בחודש ניסן, בשנה עשרים למלכות ארתחששתא, הגשתי את הכוס למלך. שתיתי מהיין ונתתי לו, ולא התנהגתי רע לפניו.
וַיְהִ֣י ׀ בְּחֹ֣דֶשׁ נִיסָ֗ן שְׁנַ֥ת עֶשְׂרִ֛ים לְאַרְתַּחְשַׁ֥סְתְּא הַמֶּ֖לֶךְ יַ֣יִן לְפָנָ֑יו וָאֶשָּׂ֤א אֶת־הַיַּ֙יִן֙ וָאֶתְּנָ֣ה לַמֶּ֔לֶךְ וְלֹא־הָיִ֥יתִי רַ֖ע לְפָנָֽיו׃נחמיה · פרק ב׳
נחמיה בבית המלך ובחומות ירושלים
נחמיה משיג רשות מהמלך ארתחששתא, מתכנן את שיקום ירושלים וסוקר את ההריסות בלילה, מול התנגדות האויבים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
נחמיה ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
פגישת נחמיה עם המלך
המלך שאל אותי: למה פניך עצובים, הרי אתה לא חולה? אין זה אלא אם הלב רע, וחששתי מאוד.
וַיֹּאמֶר֩ לִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ מַדּ֣וּעַ ׀ פָּנֶ֣יךָ רָעִ֗ים וְאַתָּה֙ אֵֽינְךָ֣ חוֹלֶ֔ה אֵ֣ין זֶ֔ה כִּי־אִ֖ם רֹ֣עַֽ לֵ֑ב וָאִירָ֖א הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃אמרתי למלך: יחי המלך לנצח! פני לא נעצבו בגלל שהעיר, מקום קברי אבותיי, הרוסה, ושעריה נשרפו באש.
וָאֹמַ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ הַמֶּ֖לֶךְ לְעוֹלָ֣ם יִחְיֶ֑ה מַדּ֜וּעַ לֹא־יֵרְע֣וּ פָנַ֗י אֲשֶׁ֨ר הָעִ֜יר בֵּית־קִבְר֤וֹת אֲבֹתַי֙ חֲרֵבָ֔ה וּשְׁעָרֶ֖יהָ אֻכְּל֥וּ בָאֵֽשׁ׃ (ס)המלך שאל אותי: על מה אתה מבקש? ועניתי לו שמתפלל אל אלוהי השמיים.
וַיֹּ֤אמֶר לִי֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַל־מַה־זֶּ֖ה אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ וָֽאֶתְפַּלֵּ֔ל אֶל־אֱלֹהֵ֖י הַשָּׁמָֽיִם׃ה–ח
בקשת חזרת נחמיה ליהודה
ואמר למלך: אם זה רצון המלך, ואם ירצה עבדך לשלוח אותי אל יהודה, אל העיר שבה נמצאות קברי אבותיי ואבניי.
וָאֹמַ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב וְאִם־יִיטַ֥ב עַבְדְּךָ֖ לְפָנֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר תִּשְׁלָחֵ֣נִי אֶל־יְהוּדָ֗ה אֶל־עִ֛יר קִבְר֥וֹת אֲבֹתַ֖י וְאֶבְנֶֽנָּה׃והמלך שאל אותי, וגם השומר שעמד לצדו: עד מתי המסע שלך, ומתי תחזור? וזה נראה טוב בעיני המלך, והוא שלח אותי, ואתתי לו מועד.
וַיֹּאמֶר֩ לִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְהַשֵּׁגַ֣ל ׀ יוֹשֶׁ֣בֶת אֶצְל֗וֹ עַד־מָתַ֛י יִהְיֶ֥ה מַֽהֲלָכֲךָ֖ וּמָתַ֣י תָּשׁ֑וּב וַיִּיטַ֤ב לִפְנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וַיִּשְׁלָחֵ֔נִי וָֽאֶתְּנָ֥ה ל֖וֹ זְמָֽן׃ואמרתי למלך: אם זה רצון המלך, שייתנו לי מכתבים למנהלי השומרים על מעבר הנהר, שיעבירו אותי עד שאגיע ליהודה.
וָאוֹמַר֮ לַמֶּלֶךְ֒ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב אִגְּרוֹת֙ יִתְּנוּ־לִ֔י עַֽל־פַּחֲו֖וֹת עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר אֲשֶׁר֙ יַעֲבִיר֔וּנִי עַ֥ד אֲשֶׁר־אָב֖וֹא אֶל־יְהוּדָֽה׃וכן מכתב לאסוף, שומר הפרדום של המלך, כדי שייתן לי עץ לבניית שערי העיר, החומות והבית שאליו אני בא. והמלך נתן לי את זה, כי יד הַשֵּׁם הטובה הייתה עליי.
וְאִגֶּ֡רֶת אֶל־אָסָף֩ שֹׁמֵ֨ר הַפַּרְדֵּ֜ס אֲשֶׁ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־לִ֣י עֵצִ֡ים לְ֠קָרוֹת אֶת־שַׁעֲרֵ֨י הַבִּירָ֤ה אֲשֶׁר־לַבַּ֙יִת֙ וּלְחוֹמַ֣ת הָעִ֔יר וְלַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־אָב֣וֹא אֵלָ֑יו וַיִּתֶּן־לִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כְּיַד־אֱלֹהַ֖י הַטּוֹבָ֥ה עָלָֽי׃ט–יב
ההכנות לירושלים והתנגדות האויבים
הגעתי למחוזות מעבר לנהר ונתתי להם את המכתבים של המלך. המלך שלח איתי שר צבא ופרשים.
וָֽאָב֗וֹא אֶֽל־פַּֽחֲווֹת֙ עֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וָאֶתְּנָ֣ה לָהֶ֔ם אֵ֖ת אִגְּר֣וֹת הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֤ח עִמִּי֙ הַמֶּ֔לֶךְ שָׂ֥רֵי חַ֖יִל וּפָרָשִֽׁים׃ (פ)סנבלט החורוני וטוביה העבד העמוני שמעו את זה, וזה מאוד הכעיס אותם שמישהו בא לבקש טוב לבני ישראל.
וַיִּשְׁמַ֞ע סַנְבַלַּ֣ט הַחֹרֹנִ֗י וְטֽוֹבִיָּה֙ הָעֶ֣בֶד הָֽעַמֹּנִ֔י וַיֵּ֥רַע לָהֶ֖ם רָעָ֣ה גְדֹלָ֑ה אֲשֶׁר־בָּ֥א אָדָ֔ם לְבַקֵּ֥שׁ טוֹבָ֖ה לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃הגעתי לירושלים ונשארתי שם שלושה ימים.
וָאָב֖וֹא אֶל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וָאֱהִי־שָׁ֖ם יָמִ֥ים שְׁלֹשָֽׁה׃קמתי בלילה, אני ומעט אנשים איתי, ולא סיפרתי לאף אחד מה אלוהים נתן ללבי לעשות לירושלים, ולא היו איתי בהמות מלבד בהמה אחת שעלי רכבתי.
וָאָק֣וּם ׀ לַ֗יְלָה אֲנִי֮ וַאֲנָשִׁ֣ים ׀ מְעַט֮ עִמִּי֒ וְלֹא־הִגַּ֣דְתִּי לְאָדָ֔ם מָ֗ה אֱלֹהַי֙ נֹתֵ֣ן אֶל־לִבִּ֔י לַעֲשׂ֖וֹת לִירוּשָׁלִָ֑ם וּבְהֵמָה֙ אֵ֣ין עִמִּ֔י כִּ֚י אִם־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י רֹכֵ֥ב בָּֽהּ׃יג–טז
בדיקת מצב החומות בלילה
יצאתי בלילה דרך שער העמק, לכיוון עין הדרקון ושער האשפות, וראיתי את הנקעים בחומות ירושלים ואת שעריה שנשרפו.
וָאֵצְאָ֨ה בְשַֽׁעַר־הַגַּ֜יא לַ֗יְלָה וְאֶל־פְּנֵי֙ עֵ֣ין הַתַּנִּ֔ין וְאֶל־שַׁ֖עַר הָאַשְׁפֹּ֑ת וָאֱהִ֨י שֹׂבֵ֜ר בְּחוֹמֹ֤ת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ אֲשֶׁר־המפרוצים [הֵ֣ם ׀] [פְּרוּצִ֔ים] וּשְׁעָרֶ֖יהָ אֻכְּל֥וּ בָאֵֽשׁ׃עברתי ליד שער העין וליד בריכת המלך, ולא היה מקום לכבשים לעבור מתחתיי.
וָאֶֽעֱבֹר֙ אֶל־שַׁ֣עַר הָעַ֔יִן וְאֶל־בְּרֵכַ֖ת הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵין־מָק֥וֹם לַבְּהֵמָ֖ה לַעֲבֹ֥ר תַּחְתָּֽי׃עליתי בנחל בלילה, בדקתי את החומה, ואז חזרתי ושוב עברתי בשער העמק.
וָאֱהִ֨י עֹלֶ֤ה בַנַּ֙חַל֙ לַ֔יְלָה וָאֱהִ֥י שֹׂבֵ֖ר בַּחוֹמָ֑ה וָאָשׁ֗וּב וָאָב֛וֹא בְּשַׁ֥עַר הַגַּ֖יְא וָאָשֽׁוּב׃השומרים לא ידעו לאן הלכתי ומה אני עושה. לא סיפרתי דבר ליהודים, לכוהנים, לשריים, לשומרים או לאף אחד אחר שעוסק במלאכה.
וְהַסְּגָנִ֗ים לֹ֤א יָדְעוּ֙ אָ֣נָה הָלַ֔כְתִּי וּמָ֖ה אֲנִ֣י עֹשֶׂ֑ה וְלַיְּהוּדִ֨ים וְלַכֹּהֲנִ֜ים וְלַחֹרִ֣ים וְלַסְּגָנִ֗ים וּלְיֶ֙תֶר֙ עֹשֵׂ֣ה הַמְּלָאכָ֔ה עַד־כֵּ֖ן לֹ֥א הִגַּֽדְתִּי׃יז–כ
קריאת חלוץ לבניית ירושלים
ואמרתי להם: אתם רואים את המצב הרע שבו אנחנו נמצאים, שירושלים הרוסה ושעריה נשרפו באש. בואו ונבנה את חומה של ירושלים, כדי שלא נהיה יותר בושה.
וָאוֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֗ם אַתֶּ֤ם רֹאִים֙ הָרָעָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנַ֣חְנוּ בָ֔הּ אֲשֶׁ֤ר יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ חֲרֵבָ֔ה וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֣וּ בָאֵ֑שׁ לְכ֗וּ וְנִבְנֶה֙ אֶת־חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם וְלֹא־נִהְיֶ֥ה ע֖וֹד חֶרְפָּֽה׃סיפרתי להם על היד הטובה של אלוהים שהייתה עמדי, וגם על דברי המלך שאמר לי. ואז הם אמרו: בואו נעמוד ונבנה, וכולם חיזקו את ידיהם לעשיית הטוב.
וָאַגִּ֨יד לָהֶ֜ם אֶת־יַ֣ד אֱלֹהַ֗י אֲשֶׁר־הִיא֙ טוֹבָ֣ה עָלַ֔י וְאַף־דִּבְרֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־לִ֑י וַיֹּֽאמְרוּ֙ נָק֣וּם וּבָנִ֔ינוּ וַיְחַזְּק֥וּ יְדֵיהֶ֖ם לַטּוֹבָֽה׃ (פ)אבל סנבלט החורני, טוביה העבדו העמוני וגשם הערבי שמעו, והם לעגו לנו ובזו לנו. הם אמרו: מה הדבר הזה שאתם עושים? האם אתם מתכננים למרד נגד המלך?
וַיִּשְׁמַע֩ סַנְבַלַּ֨ט הַחֹרֹנִ֜י וְטֹבִיָּ֣ה ׀ הָעֶ֣בֶד הָֽעַמּוֹנִ֗י וְגֶ֙שֶׁם֙ הָֽעַרְבִ֔י וַיַּלְעִ֣גוּ לָ֔נוּ וַיִּבְז֖וּ עָלֵ֑ינוּ וַיֹּאמְר֗וּ מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים הַעַ֥ל הַמֶּ֖לֶךְ אַתֶּ֥ם מֹרְדִֽים׃ועניתי להם: אלוהי השמים הוא יצליח לנו, ואנחנו עבדיו נעמוד ונבנה. אבל לכם אין חלק, זכות או שותפות בירושלים.
וָאָשִׁ֨יב אוֹתָ֜ם דָּבָ֗ר וָאוֹמַ֤ר לָהֶם֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם ה֚וּא יַצְלִ֣יחַֽ לָ֔נוּ וַאֲנַ֥חְנוּ עֲבָדָ֖יו נָק֣וּם וּבָנִ֑ינוּ וְלָכֶ֗ם אֵֽין־חֵ֧לֶק וּצְדָקָ֛ה וְזִכָּר֖וֹן בִּירוּשָׁלִָֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
פגישת נחמיה עם המלך
וַיְהִ֣י ׀ בְּחֹ֣דֶשׁ נִיסָ֗ן שְׁנַ֥ת עֶשְׂרִ֛ים לְאַרְתַּחְשַׁ֥סְתְּא הַמֶּ֖לֶךְ יַ֣יִן לְפָנָ֑יו וָאֶשָּׂ֤א אֶת־הַיַּ֙יִן֙ וָאֶתְּנָ֣ה לַמֶּ֔לֶךְ וְלֹא־הָיִ֥יתִי רַ֖ע לְפָנָֽיו׃
וַיֹּאמֶר֩ לִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ מַדּ֣וּעַ ׀ פָּנֶ֣יךָ רָעִ֗ים וְאַתָּה֙ אֵֽינְךָ֣ חוֹלֶ֔ה אֵ֣ין זֶ֔ה כִּי־אִ֖ם רֹ֣עַֽ לֵ֑ב וָאִירָ֖א הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃
וָאֹמַ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ הַמֶּ֖לֶךְ לְעוֹלָ֣ם יִחְיֶ֑ה מַדּ֜וּעַ לֹא־יֵרְע֣וּ פָנַ֗י אֲשֶׁ֨ר הָעִ֜יר בֵּית־קִבְר֤וֹת אֲבֹתַי֙ חֲרֵבָ֔ה וּשְׁעָרֶ֖יהָ אֻכְּל֥וּ בָאֵֽשׁ׃ (ס)
וַיֹּ֤אמֶר לִי֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַל־מַה־זֶּ֖ה אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ וָֽאֶתְפַּלֵּ֔ל אֶל־אֱלֹהֵ֖י הַשָּׁמָֽיִם׃
ה–ח
בקשת חזרת נחמיה ליהודה
וָאֹמַ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב וְאִם־יִיטַ֥ב עַבְדְּךָ֖ לְפָנֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר תִּשְׁלָחֵ֣נִי אֶל־יְהוּדָ֗ה אֶל־עִ֛יר קִבְר֥וֹת אֲבֹתַ֖י וְאֶבְנֶֽנָּה׃
וַיֹּאמֶר֩ לִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְהַשֵּׁגַ֣ל ׀ יוֹשֶׁ֣בֶת אֶצְל֗וֹ עַד־מָתַ֛י יִהְיֶ֥ה מַֽהֲלָכֲךָ֖ וּמָתַ֣י תָּשׁ֑וּב וַיִּיטַ֤ב לִפְנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וַיִּשְׁלָחֵ֔נִי וָֽאֶתְּנָ֥ה ל֖וֹ זְמָֽן׃
וָאוֹמַר֮ לַמֶּלֶךְ֒ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב אִגְּרוֹת֙ יִתְּנוּ־לִ֔י עַֽל־פַּחֲו֖וֹת עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר אֲשֶׁר֙ יַעֲבִיר֔וּנִי עַ֥ד אֲשֶׁר־אָב֖וֹא אֶל־יְהוּדָֽה׃
וְאִגֶּ֡רֶת אֶל־אָסָף֩ שֹׁמֵ֨ר הַפַּרְדֵּ֜ס אֲשֶׁ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־לִ֣י עֵצִ֡ים לְ֠קָרוֹת אֶת־שַׁעֲרֵ֨י הַבִּירָ֤ה אֲשֶׁר־לַבַּ֙יִת֙ וּלְחוֹמַ֣ת הָעִ֔יר וְלַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־אָב֣וֹא אֵלָ֑יו וַיִּתֶּן־לִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כְּיַד־אֱלֹהַ֖י הַטּוֹבָ֥ה עָלָֽי׃
ט–יב
ההכנות לירושלים והתנגדות האויבים
וָֽאָב֗וֹא אֶֽל־פַּֽחֲווֹת֙ עֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וָאֶתְּנָ֣ה לָהֶ֔ם אֵ֖ת אִגְּר֣וֹת הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֤ח עִמִּי֙ הַמֶּ֔לֶךְ שָׂ֥רֵי חַ֖יִל וּפָרָשִֽׁים׃ (פ)
וַיִּשְׁמַ֞ע סַנְבַלַּ֣ט הַחֹרֹנִ֗י וְטֽוֹבִיָּה֙ הָעֶ֣בֶד הָֽעַמֹּנִ֔י וַיֵּ֥רַע לָהֶ֖ם רָעָ֣ה גְדֹלָ֑ה אֲשֶׁר־בָּ֥א אָדָ֔ם לְבַקֵּ֥שׁ טוֹבָ֖ה לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וָאָב֖וֹא אֶל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וָאֱהִי־שָׁ֖ם יָמִ֥ים שְׁלֹשָֽׁה׃
וָאָק֣וּם ׀ לַ֗יְלָה אֲנִי֮ וַאֲנָשִׁ֣ים ׀ מְעַט֮ עִמִּי֒ וְלֹא־הִגַּ֣דְתִּי לְאָדָ֔ם מָ֗ה אֱלֹהַי֙ נֹתֵ֣ן אֶל־לִבִּ֔י לַעֲשׂ֖וֹת לִירוּשָׁלִָ֑ם וּבְהֵמָה֙ אֵ֣ין עִמִּ֔י כִּ֚י אִם־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י רֹכֵ֥ב בָּֽהּ׃
יג–טז
בדיקת מצב החומות בלילה
וָאֵצְאָ֨ה בְשַֽׁעַר־הַגַּ֜יא לַ֗יְלָה וְאֶל־פְּנֵי֙ עֵ֣ין הַתַּנִּ֔ין וְאֶל־שַׁ֖עַר הָאַשְׁפֹּ֑ת וָאֱהִ֨י שֹׂבֵ֜ר בְּחוֹמֹ֤ת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ אֲשֶׁר־המפרוצים [הֵ֣ם ׀] [פְּרוּצִ֔ים] וּשְׁעָרֶ֖יהָ אֻכְּל֥וּ בָאֵֽשׁ׃
וָאֶֽעֱבֹר֙ אֶל־שַׁ֣עַר הָעַ֔יִן וְאֶל־בְּרֵכַ֖ת הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵין־מָק֥וֹם לַבְּהֵמָ֖ה לַעֲבֹ֥ר תַּחְתָּֽי׃
וָאֱהִ֨י עֹלֶ֤ה בַנַּ֙חַל֙ לַ֔יְלָה וָאֱהִ֥י שֹׂבֵ֖ר בַּחוֹמָ֑ה וָאָשׁ֗וּב וָאָב֛וֹא בְּשַׁ֥עַר הַגַּ֖יְא וָאָשֽׁוּב׃
וְהַסְּגָנִ֗ים לֹ֤א יָדְעוּ֙ אָ֣נָה הָלַ֔כְתִּי וּמָ֖ה אֲנִ֣י עֹשֶׂ֑ה וְלַיְּהוּדִ֨ים וְלַכֹּהֲנִ֜ים וְלַחֹרִ֣ים וְלַסְּגָנִ֗ים וּלְיֶ֙תֶר֙ עֹשֵׂ֣ה הַמְּלָאכָ֔ה עַד־כֵּ֖ן לֹ֥א הִגַּֽדְתִּי׃
יז–כ
קריאת חלוץ לבניית ירושלים
וָאוֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֗ם אַתֶּ֤ם רֹאִים֙ הָרָעָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנַ֣חְנוּ בָ֔הּ אֲשֶׁ֤ר יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ חֲרֵבָ֔ה וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֣וּ בָאֵ֑שׁ לְכ֗וּ וְנִבְנֶה֙ אֶת־חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם וְלֹא־נִהְיֶ֥ה ע֖וֹד חֶרְפָּֽה׃
וָאַגִּ֨יד לָהֶ֜ם אֶת־יַ֣ד אֱלֹהַ֗י אֲשֶׁר־הִיא֙ טוֹבָ֣ה עָלַ֔י וְאַף־דִּבְרֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־לִ֑י וַיֹּֽאמְרוּ֙ נָק֣וּם וּבָנִ֔ינוּ וַיְחַזְּק֥וּ יְדֵיהֶ֖ם לַטּוֹבָֽה׃ (פ)
וַיִּשְׁמַע֩ סַנְבַלַּ֨ט הַחֹרֹנִ֜י וְטֹבִיָּ֣ה ׀ הָעֶ֣בֶד הָֽעַמּוֹנִ֗י וְגֶ֙שֶׁם֙ הָֽעַרְבִ֔י וַיַּלְעִ֣גוּ לָ֔נוּ וַיִּבְז֖וּ עָלֵ֑ינוּ וַיֹּאמְר֗וּ מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים הַעַ֥ל הַמֶּ֖לֶךְ אַתֶּ֥ם מֹרְדִֽים׃
וָאָשִׁ֨יב אוֹתָ֜ם דָּבָ֗ר וָאוֹמַ֤ר לָהֶם֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם ה֚וּא יַצְלִ֣יחַֽ לָ֔נוּ וַאֲנַ֥חְנוּ עֲבָדָ֖יו נָק֣וּם וּבָנִ֑ינוּ וְלָכֶ֗ם אֵֽין־חֵ֧לֶק וּצְדָקָ֛ה וְזִכָּר֖וֹן בִּירוּשָׁלִָֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את המפגש של נחמיה עם המלך, את הבקשה שלו לשוב ליהודה ואת בדיקת המצב בשטח.
פסוקים א–ד
פגישת נחמיה עם המלך
נחמיה מגיש יין למלך ארתחששתא בחודש ניסן. המלך מבחין בעצבותו של נחמיה ושואל על הסיבה. נחמיה מודה בחרדת העיר חרבה ושעריה שרופים, ומסביר שהוא מתפלל לאלוהי השמיים.
פסוקים ה–ח
בקשת חזרת נחמיה ליהודה
נחמיה מבקש רשות מהמלך לחזור ליהודה כדי לבנות את עיר אבותיו. המלך מאשר את בקשתו וקובע מועד לחזרתו. נחמיה מבקש מכתבים לנהלי המעבר ומכתב לאסוף שומר הפרדום לצורך קבלת חומרי בנייה, והמלך נעתר לבקשתו בזכות עזרת הַשֵּׁם.
פסוקים ט–יב
ההכנות לירושלים והתנגדות האויבים
נחמיה מגיע למחוזות מעבר לנהר עם מכתבי המלך בליווי כוח צבאי. סנבלט וטוביה מתקעעים מהניסיון לעזור לישראל. לאחר שלושה ימים בירושלים, נחמיה יוצא למשימה סודית בלילה עם קבוצה קטנה, מבלי להודיע על תוכניתו לבנות את העיר.
פסוקים יג–טז
בדיקת מצב החומות בלילה
נחמיה יוצא בלילה לבדוק את מצב החומות של ירושלים. הוא עובר בדרכים שונות, רואה את הנזקים והחורבות בחומות ובשערים, ומבצע סיור סודי מבלי להודיע לשומרים או לאף אדם אחר על כוונותיו.
פסוקים יז–כ
קריאת חלוץ לבניית ירושלים
נחמיה קורא לעם לבנות מחדש את חומת ירושלים שנהרסה, לאחר שסיפר להם על עזרת אלוהים ועל רשות המלך. עם ישראל נענה ומתחיל לעבוד, אך אויביו, ביניהם סנבלט וטוביה, לועגים להם ומאשימים אותם במרד. נחמיה משיב להם בביטחון באלוהים ומתעלם מניסיונם להשתתף במלאכה.
הפסוקים מסתיימים בתשובתו של תוביה המאס על חוסר היכולת לבנות.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
זיהוי השמות של מלכי כנען
״מִי דָּמֵי? הָתָם כְּנַעַן, הָכָא סִיחוֹן! תָּנָא: הוּא סִיחוֹן, הוּא עֲרָד, הוּא כְּנַעַן. סִיחוֹן — שֶׁדּוֹמֶה לִסְיָיח בַּמִּדְבָּר, כְּנַעַן — עַל שֵׁם מַלְכוּתוֹ, וּמָה שְׁמוֹ״
הטקסט מביא דיון במדרש לגבי זהותם של דמויות מקראיות המופיעות בסיפור המדבר. המדרש בוחן האם מדובר באותם אנשים תחת שמות שונים או בדמויות שונות בעלות מאפיינים דומים. מופיעים כאן השמות סיחון, ערד וכנען. הפרשנות מציעה שתי גישות מרכזיות. בגישה הראשונה, סיחון הוא זה שדומה לסיח (בוץ רטוב) במדבר, וכנען נקרא כך על שם ממלכתו, ושמו האמיתי הוא ערד. בגישה השנייה, ערד הוא זה שדומה לערוד במדבר, וכנען נקרא כך על שם ממלכתו, ושמו האמיתי הוא סיחון. המדרש משתמש בלשון ארמית, כמו המילה "איכא" שפירושה "יש".
ראש השנה ג׳ א:ג׳ ↗הַקְשָׁה בְּמִנְיָן הַשָּׁנִים
״לְמִנְיָנָא אַחֲרִינָא הוּא? אָמַר רַב פָּפָּא: ״שְׁנַת עֶשְׂרִים״ ״שְׁנַת עֶשְׂרִים״ — לִגְזֵירָה שָׁוָה: מָה הָתָם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא, אַף הָכָא לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא.״
בַּקְטַע הַזֶּה מִתְנַתְּחִים אֶת הַכְּתִיבָה הַחוֹזֶרֶת בַּתַּלְמוּד, בְּסֵפֶר רֹאשׁ הַשָּׁנָה. הַקּוּשְׁיָה הִיא מַדּוּעַ לְמָה הַמִּנְיָן שֶׁל הַשָּׁנִים מֻכְתָּב פַּעֲמַיִם בְּדִיּוּק אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתָּב: "שְׁנַת עֶשְׂרִים" וְשׁוּב "שְׁנַת עֶשְׂרִים". רַב פָּפָּא עֹנֶה עַל הַקּוּשְׁיָה עַל יְדֵי לִגְזֵירָה שָׁוָה. הוּא מַקְשִׁיר אֶת הַמִּקְרָא וְאֶת הַתַּלְמוּד. הוּא אוֹמֵר שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַכְּתִיבָה הַחוֹזֶרֶת מְשׁוֹלֶתֶת בְּסִפּוּר עַל אַרְתַּחְשַׁסְתֵּא בַּמִּקְרָא, כָּךְ גַּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה הַכְּתִיבָה הַחוֹזֶרֶת שַׁיֶּכֶת לְאַרְתַּחְשַׁסְתֵּא. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַמִּנְשָׁה הַזֹּאת הִיא סִמָּן קַבְעָנִי לָעֵת הַהוּא.
ראש השנה ג׳ ב:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הבקשה של נחמיה ורשות המלך
״אשר תשלחני. שתתן לי רשות לעלות לירושלים ולבנותה:״
בפרק השני של ספר נחמיה, נחמיה מבקש מהמלך את הרשות לעלות לירושלים ולבנות אותה מחדש. לפי רש"י, כשאמר נחמו הנשיא "אשר תשלחני", הכוונה הייתה לבקש מהמלך רשות מפורשת לעלות לעיר ולבצע את מלאכת הבנייה. הפעולה הזו היא של בקשת אישור למשימה חשובה. הטקסט מתאר את הדיאלוג בין נחמיה למלך ואת התכנון שלו. המפרש מדגיש שחלק מהבקשה הוא לא רק עצם היציאה, אלא קבלת רשות רשמית לבנות את החומות. זה מראה שגם בתוך הבקשה האישית, נחמיה היה מודע לצורך בהסכמה של השלטון כדי להצליח במשימתו.
רש״י על נחמיה 2:5:1 ↗נחמיה ב: השליחות והמסע
״ואשוב ואבוא. וכאשר חזרתי באתי דרך שער הגיא:״
הקטע מתאר את תחילת תנועתו של נחמיה לאחר תקופה של תפילה וצום. הוא מציג את רצונו העז לחזור לירושלים ולבנות את חומות העיר שחרבו. בטקסט מופיעים פרטים מדויקים על הדרך שעבר, כולל מעבר בשער הגיא, ועל המפגשים עם פני המלך ארתחששתא. הנרטיב עוקב אחר הדיאלוג בין נחמי למלך ואת התכנון המעשי של המשימה. רש"י מפרש את הפסוק המתאר את חזרתו של נחמיה ומציין כי כאשר הוא חזר, הוא עבר בדרך שער הגיא. לפי פירושו, הפסוק מתמקד בתיאור הנתיב הפיזי שעבר נחמיה בדרכו לבדוק את מצב העיר. הפרשן מתמקד במיקום הגיאוגרפי של המסע כחלק מהתיאור המקורי של התהליך.
רש״י על נחמיה 2:15:2 ↗תפילה פנימית ופעולה חיצונית
״ואתפלל אל אלהי השמים - וכבר התפללתי.״
בפסוק זה אנו רואים את רגע השיא של המתח מול המלך ארתששታ. נחמיה עומד לפני המלך, והשאלה הגורלית נשאלת: "מה אתה רוצה?". לפי אבן עזרא, התשובה של נחמיה כוללת תפילה לאלוהים, אך הוא מציין שזו אינה תפילה חדשה, אלא תפילה שהוא כבר התפלל בעבר. הפירוש מדגיש כי נחיתות המלך והחשש של נחמיה לא מנעו ממנו לפעול, אך התפילה הפנימית כבר הייתה קיימת בלב. אבן עזרא מראה כי למרות שהמלך שואל, התשובה של נחמיה נשענת על קשר רוחני שכבר התחיל עוד לפני המפגש בבית המלך.
אבן עזרא על נחמיה 2:4:1 ↗הסודיות של נחמיה
״עד כן - פירוש: עד עשותי כן לא הגדתי להם.״
בפרק השני של ספר נחמיה, אנחנו רואים את נחמיה יוצא לדרך בתכנון מדוקדק. אחרי שהגיע לירושלים, הוא בוחן את החומות בלי שאף אחד ידע על כוונתו האמיתית. הוא שומר על המשימה בסוד מול המנהיגים וכל העם, כדי למנוע התנגדות מוקדמת או בהלה. הפירוש של אבן עזרא על פסוק טז מסביר שנחמיה לא סיפר לאף אחד על התוכנית שלו עד שהשלים את הבדיקה בשטח. הוא בחר בגישה של פעולה שקטה וסודית, ולא חשף את המטרה שלו עד שהגיע לרגע המתאים.
אבן עזרא על נחמיה 2:16:1 ↗