ביום עשרים וארבעה לחודש הזה, בני ישראל התאספו בצום, עם שקים ובגדי אפר על עצמם.
וּבְיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֗ה נֶאֶסְפ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּצ֣וֹם וּבְשַׂקִּ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃נחמיה · פרק ט׳
תשובה, הודאה וזכר הברית
העם מתאסף לתשובה, קורא בתורה, ומפרש את ההיסטוריה של ה' עם ישראל כמעגל של מרד וחסד אלוהי.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
נחמיה ט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תשובה וקריאת התורה
הם הפרידו את בני ישראל מכל העמים הזרים, עמדו והתוו על חטאיהם ועל עוונות אבותיהם.
וַיִּבָּֽדְלוּ֙ זֶ֣רַע יִשְׂרָאֵ֔ל מִכֹּ֖ל בְּנֵ֣י נֵכָ֑ר וַיַּעַמְד֗וּ וַיִּתְוַדּוּ֙ עַל־חַטֹּ֣אתֵיהֶ֔ם וַעֲוֺנ֖וֹת אֲבֹתֵיהֶֽם׃הם עמדו במקומם וקראו בספר תורת ה' אלוהיהם; במשך רבע יום הם התוודו והשתחוו לה' אלוהיהם.
וַיָּק֙וּמוּ֙ עַל־עָמְדָ֔ם וַֽיִּקְרְא֗וּ בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֧ת יְהוָ֛ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם רְבִעִ֣ית הַיּ֑וֹם וּרְבִעִית֙ מִתְוַדִּ֣ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִ֔ים לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ (פ)ישוע, בני קדמיאל, בני שבניה, בני בוני, בני שרביה, בני כנני, על מדרגות הלויים, קראו בקול גדול לה' אלוהיהם.
וַיָּ֜קָם עַֽל־מַֽעֲלֵ֣ה הַלְוִיִּ֗ם יֵשׁ֨וּעַ וּבָנִ֜י קַדְמִיאֵ֧ל שְׁבַנְיָ֛ה בֻּנִּ֥י שֵׁרֵבְיָ֖ה בָּנִ֣י כְנָ֑נִי וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ברכת הַלְוִיִּים וזכר הברית
הלויים אמרו: ישוע, קדמיאל, בני חשבניה, שרביה, הודיה, שבניה ופתחיה, קומו וברכו את יהוה אלוהיכם מעולם לעולם, ושם כבודך יתברך מעל כל ברכה והלל.
וַיֹּאמְר֣וּ הַלְוִיִּ֡ם יֵשׁ֣וּעַ וְ֠קַדְמִיאֵל בָּנִ֨י חֲשַׁבְנְיָ֜ה שֵׁרֵֽבְיָ֤ה הֽוֹדִיָּה֙ שְׁבַנְיָ֣ה פְתַֽחְיָ֔ה ק֗וּמוּ בָּרֲכוּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם מִן־הָעוֹלָ֖ם עַד־הָעוֹלָ֑ם וִיבָֽרְכוּ֙ שֵׁ֣ם כְּבוֹדֶ֔ךָ וּמְרוֹמַ֥ם עַל־כָּל־בְּרָכָ֖ה וּתְהִלָּֽה׃רק אתה הוא יהוה, אתה עשית את השמים, את שמי השמים וכל צבאם, את הארץ וכל מה שעל פניה, את הים וכל מה שבתוכו, ואתה מחיה את הכל, וצבא השמים משתחווה לך.
אַתָּה־ה֣וּא יְהוָה֮ לְבַדֶּךָ֒ את [אַתָּ֣ה] עָשִׂ֡יתָ אֶֽת־הַשָּׁמַיִם֩ שְׁמֵ֨י הַשָּׁמַ֜יִם וְכָל־צְבָאָ֗ם הָאָ֜רֶץ וְכָל־אֲשֶׁ֤ר עָלֶ֙יהָ֙ הַיַּמִּים֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּהֶ֔ם וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת־כֻּלָּ֑ם וּצְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם לְךָ֥ מִשְׁתַּחֲוִֽים׃אתה הוא יהוה אלוהים, שבחרת באברם, הוצאת אותו מאור כסדים ונתת לו את השם אברהם.
אַתָּה־הוּא֙ יְהוָ֣ה הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם׃מצאת את לבו נאמן לפניך, וכרתת איתו את הברית לתת לו את ארץ הכנענים, החיתים, האמורים, הפרזים, היבוסים והגרגשיים לזרעו, וקיים את דבריך כי אתה צדיק.
וּמָצָ֣אתָ אֶת־לְבָבוֹ֮ נֶאֱמָ֣ן לְפָנֶיךָ֒ וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת־אֶרֶץ֩ הַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הָאֱמֹרִ֧י וְהַפְּרִזִּ֛י וְהַיְבוּסִ֥י וְהַגִּרְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְזַרְע֑וֹ וַתָּ֙קֶם֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖יק אָֽתָּה׃השגחת ה' במצרים וביציאה מהם
ראית את זעקת אבותינו במצרים, ושמעת את קריאתם ליד ים סוף.
וַתֵּ֛רֶא אֶת־עֳנִ֥י אֲבֹתֵ֖ינוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־זַעֲקָתָ֥ם שָׁמַ֖עְתָּ עַל־יַם־סֽוּף׃נתת אותות וניסים בפרעה, ובכל עבדיו ובכל עם ארצו, כי ידעת שהם התגאו עליהם, ועשית לעצמך שם כמו היום הזה.
וַ֠תִּתֵּן אֹתֹ֨ת וּמֹֽפְתִ֜ים בְּפַרְעֹ֤ה וּבְכָל־עֲבָדָיו֙ וּבְכָל־עַ֣ם אַרְצ֔וֹ כִּ֣י יָדַ֔עְתָּ כִּ֥י הֵזִ֖ידוּ עֲלֵיהֶ֑ם וַתַּֽעַשׂ־לְךָ֥ שֵׁ֖ם כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃פיצלת את הים לפניהם, והם עברו בתוך הים על היבש, ואת הרודפים אחריהם השלכת למצולות כמו אבן למים עזים.
וְהַיָּם֙ בָּקַ֣עְתָּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעַבְר֥וּ בְתוֹךְ־הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְֽאֶת־רֹ֨דְפֵיהֶ֜ם הִשְׁלַ֧כְתָּ בִמְצוֹלֹ֛ת כְּמוֹ־אֶ֖בֶן בְּמַ֥יִם עַזִּֽים׃הנהגת אותם בעמוד ענן ביום, ובעמוד אש בלילה, כדי להאיר להם את הדרך שבה יצעדו.
וּבְעַמּ֣וּד עָנָ֔ן הִנְחִיתָ֖ם יוֹמָ֑ם וּבְעַמּ֥וּד אֵשׁ֙ לַ֔יְלָה לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם אֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ־בָֽהּ׃התגלות ה' ומרד ישראל
ורדת על הר סיני, ודיברת איתם משמים, ונתת להם משפטים ישרים ותורת אמת, חוקים ומצוות טובים.
וְעַ֤ל הַר־סִינַי֙ יָרַ֔דְתָּ וְדַבֵּ֥ר עִמָּהֶ֖ם מִשָּׁמָ֑יִם וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֜ם מִשְׁפָּטִ֤ים יְשָׁרִים֙ וְתוֹר֣וֹת אֱמֶ֔ת חֻקִּ֥ים וּמִצְוֺ֖ת טוֹבִֽים׃והכרת את שבת קודשך להם, ונתת להם מצוות וחוקים ותורה דרך משה עבדך.
וְאֶת־שַׁבַּ֥ת קָדְשְׁךָ֖ הוֹדַ֣עַתָ לָהֶ֑ם וּמִצְו֤וֹת וְחֻקִּים֙ וְתוֹרָ֔ה צִוִּ֣יתָ לָהֶ֔ם בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃נתת להם לחם משמים לרעב שלהם, והוצאת להם מים מסלע לצמא שלהם, ואמרת להם לבוא ולקרוע את הארץ שנתת להם בה הבטחה ביד מורמת.
וְ֠לֶחֶם מִשָּׁמַ֜יִם נָתַ֤תָּה לָהֶם֙ לִרְעָבָ֔ם וּמַ֗יִם מִסֶּ֛לַע הוֹצֵ֥אתָ לָהֶ֖ם לִצְמָאָ֑ם וַתֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָשָׂ֥אתָ אֶת־יָדְךָ֖ לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃והם ואבותינו התגאו, והקשיחו את הצוואר ולא שמעו למצוות שלך.
וְהֵ֥ם וַאֲבֹתֵ֖ינוּ הֵזִ֑ידוּ וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ אֶל־מִצְוֺתֶֽיךָ׃נאמנות ה' מול מרד ישראל
הם סירבו לשמוע ולא זכרו את הנסים שעשית איתם. הם התעקשו להתנהג בצורה קשה והחליטו לחזור לעבדות במצרים, אבל אתה, אלוהים, אלוהים סלחני, חנון ורחום, איטי כעס ורב חסד, לא עזבת אותם.
וַיְמָאֲנ֣וּ לִשְׁמֹ֗עַ וְלֹא־זָכְר֤וּ נִפְלְאֹתֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ עִמָּהֶ֔ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם וַיִּתְּנוּ־רֹ֛אשׁ לָשׁ֥וּב לְעַבְדֻתָ֖ם בְּמִרְיָ֑ם וְאַתָּה֩ אֱל֨וֹהַּ סְלִיח֜וֹת חַנּ֧וּן וְרַח֛וּם אֶֽרֶךְ־אַפַּ֥יִם וְרַב־וחסד [חֶ֖סֶד] וְלֹ֥א עֲזַבְתָּֽם׃הם אפילו הכינו לעצמם עגל יצוק ואמרו: "אלו האלים שלך שהעלו אותך ממצרים". וכך הם עשו דברים נתואים מאוד.
אַ֗ף כִּֽי־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃אבל אתה, ברחמים הרבים שלך, לא עזבת אותם במדבר. עמוד הענן לא עזב אותם ביום כדי להדריך אותם בדרך, ועמוד האש בלילה כדי להאיר להם ולסלול את הדרך שבה הלכו.
וְאַתָּה֙ בְּרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֔ים לֹ֥א עֲזַבְתָּ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר אֶת־עַמּ֣וּד הֶ֠עָנָן לֹא־סָ֨ר מֵעֲלֵיהֶ֤ם בְּיוֹמָם֙ לְהַנְחֹתָ֣ם בְּהַדֶּ֔רֶךְ וְאֶת־עַמּ֨וּד הָאֵ֤שׁ בְּלַ֙יְלָה֙ לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם וְאֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ־בָֽהּ׃נתת להם את הרוח הטובה שלך כדי שיהיו חכמים, ולא מנעת מהם את המן מפייהם, ונתת להם מים לצמאם.
וְרוּחֲךָ֨ הַטּוֹבָ֔ה נָתַ֖תָּ לְהַשְׂכִּילָ֑ם וּמַנְךָ֙ לֹא־מָנַ֣עְתָּ מִפִּיהֶ֔ם וּמַ֛יִם נָתַ֥תָּה לָהֶ֖ם לִצְמָאָֽם׃השגחת ה'
ארבעים שנה טיפלת להם במדבר ולא היה חסר להם דבר. הבגדים שלהם לא התבלו ורגליהם לא נסדקו.
וְאַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֛ה כִּלְכַּלְתָּ֥ם בַּמִּדְבָּ֖ר לֹ֣א חָסֵ֑רוּ שַׂלְמֹֽתֵיהֶם֙ לֹ֣א בָל֔וּ וְרַגְלֵיהֶ֖ם לֹ֥א בָצֵֽקוּ׃נתת להם ממלכות ועמים, וחילקת אותם לכל צד, והם ירשו את ארץ סיחון, את ארץ מלך חשבון ואת ארץ עוג מלך הבשן.
וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מַמְלָכוֹת֙ וַעֲמָמִ֔ים וַֽתַּחְלְקֵ֖ם לְפֵאָ֑ה וַיִּֽירְשׁ֞וּ אֶת־אֶ֣רֶץ סִיח֗וֹן וְאֶת־אֶ֙רֶץ֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וְאֶת־אֶ֖רֶץ ע֥וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָֽׁן׃הרגלת את בניהם כמו כוכבי השמיים, והבאת אותם לארץ שהבטחת לאבותיהם שייכנסו בבעלות.
וּבְנֵיהֶ֣ם הִרְבִּ֔יתָ כְּכֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וַתְּבִיאֵם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶ֖ם לָב֥וֹא לָרָֽשֶׁת׃הבנים באו וירשו את הארץ, והתושבים הכנענים נכנעו בפניהם, ונתת אותם למלכיהם ולעמם כדי שיעשו בהם כרצונם.
וַיָּבֹ֤אוּ הַבָּנִים֙ וַיִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַתַּכְנַ֨ע לִפְנֵיהֶ֜ם אֶת־יֹשְׁבֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ הַכְּנַ֣עֲנִ֔ים וַֽתִּתְּנֵ֖ם בְּיָדָ֑ם וְאֶת־מַלְכֵיהֶם֙ וְאֶת־עַֽמְמֵ֣י הָאָ֔רֶץ לַעֲשׂ֥וֹת בָּהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם׃מעגל המרד והגאולה
הם כבשו ערים מוגנות ואדמה פורייה, וירשו בתים מלאים בכל טוב, בורות חצובים, גפנים, זיתים ועצי מאכל בשפע. הם אכלו, שבעו והתענגו בטוב הגדול שלך.
וַֽיִּלְכְּד֞וּ עָרִ֣ים בְּצֻרוֹת֮ וַאֲדָמָ֣ה שְׁמֵנָה֒ וַיִּֽירְשׁ֡וּ בָּתִּ֣ים מְלֵֽאִים־כָּל־ט֠וּב בֹּר֨וֹת חֲצוּבִ֜ים כְּרָמִ֧ים וְזֵיתִ֛ים וְעֵ֥ץ מַאֲכָ֖ל לָרֹ֑ב וַיֹּאכְל֤וּ וַֽיִּשְׂבְּעוּ֙ וַיַּשְׁמִ֔ינוּ וַיִּֽתְעַדְּנ֖וּ בְּטוּבְךָ֥ הַגָּדֽוֹל׃אבל הם מרדו בך ולא שמעו לך. הם השליכו את התורה שלך מאחורי גבם, ורצחו את הנביאים שלך שהזהירו אותם כדי להחזיר אותם אליך, ועשו מעשים נוראים מאוד.
וַיַּמְר֨וּ וַֽיִּמְרְד֜וּ בָּ֗ךְ וַיַּשְׁלִ֤כוּ אֶת־תּוֹרָֽתְךָ֙ אַחֲרֵ֣י גַוָּ֔ם וְאֶת־נְבִיאֶ֣יךָ הָרָ֔גוּ אֲשֶׁר־הֵעִ֥ידוּ בָ֖ם לַהֲשִׁיבָ֣ם אֵלֶ֑יךָ וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדוֹלֹֽת׃לכן מסרת אותם לידי אויביהם, והאויבים הקיפו אותם. ובזמן שהם היו במצוקה, הם קראו אליך, ואתה שומע מן השמים. בגלל הרחמים הרבים שלך, שלחת להם מושיעים שהצילו אותם מידי אויביהם.
וַֽתִּתְּנֵם֙ בְּיַ֣ד צָֽרֵיהֶ֔ם וַיָּצֵ֖רוּ לָהֶ֑ם וּבְעֵ֤ת צָֽרָתָם֙ יִצְעֲק֣וּ אֵלֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מִשָּׁמַ֣יִם תִּשְׁמָ֔ע וּֽכְרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֗ים תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מֽוֹשִׁיעִ֔ים וְיוֹשִׁיע֖וּם מִיַּ֥ד צָרֵיהֶֽם׃אך כשהיה להם נוח, הם שוב עשו רע לפניך. אז עזבת אותם לידי אויביהם, והאויבים שלטו בהם. כשהם שוב שבו וקראו לך, אתה שומע מן השמים ומציל אותם, כי רחמך רב פעמים וכל העתים.
וּכְנ֣וֹחַ לָהֶ֔ם יָשׁ֕וּבוּ לַעֲשׂ֥וֹת רַ֖ע לְפָנֶ֑יךָ וַתַּֽעַזְבֵ֞ם בְּיַ֤ד אֹֽיְבֵיהֶם֙ וַיִּרְדּ֣וּ בָהֶ֔ם וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ וַיִּזְעָק֔וּךָ וְאַתָּ֞ה מִשָּׁמַ֧יִם תִּשְׁמַ֛ע וְתַצִּילֵ֥ם כְּֽרַחֲמֶ֖יךָ רַבּ֥וֹת עִתִּֽים׃התעקשות ישראל ותשובה בתפילה
הוא קרא להם שוב ושוב כדי שיחזרו לתורתך, אבל הם התעקשו ולא הקשיבו למצוותיך ולמשפטיך, ועברו אותם כפי שכל אדם עובר וחי בתוך המעשים הללו. הם התעקשו וקשחו את צווארם ולא הקשיבו.
וַתָּ֨עַד בָּהֶ֜ם לַהֲשִׁיבָ֣ם אֶל־תּוֹרָתֶ֗ךָ וְהֵ֨מָּה הֵזִ֜ידוּ וְלֹא־שָׁמְע֤וּ לְמִצְוֺתֶ֙יךָ֙ וּבְמִשְׁפָּטֶ֣יךָ חָֽטְאוּ־בָ֔ם אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה אָדָ֖ם וְחָיָ֣ה בָהֶ֑ם וַיִּתְּנ֤וּ כָתֵף֙ סוֹרֶ֔רֶת וְעָרְפָּ֥ם הִקְשׁ֖וּ וְלֹ֥א שָׁמֵֽעוּ׃הוא פעל נגדם במשך שנים רבות, קרא להם דרך רוחו בעזרת הנביאים שלך, אך הם לא הקשיבו, ובסוף מסר אותם לידי עמי הארצות.
וַתִּמְשֹׁ֤ךְ עֲלֵיהֶם֙ שָׁנִ֣ים רַבּ֔וֹת וַתָּ֨עַד בָּ֧ם בְּרוּחֲךָ֛ בְּיַד־נְבִיאֶ֖יךָ וְלֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ וַֽתִּתְּנֵ֔ם בְּיַ֖ד עַמֵּ֥י הָאֲרָצֹֽת׃וברחמים הרבים שלך לא כיתית אותם לגמרי ולא עזבת אותם, כי אתה אלוהים חנן ורחום.
וּֽבְרַחֲמֶ֧יךָ הָרַבִּ֛ים לֹֽא־עֲשִׂיתָ֥ם כָּלָ֖ה וְלֹ֣א עֲזַבְתָּ֑ם כִּ֛י אֵֽל־חַנּ֥וּן וְרַח֖וּם אָֽתָּה׃ועכשיו, אלוהינו, האלוהים הגדול, הגיבור והנורא, שומר הברית והחסד, אל תמעיט מולך את כל העוונות שעשיתנו, למלכינו, לשרינו, לכהנינו, לנביאינו ולאבותינו ולכל עמך, מימי מלכי אשור ועד היום הזה.
וְעַתָּ֣ה אֱ֠לֹהֵינוּ הָאֵ֨ל הַגָּד֜וֹל הַגִּבּ֣וֹר וְהַנּוֹרָא֮ שׁוֹמֵ֣ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶסֶד֒ אַל־יִמְעַ֣ט לְפָנֶ֡יךָ אֵ֣ת כָּל־הַתְּלָאָ֣ה אֲֽשֶׁר־מְ֠צָאַתְנוּ לִמְלָכֵ֨ינוּ לְשָׂרֵ֧ינוּ וּלְכֹהֲנֵ֛ינוּ וְלִנְבִיאֵ֥נוּ וְלַאֲבֹתֵ֖ינוּ וּלְכָל־עַמֶּ֑ךָ מִימֵי֙ מַלְכֵ֣י אַשּׁ֔וּר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃הודאה באשמת העם
ואתה צדיק על כל מה שקרה לנו, כי באמת פעלת בצדק, ואנחנו עשינו רע.
וְאַתָּ֣ה צַדִּ֔יק עַ֖ל כָּל־הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ כִּֽי־אֱמֶ֥ת עָשִׂ֖יתָ וַאֲנַ֥חְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ׃ואת המלכים, השרים, הכהנים ואת אבותינו, לא עשו את התורה שלך, ולא הקשיבו למצוות שלך ולעדותים שהעמדת אותם בהם.
וְאֶת־מְלָכֵ֤ינוּ שָׂרֵ֙ינוּ֙ כֹּהֲנֵ֣ינוּ וַאֲבֹתֵ֔ינוּ לֹ֥א עָשׂ֖וּ תּוֹרָתֶ֑ךָ וְלֹ֤א הִקְשִׁ֙יבוּ֙ אֶל־מִצְוֺתֶ֔יךָ וּלְעֵ֣דְוֺתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הַעִידֹ֖תָ בָּהֶֽם׃ובזמן מלכותם, ובשפע הרב שנתת להם, ובארץ הרחבה והמנוחה שנתת לפניהם, הם לא עבדו אותך ולא חזרו ממעשים הרעים שלהם.
וְהֵ֣ם בְּמַלְכוּתָם֩ וּבְטוּבְךָ֨ הָרָ֜ב אֲשֶׁר־נָתַ֣תָּ לָהֶ֗ם וּבְאֶ֨רֶץ הָרְחָבָ֧ה וְהַשְּׁמֵנָ֛ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּ לִפְנֵיהֶ֖ם לֹ֣א עֲבָד֑וּךָ וְֽלֹא־שָׁ֔בוּ מִמַּֽעַלְלֵיהֶ֖ם הָרָעִֽים׃הנה אנחנו היום עבדים, והארץ שנתת לאבותינו לאכול מפריה ומטובה שלה, הנה אנחנו עבדים עליה.
הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ הַיּ֖וֹם עֲבָדִ֑ים וְהָאָ֜רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֣תָּה לַאֲבֹתֵ֗ינוּ לֶאֱכֹ֤ל אֶת־פִּרְיָהּ֙ וְאֶת־טוּבָ֔הּ הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ עֲבָדִ֖ים עָלֶֽיהָ׃התוצרת והעבדות כתוצאה מהחטאים
והתוצרת שלנו גדולה מאוד עבור המלכים שהשליטו עלינו בגלל חטאינו, והם שולטים על הגבעות שלנו ועל בעלי החיים שלנו לפי רצונם, ואנחנו נמצאים במצוקה גדולה.
וּתְבוּאָתָ֣הּ מַרְבָּ֗ה לַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה עָלֵ֖ינוּ בְּחַטֹּאותֵ֑ינוּ וְעַ֣ל גְּ֠וִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִ֤ים וּבִבְהֶמְתֵּ֙נוּ֙ כִּרְצוֹנָ֔ם וּבְצָרָ֥ה גְדוֹלָ֖ה אֲנָֽחְנוּ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תשובה וקריאת התורה
וּבְיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֗ה נֶאֶסְפ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּצ֣וֹם וּבְשַׂקִּ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃
וַיִּבָּֽדְלוּ֙ זֶ֣רַע יִשְׂרָאֵ֔ל מִכֹּ֖ל בְּנֵ֣י נֵכָ֑ר וַיַּעַמְד֗וּ וַיִּתְוַדּוּ֙ עַל־חַטֹּ֣אתֵיהֶ֔ם וַעֲוֺנ֖וֹת אֲבֹתֵיהֶֽם׃
וַיָּק֙וּמוּ֙ עַל־עָמְדָ֔ם וַֽיִּקְרְא֗וּ בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֧ת יְהוָ֛ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם רְבִעִ֣ית הַיּ֑וֹם וּרְבִעִית֙ מִתְוַדִּ֣ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִ֔ים לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ (פ)
וַיָּ֜קָם עַֽל־מַֽעֲלֵ֣ה הַלְוִיִּ֗ם יֵשׁ֨וּעַ וּבָנִ֜י קַדְמִיאֵ֧ל שְׁבַנְיָ֛ה בֻּנִּ֥י שֵׁרֵבְיָ֖ה בָּנִ֣י כְנָ֑נִי וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃
ברכת הַלְוִיִּים וזכר הברית
וַיֹּאמְר֣וּ הַלְוִיִּ֡ם יֵשׁ֣וּעַ וְ֠קַדְמִיאֵל בָּנִ֨י חֲשַׁבְנְיָ֜ה שֵׁרֵֽבְיָ֤ה הֽוֹדִיָּה֙ שְׁבַנְיָ֣ה פְתַֽחְיָ֔ה ק֗וּמוּ בָּרֲכוּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם מִן־הָעוֹלָ֖ם עַד־הָעוֹלָ֑ם וִיבָֽרְכוּ֙ שֵׁ֣ם כְּבוֹדֶ֔ךָ וּמְרוֹמַ֥ם עַל־כָּל־בְּרָכָ֖ה וּתְהִלָּֽה׃
אַתָּה־ה֣וּא יְהוָה֮ לְבַדֶּךָ֒ את [אַתָּ֣ה] עָשִׂ֡יתָ אֶֽת־הַשָּׁמַיִם֩ שְׁמֵ֨י הַשָּׁמַ֜יִם וְכָל־צְבָאָ֗ם הָאָ֜רֶץ וְכָל־אֲשֶׁ֤ר עָלֶ֙יהָ֙ הַיַּמִּים֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּהֶ֔ם וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת־כֻּלָּ֑ם וּצְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם לְךָ֥ מִשְׁתַּחֲוִֽים׃
אַתָּה־הוּא֙ יְהוָ֣ה הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם׃
וּמָצָ֣אתָ אֶת־לְבָבוֹ֮ נֶאֱמָ֣ן לְפָנֶיךָ֒ וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת־אֶרֶץ֩ הַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הָאֱמֹרִ֧י וְהַפְּרִזִּ֛י וְהַיְבוּסִ֥י וְהַגִּרְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְזַרְע֑וֹ וַתָּ֙קֶם֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖יק אָֽתָּה׃
השגחת ה' במצרים וביציאה מהם
וַתֵּ֛רֶא אֶת־עֳנִ֥י אֲבֹתֵ֖ינוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־זַעֲקָתָ֥ם שָׁמַ֖עְתָּ עַל־יַם־סֽוּף׃
וַ֠תִּתֵּן אֹתֹ֨ת וּמֹֽפְתִ֜ים בְּפַרְעֹ֤ה וּבְכָל־עֲבָדָיו֙ וּבְכָל־עַ֣ם אַרְצ֔וֹ כִּ֣י יָדַ֔עְתָּ כִּ֥י הֵזִ֖ידוּ עֲלֵיהֶ֑ם וַתַּֽעַשׂ־לְךָ֥ שֵׁ֖ם כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
וְהַיָּם֙ בָּקַ֣עְתָּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעַבְר֥וּ בְתוֹךְ־הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְֽאֶת־רֹ֨דְפֵיהֶ֜ם הִשְׁלַ֧כְתָּ בִמְצוֹלֹ֛ת כְּמוֹ־אֶ֖בֶן בְּמַ֥יִם עַזִּֽים׃
וּבְעַמּ֣וּד עָנָ֔ן הִנְחִיתָ֖ם יוֹמָ֑ם וּבְעַמּ֥וּד אֵשׁ֙ לַ֔יְלָה לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם אֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ־בָֽהּ׃
התגלות ה' ומרד ישראל
וְעַ֤ל הַר־סִינַי֙ יָרַ֔דְתָּ וְדַבֵּ֥ר עִמָּהֶ֖ם מִשָּׁמָ֑יִם וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֜ם מִשְׁפָּטִ֤ים יְשָׁרִים֙ וְתוֹר֣וֹת אֱמֶ֔ת חֻקִּ֥ים וּמִצְוֺ֖ת טוֹבִֽים׃
וְאֶת־שַׁבַּ֥ת קָדְשְׁךָ֖ הוֹדַ֣עַתָ לָהֶ֑ם וּמִצְו֤וֹת וְחֻקִּים֙ וְתוֹרָ֔ה צִוִּ֣יתָ לָהֶ֔ם בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃
וְ֠לֶחֶם מִשָּׁמַ֜יִם נָתַ֤תָּה לָהֶם֙ לִרְעָבָ֔ם וּמַ֗יִם מִסֶּ֛לַע הוֹצֵ֥אתָ לָהֶ֖ם לִצְמָאָ֑ם וַתֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָשָׂ֥אתָ אֶת־יָדְךָ֖ לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃
וְהֵ֥ם וַאֲבֹתֵ֖ינוּ הֵזִ֑ידוּ וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ אֶל־מִצְוֺתֶֽיךָ׃
נאמנות ה' מול מרד ישראל
וַיְמָאֲנ֣וּ לִשְׁמֹ֗עַ וְלֹא־זָכְר֤וּ נִפְלְאֹתֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ עִמָּהֶ֔ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם וַיִּתְּנוּ־רֹ֛אשׁ לָשׁ֥וּב לְעַבְדֻתָ֖ם בְּמִרְיָ֑ם וְאַתָּה֩ אֱל֨וֹהַּ סְלִיח֜וֹת חַנּ֧וּן וְרַח֛וּם אֶֽרֶךְ־אַפַּ֥יִם וְרַב־וחסד [חֶ֖סֶד] וְלֹ֥א עֲזַבְתָּֽם׃
אַ֗ף כִּֽי־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃
וְאַתָּה֙ בְּרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֔ים לֹ֥א עֲזַבְתָּ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר אֶת־עַמּ֣וּד הֶ֠עָנָן לֹא־סָ֨ר מֵעֲלֵיהֶ֤ם בְּיוֹמָם֙ לְהַנְחֹתָ֣ם בְּהַדֶּ֔רֶךְ וְאֶת־עַמּ֨וּד הָאֵ֤שׁ בְּלַ֙יְלָה֙ לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם וְאֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ־בָֽהּ׃
וְרוּחֲךָ֨ הַטּוֹבָ֔ה נָתַ֖תָּ לְהַשְׂכִּילָ֑ם וּמַנְךָ֙ לֹא־מָנַ֣עְתָּ מִפִּיהֶ֔ם וּמַ֛יִם נָתַ֥תָּה לָהֶ֖ם לִצְמָאָֽם׃
השגחת ה'
וְאַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֛ה כִּלְכַּלְתָּ֥ם בַּמִּדְבָּ֖ר לֹ֣א חָסֵ֑רוּ שַׂלְמֹֽתֵיהֶם֙ לֹ֣א בָל֔וּ וְרַגְלֵיהֶ֖ם לֹ֥א בָצֵֽקוּ׃
וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מַמְלָכוֹת֙ וַעֲמָמִ֔ים וַֽתַּחְלְקֵ֖ם לְפֵאָ֑ה וַיִּֽירְשׁ֞וּ אֶת־אֶ֣רֶץ סִיח֗וֹן וְאֶת־אֶ֙רֶץ֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וְאֶת־אֶ֖רֶץ ע֥וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָֽׁן׃
וּבְנֵיהֶ֣ם הִרְבִּ֔יתָ כְּכֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וַתְּבִיאֵם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶ֖ם לָב֥וֹא לָרָֽשֶׁת׃
וַיָּבֹ֤אוּ הַבָּנִים֙ וַיִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַתַּכְנַ֨ע לִפְנֵיהֶ֜ם אֶת־יֹשְׁבֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ הַכְּנַ֣עֲנִ֔ים וַֽתִּתְּנֵ֖ם בְּיָדָ֑ם וְאֶת־מַלְכֵיהֶם֙ וְאֶת־עַֽמְמֵ֣י הָאָ֔רֶץ לַעֲשׂ֥וֹת בָּהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם׃
מעגל המרד והגאולה
וַֽיִּלְכְּד֞וּ עָרִ֣ים בְּצֻרוֹת֮ וַאֲדָמָ֣ה שְׁמֵנָה֒ וַיִּֽירְשׁ֡וּ בָּתִּ֣ים מְלֵֽאִים־כָּל־ט֠וּב בֹּר֨וֹת חֲצוּבִ֜ים כְּרָמִ֧ים וְזֵיתִ֛ים וְעֵ֥ץ מַאֲכָ֖ל לָרֹ֑ב וַיֹּאכְל֤וּ וַֽיִּשְׂבְּעוּ֙ וַיַּשְׁמִ֔ינוּ וַיִּֽתְעַדְּנ֖וּ בְּטוּבְךָ֥ הַגָּדֽוֹל׃
וַיַּמְר֨וּ וַֽיִּמְרְד֜וּ בָּ֗ךְ וַיַּשְׁלִ֤כוּ אֶת־תּוֹרָֽתְךָ֙ אַחֲרֵ֣י גַוָּ֔ם וְאֶת־נְבִיאֶ֣יךָ הָרָ֔גוּ אֲשֶׁר־הֵעִ֥ידוּ בָ֖ם לַהֲשִׁיבָ֣ם אֵלֶ֑יךָ וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדוֹלֹֽת׃
וַֽתִּתְּנֵם֙ בְּיַ֣ד צָֽרֵיהֶ֔ם וַיָּצֵ֖רוּ לָהֶ֑ם וּבְעֵ֤ת צָֽרָתָם֙ יִצְעֲק֣וּ אֵלֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מִשָּׁמַ֣יִם תִּשְׁמָ֔ע וּֽכְרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֗ים תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מֽוֹשִׁיעִ֔ים וְיוֹשִׁיע֖וּם מִיַּ֥ד צָרֵיהֶֽם׃
וּכְנ֣וֹחַ לָהֶ֔ם יָשׁ֕וּבוּ לַעֲשׂ֥וֹת רַ֖ע לְפָנֶ֑יךָ וַתַּֽעַזְבֵ֞ם בְּיַ֤ד אֹֽיְבֵיהֶם֙ וַיִּרְדּ֣וּ בָהֶ֔ם וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ וַיִּזְעָק֔וּךָ וְאַתָּ֞ה מִשָּׁמַ֧יִם תִּשְׁמַ֛ע וְתַצִּילֵ֥ם כְּֽרַחֲמֶ֖יךָ רַבּ֥וֹת עִתִּֽים׃
התעקשות ישראל ותשובה בתפילה
וַתָּ֨עַד בָּהֶ֜ם לַהֲשִׁיבָ֣ם אֶל־תּוֹרָתֶ֗ךָ וְהֵ֨מָּה הֵזִ֜ידוּ וְלֹא־שָׁמְע֤וּ לְמִצְוֺתֶ֙יךָ֙ וּבְמִשְׁפָּטֶ֣יךָ חָֽטְאוּ־בָ֔ם אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה אָדָ֖ם וְחָיָ֣ה בָהֶ֑ם וַיִּתְּנ֤וּ כָתֵף֙ סוֹרֶ֔רֶת וְעָרְפָּ֥ם הִקְשׁ֖וּ וְלֹ֥א שָׁמֵֽעוּ׃
וַתִּמְשֹׁ֤ךְ עֲלֵיהֶם֙ שָׁנִ֣ים רַבּ֔וֹת וַתָּ֨עַד בָּ֧ם בְּרוּחֲךָ֛ בְּיַד־נְבִיאֶ֖יךָ וְלֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ וַֽתִּתְּנֵ֔ם בְּיַ֖ד עַמֵּ֥י הָאֲרָצֹֽת׃
וּֽבְרַחֲמֶ֧יךָ הָרַבִּ֛ים לֹֽא־עֲשִׂיתָ֥ם כָּלָ֖ה וְלֹ֣א עֲזַבְתָּ֑ם כִּ֛י אֵֽל־חַנּ֥וּן וְרַח֖וּם אָֽתָּה׃
וְעַתָּ֣ה אֱ֠לֹהֵינוּ הָאֵ֨ל הַגָּד֜וֹל הַגִּבּ֣וֹר וְהַנּוֹרָא֮ שׁוֹמֵ֣ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶסֶד֒ אַל־יִמְעַ֣ט לְפָנֶ֡יךָ אֵ֣ת כָּל־הַתְּלָאָ֣ה אֲֽשֶׁר־מְ֠צָאַתְנוּ לִמְלָכֵ֨ינוּ לְשָׂרֵ֧ינוּ וּלְכֹהֲנֵ֛ינוּ וְלִנְבִיאֵ֥נוּ וְלַאֲבֹתֵ֖ינוּ וּלְכָל־עַמֶּ֑ךָ מִימֵי֙ מַלְכֵ֣י אַשּׁ֔וּר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
הודאה באשמת העם
וְאַתָּ֣ה צַדִּ֔יק עַ֖ל כָּל־הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ כִּֽי־אֱמֶ֥ת עָשִׂ֖יתָ וַאֲנַ֥חְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ׃
וְאֶת־מְלָכֵ֤ינוּ שָׂרֵ֙ינוּ֙ כֹּהֲנֵ֣ינוּ וַאֲבֹתֵ֔ינוּ לֹ֥א עָשׂ֖וּ תּוֹרָתֶ֑ךָ וְלֹ֤א הִקְשִׁ֙יבוּ֙ אֶל־מִצְוֺתֶ֔יךָ וּלְעֵ֣דְוֺתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הַעִידֹ֖תָ בָּהֶֽם׃
וְהֵ֣ם בְּמַלְכוּתָם֩ וּבְטוּבְךָ֨ הָרָ֜ב אֲשֶׁר־נָתַ֣תָּ לָהֶ֗ם וּבְאֶ֨רֶץ הָרְחָבָ֧ה וְהַשְּׁמֵנָ֛ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּ לִפְנֵיהֶ֖ם לֹ֣א עֲבָד֑וּךָ וְֽלֹא־שָׁ֔בוּ מִמַּֽעַלְלֵיהֶ֖ם הָרָעִֽים׃
הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ הַיּ֖וֹם עֲבָדִ֑ים וְהָאָ֜רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֣תָּה לַאֲבֹתֵ֗ינוּ לֶאֱכֹ֤ל אֶת־פִּרְיָהּ֙ וְאֶת־טוּבָ֔הּ הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ עֲבָדִ֖ים עָלֶֽיהָ׃
התוצרת והעבדות כתוצאה מהחטאים
וּתְבוּאָתָ֣הּ מַרְבָּ֗ה לַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה עָלֵ֖ינוּ בְּחַטֹּאותֵ֑ינוּ וְעַ֣ל גְּ֠וִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִ֤ים וּבִבְהֶמְתֵּ֙נוּ֙ כִּרְצוֹנָ֔ם וּבְצָרָ֥ה גְדוֹלָ֖ה אֲנָֽחְנוּ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
לאחר בניית החומות, בני ישראל מתקבצים יחד כדי להצהיר על פרישתם מהחטאים.
תשובה וקריאת התורה
בכום ובתשובה, בני ישראל מתנתקים מהעמים הזרים, מתווים על חטאיהם וקמים לשמוע את התורה. בני הלויים עומדים על המדרגות וזועקים לקדושת ה' אלוהיהם.
ברכת הַלְוִיִּים וזכר הברית
הלויים מברכים את ה' על בריאת העולם ועל הברית עם אברהם. השיר מהלל את אלוהות ה' כבורא הכל ומתאר את בחירת אברהם, שינוי שמו והבטחת הארץ לזרעו כחלק מהברית הנצחית.
השגחת ה' במצרים וביציאה מהם
פסוקים אלו מתארים את פעולות ה' כלפי אבותינו במצרים וביציאתם ממנה. ה' שמע את זעקתם, עשה ניסים בפרעה ועמו, פיצל את ים סוף כדי לאפשר מעבר בבטחה, והנהיג אותם בענן ובאש כדי להאיר להם את הדרך.
התגלות ה' ומרד ישראל
פסוקים אלו מתארים את מעשי ה' עם בני ישראל: מתן התורה והמשפט בהר סיני, שמירת השבת, הנסים במדבר כמו לחם השמים והמים מסלע, והבטחתו להם בנחלת הארץ. מנגד, מתוארת התגאווה של בני ישראל ואבותיהם, שהקשיחו את צווארם ולא שמעו למצוות ה'.
נאמנות ה' מול מרד ישראל
פסוקים אלו מתארים את המרד של בני ישראל בסיני, שסירבו לשמוע לדבר ה' ורצו לחזור לעבדות במצרים על ידי עבודת עגל. למרות חטאיהם הנוראים, ה' מגיב ברחמים עצומים, שומר על הדרכתם בעמוד ענן ואש, ומספק להם את צרכיהם הבסיסיים כמו מן ומים.
השגחת ה'
פסוקים אלו מתארים את דאגת ה' לעם ישראל במהלך ארבעים שנות הנדודים במדבר, תוך הדגשת ההבטחה לאיכות הבגדים והמזון. בהמשך, מתוארת מתן הממלכות והארצות הכנעניות לישראל, וכיצד הבנים ירשו את הארץ כפי שהובטח לאבותיהם, תוך כניעת אויביהם.
מעגל המרד והגאולה
פסוקים אלו מתארים את ההיסטוריה של עם ישראל בארץ: השפע והברכה שקיבלו, המרד בברית ובנביאים, והחזרה למעגל של צרה, זעקה לה' וגאולה מתוך רחמים אלים.
התעקשות ישראל ותשובה בתפילה
פסוקים אלו מתארים את המאבק של ה' עם ישראל, שסירב לשמוע לתורתו ולנביאיו לאורך שנים רבות, עד שנמסר לידי עמים אחרים. עם זאת, התפילה מבקשת רחמים ומזכירה את נאמנות ה' לברית, ומודה בעוונות ההיסטוריים של המנהיגים והעם מרע מלך אשור ועד ימי התשובה.
הודאה באשמת העם
העם מודה בצדקת ה' ובאשמתו האישית. הם מצהירים כי המלכים, השרים והכהנים לא שמר עת התורה ולא נצמדו למצוות, ודווקא בשפע הגדול שקיבלו הם המשיכו במעשים רעים. כתוצאה מכך, הם נמצאים כעבדים בארצם.
התוצרת והעבדות כתוצאה מהחטאים
הפסוק מתאר את המצב הקשה של העם, שתוצרת חקלאי גדולה עוברת למלכים זרים שהשליטו עליהם שלטון. המלכים הללו שולטים באדמות ובבעלי החיים לפי רצונם, וכל זאת כתוצאה מחטאי העם, מה שגורם למצוקה גדולה וקשה.
הפסוקים מסיימים בהודאה שהעם נמצא כעת תחת השפעת מעשי התורה, אך כעבדים בתוך ארצם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
כוחה של שמירת השבת
״אמר רבי לוי: אם משמרים ישראל את השבת כראוי, אפילו יום אחד, בן דוד בא. למה? שהיא שקולה כנגד כל המצות. וכן הוא אומר (תהלים״
בְּמַקְורֵי הַחֲזַ"ל מֵשְׁמַע שֶׁהַשַּׁבָּת הִיא מִצְוָה מְיֻחֶדֶת שֶׁשְּׁקולה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת. רַבִּי לֵוִי מַסְבֵּר שֶׁאִם יִשְׂרָאֵל שׁוֹמְרִים אֶת הַשַּׁבָּת כְּרָאוּי, גַּם לְיֹום אֶחָד בִּלְבַד, זֶה מֵבִיא אֶת בֶּן דָּוִד. הַמַּהְלַךְ הַמַּדְגִּישׁ אֶת הַחֲשִׁיבוּת הַמֻּקְצֶת שֶׁל הַשַּׁבָּת כְּמַצְוָה בְּעֶצְמָהּ, וְלֹא רַק כְּסִימָן לְשִׁמּוּר שְׁאָר הַמִּצְווֹת. רַבִּי אֶלְעAZָר בֶּר אֲבִינָא מְבִיא פִּירוּשׁ מִמְּקֹורֵי הַתּוֹרָה, הַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים. הוּא מְצַיֵּן שֶׁכְּשֶׁהַשַּׁלִּיחַ הָאֱלֹהִי נָתַן לָעָם אֶת הַשַּׁבָּת, הוּא הִדְגִּישׁ אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלָּהּ. הַקּוֹרֵא מַסְבֵּר כְּלָל גָּדוֹל: אִם הָאָדָם שׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת, הַשֵּׁם מְבָרֵךְ אוֹתוֹ כְּאִלּוּ שָׁמַר אֶת כָּל הַמִּצְווֹת, וְאִם הוּא מְחַלֵּל אוֹתָהּ, הַחֲטָא נֶחְשָׁב כְּמִי שֶׁחָלַל אֶת כָּל הַמִּצְוֹת. שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת יוֹצֶרֶת קֶשֶׁר עָמֹק וְקַיָּם שֶׁל אֹהַב וְהִתְעַנְגוּת עִם הַבּוֹרֵא.
שמות רבה כ״ה:י״ב ↗מתנת השבת לישראל
״לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ כְּלִי חֶמְדָּה וְלֹא רָצָה לְהַנְחִילָהּ אֶלָּא לִבְנוֹ הָעוֹבֵד אוֹתוֹ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹם שַׁבָּת מְנוּחָה וּקְדוּשָׁה שֶׁהָיָה לְפָנָיו״
בְּפִרְקֵי דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְסֻבֵּים אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַשַּׁבָּת לְבֵין הַתּוֹרָה. הַמְפַרֵשׁ מַקְבִּיל אֶת הַשֵּׁם לְאִישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּלִי יָקָר וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת אוֹתוֹ רַק לְבֵנוֹ שֶׁעוֹבֵד אֶת הָאָב. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַשַּׁבָּת הִיא מְנוּחָה וּקְדוּשָׁה, רָצָה לְהַנְחִילָה רַק לְעַם יִשְׂרָאֵל. לְפִי הַמְסוּרָה, הַשַּׁבָּת הֻעֲנִיקָה לְיִשְׂרָאֵל בְּעוֹד הֵם בַּמִּצְרַיִם, לִפְנֵי שֶׁנֶּתְנוּ אֶת הַתּוֹרָה בְּהַר סִינַי. הַכַּתָּב בְּסֵפֶר נְחֶמְיָה מְאַשֵּׁשׁ זֶה, כִּי כּוֹתֵב שֶׁהַמִּצְווֹת וְהַחֻקִּים וְהַתּוֹרָה נִתְּנוּ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה, וּבְעֶצֶם זֶה הַדָּבָר מוֹכֵחַ שֶׁהַשַּׁבָּת הָיְתָה בְּיָדָם כְּבָר קֹדֶם לָכן.
פרקי דרבי אליעזר י״ח:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
המשמעות של המרד והעונש
״כי הזידו. כי הרשיעו עליהם כמו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות י״ח:י״א):״
הפסוק מתאר כיצד בני ישראל התרחקו מהדרך ופעלו בניגוד למצוות הַשֵּׁם. המילה "זידו" מציינת פעולה של מרד ופריקה מההסדר שהוצבו להם. לפי רש״י, הביטוי "כי הזידו" פירושו שהם הרשיעו את עצמם בעוונותיהם, בדומה למקרה המתואר בספר שמות, כאשר העוון הוא המקור להרשעה ולעונש. ההסבר של רש״י מתמקד בתוכן המעשה עצמו. הוא לא רק מציין שהם עשו מעשה רע, אלא מדגיש שהם בחרו להרשיע את עצמם דרך המרד. הגישה כאן היא שפעולת המרד אינה רק אירוע חיצוני, אלא היא הבסיס שבגללו הם הפכו לרשעים בעיני עצמם ובעיני הַשֵּׁם.
רש״י על נחמיה 9:10:1 ↗הקשר בין השמיעה להשגחה
״ואתה משמים תשמע. היית שומע:״
בפסוק זה, העם מודה כי כאשר הַשֵּׁם שלח את מלכיהם, הם הלכו אחריהם ושמעו את דברי הנביאים. המילים "ואתה משמים תשמע" מפרשים כי היית שומע מן השמיים. לפי רש"י, המילים הללו מדגישות את העובדה שהקשר בין הקדוש ברוך הוא לעם אינו רק דרך אירועים היסטוריים, אלא דרך שמיעה ישירה ומתמשכת מהשמיים. הפרשנות של רש"י מתמקדת במשמעות הפנימית של הפועל "תשמע". הוא מסביר שהפסוק מציין שהקדוש ברוך הוא היה שומע את תפילותיהם ותחינותיהם מן השמים. הגישה הזו מדגישה את הנוכחות המתמדת של השמיעה האלוקית בכל רגע של משבר או של תקווה, מעבר להבנת הנביאים בלבד.
רש״י על נחמיה 9:27:1 ↗ההתמרודות מול טוב הַשֵּׁם
״כי הזידו - עשו זדון במשלם עליהם.״
בפרק זה אנו רואים את בני ישראל מתכנסים יחד בתענית ובתשובה, מפרישים את עצמם מזרים ומתקשרים למסורת אבותיהם. הם מודים בהיסטוריה של עם ישראל, החל מבריאת העולם ועד הברית עם אברהם, ומפרטים את הנעשה על ידי הַשֵּׁם לאורך הדורות. הטקסט מדגיש את הניגוד בין רחמי השמים לבין התנהגות העם. אבן עזרא, בפירושו על פסוק עשירי, מסביר שהביטוי "כי הזידו" מעיד על כך שהם עשו זדון בכך ששילמו על עצמם את העונש על ידי חזרה למעשים רעים. הפסוק מתאר כיצד למרות המרד והעקשנות, הַשֵּׁם לא עזב את עמו בתוך הקשיים.
אבן עזרא על נחמיה 9:10:1 ↗הַקֶּשֶׁר בֵּין הַשֵּׁם לְנִבְּיאָיו
״ביד נביאיך - כאילו רוחך בידם וברשותם.״
הַקֶּרֶן הַמֶּרְכָּזִית בַּפֶּסַח הַזֶּה הִיא הַמַּעֲמָד הַמֻּתְקָן שֶׁל הַשֵּׁם בְּתוֹךְ הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הַמַּעֲשֶׂה מְתָאַרֵט אֶת הַמַּסָּע הַמְּשֻׁלָּשׁ שֶׁל הָעָם: הַחֶסֶד הָעֶצְמִי שֶׁל הַבְּרִית, הַסִּרְרִים שֶׁל הָעָם, וְהַמַּעֲנֶה הַנֶּאֱמָן שֶׁל הָאֱלֹהִים. הַתַּפִּילָה מְדַגֶּשֶׁת כֵּן שֶׁהַשֵּׁם לֹא עָזַב אֶת הָעָם בְּמִצָּרַיִם, בַּמִּדְבָּר וּבַמֶּדִינָה הַחֲדָשָׁה, אֲלִי כִּי הָעָם הִתְפַּלֵּט מֵהַחֲטָאִים שֶׁלּוֹ. בְּקֶצֶר הַמַּעֲשֶׂה, הַנִּבְּאוּת הִיא כְּלִי לַפְּעִלָּה אֱלֹהִית. הַמַּפרֵשׁ אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר עַל הַפְּסוּק שֶׁהַשֵּׁם עָשָׂה כֵּן בְּיַד נְבִיאָיו, כְּוַתְרָה בְּמַשְׁמָעתוּ שֶׁהַשֵּׁם הִנְחָיוֹת אֶת הַנְּבִיאִים בְּרוּחַ שֶׁלּוֹ וּבְרִשְׁיוֹן מָסוּם. זוֹ הַבְּעֶטְרָה לַמַּחֲזוֹר הַמַּתְקָן שֶׁל הַקֶּשֶׁר הַנִּצְחִי בֵּין הַשֵּׁם לְעַמּוֹ.
אבן עזרא על נחמיה 9:30:2 ↗