דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן-חֲכַלְיָה. בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו, שְׁנַת הָעֶשְׂרִים, הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה.
דִּבְרֵ֥י נְחֶמְיָ֖ה בֶּן־חֲכַלְיָ֑ה וַיְהִ֤י בְחֹֽדֶשׁ־כסלו [כִּסְלֵיו֙] שְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַאֲנִ֥י הָיִ֖יתִי בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃נחמיה · פרק א׳
הבשורה הרעה מירושלים ותפילת נחמיה
נחמיה שומע על מצב ירושלים ומתפלל להשם על עם ישראל
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
נחמיה א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה מִירוּשָׁלִַם
חֲנָנִי, אֶחָד מֵאַחַי, וֵאתֶם אֲנָשִׁים מִיְהוּדָה הָבוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה. שָׁאַלְתִּי אֶתְמוֹ הֵם עַל הַיְּהוּדִים הַנּוֹתְרִים מֵהַשְּׁבִי וְעַל יְרוּשָׁלִַם.
וַיָּבֹ֨א חֲנָ֜נִי אֶחָ֧ד מֵאַחַ֛י ה֥וּא וַאֲנָשִׁ֖ים מִֽיהוּדָ֑ה וָאֶשְׁאָלֵ֞ם עַל־הַיְּהוּדִ֧ים הַפְּלֵיטָ֛ה אֲשֶֽׁר־נִשְׁאֲר֥וּ מִן־הַשֶּׁ֖בִי וְעַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃הֵם אָמְרוּ לִי שֶׁהַנּוֹתְרִים בָּאָרֶץ, מֵהַשְּׁבִי, חַיִּים בְּסַבְלָנוּת גְּדוֹלָה וּבְכֶלֶם. חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם פְּרוּצָה וְשַׁעֲרֶיהָ נִשְׂרְפוּ בָּאֵשׁ.
וַיֹּאמְרוּ֮ לִי֒ הַֽנִּשְׁאָרִ֞ים אֲשֶֽׁר־נִשְׁאֲר֤וּ מִן־הַשְּׁבִי֙ שָׁ֣ם בַּמְּדִינָ֔ה בְּרָעָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּבְחֶרְפָּ֑ה וְחוֹמַ֤ת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ מְפֹרָ֔צֶת וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֥וּ בָאֵֽשׁ׃כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יָשַׁבְתִּי וּבָכִיתִי. הָלַכְתִּי בְּאֵבְלָה יָמִים רַבִּים, וְהָיִיתִי בְּצַום וּבִתְפִלָּה לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם.
וַיְהִ֞י כְּשָׁמְעִ֣י ׀ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה יָשַׁ֙בְתִּי֙ וָֽאֶבְכֶּ֔ה וָאֶתְאַבְּלָ֖ה יָמִ֑ים וָֽאֱהִ֥י צָם֙ וּמִתְפַּלֵּ֔ל לִפְנֵ֖י אֱלֹהֵ֥י הַשָּׁמָֽיִם׃תפילת נחמיה על חטאי ישראל
ואמרתי: אנא, ה' אלוהי השמים, האל הגדול והנורא, שומר הברית והחסד עם אוהביך ועם שומרים את מצוותיך.
וָאֹמַ֗ר אָֽנָּ֤א יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם הָאֵ֥ל הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָ֑א שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וָחֶ֔סֶד לְאֹהֲבָ֖יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽיו׃שיהיו נא אוזניך קשובות ועיניך פקוחות לשמוע את תפילת עבדך, שאני מתפלל לפניך היום יומם ולילה למען בני ישראל עבדך, ואני מודה על חטאי בני ישראל שעשינו לך, ואני ובית אבי חטאנו.
תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ־קַשֶּׁ֣בֶת וְֽעֵינֶ֪יךָ פְתֻוּח֟וֹת לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־תְּפִלַּ֣ת עַבְדְּךָ֡ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִי֩ מִתְפַּלֵּ֨ל לְפָנֶ֤יךָ הַיּוֹם֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עֲבָדֶ֑יךָ וּמִתְוַדֶּ֗ה עַל־חַטֹּ֤אות בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וַאֲנִ֥י וּבֵית־אָבִ֖י חָטָֽאנוּ׃חטאנו לך ולא שמרנו את המצוות, את החוקים ואת המשפטות שציווית את משה עבדך.
חֲבֹ֖ל חָבַ֣לְנוּ לָ֑ךְ וְלֹא־שָׁמַ֣רְנוּ אֶת־הַמִּצְוֺ֗ת וְאֶת־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתָ אֶת־מֹשֶׁ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃זכור נא את הדבר שציווית את משה עבדך, שאמרת: אתם תבגדו, ואני אפרק אתכם בתוך העמים.
זְכָר־נָא֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֛יתָ אֶת־מֹשֶׁ֥ה עַבְדְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֣ם תִּמְעָ֔לוּ אֲנִ֕י אָפִ֥יץ אֶתְכֶ֖ם בָּעַמִּֽים׃הבטחת השב השבטים ותפילת נחמיה
אם תחזרו אליי ותשמרו את המצוות שלי ותעשו אותן, גם אם תתרחקו מאוד בקצה השמיים, אני אאסוף אתכם ואביא אתכם למקום שבחרתי להשכין בו את שמי.
וְשַׁבְתֶּ֣ם אֵלַ֔י וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֺתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אִם־יִהְיֶ֨ה נִֽדַּחֲכֶ֜ם בִּקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֙יִם֙ מִשָּׁ֣ם אֲקַבְּצֵ֔ם והבואתים [וַהֲבִֽיאוֹתִים֙] אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֔רְתִּי לְשַׁכֵּ֥ן אֶת־שְׁמִ֖י שָֽׁם׃הם עבדיך ועמך, אשר גאלת בכוחך הגדול ובידך החזקה.
וְהֵ֥ם עֲבָדֶ֖יךָ וְעַמֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר פָּדִ֙יתָ֙ בְּכֹחֲךָ֣ הַגָּד֔וֹל וּבְיָדְךָ֖ הַחֲזָקָֽה׃אנא אדוני, שים לב לתפילת עבדך ולתפילת עבדיי שאוהבים את יראת שמך. תן הצלחה לעבדך היום ותן לו רחמים מול האדם הזה, כי אני משק מעד המלך.
אָנָּ֣א אֲדֹנָ֗י תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ־קַ֠שֶּׁבֶת אֶל־תְּפִלַּ֨ת עַבְדְּךָ֜ וְאֶל־תְּפִלַּ֣ת עֲבָדֶ֗יךָ הַֽחֲפֵצִים֙ לְיִרְאָ֣ה אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהַצְלִֽיחָה־נָּ֤א לְעַבְדְּךָ֙ הַיּ֔וֹם וּתְנֵ֣הוּ לְרַחֲמִ֔ים לִפְנֵ֖י הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַאֲנִ֛י הָיִ֥יתִי מַשְׁקֶ֖ה לַמֶּֽלֶךְ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה מִירוּשָׁלִַם
דִּבְרֵ֥י נְחֶמְיָ֖ה בֶּן־חֲכַלְיָ֑ה וַיְהִ֤י בְחֹֽדֶשׁ־כסלו [כִּסְלֵיו֙] שְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַאֲנִ֥י הָיִ֖יתִי בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃
וַיָּבֹ֨א חֲנָ֜נִי אֶחָ֧ד מֵאַחַ֛י ה֥וּא וַאֲנָשִׁ֖ים מִֽיהוּדָ֑ה וָאֶשְׁאָלֵ֞ם עַל־הַיְּהוּדִ֧ים הַפְּלֵיטָ֛ה אֲשֶֽׁר־נִשְׁאֲר֥וּ מִן־הַשֶּׁ֖בִי וְעַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃
וַיֹּאמְרוּ֮ לִי֒ הַֽנִּשְׁאָרִ֞ים אֲשֶֽׁר־נִשְׁאֲר֤וּ מִן־הַשְּׁבִי֙ שָׁ֣ם בַּמְּדִינָ֔ה בְּרָעָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּבְחֶרְפָּ֑ה וְחוֹמַ֤ת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ מְפֹרָ֔צֶת וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֥וּ בָאֵֽשׁ׃
וַיְהִ֞י כְּשָׁמְעִ֣י ׀ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה יָשַׁ֙בְתִּי֙ וָֽאֶבְכֶּ֔ה וָאֶתְאַבְּלָ֖ה יָמִ֑ים וָֽאֱהִ֥י צָם֙ וּמִתְפַּלֵּ֔ל לִפְנֵ֖י אֱלֹהֵ֥י הַשָּׁמָֽיִם׃
תפילת נחמיה על חטאי ישראל
וָאֹמַ֗ר אָֽנָּ֤א יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם הָאֵ֥ל הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָ֑א שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וָחֶ֔סֶד לְאֹהֲבָ֖יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽיו׃
תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ־קַשֶּׁ֣בֶת וְֽעֵינֶ֪יךָ פְתֻוּח֟וֹת לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־תְּפִלַּ֣ת עַבְדְּךָ֡ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִי֩ מִתְפַּלֵּ֨ל לְפָנֶ֤יךָ הַיּוֹם֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עֲבָדֶ֑יךָ וּמִתְוַדֶּ֗ה עַל־חַטֹּ֤אות בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וַאֲנִ֥י וּבֵית־אָבִ֖י חָטָֽאנוּ׃
חֲבֹ֖ל חָבַ֣לְנוּ לָ֑ךְ וְלֹא־שָׁמַ֣רְנוּ אֶת־הַמִּצְוֺ֗ת וְאֶת־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתָ אֶת־מֹשֶׁ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃
זְכָר־נָא֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֛יתָ אֶת־מֹשֶׁ֥ה עַבְדְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֣ם תִּמְעָ֔לוּ אֲנִ֕י אָפִ֥יץ אֶתְכֶ֖ם בָּעַמִּֽים׃
הבטחת השב השבטים ותפילת נחמיה
וְשַׁבְתֶּ֣ם אֵלַ֔י וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֺתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אִם־יִהְיֶ֨ה נִֽדַּחֲכֶ֜ם בִּקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֙יִם֙ מִשָּׁ֣ם אֲקַבְּצֵ֔ם והבואתים [וַהֲבִֽיאוֹתִים֙] אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֔רְתִּי לְשַׁכֵּ֥ן אֶת־שְׁמִ֖י שָֽׁם׃
וְהֵ֥ם עֲבָדֶ֖יךָ וְעַמֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר פָּדִ֙יתָ֙ בְּכֹחֲךָ֣ הַגָּד֔וֹל וּבְיָדְךָ֖ הַחֲזָקָֽה׃
אָנָּ֣א אֲדֹנָ֗י תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ־קַ֠שֶּׁבֶת אֶל־תְּפִלַּ֨ת עַבְדְּךָ֜ וְאֶל־תְּפִלַּ֣ת עֲבָדֶ֗יךָ הַֽחֲפֵצִים֙ לְיִרְאָ֣ה אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהַצְלִֽיחָה־נָּ֤א לְעַבְדְּךָ֙ הַיּ֔וֹם וּתְנֵ֣הוּ לְרַחֲמִ֔ים לִפְנֵ֖י הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַאֲנִ֛י הָיִ֥יתִי מַשְׁקֶ֖ה לַמֶּֽלֶךְ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
נחמיה מקבל בשורה על חורבן ירושים ומגיב בתפילה מעמיקה.
הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה מִירוּשָׁלִַם
נְחֶמְיָה, שֶׁהָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, מְקַבֵּל בְּשׁוּשַׁן בְּשׂוֹרָה מֵחֲנָנִי עַל הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה בִּירוּשָׁלִַם. הַמְּדִינָה נֶעֶשָׂׂה רָעָה וּמְבֻלְבֶּלֶת, וְהַחוֹמוֹת וְהַשְּׁעָרִים הָיוּ בְּהֶרֶס וּבְאֵשׁ. נְחֶמְיָה מִתְגּוֹבֶה בְּעֶצֶב עֶמְקָה, בְּבְכִי, בְּצַום וּבִתְלִית הַתְּפִלָּה לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם.
תפילת נחמיה על חטאי ישראל
נחמיה פונה אל ה' אלוהי השמים, קורא לו האל גדול ונורא השומר את הברית. הוא מתפלל ביומם ובילה למען בני ישראל, מודה בחטאי העם ובחטא משפחתו, ומבקש מהאל לזכור את האזהרה שנתן למשה על תוצאות הבגידה.
הבטחת השב השבטים ותפילת נחמיה
פסוקים אלו מציגים את הבטחת ה' לאסוף את ישראל מכל קצוות תבל למקום השכינה, ואת תפילת נחמיה המבקש הצלחה ורחמים מול המלך, תוך הכרה בעמנו כעבדיו שנפדו בכוח אלוהי.
הפרק מסתיים בבקשת נחמיה לסיוע בייצוגו לפני המלך.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
זהויות משתנות ומקור השמות
״מִי דָּמֵי? הָתָם כְּנַעַן, הָכָא סִיחוֹן! תָּנָא: הוּא סִיחוֹן, הוּא עֲרָד, הוּא כְּנַעַן. סִיחוֹן — שֶׁדּוֹמֶה לִסְיָיח בַּמִּדְבָּר, כְּנַעַן — עַל שֵׁם מַלְכוּתוֹ, וּמָה שְׁמוֹ״
הקטע מתוך תלמוד בבלי, במסכת ראש השנה, עוסק בשאלה מי הם האנשים המוזכרים בטקסט. חז"ל דנים בזהותם של סיחון וכנען, ומציעים אפשרוות שונות לשמותיהם ולמקורם. לפי הפירוש המובא כאן, ייתכן שמדובר באותם אנשים תחת שמות שונים, או ששמותיהם נובעים מתכונות מסוימות. הפרשנות מציעה שסיחון נקרא כך כי הוא דומה לסייח במדבר, בעוד כנען נקרא על שם ממלכתו. ישנה גישה נוספת בתלמוד, המציגה שמות הפוכים: עראד נקרא כך כי הוא דומה לערוד במדבר, וכנען נקרא על שם ממלכתו, ושמו הוא סיחון. הדיון מתמקד בקשר שבין שם האדם לבין תכונותיו או מעמדו.
ראש השנה ג׳ א:ג׳ ↗הַקְשָׁה לְמִנְיָנָא
״לְמִנְיָנָא אַחֲרִינָא הוּא? אָמַר רַב פָּפָּא: ״שְׁנַת עֶשְׂרִים״ ״שְׁנַת עֶשְׂרִים״ — לִגְזֵירָה שָׁוָה: מָה הָתָם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא, אַף הָכָא לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא.״
בַּקְדָּמָה שֶׁל הַקְשָׁה בַּתַּלְמוּד, רַב פַּפָּא מַסְבִּיר לָנוּ מַדּוּעַ הַמִּלִּים נֶחְזְרוּ בְּדִיּוּק כְּמוֹ בַּמְּקוֹם אַחֵר. הוּא מַשְׁוֶה בֵּין הַמִּנְיָן הַמְּסֻמָּן בַּמְּקוֹם הַקֶּדֶם לְמִנְיָן הַמְּסֻמָּן כָּאן. הַקְשָׁה זוֹ מְבִיאָה מִלִּים מִקְדָּמִים כְּדֵי לְבַסֵּס אֶת הַדִּינִים בְּלִיגְזֵרָה שָׁוָה, כָּךְ כָּךְ, כְּדֵי לְהַוְחִית שֶׁמַּה שֶׁנִּמְצָא שָׁם בְּיָמֵי אַרְתַּחְשַׁסְתְּא, נֶחְצָב גַּם כָּאן בְּיָמֵי אַרְתַּחְשַׁסְתְּא. הַתַּלְמוּד בְּסוֹף הַקְשָׁה זוֹ מִשְׁתַּמֶּשׁ בַּמִּבְטוֹא הַמִּקְדָּמִי שֶׁל הַמִּנְיָן בְּדִיּוּק כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁהַמִּמְצָא בַּמָּקוֹם הַזֶּה הוּא דּוֹמֶה לַמָּקוֹם הַקֶּדֶם. הַהֶסְבֵּר שֶׁל רַב פַּפָּא מִתְמַקֵּד בַּמִּבְנֶה הַלְשׁוֹנִי שֶׁל הַכְּתִיבָה בַּמָּקוֹם הָאַחֲרֹן. הוּא מַסְבִּיר כָּאן כְּבָר בְּשָׂרָה פְּשׁוּטָה שֶׁמַּה שֶׁקָּרָה בַּמִּנְיָן הָרִאשׁוֹן, קָרָה גַּם כָּאן בְּדִיּוּק אֶת הַמּוֹתָה הַזֹּאת.
ראש השנה ג׳ ב:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הבשורה המדאיגה והתגובה של נחמיה
״נצתו. כמו נוצתו (ס"א נצתו כמו נתצו):״
בפרק הראשון של ספר נחמיה, אנו שומעים על ידיעה קשה שהגיעה מחברון. אדם בשם אליהב, מצאצא של כושל, מספר לנחמיה שהאנשים שחזרו מהגלות נמצאים במצוקה גדולה, ושהחומות של ירושלים הרוסות ושיעריה של העיר נהרסו. השמועה הזו מעוררת בנחמיה צער עמוק, והוא מתחיל להתפלל להשם בבכי ובצום. בפרק זה, נחמיה מודה בחטאי עם ישראל ומבקש רחמים. לפי רש"י, ישנו דיוק בלשון הפסוק לגבי המילה "נוצתו", שמשמעותה דומה למילה "נתצו". הפירוש מדגיש את הקשר בין המצב של האנשים לבין ההרס הפיזי של העיר. נחשים בטקסט מראים שחלק מהתפילה מבוססת על הבנה של ההיסטוריה וההסכמי העבר בין הלב והאדם לבין השם.
רש״י על נחמיה 1:3:4 ↗התקווה לשיבה מתוך הנידחות
״אם יהיה נדחכם. כענין שנאמר אם יהיה נדחך וגו' (דברים ל׳:ד׳):״
הפסוק מדבר על ההבטחה שניתנה לעם ישראל: אם הם יהיו מרוחקים ורחוקים מעצמם ומארץ אבותיהם, הַשֵּׁם לא ישכח אותם. רש"י מסביר את המילה "נדחכם" באמצעות הפניה לספר דברים. הוא קושר את מצב הנדחקים למצב של אדם שנמצא במרחק ובתחושת בדידות, כפי שמתואר בברית שנכרתה עם ישראל בסיני. הפרשן מראה שהנידחות אינה רק גלות פיזית, אלא מצב של ריחוק רוחני ורגשי. לפי רש"י, ההבטחה לשוב לא נובעת רק מהתנאי הגיאוגרפי, אלא מהקשר העמוק שנשמר בין הַשֵּׁם לעמו גם בזמן הקושי. ההסבר מתמקד במושג הנדחוק כמי שמרגיש מנותק, ומדגיש שהתקווה לשב מבוססת על נאמנות האל למילה שלו.
רש״י על נחמיה 1:9:1 ↗הבשורות הקשות והתפילה של נחמיה
״ישבתי ואבכה - ישבתי לארץ או ישבתי משומם.״
בפרק הראשון של ספר נחמיה, אנו שומעים על חזרתו של נחמיה לשרות המלך בשושןget. נחמיה מקבל ידיעה על המצב העגום בירושלים, על החומות ההרוסות ועל העם שנמצא במצוקה גדולה. כשהוא שומע את הבשורה, התגובה שלו היא עמוקה ואישית. הוא יושב, בוכה, מתאבל, וצועק אל השם בתפילה מלאת עמידה על האשמה והבקשה לחסד. בפסוק הרביעי, נחמיה מתאר את תגובתו הרגשית של בכי וקינה. הפרשן אבן עזרא מציע שניתן להבין את המילה "ישבתי" בשתי דרכים: או שהוא ישב במקומו בארץ, או שהוא ישב כמי שאין לו דבר ואינו תופס מקום. התפרשת זו מדגישה את תחושת הבדידות והריקנות שחווה נחמיה מול גורל עמו וארצו.
אבן עזרא על נחמיה 1:4:1 ↗התפילה של נחמיה על חורבן ירושלים
״חבול חבלנו - מן מחבלים כרמים ופירושו: שחתנו מצותיך.״
בפרק הראשון של ספר נחמיה, אנחנו פוגשים את נחמיה המקבל את בשורת הנזק שנגרם לירושלים ולעמה של יהודה. נחמיה משתמש במילים חזקות כדי לתאר את המצב הקשה, ומתפלל להשם בתחנונים. הוא מודה בחטא העם ומבקש רחמים על העיר והעם. בפירושו על פסוק שבע, אבן עזרא מסביר את הביטוי "חבל חבלנו". הוא מסביר שהביטוי הזה מתייחס למחבלים שמשחיתים כרמים, ומשמעותו היא ששחתנו את המצוות שלנו. כך הפירוש מדגיש את האחריות המוסרית והרוחנית של העם על המצב שנוצר.
אבן עזרא על נחמיה 1:7:1 ↗