כל העם התאספו יחד ברחוב שליד שער המים, ואמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה, שwhich הַשֵּׁם ציווה את ישראל.
וַיֵּאָסְפ֤וּ כָל־הָעָם֙ כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֔ד אֶל־הָ֣רְח֔וֹב אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמָּ֑יִם וַיֹּֽאמְרוּ֙ לְעֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֔ר לְהָבִ֗יא אֶת־סֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃נחמיה · פרק ח׳
קריאת התורה והחגיגה בסוכות
העם מתאסף לשמוע את התורה, מפרשים את המצוות ומתחיל לחגוג את חג הסוכות בהתאם למצווה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
נחמיה ח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קריאת התורה ביום הראשון של החודש השביעי
עזרא הכהן הביא את התורה לפני הקהל, מכל הגברים ועד הנשים, וכל מי שמבין לשמוע, ביום הראשון של החודש השביעי.
וַיָּבִ֣יא עֶזְרָ֣א הַ֠כֹּהֵן אֶֽת־הַתּוֹרָ֞ה לִפְנֵ֤י הַקָּהָל֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה וְכֹ֖ל מֵבִ֣ין לִשְׁמֹ֑עַ בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃הוא קרא בתורה מול הרחוב שליד שער המים, מהבוקר ועד אמצע היום, בפני הגברים, הנשים והמבינים, כשכל אוזני העם נטו אל ספר התורה.
וַיִּקְרָא־בוֹ֩ לִפְנֵ֨י הָרְח֜וֹב אֲשֶׁ֣ר ׀ לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמַּ֗יִם מִן־הָאוֹר֙ עַד־מַחֲצִ֣ית הַיּ֔וֹם נֶ֛גֶד הָאֲנָשִׁ֥ים וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַמְּבִינִ֑ים וְאָזְנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶל־סֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה׃עזרא הסופר עמד על עמוד עץ שעשו עבור התורה. לצד ימינו עמדו מתתיה, שמע, עניה, אוריה, חילקיה ומעשיה. מצדו השמאלי עמדו פדיה, מישאל, מלכיה, חשים, חשבדנה, זכריה ומשולם.
וַֽיַּעֲמֹ֞ד עֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֗ר עַֽל־מִגְדַּל־עֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ לַדָּבָר֒ וַיַּֽעֲמֹ֣ד אֶצְל֡וֹ מַתִּתְיָ֡ה וְשֶׁ֡מַע וַ֠עֲנָיָה וְאוּרִיָּ֧ה וְחִלְקִיָּ֛ה וּמַעֲשֵׂיָ֖ה עַל־יְמִינ֑וֹ וּמִשְּׂמֹאל֗וֹ פְּ֠דָיָה וּמִֽישָׁאֵ֧ל וּמַלְכִּיָּ֛ה וְחָשֻׁ֥ם וְחַשְׁבַּדָּ֖נָה זְכַרְיָ֥ה מְשֻׁלָּֽם׃ (פ)קריאת התורה בפני העם
עזרא פתח את הספר מול כל העם, כי כולם עמדו מעל הספר. ברגע שהוא פתח אותו, כל העם עמד.
וַיִּפְתַּ֨ח עֶזְרָ֤א הַסֵּ֙פֶר֙ לְעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם כִּֽי־מֵעַ֥ל כָּל־הָעָ֖ם הָיָ֑ה וּכְפִתְח֖וֹ עָֽמְד֥וּ כָל־הָעָֽם׃עזרא בירך את ה' אלוקים גדול. כל העם ענה "אמן, אמן" כשהם מרימים את הידיים, וכולם השתחוו לפני ה' עם פניהם אל האדמה.
וַיְבָ֣רֶךְ עֶזְרָ֔א אֶת־יְהוָ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים הַגָּד֑וֹל וַיַּֽעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֜ם אָמֵ֤ן ׀ אָמֵן֙ בְּמֹ֣עַל יְדֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֛ לַיהוָ֖ה אַפַּ֥יִם אָֽרְצָה׃ישוע ובניו, שרבי יה, ימין, עקוב, שבתי, הודיה, מעשיה, קליטה, עזרייה, יזובד, חנן, פלאיה, והלוויים, הסבירו לעם את התורה, בזמן שהעם עמד במקום.
וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה מַעֲשֵׂיָ֡ה קְלִיטָ֣א עֲזַרְיָה֩ יוֹזָבָ֨ד חָנָ֤ן פְּלָאיָה֙ וְהַלְוִיִּ֔ם מְבִינִ֥ים אֶת־הָעָ֖ם לַתּוֹרָ֑ה וְהָעָ֖ם עַל־עָמְדָֽם׃הם קראו בספר בתורת אלוהים בצורה ברורה, עם פירוש והבנה של המילים.
וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹהִ֖ים מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא׃ (ס)שמחת התורה בעם
נחמיה, הַתִּרְשָׁתָא, ועזרא הַכֹּהֵן הַסּוֹפֵר, וגם הַלְוִיִּם שמסבירו את התורה לכל העם, אמרו: היום קדוש לה' אלוהיכם, אל תתעצבו ואל תבכו. כל העם בכה כששמע את דברי התורה.
וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן ׀ הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכָל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כָּל־הָעָ֔ם כְּשָׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃על המילים
תִּרְשָׁתָא - מונח בארמית שמשמעותו מושל או נשיא.
הם אמרו להם: לכו לאכול דברים משמנים ולשתות דברים מתוקים, ושלחו מנות לאלו שאין להם הכנה, כי היום קדוש לאדוננו, ואל תתעצבו, כי השמחה של ה' היא הכוח שלכם.
וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְהוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃והלויים הפריעו לכל העם ואמרו: תתרחקו, כי היום קדוש ואל תתעצבו.
וְהַלְוִיִּ֞ם מַחְשִׁ֤ים לְכָל־הָעָם֙ לֵאמֹ֣ר הַ֔סּוּ כִּ֥י הַיּ֖וֹם קָדֹ֑שׁ וְאַל־תֵּעָצֵֽבוּ׃כל העם הלך לאכול, לשתות, לשלוח מנות ולעשות שמחה גדולה, כי הם הבינו את הדברים שהודיעו להם.
וַיֵּלְכ֨וּ כָל־הָעָ֜ם לֶאֱכֹ֤ל וְלִשְׁתּוֹת֙ וּלְשַׁלַּ֣ח מָנ֔וֹת וְלַעֲשׂ֖וֹת שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה כִּ֤י הֵבִ֙ינוּ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹדִ֖יעוּ לָהֶֽם׃ (ס)מציאת מצוות סוכה והקמת הסוכות
ביום השני התאספו ראשי המשפחות לכל העם, יחד עם הכהנים והלוויים, אצל עזרא הסופר כדי להבין טוב יותר את דברי התורה.
וּבַיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֡י נֶאֶסְפוּ֩ רָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת לְכָל־הָעָ֗ם הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֶל־עֶזְרָ֖א הַסֹּפֵ֑ר וּלְהַשְׂכִּ֖יל אֶל־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃מצאו כתוב בתורה, כפי שציווה הַשֵׁם ביד משה, שעם ישראל צריכים לשבת בסוכות בחג בחודש השביעי.
וַֽיִּמְצְא֖וּ כָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵשְׁב֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֛וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃הם קראו בקול רם בכל עריהם ובירושלים, ואמרו: "צאו מההרים והביאו ענפי זית, ענפי עץ שמן, ענפי הדס, ענפי תמרים וענפי עץ עבות, כדי לבנות סוכות כפי שכתוב".
וַאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֮ וּבִירוּשָׁלִַ֣ם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב׃ (פ)העם יצא והביא את הענפים, ובנו לעצמם סוכות; כל אחד על גגו, בחצרותיו, בחצרות בית האלוהים, ברחוב שער המים וברחוב שער אפרים.
וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֮ וַיָּבִיאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל־גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם׃חגיגת הסוכות וקריאת התורה
כל העם שחזר מהגלות ישב בסוכות, כי הם לא עשו זאת בימי יהושע בן נון, בדיוק כפי שעשו בני ישראל עד היום הזה. והייתה שמחה גדולה מאוד.
וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כָֽל־הַ֠קָּהָל הַשָּׁבִ֨ים מִן־הַשְּׁבִ֥י ׀ סֻכּוֹת֮ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא־עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן־נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא וַתְּהִ֥י שִׂמְחָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד׃וקראו בספר תורת האלוהים יום אחר יום, מהיום הראשון ועד היום האחרון. הם חגגו שבעה ימים, וביום השמיני עשו מועד חג, לפי ההלכה.
וַ֠יִּקְרָא בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֤ת הָאֱלֹהִים֙ י֣וֹם ׀ בְּי֔וֹם מִן־הַיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן עַ֖ד הַיּ֣וֹם הָאַחֲר֑וֹן וַיַּֽעֲשׂוּ־חָג֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י עֲצֶ֖רֶת כַּמִּשְׁפָּֽט׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קריאת התורה ביום הראשון של החודש השביעי
וַיֵּאָסְפ֤וּ כָל־הָעָם֙ כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֔ד אֶל־הָ֣רְח֔וֹב אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמָּ֑יִם וַיֹּֽאמְרוּ֙ לְעֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֔ר לְהָבִ֗יא אֶת־סֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיָּבִ֣יא עֶזְרָ֣א הַ֠כֹּהֵן אֶֽת־הַתּוֹרָ֞ה לִפְנֵ֤י הַקָּהָל֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה וְכֹ֖ל מֵבִ֣ין לִשְׁמֹ֑עַ בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃
וַיִּקְרָא־בוֹ֩ לִפְנֵ֨י הָרְח֜וֹב אֲשֶׁ֣ר ׀ לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמַּ֗יִם מִן־הָאוֹר֙ עַד־מַחֲצִ֣ית הַיּ֔וֹם נֶ֛גֶד הָאֲנָשִׁ֥ים וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַמְּבִינִ֑ים וְאָזְנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶל־סֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה׃
וַֽיַּעֲמֹ֞ד עֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֗ר עַֽל־מִגְדַּל־עֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ לַדָּבָר֒ וַיַּֽעֲמֹ֣ד אֶצְל֡וֹ מַתִּתְיָ֡ה וְשֶׁ֡מַע וַ֠עֲנָיָה וְאוּרִיָּ֧ה וְחִלְקִיָּ֛ה וּמַעֲשֵׂיָ֖ה עַל־יְמִינ֑וֹ וּמִשְּׂמֹאל֗וֹ פְּ֠דָיָה וּמִֽישָׁאֵ֧ל וּמַלְכִּיָּ֛ה וְחָשֻׁ֥ם וְחַשְׁבַּדָּ֖נָה זְכַרְיָ֥ה מְשֻׁלָּֽם׃ (פ)
קריאת התורה בפני העם
וַיִּפְתַּ֨ח עֶזְרָ֤א הַסֵּ֙פֶר֙ לְעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם כִּֽי־מֵעַ֥ל כָּל־הָעָ֖ם הָיָ֑ה וּכְפִתְח֖וֹ עָֽמְד֥וּ כָל־הָעָֽם׃
וַיְבָ֣רֶךְ עֶזְרָ֔א אֶת־יְהוָ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים הַגָּד֑וֹל וַיַּֽעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֜ם אָמֵ֤ן ׀ אָמֵן֙ בְּמֹ֣עַל יְדֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֛ לַיהוָ֖ה אַפַּ֥יִם אָֽרְצָה׃
וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה מַעֲשֵׂיָ֡ה קְלִיטָ֣א עֲזַרְיָה֩ יוֹזָבָ֨ד חָנָ֤ן פְּלָאיָה֙ וְהַלְוִיִּ֔ם מְבִינִ֥ים אֶת־הָעָ֖ם לַתּוֹרָ֑ה וְהָעָ֖ם עַל־עָמְדָֽם׃
וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹהִ֖ים מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא׃ (ס)
שמחת התורה בעם
וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן ׀ הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכָל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כָּל־הָעָ֔ם כְּשָׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְהוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃
וְהַלְוִיִּ֞ם מַחְשִׁ֤ים לְכָל־הָעָם֙ לֵאמֹ֣ר הַ֔סּוּ כִּ֥י הַיּ֖וֹם קָדֹ֑שׁ וְאַל־תֵּעָצֵֽבוּ׃
וַיֵּלְכ֨וּ כָל־הָעָ֜ם לֶאֱכֹ֤ל וְלִשְׁתּוֹת֙ וּלְשַׁלַּ֣ח מָנ֔וֹת וְלַעֲשׂ֖וֹת שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה כִּ֤י הֵבִ֙ינוּ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹדִ֖יעוּ לָהֶֽם׃ (ס)
מציאת מצוות סוכה והקמת הסוכות
וּבַיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֡י נֶאֶסְפוּ֩ רָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת לְכָל־הָעָ֗ם הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֶל־עֶזְרָ֖א הַסֹּפֵ֑ר וּלְהַשְׂכִּ֖יל אֶל־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃
וַֽיִּמְצְא֖וּ כָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵשְׁב֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֛וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃
וַאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֮ וּבִירוּשָׁלִַ֣ם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב׃ (פ)
וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֮ וַיָּבִיאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל־גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם׃
חגיגת הסוכות וקריאת התורה
וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כָֽל־הַ֠קָּהָל הַשָּׁבִ֨ים מִן־הַשְּׁבִ֥י ׀ סֻכּוֹת֮ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא־עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן־נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא וַתְּהִ֥י שִׂמְחָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד׃
וַ֠יִּקְרָא בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֤ת הָאֱלֹהִים֙ י֣וֹם ׀ בְּי֔וֹם מִן־הַיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן עַ֖ד הַיּ֣וֹם הָאַחֲר֑וֹן וַיַּֽעֲשׂוּ־חָג֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י עֲצֶ֖רֶת כַּמִּשְׁפָּֽט׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
ביום הראשון של החודש השביעי, כל העם התאסף במקום אחד כמו איש אחד.
קריאת התורה ביום הראשון של החודש השביעי
כל עם ישראל מתאסף ליד שער המים כדי לשמוע את קריאת התורה. עזרא הכהן קורא בתורה בבהירות מול כולם, מהבוקר עד הצהריים. עזרא עומד על עמוד עץ מיוחד, מוקף בלוויים ובאנשי ציבור שעוזרים לו בתהליך הקריאה מול הקהל.
קריאת התורה בפני העם
עזרא פותח את ספר התורה בפני כל העם שעמד סביבו. לאחר ברכה והשתחוויה לפני ה', קראו הלוויים בתורה בצורה ברורה ומפורשת, ונתנו לעם את ההבנה הנכונה של הקריאה.
שמחת התורה בעם
נחמיה ועזרא מנהיגי העם מביאים את התורה בפני הקהל. כשהעם שומע את דברי התורה הוא בוכה מרגש, אך המנהיגים מנחים אותם לא להצטער אלא לשמוח ולחגוג, כיוון שהשמחה בה' היא מקור הכוח שלהם.
מציאת מצוות סוכה והקמת הסוכות
התכנסות העם לקרוא בתורה ומציאת המצווה לחג הסוכות. ראשי העם והכהנים מוצאים בכתובים את החובה לשבת בסוכות בחודש השביעי. הם מכריזים על הצורך באיסוף ענפים לבניית הסוכות, והעם מקיים זאת ומקיים סוכות במקומות שונים בעיר ובירושלים.
חגיגת הסוכות וקריאת התורה
העם שחזר מהגלות התיישב בסוכות כדי לחקות את מנהג אבותיהם מימי יהושע בן נון. במהלך שבעה ימים של חג, קראו בספר תורת האלוהים בכל יום, וחתמו את החגיגה ביום שמיני מיוחד לפי הדין.
העם חגג את החג בשמחה גדולה מאוד.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
תפקיד הלויים בקריאת התורה
״ושוטרים, אלו הלוים המכים ברצועה כענין שנאמר (דהי"ב יט יא) ושוטרים הלוים לפניכם, ואומר (נחמיה ח יא) והלוים מחשים לכל העם לאמר הסו סליק פיסקא״
הספרי, מפרש קדום על ספר דברים, מסביר את תפקידם המיוחד של הלויים בפרשת התורה. לפי הפירוש, המילה "שוטרים" מתייחסת ללויים שתפקידם היה להכהות ברצועה כדי להשקיט את העם, כפי שנאמר בספר דברים שחלקם עומדים לפני העם כשוטרים. מטרת הפעולה הייתה לאפשר לכולם להקשיב בריכוז. הספרי קושר בין תפקיד המשטרה של הלויים לבין הפעולה בנחמיה, שם הלויים עוזרים לכל העם להבין את התורה. הם עושים זאת על ידי בקשה מהעובדים להסיר את הנייר או הכתב כדי שכולם יוכל על פני כולם לשמוע ולהבין. הפירוש מתמקד בתפקיד החינוכי והסדרני של הלויים בקהילה.
ספרי דברים ט״ו:ה׳ ↗סוגי ארבעת המינים מהמקורות
״רַב חִסְדָּא אָמַר מֵהָכָא: ״צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבוֹת״.״
במשנה בסוכה, רב חסדא מביא מקור מהתורה לגבי ארבעת המינים המשמשים בערב החג. הוא מציין צורך להביא עלים של זית, עץ שמן, הדס, תמרים ועץ עבות. ההסבר של רב חסדא מבוסס על פסוקים בראשית, אך הוא משתמש בפרשנות המזהה את הצמחים הללו כחלק מהדרישה ההלכתית לסוכה. הגישה כאן היא מציאת שורשים מקראיים להלכות חז"ל.
סוכה י״ב א:ו׳ ↗בעקבות המפרשים
קריאת התורה בבית אלוף
״כי מעל כל העם היה. ועל כן ראוהו כולם:״
בפרק שמיני בספר נחמיה, העם מתאסף יחד במקום אחד. כולם מבקשים מעזרא הסוד, שהיה כהן וסופר בתורה, שיביא את ספר התורה של משה. כשהוא עומד על במה מעץ, כל העם מתייצב לפניו. כשהוא פותח את הספר, כולם עומדים מתוך כבוד לתורה. הם מקשיבים להקראת הפסוקים ומבינים את המשמעות של הדברים הנאמרים. רש"י מסביר מדוע כולם עמדו בתגובה זו. הוא מציין שהתורה הייתה מעל לכולם, ולכן כולם ראו את חשיבותה הגדולה וכיבדו אותה. ההסבר של רש"י מדגיש שהתורה אינה רק טקסט, אלא כוח רוחני שמשפיע על כל השומעים ומחייב את כבודם.
רש״י על נחמיה 8:5:1 ↗ההלכה והמצווה בסוכות
״ועלי עץ עבות. זה הדס הראוי ללולב כמפורש במסכת סוכה:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את המילה "עֵץ עָבוֹת" ומתייחס למצוא הדס שמתאים לשימוש בלוּלָב. הוא מסתמך על הדין המופיע במסכת סוכה, הקובע מהן המאפיינים הנדרשים לצמח שיהיה ראוי למצוות סוכה. הפירוש של רש"י נועד להבהיר את הפרטים הטכניים של המצווה כפי שהם מובנים מההלכה. הוא לא מוסיף סיפור, אלא מזהה את סוג הצמח המדובר על פי הכללים הידועים לנו.
רש״י על נחמיה 8:15:4 ↗עמידה מול התורה
״מגדל עץ - כדמות מגדל כאשר אנחנו עושים פה בבתי כנסיות.״
בפרק שמיני בספר נחמיה, העם מתאסף יחד כדי לשמוע את קריאת התורה. עזרא הסופר עומד על במה העשויה מעץ, ומראה שמדונה של הבמה מזכירה את המבנה של המגדלים שבבתי הכנסת המודרניים. המבנה הזה נועד להרים את הספר גבוה כדי שכולם יוכלו לראות ולהקשיב. הפרשן אבן עזרא מסביר שהמבנה של הבמה, שהיה עשוי עץ, דומה למבנה של מגדל כפי שאנו רואים היום בבתי כנסת. הוא משתמש בדוגמה זו כדי להמחיש את הגובה והבולטות של המקום ממנו קרא עזרא, דבר שאפשר לכל העם להשתתף בקריאה ולהבין את דברי התורה.
אבן עזרא על נחמיה 8:4:1 ↗קריאת התורה והציווי על המצוות
״ואשר ישמיעו - ועלי עץ שמן ועלי עץ הדס ועלי תמרים - הווי"ן אינם מוסיפים על הענין, רק טעמו או עלי עץ שמן או עלי״
הקטע עוסק ברגע המכונן שבו כל העם מתאסף כאיש אחד למשכן כעבודת הַשֵּׁם. עזרא הסופר עומד וקורא את ספר התורה בפני כל העם, מן הגברים ועד הנשים וכל הילדים שיכולים להבין. כולם מקשיבים בריכוז רב ובוכה מתוך ההבנה של הדברים שנאמרו להם. הפירוש של אבן עזרא מתמקד בפרטים הקטנים של המצוות שנמנו ביום זה. הוא דן בפירוש המילים של סוגי העלים שהובאו למצווה, כמו עץ השמן, ההדס והתמרים. אבן עלו מתייחס למחלוקות במסורת לגבי סוג ההדס והעבות, ומסביר את הקשר בין סוגי העלים השונים לפי המסורת והקבלה.
אבן עזרא על נחמיה 8:15:1 ↗