תורה›במדבר›פרק יא׳

במדבר · פרק יא׳

תלונות העם, שבעים הזקנים והשלווים

העם מתלונן ונענש באש, אחר כך דורש בשר ומתגעגע למאכלי מצרים. משה אומר שאינו יכול לשאת לבדו את משא העם, שבעים זקנים מצטרפים אליו בהנהגה, ולבסוף מגיעים שלווים והעם נענש במכה קשה.

35 פסוקיםתנ״ך לכולם · נאמן למקור. בעברית שכולם מבינים.

להקשיב. להבין. להתחבר.

הפרק בקול

במדבר יא׳ · סיפור והסבר

גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.

תצוגה

ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.

א׳–ג׳

המתאוננים ואש תבערה

א

העם התלונן באופן שהיה רע באוזני ה׳. ה׳ שמע וכעס, ואש ה׳ בערה בהם ואכלה בקצה המחנה.

על המילים

הפסוק אינו מפרט כאן מה בדיוק היה תוכן התלונה.

ב

העם צעק אל משה. משה התפלל אל ה׳, והאש שככה.

ג

הוא קרא למקום ההוא תבערה, מפני שאש ה׳ בערה בהם שם.

ד׳–ט׳

התאווה לבשר והמָן

ד

האספסוף שהיה בקרב העם התמלא תאווה, וגם בני ישראל חזרו לבכות ואמרו: מי ייתן לנו בשר לאכול?

על המילים

זהותו המדויקת של "האספסוף" אינה מוסברת בפסוק.

ה

אנחנו זוכרים את הדגים שאכלנו במצרים בחינם, ואת הקישואים, האבטיחים, החציר, הבצלים והשומים.

ו

ועכשיו אנחנו מרגישים יבשים וריקים; אין לנו דבר מלבד המן שאנחנו רואים כל הזמן.

על המילים

הביטוי "נפשנו יבשה" הוא תיאור של דברי העם, ולא תיאור רפואי.

ז

המן היה דומה לזרע גד, והמראה שלו היה כמראה הבדולח.

ח

העם הסתובב ואסף את המן. הם טחנו אותו בריחיים או כתשו אותו במכתש, בישלו אותו בסיר ועשו ממנו עוגות. טעמו היה כטעם לשד השמן.

על המילים

הביטוי "לשד השמן" נשמר קרוב ללשון המקרא מפני שמשמעותו המדויקת אינה מפורשת כאן.

ט

כאשר הטל ירד בלילה על המחנה, המן ירד עליו.

י׳–י״ז

משה מבקש עזרה במשא העם

י

משה שמע את העם בוכה לפי משפחותיו, כל אחד בפתח האוהל שלו. ה׳ כעס מאוד, וגם בעיני משה הדבר היה רע.

יא

משה אמר לה׳: למה עשית רע לעבדך, ולמה לא מצאתי חן בעיניך, שאתה מטיל עליי את המשא של כל העם הזה?

יב

האם אני הריתי את כל העם הזה? האם אני ילדתי אותו, שאתה אומר לי לשאת אותו בחיקי כמו שאומן נושא תינוק, עד הארץ שנשבעת לתת לאבותיו?

יג

מאיפה יהיה לי בשר לתת לכל העם הזה? הם בוכים אליי ואומרים: תן לנו בשר ונאכל.

יד

אני לא יכול לשאת לבדי את כל העם הזה, כי המשא כבד מדי בשבילי.

טו

אם כך אתה עושה לי, הרוג אותי עכשיו, אם מצאתי חן בעיניך, ואל תיתן לי לראות ברעה שבאה עליי.

טז

ה׳ אמר למשה: אסוף לי שבעים איש מזקני ישראל, שאתה מכיר כזקני העם ושוטריו. קח אותם אל אוהל מועד, ושם יעמדו איתך.

יז

אני ארד ואדבר איתך שם. אקח מן הרוח שעליך ואשים אותה עליהם, והם יישאו איתך במשא העם, כדי שלא תישא אותו לבדך.

על המילים

משמעות הפועל "ואצלתי" נדונה בפרשנות; הפסוק מתאר נתינה מן הרוח שעל משה אל הזקנים.

י״ח–כ״ג

הבטחת הבשר ותשובת ה׳ למשה

יח

ולעם אמור: התקדשו לקראת מחר, ותאכלו בשר. בכיתם באוזני ה׳ ואמרתם: מי ייתן לנו בשר לאכול, הרי היה לנו טוב במצרים. לכן ה׳ ייתן לכם בשר ותאכלו.

יט

לא תאכלו בשר יום אחד, ולא יומיים, ולא חמישה ימים, ולא עשרה ימים, ולא עשרים יום.

כ

תאכלו אותו עד חודש ימים, עד שייצא מאפכם ויהיה לכם למיאוס, מפני שמאסתם בה׳ שנמצא בקרבכם ובכיתם לפניו ואמרתם: למה בכלל יצאנו ממצרים?

על המילים

הביטוי "והיה לכם לזרא" מתאר שהבשר יהיה להם לדבר מאוס.

כא

משה אמר: העם שאני נמצא בקרבו מונה שש מאות אלף איש רגלי, ואתה אומר שתיתן להם בשר והם יאכלו חודש ימים.

כב

האם ישחטו בשבילם צאן ובקר וזה יספיק להם? ואם יאספו בשבילם את כל דגי הים, האם זה יספיק להם?

כג

ה׳ אמר למשה: האם כוח ה׳ מוגבל? עכשיו תראה אם דברי יתקיים לך או לא.

כ״ד–ל׳

שבעים הזקנים, אלדד ומידד

כד

משה יצא ומסר לעם את דברי ה׳. הוא אסף שבעים איש מזקני העם והעמיד אותם סביב האוהל.

כה

ה׳ ירד בענן ודיבר אל משה. הוא לקח מן הרוח שעל משה ונתן אותה על שבעים הזקנים. כאשר הרוח נחה עליהם, הם התנבאו ולא הוסיפו.

על המילים

הביטוי "ולא יספו" קצר וניתן להבנה בדרכים שונות; כאן הוא נשמר קרוב ללשון המקור בלי להכריע בפרשנות.

כו

שני אנשים נשארו במחנה. שם האחד אלדד ושם השני מידד. גם עליהם נחה הרוח. הם היו בין הכתובים אך לא יצאו אל האוהל, והם התנבאו במחנה.

על המילים

הביטוי "והמה בכתובים" מציין שהם נכללו בכתובים, בלי לפרט כאן את אופן הרשימה או הבחירה.

כז

הנער רץ וסיפר למשה: אלדד ומידד מתנבאים במחנה.

כח

יהושע בן נון, משרת משה ומבחוריו, הגיב ואמר: אדוני משה, עצור אותם.

על המילים

המילה "מבחוריו" נדונה בפרשנות; היא עשויה לתאר את יהושע כאחד מן המובחרים שבמשרתי משה.

כט

משה אמר לו: האם אתה מקנא למעני? הלוואי שכל עם ה׳ יהיו נביאים, ושה׳ ייתן את רוחו עליהם.

ל

משה וזקני ישראל חזרו אל המחנה.

ל״א–ל״ה

השלווים, המכה וקברות התאווה

לא

רוח יצאה מאת ה׳ והביאה שלווים מן הים. היא פיזרה אותם סביב המחנה למרחק של דרך יום מצד אחד ודרך יום מן הצד האחר, וכאמתיים מעל פני הארץ.

על המילים

האמה היא מידת אורך עתיקה; אין כאן המרה לערך מודרני מדויק.

לב

העם אסף את השלווים כל אותו יום, כל הלילה וכל היום שלמחרת. גם מי שאסף מעט אסף עשרה חומרים, והם פרשו את השלווים סביב המחנה.

על המילים

החומר הוא מידת נפח עתיקה; הפסוק אינו נותן כאן ערך מודרני.

לג

הבשר עדיין היה בין שיניהם, לפני שנגמר, וכעס ה׳ התעורר בעם. ה׳ הכה את העם במכה קשה מאוד.

לד

קראו למקום ההוא קברות התאווה, מפני ששם קברו את האנשים שהתאוו.

לה

מקברות התאווה העם נסע לחצרות, ושם הם נשארו.

נאמנות שמאפשרת בדיקה

על הנוסח ועל העריכה

נוסח המקרא בפרק זה מבוסס על Tanach with Ta'amei Hamikra. נשמרים האותיות, הניקוד, הטעמים וסדר הפסוקים של המהדורה שנבחרה. סימני פרשה מוצגים בנפרד מן הפסוק.

הנוסח העכשווי הוא עיבוד מסייע להבנה. ההערות מציינות ביטויים שנשמרו והכרעות ניסוח. התקציר, ההסברים וכותרות היחידות הם תוספות עריכה.

מהדורת העיון הראשונה נוסחה בסיוע בינה מלאכותית. היא פתוחה להגהה ולתיקון ואינה נושאת הסכמה רבנית. נוסח המקרא הוא נקודת הייחוס לבחינת כל שינוי.

למהדורת המקור ↗

גרסת פרק 124 · מקור שנקלט בתאריך 2026-09-24

נוסח המקרא