כשסנבלט, טוביה, גשם הערבי ושאר אויבינו שמעו שבניתי את החומה ושום פתח לא נשאר בה, עדיין לא שמתי דלתות בשערים.
וַיְהִ֣י כַאֲשֶׁ֣ר נִשְׁמַ֣ע לְסַנְבַלַּ֣ט וְ֠טוֹבִיָּה וּלְגֶ֨שֶׁם הָֽעַרְבִ֜י וּלְיֶ֣תֶר אֹֽיְבֵ֗ינוּ כִּ֤י בָנִ֙יתִי֙ אֶת־הַ֣חוֹמָ֔ה וְלֹא־נ֥וֹתַר בָּ֖הּ פָּ֑רֶץ גַּ֚ם עַד־הָעֵ֣ת הַהִ֔יא דְּלָת֖וֹת לֹא־הֶעֱמַ֥דְתִּי בַשְּׁעָרִֽים׃נחמיה · פרק ו׳
ניסיונות ההסחה והפלת נחמיה
סיום בניית החומה מול מזימות סנבלט, טוביה ויתרי אויבי יהודה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
נחמיה ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
ניסיונות ההסחה של אויבי נחמיה
סנבלט וגשם שלחו אליי הודעה: "בוא ונתעמק יחד בשיחה בבקעת ענו, כי הם מתכננים לעשות לי רע."
וַיִּשְׁלַ֨ח סַנְבַלַּ֤ט וְגֶ֙שֶׁם֙ אֵלַ֣י לֵאמֹ֔ר לְכָ֞ה וְנִֽוָּעֲדָ֥ה יַחְדָּ֛ו בַּכְּפִירִ֖ים בְּבִקְעַ֣ת אוֹנ֑וֹ וְהֵ֙מָּה֙ חֹֽשְׁבִ֔ים לַעֲשׂ֥וֹת לִ֖י רָעָֽה׃שלחתי אליהם שליחים כדי לומר: "אני עושה מלאכה גדולה, ולא אוכל לרדת. למה תעצרו את העבודה כשאני אעזוב וארד אליכם?"
וָאֶשְׁלְחָ֨ה עֲלֵיהֶ֤ם מַלְאָכִים֙ לֵאמֹ֔ר מְלָאכָ֤ה גְדוֹלָה֙ אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה וְלֹ֥א אוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת לָ֣מָּה תִשְׁבַּ֤ת הַמְּלָאכָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר אַרְפֶּ֔הָ וְיָרַדְתִּ֖י אֲלֵיכֶֽם׃הם שלחו אליי את אותה הודעה ארבע פעמים, ואני עניתי להם באותו אופן.
וַיִּשְׁלְח֥וּ אֵלַ֛י כַּדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אַרְבַּ֣ע פְּעָמִ֑ים וָאָשִׁ֥יב אוֹתָ֖ם כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ (ס)ניסיונות סנבלט להפליל את נחמיה
סנבלט שלח אליי את הנער שלו בפעם החמישית, כשהוא מחזיק בידו מכתב פתוח.
וַיִּשְׁלַח֩ אֵלַ֨י סַנְבַלַּ֜ט כַּדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה פַּ֥עַם חֲמִישִׁ֖ית אֶֽת־נַעֲר֑וֹ וְאִגֶּ֥רֶת פְּתוּחָ֖ה בְּיָדֽוֹ׃במכתב היה כתוב: "שומעים בכל העמים וגם אומרים, שאתה והיהודים מתכננים למרוד, ולכן אתה בונה את החומה ורוצה להיות להם למלך, בדיוק כמו הדברים האלה".
כָּת֣וּב בָּ֗הּ בַּגּוֹיִ֤ם נִשְׁמָע֙ וְגַשְׁמ֣וּ אֹמֵ֔ר אַתָּ֤ה וְהַיְּהוּדִים֙ חֹשְׁבִ֣ים לִמְר֔וֹד עַל־כֵּ֛ן אַתָּ֥ה בוֹנֶ֖ה הַחוֹמָ֑ה וְאַתָּ֗ה הֹוֶ֤ה לָהֶם֙ לְמֶ֔לֶךְ כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃גם הנביאים שהעמדת כדי שיקראו נגדך בירושלים אומרים: "מלך יהודה, עכשיו המלך ישמע את הדברים האלה, לכן לך ונחזק את הידיים יחד".
וְגַם־נְבִיאִ֡ים הֶעֱמַ֣דְתָּ לִקְרֹא֩ עָלֶ֨יךָ בִֽירוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר מֶ֚לֶךְ בִּֽיהוּדָ֔ה וְעַתָּה֙ יִשָּׁמַ֣ע לַמֶּ֔לֶךְ כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְנִֽוָּעֲצָ֖ה יַחְדָּֽו׃ (ס)שלחתי אליו תשובה ואמרתי: "לא יהיו הדברים האלה שאתה אומר, כי אתה רק בוחן אותי מתוך כוונותיך שלך".
וָאֶשְׁלְחָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֤א נִֽהְיָה֙ כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֖ר אַתָּ֣ה אוֹמֵ֑ר כִּ֥י מִֽלִּבְּךָ֖ אַתָּ֥ה בוֹדָֽאם׃ניסיונות להרתיע את נחמיה
כי כולם מפחדים מאיתנו ואומרים שהידיים שלהם יתעמלו מהעבודה והיא לא תיעשה, לכן עכשיו תחזק את הידיים שלי.
כִּ֣י כֻלָּ֗ם מְיָֽרְאִ֤ים אוֹתָ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר יִרְפּ֧וּ יְדֵיהֶ֛ם מִן־הַמְּלָאכָ֖ה וְלֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ה וְעַתָּ֖ה חַזֵּ֥ק אֶת־יָדָֽי׃ואני באתי לביתו של שמעיה בן דליה בן מהיטבאל, והוא חסום, ואמר לי: בוא נעמוד בבית האלוהים, בתוך ההיכל, כי דלתות ההיכל סגורות, כי באים להרוג אותך, ובלילה באים להרוג אותך.
וַאֲנִי־בָ֗אתִי בֵּ֣ית שְֽׁמַֽעְיָ֧ה בֶן־דְּלָיָ֛ה בֶּן־מְהֵֽיטַבְאֵ֖ל וְה֣וּא עָצ֑וּר וַיֹּ֡אמֶר נִוָּעֵד֩ אֶל־בֵּ֨ית הָאֱלֹהִ֜ים אֶל־תּ֣וֹךְ הַֽהֵיכָ֗ל וְנִסְגְּרָה֙ דַּלְת֣וֹת הַהֵיכָ֔ל כִּ֚י בָּאִ֣ים לְהָרְגֶ֔ךָ וְלַ֖יְלָה בָּאִ֥ים לְהָרְגֶֽךָ׃ואמרתי: האם אדם כמוני יברח? ומי כמוני שאכנס אל ההיכל? חי, אני לא אכנס.
וָאֹמְרָ֗ה הַאִ֤ישׁ כָּמ֙וֹנִי֙ יִבְרָ֔ח וּמִ֥י כָמ֛וֹנִי אֲשֶׁר־יָב֥וֹא אֶל־הַהֵיכָ֖ל וָחָ֑י לֹ֖א אָבֽוֹא׃והבנתי, והנה אלוהים לא שלח אותו, כי הנבואה דיברה עליי, וטוביה וסנבלט שכרם.
וָאַכִּ֕ירָה וְהִנֵּ֥ה לֹֽא־אֱלֹהִ֖ים שְׁלָח֑וֹ כִּ֤י הַנְּבוּאָה֙ דִּבֶּ֣ר עָלַ֔י וְטוֹבִיָּ֥ה וְסַנְבַלַּ֖ט שְׂכָרֽוֹ׃סיום בניית החומה והתפשטות הבשורה
הוא רוצה לשחד אותי כדי שאפחד ואעשה כך, ואז אחטא וזה ייראה רע מצדדי ויגרמו לי בושה.
לְמַ֤עַן שָׂכוּר֙ ה֔וּא לְמַֽעַן־אִירָ֥א וְאֶֽעֱשֶׂה־כֵּ֖ן וְחָטָ֑אתִי וְהָיָ֤ה לָהֶם֙ לְשֵׁ֣ם רָ֔ע לְמַ֖עַן יְחָֽרְפֽוּנִי׃ (פ)שאלוהיי יזכור לטובתי, וכך עשו גם סנבלט ונועדיה הנביאה ושאר הנביאים שהיו מפחדים אותי.
זָכְרָ֧ה אֱלֹהַ֛י לְטוֹבִיָּ֥ה וּלְסַנְבַלַּ֖ט כְּמַעֲשָׂ֣יו אֵ֑לֶּה וְגַ֨ם לְנוֹעַדְיָ֤ה הַנְּבִיאָה֙ וּלְיֶ֣תֶר הַנְּבִיאִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מְיָֽרְאִ֥ים אוֹתִֽי׃והחומה הושלמה ביום עשרים וחמש באלול, ביום חמישים ושניים.
וַתִּשְׁלַם֙ הַֽחוֹמָ֔ה בְּעֶשְׂרִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה לֶאֱל֑וּל לַחֲמִשִּׁ֥ים וּשְׁנַ֖יִם יֽוֹם׃ (פ)כשכל אויבינו שמעו, וכל העמים שמסביבנו ראו, הם מאוד נרתעו וביקרו אותנו, והם הבינו שהעבודה הזאת נעשתה בעזרת אלוהינו.
וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ כָּל־א֣וֹיְבֵ֔ינוּ וַיִּֽרְא֗וּ כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבֹתֵ֔ינוּ וַיִּפְּל֥וּ מְאֹ֖ד בְּעֵינֵיהֶ֑ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י מֵאֵ֣ת אֱלֹהֵ֔ינוּ נֶעֶשְׂתָ֖ה הַמְּלָאכָ֥ה הַזֹּֽאת׃הקשרים של טוביה עם יהודה
גם בימים ההם היו הרבה מכתבים של אנשי יהודה שנשלחו לטוביה, וגם מכתבים של טוביה הגיעו אליהם.
גַּ֣ם ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם מַרְבִּ֞ים חֹרֵ֤י יְהוּדָה֙ אִגְּרֹ֣תֵיהֶ֔ם הוֹלְכ֖וֹת עַל־טוֹבִיָּ֑ה וַאֲשֶׁ֥ר לְטוֹבִיָּ֖ה בָּא֥וֹת אֲלֵיהֶֽם׃כי היו ביהודה הרבה אנשים שהתחייבו לו, כי הוא היה חתן של שכם בן אраху, ויוחנן בנו נשא את בת משולם בן ברכיה.
כִּי־רַבִּ֣ים בִּֽיהוּדָ֗ה בַּעֲלֵ֤י שְׁבוּעָה֙ ל֔וֹ כִּי־חָתָ֥ן ה֖וּא לִשְׁכַנְיָ֣ה בֶן־אָרַ֑ח וִֽיהוֹחָנָ֣ן בְּנ֔וֹ לָקַ֕ח אֶת־בַּת־מְשֻׁלָּ֖ם בֶּ֥ן בֶּֽרֶכְיָֽה׃גם הטובים שלו היו אומרים בפניי, וגם הדברים שלי היו מועברים אליו; טוביה שלח אלי מכתבים כדי להפחיד אותי.
גַּ֣ם טוֹבֹתָ֗יו הָי֤וּ אֹמְרִים֙ לְפָנַ֔י וּדְבָרַ֕י הָי֥וּ מוֹצִיאִ֖ים ל֑וֹ אִגְּר֛וֹת שָׁלַ֥ח טוֹבִיָּ֖ה לְיָֽרְאֵֽנִי׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
ניסיונות ההסחה של אויבי נחמיה
וַיְהִ֣י כַאֲשֶׁ֣ר נִשְׁמַ֣ע לְסַנְבַלַּ֣ט וְ֠טוֹבִיָּה וּלְגֶ֨שֶׁם הָֽעַרְבִ֜י וּלְיֶ֣תֶר אֹֽיְבֵ֗ינוּ כִּ֤י בָנִ֙יתִי֙ אֶת־הַ֣חוֹמָ֔ה וְלֹא־נ֥וֹתַר בָּ֖הּ פָּ֑רֶץ גַּ֚ם עַד־הָעֵ֣ת הַהִ֔יא דְּלָת֖וֹת לֹא־הֶעֱמַ֥דְתִּי בַשְּׁעָרִֽים׃
וַיִּשְׁלַ֨ח סַנְבַלַּ֤ט וְגֶ֙שֶׁם֙ אֵלַ֣י לֵאמֹ֔ר לְכָ֞ה וְנִֽוָּעֲדָ֥ה יַחְדָּ֛ו בַּכְּפִירִ֖ים בְּבִקְעַ֣ת אוֹנ֑וֹ וְהֵ֙מָּה֙ חֹֽשְׁבִ֔ים לַעֲשׂ֥וֹת לִ֖י רָעָֽה׃
וָאֶשְׁלְחָ֨ה עֲלֵיהֶ֤ם מַלְאָכִים֙ לֵאמֹ֔ר מְלָאכָ֤ה גְדוֹלָה֙ אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה וְלֹ֥א אוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת לָ֣מָּה תִשְׁבַּ֤ת הַמְּלָאכָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר אַרְפֶּ֔הָ וְיָרַדְתִּ֖י אֲלֵיכֶֽם׃
וַיִּשְׁלְח֥וּ אֵלַ֛י כַּדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אַרְבַּ֣ע פְּעָמִ֑ים וָאָשִׁ֥יב אוֹתָ֖ם כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ (ס)
ניסיונות סנבלט להפליל את נחמיה
וַיִּשְׁלַח֩ אֵלַ֨י סַנְבַלַּ֜ט כַּדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה פַּ֥עַם חֲמִישִׁ֖ית אֶֽת־נַעֲר֑וֹ וְאִגֶּ֥רֶת פְּתוּחָ֖ה בְּיָדֽוֹ׃
כָּת֣וּב בָּ֗הּ בַּגּוֹיִ֤ם נִשְׁמָע֙ וְגַשְׁמ֣וּ אֹמֵ֔ר אַתָּ֤ה וְהַיְּהוּדִים֙ חֹשְׁבִ֣ים לִמְר֔וֹד עַל־כֵּ֛ן אַתָּ֥ה בוֹנֶ֖ה הַחוֹמָ֑ה וְאַתָּ֗ה הֹוֶ֤ה לָהֶם֙ לְמֶ֔לֶךְ כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
וְגַם־נְבִיאִ֡ים הֶעֱמַ֣דְתָּ לִקְרֹא֩ עָלֶ֨יךָ בִֽירוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר מֶ֚לֶךְ בִּֽיהוּדָ֔ה וְעַתָּה֙ יִשָּׁמַ֣ע לַמֶּ֔לֶךְ כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְנִֽוָּעֲצָ֖ה יַחְדָּֽו׃ (ס)
וָאֶשְׁלְחָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֤א נִֽהְיָה֙ כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֖ר אַתָּ֣ה אוֹמֵ֑ר כִּ֥י מִֽלִּבְּךָ֖ אַתָּ֥ה בוֹדָֽאם׃
ניסיונות להרתיע את נחמיה
כִּ֣י כֻלָּ֗ם מְיָֽרְאִ֤ים אוֹתָ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר יִרְפּ֧וּ יְדֵיהֶ֛ם מִן־הַמְּלָאכָ֖ה וְלֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ה וְעַתָּ֖ה חַזֵּ֥ק אֶת־יָדָֽי׃
וַאֲנִי־בָ֗אתִי בֵּ֣ית שְֽׁמַֽעְיָ֧ה בֶן־דְּלָיָ֛ה בֶּן־מְהֵֽיטַבְאֵ֖ל וְה֣וּא עָצ֑וּר וַיֹּ֡אמֶר נִוָּעֵד֩ אֶל־בֵּ֨ית הָאֱלֹהִ֜ים אֶל־תּ֣וֹךְ הַֽהֵיכָ֗ל וְנִסְגְּרָה֙ דַּלְת֣וֹת הַהֵיכָ֔ל כִּ֚י בָּאִ֣ים לְהָרְגֶ֔ךָ וְלַ֖יְלָה בָּאִ֥ים לְהָרְגֶֽךָ׃
וָאֹמְרָ֗ה הַאִ֤ישׁ כָּמ֙וֹנִי֙ יִבְרָ֔ח וּמִ֥י כָמ֛וֹנִי אֲשֶׁר־יָב֥וֹא אֶל־הַהֵיכָ֖ל וָחָ֑י לֹ֖א אָבֽוֹא׃
וָאַכִּ֕ירָה וְהִנֵּ֥ה לֹֽא־אֱלֹהִ֖ים שְׁלָח֑וֹ כִּ֤י הַנְּבוּאָה֙ דִּבֶּ֣ר עָלַ֔י וְטוֹבִיָּ֥ה וְסַנְבַלַּ֖ט שְׂכָרֽוֹ׃
סיום בניית החומה והתפשטות הבשורה
לְמַ֤עַן שָׂכוּר֙ ה֔וּא לְמַֽעַן־אִירָ֥א וְאֶֽעֱשֶׂה־כֵּ֖ן וְחָטָ֑אתִי וְהָיָ֤ה לָהֶם֙ לְשֵׁ֣ם רָ֔ע לְמַ֖עַן יְחָֽרְפֽוּנִי׃ (פ)
זָכְרָ֧ה אֱלֹהַ֛י לְטוֹבִיָּ֥ה וּלְסַנְבַלַּ֖ט כְּמַעֲשָׂ֣יו אֵ֑לֶּה וְגַ֨ם לְנוֹעַדְיָ֤ה הַנְּבִיאָה֙ וּלְיֶ֣תֶר הַנְּבִיאִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מְיָֽרְאִ֥ים אוֹתִֽי׃
וַתִּשְׁלַם֙ הַֽחוֹמָ֔ה בְּעֶשְׂרִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה לֶאֱל֑וּל לַחֲמִשִּׁ֥ים וּשְׁנַ֖יִם יֽוֹם׃ (פ)
וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ כָּל־א֣וֹיְבֵ֔ינוּ וַיִּֽרְא֗וּ כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבֹתֵ֔ינוּ וַיִּפְּל֥וּ מְאֹ֖ד בְּעֵינֵיהֶ֑ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י מֵאֵ֣ת אֱלֹהֵ֔ינוּ נֶעֶשְׂתָ֖ה הַמְּלָאכָ֥ה הַזֹּֽאת׃
הקשרים של טוביה עם יהודה
גַּ֣ם ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם מַרְבִּ֞ים חֹרֵ֤י יְהוּדָה֙ אִגְּרֹ֣תֵיהֶ֔ם הוֹלְכ֖וֹת עַל־טוֹבִיָּ֑ה וַאֲשֶׁ֥ר לְטוֹבִיָּ֖ה בָּא֥וֹת אֲלֵיהֶֽם׃
כִּי־רַבִּ֣ים בִּֽיהוּדָ֗ה בַּעֲלֵ֤י שְׁבוּעָה֙ ל֔וֹ כִּי־חָתָ֥ן ה֖וּא לִשְׁכַנְיָ֣ה בֶן־אָרַ֑ח וִֽיהוֹחָנָ֣ן בְּנ֔וֹ לָקַ֕ח אֶת־בַּת־מְשֻׁלָּ֖ם בֶּ֥ן בֶּֽרֶכְיָֽה׃
גַּ֣ם טוֹבֹתָ֗יו הָי֤וּ אֹמְרִים֙ לְפָנַ֔י וּדְבָרַ֕י הָי֥וּ מוֹצִיאִ֖ים ל֑וֹ אִגְּר֛וֹת שָׁלַ֥ח טוֹבִיָּ֖ה לְיָֽרְאֵֽנִי׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את המאבק האחרון של אויבי נחמיה להפסיק את עבודת בניית החומה.
ניסיונות ההסחה של אויבי נחמיה
האויבים שמעו שהחומה הושלמה ללא פתחים, אך השערים טרם הותקנו. הם ניסו לפתות את נחמיה לפגישה בבקעת ענו כדי להזיק לו, אך נחמיה סירב להפסיק את עבודתו הגדולה ושיגר הודעות דחייה ארבע פעמים.
ניסיונות סנבלט להפליל את נחמיה
סנבלט שולח בפעם החמישית מכתב פתוח המכיל שמועות שמשתתפות בעמים שחומת ירושלים נבנית כדי להפוך את נחמיה למלך. הוא טוען גם שהנביאים תומכים בטענות הללו ומציע לנחמיה להיכנע. נחמיה משיב כי המכתב הוא ניסיון מכוון של סנבלט לבחון אותו.
ניסיונות להרתיע את נחמיה
נחמיה מתאר את הלחץ והפחד שחשו הפועלים בגלל האיומים. שמעיה בן דליה מנסה לשכנע את נחמיה להיכנס להיכל כדי להציל את חייו, אך נחמיה מבין שזו מזימה, שכן הנבואה לא הגיעה מאלוהים אלא מתוכנית של אויביו.
סיום בניית החומה והתפשטות הבשורה
חזרת ענני השווא של השונאים שביקשו לשחד את נחמיה כדי לעצור את הבנייה. נחמיה מתפלל שהאל יזכור את טובתו. בסופו של דבר, החומה הושלמה תוך זמן קצר, מה שגרם לאויבי ולעמים השכנים להבין שהבנייה נעשתה בעזרת אלוהים.
הקשרים של טוביה עם יהודה
הפסוקים מתארים את הקשרים החברתיים והפוליטיים של טוביה עם משפחות ביהודה. מכתבים הוחלפו בינו לבין אנשי יהודה, והיו לו קרובי משפחה ובעלי ברית מקומיים. טוביה השתמש בקשרים אלו ובמכתבים כדי לנסות להשפיע על נחמיה ולערער את יציבותו.
החומה הושלמה והאויבים הודחו מתוך הפחד וההבנה שמעשה זה נעשה בעזרת הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המאבק בבניין בית המקדש
״וּכְשֶׁעָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק, וְהִתְחִילוּ בּוֹנִים בַּהֵיכָל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בֵּאדַיִן זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל״ וְכוּ'. וּבָאוּ עֲלֵיהֶם הַשּׁוֹמְרוֹנִים לַמִּלְחָמָה מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף.״
בְּזְמַן שֶׁעָלְיוּ עֶזְרָא, זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וּיְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק מַבָּבֶל, וְהֵחֵל הַבִּנְיָן בַּהֵיכָל, בָּאוּ עֲלֵיהֶם הַשּׁוֹמְרוֹנִים לַמִּלְחָמָה בְּכמות שֶׁל מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף אִישׁ. הַמְקֹבְלִים בְּפִרְקֵי דֶּרֶבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַשּׁוֹמְרוֹנִים לֹא הָיוּ עַם נֶגֶד, אֶלָּא הָיוּ כּוּתִיִּים שֶׁקָּרְאוּ לָהֶם שׁוֹמְרֹנִים בִּגְלַל הָעִיר שׁוֹמְרוֹן. הַמּוֹלְכִים הָיוּ כְּבַעֲלֵי כוֹחַ וּבִקְשׁוּ לַהֲרֹג אֶת נֶחֶמְיָה, כְּמוּ שֶׁנִּכְתָּב בַּתּוֹרָה עַל הַקְּרָאָה "לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו". כָּךְ גַּם בִּקְשׁוּ לְהַפְסִיק אֶת עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל שְׁתֵּי שָׁנִים, וְהַעֲבוֹדָה הִתְבַּטְּלָה עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל. הַמַּסֹרֶת מַסְבִּירָה אֶת הַמַּעֲמָד הַהִיסְטוֹרִי וְאֶת הַמַּאֲבָק כְּדֵי לְהַבִּין אֶת הַמִּצְעִים שֶׁנֶּעֶשׂוּ נֶגֶד הַבְּנִיָּה.
פרקי דרבי אליעזר ל״ח:כ״ד ↗הַחֲרָבָה הַכְּרוּמָה לַזְּמַנִּים
״[אסתר ג ז] מיום ליום ומחודש לחודש. ארז"ל כשאמר המן להפיל גורלות [התחיל להפיל גורלות] לימים שנאמר מיום ליום. עלה יום א' לפני הקב"ה ואמר״
בַּמִּדְרָשׁ הַמְּסוּר בְּ"סִפְרֵי דַּאֲגַדְתָּא עַל מְגִלַּת אֶסְתֵּר", מְסֻפָּר הַמּוֹעֲדִים שֶׁבְּמַעֲלֶה וְהַחֲרָבָה שֶׁהֵבִיא הַמָּן לְמַעֲנֶה הַזְּמַנִּים. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּר שֶׁהַמָּן רָצָה לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַבְּרִיאוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בְּכָל יוֹם וְיוֹם בְּמַעֲלֶה, מִכָּל הַשָּׁמַיִם וְעַד הָאָרֶץ, וְעַד הָאָדָם וְהַתּוֹרָה. הוּא מְסַבֵּל אֶת הַמַּעֲמָדוֹת שֶׁהָיָה לְכָל בְּרִיאָה לְפָנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵיךְ הַמָּן הִתְכַּוֵּן לְבַטֵּל אֶת הַזְּכֻיּוֹת הָאֵלֶּה. כַּאֲשֶׁר הַמָּן נִכְלָה מֵהַיָּמִים, הוּא בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת הַחוֹדִים. הַמִּדְרָשׁ מְצַיֵּן אֶת הַקְּרֶבָּן שֶׁל כָּל חֹדֶשׁ בְּמַעֲנֶה הַזְּכֻיּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ. כְּמוֹ חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת זְכוּת הַפֶּסַח, וְחֹדֶשׁ אֲלוּל מֶתְכַּוֵּן לְזְכוּת הַחוֹמָה שֶׁנִּבְנְתָה בְּאֶלּוּל. הַמִּדְרָשׁ מְסַיֵּג אֶת הַתְּהוּלָה שֶׁבַּחוֹדֶשׁ תַּמּוּז, שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת זְכוּת הָאָרֶץ, וְאֶת הַחוֹדֶשׁ אָב שֶׁהָפַךְ אֶת הָאַבְלָה לְשִׂמְחָה. הַמִּדְרָשׁ מְחַבֵּר אֶת הַמַּעֲמָדִים הַזֶּה לְמַעֲמַד הַמַּזָּלוֹת, שֶׁל כָּל מַזָּל יֵשׁ זְכוּיָה וּמַעֲמָד שֶׁל אִישׁ, עַד שֶׁהַמִּדְרָשׁ מְצִיין אֶת חֹדֶשׁ תַּמּוּז שֶׁבּוֹ הַדָּגִים לֹא מָצְאוּ זְכוּיָה.
ספרי דאגדתא על מגילת אסתר, מדרש אבא גוריון ג׳:י׳ ↗בעקבות המפרשים
הניסיון להסיח את הדעת
״ואגרת פתוחה בידו. כתב אגרת שלח לי על ידו:״
בפרק זה של ספר נחמיה, אנו רואים את ניסיונות ההפרעה נגד בניית החומה בירושלים. אויבי נחמיה שולחים לו מכתב פתוח, המבקש להפגש איתו במקום מסוים, כדי לנהל שיחה. המטרה של השולחים הייתה להטעות את נחמיה ולגרום לו לעזוב את עבודת הבנייה. רש"י מסביר שבמכתב זה הופיע נוסח מפורט: השולחים כתבו לנחמיה וביקשו ממנו לשלוח אדם אחר שיפגש איתם, וזה היה חלק מתוכנית ההטעיה. החלק הזה מדגיש כיצם ניסו המתנגדים להשתמש בטקסט כתוב כדי ליצור תחושת דחיפות או מצג שווא, אך נחמיה זיהה את המזימה.
רש״י על נחמיה 6:5:2 ↗ניסיונות מול האמת
״וגם לנועדיה הנביאה. היא ושאר נביאי השקר קבלו שכר מסנבלט וחביריו כדי להפחידני בנבואת שקריהם:״
בפרק זה אנו רואים את ניסיונות ההרס של אויבי חסד החומות. סנובלט וחבריו משתמשים בשיטות שונות, כולל שמועות שקריות וניסיונות להפחיד את נחמיה. המטרה הייתה לעצור את עבודת הבנייה באמצעות איומים ודיבורים כוזבים. רש"י מסביר כי נועדיה הנביאה ויתר נביאי השקר קיבלו שכר מסנובלט כדי להשתמש בנבואות מזויפות. הם ניסו ליצור תחושה של סכנה רוחנית ופיזית כדי להפחיד את נחמיה. לפי פירוש זה, הפעילות לא הייתה רק פוליטית, אלא גם ניסיון להטות את האמונה באמצעות שווא.
רש״י על נחמיה 6:14:1 ↗הניסיון להסיח את הדעת
״ואגרת פתוחה בידו - פירש: פרושה, כענין ויפרשהו חזקיהו לפני ה'.״
בפרק הזה אנחנו רואים איך האויבים מנסים להפריע לעבודה של נחמיה בבניית החומות. הם שולחים לו מכתב פתוח, שבו המילה "פתוחה" יכולה להביע מצב שבו המכתב פרוש וגלוי לעיני כולם. המטרה של השולחים הייתה להפחיד את נחמיה ולגרום לו לעזוב את העבודה ולצאת מהעיר. הפרשן אבן עזרא מסביר על המכתב הפתוח שניתן להבין אותו ככזה שפורס לפני כולם, בדומה לאופן שבו חזקיהו המלך פעל לפני ה'. המכתב לא היה רק הודעה פרטית, אלא ניסיון ליצור לחץ ציבורי וחשש בקרב העם והמנהיגים, כדי להפסיק את בניית החומות.
אבן עזרא על נחמיה 6:5:1 ↗הספק בשם שמעיה
״ומלת וגם לנועדיה – לרבות על שמעיה וזה הנכון.״
בפרק זה של ספר נחמיה, אנו רואים את ניסיונות המזימה נגד בניית החומות. המקרה המתואר עוסק בשמעיה, שנשלח להפגיש את נחמיה כדי להפחיד אותו. הטקסט מציין כי שמעיה היה שולח של יואד, בן רעיה, שמוזכר גם בהקשרים אחרים. הפרשן אבן עזרא מתייחס למילה "וְגַם" בטקסט המקורי. הוא מסביר כי המילה הזו מוסיפה את שמו של שמעיה לרשימה של אנשים שפעלו נגד המלאכה. לפי הבנתו, המילה נועדה להדגיש את הכללת שמעיה יחד עם שמות אחרים שהופיעו קודם לכן.
אבן עזרא על נחמיה 6:14:2 ↗