אוי לי, הפכתי להיות כמו אסוף של קיץ, כמו פירות שנותרו בקציר, אין אשכול לאכול, הנפש שלי התייבשה.
אַ֣לְלַי לִ֗י כִּ֤י הָיִ֙יתִי֙ כְּאָסְפֵּי־קַ֔יִץ כְּעֹלְלֹ֖ת בָּצִ֑יר אֵין־אֶשְׁכּ֣וֹל לֶאֱכ֔וֹל בִּכּוּרָ֖ה אִוְּתָ֥ה נַפְשִֽׁי׃מיכה · פרק ז׳
התפוררות המוסר והתקווה לצדקת הַשֵּׁם
מיכה מתאר חברה שבה האמון חרב, אך מסתיים בתפילה על רחמי השם ועל גאולת העם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מיכה ז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
התפוררות המוסר בחברה
החסד נעלם מהארץ, ואין עוד ישרים בבני האדם. כולם מחפשים דם, כל אחד רודף אחרי אחיו.
אָבַ֤ד חָסִיד֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְיָשָׁ֥ר בָּאָדָ֖ם אָ֑יִן כֻּלָּם֙ לְדָמִ֣ים יֶאֱרֹ֔בוּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִ֖יהוּ יָצ֥וּדוּ חֵֽרֶם׃מכינים ידיים לעשיית רע. השליט מבקש דברים, השופט קונה בעושר, והנשיא הגדול מדבר על רעבונו האישי, וכולם מתעבים את זה.
עַל־הָרַ֤ע כַּפַּ֙יִם֙ לְהֵיטִ֔יב הַשַּׂ֣ר שֹׁאֵ֔ל וְהַשֹּׁפֵ֖ט בַּשִׁלּ֑וּם וְהַגָּד֗וֹל דֹּבֵ֨ר הַוַּ֥ת נַפְשׁ֛וֹ ה֖וּא וַֽיְעַבְּתֽוּהָ׃הטוב שלהם הוא כמו חסד שנוצר מתוך הסתר.
טוֹבָ֣ם כְּחֵ֔דֶק יָשָׁ֖ר מִמְּסוּכָ֑ה י֤וֹם מְצַפֶּ֙יךָ֙ פְּקֻדָּתְךָ֣ בָ֔אָה עַתָּ֥ה תִהְיֶ֖ה מְבוּכָתָֽם׃על המילים
הפסוק אינו שלם בטקסט המקורי שסופק
חוסר אמון חברתי ותקווה אלוהית
אל תבטחו בחבר, אל תישענו על מנהיג. אפילו על מי ששוכב בחיקכם, שמרו על פתחי פיכם.
אַל־תַּאֲמִ֣ינוּ בְרֵ֔עַ אַֽל־תִּבְטְח֖וּ בְּאַלּ֑וּף מִשֹּׁכֶ֣בֶת חֵיקֶ֔ךָ שְׁמֹ֖ר פִּתְחֵי־פִֽיךָ׃כי בן יקצץ את אביו, בת תקום נגד אמה, כלה תתנהג נגד חמותה; אויבי האדם יהיו בני ביתו.
כִּֽי־בֵן֙ מְנַבֵּ֣ל אָ֔ב בַּ֚ת קָמָ֣ה בְאִמָּ֔הּ כַּלָּ֖ה בַּחֲמֹתָ֑הּ אֹיְבֵ֥י אִ֖ישׁ אַנְשֵׁ֥י בֵיתֽוֹ׃אבל אני אצפה להשם, אחכה לאלוהי ישעי, כי אלוהיי ישמע לי.
וַאֲנִי֙ בַּיהוָ֣ה אֲצַפֶּ֔ה אוֹחִ֖ילָה לֵאלֹהֵ֣י יִשְׁעִ֑י יִשְׁמָעֵ֖נִי אֱלֹהָֽי׃אל תתגאו נגדי, אויב, כי נפלתי אך אקום; כי בחושך אשב, והשם יהיה לי לאור.
אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהוָ֖ה א֥וֹר לִֽי׃ (ס)תִּקְוָה לְגָלוּת וְצִדְקַת הַשֵּׁם
אֲנִי אֶשָּׂא אֶת כַּעַס הַשֵּׁם, כִּי חָטָאתִי לוֹ, עַד שֶׁהוּא יִפְתֹּר אֶת מִינוּתִי וְיַעֲשֶׂה מִשְׁפָּטִי, וְיוֹצִיא אוֹתִי לָאוֹר כְּדֵי שֶׁאֶרְאֶה אֶת צִדְקָתוֹ.
זַ֤עַף יְהוָה֙ אֶשָּׂ֔א כִּ֥י חָטָ֖אתִי ל֑וֹ עַד֩ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤יב רִיבִי֙ וְעָשָׂ֣ה מִשְׁפָּטִ֔י יוֹצִיאֵ֣נִי לָא֔וֹר אֶרְאֶ֖ה בְּצִדְקָתֽוֹ׃וְאֶרְאֶה אֶת כַּעַסִי וְאֶת בּוּשָׁתִי, כְּשֶׁהַמְּדַבֶּרֶת אֵלַי שׁוֹאֶלֶת: אֵיפֶה הַשֵּׁם אֱלֹהַיִךְ? עֵינַי יַבְטִיחוּ לִרְאוֹת בָּהּ. עַכְשָׁו הִיא תִּהְיֶה כְּמוֹ טִיט שֶׁנִּרְמָס בַּחוּץ.
וְתֵרֶ֤א אֹיַ֙בְתִּי֙ וּתְכַסֶּ֣הָ בוּשָׁ֔ה הָאֹמְרָ֣ה אֵלַ֔י אַיּ֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ עֵינַי֙ תִּרְאֶ֣ינָּה בָּ֔הּ עַתָּ֛ה תִּֽהְיֶ֥ה לְמִרְמָ֖ס כְּטִ֥יט חוּצֽוֹת׃יוֹם לִבְנוֹת אֶת הַחוֹמוֹת שֶׁלָּךְ, יוֹם שֶׁהַגְּבוּל יִרְחַק.
י֖וֹם לִבְנ֣וֹת גְּדֵרָ֑יִךְ י֥וֹם הַה֖וּא יִרְחַק־חֹֽק׃יוֹם שֶׁבּוֹ יָבוֹאוּ אֵלַי אֲשּׁוּר וְעָרֵי מִצְרַיִם מֵאֲשּׁוּר, וְאֵלַי מִצְרַיִם, עַד הַנָּהָר וְעַד הַיָּם מִמִּצְרַיִם, וְעַד הַהָר.
י֥וֹם הוּא֙ וְעָדֶ֣יךָ יָב֔וֹא לְמִנִּ֥י אַשּׁ֖וּר וְעָרֵ֣י מָצ֑וֹר וּלְמִנִּ֤י מָצוֹר֙ וְעַד־נָהָ֔ר וְיָ֥ם מִיָּ֖ם וְהַ֥ר הָהָֽר׃הבטחת הגאולה והפלאים
והארץ תהפוך לשממה בגלל יושביה, בגלל המעשים הרעים שלהם.
וְהָיְתָ֥ה הָאָ֛רֶץ לִשְׁמָמָ֖ה עַל־יֹֽשְׁבֶ֑יהָ מִפְּרִ֖י מַֽעַלְלֵיהֶֽם׃ (ס)רעה את עמך בשבטך, את צאן נחלתך, שיהיו שוכנים בבודד, ביער בתוך כרמל. הם ירעו בבשן ובגילעד לעולם.
רְעֵ֧ה עַמְּךָ֣ בְשִׁבְטֶ֗ךָ צֹ֚אן נַֽחֲלָתֶ֔ךָ שֹׁכְנִ֣י לְבָדָ֔ד יַ֖עַר בְּת֣וֹךְ כַּרְמֶ֑ל יִרְע֥וּ בָשָׁ֛ן וְגִלְעָ֖ד כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃כמו הימים שיצאת מארץ מצרים, אראה להם פלאים.
כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת׃העמים יראו ויתביישו מכל עוצמתם, הם ישימו יד על פיהם ואוזניהם יהיו דוממות.
יִרְא֤וּ גוֹיִם֙ וְיֵבֹ֔שׁוּ מִכֹּ֖ל גְּבֽוּרָתָ֑ם יָשִׂ֤ימוּ יָד֙ עַל־פֶּ֔ה אָזְנֵיהֶ֖ם תֶּחֱרַֽשְׁנָה׃חשיבות החסד והסליחה של אלוהים
הם ילקקו אבק כמו נחש, ויקפצו ממחוריהם. הם ירעדו לפני ה’ אלוהינו ויפחדו ממך.
יְלַחֲכ֤וּ עָפָר֙ כַּנָּחָ֔שׁ כְּזֹחֲלֵ֣י אֶ֔רֶץ יִרְגְּז֖וּ מִמִּסְגְּרֹֽתֵיהֶ֑ם אֶל־יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ יִפְחָ֔דוּ וְיִֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃איזה אלוהים דומה לך, שסולח על עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו? הוא לא יחזיק בכעס לנצח, כי הוא אוהב חסד.
מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃הוא יחזור לרחם אותנו, יכבית את עוונותינו, וישליך את כל חטאיהם למצולות הים.
יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל־חַטֹּאותָֽם׃תיתן אמת ליעקב וחסד לאברהם, כפי שנשבעת לאבותינו מימי קדם.
תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
התפוררות המוסר בחברה
אַ֣לְלַי לִ֗י כִּ֤י הָיִ֙יתִי֙ כְּאָסְפֵּי־קַ֔יִץ כְּעֹלְלֹ֖ת בָּצִ֑יר אֵין־אֶשְׁכּ֣וֹל לֶאֱכ֔וֹל בִּכּוּרָ֖ה אִוְּתָ֥ה נַפְשִֽׁי׃
אָבַ֤ד חָסִיד֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְיָשָׁ֥ר בָּאָדָ֖ם אָ֑יִן כֻּלָּם֙ לְדָמִ֣ים יֶאֱרֹ֔בוּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִ֖יהוּ יָצ֥וּדוּ חֵֽרֶם׃
עַל־הָרַ֤ע כַּפַּ֙יִם֙ לְהֵיטִ֔יב הַשַּׂ֣ר שֹׁאֵ֔ל וְהַשֹּׁפֵ֖ט בַּשִׁלּ֑וּם וְהַגָּד֗וֹל דֹּבֵ֨ר הַוַּ֥ת נַפְשׁ֛וֹ ה֖וּא וַֽיְעַבְּתֽוּהָ׃
טוֹבָ֣ם כְּחֵ֔דֶק יָשָׁ֖ר מִמְּסוּכָ֑ה י֤וֹם מְצַפֶּ֙יךָ֙ פְּקֻדָּתְךָ֣ בָ֔אָה עַתָּ֥ה תִהְיֶ֖ה מְבוּכָתָֽם׃
חוסר אמון חברתי ותקווה אלוהית
אַל־תַּאֲמִ֣ינוּ בְרֵ֔עַ אַֽל־תִּבְטְח֖וּ בְּאַלּ֑וּף מִשֹּׁכֶ֣בֶת חֵיקֶ֔ךָ שְׁמֹ֖ר פִּתְחֵי־פִֽיךָ׃
כִּֽי־בֵן֙ מְנַבֵּ֣ל אָ֔ב בַּ֚ת קָמָ֣ה בְאִמָּ֔הּ כַּלָּ֖ה בַּחֲמֹתָ֑הּ אֹיְבֵ֥י אִ֖ישׁ אַנְשֵׁ֥י בֵיתֽוֹ׃
וַאֲנִי֙ בַּיהוָ֣ה אֲצַפֶּ֔ה אוֹחִ֖ילָה לֵאלֹהֵ֣י יִשְׁעִ֑י יִשְׁמָעֵ֖נִי אֱלֹהָֽי׃
אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהוָ֖ה א֥וֹר לִֽי׃ (ס)
תִּקְוָה לְגָלוּת וְצִדְקַת הַשֵּׁם
זַ֤עַף יְהוָה֙ אֶשָּׂ֔א כִּ֥י חָטָ֖אתִי ל֑וֹ עַד֩ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤יב רִיבִי֙ וְעָשָׂ֣ה מִשְׁפָּטִ֔י יוֹצִיאֵ֣נִי לָא֔וֹר אֶרְאֶ֖ה בְּצִדְקָתֽוֹ׃
וְתֵרֶ֤א אֹיַ֙בְתִּי֙ וּתְכַסֶּ֣הָ בוּשָׁ֔ה הָאֹמְרָ֣ה אֵלַ֔י אַיּ֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ עֵינַי֙ תִּרְאֶ֣ינָּה בָּ֔הּ עַתָּ֛ה תִּֽהְיֶ֥ה לְמִרְמָ֖ס כְּטִ֥יט חוּצֽוֹת׃
י֖וֹם לִבְנ֣וֹת גְּדֵרָ֑יִךְ י֥וֹם הַה֖וּא יִרְחַק־חֹֽק׃
י֥וֹם הוּא֙ וְעָדֶ֣יךָ יָב֔וֹא לְמִנִּ֥י אַשּׁ֖וּר וְעָרֵ֣י מָצ֑וֹר וּלְמִנִּ֤י מָצוֹר֙ וְעַד־נָהָ֔ר וְיָ֥ם מִיָּ֖ם וְהַ֥ר הָהָֽר׃
הבטחת הגאולה והפלאים
וְהָיְתָ֥ה הָאָ֛רֶץ לִשְׁמָמָ֖ה עַל־יֹֽשְׁבֶ֑יהָ מִפְּרִ֖י מַֽעַלְלֵיהֶֽם׃ (ס)
רְעֵ֧ה עַמְּךָ֣ בְשִׁבְטֶ֗ךָ צֹ֚אן נַֽחֲלָתֶ֔ךָ שֹׁכְנִ֣י לְבָדָ֔ד יַ֖עַר בְּת֣וֹךְ כַּרְמֶ֑ל יִרְע֥וּ בָשָׁ֛ן וְגִלְעָ֖ד כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃
כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת׃
יִרְא֤וּ גוֹיִם֙ וְיֵבֹ֔שׁוּ מִכֹּ֖ל גְּבֽוּרָתָ֑ם יָשִׂ֤ימוּ יָד֙ עַל־פֶּ֔ה אָזְנֵיהֶ֖ם תֶּחֱרַֽשְׁנָה׃
חשיבות החסד והסליחה של אלוהים
יְלַחֲכ֤וּ עָפָר֙ כַּנָּחָ֔שׁ כְּזֹחֲלֵ֣י אֶ֔רֶץ יִרְגְּז֖וּ מִמִּסְגְּרֹֽתֵיהֶ֑ם אֶל־יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ יִפְחָ֔דוּ וְיִֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃
מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃
יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל־חַטֹּאותָֽם׃
תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את מצב הריקבון המוסרי ביהודה ואת התקווה שהצדק יחזור.
התפוררות המוסר בחברה
מיכה מתאר את תחושת הבדידות והריקנות של האדם הטוב בעולם שבו הישרים נעלמו. הוא מתאר חברה שבה השחיתות שולטת, השלטון רודף אחר אינטרסים אישיים, והאנושיות והיושרה נעלמו לטובת רדיפה אחר כוח ודם.
חוסר אמון חברתי ותקווה אלוהית
הנביא מתאר מצב של התפרקות חברת ומשפחתית קשה, שבו אפילו הקרובים ביותר הופכים לאויבים. למרות האכזבה מהבני אדם, הנביא בוחר להישען רק על השם, מתוך ביטחון שגם בתוך החשיכה האלוהות תאיר לו ותעזור לו לקום.
תִּקְוָה לְגָלוּת וְצִדְקַת הַשֵּׁם
הנביא מביע את כאבו ואת ביטחונו בצדקת הַשֵּׁם למרות החטא. הוא מתאר תקופה קשה של בושמה, אך מבטיח יום של בנייה מחדש ושיבת גבולות, שבו עמים רחוקים יגיעו אל העם שחזר למצבו.
הבטחת הגאולה והפלאים
הנביא מתאר את המצב שבו הארץ הופכת לשממה בשל עוונות אנשיה, אך לאחר מכן מבקש להנהיג את צאן העם בביטחון ובבודד. הוא מבטיח להראות פלאים דומים ליציאת מצרים, דבר שיגרום לעמים אחרים להשתתק מרוב פליאה ועוצמה.
חשיבות החסד והסליחה של אלוהים
הנביא מתאר את יראת העמים לפני ה’ אלוהים ואת תכונותיו המיוחדות: היכולת לסלוח על עוון, הרצון בחסד והתחייבות לנצח לאבות, תוך הבטחה לניקוי החטאים והחזרת העם למעמקי הרחמים.
הפסוקים מסתיימים בהבטחה שהשם יחזור לסלוח ולקיים את הברית.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקֶּבֶט הַמַּר וְהַמְּחִיהִים שֶׁל הַמְּצַרִים
״מִשֶּׁרַבּוּ הָרַצְחָנִים, בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, מִשֶּׁבָּא אֶלִיעֶזֶר בֶּן דִּינַאי, וּתְחִינָה בֶּן פְּרִישָׁה הָיָה נִקְרָא, חָזְרוּ לִקְרוֹתוֹ בֶּן הָרַצְחָן. מִשֶּׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים, פָּסְקוּ הַמַּיִם הַמָּרִים, וְרַבָּן יוֹחָנָן״
הַמִּשְׁנָה בְּסוּתָה תַּעֲמִיד אֶת הַמְּצַרִים הַמַּכְרִיעִים שֶׁל הַחֶבֶרֶת הַמִּקְדָּשִׁית כְּמַצְבִּים לְחֶרְבָּן וּלְמִסְתּוֹרִים אֱנוֹשִיִּים. כְּשֶׁהָרַצְחָנִים הָרִבּוּ, הַמִּשְׁנָה מְצַייֶנת שֶׁעֶגְלָה עֲרוּפָה בָּטְלָה, וּכְּשֶׁהַמְּנָאֲפִים הָרִבּוּ, הַמַּיִם הַמְּרִירִים פָּסְקוּ. הַמִּשְׁנָה מְקַשֶּׁרֶת אֶת הַמְּנָאֲפִים לְפִסּוּקֵי הַמַּיִם הַמְּרִירִים עַל בְּסִיס פִּרְשֵׁי הַנְּבִיאִים, בִּמְיוּחָד הַשֵּׁם הוֹשֵׁעַ. הַמִּשְׁנָה מְצִיגָה קֶשֶׁר יָשָׁר בֵּין הַחֲרָטָה הַמִּקְדָּשִׁית לְבֵין הַנְּזִיקָה הַחַיָּתִית וְהַמְּדִינִית. כְּשֶׁמֵּתִים הָאֲנָשִׁים הַמְּשַׁלְּטִים, כְּמוֹ יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר וְיוֹסֵי בֶן יְהוֹסֻעַ, הָאֶשְׁכּוֹלוֹת בָּטְלוּ. הַמִּשְׁנָה מְצַקְצֶקֶת בְּסוֹף הַדְרָכָה כְּדֵי לְהַבְהִיל אֶת הַקּוֹרְבָן בְּכֹחַ הַקֶּבֶט הַמְּרִיר, וְעוֹשָׂה זֹאת עַל יְדֵי הַבְּעָיָה בַּנֶּפֶשׁ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִיכָה שֶׁאֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכֹל. הַמִּשְׁנָה מְקַשֶּׁרֶת אֶת הַמְּצָרִים לַמְּקֹרִים הַמְּדִינִיִּים וְאֶת הַכְּאֵב הַנֶּפְשִי לַמְּצָרִים הַחַיָּתִיִּים.
משנה סוטה ט׳:ט׳ ↗ביטול המצוות ושינוי המנהגים
״משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יהודה איש ירושלים בטלו האשכלות שנאמר (מיכה ז, א) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי יוחנן כהן״
במשנה מסכת סוטה, מובא שבתקופת יוסי בן יועזר ויוסי בן יהודה, אנשים הפסיקו לאכול את אשכולות הפירות המשובחים. המקור לכך הוא הפסוק מספר מיכה שמתאר מצב שבו אין אשכול לאכול. המשנה מראה כיצד המנהג החברתי השתנה ופגיעה באיכות המזון הייתה חלק מהתקופה. הטקסט מציג גם את יוחנן הכהן הגדול, ששינה את אופן הדיווח על הווידוי במעשר. הוא הפסיק להשתמש בדרכים המעוררות או המעצבנות את האנשים. הפירוש כאן מתמקד בשינוי ההלכתי והמעשי שקרה בתקופה ההיא, ולא רק בתיאור היסטורי של המנהגים.
סוטה מ״ז א:כ׳ ↗בעקבות המפרשים
התפרקות החברה והאמונה במיכה פרק ז'
״פתחי פיך. דברי פיך פתיחות פיך:״
בפרק שבע לספר מיכה, הנביא מתאר מצב קשה של חוסר אמון בתוך החברה. הוא מתאר כיצד הקשרים הבינאישיים נרקבים, כשגם החברים הקרובים ביותר וגם בני המשפחה הופכים למקור של חשד וסכנה. המבנה המוסרי של הקהילה קורס, וכל אדם מחפש רק את האינטרס האישי שלו. הטקסט מציג תמונה של דורסנות וריקנות מוסרית. רש״י, בהתבסס על דברי המקרא, מתייחס למילים "פתחי פיך" כהתחלה של חשיפת המציאות המרה. הוא מסביר כי פתח הפה הוא הצעד הראשון להבעת הצרות והעובדות הקשות שמתרחשות בתוך העם. הניתוח מדגיש כי הדיבור הוא הכלי לחשיפת המצב המוסרי הנפול.
רש״י על מיכה 7:5:3 ↗התקווה בתוך החורבן
״שוכני לבדד. שיהא שוכן בטח בדד:״
בספר מיכה, הנביא מתאר קושי עמוק ותחושת בדידות. הוא מדבר על תקופה שבה קשה למצוא אדם ישר, שכן אנשים פוגעים זה בזה ורעילות שוררת בקהילה. הנביא מתאר מצב שבו אפילו הקרובים ביותר אינם ניתן ללגיטימציה, וכל אחד מחפש את האינטרס האישי שלו. על הפסוק שבו הנביא מבקש מהשם לשמור על עמו, מובא פירוש רש"י. רש"י מסביר את הביטוי "שוכני לבדד" כך שהכוונה היא שהעם צריך לשכון בביטחון ובהפרדה, כשהם מוגנים בודדים מן האויב. ההסבר מתמקד בבקשה לשמור על העם כקבוצה מוגנת ובת שלו.
רש״י על מיכה 7:14:1 ↗התפרקות החברה והאמון הבוטח
״אל - יזהיר הנביא אנשי אותו הדור. אמר יפת: אל תבטחו בגדול. ולפי דעתי: כי לנשים ידבר אל תבטחו באלוף נעוריה, כי יזהיר האלוף משוכבת״
בספר מיכה, פרק שבע, הנביא מתאר תקופה קשה של חוסר מוסר וקריסת מערכות היחסים הבסיסיות בחברה. הוא מדבר על מצב שבו אפילו הקרובים ביותר לא ניתן לסמוך עליהם, ושהאמון בין חברים, משפחה ושכנים נעלם. הנביא מזהיר מפני רגעים שבהם האדם נאלץ להתרחק מאלו שהוא מכיר הכי טוב כדי לשמור על עצמו. בפרשנותו על פסוק חמש, אבן עזרא מציע מבט נוסף על אזהרת הנביא. הוא טוען שהנביא לא פונה רק לאנשי אותו הדור, אלא מזהיר באופן כללי. אבן עזרא מפרש את הפנייה כעצה לנשים: אל תבטחו באדם שהוא מנהיג או אדם חזק בתחילת חייו, כי המעמדות הללו עלולים להשתנות או להוות מקור לסכנה בתוך הבית עצמו.
אבן עזרא על מיכה 7:5:1 ↗המתנה על הנסים העתידיים
״אראנו נפלאות - הטעם עמי, כאשר הזכיר עמך.״
בספר מיכה, פרק שביעי, הנביא מתאר מצב קשה של ריקבון מוסרי וחברתי, שבו אין עוד אנשים ישרים. בתוך הכאב הזה, מופיעה תקווה למעשים פלאיים שאלוהים יעשה בעתיד. הנביא מדבר על הנסים שהשם יראה לעם, כשהוא משווה זאת ליציאת מצרים. האבן עזרא מפרש את המילה "נפלאות" בהקשר זה כהתייחסות לעם ישראל. לדעתו, הפלאים שהשם יראה הם פלאים שקשורים ישירות לגורל העם ולמעשי הנס שנעשו עבורם בעבר. הפרשן מתמקד בחיבור שבין מעשי הנס של אלוהים לבין מצב העם בתוך ההיסטוריה.
אבן עזרא על מיכה 7:15:2 ↗