הַנְּבִיאָה הַמּוֹסֶרֶת אֶת הַמֶּסֶר עַל נִינְוֵה, כְּסֵפֶר חֲזוֹן מֵנַחּוּם הָאֶלְקֹשִׁי.
מַשָּׂ֖א נִֽינְוֵ֑ה סֵ֧פֶר חֲז֛וֹן נַח֖וּם הָאֶלְקֹשִֽׁי׃נחום · פרק א׳
חֲזוֹן נַחּוּם עַל נִינְוֵה
עֲצָמָתוּ שֶׁל הַשֵּׁם בַּמִּשְׁפָּט עַל הָאויְבִים וְסוֹף הַמַּמְלָכָה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
נחום א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חֲזוֹן נַחּוּם עַל נִינְוֵה
הַשֵּׁם קַנָּא וּמַתְנֶה רֶוַח, הַשֵּׁם מַתְנֶה רֶוַח ובעל כעס. הַשֵּׁם מַתְנֶה רֶוַח לְצָרָיו וְהוּא נוֹטֵר לְאֹיְבָיו.
אֵ֣ל קַנּ֤וֹא וְנֹקֵם֙ יְהוָ֔ה נֹקֵ֥ם יְהוָ֖ה וּבַ֣עַל חֵמָ֑ה נֹקֵ֤ם יְהוָה֙ לְצָרָ֔יו וְנוֹטֵ֥ר ה֖וּא לְאֹיְבָֽיו׃הַשֵּׁם סוֹבֵר דַּעַת וְגָדוֹל כֹּחַ, וְהוּא מְנַקֶּה אֲנָשִׁים וְלֹא יַעֲזֹב לְלֹא מְנַקֶּה. דַּרְכּוֹ הַשֵּׁם בְּסוּפָה וּבְעָנָן, וְאֲבַק רַגְלָיו הוּא הֶעָנָן.
יְהֹוָ֗ה אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וגדול־[וּגְדָל־] כֹּ֔חַ וְנַקֵּ֖ה לֹ֣א יְנַקֶּ֑ה יְהוָ֗ה בְּסוּפָ֤ה וּבִשְׂעָרָה֙ דַּרְכּ֔וֹ וְעָנָ֖ן אֲבַ֥ק רַגְלָֽיו׃הוּא מַזְעִיק אֶת הַיָּם וְיַבֵּשׁ אוֹתוֹ, וְאֶת כָּל הַנְּהָרוֹת הַשֵּׁם הֶחֱרִיב. בַּשָּׁן וּבְכַרְמֶל הַנְּהָרוֹת הֻשְׁמְדוּ, וְגַם לְבָנוֹן הַנְּהָרוֹת הֻשְׁמְדוּ.
גּוֹעֵ֤ר בַּיָּם֙ וַֽיַּבְּשֵׁ֔הוּ וְכָל־הַנְּהָר֖וֹת הֶֽחֱרִ֑יב אֻמְלַ֤ל בָּשָׁן֙ וְכַרְמֶ֔ל וּפֶ֥רַח לְבָנ֖וֹן אֻמְלָֽל׃עוצמתו של ה' ומשפט האויבים
ההרים רעדו בגללו, והגבעות נמסו. הארץ רעדה לפניו, וכל העולם וכל יושביו.
הָרִים֙ רָעֲשׁ֣וּ מִמֶּ֔נּוּ וְהַגְּבָע֖וֹת הִתְמֹגָ֑גוּ וַתִּשָּׂ֤א הָאָ֙רֶץ֙ מִפָּנָ֔יו וְתֵבֵ֖ל וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃לפני כעסו מי יוכל לעמוד? ומי יוכל להתייצב מול חרון אפו? זעמו נשפך כמו אש, והסלעים נשברו בגללו.
לִפְנֵ֤י זַעְמוֹ֙ מִ֣י יַֽעֲמ֔וֹד וּמִ֥י יָק֖וּם בַּחֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ חֲמָתוֹ֙ נִתְּכָ֣ה כָאֵ֔שׁ וְהַצֻּרִ֖ים נִתְּצ֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃טוב ה' כמקלט ביום צרה, והוא מכיר את אלו שבוטחים בו.
ט֣וֹב יְהוָ֔ה לְמָע֖וֹז בְּי֣וֹם צָרָ֑ה וְיֹדֵ֖עַ חֹ֥סֵי בֽוֹ׃הוא יחריב את מקומם בשיטפון חולף, ואויביהם ירדפו אחר החשיכה.
וּבְשֶׁ֣טֶף עֹבֵ֔ר כָּלָ֖ה יַעֲשֶׂ֣ה מְקוֹמָ֑הּ וְאֹיְבָ֖יו יְרַדֶּף־חֹֽשֶׁךְ׃עוצמתו של ה׳ והדין על האויבים
מה אתם חושבים על ה׳? הוא עושה דברים, וצרות לא יקומו בפניו פעמיים.
מַה־תְּחַשְּׁבוּן֙ אֶל־יְהוָ֔ה כָּלָ֖ה ה֣וּא עֹשֶׂ֑ה לֹֽא־תָק֥וּם פַּעֲמַ֖יִם צָרָֽה׃כי עד לסירים שהם נערבים וקצף שהם נערבים, הכל ייאכל כמו קש יבש ומלא.
כִּ֚י עַד־סִירִ֣ים סְבֻכִ֔ים וּכְסָבְאָ֖ם סְבוּאִ֑ים אֻ֨כְּל֔וּ כְּקַ֥שׁ יָבֵ֖שׁ מָלֵֽא׃על המילים
הדימוי מתאר את השמדת האויבים כקש שנשרף בקלות.
ממך יצא מי שמתכנן רע בתוך ה׳, ומתייעץ עם רשע.
מִמֵּ֣ךְ יָצָ֔א חֹשֵׁ֥ב עַל־יְהוָ֖ה רָעָ֑ה יֹעֵ֖ץ בְּלִיָּֽעַל׃ (ס)כך אמר ה׳: גם אם תהיי שלמה ורבים מאוד, וגם אם תהיי מובסת ועוברת, אעניק לך עונש אבל לא אעניש אותך יותר.
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִם־שְׁלֵמִים֙ וְכֵ֣ן רַבִּ֔ים וְכֵ֥ן נָגֹ֖זּוּ וְעָבָ֑ר וְעִ֨נִּתִ֔ךְ לֹ֥א אֲעַנֵּ֖ךְ עֽוֹד׃חורבן הכבלים וסוף השם
ועכשיו אני אשבור את המקל שלך מעליי ואנתק את הכבלים שלך.
וְעַתָּ֕ה אֶשְׁבֹּ֥ר מֹטֵ֖הוּ מֵֽעָלָ֑יִךְ וּמוֹסְרֹתַ֖יִךְ אֲנַתֵּֽק׃והשם ציווה עליך שהשם לא יזרוע את שמך יותר. בבית אלוהייך אכרת פסלים ופסלי עץ ואשים קבר לך, כי הם חלשים וחסרי ערך.
וְצִוָּ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ יְהוָ֔ה לֹֽא־יִזָּרַ֥ע מִשִּׁמְךָ֖ ע֑וֹד מִבֵּ֨ית אֱלֹהֶ֜יךָ אַכְרִ֨ית פֶּ֧סֶל וּמַסֵּכָ֛ה אָשִׂ֥ים קִבְרֶ֖ךָ כִּ֥י קַלּֽוֹתָ׃ (פ)על המילים
הסיומת (פ) מסמנת סימן למחבר או עורך המקרא.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חֲזוֹן נַחּוּם עַל נִינְוֵה
מַשָּׂ֖א נִֽינְוֵ֑ה סֵ֧פֶר חֲז֛וֹן נַח֖וּם הָאֶלְקֹשִֽׁי׃
אֵ֣ל קַנּ֤וֹא וְנֹקֵם֙ יְהוָ֔ה נֹקֵ֥ם יְהוָ֖ה וּבַ֣עַל חֵמָ֑ה נֹקֵ֤ם יְהוָה֙ לְצָרָ֔יו וְנוֹטֵ֥ר ה֖וּא לְאֹיְבָֽיו׃
יְהֹוָ֗ה אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וגדול־[וּגְדָל־] כֹּ֔חַ וְנַקֵּ֖ה לֹ֣א יְנַקֶּ֑ה יְהוָ֗ה בְּסוּפָ֤ה וּבִשְׂעָרָה֙ דַּרְכּ֔וֹ וְעָנָ֖ן אֲבַ֥ק רַגְלָֽיו׃
גּוֹעֵ֤ר בַּיָּם֙ וַֽיַּבְּשֵׁ֔הוּ וְכָל־הַנְּהָר֖וֹת הֶֽחֱרִ֑יב אֻמְלַ֤ל בָּשָׁן֙ וְכַרְמֶ֔ל וּפֶ֥רַח לְבָנ֖וֹן אֻמְלָֽל׃
עוצמתו של ה' ומשפט האויבים
הָרִים֙ רָעֲשׁ֣וּ מִמֶּ֔נּוּ וְהַגְּבָע֖וֹת הִתְמֹגָ֑גוּ וַתִּשָּׂ֤א הָאָ֙רֶץ֙ מִפָּנָ֔יו וְתֵבֵ֖ל וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃
לִפְנֵ֤י זַעְמוֹ֙ מִ֣י יַֽעֲמ֔וֹד וּמִ֥י יָק֖וּם בַּחֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ חֲמָתוֹ֙ נִתְּכָ֣ה כָאֵ֔שׁ וְהַצֻּרִ֖ים נִתְּצ֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃
ט֣וֹב יְהוָ֔ה לְמָע֖וֹז בְּי֣וֹם צָרָ֑ה וְיֹדֵ֖עַ חֹ֥סֵי בֽוֹ׃
וּבְשֶׁ֣טֶף עֹבֵ֔ר כָּלָ֖ה יַעֲשֶׂ֣ה מְקוֹמָ֑הּ וְאֹיְבָ֖יו יְרַדֶּף־חֹֽשֶׁךְ׃
עוצמתו של ה׳ והדין על האויבים
מַה־תְּחַשְּׁבוּן֙ אֶל־יְהוָ֔ה כָּלָ֖ה ה֣וּא עֹשֶׂ֑ה לֹֽא־תָק֥וּם פַּעֲמַ֖יִם צָרָֽה׃
כִּ֚י עַד־סִירִ֣ים סְבֻכִ֔ים וּכְסָבְאָ֖ם סְבוּאִ֑ים אֻ֨כְּל֔וּ כְּקַ֥שׁ יָבֵ֖שׁ מָלֵֽא׃
מִמֵּ֣ךְ יָצָ֔א חֹשֵׁ֥ב עַל־יְהוָ֖ה רָעָ֑ה יֹעֵ֖ץ בְּלִיָּֽעַל׃ (ס)
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִם־שְׁלֵמִים֙ וְכֵ֣ן רַבִּ֔ים וְכֵ֥ן נָגֹ֖זּוּ וְעָבָ֑ר וְעִ֨נִּתִ֔ךְ לֹ֥א אֲעַנֵּ֖ךְ עֽוֹד׃
חורבן הכבלים וסוף השם
וְעַתָּ֕ה אֶשְׁבֹּ֥ר מֹטֵ֖הוּ מֵֽעָלָ֑יִךְ וּמוֹסְרֹתַ֖יִךְ אֲנַתֵּֽק׃
וְצִוָּ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ יְהוָ֔ה לֹֽא־יִזָּרַ֥ע מִשִּׁמְךָ֖ ע֑וֹד מִבֵּ֨ית אֱלֹהֶ֜יךָ אַכְרִ֨ית פֶּ֧סֶל וּמַסֵּכָ֛ה אָשִׂ֥ים קִבְרֶ֖ךָ כִּ֥י קַלּֽוֹתָ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַטֶּקסט מַתְחִיל בְּחֲזוֹן הַנָּבִיא נַחּוּם עַל נִינְוֵה וּמְתָאֵר אֶת עֹצֶם הַדִּין שֶׁהַשֵּׁם יַעֲשֶׂה.
חֲזוֹן נַחּוּם עַל נִינְוֵה
חֲזוֹן נַחּוּם עַל חֶרְבּוֹן נִינְוֵה. הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת כֹּחַ הַשֵּׁם וְאֶת זַעְמוֹ עַל הָאוֹיְבִים. הַשֵּׁם מִתְבַּטֵּעַ כְּמַלְאָךְ הַמְנַקֶּה אֶת הָרְשָׁעִים, וּמַשְׁמִיד אֶת הַנְּהָרִים וְהַטֶּבַע כְּמַעֲשֶׂה הַשֵּׁם הַמְ much מַשְׁמִיד אֶת כָּל הַמַּחֲסּוֹת הַנְּהָרִיִּים בַּמְּדִינָה.
עוצמתו של ה' ומשפט האויבים
פסוקים אלו מתארים את עוצמת כעסו של אלוהים, שגורם לטבע לרעוד ולהתפרק. מצד אחד, הכוח הזה משמיד את האויבים בשיטפון, אך מצד שני, ה' משמש כמקלט בטוח ומגן עבור אלו שבוטחים בו בתוך קשיי היום.
עוצמתו של ה׳ והדין על האויבים
הנבואה מתארת את כוחו של ה׳ כמי שאינו ניתן לעצירה ומשמיד את אויבי נינווה. הטקסט מזהיר את מי שמתכנן רע ומבטיח שגם אם האויב חזק, הדין יבוא אך לא יחזור על עצמו בנצח.
חורבן הכבלים וסוף השם
נבואת חורבן הממלכה, שבה נשבר המקל ומתנתקים הכבלים. השם צופה על סוף שלטון הממלכה וקובע כי שמה לא יזכור עוד, תוך השמדת הפסלים והסמלים הדתיים בבית אלוהיה, בשל חולשתם.
הַנָּבִיא מְתַאֵר אֶת הַחֶרְבָּן הַבָּאָה וְאֶת סִיּוּם הַשִּׁלטוֹן שֶׁל הָאוֹיֵב.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הדין וההלכה בבית הדין
״בְּמוּפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר. ״מִמְּךָ״ – זֶה יוֹעֵץ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״מִמֵּךְ יָצָא חֹשֵׁב עַל ה׳ רָעָה יֹעֵץ בְּלִיַּעַל״. ״דָּבָר״ – זוֹ הֲלָכָה. ״לַמִּשְׁפָּט״״
הַמִּקְרָא הַמְסֻרָּה מִסּוֹפַר סַנְהֶדְרִין מְסַבֵּר אֶת הַפְּרָטִים הַמְּדַקִּיקִים בְּדִבְּרֵי הַכְּתוּב. הַמְּפרִיט מַסְבֵּר כִּי הַמִּלָּה "מִמְּךָ" מְצַיֶּנֶת אֶת הַיּוֹעֵץ הַמַּנְהִיג אֶת הַדָּבָר. כְּמוֹ שֶׁנִּכְתָּב עַל הַמַּחְשָׁבָה הָרָעָה הַיּוֹצֵאתְהָ מֵעֲצַת הַיּוֹעֵץ. בְּנוֹסָף, הַמִּקְסָר מְבִיא הַקְשָׁרָה לַמִּלִּים "דָּבָר" וְ"לַמִּשְׁפָּט". הַמִּקְרָא מְסַבֵּר שֶׁהַמִּלָּה "דָּבָר" מְתַיְיֵן אֶת הַהֲלָכָה, וְהַמִּלָּה "לַמִּשְׁפָּט" מְתַיְיֵן אֶת הַדִּין הַכָּבוֹד. הַהַסְכָּמָה הַזֹּאת מְקַדֶּשֶׁת אֶת הַהֲבָעָה הַמִּשְׁפָּטִית בְּבֵית הַדִּין.
סנהדרין פ״ז א:א׳ ↗הַבְּכָאָה הַנִּצְחִית: הַקֶּשֶׁר בֵּין כְּבִיָּה שֶׁל אָדָם לְכְבִיָּה שֶׁל הַשֵּׁם
״בכה תבכה בלילה (איכה א' ב'): ילמדינו רבינו הכהנים מהו שיהא מותר להם לטבול לתרומתם בתשעה באב אמר רבי חנינא סגן הכהנים כדיי בית אלקינו״
הַפִּסְקָתָא רַבְּתִי מְסַבֵּר אֶת הַקֶּשֶׁר הָעֶמוֹק שֶׁל הַבְּכָאָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְעַל הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַכְּבִיָּה הָאֱלֹהִית. הַמּוֹרֶה בַּפִּסְקָתָא מְפֵרֵשׁ אֶת הַפָּסוּק "בְּכָה תִּבְכִי בַלַּיְלָה" כְּמַצָּב שֶׁבּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַטֵּל אֶת הַשֵּׁנָה שֶׁלּוֹ מִכְּדֵי לְבַכּוֹת עִם עַמּוֹ. הַמַּבְטִיחַ כְּבִיָּה זוֹ אֵינֶהוּ רַק רֶגֶשׁ אֱנוֹשִׁי, אֶלָּא הִיא הַבְּכָאָה שֶׁל הַשֵּׁם עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁעֲזָבָה אֶת הַבַּיִת. הַמַּצְאוֹת בַּטֶּקסט מַקְחִים דֻּוגְמוֹת מְקָרִיּוֹת מְצִיעוֹת מֵהַמִּקְרָא, כְּמוֹ הַנִּבְּאוֹת שֶׁל יִרְמְיָהוּ עַל הַכְּבִיָּה שֶׁל הַבְּנִים, כְּדֵי לְהַדְגִּים אֶת הַנִּשְׁגְּבִיּוּת שֶׁל הַכְּבִיָּה הָאֱלֹהִית, שֶׁאֵין לָהּ סוֹף. הַפִּסְקָתָא מְשַׁלֶּבֶת גַּם אֶת הַכְּמוּת הַנֶּזְחִיּוֹת שֶׁל הָרָעָב בְּשֹׁמְרוֹן כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַתְּמוּנָה הַכְּאֵבִית שֶׁל הַחֻרְבָּן וְהַסְּיוּמִים הַקָּשִׁים שֶׁל הָעָם.
פסיקתא רבתי כ״ט:א׳ ↗בעקבות המפרשים
זעם הַשֵּׁם ושינוי פני הטבע
״אומלל בשן וכרמל. מושבות הטובים:״
הַנָּבִיא נַחוּם מַתְחִיל אֶת דִּבְּרוֹ בְּתִאּוּר עוֹצְמָה מַפְלֶאת שֶׁל הַשֵּׁם. הַטֶּקסט מַתְכַּלֶּל אֶת הַכֹּחַ שֶׁל הַשֵּׁם בַּטֶּבַע, מַתְכַּלֶּל רַעֲשׁוֹת אֶרֶץ וְסוֹעֲרוֹת, וּמַתְכַּלֶּל אֶת הַשְּׁפִיכַת הַמַּיִם שֶׁמְּמַלֵּאת אֶת הַיַּמִּים. הַנָּבִיא מַתְכַּלֶּל אֶת הַשֵּׁם כְּזוֹ הַיְצוּר שֶׁמְּשַׁנֶּה אֶת הַמָּקוֹם וְאֶת הַמַּצָּב שֶׁל הַטֶּבַע וְהַמְּקוֹמוֹת. בְּעִנְיַן הַשְּׁפִיכַת הַמַּיִם שֶׁמְּמַלֵּאת אֶת הַיַּמִּים, רַשִׁי מְסַבֵּר כְּמַצְמַע כְּבָר שֶׁהַמַּים שֶׁמְּמַלְּאִים אֶת הַיַּמִּים הֵם הַמַּיִם שֶׁמְּשַׁנֶּה הַשֵּׁם אֶת הַמָּקוֹם בִּשְׁן וּבְכַרְמֶל. הַסְּברָה זוֹ מְתַקְשֶׁרֶת אֶת הַתְּנוּעָה הַמַּיְקוּמִית שֶׁל הַמַּיִם אֶל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ בְּעֶבְרַת הַנָּבִיא. הַסְּברָה זוֹ הִיא פֵּרוּשׁ אֶחָד שֶׁל רַשִׁי עַל הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַמַּיִם שֶׁמְּמַלְּאִים אֶת הַיַּמִּים.
רש״י על נחום 1:4:3 ↗הַשְּׁמִידָה הַמַּהִרָּה שֶׁל הָאוֹיֵב
״אכלו כקש יבש. אשר נתמלא ונגמר בשולו ויבש:״
בְּפֶרֶק הַקַּרְתֶּעֶת שֶׁל נַחוּם, הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַסְיוֹם הַמֶּהִרְ הַמַּחֲרוֹק שֶׁל הָאוֹיֵב. הַטֶּקסט מַדְגִּישׁ אֶת הַכֹּחַ הַמַּשְׁמִיד שֶׁל הַשֵּׁם בְּעֵת הַמִּצְעָר וְהַמִּתְקִיף. הַתְּמונה הַנָּבִיא מַצִּיג הִיא שֶׁהַמַּצּוֹר הַמַּתְקִיף יִכְלֶה וְיִהְיֶה כְּקַש יָבֵשׁ, כִּי הַמַּטָּרָה שֶׁלּוֹ תִּסְתַּיֵּם וְתִוָּסֵף כְּלִילָה מִשֶּׁל שִׁלְוָה שֶׁקָּדַם לַחֶרְבּוֹן. רַשִׁי מְסַבֵּר אֶת הַמְּשֶׁמֶת שֶׁל הַמִּלִּים "אָכְלוּ כְּקַש יָבֵשׁ" וְגַם אֶת הַמִּשְׁאָר שֶׁל הַפְּרָטִים. לְפִי הַפֵּרוּשׁ, הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה מִתְפּוֹרֵר וְיֵיבַשׁ כְּשֶׁהַמַּצּוֹר יִמָּלֵא וְיִסְתַּיֵּם בְּשִׁלְוָתוֹ הַזְּרוּתָה. הַתְּמַשּׁוֹת הַנָּבִית בַּתַּקְסִיס הַמַּחֲרוֹק מְבַטְּאוֹת אֶת הַמִּשְׁמַע שֶׁל שִׁבְרוֹן הַכֹּחַ שֶׁל הָאוֹיֵב הַמְּבַלְבָּל.
רש״י על נחום 1:10:3 ↗הכוח והמהירות של הַשֵּׁם
״וטעם בסופה - משל למהירות ברוח סערה.״
בַּסֶּפֶר נַחוּם, הַנָּבִיא מַתְחִיל בְּתִאּוּר עוֹצְמָתוֹ הַמְּדַכֶּאַת שֶׁל הַשֵּׁם. הַנָּבִיא מַתְחִיל בְּדִבּוּר עַל הַכֹּחַ שֶׁל הַשֵּׁם וְעַל הַצֶּדֶק שֶׁלּוֹ בְּעוֹלָם. הַתְּמוּנָה שֶׁל הַשֵּׁם הַמַּעֲבִיר בְּסוּפָה וְעוֹמֵד בְּעֵינֵי סַעֲרָה מְבִיאָה לְעֵינֵינוּ אֶת הַחַיִּיל וְהַמְּהִירוּת שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה הָאֱלֹהִי. הַאֲבֵן עֶזְרָא מְסַבֵּר שֶׁהַמְּשַׁל בְּרוּחַ סַעֲרָה נוֹעַד לְהַדְגִּישׁ אֶת הַמְּהִירוּת הַמְּתֹקֶת שֶׁל הַפְּעֻלָּה. הַמְּשַׁל מְלַמֵּד אוֹתָנוּ כַּמָּה הַפְּעֻלָּה הָאֱלֹהִית יְכוֹלָה לִהְיוֹת מְהִירָה וְעַצְמָהּ כְּשֶׁהִיא מִתְרַחֲשׁ בְּעוֹלָם.
אבן עזרא על נחום 1:3:2 ↗הַזַּעַם הַמַּפְעִיל וְהַכֹּחַ הַמַּשְׁמִיד
״ומלת סבואים – תואר כדרך: השכוני באהלים, גם עצום וארוך.״
הַנְּבִיאָה נַחוּם מַתְחִיל אֶת הַדִּבּוּר עַל כּוֹחְלֹתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם. הַשֵּׁם הוּא אֵל קַצָּף וְנוֹקֶם, אֲבָל גַּם מָגֵן לְאֹהֲבָיו. הַפֶּסַק מְתָאֵר אֵיךְ הַטֶּבַע וְהַכֹּחַ הַמַּשְׁמִיד מִתְעוֹרְרִים לְפָנֶי He, מְשַׁבְּרִים הָרִים וּמַשְׁאִים מַעֲלֶה אֲזוֹן. הַנְּבִיאָה מְתָאֵרֶת אֶת הַמַּעֲשִׂים הַנּוֹרָאִים שֶׁיְּקֻדְמוּ בְּעֵת הַזַּעַם. בַּחֲקִירַת הַפֶּסֶק, אִם נִתְבּוֹנֶה בַּמִּלִּים, נִמְצָא תָּאֲרִים לַעֲצֻמּוּת. אִבן עֶזְרָא מְסַבֵּר עַל הַבִּטּוּי "סְבֹואִים" כְּתָאֲרִים לַמְּבָשִׂים אוֹ לַמַּחֲנוֹת שֶׁהֵם גְּדוֹלִים, אֲרוּכִים וּמְכֻסִּים בְּאוֹהָלִים. הַמַּטְרָה הִיא לְהַדְגִּיל אֶת הַכְּמוּת הַעֲצוּמָה שֶׁל הַכֹּעַס הָאֱלוֹהִי בְּמִשְׁאָר הַצָּבָאִים.
אבן עזרא על נחום 1:10:2 ↗