ה׳ דיבר אל משה ואמר לו:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃במדבר · פרק יג׳
שליחת האנשים לתור את הארץ והדיווח על כנען
משה שולח שנים עשר נשיאים לתור את ארץ כנען ולבדוק את הארץ, את יושביה ואת עריה. לאחר ארבעים יום הם חוזרים עם פרי הארץ ומדווחים על שפע לצד ערים מבוצרות ועמים חזקים; כלב קורא לעלות ולרשת את הארץ, ואילו שאר האנשים טוענים שלא יוכלו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
במדבר יג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–ט״ז
בחירת שנים עשר האנשים
שלח אנשים שיתורו את ארץ כנען שאני נותן לבני ישראל. שלחו איש אחד מכל מטה אבות, וכל אחד מהם יהיה נשיא.
שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם׃משה שלח אותם ממדבר פארן על פי ה׳. כולם היו אנשים מראשי בני ישראל.
וַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם מֹשֶׁ֛ה מִמִּדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן עַל־פִּ֣י יְהוָ֑ה כֻּלָּ֣ם אֲנָשִׁ֔ים רָאשֵׁ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה׃ואלה שמותיהם: משבט ראובן, שמוע בן זכור.
וְאֵ֖לֶּה שְׁמוֹתָ֑ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן שַׁמּ֖וּעַ בֶּן־זַכּֽוּר׃משבט שמעון, שפט בן חורי.
לְמַטֵּ֣ה שִׁמְע֔וֹן שָׁפָ֖ט בֶּן־חוֹרִֽי׃משבט יהודה, כלב בן יפונה.
לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֔ה כָּלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּֽה׃משבט יששכר, יגאל בן יוסף.
לְמַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֔ר יִגְאָ֖ל בֶּן־יוֹסֵֽף׃משבט אפרים, הושע בן נון.
לְמַטֵּ֥ה אֶפְרָ֖יִם הוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נֽוּן׃משבט בנימין, פלטי בן רפוא.
לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֔ן פַּלְטִ֖י בֶּן־רָפֽוּא׃משבט זבולון, גדיאל בן סודי.
לְמַטֵּ֣ה זְבוּלֻ֔ן גַּדִּיאֵ֖ל בֶּן־סוֹדִֽי׃משבט יוסף, משבט מנשה, גדי בן סוסי.
לְמַטֵּ֥ה יוֹסֵ֖ף לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה גַּדִּ֖י בֶּן־סוּסִֽי׃משבט דן, עמיאל בן גמלי.
לְמַטֵּ֣ה דָ֔ן עַמִּיאֵ֖ל בֶּן־גְּמַלִּֽי׃משבט אשר, סתור בן מיכאל.
לְמַטֵּ֣ה אָשֵׁ֔ר סְת֖וּר בֶּן־מִיכָאֵֽל׃משבט נפתלי, נחבי בן ופסי.
לְמַטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֔י נַחְבִּ֖י בֶּן־וָפְסִֽי׃משבט גד, גאואל בן מכי.
לְמַטֵּ֣ה גָ֔ד גְּאוּאֵ֖ל בֶּן־מָכִֽי׃אלה שמות האנשים שמשה שלח לתור את הארץ. משה קרא להושע בן נון בשם יהושע.
אֵ֚לֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח מֹשֶׁ֖ה לָת֣וּר אֶת־הָאָ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְהוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן יְהוֹשֻֽׁעַ׃י״ז–כ׳
המשימה שמשה נותן להם
משה שלח אותם לתור את ארץ כנען ואמר להם: עלו מכאן בנגב ומשם עלו אל ההר.
וַיִּשְׁלַ֤ח אֹתָם֙ מֹשֶׁ֔ה לָת֖וּר אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם עֲל֥וּ זֶה֙ בַּנֶּ֔גֶב וַעֲלִיתֶ֖ם אֶת־הָהָֽר׃בדקו מה טיבה של הארץ ומה טיבו של העם שיושב בה: האם הוא חזק או חלש, והאם הוא מעט או רב.
וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא וְאֶת־הָעָם֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ הֶחָזָ֥ק הוּא֙ הֲרָפֶ֔ה הַמְעַ֥ט ה֖וּא אִם־רָֽב׃בדקו גם אם הארץ שבה העם יושב טובה או רעה, ואיך נראות הערים שבהן הוא יושב: האם הן מחנות פתוחים או ערים מבוצרות.
וּמָ֣ה הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם־רָעָ֑ה וּמָ֣ה הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁר־הוּא֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהֵ֔נָּה הַבְּמַֽחֲנִ֖ים אִ֥ם בְּמִבְצָרִֽים׃בדקו אם הארץ עשירה או דלה, ואם יש בה עצים או אין. התחזקו והביאו מפרי הארץ. הימים היו ימי הבשלת הענבים הראשונים.
וּמָ֣ה הָ֠אָרֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים׃על המילים
הניגוד "שמנה או רזה" מתאר כאן את טיב הארץ; התרגום "עשירה או דלה" שומר את הניגוד בלי לקבוע מדד מודרני.
כ״א–כ״ה
הסיור בארץ ופרי נחל אשכול
הם עלו ותרו את הארץ ממדבר צין עד רחוב, בדרך לבוא חמת.
וַֽיַּעֲל֖וּ וַיָּתֻ֣רוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ מִמִּדְבַּר־צִ֥ן עַד־רְחֹ֖ב לְבֹ֥א חֲמָֽת׃הם עלו בנגב והגיעו עד חברון. שם היו אחימן, ששי ותלמי, ילידי הענק. חברון נבנתה שבע שנים לפני צוען שבמצרים.
וַיַּעֲל֣וּ בַנֶּגֶב֮ וַיָּבֹ֣א עַד־חֶבְרוֹן֒ וְשָׁ֤ם אֲחִימַן֙ שֵׁשַׁ֣י וְתַלְמַ֔י יְלִידֵ֖י הָעֲנָ֑ק וְחֶבְר֗וֹן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ נִבְנְתָ֔ה לִפְנֵ֖י צֹ֥עַן מִצְרָֽיִם׃הם הגיעו לנחל אשכול, כרתו שם זמורה ועליה אשכול ענבים אחד, ושני אנשים נשאו אותו במוט. הם לקחו גם מן הרימונים ומן התאנים.
וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־הָרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים׃למקום ההוא קראו נחל אשכול בגלל האשכול שבני ישראל כרתו משם.
לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא קָרָ֖א נַ֣חַל אֶשְׁכּ֑וֹל עַ֚ל אֹד֣וֹת הָֽאֶשְׁכּ֔וֹל אֲשֶׁר־כָּרְת֥וּ מִשָּׁ֖ם בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃הם חזרו מסיור הארץ אחרי ארבעים יום.
וַיָּשֻׁ֖בוּ מִתּ֣וּר הָאָ֑רֶץ מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם׃כ״ו–ל׳
הדיווח לעם ודברי כלב
הם הלכו מיד אל משה, אל אהרן ואל כל עדת בני ישראל במדבר פארן, בקדש. הם מסרו להם את תשובתם והראו לכל העדה את פרי הארץ.
וַיֵּלְכ֡וּ וַיָּבֹאוּ֩ אֶל־מֹשֶׁ֨ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן קָדֵ֑שָׁה וַיָּשִׁ֨יבוּ אוֹתָ֤ם דָּבָר֙ וְאֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּרְא֖וּם אֶת־פְּרִ֥י הָאָֽרֶץ׃הם סיפרו למשה ואמרו: באנו אל הארץ שאליה שלחת אותנו. היא אכן זבת חלב ודבש, וזה הפרי שלה.
וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ׃אבל העם שיושב בארץ חזק, והערים מבוצרות וגדולות מאוד. ראינו שם גם את ילידי הענק.
אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם׃עמלק יושב בארץ הנגב. החיתי, היבוסי והאמורי יושבים בהר, והכנעני יושב ליד הים וליד הירדן.
עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּי וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ יֹשֵׁ֣ב עַל־הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן׃כלב השתיק את העם מול משה ואמר: בהחלט נעלה ונרש את הארץ, כי אנחנו יכולים לה.
וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ׃ל״א–ל״ג
דיבת הארץ וטענת חוסר היכולת
אבל האנשים שעלו איתו אמרו: לא נוכל לעלות נגד העם הזה, כי הוא חזק מאיתנו.
וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ׃הם הוציאו דיבה על הארץ שתרו ואמרו לבני ישראל: הארץ שעברנו בה כדי לתור אותה היא ארץ שאוכלת את יושביה, וכל האנשים שראינו בה הם אנשי מידות.
וַיּוֹצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת׃על המילים
הביטוי "ארץ אוכלת יושביה" הוא חלק מדברי האנשים החוזרים מן הסיור.
שם ראינו את הנפילים, בני ענק מן הנפילים. בעינינו היינו כמו חגבים, וכך היינו גם בעיניהם.
וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–ט״ז
בחירת שנים עשר האנשים
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם׃
וַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם מֹשֶׁ֛ה מִמִּדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן עַל־פִּ֣י יְהוָ֑ה כֻּלָּ֣ם אֲנָשִׁ֔ים רָאשֵׁ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה׃
וְאֵ֖לֶּה שְׁמוֹתָ֑ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן שַׁמּ֖וּעַ בֶּן־זַכּֽוּר׃
לְמַטֵּ֣ה שִׁמְע֔וֹן שָׁפָ֖ט בֶּן־חוֹרִֽי׃
לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֔ה כָּלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּֽה׃
לְמַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֔ר יִגְאָ֖ל בֶּן־יוֹסֵֽף׃
לְמַטֵּ֥ה אֶפְרָ֖יִם הוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נֽוּן׃
לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֔ן פַּלְטִ֖י בֶּן־רָפֽוּא׃
לְמַטֵּ֣ה זְבוּלֻ֔ן גַּדִּיאֵ֖ל בֶּן־סוֹדִֽי׃
לְמַטֵּ֥ה יוֹסֵ֖ף לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה גַּדִּ֖י בֶּן־סוּסִֽי׃
לְמַטֵּ֣ה דָ֔ן עַמִּיאֵ֖ל בֶּן־גְּמַלִּֽי׃
לְמַטֵּ֣ה אָשֵׁ֔ר סְת֖וּר בֶּן־מִיכָאֵֽל׃
לְמַטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֔י נַחְבִּ֖י בֶּן־וָפְסִֽי׃
לְמַטֵּ֣ה גָ֔ד גְּאוּאֵ֖ל בֶּן־מָכִֽי׃
אֵ֚לֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח מֹשֶׁ֖ה לָת֣וּר אֶת־הָאָ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְהוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן יְהוֹשֻֽׁעַ׃
י״ז–כ׳
המשימה שמשה נותן להם
וַיִּשְׁלַ֤ח אֹתָם֙ מֹשֶׁ֔ה לָת֖וּר אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם עֲל֥וּ זֶה֙ בַּנֶּ֔גֶב וַעֲלִיתֶ֖ם אֶת־הָהָֽר׃
וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא וְאֶת־הָעָם֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ הֶחָזָ֥ק הוּא֙ הֲרָפֶ֔ה הַמְעַ֥ט ה֖וּא אִם־רָֽב׃
וּמָ֣ה הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם־רָעָ֑ה וּמָ֣ה הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁר־הוּא֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהֵ֔נָּה הַבְּמַֽחֲנִ֖ים אִ֥ם בְּמִבְצָרִֽים׃
וּמָ֣ה הָ֠אָרֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים׃
כ״א–כ״ה
הסיור בארץ ופרי נחל אשכול
וַֽיַּעֲל֖וּ וַיָּתֻ֣רוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ מִמִּדְבַּר־צִ֥ן עַד־רְחֹ֖ב לְבֹ֥א חֲמָֽת׃
וַיַּעֲל֣וּ בַנֶּגֶב֮ וַיָּבֹ֣א עַד־חֶבְרוֹן֒ וְשָׁ֤ם אֲחִימַן֙ שֵׁשַׁ֣י וְתַלְמַ֔י יְלִידֵ֖י הָעֲנָ֑ק וְחֶבְר֗וֹן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ נִבְנְתָ֔ה לִפְנֵ֖י צֹ֥עַן מִצְרָֽיִם׃
וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־הָרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים׃
לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא קָרָ֖א נַ֣חַל אֶשְׁכּ֑וֹל עַ֚ל אֹד֣וֹת הָֽאֶשְׁכּ֔וֹל אֲשֶׁר־כָּרְת֥וּ מִשָּׁ֖ם בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיָּשֻׁ֖בוּ מִתּ֣וּר הָאָ֑רֶץ מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם׃
כ״ו–ל׳
הדיווח לעם ודברי כלב
וַיֵּלְכ֡וּ וַיָּבֹאוּ֩ אֶל־מֹשֶׁ֨ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן קָדֵ֑שָׁה וַיָּשִׁ֨יבוּ אוֹתָ֤ם דָּבָר֙ וְאֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּרְא֖וּם אֶת־פְּרִ֥י הָאָֽרֶץ׃
וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ׃
אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם׃
עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּי וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ יֹשֵׁ֣ב עַל־הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן׃
וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ׃
ל״א–ל״ג
דיבת הארץ וטענת חוסר היכולת
וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ׃
וַיּוֹצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת׃
וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
ה׳ מורה למשה לשלוח איש אחד מכל מטה כדי לתור את ארץ כנען. משה שולח שנים עשר מראשי ישראל, נותן להם משימה ברורה לבדוק את הארץ ואת יושביה, ולאחר ארבעים יום הם חוזרים עם פרי הארץ ועם דיווח מפורט.
פסוקים א׳–ט״ז
שנים עשר נציגי השבטים
משה שולח ממדבר פארן שנים עשר אנשים, אחד מכל מטה. כולם מתוארים כראשי בני ישראל. הרשימה כוללת את כלב בן יפונה מיהודה ואת הושע בן נון מאפרים, שמשה קורא לו יהושע.
פסוקים י״ז–כ׳
מה עליהם לבדוק
משה מורה להם לעלות דרך הנגב אל ההר ולבחון את הארץ ואת העם: אם העם חזק או חלש, מעט או רב; אם הארץ טובה או רעה, עשירה או דלה; אם הערים פתוחות או מבוצרות; ואם יש בה עצים. הוא גם דורש מהם להביא מפרי הארץ.
פסוקים כ״א–כ״ד
הסיור והאשכול
האנשים תרים את הארץ ממדבר צין עד רחוב לבוא חמת. הם מגיעים לחברון, שבה נמצאים אחימן, ששי ותלמי מילידי הענק, וממשיכים לנחל אשכול. שם הם כורתים אשכול ענבים גדול שנישא במוט בידי שניים, ולוקחים גם רימונים ותאנים.
פסוקים כ״ה–כ״ט
החזרה אחרי ארבעים יום
לאחר ארבעים יום הם חוזרים אל משה, אהרן וכל העדה בקדש שבמדבר פארן. הם מציגים את פרי הארץ ואומרים שהארץ אכן זבת חלב ודבש, אך מוסיפים שהעם היושב בה חזק, שהערים מבוצרות מאוד ושנראו שם ילידי הענק.
פסוקים ל׳–ל״א
כלב מול שאר האנשים
כלב משתיק את העם וקורא לעלות ולרשת את הארץ, מתוך קביעה שאפשר לעשות זאת. האנשים שעלו איתו מתנגדים ואומרים שהעם בארץ חזק מהם.
פסוקים ל״ב–ל״ג
דיבת הארץ
האנשים מוציאים דיבה על הארץ ואומרים שהיא אוכלת את יושביה ושכל האנשים שראו בה הם אנשי מידות. הם מספרים שראו נפילים, בני ענק, ומתארים את עצמם כחגבים בעיניהם ובעיני יושבי הארץ.
הדיווח מן הארץ מתפצל לשתי מסקנות מנוגדות: כלב אומר שאפשר לעלות ולרשת אותה, ואילו שאר האנשים מדגישים את עוצמת יושביה ומציגים את המשימה כבלתי אפשרית.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התנחומא משווה בין שליחי משה לשליחי יהושע
״ואין לך אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונתנו את נפשם להצליח בשליחותן, כאותן שנים ששלח יהושע בן נון״
תנחומא בובר פותח בציווי "שלח לך אנשים" ועובר לדיון רחב בשליחי מצווה. הוא משווה בין האנשים שמשה שלח כאן לבין שני המרגלים שיהושע שלח בהמשך, ומציג את שליחי יהושע כדוגמה למי שמסרו את עצמם להצלחת שליחותם. :contentReference[oaicite:0]{index=0} זו דרשת חז״ל שמוסיפה הערכה מוסרית והשוואה בין שתי שליחויות. בפשט פסוקים א׳–ב׳ ה׳ מצווה לשלוח אנשים לתור את ארץ כנען, איש אחד מכל מטה, וכל אחד נשיא. הפרק עצמו עדיין אינו מתאר בפסוקים האלה את אופיים העתידי של השליחים או משווה אותם לשליחים מתקופה אחרת.
תנחומא בובר, שלח א׳:א׳ ↗בראשית רבה מצטט פסוק מפרק י״ב ולא את פסוק ז׳ כאן
״בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא״
בראשית רבה עוסק בצורות האותיות הסופיות ובדרשות סמליות עליהן. כחלק מן הדרשה הוא מזכיר את משה כמי שנקרא "נאמן" ומצטט את הפסוק "בכל ביתי נאמן הוא" ממדבר י״ב, ז׳. המקור הוקצה לפסוק ז׳ בפרק י״ג, אבל אין לו קשר ישיר ליגאל בן יוסף משבט יששכר, שנזכר בפסוק שלנו. הציטוט דומה במספר הפסוק בלבד ושייך לפרק הקודם. לכן אין להשתמש בו כדי לפרש את זהותו או תפקידו של יגאל; הקשר בין המקור לבין הפסוק שהוקצה לו מוגבל.
בראשית רבה א׳:י״א ↗במדבר רבה שסופק אינו עוסק בהושע בן נון
״בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד״
במדבר רבה י״ד:א׳ פותח בקורבנו של אלישמע בן עמיהוד, נשיא אפרים בחנוכת המזבח, וממשיך לדרשות ארוכות על דמויות שונות, העולם הבא וגאולה. הוא אינו מפרש את פסוק ח׳ בפרקנו, שבו נזכר הושע בן נון כנציג מטה אפרים. לשני המקומות יש קשר כללי למטה אפרים, אבל מדובר בדמויות ובאירועים שונים. לכן אין להסיק מן המקור פרטים על הושע, על בחירתו או על שליחותו. בפשט פסוק ח׳ נאמר רק שהנציג ממטה אפרים הוא הושע בן נון.
במדבר רבה י״ד:א׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מפרש "על פי ה׳" כרשות שניתנה לשליחות
״בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁלֹּא עִכֵּב עַל יָדוֹ״
רש״י מפרש את המילים "על פי ה׳" בפסוק ג׳ במשמעות של רשות: ה׳ לא עיכב את משה מלשלוח את האנשים. לפי פירושו, הביטוי אינו בהכרח אומר שהשליחות יצאה מיוזמה מחייבת של ה׳ באותה משמעות שבה משתמשים בביטוי במקומות אחרים. זהו פירושו של רש״י ללשון הפסוק. בפשט נאמר שמשה שלח את האנשים ממדבר פארן "על פי ה׳" ושכולם היו מראשי בני ישראל. התרגום המודרני שומר את הביטוי הישיר ואינו מכריע בתוך הטקסט בין האפשרויות הפרשניות.
רש״י על במדבר 13:3:1 ↗רש״י מסביר את משך ארבעים הימים
״אֶלָּא שֶׁגָּלוּי לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה שֶׁיִּגְזֹר עֲלֵיהֶם יוֹם לַשָּׁנָה, קִצֵּר לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ״
רש״י שואל כיצד הצליחו האנשים לתור שטח גדול בתוך ארבעים יום. הוא מציע תשובה מדרשית: מפני שהיה גלוי לפני ה׳ שהעונש בהמשך ייקבע ביחס של יום לשנה, הדרך התקצרה לפניהם כדי שהסיור יימשך ארבעים יום. הסבר זה אינו נאמר בפסוק כ״ה עצמו. בפשט נאמר רק שהם חזרו מתור הארץ לאחר ארבעים יום. לכן משך הסיור נשמר כנתון מקראי, ואילו הסיבה שמציע רש״י למספר הימים נשארת ברובד הפרשנות.
רש״י על במדבר 13:25:1 ↗הרמב״ן מבחין בין טוב הארץ לבין שמנותה
״וְהַנָּכוֹן כִּי הֲטוֹבָה כּוֹלֶלֶת כָּל הַטּוֹבוֹת וְרָעָה כָּל הָרָעוֹת בִּכְלָלָן״
הרמב״ן דן בשאלות השונות שמשה מציב לאנשים: האם הארץ טובה או רעה, ובהמשך האם היא שמנה או רזה. לדבריו, "טובה" היא הערכה רחבה של יתרונות הארץ, ואילו "שמנה" מתמקדת יותר בטיבה החקלאי ובשפע פירותיה. הוא גם מביא פירושים אחרים ומרחיב על אפשרויות שונות של קרקע ופירות. בפשט פסוקים י״ט–כ׳ משה אכן מפריד בין כמה שאלות: איכות הארץ, מבנה הערים, טיב הקרקע והימצאות עצים. ההבחנות המפורטות שמציע הרמב״ן עוזרות להבין מדוע השאלות אינן חזרה פשוטה זו על זו.
רמב״ן על במדבר 13:19:1 ↗אבן עזרא מדגיש שהם הלכו מיד אל משה והעדה
״שלא באו לאהליהם אל המחנה רק מיד הלכו״
אבן עזרא מפרש את רצף הפעלים "וילכו ויבאו" בפסוק כ״ו ומדגיש שהאנשים לא חזרו תחילה לאוהליהם. לדבריו, מיד עם שובם הם הלכו אל משה, אהרן והעדה כדי למסור את הדיווח. הפירוש מתאים לסדר המתואר בפסוק: הם באים אל הנהגת העם ואל כל העדה, משיבים להם דבר ומראים את פרי הארץ. הפסוק אינו מתאר עצירה פרטית או עיכוב ביניים. אבן עזרא הופך את הרצף הלשוני להדגשה של המיידיות שבה נמסר הדיווח.
אבן עזרא על במדבר 13:26:1 ↗