הנה, על ההרים רגלי מבישרי בשורה, מכריזים שלום. חגי, חגי שלך, קיימי את נדריך, כי לא יעבור בך עוד כל אדם רע.
הִנֵּ֨ה עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֤י מְבַשֵּׂר֙ מַשְׁמִ֣יעַ שָׁל֔וֹם חָגִּ֧י יְהוּדָ֛ה חַגַּ֖יִךְ שַׁלְּמִ֣י נְדָרָ֑יִךְ כִּי֩ לֹ֨א יוֹסִ֥יף ע֛וֹד לעבור־[לַֽעֲבָר־] בָּ֥ךְ בְּלִיַּ֖עַל כֻּלֹּ֥ה נִכְרָֽת׃נחום · פרק ב׳
הבשורה והאיום על ירושלים וחורבן נינווה
הנביא נחום מתאר את המצור על עיר מלכותית ואת קריסת עיר האוצרות נינווה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
נחום ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הבשורה והאיום על ירושלים
האויב עולה ומכה בפנייך, עוטף אותך במצור. עמדי על המשמר, הידקי את חגורתך, והתחזקי מאוד.
עָלָ֥ה מֵפִ֛יץ עַל־פָּנַ֖יִךְ נָצ֣וֹר מְצֻרָ֑ה צַפֵּה־דֶ֙רֶךְ֙ חַזֵּ֣ק מָתְנַ֔יִם אַמֵּ֥ץ כֹּ֖חַ מְאֹֽד׃כי ה' מחזיר את גאוות יעקב, כמו גאואת ישראל; כשהמזיקים נוגסים בהם ושוברם ופוגעים בענפיהם.
כִּ֣י שָׁ֤ב יְהוָה֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַעֲקֹ֔ב כִּגְא֖וֹן יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י בְקָקוּם֙ בֹּֽקְקִ֔ים וּזְמֹרֵיהֶ֖ם שִׁחֵֽתוּ׃מגני הגיבורים שלו אדומים, הלוחמים חזקים, ומרכבותיו בוערות באש ביום הכנתן, והסוסים רצים במהירות.
מָגֵ֨ן גִּבֹּרֵ֜יהוּ מְאָדָּ֗ם אַנְשֵׁי־חַ֙יִל֙ מְתֻלָּעִ֔ים בְּאֵשׁ־פְּלָד֥וֹת הָרֶ֖כֶב בְּי֣וֹם הֲכִינ֑וֹ וְהַבְּרֹשִׁ֖ים הָרְעָֽלוּ׃חורבן נינווה
ברחובות יריצו כרכבות שרועשות ומתקצצות, והמראה שלהן נראה כמו לפידים וכברקים שנוצצים.
בַּֽחוּצוֹת֙ יִתְהוֹלְל֣וּ הָרֶ֔כֶב יִֽשְׁתַּקְשְׁק֖וּן בָּרְחֹב֑וֹת מַרְאֵיהֶן֙ כַּלַּפִּידִ֔ם כַּבְּרָקִ֖ים יְרוֹצֵֽצוּ׃הקצינים שלה ימעכו בדרכם, החומות שלה יירסו במהירות, והמצור כבר מוכן.
יִזְכֹּר֙ אַדִּירָ֔יו יִכָּשְׁל֖וּ בהלכותם [בַּהֲלִֽיכָתָ֑ם] יְמַֽהֲרוּ֙ חֽוֹמָתָ֔הּ וְהֻכַ֖ן הַסֹּכֵֽךְ׃שערי הנהרות נפתחים, והארמון נמסה.
שַׁעֲרֵ֥י הַנְּהָר֖וֹת נִפְתָּ֑חוּ וְהַֽהֵיכָ֖ל נָמֽוֹג׃העלו את המצבה בראש ההר, והאימהות שלה מתנהגות כמו קול יונים שמתופפות על לבותיהן.
וְהֻצַּ֖ב גֻּלְּתָ֣ה הֹֽעֲלָ֑תָה וְאַמְהֹתֶ֗יהָ מְנַֽהֲגוֹת֙ כְּק֣וֹל יוֹנִ֔ים מְתֹפְפֹ֖ת עַל־לִבְבֵהֶֽן׃חורבן נינווה והאוצרות הנבזים
נינווה תהיה כמו בריכת מים, וכל המים שלה זורמים החוצה. כולם בורחים, עומדים במקום בלי שום אדם שיפנה אליהם.
וְנִינְוֵ֥ה כִבְרֵֽכַת־מַ֖יִם מִ֣ימֵי הִ֑יא וְהֵ֣מָּה נָסִ֔ים עִמְד֥וּ עֲמֹ֖דוּ וְאֵ֥ין מַפְנֶֽה׃הם ביזיו כסף וביזיו זהב, ואין סוף לאוצרות היקרים ביותר.
בֹּ֥זּוּ כֶ֖סֶף בֹּ֣זּוּ זָהָ֑ב וְאֵ֥ין קֵ֙צֶה֙ לַתְּכוּנָ֔ה כָּבֹ֕ד מִכֹּ֖ל כְּלִ֥י חֶמְדָּֽה׃יש שם בכי, שריקה וקולות רעש. הלב נמ melt, הברכיים רועדות, כל המותניים נחלשים, וכל הפנים התקמטו מאימה.
בּוּקָ֥ה וּמְבוּקָ֖ה וּמְבֻלָּקָ֑ה וְלֵ֨ב נָמֵ֜ס וּפִ֣ק בִּרְכַּ֗יִם וְחַלְחָלָה֙ בְּכָל־מָתְנַ֔יִם וּפְנֵ֥י כֻלָּ֖ם קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר׃איפה מעון האריות ומרעה הכפירים? זה המקום שבו האריה הלך, שם גר האריה, ואין איש שיפחד ממנו.
אַיֵּה֙ מְע֣וֹן אֲרָי֔וֹת וּמִרְעֶ֥ה ה֖וּא לַכְּפִרִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הָלַךְ֩ אַרְיֵ֨ה לָבִ֥יא שָׁ֛ם גּ֥וּר אַרְיֵ֖ה וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃חורבן נינווה
אריה שטורף את גוריו ומחניק את כפרו, ממלא את המאגר שלו בבשר, וכל המאכלים שלו הם טרף.
אַרְיֵ֤ה טֹרֵף֙ בְּדֵ֣י גֹֽרוֹתָ֔יו וּמְחַנֵּ֖ק לְלִבְאֹתָ֑יו וַיְמַלֵּא־טֶ֣רֶף חֹרָ֔יו וּמְעֹֽנֹתָ֖יו טְרֵפָֽה׃הנה אני נגדך, כך אומר ה׳ צבאות, ואשרוף בעשן את כרכרותייך, והכפירים שלך ייאכלו בחרב, ואשמיד את המאכלים שלך מהארץ, ולא יישמע עוד קול מלאכיך.
הִנְנִ֣י אֵלַ֗יִךְ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְהִבְעַרְתִּ֤י בֶֽעָשָׁן֙ רִכְבָּ֔הּ וּכְפִירַ֖יִךְ תֹּ֣אכַל חָ֑רֶב וְהִכְרַתִּ֤י מֵאֶ֙רֶץ֙ טַרְפֵּ֔ךְ וְלֹֽא־יִשָּׁמַ֥ע ע֖וֹד ק֥וֹל מַלְאָכֵֽכֵה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הבשורה והאיום על ירושלים
הִנֵּ֨ה עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֤י מְבַשֵּׂר֙ מַשְׁמִ֣יעַ שָׁל֔וֹם חָגִּ֧י יְהוּדָ֛ה חַגַּ֖יִךְ שַׁלְּמִ֣י נְדָרָ֑יִךְ כִּי֩ לֹ֨א יוֹסִ֥יף ע֛וֹד לעבור־[לַֽעֲבָר־] בָּ֥ךְ בְּלִיַּ֖עַל כֻּלֹּ֥ה נִכְרָֽת׃
עָלָ֥ה מֵפִ֛יץ עַל־פָּנַ֖יִךְ נָצ֣וֹר מְצֻרָ֑ה צַפֵּה־דֶ֙רֶךְ֙ חַזֵּ֣ק מָתְנַ֔יִם אַמֵּ֥ץ כֹּ֖חַ מְאֹֽד׃
כִּ֣י שָׁ֤ב יְהוָה֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַעֲקֹ֔ב כִּגְא֖וֹן יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י בְקָקוּם֙ בֹּֽקְקִ֔ים וּזְמֹרֵיהֶ֖ם שִׁחֵֽתוּ׃
מָגֵ֨ן גִּבֹּרֵ֜יהוּ מְאָדָּ֗ם אַנְשֵׁי־חַ֙יִל֙ מְתֻלָּעִ֔ים בְּאֵשׁ־פְּלָד֥וֹת הָרֶ֖כֶב בְּי֣וֹם הֲכִינ֑וֹ וְהַבְּרֹשִׁ֖ים הָרְעָֽלוּ׃
חורבן נינווה
בַּֽחוּצוֹת֙ יִתְהוֹלְל֣וּ הָרֶ֔כֶב יִֽשְׁתַּקְשְׁק֖וּן בָּרְחֹב֑וֹת מַרְאֵיהֶן֙ כַּלַּפִּידִ֔ם כַּבְּרָקִ֖ים יְרוֹצֵֽצוּ׃
יִזְכֹּר֙ אַדִּירָ֔יו יִכָּשְׁל֖וּ בהלכותם [בַּהֲלִֽיכָתָ֑ם] יְמַֽהֲרוּ֙ חֽוֹמָתָ֔הּ וְהֻכַ֖ן הַסֹּכֵֽךְ׃
שַׁעֲרֵ֥י הַנְּהָר֖וֹת נִפְתָּ֑חוּ וְהַֽהֵיכָ֖ל נָמֽוֹג׃
וְהֻצַּ֖ב גֻּלְּתָ֣ה הֹֽעֲלָ֑תָה וְאַמְהֹתֶ֗יהָ מְנַֽהֲגוֹת֙ כְּק֣וֹל יוֹנִ֔ים מְתֹפְפֹ֖ת עַל־לִבְבֵהֶֽן׃
חורבן נינווה והאוצרות הנבזים
וְנִינְוֵ֥ה כִבְרֵֽכַת־מַ֖יִם מִ֣ימֵי הִ֑יא וְהֵ֣מָּה נָסִ֔ים עִמְד֥וּ עֲמֹ֖דוּ וְאֵ֥ין מַפְנֶֽה׃
בֹּ֥זּוּ כֶ֖סֶף בֹּ֣זּוּ זָהָ֑ב וְאֵ֥ין קֵ֙צֶה֙ לַתְּכוּנָ֔ה כָּבֹ֕ד מִכֹּ֖ל כְּלִ֥י חֶמְדָּֽה׃
בּוּקָ֥ה וּמְבוּקָ֖ה וּמְבֻלָּקָ֑ה וְלֵ֨ב נָמֵ֜ס וּפִ֣ק בִּרְכַּ֗יִם וְחַלְחָלָה֙ בְּכָל־מָתְנַ֔יִם וּפְנֵ֥י כֻלָּ֖ם קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר׃
אַיֵּה֙ מְע֣וֹן אֲרָי֔וֹת וּמִרְעֶ֥ה ה֖וּא לַכְּפִרִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הָלַךְ֩ אַרְיֵ֨ה לָבִ֥יא שָׁ֛ם גּ֥וּר אַרְיֵ֖ה וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃
חורבן נינווה
אַרְיֵ֤ה טֹרֵף֙ בְּדֵ֣י גֹֽרוֹתָ֔יו וּמְחַנֵּ֖ק לְלִבְאֹתָ֑יו וַיְמַלֵּא־טֶ֣רֶף חֹרָ֔יו וּמְעֹֽנֹתָ֖יו טְרֵפָֽה׃
הִנְנִ֣י אֵלַ֗יִךְ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְהִבְעַרְתִּ֤י בֶֽעָשָׁן֙ רִכְבָּ֔הּ וּכְפִירַ֖יִךְ תֹּ֣אכַל חָ֑רֶב וְהִכְרַתִּ֤י מֵאֶ֙רֶץ֙ טַרְפֵּ֔ךְ וְלֹֽא־יִשָּׁמַ֥ע ע֖וֹד ק֥וֹל מַלְאָכֵֽכֵה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את ההכנות למלחמה ואת ההרס המוחלט של נינווה.
הבשורה והאיום על ירושלים
הפסוקים מתארים קריאת שלום על ההרים לצד איום מצור וכיבוש. מצד אחד, הבשורה על סיום הבלע, ומצד שני, תיאור עוצמת הצבא התוקף עם רכב בוער ולוחמים אמיצים. בסופו של דבר, ה' מחזיר את גאוות ישראל לאחר פגיעת המזיקים.
חורבן נינווה
תיאור ויזואלי של נפילת העיר נינווה תחת מצור. הרכבות המהירות והלהבות מסמלות את הפלישה, בעוד שהחומות והארמון קורסים. הקצינים נכשלים והשערים נפתחים בפני האויב. בתוספת תיאור של אימה וקולות יבבה של נשים המבטאים את קריסת המבנה החברתי והפוליטי של העיר.
חורבן נינווה והאוצרות הנבזים
הפסוקים מתארים את נפילת נינווה, שהופכת ריקה כמו בריכה מרוקנת. האוצרות היקרים שלה נבזים ומתפזרים. העיר שבה הנהיגו אריות חזקים ומרשימים הופכת למקום של אימה, בכי ורעש, כאשר הכוח והעושר שלה מתפוגגים.
חורבן נינווה
פסוקים אלו מתארים את גורל נינווה באמצעות דימוי של אריה רעב שטורף את טרפו. ה׳ צבאות מצהיר שהוא יתקוף את העיר, ישמיד את כרכרותיה בעשן, ויהרוג את כפיריה בחרב, עד שכל קול החיים והשליחים בעיר ייפסקו.
הטקסט מפרט את שלבי הכיבוש וביזה האוצרות של העיר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַסּוֹתְרִים וְהַמַּחַדְּשִׁים בַּנְּבִיאִים
״[ח] ואיך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל (איוב כא:לד). א"ר אבא בר כהנא דבריכם צריכין מירוק. ורבנין אמרין דבריכם סותרין זה את זה. א' הקב"ה״
הַפְּסִיקְתָא דְּרַב כַּהֲנָא מְסַבֵּל אֶת הַקּוֹשִׁי שֶׁבַּדְּבָרִים הַנִּבְדָּרִים בַּנְּבִיאִים. הַמְּסוֹרֶת מְצַיֶּרֶת סֵדֶר שֶׁל נְבִיאִים הַבָּאִים לְנַחֵם אֶת יְרוּשָׁלַם בִּשְׁלִיחוּת הַשֵּׁם. כָּל נָבִיא מַבְטִיחַ מַבְטָן חָדָשׁ, אַךְ הָעָם מַטְעִים בְּסָפֵק בִּשְׁלֶט הַמַּעֲשִׂים הָעָבָרִים. הַנָּבִיא נַחוּם מַבְטִיחַ שֶׁהָרֶע וְהָרִשְׁעָה לֹא יַעֲבֹר בָּעָם עוֹד, אַךְ הָעָם כְּבָר שָׁמַע נְבִיאוּת עַל הַיְצִיאָה מִצִּיּוֹן שֶׁהִיא רָעָה. הַדְּרָכָה זוֹ מַדְגִּישָׁה אֶת הַמִּתַחְבֵּלֶת שֶׁבַּאֱמוּנָה בְּעֵת מִצָּרָה. הַמַּעֲלָה הַמֶּרְכָּזִית בַּדְּרָשׁ הוּא הַמִּתּוֹךְ שֶׁבַּתְּשׁוּבָה. הַמְּסוֹרֶת מַצִּיגָה הַבְדָלָה בֵּין הַמַּבְטָח לְאַחַת לְאַחֶת, וּבֵין הַתְּחוּשָׁה שֶׁהַדְּבָרִים הֵם סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה. הַסּוֹפֵר מְבַקֵּשׁ לְהַבְחִין בֵּין הַמַּשְׁמָעוּת הַפְּשׁוּטָה שֶׁל הַנְּבִיאִים לְכָל אֶחָד, לְעוּמַק הַמְּסוֹרָה הַמְּשַׁנֶּה אֶת הַהַבְטָחוֹת, וְאֶת הַקּוֹשִׁי שֶׁל הָעָם בְּקַבָּלַת הַנְּבִאוּת.
פסיקתא דרב כהנא ט״ז:ח׳ ↗הַקִּשָּׁר שֶׁל צִיּוֹן לַשֵּׁם בְּזִמַן הַגָּלוּת
״רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה' (זכריה ב י"ד): זו היא שנאמרה ברוח הקודש ע"י שלמה אם חומה היא נבנה״
הַפֶּסִיקְתָא רַבְתִּי מְפַסֵּר אֶת הַפָּסוּק שֶׁל זְכַרְיָה עַל הַבְּרִית שֶׁל הַשֵּׁם עִם צִיּוֹן, וּמְחַבֵּר אוֹתוֹ לַמַּצָּב שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הַמְּפַרֵשׁ מַבְחִין בֵּין הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן, שֶׁבּוֹ שָׁרְתָה הַשְּׁכִינָה, לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָאַחֲרוֹן, שֶׁבּוֹ הַשְּׁכִינָה לֹא שָׁרְתָה כִּי הוּא נִבְנָה עַל יְדֵי כּוֹרֶשׁ הַפֶּרְסִי. הַמַּטְרָה הִיא לְהַסְבִּיר לָמָּה הַזְּקֵנִים בָּכוּ וְהַצַּעִירִים שָׂמְחו בִּבְנִיַּת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי. יְתֵיד הַמְּפַרֵשׁ מַשְׁוִית זֹאת לַקִּישָׁיו שֶׁל הַגָּלוּת: כְּשֶׁהָיָה עַם יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצָם, הָיוּ מְדֻבָּקִים בַּשֵּׁם, אַךְ בִּזְמַן הַגָּלוּת הֵם נֶעְלָמִים בֵּין הָעַמִּים. אַךְ הַתִּקְוָה הִיא שֶׁכְּשֶׁהַשֵּׁם יַחֲזִיר אוֹתָם, הַקִּשָּׁר לַשֵּׁם יִתְחַזֵּק עוֹד יוֹתֵר. הַמְּסֹרֶת מַשְׁתִּיקָה אֶת הַכּוֹחַ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת הָעַמִּים הַשֵּׁנוּיִים אֶל הַשֵּׁם בְּזַמַן הַגָּלוּת.
פסיקתא רבתי ל״ה:א׳ ↗בעקבות המפרשים
חורבן נינווה
״כגאון ישראל. כמו שהיה כבר:״
הפסוק מתאר את המצב של נינווה בזמן המצור. הגיבורים והמנהיגים מתכוננים למלחמה, אך העיר נמצאת בסכנה גדולה. התיאור מציין את המבנה וההגנה של העיר, שמנסים להישאר יציבים למרות הפגיעה. רש"י, כגיאון ישראל, מסביר שהמצב המתואר הוא כפי שהיה קורה בעבר. הוא מדגיש שהעיר כבר הייתה במצב של כהונ ומוכנות למלחמה, כפי שקרה באירועים דומים בהיסטוריה.
רש״י על נחום 2:3:1 ↗ההשמדה של נינווה
״קבצו פארור. שחרורית כקדירה:״
הפטרת נחום מתארת את המלחמה הקשה וההרס הגדול שבא על נינווה. הגיבורים והלוחמים מתארים את המראה של העיר שנכבשת, כשהמגן נשבר והאויב פורץ פנימה. התיאור מלא בתנועה מהירה של רכבות מלחמה, אבק ורעש של כלי נשק, שיוצרים תמונה של כוח צבאי בלתי ניתן לעצירה שסוגר על העיר. בפסוק אחד המתואר הכוח ההרסני, רש"י מסביר את הדימוי של המלחמה כקדירה שמתפרקת או נפתחת. הוא רואה בתיאור זה רעיון של שחרור או פריצה של כוחות שאי אפשר לעצור. המפרש מתמקד בדרך שבה הכוח הצבאי נכנס פנימה ופורץ את ההגנות של העיר.
רש״י על נחום 2:11:5 ↗חורבן נינווה: המצור והכניעה
״מתלעים - שלובשים תולעת שני.״
הפסוקים בנחום פרק ב' מתארים את התהליך הצבאי והדרמטי של נפילת נינווה. הנביא מציג תמונה של צבאות מתקדמים, מרכבות וכלים קרביים שמתקדמים לעבר העיר. התיאור כולל את הכאוס בתוך העיר, את הפחד של התושבים ואת הפריצה של השערים. הדימוי של המלחמה נועד להמחיש את עוצמת ההרס שבא על העיר בשל מעשיה. הפירוש של אבן עזרא על המילה "מתלעים" מציע הסבר למילה המציינת מצב של בליה או חבלה, וקשרו לשני תולעים. זהו פרשנות דקדוקית שמנסה להבהיר את משמעות המילה המקורית. הספר מפרש את הטקסט באופן מילולי כדי להעמיק את הבנת הדימוי המקורי של המצב בתוך העיר בזמן המצור.
אבן עזרא על נחום 2:4:3 ↗הגאווה והכוח של ה' מול חורבן נינווה
״בוקה ומבוקה - גזרה אחת להם כדרך: גאה וגאון, ה' עזי ומעזי.״
הפוסק אבן עזרא מפרש את הביטוי "בוקה ומבוקה" המתאר את המצב בתוך נינווה ברגע הכניסה שלה למצור. הוא מסביר שהביטוי מתאר מצב של גאווה ויהירות, שכן העיר הייתה גאה בעצמה ובכוחה. לפי גישה זו, הכאוס והבלאגן בתוך העיר הם תוצאה של הגאווה שהובילה לחורבנה. בנוסף, אבן עזרא מציין שהעוצמה של ה' היא המקור האמיתי לכוח. הוא מקשר בין תכונת ה' כעזי ומעזי לבין המציאות שבה ה' הוא זה שמעניק כוח וגם משתמש בו כדי להעניש את הגאוונים. הפירוש מתמקד בלשון הפשטית של הפסוק ומראה כיצד הכוח האלוהי עומד מול האגו האנושי.
אבן עזרא על נחום 2:11:1 ↗