באותו היום קראו בספר של משה בפני העם, ונמצא כתוב שם שאנשי עמון ומואב לא יכנסו לעם האלוהים לעולם.
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נִקְרָ֛א בְּסֵ֥פֶר מֹשֶׁ֖ה בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְנִמְצָא֙ כָּת֣וּב בּ֔וֹ אֲ֠שֶׁר לֹא־יָב֨וֹא עַמֹּנִ֧י וּמֹאָבִ֛י בִּקְהַ֥ל הָאֱלֹהִ֖ים עַד־עוֹלָֽם׃נחמיה · פרק יג׳
ניקוי העם והמקדש מזרים ומנהגים רעים
הפרדה מעמים זרים, ניקוי בית המקדש, החזרת הלוויים, שמירת השבת ונידוי כהנים שחתנו בזרות
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
נחמיה יג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הפרדת עמוני ומואבי ושינוי הגורל
הסיבה היא שהם לא קידמו את בני ישראל בלחם ובמים, ובנוסף הם שכרו את בלעם כדי שיקלל אותם, אבל אלוהינו הפכו את הקללה לברכה.
כִּ֣י לֹ֧א קִדְּמ֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּלֶּ֣חֶם וּבַמָּ֑יִם וַיִּשְׂכֹּ֨ר עָלָ֤יו אֶת־בִּלְעָם֙ לְקַֽלְל֔וֹ וַיַּהֲפֹ֧ךְ אֱלֹהֵ֛ינוּ הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָֽה׃כששמעו את התורה, הפרדו כל עברי הערב מישראל.
וַיְהִ֖י כְּשָׁמְעָ֣ם אֶת־הַתּוֹרָ֑ה וַיַּבְדִּ֥ילוּ כָל־עֵ֖רֶב מִיִּשְׂרָאֵֽל׃לפני המקרה הזה, אליהשיב הכהן, שהיה אחראי על חדר בית אלוהינו, היה קרוב לטוביה.
וְלִפְנֵ֣י מִזֶּ֔ה אֶלְיָשִׁיב֙ הַכֹּהֵ֔ן נָת֖וּן בְּלִשְׁכַּ֣ת בֵּית־אֱלֹהֵ֑ינוּ קָר֖וֹב לְטוֹבִיָּֽה׃ה–ח
השימוש לרעה בבית אלוהים
הוא הכין לעצמו חדר אחסון גדול, ושם היו נותנים לפניו את המנחה הלבנה, הכלים, מעשר הדגן, התירוש והשמן, החלק המיועד ללוויים, למזמרים ולשערים, ואת התרומה של הכהנים.
וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים נֹ֠תְנִים אֶת־הַמִּנְחָ֨ה הַלְּבוֹנָ֜ה וְהַכֵּלִ֗ים וּמַעְשַׂ֤ר הַדָּגָן֙ הַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר מִצְוַת֙ הַלְוִיִּ֔ם וְהַמְשֹׁרְרִ֖ים וְהַשֹּׁעֲרִ֑ים וּתְרוּמַ֖ת הַכֹּהֲנִֽים׃ובכל הזמן הזה לא הייתי בירושלים, כי בשנת שלושים ושתיים למלך ארתחששתא מבבל הגעתי אל המלך, ולאחר זמן מה ביקשתי ממנו דבר מה.
וּבְכָל־זֶ֕ה לֹ֥א הָיִ֖יתִי בִּֽירוּשָׁלִָ֑ם כִּ֡י בִּשְׁנַת֩ שְׁלֹשִׁ֨ים וּשְׁתַּ֜יִם לְאַרְתַּחְשַׁ֤סְתְּא מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ בָּ֣אתִי אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וּלְקֵ֥ץ יָמִ֖ים נִשְׁאַ֥לְתִּי מִן־הַמֶּֽלֶךְ׃ואז הגעתי לירושלים וראיתי את הרע שעשה אלישיב לטוביה, כדי להכין לו חדר אחסון בחצרות בית אלוהים.
וָאָב֖וֹא לִֽירוּשָׁלִָ֑ם וָאָבִ֣ינָה בָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֶלְיָשִׁיב֙ לְט֣וֹבִיָּ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת לוֹ֙ נִשְׁכָּ֔ה בְּחַצְרֵ֖י בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים׃זה הכעיס אותי מאוד, וזרקתי את כל הכלים של טוביה החוצה מחדר האחסון.
וַיֵּ֥רַֽע לִ֖י מְאֹ֑ד וָֽאַשְׁלִ֜יכָה אֶֽת־כָּל־כְּלֵ֧י בֵית־טוֹבִיָּ֛ה הַח֖וּץ מִן־הַלִּשְׁכָּֽה׃ט–יב
ניקוי המקדש והחזרת הלוויים
ואמרתי להם לטהר את המחסנים, והחזרתי לשם את כלי בית האלוהים, את המנחות ואת הקורבנות.
וָאֹ֣מְרָ֔ה וַֽיְטַהֲר֖וּ הַלְּשָׁכ֑וֹת וָאָשִׁ֣יבָה שָּׁ֗ם כְּלֵי֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים אֶת־הַמִּנְחָ֖ה וְהַלְּבוֹנָֽה׃ (פ)וגיליתי שלא נתנו את החלק של הלוויים, ולכן כל הלוויים והמלחים שעבדו במקדש ברחו לתוך השדות שלהם.
וָאֵ֣דְעָ֔ה כִּֽי־מְנָי֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לֹ֣א נִתָּ֑נָה וַיִּבְרְח֧וּ אִישׁ־לְשָׂדֵ֛הוּ הַלְוִיִּ֥ם וְהַמְשֹׁרְרִ֖ים עֹשֵׂ֥י הַמְּלָאכָֽה׃ריבתי עם המנהיגים ושאלתי למה עזבו את בית האלוהים, ואז אספתי אותם והחזרתי אותם לתפקידם.
וָאָרִ֙יבָה֙ אֶת־הַסְּגָנִ֔ים וָאֹ֣מְרָ֔ה מַדּ֖וּעַ נֶעֱזַ֣ב בֵּית־הָאֱלֹהִ֑ים וָֽאֶ֨קְבְּצֵ֔ם וָֽאַעֲמִדֵ֖ם עַל־עָמְדָֽם׃כל יהודה הביאו את עשרת הדגנים, היין והשמן לאוצרות.
וְכָל־יְהוּדָ֗ה הֵבִ֜יאוּ מַעְשַׂ֧ר הַדָּגָ֛ן וְהַתִּיר֥וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֖ר לָאוֹצָרֽוֹת׃יג–טז
מינוי אחראים ושינוי השבת
על האוצרות של שלמיה הכהן, צדוק הסופר ופדאייה מן הלוויים, מינו חנן בן זכור בן מתניה, כי הם נחשבו נאמנים, כי הם אלו שחילקו את הדברים לאחיהם.
וָאוֹצְרָ֣ה עַל־א֠וֹצָרוֹת שֶׁלֶמְיָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וְצָד֣וֹק הַסּוֹפֵ֗ר וּפְדָיָה֙ מִן־הַלְוִיִּ֔ם וְעַל־יָדָ֔ם חָנָ֥ן בֶּן־זַכּ֖וּר בֶּן־מַתַּנְיָ֑ה כִּ֤י נֶאֱמָנִים֙ נֶחְשָׁ֔בוּ וַעֲלֵיהֶ֖ם לַחֲלֹ֥ק לַאֲחֵיהֶֽם׃ (פ)אלוהי, זכור לי בגלל זה, ואל תמחק את החסדים שעשיתי בבית אלוהיי ובמשרתיו.
זָכְרָה־לִּ֥י אֱלֹהַ֖י עַל־זֹ֑את וְאַל־תֶּ֣מַח חֲסָדַ֗י אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֛יתִי בְּבֵ֥ית אֱלֹהַ֖י וּבְמִשְׁמָרָֽיו׃בימים ההם ראיתי ביהודה אנשים דורכים בדרכים של גת בשבת, ומביאים ערימות ומשאות על החמורים, וגם יין, ענבים, תאנים וכל סוג של מטען, ומביאים אותם לירושלים ביום השבת, ואני גם עשיתי ביום המכירה שלי ציד.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֡מָּה רָאִ֣יתִי בִֽיהוּדָ֣ה ׀ דֹּֽרְכִֽים־גִּתּ֣וֹת ׀ בַּשַּׁבָּ֡ת וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים וְאַף־יַ֜יִן עֲנָבִ֤ים וּתְאֵנִים֙ וְכָל־מַשָּׂ֔א וּמְבִיאִ֥ים יְרוּשָׁלִַ֖ם בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וָאָעִ֕יד בְּי֖וֹם מִכְרָ֥ם צָֽיִד׃והאויבים ישבו בעיר, ומביאים דברים לכל סוג של מכירה, ומוכרים לבני יהודה בתוך ירושלים בשבת.
וְהַצֹּרִים֙ יָ֣שְׁבוּ בָ֔הּ מְבִיאִ֥ים דָּ֖אג וְכָל־מֶ֑כֶר וּמֹכְרִ֧ים בַּשַּׁבָּ֛ת לִבְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וּבִירוּשָׁלִָֽם׃יז–כ
התנגדות לחילול השבת
התעצבתי על תושבי יהודה ואמרתי להם: מה הרע שאתם עושים ומחללים את יום השבת?
וָאָרִ֕יבָה אֵ֖ת חֹרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וָאֹמְרָ֣ה לָהֶ֗ם מָֽה־הַדָּבָ֨ר הָרָ֤ע הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים וּֽמְחַלְּלִ֖ים אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת׃האם כך לא עשו אבותיכם? ואלוהינו הביאו עלינו את כל הרע הזה ועל העיר הזאת, ואתם רק מוסיפים כעס על ישראל בחילול השבת.
הֲל֨וֹא כֹ֤ה עָשׂוּ֙ אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וַיָּבֵ֨א אֱלֹהֵ֜ינוּ עָלֵ֗ינוּ אֵ֚ת כָּל־הָרָעָ֣ה הַזֹּ֔את וְעַ֖ל הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְאַתֶּ֞ם מוֹסִיפִ֤ים חָרוֹן֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל לְחַלֵּ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּֽת׃ (פ)כשהשומרים סגרו את שערי ירושלים לפני השבת, פקדתי שהדלתות ייסגרו ולא ייפתחו עד אחרי השבת, והצבתי שומרים על השערים מאז שהייתי נער, כדי שלא יכנס משא ביום השבת.
וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר צָֽלֲלוּ֩ שַׁעֲרֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם לִפְנֵ֣י הַשַּׁבָּ֗ת וָאֹֽמְרָה֙ וַיִּסָּגְר֣וּ הַדְּלָת֔וֹת וָאֹ֣מְרָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִפְתָּח֔וּם עַ֖ד אַחַ֣ר הַשַּׁבָּ֑ת וּמִנְּעָרַ֗י הֶֽעֱמַ֙דְתִּי֙ עַל־הַשְּׁעָרִ֔ים לֹא־יָב֥וֹא מַשָּׂ֖א בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת׃הסוחרים ומוכרי כל סוג של סחורה ישנו מחוץ לירושלים פעם אחת ופעם שנייה.
וַיָּלִ֨ינוּ הָרֹכְלִ֜ים וּמֹכְרֵ֧י כָל־מִמְכָּ֛ר מִח֥וּץ לִירוּשָׁלִָ֖ם פַּ֥עַם וּשְׁתָּֽיִם׃כא–כד
שינויים ביהודה ובענייני השבת
ערכתי אותם ושאלתי אותם: למה אתם עומדים מחוץ לחומות? אם תשתנו, אשלח אחריכם אנשים.
וָאָעִ֣ידָה בָהֶ֗ם וָאֹמְרָ֤ה אֲלֵיהֶם֙ מַדּ֜וּעַ אַתֶּ֤ם לֵנִים֙ נֶ֣גֶד הַחוֹמָ֔ה אִם־תִּשְׁנ֕וּ יָ֖ד אֶשְׁלַ֣ח בָּכֶ֑ם מִן־הָעֵ֣ת הַהִ֔יא לֹא־בָ֖אוּ בַּשַּׁבָּֽת׃ (ס)ואמרתי ללוויים שהיו טהורים ושישמרו על השערים כדי לקדש את יום השבת. גם על זה אלוהיי זכר לי, ותחסד עליי בשפע חסדך.
וָאֹמְרָ֣ה לַלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִֽהְי֤וּ מִֽטַּהֲרִים֙ וּבָאִים֙ שֹׁמְרִ֣ים הַשְּׁעָרִ֔ים לְקַדֵּ֖שׁ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת גַּם־זֹאת֙ זָכְרָה־לִּ֣י אֱלֹהַ֔י וְח֥וּסָה עָלַ֖י כְּרֹ֥ב חַסְדֶּֽךָ׃ (פ)גם בימים ההם ראיתי יהודים שחתנו נשים אשדודיות, עמנוניות ומואביות.
גַּ֣ם ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם רָאִ֤יתִי אֶת־הַיְּהוּדִים֙ הֹשִׁ֗יבוּ נָשִׁים֙ אשדודיות [אַשְׁדֳּדִיּ֔וֹת] עמוניות [עַמֳּנִיּ֖וֹת] מוֹאֲבִיּֽוֹת׃והילדים שלהם דיברו חצי אשדודית ולא יכלו לדבר יהודית, כל עם לפי לשונו.
וּבְנֵיהֶ֗ם חֲצִי֙ מְדַבֵּ֣ר אַשְׁדּוֹדִ֔ית וְאֵינָ֥ם מַכִּירִ֖ים לְדַבֵּ֣ר יְהוּדִ֑ית וְכִלְשׁ֖וֹן עַ֥ם וָעָֽם׃כה–כח
התנגדות לחייבות ונידוי הכהנים
ויעמוד מולם, יקלל אותם, יכה חלק מהאנשים ויתעצבן עליהם. הוא הזהיר אותם בכבוד ה' שייתן בנותיהם לבניהם, ואם ייקחו מבנותיהם לבניהם ולעצמם - זה יביא רע.
וָאָרִ֤יב עִמָּם֙ וָאֲקַֽלְלֵ֔ם וָאַכֶּ֥ה מֵהֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים וָֽאֶמְרְטֵ֑ם וָאַשְׁבִּיעֵ֣ם בֵּֽאלֹהִ֗ים אִם־תִּתְּנ֤וּ בְנֹֽתֵיכֶם֙ לִבְנֵיהֶ֔ם וְאִם־תִּשְׂאוּ֙ מִבְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם לִבְנֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם׃הרי בגלל הדברים האלו חטא שלמה מלך ישראל. לא היה מלך כמוהו בין העמים הרבים, והוא היה אהוב מאוד על אלוהיו, ואלוהים מינה אותו מלך על כל ישראל. ובכל זאת, גם הוא גרמו לחטא הנשים הזרות.
הֲל֣וֹא עַל־אֵ֣לֶּה חָטָֽא־שְׁלֹמֹ֣ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וּבַגּוֹיִ֣ם הָרַבִּים֩ לֹֽא־הָיָ֨ה מֶ֜לֶךְ כָּמֹ֗הוּ וְאָה֤וּב לֵֽאלֹהָיו֙ הָיָ֔ה וַיִּתְּנֵ֣הוּ אֱלֹהִ֔ים מֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל גַּם־אוֹת֣וֹ הֶחֱטִ֔יאוּ הַנָּשִׁ֖ים הַנָּכְרִיּֽוֹת׃ואתם שמעתם לעשות את כל הרע הגדול הזה, בבגידה באלוהינו, על ידי כך שהבאתם נשים זרות.
וְלָכֶ֣ם הֲנִשְׁמַ֗ע לַעֲשֹׂת֙ אֵ֣ת כָּל־הָרָעָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את לִמְעֹ֖ל בֵּֽאלֹהֵ֑ינוּ לְהֹשִׁ֖יב נָשִׁ֥ים נָכְרִיּֽוֹת׃מבין בני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול, שהיה חתנו של סנבלט החורוני, הרחקתי אותו ממני.
וּמִבְּנֵ֨י יוֹיָדָ֤ע בֶּן־אֶלְיָשִׁיב֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל חָתָ֖ן לְסַנְבַלַּ֣ט הַחֹרֹנִ֑י וָאַבְרִיחֵ֖הוּ מֵעָלָֽי׃כט–לא
תפילת הבקשה לזיכרון הטוב
אלוהיי, תזכור להם את גאולת הכהנים והברית של הכהנים והלוויים.
זָכְרָ֥ה לָהֶ֖ם אֱלֹהָ֑י עַ֚ל גָּאֳלֵ֣י הַכְּהֻנָּ֔ה וּבְרִ֥ית הַכְּהֻנָּ֖ה וְהַלְוִיִּֽם׃ותטהר אותם מכל זר, והצבתי שמירות לכהנים וללוויים, כל אחד בעבודתו.
וְטִֽהַרְתִּ֖ים מִכָּל־נֵכָ֑ר וָאַעֲמִ֧ידָה מִשְׁמָר֛וֹת לַכֹּהֲנִ֥ים וְלַלְוִיִּ֖ם אִ֥ישׁ בִּמְלַאכְתּֽוֹ׃וגם עבור קרבן העצים בזמנים שנקבעו ועבור הביכורים, תזכור לי טוב, אלוהיי.
וּלְקֻרְבַּ֧ן הָעֵצִ֛ים בְּעִתִּ֥ים מְזֻמָּנ֖וֹת וְלַבִּכּוּרִ֑ים זָכְרָה־לִּ֥י אֱלֹהַ֖י לְטוֹבָֽה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הפרדת עמוני ומואבי ושינוי הגורל
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נִקְרָ֛א בְּסֵ֥פֶר מֹשֶׁ֖ה בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְנִמְצָא֙ כָּת֣וּב בּ֔וֹ אֲ֠שֶׁר לֹא־יָב֨וֹא עַמֹּנִ֧י וּמֹאָבִ֛י בִּקְהַ֥ל הָאֱלֹהִ֖ים עַד־עוֹלָֽם׃
כִּ֣י לֹ֧א קִדְּמ֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּלֶּ֣חֶם וּבַמָּ֑יִם וַיִּשְׂכֹּ֨ר עָלָ֤יו אֶת־בִּלְעָם֙ לְקַֽלְל֔וֹ וַיַּהֲפֹ֧ךְ אֱלֹהֵ֛ינוּ הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָֽה׃
וַיְהִ֖י כְּשָׁמְעָ֣ם אֶת־הַתּוֹרָ֑ה וַיַּבְדִּ֥ילוּ כָל־עֵ֖רֶב מִיִּשְׂרָאֵֽל׃
וְלִפְנֵ֣י מִזֶּ֔ה אֶלְיָשִׁיב֙ הַכֹּהֵ֔ן נָת֖וּן בְּלִשְׁכַּ֣ת בֵּית־אֱלֹהֵ֑ינוּ קָר֖וֹב לְטוֹבִיָּֽה׃
ה–ח
השימוש לרעה בבית אלוהים
וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים נֹ֠תְנִים אֶת־הַמִּנְחָ֨ה הַלְּבוֹנָ֜ה וְהַכֵּלִ֗ים וּמַעְשַׂ֤ר הַדָּגָן֙ הַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר מִצְוַת֙ הַלְוִיִּ֔ם וְהַמְשֹׁרְרִ֖ים וְהַשֹּׁעֲרִ֑ים וּתְרוּמַ֖ת הַכֹּהֲנִֽים׃
וּבְכָל־זֶ֕ה לֹ֥א הָיִ֖יתִי בִּֽירוּשָׁלִָ֑ם כִּ֡י בִּשְׁנַת֩ שְׁלֹשִׁ֨ים וּשְׁתַּ֜יִם לְאַרְתַּחְשַׁ֤סְתְּא מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ בָּ֣אתִי אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וּלְקֵ֥ץ יָמִ֖ים נִשְׁאַ֥לְתִּי מִן־הַמֶּֽלֶךְ׃
וָאָב֖וֹא לִֽירוּשָׁלִָ֑ם וָאָבִ֣ינָה בָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֶלְיָשִׁיב֙ לְט֣וֹבִיָּ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת לוֹ֙ נִשְׁכָּ֔ה בְּחַצְרֵ֖י בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים׃
וַיֵּ֥רַֽע לִ֖י מְאֹ֑ד וָֽאַשְׁלִ֜יכָה אֶֽת־כָּל־כְּלֵ֧י בֵית־טוֹבִיָּ֛ה הַח֖וּץ מִן־הַלִּשְׁכָּֽה׃
ט–יב
ניקוי המקדש והחזרת הלוויים
וָאֹ֣מְרָ֔ה וַֽיְטַהֲר֖וּ הַלְּשָׁכ֑וֹת וָאָשִׁ֣יבָה שָּׁ֗ם כְּלֵי֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים אֶת־הַמִּנְחָ֖ה וְהַלְּבוֹנָֽה׃ (פ)
וָאֵ֣דְעָ֔ה כִּֽי־מְנָי֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לֹ֣א נִתָּ֑נָה וַיִּבְרְח֧וּ אִישׁ־לְשָׂדֵ֛הוּ הַלְוִיִּ֥ם וְהַמְשֹׁרְרִ֖ים עֹשֵׂ֥י הַמְּלָאכָֽה׃
וָאָרִ֙יבָה֙ אֶת־הַסְּגָנִ֔ים וָאֹ֣מְרָ֔ה מַדּ֖וּעַ נֶעֱזַ֣ב בֵּית־הָאֱלֹהִ֑ים וָֽאֶ֨קְבְּצֵ֔ם וָֽאַעֲמִדֵ֖ם עַל־עָמְדָֽם׃
וְכָל־יְהוּדָ֗ה הֵבִ֜יאוּ מַעְשַׂ֧ר הַדָּגָ֛ן וְהַתִּיר֥וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֖ר לָאוֹצָרֽוֹת׃
יג–טז
מינוי אחראים ושינוי השבת
וָאוֹצְרָ֣ה עַל־א֠וֹצָרוֹת שֶׁלֶמְיָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וְצָד֣וֹק הַסּוֹפֵ֗ר וּפְדָיָה֙ מִן־הַלְוִיִּ֔ם וְעַל־יָדָ֔ם חָנָ֥ן בֶּן־זַכּ֖וּר בֶּן־מַתַּנְיָ֑ה כִּ֤י נֶאֱמָנִים֙ נֶחְשָׁ֔בוּ וַעֲלֵיהֶ֖ם לַחֲלֹ֥ק לַאֲחֵיהֶֽם׃ (פ)
זָכְרָה־לִּ֥י אֱלֹהַ֖י עַל־זֹ֑את וְאַל־תֶּ֣מַח חֲסָדַ֗י אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֛יתִי בְּבֵ֥ית אֱלֹהַ֖י וּבְמִשְׁמָרָֽיו׃
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֡מָּה רָאִ֣יתִי בִֽיהוּדָ֣ה ׀ דֹּֽרְכִֽים־גִּתּ֣וֹת ׀ בַּשַּׁבָּ֡ת וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים וְאַף־יַ֜יִן עֲנָבִ֤ים וּתְאֵנִים֙ וְכָל־מַשָּׂ֔א וּמְבִיאִ֥ים יְרוּשָׁלִַ֖ם בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וָאָעִ֕יד בְּי֖וֹם מִכְרָ֥ם צָֽיִד׃
וְהַצֹּרִים֙ יָ֣שְׁבוּ בָ֔הּ מְבִיאִ֥ים דָּ֖אג וְכָל־מֶ֑כֶר וּמֹכְרִ֧ים בַּשַּׁבָּ֛ת לִבְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וּבִירוּשָׁלִָֽם׃
יז–כ
התנגדות לחילול השבת
וָאָרִ֕יבָה אֵ֖ת חֹרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וָאֹמְרָ֣ה לָהֶ֗ם מָֽה־הַדָּבָ֨ר הָרָ֤ע הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים וּֽמְחַלְּלִ֖ים אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת׃
הֲל֨וֹא כֹ֤ה עָשׂוּ֙ אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וַיָּבֵ֨א אֱלֹהֵ֜ינוּ עָלֵ֗ינוּ אֵ֚ת כָּל־הָרָעָ֣ה הַזֹּ֔את וְעַ֖ל הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְאַתֶּ֞ם מוֹסִיפִ֤ים חָרוֹן֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל לְחַלֵּ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּֽת׃ (פ)
וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר צָֽלֲלוּ֩ שַׁעֲרֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם לִפְנֵ֣י הַשַּׁבָּ֗ת וָאֹֽמְרָה֙ וַיִּסָּגְר֣וּ הַדְּלָת֔וֹת וָאֹ֣מְרָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִפְתָּח֔וּם עַ֖ד אַחַ֣ר הַשַּׁבָּ֑ת וּמִנְּעָרַ֗י הֶֽעֱמַ֙דְתִּי֙ עַל־הַשְּׁעָרִ֔ים לֹא־יָב֥וֹא מַשָּׂ֖א בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת׃
וַיָּלִ֨ינוּ הָרֹכְלִ֜ים וּמֹכְרֵ֧י כָל־מִמְכָּ֛ר מִח֥וּץ לִירוּשָׁלִָ֖ם פַּ֥עַם וּשְׁתָּֽיִם׃
כא–כד
שינויים ביהודה ובענייני השבת
וָאָעִ֣ידָה בָהֶ֗ם וָאֹמְרָ֤ה אֲלֵיהֶם֙ מַדּ֜וּעַ אַתֶּ֤ם לֵנִים֙ נֶ֣גֶד הַחוֹמָ֔ה אִם־תִּשְׁנ֕וּ יָ֖ד אֶשְׁלַ֣ח בָּכֶ֑ם מִן־הָעֵ֣ת הַהִ֔יא לֹא־בָ֖אוּ בַּשַּׁבָּֽת׃ (ס)
וָאֹמְרָ֣ה לַלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִֽהְי֤וּ מִֽטַּהֲרִים֙ וּבָאִים֙ שֹׁמְרִ֣ים הַשְּׁעָרִ֔ים לְקַדֵּ֖שׁ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת גַּם־זֹאת֙ זָכְרָה־לִּ֣י אֱלֹהַ֔י וְח֥וּסָה עָלַ֖י כְּרֹ֥ב חַסְדֶּֽךָ׃ (פ)
גַּ֣ם ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם רָאִ֤יתִי אֶת־הַיְּהוּדִים֙ הֹשִׁ֗יבוּ נָשִׁים֙ אשדודיות [אַשְׁדֳּדִיּ֔וֹת] עמוניות [עַמֳּנִיּ֖וֹת] מוֹאֲבִיּֽוֹת׃
וּבְנֵיהֶ֗ם חֲצִי֙ מְדַבֵּ֣ר אַשְׁדּוֹדִ֔ית וְאֵינָ֥ם מַכִּירִ֖ים לְדַבֵּ֣ר יְהוּדִ֑ית וְכִלְשׁ֖וֹן עַ֥ם וָעָֽם׃
כה–כח
התנגדות לחייבות ונידוי הכהנים
וָאָרִ֤יב עִמָּם֙ וָאֲקַֽלְלֵ֔ם וָאַכֶּ֥ה מֵהֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים וָֽאֶמְרְטֵ֑ם וָאַשְׁבִּיעֵ֣ם בֵּֽאלֹהִ֗ים אִם־תִּתְּנ֤וּ בְנֹֽתֵיכֶם֙ לִבְנֵיהֶ֔ם וְאִם־תִּשְׂאוּ֙ מִבְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם לִבְנֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם׃
הֲל֣וֹא עַל־אֵ֣לֶּה חָטָֽא־שְׁלֹמֹ֣ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וּבַגּוֹיִ֣ם הָרַבִּים֩ לֹֽא־הָיָ֨ה מֶ֜לֶךְ כָּמֹ֗הוּ וְאָה֤וּב לֵֽאלֹהָיו֙ הָיָ֔ה וַיִּתְּנֵ֣הוּ אֱלֹהִ֔ים מֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל גַּם־אוֹת֣וֹ הֶחֱטִ֔יאוּ הַנָּשִׁ֖ים הַנָּכְרִיּֽוֹת׃
וְלָכֶ֣ם הֲנִשְׁמַ֗ע לַעֲשֹׂת֙ אֵ֣ת כָּל־הָרָעָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את לִמְעֹ֖ל בֵּֽאלֹהֵ֑ינוּ לְהֹשִׁ֖יב נָשִׁ֥ים נָכְרִיּֽוֹת׃
וּמִבְּנֵ֨י יוֹיָדָ֤ע בֶּן־אֶלְיָשִׁיב֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל חָתָ֖ן לְסַנְבַלַּ֣ט הַחֹרֹנִ֑י וָאַבְרִיחֵ֖הוּ מֵעָלָֽי׃
כט–לא
תפילת הבקשה לזיכרון הטוב
זָכְרָ֥ה לָהֶ֖ם אֱלֹהָ֑י עַ֚ל גָּאֳלֵ֣י הַכְּהֻנָּ֔ה וּבְרִ֥ית הַכְּהֻנָּ֖ה וְהַלְוִיִּֽם׃
וְטִֽהַרְתִּ֖ים מִכָּל־נֵכָ֑ר וָאַעֲמִ֧ידָה מִשְׁמָר֛וֹת לַכֹּהֲנִ֥ים וְלַלְוִיִּ֖ם אִ֥ישׁ בִּמְלַאכְתּֽוֹ׃
וּלְקֻרְבַּ֧ן הָעֵצִ֛ים בְּעִתִּ֥ים מְזֻמָּנ֖וֹת וְלַבִּכּוּרִ֑ים זָכְרָה־לִּ֥י אֱלֹהַ֖י לְטוֹבָֽה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המאמצים של חזרת העם לטהרה, ניקוי המקדש משימוש לא ראוי, והתמודדות עם חילול השבת ונישואי זרים.
פסוקים א–ד
הפרדת עמוני ומואבי ושינוי הגורל
הפסוקים מתארים את קריאת הכתוב בספר משה, המורה על איסור קשר עם עמון ומואב לעולם, בשל התנהגותם כלפי ישראל וניסיונם לקלל אותם. בעקבות שמיעת התורה, העם הפרד עצמו מאנשי המדינות הללו. כמו כן, מוזכר הקשר בין אליהשיב הכהן לטוביה.
פסוקים ה–ח
השימוש לרעה בבית אלוהים
הקטע מתאר חדר אחסון גדול ששימש לאחסון המנחות, המעשרות והתרומות. נחמיה מספר כי בשנה שלושים ושתיים למלך ארתחששתא הוא היה בבבל, וכשחזר לירושלים גילה שאלישיב הנהיג את טוביה להשתמש בחצרות בית אלוהים למטרות אישיות, מה שהוביל לכעסו ולגירוש הכלים מהחדר.
פסוקים ט–יב
ניקוי המקדש והחזרת הלוויים
נחמיה מטהר את המחסנים בבית המקדש ומחזיר אליהם את הכלים הקדושים. לאחר שגילה כי הלוויים עזבו את עבודתם בגלל היעדר שכר, הוא תובע את המנהיגים ומחזיר את הלוויים לתפקידם. בסופו של דבר, כל יהודה מביא את עשרת התרומות לאוצרות המקדש.
פסוקים יג–טז
מינוי אחראים ושינוי השבת
פסוקים אלו מתארים את מינוי חנן לבקר באוצרות המקדש בשל נאמנותו. לאחר מכן מופיעה תפילת חזקיה המבקשת זכרון לחסדים. בנוסף, מתוארת הפגיעה בשבת ביהודה, שבה הובאו סחורות ומשאות לירושלים, וכן קיום מסחר על ידי אויבים בתוך העיר.
פסוקים יז–כ
התנגדות לחילול השבת
הפסוקים מתארים את זעמם של חני שמיה על חילול השבת ביהודה. הוא מזכיר את העונש שהגיע על אבותיהם, מצווה על סגירת שערי ירושלים לפני השבת כדי למנוע כניסת סחורה, ומתאר כיצד הסוחרים נאלצו לישון מחוץ לעיר.
פסוקים כא–כד
שינויים ביהודה ובענייני השבת
הפסוקים מתארים את מאבק הנחמיה לשמירה על קדושת השבת ועל זהות העם. הנחמיה מזהיר את העומדים מחוץ לחומות ודורש מהלוויים לשמור על השערים. בנוסף, מתועדת תופעת הנישואין לזרות, שגרמה לדור הבא לא לשלוט בשפה העברית.
פסוקים כה–כח
התנגדות לחייבות ונידוי הכהנים
פסוקים אלו מתארים את התעמתו של נחמיה עם העם על נישואי נשים זרות. הוא מזכיר את חטאו של שלמה המלך כהתראה מפני חורבן, ומצהיר על הרחקתו של כהן מזרע אלישיב שהתחתן עם משפחת סנבלט.
פסוקים כט–לא
תפילת הבקשה לזיכרון הטוב
סיום התפילה בבקשה מאלוהים לזכור את נאמנות הכהנים והלוויים למצוותיהם. הבקשה כוללת את טהרתם מזרים, שמירת תפקידיהם המדויקת, וקיום קרבנות העצים והביכורים בזמנים הנקובים, מתוך תקווה לשכר וטובה.
הפרק מסתיים בתפילה של נחמיה לבקש זכר טוב לעם ישראל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הפרצה בשבת בימי נחמיה
״אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בִּימֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ, דִּכְתִיב: ״בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דּוֹרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵימוֹת״.״
רבי חנינא מסביר שבזמן נחמיה בן חכליה קרה דבר מסוים שמוזכר בתורה. הוא מספר שראה ביהודה אנשים שנוסעים לערי פלשתים כדי לקנות דברים, וזה קרה ביום השבת. הם גם הביאו איתם ערימות של סחורה לתוך העיר. ההסבר של רבי חנינא מתמקד בפרטים של המעשה עצמו. הוא מראה איך המעשה של נסע לעיר אחרת והבאת סחורה ביום מנוחה, נוגע למה שכתוב במקור. זהו פירוש של חז"ל על הטקסט המקורי.
שבת קכ״ג ב:י״ג ↗הגדרת שמירת השבת
״״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם״ (שמות לא, יד), מַה הִיא שִׁמּוּר שֶׁל שַׁבָּת? מִלְּהַבְעִיר בָּהּ אֵשׁ וּמִלַּעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה וּמִלָּצֵאת וּמִלָּבֹא חוּץ לַתְּחוּם״
בְּפֶרְקִי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֻסְבֶּרֶת הַמִּצְוָה שֶׁל "וּשְׁמַתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת" מִשְׁמַע לוֹ שֶׁנִּשְׁמֹר אֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַיּוֹם הַזֶּה. הַסְּבָרָה זוֹ מַגִּיעָה מִמָּסוֹרֶת הַחֲזַ"ל, וְהִיא מְתָאֶרֶת בְּצֻוָּה מָה עָלֵינוּ לְהִמָּנַע עִבּוּר הַשַּׁבָּת. הַכַּתָּב מְפַצֵּר אֶת הַמְּלָאכָה הַאֲסוּרָה בְּדֶרֶךְ רֹב. הַשְּׁמִירָה הִיא לְהַרְחִיק אֵשׁ וּמְלָאכָה, וְלֹא לָצֵאת אוֹ לָבוֹא מחוּץ לַתְּחוּם. כְּלוּם אֲפִלּוּ רֶגֶל אַחַת אֲסוּרָה לָעֲבֹר בָּהּ בְּרִשּׁוּת הָרַבִּים, וְאָסוּר לְהַעֲבִיר חֵפֶץ בְּמֶרְחַק שֶׁל אַרְבַּע אַמּוֹת. זוֹהִי הַגְּדָרָה מְדֻיֶּקֶת לְקֹדֶשׁ הַשַּׁבָּת.
פרקי דרבי אליעזר י״ח:ח׳ ↗בעקבות המפרשים
טהרת המקדש ושינוי המצב
״ואומרה. צויתי לטהר ויטהרו הלשכות וגומר:״
בפרק זה אנו רואים את נחמיה פועל בנחישות כדי להחזיר את העם למסלול התורה. הוא פוגש בשינויים מדאיגים שהתרחשו בבית אלוהים, כולל כניסת אנשים לא רצויים ושימוש במקום הקדוש למטרות לא ראויות. נחמיה פועל כדי לנקות את המקום ולמנוע חילול קדושה. רש"י מפרש על הפסוק שבו נחמיה מצווה לטהר את הלשכות. לפי פירושו, הפקודה לא הייתה רק לניקיון פיזי, אלא גם לטהרה רוחנית של החללים הללו. המטרה הייתה להבטיח שהמקום יישאר נקי מכל דהב או טומאה, כדי לשמור על קדושת המקדש והשליטה במרחב הקדוש.
רש״י על נחמיה 13:9:1 ↗השפעת הנישואין על הזהות הלאומית
״הושיבו נשים. אשר נשאו להם נשים של עכו"ם:״
בפסוק זה, רש"י מסביר את הסיבה לכך שהנשים ביהודה נחשבו כזרות. הוא מציין שהן נשאו בעלים מעכו"ם, מה שגרם לשינוי בזהות המשפחתית. לפי הפירוש, עצם הקשר עם עמים זרים יצר הפרדה דתית ותרבותית חריפה. הפרשן מתמקד בזהות של הנשים עצמן ובתפקידן בשינוי המצב ביהודה. הוא מדגיש שהבעיה לא הייתה רק בנשים, אלא בחיבור המשפחתי החדש עם עמים אחרים.
רש״י על נחמיה 13:23:1 ↗התשלום של הלוים ושינוי המצב
״מניות הלוים - שצוה השם לתת להם.״
בפרק זה אנו רואים את התמודדותו של נחמיה עם בעיות חברתיות ודתיות ביהודה. נחמיה נלחם בשחיתות ובחזרה למנהגים שאינם תואמים את התורה. הוא מנסה להחזיר את העם למסלול הנכון על ידי תיקון המנהגים והקפדה על מצוות המדינה והדת. הפרשה מתמקדת בבעיה של אי-תשלום שכר ללווים. אבן עזרא מסביר על פי הפסוק כי הַשֵּׁם ציווה לתת להם שכר כראוי. כשלא קיבלו את חלקם, הלווים נאלצו לעזוב את עבודתם ולחזור לשדותיהם, מה שפגע ביכולת של העם לשמור על המשמר והעבודה הקדושה.
אבן עזרא על נחמיה 13:10:1 ↗השינויים והניסיונות בירושלים
״ואשביעם - לעם ירושלם לבלתי התחתן בהם.״
הפרק האחרון בספר נחמיה מתאר סדרה של אירועים ומהלכים שנועדו להשיב את העם למסלול הברית. נחמיה נאבק בשחיתות, בשינויים של שבת ובהפרת מצוות הקדושה. הוא מנסה למנוע מהעם להתערב עם עמים זרים שחלקם היו קשורים למסורות אחרות. התהליך מראה ניסיון להחזיר את הסדר הרוחני והחברתי לאחר תקופת חולשה. אבן עזרא מסביר בביאורו על פסוק עשרים וחמש כי המטרה של הפעולות הללו הייתה להשכין את בני ירושלים, כדי שלא יתחתנו עם העמים הזרים. הוא מדגיש את המאמץ המכוון להרחיק את ההשפעה הזרת כדי לשמור על הזהות הייחודית של עם ישראל.
אבן עזרא על נחמיה 13:25:2 ↗