומציג את תחילת התארגנותם, אך עדיין אינו משתמש במילה "מרד" ואינו מסביר את מניעיו של קורח. ההערכה שהמעשה הוא מרד באה מן המדרש.
במדבר רבה י״ג:ה׳ עוסק בעיקר בדרשה רחבה על המילים "ויהי" ו"והיה" ועל משמעותן במקומות שונים. בהמשך הוא מזכיר את אנשי קורח ומצטט את תיאורם בפסוק ב׳: "נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם". המדרש מזהה אותם עם נשיאים מוכרים שכבר נזכרו קודם.
המקור אינו מפרש ישירות את עצם ההתייצבות מול משה. הקשר לפסוק ב׳ נמצא בתיאור מעמדם של מאתיים וחמישים האנשים. בפשט נאמר שהם נשיאי עדה, קריאי מועד ואנשי שם, בלי למסור כאן את שמותיהם ובלי לזהותם עם רשימה מסוימת.
תנחומא בובר שואל מה שמע משה לפני שנפל על פניו ומביא מסורת חריפה שלפיה אנשי המחלוקת חשדו בו בענייני אשת איש. המקור קושר לכך פסוק מתהילים ומרחיב על החשד שיוחס למשה.
הדבר אינו נאמר בפסוק ד׳ עצמו. בפשט כתוב רק שמשה שמע את דברי המתנגדים ונפל על פניו. לכן אין להכניס את ההאשמה המדרשית לתיאור האירוע כאילו היא מפורשת בתורה. היא נשארת כאן כמסורת חז״ל על תוכן נוסף שלדעת המדרש עמד מאחורי תגובתו של משה.
רש״י מפרש את פניית משה "שמעו נא בני לוי" כניסיון לדבר תחילה אל קורח ברכות. לפי פירושו, משה רצה לעצור את התפשטות המחלוקת לפני ששבטים נוספים יצטרפו אליה, ולכן הרחיב את פנייתו גם אל בני לוי.
הפסוק עצמו אינו מתאר את טון הדיבור ואינו מספר שמשה חשש מהצטרפות שבטים נוספים. בפשט הוא פונה אל קורח ואומר "שמעו נא בני לוי", ובהמשך מזכיר להם את התפקיד שכבר ניתן לבני לוי. הטון והמטרה שמוסיף רש״י הם פירוש מאוחר.
רש״י מתמקד במילה "נצבים" בפסוק כ״ז. הוא מפרש את עמידתם של דתן ואבירם בפתח אוהליהם כעמידה זקופה ומתריסה, ומשווה אותה ללשון שנאמרה על גלית.
בפשט הפסוק נאמר רק שדתן ואבירם יצאו ונעמדו בפתח אוהליהם יחד עם נשותיהם, בניהם וטפם. התורה אינה מתארת במפורש את הבעת הפנים, תנוחת הגוף או הדברים שאמרו באותו רגע. לכן התרגום המודרני שומר על "נעמדו", ואילו משמעות ההתרסה מובאת כאן בשם רש״י.
הרמב״ן שואל מי היא "כל העדה" שקורח הקהיל בפתח אוהל מועד. הוא מציע אפשרויות ובהן גדולי העם שנועדו שם דרך קבע או בכורי ישראל שהיו ראויים לעבודה לפי מסורת חז״ל. בהמשך הוא מציע גם קריאה רחבה יותר של טענת קורח על בחירת אהרן.
הפסוק עצמו אומר שקורח הקהיל את כל העדה אל פתח אוהל מועד, ואינו מצמצם במפורש את הביטוי לקבוצה מסוימת. לכן התרגום אינו בוחר בין האפשרויות. זיהוי העדה עם גדולי העם או עם הבכורים הוא חלק מן הדיון הפרשני של הרמב״ן.
אבן עזרא קושר את דברי משה לשינוי במעמד הבכורים והלווים
״להחליף הבכורים בלוים״
אבן עזרא מפרש את דברי משה "לעשות את כל המעשים האלה" על רקע שינוי מעמד העבודה: לדבריו, מדובר בין השאר בהחלפת הבכורים בלווים. הוא מסביר שהשינוי היה משמעותי במיוחד למי שלא קיבל אותו, ומקשר אותו למעשה העגל ולבחירת בני לוי.
פסוק כ״ח עצמו אינו מפרט אילו "מעשים" עומדים במוקד ההוכחה. משה אומר שה׳ שלח אותו לעשות את כל המעשים האלה ושלא פעל מלבו. הזיהוי המסוים של המעשים עם שינוי תפקידי הבכורים והלווים הוא פירושו של אבן עזרא.