הוֹי, עִיר שֶׁמְּלֵאָה בְּדָמִים, כֻּלָּהּ חֲשׁוּכָה, מְלֵאָה בְּשָׁלֶל, וְלֹא תָמִיד יִהְיֶה לָהּ כָּל מָקוֹם שֶׁיִּמָּצֵא בּוֹ טָרֶף.
ה֖וֹי עִ֣יר דָּמִ֑ים כֻּלָּ֗הּ כַּ֤חַשׁ פֶּ֙רֶק֙ מְלֵאָ֔ה לֹ֥א יָמִ֖ישׁ טָֽרֶף׃נחום · פרק ג׳
הַחֶרְבָּה עַל אֲסוּרְכָה וְחורבן נינווה
נָבוּאַת נַחוּם עַל חֻרְבָּן הָעִיר אֲסוּרְכָה, הַכְּאֵב עַל חורבן נינווה, וְהַחֶרְבָּה הַמְּשַׁלֶּבֶת עַל אֲשׁוּר
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
נחום ג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הַחֶרְבָּה עַל אֲסוּרְכָה
נִשְׁמָע קוֹל שׁוֹט, וְקוֹל רַעַשׁ גַּלְגַּלִּים, וְקוֹל סוּס דּוֹהֵר, וְקוֹל מֶרְכָּבָה רוֹקֶדֶת.
ק֣וֹל שׁ֔וֹט וְק֖וֹל רַ֣עַשׁ אוֹפָ֑ן וְס֣וּס דֹּהֵ֔ר וּמֶרְכָּבָ֖ה מְרַקֵּדָֽה׃הַסּוּסִים עוֹלִים וּמַעֲלִים, יְשׁוּת מַחֲרָטִים, בְּרָקֵד חֲנִיתִים, וְהַחַיָּלִים מְרֻבִּים וְכֹה כְּבֵדִים, שֶׁאֵין לַפְּתִיעוֹת הַחֶרֶב סוֹף, וְהֵם יִכָּשְׁלוּ בְּחֶרֶבָם.
פָּרָ֣שׁ מַעֲלֶ֗ה וְלַ֤הַב חֶ֙רֶב֙ וּבְרַ֣ק חֲנִ֔ית וְרֹ֥ב חָלָ֖ל וְכֹ֣בֶד פָּ֑גֶר וְאֵ֥ין קֵ֙צֶה֙ לַגְּוִיָּ֔ה יכשלו [וְכָשְׁל֖וּ] בִּגְוִיָּתָֽם׃מִפְּנִי הַרְבֵּה זְנוּנֶיהָ שֶׁל הַזּוֹנָה, הִיא כָּל כָּךְ מְעֹלֶת חֵן, בְּעָלַת כְּשָׁפִים, שֶׁהִיא מוֹכֶרֶת עַמִּים בְּזְנוּנֶיהָ וּמִשְׁפָּחוֹת בְּכְשָׁפֶיהָ.
מֵרֹב֙ זְנוּנֵ֣י זוֹנָ֔ה ט֥וֹבַת חֵ֖ן בַּעֲלַ֣ת כְּשָׁפִ֑ים הַמֹּכֶ֤רֶת גּוֹיִם֙ בִּזְנוּנֶ֔יהָ וּמִשְׁפָּח֖וֹת בִּכְשָׁפֶֽיהָ׃ה–ח
חורבן נינווה
הנה אני נגדך, כך אומר הַשֵּׁם צבאות, ואחשוף את מעשיך בפני כולם. אראה עמים אחרים להתקוף אותך, ואשמיד ממלכות.
הִנְנִ֣י אֵלַ֗יִךְ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְגִלֵּיתִ֥י שׁוּלַ֖יִךְ עַל־פָּנָ֑יִךְ וְהַרְאֵיתִ֤י גוֹיִם֙ מַעְרֵ֔ךְ וּמַמְלָכ֖וֹת קְלוֹנֵֽךְ׃אשלח עליך דברים מבזים, ותיחשלי ותתבזי, ואהפוך אותך להרס.
וְהִשְׁלַכְתִּ֥י עָלַ֛יִךְ שִׁקֻּצִ֖ים וְנִבַּלְתִּ֑יךְ וְשַׂמְתִּ֖יךְ כְּרֹֽאִי׃כל הרואים אותך ירתעו ממך ויגידו: "נינווה נבזזה! מי יציל אותה? איפה אפשר למצוא לך מנחמים?"
וְהָיָ֤ה כָל־רֹאַ֙יִךְ֙ יִדּ֣וֹד מִמֵּ֔ךְ וְאָמַר֙ שָׁדְּדָ֣ה נִֽינְוֵ֔ה מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑הּ מֵאַ֛יִן אֲבַקֵּ֥שׁ מְנַחֲמִ֖ים לָֽךְ׃האם תשתפרי, אמון, את המדינה שיושבת על הנהרות וסביבה מים, שהחומות שלה הן כמו כוח הים ומהים?
הֲתֵֽיטְבִי֙ מִנֹּ֣א אָמ֔וֹן הַיֹּֽשְׁבָה֙ בַּיְאֹרִ֔ים מַ֖יִם סָבִ֣יב לָ֑הּ אֲשֶׁר־חֵ֣יל יָ֔ם מִיָּ֖ם חוֹמָתָֽהּ׃ט–יב
חֶרְבַּת הַמִּצְרִים וְנָבוּאַת הַחֻרְבָּן
כּוּשׁ, עוֹצְמָה וּמִצְרַיִם, בְּלִי סוֹף, וְאֵיט וְלוּבִים הָיוּ בְּעֶזְרָתְךְ.
כּ֥וּשׁ עָצְמָ֛ה וּמִצְרַ֖יִם וְאֵ֣ין קֵ֑צֶה פּ֣וּט וְלוּבִ֔ים הָי֖וּ בְּעֶזְרָתֵֽךְ׃גַּם הִיא הָלְכָה בַּגָּלוּת בַּשְּׁבוּיִם. הַתְּנוּעָה שֶׁל הַיְּלָדִים הִיא שֶׁנִּרְמְשׁוּ בְּרֹאשׁ כָּל הַחוּצוֹת, וְעַל הַנִּכְבָּדִים שֶׁלָּהּ הֻטְלָה גּוֹרָל, וְכָל הַגְּדוֹלִים שֶׁלָּהּ חָלְבוּ בַּזִּקִּים.
גַּם־הִ֗יא לַגֹּלָה֙ הָלְכָ֣ה בַשֶּׁ֔בִי גַּ֧ם עֹלָלֶ֛יהָ יְרֻטְּשׁ֖וּ בְּרֹ֣אשׁ כָּל־חוּצ֑וֹת וְעַל־נִכְבַּדֶּ֙יהָ֙ יַדּ֣וּ גוֹרָ֔ל וְכָל־גְּדוֹלֶ֖יהָ רֻתְּק֥וּ בַזִּקִּֽים׃גַּם אַתְּ תִּשְׁכְּרִי וְתִהְיִי מְשֻׁמֶּתֶת. גַּם אַתְּ תְּחַפְּשִׂי מָעוֹז מֵעֵידוֹת.
גַּם־אַ֣תְּ תִּשְׁכְּרִ֔י תְּהִ֖י נַֽעֲלָמָ֑ה גַּם־אַ֛תְּ תְּבַקְשִׁ֥י מָע֖וֹז מֵאוֹיֵֽב׃כָּל הַמִּבְצָרִים שֶׁלָּךְ הֵם תְּאֵנִים עִם בִּכּוּרִים. אִם הֵם יִתְנוֹעוּ וְיִפֹּלוּ בְּפִי הָאוֹכֵל.
כָּ֨ל־מִבְצָרַ֔יִךְ תְּאֵנִ֖ים עִם־בִּכּוּרִ֑ים אִם־יִנּ֕וֹעוּ וְנָפְל֖וּ עַל־פִּ֥י אוֹכֵֽל׃יג–טז
חורבן נינווה
הנה, העם שלך נמצא בתוך האויבים שלך. שערי הארץ שלך נפתחו לרווחה. האש אכלה את בריחי השערים שלך.
הִנֵּ֨ה עַמֵּ֤ךְ נָשִׁים֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ פָּת֥וֹחַ נִפְתְּח֖וּ שַׁעֲרֵ֣י אַרְצֵ֑ךְ אָכְלָ֥ה אֵ֖שׁ בְּרִיחָֽיִך׃שאבי מים למגוננך. התחזקי בביצורייך. בואי בבוץ ורמסי בחימר. התחזקי בהלבנה.
מֵ֤י מָצוֹר֙ שַֽׁאֲבִי־לָ֔ךְ חַזְּקִ֖י מִבְצָרָ֑יִךְ בֹּ֧אִי בַטִּ֛יט וְרִמְסִ֥י בַחֹ֖מֶר הַחֲזִ֥יקִי מַלְבֵּֽן׃שם האש תאכל אותך, החרב תשבית אותך. האש תאכל אותך כמו יתוש. כבדי כמו יתוש, התכבדי כמו צרעה.
שָׁ֚ם תֹּאכְלֵ֣ךְ אֵ֔שׁ תַּכְרִיתֵ֣ךְ חֶ֔רֶב תֹּאכְלֵ֖ךְ כַּיָּ֑לֶק הִתְכַּבֵּ֣ד כַּיֶּ֔לֶק הִֽתְכַּבְּדִ֖י כָּאַרְבֶּֽה׃הרכבת הרבה סוחרים, יותר מכוכבי השמים. כעת היתוש מתפזר ועף away.
הִרְבֵּית֙ רֹֽכְלַ֔יִךְ מִכּוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם יֶ֥לֶק פָּשַׁ֖ט וַיָּעֹֽף׃יז–יט
חֶרְבּוֹן אֲשּׁוּר וְהַחֲרָבָה הַמְּשַׁלֶּבֶת
הַמַּסְכָּנִים שֶׁלָּךְ הֵם כְּמוֹ עָרֶב, וְהַמְּבַקְרִים שֶׁלָּךְ כְּמוֹ גּוֹבִים שֶׁנִּסְלָלִים בַּגְּדֵרִים, אֵלֶּה שֶׁנִּסְלָלִים בְּיוֹם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹרָה וְנוֹדֶדֶת, וְאֵין אֵף אֶפְשָׁר לָדַעַת מָה הַמָּקוֹם שֶׁלָּהֶם.
מִנְּזָרַ֙יִךְ֙ כָּֽאַרְבֶּ֔ה וְטַפְסְרַ֖יִךְ כְּג֣וֹב גֹּבָ֑י הַֽחוֹנִ֤ים בַּגְּדֵרוֹת֙ בְּי֣וֹם קָרָ֔ה שֶׁ֤מֶשׁ זָֽרְחָה֙ וְנוֹדַ֔ד וְלֹֽא־נוֹדַ֥ע מְקוֹמ֖וֹ אַיָּֽם׃הָרוֹעִים שֶׁלָּךְ מֵתִים, מֶלֶךְ אַשּׁוּר, הַמְּבַקְרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁלָּךְ יִשְׁכְּנוּ, וְהָעָם שֶׁלָּךְ מָתָה עַל הֶהָרִים וְאֵין אִישׁ שֶׁיְּאַסֵּף אוֹתָם.
נָמ֤וּ רֹעֶ֙יךָ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר יִשְׁכְּנ֖וּ אַדִּירֶ֑יךָ נָפֹ֧שׁוּ עַמְּךָ֛ עַל־הֶהָרִ֖ים וְאֵ֥ין מְקַבֵּֽץ׃אֵין רְפוּאָה לַפְּצִיעוֹת שֶׁלָּךְ, וְאַף אֶחָד. הַנַּחֲלָה שֶׁלָּךְ הִיא הַמַּכָּה שֶׁלָּךְ. כָּל הַשֹּׁמְעִים אֶת דְּבָרַיִךְ מְחַלְחֲלִים אֶת כַּפְּתָיהֶם עָלַיִךְ, כִּי הָרָעָה שֶׁלָּךְ לֹא עָבְרָה לְעוֹלָם.
אֵין־כֵּהָ֣ה לְשִׁבְרֶ֔ךָ נַחְלָ֖ה מַכָּתֶ֑ךָ כֹּ֣ל ׀ שֹׁמְעֵ֣י שִׁמְעֲךָ֗ תָּ֤קְעוּ כַף֙ עָלֶ֔יךָ כִּ֗י עַל־מִ֛י לֹֽא־עָבְרָ֥ה רָעָתְךָ֖ תָּמִֽיד׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הַחֶרְבָּה עַל אֲסוּרְכָה
ה֖וֹי עִ֣יר דָּמִ֑ים כֻּלָּ֗הּ כַּ֤חַשׁ פֶּ֙רֶק֙ מְלֵאָ֔ה לֹ֥א יָמִ֖ישׁ טָֽרֶף׃
ק֣וֹל שׁ֔וֹט וְק֖וֹל רַ֣עַשׁ אוֹפָ֑ן וְס֣וּס דֹּהֵ֔ר וּמֶרְכָּבָ֖ה מְרַקֵּדָֽה׃
פָּרָ֣שׁ מַעֲלֶ֗ה וְלַ֤הַב חֶ֙רֶב֙ וּבְרַ֣ק חֲנִ֔ית וְרֹ֥ב חָלָ֖ל וְכֹ֣בֶד פָּ֑גֶר וְאֵ֥ין קֵ֙צֶה֙ לַגְּוִיָּ֔ה יכשלו [וְכָשְׁל֖וּ] בִּגְוִיָּתָֽם׃
מֵרֹב֙ זְנוּנֵ֣י זוֹנָ֔ה ט֥וֹבַת חֵ֖ן בַּעֲלַ֣ת כְּשָׁפִ֑ים הַמֹּכֶ֤רֶת גּוֹיִם֙ בִּזְנוּנֶ֔יהָ וּמִשְׁפָּח֖וֹת בִּכְשָׁפֶֽיהָ׃
ה–ח
חורבן נינווה
הִנְנִ֣י אֵלַ֗יִךְ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְגִלֵּיתִ֥י שׁוּלַ֖יִךְ עַל־פָּנָ֑יִךְ וְהַרְאֵיתִ֤י גוֹיִם֙ מַעְרֵ֔ךְ וּמַמְלָכ֖וֹת קְלוֹנֵֽךְ׃
וְהִשְׁלַכְתִּ֥י עָלַ֛יִךְ שִׁקֻּצִ֖ים וְנִבַּלְתִּ֑יךְ וְשַׂמְתִּ֖יךְ כְּרֹֽאִי׃
וְהָיָ֤ה כָל־רֹאַ֙יִךְ֙ יִדּ֣וֹד מִמֵּ֔ךְ וְאָמַר֙ שָׁדְּדָ֣ה נִֽינְוֵ֔ה מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑הּ מֵאַ֛יִן אֲבַקֵּ֥שׁ מְנַחֲמִ֖ים לָֽךְ׃
הֲתֵֽיטְבִי֙ מִנֹּ֣א אָמ֔וֹן הַיֹּֽשְׁבָה֙ בַּיְאֹרִ֔ים מַ֖יִם סָבִ֣יב לָ֑הּ אֲשֶׁר־חֵ֣יל יָ֔ם מִיָּ֖ם חוֹמָתָֽהּ׃
ט–יב
חֶרְבַּת הַמִּצְרִים וְנָבוּאַת הַחֻרְבָּן
כּ֥וּשׁ עָצְמָ֛ה וּמִצְרַ֖יִם וְאֵ֣ין קֵ֑צֶה פּ֣וּט וְלוּבִ֔ים הָי֖וּ בְּעֶזְרָתֵֽךְ׃
גַּם־הִ֗יא לַגֹּלָה֙ הָלְכָ֣ה בַשֶּׁ֔בִי גַּ֧ם עֹלָלֶ֛יהָ יְרֻטְּשׁ֖וּ בְּרֹ֣אשׁ כָּל־חוּצ֑וֹת וְעַל־נִכְבַּדֶּ֙יהָ֙ יַדּ֣וּ גוֹרָ֔ל וְכָל־גְּדוֹלֶ֖יהָ רֻתְּק֥וּ בַזִּקִּֽים׃
גַּם־אַ֣תְּ תִּשְׁכְּרִ֔י תְּהִ֖י נַֽעֲלָמָ֑ה גַּם־אַ֛תְּ תְּבַקְשִׁ֥י מָע֖וֹז מֵאוֹיֵֽב׃
כָּ֨ל־מִבְצָרַ֔יִךְ תְּאֵנִ֖ים עִם־בִּכּוּרִ֑ים אִם־יִנּ֕וֹעוּ וְנָפְל֖וּ עַל־פִּ֥י אוֹכֵֽל׃
יג–טז
חורבן נינווה
הִנֵּ֨ה עַמֵּ֤ךְ נָשִׁים֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ פָּת֥וֹחַ נִפְתְּח֖וּ שַׁעֲרֵ֣י אַרְצֵ֑ךְ אָכְלָ֥ה אֵ֖שׁ בְּרִיחָֽיִך׃
מֵ֤י מָצוֹר֙ שַֽׁאֲבִי־לָ֔ךְ חַזְּקִ֖י מִבְצָרָ֑יִךְ בֹּ֧אִי בַטִּ֛יט וְרִמְסִ֥י בַחֹ֖מֶר הַחֲזִ֥יקִי מַלְבֵּֽן׃
שָׁ֚ם תֹּאכְלֵ֣ךְ אֵ֔שׁ תַּכְרִיתֵ֣ךְ חֶ֔רֶב תֹּאכְלֵ֖ךְ כַּיָּ֑לֶק הִתְכַּבֵּ֣ד כַּיֶּ֔לֶק הִֽתְכַּבְּדִ֖י כָּאַרְבֶּֽה׃
הִרְבֵּית֙ רֹֽכְלַ֔יִךְ מִכּוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם יֶ֥לֶק פָּשַׁ֖ט וַיָּעֹֽף׃
יז–יט
חֶרְבּוֹן אֲשּׁוּר וְהַחֲרָבָה הַמְּשַׁלֶּבֶת
מִנְּזָרַ֙יִךְ֙ כָּֽאַרְבֶּ֔ה וְטַפְסְרַ֖יִךְ כְּג֣וֹב גֹּבָ֑י הַֽחוֹנִ֤ים בַּגְּדֵרוֹת֙ בְּי֣וֹם קָרָ֔ה שֶׁ֤מֶשׁ זָֽרְחָה֙ וְנוֹדַ֔ד וְלֹֽא־נוֹדַ֥ע מְקוֹמ֖וֹ אַיָּֽם׃
נָמ֤וּ רֹעֶ֙יךָ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר יִשְׁכְּנ֖וּ אַדִּירֶ֑יךָ נָפֹ֧שׁוּ עַמְּךָ֛ עַל־הֶהָרִ֖ים וְאֵ֥ין מְקַבֵּֽץ׃
אֵין־כֵּהָ֣ה לְשִׁבְרֶ֔ךָ נַחְלָ֖ה מַכָּתֶ֑ךָ כֹּ֣ל ׀ שֹׁמְעֵ֣י שִׁמְעֲךָ֗ תָּ֤קְעוּ כַף֙ עָלֶ֔יךָ כִּ֗י עַל־מִ֛י לֹֽא־עָבְרָ֥ה רָעָתְךָ֖ תָּמִֽיד׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַתּוֹכֶן מַתְכּוֵן אֶת הַחֶרְבָּה הַבָּאָה עַל אֲסוּרְכָה, אֶת הַחֻרְבָּן הַמַּזְעִישׁ עַל נינווה וְעַל הַמּמלכה הָאֲשׁוּרִית.
פסוקים א–ד
הַחֶרְבָּה עַל אֲסוּרְכָה
הַנָּבִיא נָחוּם מְתָאֵר אֶת הַחֻרְבָּן הַבָּא עַל אֲסוּרְכָה. הוּא מִתְאַרֵט אֶת הָעִיר כְּעִיר הַמְּלֵאָה בְּדָמִים וְחֹשֶׁךְ, וּמְתָאֵר אֶת הַכֹּחַ הַצְּבָאִי הַמְּשַׁבֵּר אֶת הַחֹמָה. הַנָּבִיא מְצַיין אֶת הַשִּׁבְרִים הַמּוּסָרִים שֶׁל הָעִיר שֶׁהָיוּ כְּבִזְנוּנֶיהָ וּכְכִשְׁפֵיהָ.
פסוקים ה–ח
חורבן נינווה
נבואת חורבן נינווה על ידי הַשֵּׁם צבאות. הנביא מתאר כיצד הממלכה תתבזה, תיהרס ותהפוך למזלזלים בה, למרות חוזקה הצבאית והגאוגרפית שהתבססה על נהרות וחומות מים.
פסוקים ט–יב
חֶרְבַּת הַמִּצְרִים וְנָבוּאַת הַחֻרְבָּן
הַנָּבִיא נָחוּם מְתָאֵר אֶת מַצָּבָהּ הַקָּשֶׁה שֶׁל הָעִיר הָעַזָּה שֶׁל מִצְרַיִם. הוּא מְזַכֵּר אֶת בִּרְכוֹת עָבָרִיהָ וְאֶת כּוֹחָהּ הַמִּצְרִי, אַךְ מַתְכּוּן לְהַדְגִּים אֶת עֲלִיַּת הַחֻרְבָּן הַבָּאָה. הַטֶּקסט מְתָאֵר גָּלוּת, סִבְלוֹת אֲנוֹשִׁיּוֹת וְחֻרְבָּן שֶׁל מִבְצָרִים וּמַעֲלוֹת הָעִיר.
פסוקים יג–טז
חורבן נינווה
נבואת חורבן נינווה המתארת את פריצת שעריה של העיר על ידי אויביה. הדימוי מראה כיצד המבצר שמתיימר להיות חזק מתפרק ומתפזר כמו יתוש, וכיצד עושר הסחר שלה לא יציל אותה מהאש והחרב.
פסוקים יז–יט
חֶרְבּוֹן אֲשּׁוּר וְהַחֲרָבָה הַמְּשַׁלֶּבֶת
הַנְּבִיאִים מְתָאֵרִים אֶת קְרִיסַת אַשּׁוּר וְאֶת הַחֲרָבָה הַנֶּחְצָה עָלֶיהָ. הַמַּסְכָּנִים נֶעֱלָמִים, הָרוֹעִים מֵתִים וְהָעָם מְפוּזָר. הַמַּכָּה הַנֶּחְצָה הִיא כָּה כֹּה קָשָׁה, שֶׁלֹּא יֵשׁ רְפוּאָה לַפְּצִיעוֹת וְכָל הַשֹּׁמְעִים מְבַטְּלִים אֶת כַּפְּתָיהֶם מִפַּחַד וּמְצָלוּת.
הַפֶּסַק מֵתֶן תִּיאוּר עַל הַחֶרְבָּה הַמְּשַׁלֶּבֶת עַל אֲשׁוּר וְהַסּוֹף הַכּוֹעֵס עַל עֲמַדֶּיהָ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
שְׁמִירַת הַיֹּפִי בֵּין הַחוֹחִים
״אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהֱיִיתֶם בְּמִצְרַיִם הֱיִיתֶם דּוֹמִים לְשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, עַכְשָׁיו שֶׁאַתֶּם נִכְנָסִין לְאֶרֶץ כְּנַעַן, הֱיוּ״
רַבִּי בֶּרֶכְיָה מְסַבֵּר אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַמַּעֲשִׂים בְּמִצְרַיִם לְמַעֲשֵׂי כְּנָעַן. הוּא מַצִּיג אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הַשֵּׁם הִזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם, הֵם הָיוּ כְּשׁוֹשַׁנָּה יָפָה בְּמִצְעַר הַחוֹחִים, וְכָךְ גַּם בְּכְנָעַן הֵם הָיוּ צְריכים לִשְׁמֹר עַל הַיֹּפִי שֶׁלָּהֶם. הַמַּטְרָה הָיְתָה לְהִתְרַחֵק מֵהַמֹּצָרִים וּמֵהַכְּנַעֲנִים, שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי זְנוּת וּכְשָׁפִים. רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי חֲנִינָא מַרְוִיִּים אֶת הַתּוֹכֶן עַל יְדֵי מַשָׁל וְהַקְשָׁבָה לַקְּרָאִים. רַבִּי יִצְחָק מַקְשִׁיר בֵּין הַמִּצְרִים לַכְּנַעֲנִים כְּמוֹ אִבָּה וְאִמָּא אֶחָת לַבָּנוֹת. רַבִּי חֲנִינָא מַשְׁתִּיף מַשָׁל עַל מֶלֶךְ שֶׁהִזְהִיר אֶת בִּתּוֹ מֵהַשִּׁבְרֵי הַמּוּסָר שֶׁבַּסְּבִיבָה. הַתּוֹרָה מְבַקֶּשֶׁת מֵעָלֵינוּ לְהִשְׁמָר מִן הַהַשְׁפָּעָה הָרָעָה שֶׁל הַסְּבִיבָה כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלָּנוּ.
ויקרא רבה כ״ג:ז׳ ↗נִינוֶה כְּמִשְׁאָל לַנֶּחָמָה וְהַגָּלוּת שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם
״נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם (ישעיה מ' א'): זהו שנאמר ברוח הקודש מה אעידך ומה אדמה לך (איכה ב' י"ג) כנגד מי אמר ירמיה למקרא״
הַטֶּקְסְט מֵהַפִּיסִיקְתָא רַבְתִּי מְסַבֵּל אֶת הַחֲרִיבוֹן שֶׁל נִינוֶה כְּמִשְׁאָל לַנֶּחָמָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. הַמפרש מַסְבִּיר שֶׁכְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיא פּוֹרְעָנוּת עַל מִדָּה, הוּא מוֹצֵא לָהּ "זִוּוּג" – מִדָּה אַחֶרֶת שֶׁמְּפַרְקָה אֶת הַחַיִל שֶׁל הַמִּדָּה הַנֶּהֶדֶרֶת. בַּמִּקְרֶה זֶה, כְּשֶׁנִינוֶה הָיְתָה אֲפוּסָה וְנֶחְרְבָה, הַמּוֹצָא הָיְתָה אַלֶכְסַנְדְרִיָּה, שֶׁכָּבְשָׁה אוֹתָהּ וְכָרְתָה אֶת שְׁעָרֶיהָ. עַל נֶגֶד זֶה, יְרוּשָׁלַיִם לֹא מָצְאָה זִוּוּג לַנֶּחָמָה וְנִשְׁאָרָה בַּגָּלוּת עִם תְּחוּשַׁת עֲבֹדוּת. הַפִּיסִיקְתָא מְקַשֵּׁרֶת אֶת הַמַּצָּב שֶׁל יִשְׂרָעֵל לַמַּצָּב שֶׁל אִשָּׁה שֶׁמְּבַקֶּשֶׁת לְהִתְפַּרֵד מֵאִישָׁהּ, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ אֶת הַקֶּשֶׁר הַמְּסֻבָּךְ שֶׁל הַגָּלוּת וְהַתְּקִיבָה הַלְאָה שֶׁל הָעָם, כְּשֶׁהַתְּקִיבָה הַזֹּאת תִּסְתַּיֵּם רַק בְּעֵת הַגְּאֻלָּה.
פסיקתא רבתי ל׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
חורבן נינווה
״שוליך. הם שפולי בגדי האשה:״
הנבואה בנחום מתארת את העונש והחורבן שיבואו על נינווה, עיר הבירה של אשור. הנביא מתאר את העיר כעיר אכזרית ורעה, שמתמודדת עם כוחות שירסו אותה. הדימויים בטקסט מראים את המעמד של העיר שקורס ומתפרק מול הכוחות התוקפים. בפסוק חמש, נאמר על שולי בגדי האישה שיהיו שפלים. רש"י מסביר שהכוונה היא לשולי בגדיה של האישה עצמה, כסמל למצב המעמד המושפל של העיר. הפרשן מציע הסבר פשוט למילים המקשות על הבנת המצב הפיזי של העיר בזמן החורבן.
רש״י על נחום 3:5:1 ↗התמוטטות החומה
״החזיקי מלבן. אחזי בידך המלבן העשוי לדפוס הלבינים ללבון בתוכה:״
הפסוק מתאר רגע של חורבן וסוף של שלטון. נחום הנביא מתאר כיצד החומה של העיר קורסת ואינה יכולה עוד להגן על תושביה. זהו תיאור של כוח שמתפרק ואיבוד היכולת להגן על עצמך מול אויבים. רש"י מפרש את המילה "מלבן" בהקשר של בנייה. הוא מסביר שהמילה מתייחסת ללבנים עצמן שנועדו להדפיס או לעצב את המבנה. לפי הפירוש הזה, הפגיעה היא בבסיס הבנייה ובחומרים שמהם עשויה החומה, מה שמוביל לקריסת המבנה כולו.
רש״י על נחום 3:14:3 ↗העיר הלהוטה והחורבן המתוכנן
״הנני, מערך - כמער איש, והוא כמו: ערותך ומערך, כמו: מראך:״
ספר נחום מתאר בפרק השלישי את גורלה של העיר נינווה. הנביא מתאר עיר שמתמודדת עם אלימות, חמדנות ודם. הוא מציג תמונה של חורבן וסוף של תקופה של עוול. המילים מתארות מצב של כעס וסערה שבאים על העיר, ומובילים להרס המבנים והכבוד שלה. בפסוק חמש, הנביא מדבר על הכנות וההכנות לצבא המתקרב. אבן עזרא מסביר על המילה "מערך" שהיא קשורה לעיר מוכנה ולעיר דרוכה. הוא מציין שהמילה יכולה להתפרש כעיר שמכינה את עצמה או כעיר שנמצאת במצב של ערנות ומוכנות למלחמה.
אבן עזרא על נחום 3:5:1 ↗המשמעות של הלבנים בנחום
״וטעם לבנה או מלבן - מקום מעשה הלבנים:״
בפסוק הזה מופיע הביטוי "לְבַנָּה" או "מִלְבַּן". רבנו אבן עזרא מסביר שהמילה מתייחסת למקום שבו מייצרים את הלבנים. זהו פירוש פשוט המבקש להבהיר את המיקום הגיאוגרפי או התעשייתי המוזכר בטקסט. הפרשן מתמקד בהסבר המילה כעובדה טוונית בתוך התמונה הנבואית. הוא אינו מנסה להוסיף משמעות רוחנית חדשה, אלא רק להבהיר את המקום שבו מתבצע המעשה של ייצור הלבנים בתוך התיאור של חורבן העיר.
אבן עזרא על נחום 3:14:2 ↗