ה׳ דיבר אל משה ואמר לו:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃במדבר · פרק י׳
החצוצרות, היציאה מסיני וסדר המסע
הפרק קובע כיצד משתמשים בשתי חצוצרות הכסף לכינוס, למסע, למלחמה ולמועדים. לאחר מכן הענן מסתלק מעל המשכן, בני ישראל יוצאים לראשונה ממדבר סיני בסדר המחנות שנקבע להם, משה מזמין את חובב להצטרף למסע, והארון יוצא לפניהם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
במדבר י׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–י׳
שתי חצוצרות הכסף ותפקידיהן
עשה לך שתי חצוצרות כסף, עשויות מקשה אחת. הן ישמשו אותך לכינוס העדה וליציאת המחנות למסע.
עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת׃כאשר יתקעו בשתי החצוצרות, כל העדה תתכנס אליך בפתח אוהל מועד.
וְתָקְע֖וּ בָּהֵ֑ן וְנֽוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃אם יתקעו בחצוצרה אחת, הנשיאים, ראשי אלפי ישראל, יתכנסו אליך.
וְאִם־בְּאַחַ֖ת יִתְקָ֑עוּ וְנוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ הַנְּשִׂיאִ֔ים רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃כאשר תתקעו תרועה, המחנות שחונים במזרח יצאו למסע.
וּתְקַעְתֶּ֖ם תְּרוּעָ֑ה וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים קֵֽדְמָה׃כאשר תתקעו תרועה שנייה, המחנות שחונים בדרום יצאו למסע. למסעותיהם יתקעו תרועה.
וּתְקַעְתֶּ֤ם תְּרוּעָה֙ שֵׁנִ֔ית וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים תֵּימָ֑נָה תְּרוּעָ֥ה יִתְקְע֖וּ לְמַסְעֵיהֶֽם׃כאשר מכנסים את הקהל, תתקעו בחצוצרות בלי להריע.
וּבְהַקְהִ֖יל אֶת־הַקָּהָ֑ל תִּתְקְע֖וּ וְלֹ֥א תָרִֽיעוּ׃בני אהרן הכוהנים יתקעו בחצוצרות. זו תהיה לכם חוקת עולם לדורותיכם.
וּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃כאשר תצאו למלחמה בארצכם נגד אויב שתוקף אתכם, תריעו בחצוצרות. כך תיזכרו לפני ה׳ אלוהיכם ותיוושעו מאויביכם.
וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְר֑וֹת וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃בימי שמחתכם, במועדיכם ובראשי החודשים שלכם, תתקעו בחצוצרות על העולות ועל זבחי השלמים שלכם. התקיעות יהיו לכם לזיכרון לפני אלוהיכם. אני ה׳ אלוהיכם.
וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (פ)י״א–כ״ח
היציאה מסיני וסדר המחנות
בשנה השנייה, בחודש השני, ביום העשרים בחודש, הענן הסתלק מעל משכן העדות.
וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית בַּחֹ֥דֶשׁ הַשֵּׁנִ֖י בְּעֶשְׂרִ֣ים בַּחֹ֑דֶשׁ נַעֲלָה֙ הֶֽעָנָ֔ן מֵעַ֖ל מִשְׁכַּ֥ן הָעֵדֻֽת׃בני ישראל יצאו למסעותיהם ממדבר סיני, והענן שכן במדבר פארן.
וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל לְמַסְעֵיהֶ֖ם מִמִּדְבַּ֣ר סִינָ֑י וַיִּשְׁכֹּ֥ן הֶעָנָ֖ן בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃כך יצאו למסע בפעם הראשונה על פי ה׳, ביד משה.
וַיִּסְע֖וּ בָּרִאשֹׁנָ֑ה עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ראשון יצא דגל מחנה בני יהודה לפי צבאותיהם, ובראש צבאו נחשון בן עמינדב.
וַיִּסַּ֞ע דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֧ה בְנֵֽי־יְהוּדָ֛ה בָּרִאשֹׁנָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃בראש צבא מטה בני יששכר היה נתנאל בן צוער.
וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י יִשָׂשכָ֑ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃בראש צבא מטה בני זבולון היה אליאב בן חלון.
וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֽוֹן׃המשכן פורק, ובני גרשון ובני מררי, שנשאו את המשכן, יצאו למסע.
וְהוּרַ֖ד הַמִּשְׁכָּ֑ן וְנָסְע֤וּ בְנֵֽי־גֵרְשׁוֹן֙ וּבְנֵ֣י מְרָרִ֔י נֹשְׂאֵ֖י הַמִּשְׁכָּֽן׃ (ס)אחריהם יצא דגל מחנה ראובן לפי צבאותיהם, ובראש צבאו אליצור בן שדיאור.
וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה רְאוּבֵ֖ן לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃בראש צבא מטה בני שמעון היה שלומיאל בן צורישדי.
וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽי שַׁדָּֽי׃בראש צבא מטה בני גד היה אליסף בן דעואל.
וְעַל־צְבָ֖א מַטֵּ֣ה בְנֵי־גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃בני קהת, שנשאו את הקודש, יצאו למסע. את המשכן הקימו לפני שהם הגיעו.
וְנָסְעוּ֙ הַקְּהָתִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י הַמִּקְדָּ֑שׁ וְהֵקִ֥ימוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עַד־בֹּאָֽם׃ (ס)על המילים
הפסוק אינו מציין במפורש מי הם המקימים; לפי רצף המסע, נושאי חלקי המשכן קדמו לבני קהת.
לאחר מכן יצא דגל מחנה בני אפרים לפי צבאותיהם, ובראש צבאו אלישמע בן עמיהוד.
וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃בראש צבא מטה בני מנשה היה גמליאל בן פדהצור.
וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָה־צֽוּר׃בראש צבא מטה בני בנימין היה אבידן בן גדעוני.
וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעוֹנִֽי׃ (ס)בסוף יצא דגל מחנה בני דן, המאסף של כל המחנות, לפי צבאותיהם. בראש צבאו היה אחיעזר בן עמישדי.
וְנָסַ֗ע דֶּ֚גֶל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי־דָ֔ן מְאַסֵּ֥ף לְכָל־הַֽמַּחֲנֹ֖ת לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃בראש צבא מטה בני אשר היה פגעיאל בן עכרן.
וְעַל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃בראש צבא מטה בני נפתלי היה אחירע בן עינן.
וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃זה היה סדר המסע של בני ישראל לפי צבאותיהם, וכך הם יצאו לדרך.
אֵ֛לֶּה מַסְעֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְצִבְאֹתָ֑ם וַיִּסָּֽעוּ׃ (ס)כ״ט–ל״ב
משה מזמין את חובב להצטרף
משה אמר לחובב בן רעואל המדייני, חותן משה: אנחנו נוסעים אל המקום שה׳ אמר שייתן לנו. בוא איתנו, ואנחנו נעשה לך טוב, כי ה׳ דיבר טוב על ישראל.
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יְהוָ֥ה דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃על המילים
זהותו המדויקת של חובב והקשר המשפחתי המשתמע מן הביטוי "חותן משה" נדונו בפרשנות.
חובב אמר לו: לא אלך איתכם. אני אלך אל ארצי ואל מולדתי.
וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו לֹ֣א אֵלֵ֑ךְ כִּ֧י אִם־אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י אֵלֵֽךְ׃משה אמר: בבקשה, אל תעזוב אותנו. אתה מכיר את החניות שלנו במדבר, ותהיה לנו לעיניים.
וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י ׀ עַל־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֙נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם׃על המילים
הביטוי "והיית לנו לעיניים" מתאר תפקיד של סיוע והכוונה, בלי לפרט כאן כיצד.
אם תלך איתנו, מן הטוב שה׳ ייטיב איתנו אנחנו נטיב גם לך.
וְהָיָ֖ה כִּי־תֵלֵ֣ךְ עִמָּ֑נוּ וְהָיָ֣ה ׀ הַטּ֣וֹב הַה֗וּא אֲשֶׁ֨ר יֵיטִ֧יב יְהוָ֛ה עִמָּ֖נוּ וְהֵטַ֥בְנוּ לָֽךְ׃ל״ג–ל״ו
הארון בראש המסע ודברי משה
הם נסעו מהר ה׳ דרך של שלושה ימים. ארון ברית ה׳ נסע לפניהם במשך שלושת הימים כדי למצוא להם מקום מנוחה.
וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְהוָ֔ה דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַאֲר֨וֹן בְּרִית־יְהוָ֜ה נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה׃ענן ה׳ היה מעליהם ביום כאשר יצאו מן המחנה.
וַעֲנַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנָסְעָ֖ם מִן־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ (׆) (ס)כאשר הארון יצא למסע, משה אמר: קומה, ה׳, ויתפזרו אויביך וינוסו משנאיך מפניך.
וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יְהוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃וכאשר הארון נח, משה אמר: שוב, ה׳, אל רבבות אלפי ישראל.
וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהוָ֔ה רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (׆) (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–י׳
שתי חצוצרות הכסף ותפקידיהן
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת׃
וְתָקְע֖וּ בָּהֵ֑ן וְנֽוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
וְאִם־בְּאַחַ֖ת יִתְקָ֑עוּ וְנוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ הַנְּשִׂיאִ֔ים רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וּתְקַעְתֶּ֖ם תְּרוּעָ֑ה וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים קֵֽדְמָה׃
וּתְקַעְתֶּ֤ם תְּרוּעָה֙ שֵׁנִ֔ית וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים תֵּימָ֑נָה תְּרוּעָ֥ה יִתְקְע֖וּ לְמַסְעֵיהֶֽם׃
וּבְהַקְהִ֖יל אֶת־הַקָּהָ֑ל תִּתְקְע֖וּ וְלֹ֥א תָרִֽיעוּ׃
וּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃
וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְר֑וֹת וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃
וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (פ)
י״א–כ״ח
היציאה מסיני וסדר המחנות
וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית בַּחֹ֥דֶשׁ הַשֵּׁנִ֖י בְּעֶשְׂרִ֣ים בַּחֹ֑דֶשׁ נַעֲלָה֙ הֶֽעָנָ֔ן מֵעַ֖ל מִשְׁכַּ֥ן הָעֵדֻֽת׃
וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל לְמַסְעֵיהֶ֖ם מִמִּדְבַּ֣ר סִינָ֑י וַיִּשְׁכֹּ֥ן הֶעָנָ֖ן בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃
וַיִּסְע֖וּ בָּרִאשֹׁנָ֑ה עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃
וַיִּסַּ֞ע דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֧ה בְנֵֽי־יְהוּדָ֛ה בָּרִאשֹׁנָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃
וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י יִשָׂשכָ֑ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃
וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֽוֹן׃
וְהוּרַ֖ד הַמִּשְׁכָּ֑ן וְנָסְע֤וּ בְנֵֽי־גֵרְשׁוֹן֙ וּבְנֵ֣י מְרָרִ֔י נֹשְׂאֵ֖י הַמִּשְׁכָּֽן׃ (ס)
וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה רְאוּבֵ֖ן לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃
וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽי שַׁדָּֽי׃
וְעַל־צְבָ֖א מַטֵּ֣ה בְנֵי־גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃
וְנָסְעוּ֙ הַקְּהָתִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י הַמִּקְדָּ֑שׁ וְהֵקִ֥ימוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עַד־בֹּאָֽם׃ (ס)
וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃
וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָה־צֽוּר׃
וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעוֹנִֽי׃ (ס)
וְנָסַ֗ע דֶּ֚גֶל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי־דָ֔ן מְאַסֵּ֥ף לְכָל־הַֽמַּחֲנֹ֖ת לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃
וְעַל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃
וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃
אֵ֛לֶּה מַסְעֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְצִבְאֹתָ֑ם וַיִּסָּֽעוּ׃ (ס)
כ״ט–ל״ב
משה מזמין את חובב להצטרף
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יְהוָ֥ה דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו לֹ֣א אֵלֵ֑ךְ כִּ֧י אִם־אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י אֵלֵֽךְ׃
וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י ׀ עַל־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֙נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם׃
וְהָיָ֖ה כִּי־תֵלֵ֣ךְ עִמָּ֑נוּ וְהָיָ֣ה ׀ הַטּ֣וֹב הַה֗וּא אֲשֶׁ֨ר יֵיטִ֧יב יְהוָ֛ה עִמָּ֖נוּ וְהֵטַ֥בְנוּ לָֽךְ׃
ל״ג–ל״ו
הארון בראש המסע ודברי משה
וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְהוָ֔ה דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַאֲר֨וֹן בְּרִית־יְהוָ֜ה נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה׃
וַעֲנַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנָסְעָ֖ם מִן־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ (׆) (ס)
וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יְהוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃
וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהוָ֔ה רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (׆) (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתחיל במערכת האותות של שתי חצוצרות הכסף וממשיך אל היציאה הראשונה ממדבר סיני. סדר המחנות מתבצע כפי שנקבע, משפחות הלווים נושאות את חלקי המשכן ואת כלי הקודש, ומשה מבקש מחובב להצטרף למסע.
פסוקים א׳–ז׳
החצוצרות לכינוס ולמסע
משה מצווה להכין שתי חצוצרות כסף. תקיעה בשתיהן מכנסת את כל העדה, ותקיעה באחת מכנסת את הנשיאים. תרועות משמשות אות ליציאת המחנות למסע, ואילו בכינוס הקהל תוקעים בלי להריע.
פסוקים ח׳–י׳
הכוהנים, מלחמה ומועדים
בני אהרן הכוהנים הם התוקעים בחצוצרות. בארץ, בעת מלחמה נגד אויב, יש להריע בהן. בימי שמחה, במועדים ובראשי חודשים תוקעים בהן על העולות ועל זבחי השלמים, והתקיעות מתוארות כזיכרון לפני ה׳.
פסוקים י״א–י״ג
הענן מסתלק והמסע מתחיל
ביום העשרים בחודש השני של השנה השנייה הענן מסתלק מעל משכן העדות. בני ישראל יוצאים ממדבר סיני, והענן שוכן במדבר פארן. זו יציאתם הראשונה למסע על פי ה׳ ביד משה.
פסוקים י״ד–כ״ח
סדר המחנות ונושאי המשכן
דגל יהודה יוצא ראשון עם יששכר וזבולון. לאחר פירוק המשכן יוצאים בני גרשון ובני מררי. אחריהם דגל ראובן עם שמעון וגד, ואז בני קהת נושאי הקודש. אחריהם יוצאים דגל אפרים עם מנשה ובנימין, ולבסוף דגל דן עם אשר ונפתלי כמאסף לכל המחנות.
פסוקים כ״ט–ל״ב
משה וחובב
משה מזמין את חובב בן רעואל המדייני להצטרף אל ישראל בדרך אל המקום שה׳ הבטיח להם, ומבטיח להיטיב איתו. חובב אומר שהוא מעדיף ללכת אל ארצו ואל מולדתו, ומשה מבקש ממנו שלא לעזוב מפני שהוא מכיר את חנייתם במדבר ויכול להיות להם לעיניים.
פסוקים ל״ג–ל״ו
הארון והענן בראש המסע
בני ישראל נוסעים מהר ה׳ דרך של שלושה ימים. ארון ברית ה׳ נוסע לפניהם כדי למצוא להם מנוחה, וענן ה׳ מעליהם ביום. בעת יציאת הארון משה קורא לפיזור אויבי ה׳, ובעת מנוחתו הוא קורא לשוב אל רבבות אלפי ישראל.
הפרק מתאר מעבר מן ההכנות למסע אל המסע עצמו: אותות החצוצרות, סדר יציאת המחנות, נשיאת המשכן והקודש, פניית משה לחובב והליווי של הארון והענן בדרך.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המדרש פותח בחצוצרות וממשיך לדרשה על שערי המקדש
״וידבר ה' וגו' עשה לך שתי חצוצרות כסף״
תנחומא בובר פותח במילות הציווי על שתי חצוצרות הכסף, אך מיד עובר לדרשה רחבה על הפסוק "שאו שערים ראשיכם" ועל הכנסת הארון לבית המקדש. הדרשה מתארת את השערים ואת הכבוד שניתן לארון, ואינה מפרשת בפירוט את תפקיד החצוצרות שבפסוקים א׳–ב׳. :contentReference[oaicite:0]{index=0} לכן הקשר הישיר למקום שלנו נמצא בעיקר בפתיחת המקור. בפשט כאן ה׳ מצווה את משה להכין שתי חצוצרות כסף מקשה אחת, שישמשו לכינוס העדה ולמסע המחנות. פרטי הדרשה על שערי המקדש שייכים לרובד המדרשי ואינם חלק מן האירוע המתואר בפרק.
תנחומא בובר, בהעלותך י״ד:א׳ ↗מקור התנחומא שסופק עוסק ביין ולא בתקיעת החצוצרות
״לפיכך מזהיר לאהרן יין ושכר אל תשת.״
תנחומא בובר, שמיני ח׳:א׳, עוסק באזהרה מפני שתיית יין ומפתח דרשה על עשרת השבטים, עושר, סעודות ושכרות. הקטע מסתיים בקישור לאזהרה שניתנה לאהרן שלא לשתות יין ושכר. הוא אינו דן בתקיעה בשתי החצוצרות שבפסוק ג׳ של הפרק שלנו. לכן הזיקה בין המקור שהוקצה לבין פסוק ג׳ אינה ישירה. אין להשתמש בדרשה על יין כדי להסביר את אות הכינוס של החצוצרות. בפשט, כאשר תוקעים בשתי החצוצרות, כל העדה מתכנסת אל משה בפתח אוהל מועד.
תנחומא בובר, שמיני ח׳:א׳ ↗ספרי זוטא דן במשמעות תקיעה בחצוצרה אחת
״אם באחת יתקעו ובשניהן יכלו כאחת״
ספרי זוטא מתעכב על לשון "ואם באחת יתקעו" ושואל כיצד בדיוק יש להבין תקיעה בחצוצרה אחת לעומת תקיעה בשתיהן. בהמשך הוא משווה את התכנסות הנשיאים להתכנסות העדה ומקשר את שתיהן אל פתח אוהל מועד. זהו דיון מדרשי מדויק בניסוח הפסוק. בפשט ההבדל ברור ברמת התפקיד: שתי החצוצרות מכנסות את כל העדה, ואילו תקיעה באחת מכנסת את הנשיאים, ראשי אלפי ישראל. השאלות הטכניות שמעלה המדרש נשארות ברובד חז״ל.
ספרי זוטא י׳:ד׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מגדיר את תחום תקיעת הכוהנים
״בַּמִּקְרָאוֹת וּבַמַּסָּעוֹת הַלָּלוּ״
רש״י מפרש את הציווי שבני אהרן הכוהנים יתקעו בחצוצרות ומתייחס להקשרים שכבר הוזכרו: הכינוסים והמסעות. בכך הוא מחבר את פסוק ח׳ אל מערכת האותות שתוארה בפסוקים שלפניו. הפסוק עצמו קובע באופן כללי שבני אהרן הכוהנים הם התוקעים בחצוצרות ושזו חוקת עולם לדורות. רש״י ממקד את הדברים בתקיעות שעליהן דובר קודם. בהמשך הפרשה נזכרות החצוצרות גם במלחמה, בימי שמחה, במועדים ובראשי חודשים.
רש״י על במדבר 10:8:1 ↗רש״י קורא את דברי משה כחלק מציפייה לכניסה קרובה לארץ
״שֶׁבְּמַסָּע זֶה הָרִאשׁוֹן נָסְעוּ עַל מְנָת לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל״
רש״י מפרש את דברי משה לחובב, "נוסעים אנחנו אל המקום", על רקע ציפייה שהמסע יוביל במהירות אל הארץ. הוא מוסיף פרטים מן ההמשך, ובהם מה שקרה לאחר מכן והעובדה שבאותו שלב עדיין לא נגזרה על משה גזרה שלא להיכנס. הפרטים האלה אינם נאמרים בפסוק כ״ט עצמו. בפשט משה אומר שהם נוסעים אל המקום שה׳ אמר שייתן להם, מזמין את חובב לבוא ומבטיח שייטיבו עמו מפני שה׳ דיבר טוב על ישראל. ההרחבה הכרונולוגית של רש״י נשארת במדור הלימוד.
רש״י על במדבר 10:29:2 ↗הרמב״ן משחזר את סדר פירוק המשכן ונשיאתו
״וְהוּרַד הַמִּשְׁכָּן וְנָסְעוּ בְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי״
הרמב״ן מחבר את סדר המסע כאן להוראות שניתנו קודם על פירוק המשכן וכיסוי כלי הקודש. הוא מסביר כיצד בני גרשון ומררי יוצאים עם חלקי מבנה המשכן, ואילו בני קהת יוצאים מאוחר יותר עם כלי הקודש, כך שאפשר יהיה להקים את המשכן לפני הגעתם. הרמב״ן גם משווה את סדר הדברים לברייתא על מלאכת המשכן ומציע דרך ליישב את התיאורים. בפשט פסוק י״ז נאמר שהמשכן פורק ובני גרשון ומררי יצאו כשהם נושאים אותו; בפסוק כ״א בני קהת יוצאים עם הקודש והמשכן מוקם עד בואם. הסדר המפורט יותר הוא פרשנותו.
רמב״ן על במדבר 10:17:1 ↗אבן עזרא מציג אפשרויות לזהותו של חובב
״והנה חובב הוא בן רעואל והנה הוא אחי צפורה״
אבן עזרא דן בזהותו המשפחתית של חובב בן רעואל ובמשמעות התואר "חותן משה". הוא משווה פסוקים שונים על ציפורה, רעואל ויתרו, ומציע לפי שיקולו שחובב הוא אחיה של ציפורה, בעוד שפרשנים אחרים מזהים אותו עם יתרו עצמו. הדיון מדגים שהלשון בפסוק כ״ט מאפשרת מחלוקת ביחס המדויק בין הדמויות. משום כך התרגום המודרני אינו מכריע בשאלת הזהות, אלא שומר את הצירוף "חובב בן רעואל המדייני, חותן משה" ומציג כאן את המחלוקת כפרשנות מאוחרת.
אבן עזרא על במדבר 10:29:1 ↗