תשמעו, בבקשה, את מה שהשם אומר: קומו ההרים way ותשמעו את קולכם, הגבעות.
שִׁמְעוּ־נָ֕א אֵ֥ת אֲשֶׁר־יְהוָ֖ה אֹמֵ֑ר ק֚וּם רִ֣יב אֶת־הֶהָרִ֔ים וְתִשְׁמַ֥עְנָה הַגְּבָע֖וֹת קוֹלֶֽךָ׃מיכה · פרק ו׳
הַשֵּׁם מוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל
הַמִּשְׁפָּט הָאֱלֹהִי עַל יִשְׂרָאֵל, הַדְּרִיכָה הַנְּכוֹנָה וְהַחֵטְא הַמִּשְׁפָּטִי שֶׁל עִירֵי הַמְּדִינָה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מיכה ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַשֵּׁם מוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל
תשמעו, ההרים, את הוויכוח של השם, ואת יסודי הארץ, את העמקים. כי השם רב עם עמו, והוא מתעמת עם ישראל.
שִׁמְע֤וּ הָרִים֙ אֶת־רִ֣יב יְהוָ֔ה וְהָאֵתָנִ֖ים מֹ֣סְדֵי אָ֑רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהוָה֙ עִם־עַמּ֔וֹ וְעִם־יִשְׂרָאֵ֖ל יִתְוַכָּֽח׃עמי, מה עשיתי לך ומה הרגעתי אותך? ענה לי.
עַמִּ֛י מֶה־עָשִׂ֥יתִי לְךָ֖ וּמָ֣ה הֶלְאֵתִ֑יךָ עֲנֵ֥ה בִּֽי׃כי העליתי אותך מארץ מצרים, ומשבית עבדים פדיתי אותך, ושלחתי לפניך את משה, אהרון ומרים.
כִּ֤י הֶעֱלִתִ֙יךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים פְּדִיתִ֑יךָ וָאֶשְׁלַ֣ח לְפָנֶ֔יךָ אֶת־מֹשֶׁ֖ה אַהֲרֹ֥ן וּמִרְיָֽם׃זִכְרוֹן הַהִצָּלוּת וְהַדְּרִיכָה הַנְּכוֹנָה
עַמִּי, תִּזְכְּרוּ בְּבַקָּשָׁה, מָה הֵיטִיב אֶת בַּלָּק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמָה עָנָה אוֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר, מֵהַשִּׁטִּים וְעַד הַגִּלְגָּל, כְּדֵי שֶׁתֵּדְעוּ אֶת צִדְקוֹת הַשֵּׁם.
עַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהוָֽה׃בֵּמה אקדים אֶת הַשֵּׁם, אֶת אֱלֹהֵי הַמְּרוֹמִים? הַאִם אָקַדֵּם אוֹתוֹ בְּעוֹלֹת, בְּעֶגְלֵי שָׁנָה?
בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְהוָ֔ה אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃הַאִם הַשֵּׁם יִרְצֶה בִּאלְפֵי אֵילִים, בְּרִבּוֹת שְׁמֶן נַחֲלִים? הַאִם אֶתֵּן בְּכוֹרִי לָעֲוֹן, וּפְרִי בִטְנִי לַחַטָּאת נַפְשִׁי?
הֲיִרְצֶ֤ה יְהוָה֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי׃אָדָם, הוּכַן לְךָ מָה טּוֹב, וּמָה הַשֵּׁם דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ? כִּי אִם לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וּלְאַהֲבֹת חֶסֶד, וְלָלֶכֶת בְּעַנָוָה עִם אֱלֹהֶיךָ.
הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ׃ (פ)הכרעת העיר
קול הַשֵּׁם קורא לעיר, ותושיה רואים את שמך. תקעו שופר, מי לא ידע זאת?
ק֤וֹל יְהוָה֙ לָעִ֣יר יִקְרָ֔א וְתוּשִׁיָּ֖ה יִרְאֶ֣ה שְׁמֶ֑ךָ שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥י יְעָדָֽהּ׃עוד שמעתי על בית הרשעים, שיש לו אוצרות של רשע ואפת רמאות נוראה.
ע֗וֹד הַאִשׁ֙ בֵּ֣ית רָשָׁ֔ע אֹצְר֖וֹת רֶ֑שַׁע וְאֵיפַ֥ת רָז֖וֹן זְעוּמָֽה׃האם אצדיק במאזני רשע, ובכיסים מלאי אבני מרמה?
הַאֶזְכֶּ֖ה בְּמֹ֣אזְנֵי רֶ֑שַׁע וּבְכִ֖יס אַבְנֵ֥י מִרְמָֽה׃העשירים שלה מלאים עשיית עוול, והיושבים בה מדברים שקר, ולשונם רמאית בפיים.
אֲשֶׁ֤ר עֲשִׁירֶ֙יהָ֙ מָלְא֣וּ חָמָ֔ס וְיֹשְׁבֶ֖יהָ דִּבְּרוּ־שָׁ֑קֶר וּלְשׁוֹנָ֖ם רְמִיָּ֥ה בְּפִיהֶֽם׃עונש על חטאים וקיום מנהגי רשעים
גם אני החלטתי להכות אותך ולהשמיד אותך בגלל החטאים שלך.
וְגַם־אֲנִ֖י הֶחֱלֵ֣יתִי הַכּוֹתֶ֑ךָ הַשְׁמֵ֖ם עַל־חַטֹּאתֶֽךָ׃אתה תאכל ולא תהיה שבע, וכל מה שיש בתוכך יתפרק, ותנסה להוציא דברים אבל לא תצליח, וכל מה שתצליח להוציא אתdat החרב תיקח.
אַתָּ֤ה תֹאכַל֙ וְלֹ֣א תִשְׂבָּ֔ע וְיֶשְׁחֲךָ֖ בְּקִרְבֶּ֑ךָ וְתַסֵּג֙ וְלֹ֣א תַפְלִ֔יט וַאֲשֶׁ֥ר תְּפַלֵּ֖ט לַחֶ֥רֶב אֶתֵּֽן׃אתה תזרע ולא תקטוף, תדרוך זיתים ולא תפיק שמן, ותעבוד גפן ולא תשתה יין.
אַתָּ֥ה תִזְרַ֖ע וְלֹ֣א תִקְצ֑וֹר אַתָּ֤ה תִדְרֹֽךְ־זַ֙יִת֙ וְלֹא־תָס֣וּךְ שֶׁ֔מֶן וְתִיר֖וֹשׁ וְלֹ֥א תִשְׁתֶּה־יָּֽיִן׃החוקים של עמרי והמעשים של כל בית אחאב יישמרו, ותלכו לפי ההמלצות שלהם, כדי שאותך את ותושביך אהיה שדה שממה ומשעשוע, ותסבלו את הבושה של עמי.
וְיִשְׁתַּמֵּ֞ר חֻקּ֣וֹת עָמְרִ֗י וְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה בֵית־אַחְאָ֔ב וַתֵּלְכ֖וּ בְּמֹֽעֲצוֹתָ֑ם לְמַעַן֩ תִּתִּ֨י אֹתְךָ֜ לְשַׁמָּ֗ה וְיֹשְׁבֶ֙יהָ֙ לִשְׁרֵקָ֔ה וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖י תִּשָּֽׂאוּ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַשֵּׁם מוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל
שִׁמְעוּ־נָ֕א אֵ֥ת אֲשֶׁר־יְהוָ֖ה אֹמֵ֑ר ק֚וּם רִ֣יב אֶת־הֶהָרִ֔ים וְתִשְׁמַ֥עְנָה הַגְּבָע֖וֹת קוֹלֶֽךָ׃
שִׁמְע֤וּ הָרִים֙ אֶת־רִ֣יב יְהוָ֔ה וְהָאֵתָנִ֖ים מֹ֣סְדֵי אָ֑רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהוָה֙ עִם־עַמּ֔וֹ וְעִם־יִשְׂרָאֵ֖ל יִתְוַכָּֽח׃
עַמִּ֛י מֶה־עָשִׂ֥יתִי לְךָ֖ וּמָ֣ה הֶלְאֵתִ֑יךָ עֲנֵ֥ה בִּֽי׃
כִּ֤י הֶעֱלִתִ֙יךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים פְּדִיתִ֑יךָ וָאֶשְׁלַ֣ח לְפָנֶ֔יךָ אֶת־מֹשֶׁ֖ה אַהֲרֹ֥ן וּמִרְיָֽם׃
זִכְרוֹן הַהִצָּלוּת וְהַדְּרִיכָה הַנְּכוֹנָה
עַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהוָֽה׃
בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְהוָ֔ה אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃
הֲיִרְצֶ֤ה יְהוָה֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי׃
הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ׃ (פ)
הכרעת העיר
ק֤וֹל יְהוָה֙ לָעִ֣יר יִקְרָ֔א וְתוּשִׁיָּ֖ה יִרְאֶ֣ה שְׁמֶ֑ךָ שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥י יְעָדָֽהּ׃
ע֗וֹד הַאִשׁ֙ בֵּ֣ית רָשָׁ֔ע אֹצְר֖וֹת רֶ֑שַׁע וְאֵיפַ֥ת רָז֖וֹן זְעוּמָֽה׃
הַאֶזְכֶּ֖ה בְּמֹ֣אזְנֵי רֶ֑שַׁע וּבְכִ֖יס אַבְנֵ֥י מִרְמָֽה׃
אֲשֶׁ֤ר עֲשִׁירֶ֙יהָ֙ מָלְא֣וּ חָמָ֔ס וְיֹשְׁבֶ֖יהָ דִּבְּרוּ־שָׁ֑קֶר וּלְשׁוֹנָ֖ם רְמִיָּ֥ה בְּפִיהֶֽם׃
עונש על חטאים וקיום מנהגי רשעים
וְגַם־אֲנִ֖י הֶחֱלֵ֣יתִי הַכּוֹתֶ֑ךָ הַשְׁמֵ֖ם עַל־חַטֹּאתֶֽךָ׃
אַתָּ֤ה תֹאכַל֙ וְלֹ֣א תִשְׂבָּ֔ע וְיֶשְׁחֲךָ֖ בְּקִרְבֶּ֑ךָ וְתַסֵּג֙ וְלֹ֣א תַפְלִ֔יט וַאֲשֶׁ֥ר תְּפַלֵּ֖ט לַחֶ֥רֶב אֶתֵּֽן׃
אַתָּ֥ה תִזְרַ֖ע וְלֹ֣א תִקְצ֑וֹר אַתָּ֤ה תִדְרֹֽךְ־זַ֙יִת֙ וְלֹא־תָס֣וּךְ שֶׁ֔מֶן וְתִיר֖וֹשׁ וְלֹ֥א תִשְׁתֶּה־יָּֽיִן׃
וְיִשְׁתַּמֵּ֞ר חֻקּ֣וֹת עָמְרִ֗י וְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה בֵית־אַחְאָ֔ב וַתֵּלְכ֖וּ בְּמֹֽעֲצוֹתָ֑ם לְמַעַן֩ תִּתִּ֨י אֹתְךָ֜ לְשַׁמָּ֗ה וְיֹשְׁבֶ֙יהָ֙ לִשְׁרֵקָ֔ה וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖י תִּשָּֽׂאוּ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַנָּבִיא מִיכָה מַעֲמִיד אֶת יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפָּט לִפְנֵי הַשֵּׁם וְדּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ הַצְלָה וְהַצְלָּחָה בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה.
הַשֵּׁם מוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל
הַנָּבִיא מַצִּיג תְּלוּאָה בֵּין הַהָרִים לְבֵין הַשֵּׁם בְּמַאֲבָק מִשְׁפָּטִי. הַשֵּׁם שׁוֹאֵל אֶת עַמּוֹ אֶת תְּשׁוּבָתוֹ עַל הַעֲשִׂיּוֹת שֶׁעָשָׂה לוֹ, וּמַזְכִּיר אֶת הַגְּאֻלָּה מֵעֲבֹדוּת מִצְרַיִם וְאֶת הַמּוֹשָׁלִים שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ.
זִכְרוֹן הַהִצָּלוּת וְהַדְּרִיכָה הַנְּכוֹנָה
הַפֶּסוּקִים מְזַכִּירִים לָעָם אֶת הַנִּצָּחוֹן הַהִיסְטוֹרִי עַל בַּלָּק וּבִלְעָם כְּעֵד לְצִדְקוֹת הַשֵּׁם. הַפֶּסוּקִים מְשַׁלִּים אֶת הַשְּׁאֵלוֹת עַל הַמִּזְבְּחוֹת וְהַקְּרָבִים, וּמְסִימִים אֶת הַדְּרִיכָה הַמְּחֻיֶּבֶת: מִשְׁפָּט, חֶסֶד וְעַנָוָה.
הכרעת העיר
הנביא מיכה מדווח על קריאת הַשֵּׁם לעיר ועל חשיפת פשעי הרשעים. הוא מאשים את העשירים בעוול ואת התושבים בשקר וברמאות מסחרית. הַשֵּׁם מבקש צדק במאזנים וקורא לחשוף את אבני המרמה שבכיסי הרשעים.
עונש על חטאים וקיום מנהגי רשעים
הנביא מצהיר על החלטת ה' להכות את העם ולהשמידו בגלל חטאיו. העם יחווה רעב וכישלון בחקלאות למרות המאמץ, וכל זאת כתוצאה מההתנהגות לפי חוקי עמרי ובית אחאב, מה שיוביל להשמדה ולבושה.
הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים וְהַמִּשְׁפָּט הָעָלֵה עַל הָעִיר הַמְּשֻׁבֶּרֶת בַּחֲטָאָהּ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השלכות השקר והמרמה על החברה והפרט
״אוי לו לדור שמדותיו של שקר [א"ר בנאה בשם ר' הונא], אם ראית דור שמדותיו של שקר, סוף שהמלכות באה ומתגרה בו. מה טעם, מאזני״
במדרש רות רבה מובא החשש מפני דור שמתנהג ברמייה ומרמה. רבנן מזהירים כי דור כזה יזכה למלכות, אך היא תבוא כדי להביא חרפה וקלון. המדרש משתמש בפתגם משלי על מאזני מרמה כדי להראות שהעוולה מובילה להרס. רב ברכייא בשם רב אבא מציין כי גם אם הדור נראה זכאי, הוא נושא עמו אבני מרמה בכיסו, דבר המביא לכך שהמלכות תבוא ותתגרה בו. הפרשנות ממשיכה לדון בפרשת אבן ואבן ממצוות דברים, ומסבירה כי הברכות והקללות שואבות כוח מבעליהן. אם אדם פועל בצדק, הברכה מגיעה אליו, אך אם הוא עושה עוול, הוא יזכה לקללה של מחסור. רב לוי מלמד שהרצון לעשות מעשים גדולים אינו יכול להתקיים אם אין לאדם אפילו את המעט הדרוש לו בבסיס מעשיו, וזאת כתוצאה מעוולותיו.
רות רבה (לרנר) א׳:ח׳:ד׳ ↗הַכֹּחַ הַמַּשְׁחִית שֶׁל הַדַּיָּן הָעוֹוֶל
״רַבִּי שָׁאַל לְרַבִּי בְּצַלְאֵל, מַהוּ דִכְתִיב (הושע ב, ז): כִּי זָנְתָה אִמָּם, אֶפְשָׁר שֶׁשָֹּׂרָה אִמֵּנוּ זוֹנָה הָיְתָה. אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא אֵימָתַי דִבְרֵי תוֹרָה״
בַּקְרָסִים אֵלֶיךָ הַשֵּׁם, הָעַמִּים וְהַהַרִים, הַשֵּׁם מִתְיַצֵּב לְשִׁפּוּט עַל עַמּוֹ. הַנָּבִיא מְתָאֵר תְּזוּעָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמִּתְמוֹתֵט עַל הַחֲטָאִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הַקְּרִיאָה הַנְּבִיאִית מְבַקֶּשֶׁת הֲסָרָה וְהַצְלָחָה, אַךְ הַמְּצִיאוּת הַמַּרָה שֶׁל הַעֲוָל בַּמִּשְׁפָּט מְשַׁבֶּרֶת אֶת הַמִּשְׁפָּט הָאֱנוֹשִׁי. הַמַּעֲלֶה הַנֶּלְקֵט מִמְּקוֹר הַחֲזַ"ל בַּטֶּקסט הוּא הַחֶרֶב הַמְּשַׁבֶּרֶת שֶׁל הַדַּשְׁמָן שֶׁמַּקְלֵל אֶת הַדַּיָּן שֶׁמַּטֶּה מִשְׁפָּט. הַתּוֹרָה מְצַיֶּנֶת שֶׁעוֹוֶל בַּמִּשְׁפָּט מְקִיד הַרְבֵּה נִזְקוֹת: הַחַלָּל הַשֵּׁם, הַטְּמִיאָה בָּאָרֶץ, וְהַגָּלוּת. הַמְּפַסֵּר מַצְעִיד שֶׁהַדַּיָּן הָעוֹוֶל מִתְקַבֵּל בְּשֵׁמוֹת רַבִּים וְכֹחַ הַהַשְׁפָּעָה שֶׁלּוֹ הוּא כֹּחַ מַשְׁחִית שֶׁמֵּבִיא לְחֻרְבָּן וּלְפִרְתְּצוֹת בִּרְית.
רות רבה א׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
התמודדות עם טענות האל
״כי העליתיך. אע"פ שעשיתי לך כל הטובה הזאת לא הלאתיך בעבודה גדולה ובקרבנות גדולים:״
בפסוק זה מופיע הַשֵּׁם כמי שמזכיר לעם את הטוב שעשה עבורם. הוא מציין את היציאה ממצרים ואת ההשגחה על עם ישראל בתקופות קריטיות. הנביא מיכה מציג כאן דיאלוג שבו הַשֵּׁם מפרט את הנעשה למען העם כדי להוכיח את נאמנותו. רש"י מפרש את הפסוק בגישה של הוכחת הטוב. לפי רש"י, הַשֵּׁם מזכיר לעם את כל הטוב שקיבלו כדי להראות שאף על פי שעשה להם חסד כה גדול, הוא לא דרש מהם עבודה קשה מדי או קורבנות יקרים באופן בלתי אפשרי. רש"י רואה בזיכרון הזה דרך להפגין את רחמי השמים.
רש״י על מיכה 6:4:1 ↗המשפט האלוהי והענישה
״החליתי הכותך. האנשתי מכותיך חזקות וחולות ואנושו':״
בפסוק זה מופיעים דימויים של מכות שחולפות על האדם. רש"י מפרש את המילים "החליתי הכותך" ו"האנשתי" בכך שהמכות שקורה אלו הם מכות חזקות וחולות, שגם הן גורמות לאדם להחליש את כוחו. המפרש מתמקד בעוצמת הפגיעה הפיזית והנפשית של המכות שהשם מביא על העם. ההסבר של רש"י מתרכז במשמעות המילים המקובלות בפרשנות המסורתית, ומראה כיצד המכות משפיעות על גוף האדם ועל כוחו. הוא אינו מפרש את הפסוק כביטוי מופשט, אלא כתיאור של תהליך שבו המכות מחלישות את האדם וגורמות לו לאבד את כוחו.
רש״י על מיכה 6:13:1 ↗ההשגחה האלוהית דרך המתווכים
״כי - רק טובה רבה עשיתי לך אשר העליתיך והוצאתיך על ידי אדם שתוכל לדבר עמו ולומר לו כל צרכיך, ושיודיעך דרכי, והם: משה -״
במקטע זה מביא אבן עזרא פרשנות למעשה הטוב שעשה הַשֵּׁם עם ישראל. הוא מסביר שהטובה הגדולה היא שהשם העלה את העם ממצרים והוציא אותו דרך אנשים שניתן לשוחח איתם ולהבין מה הם רוצים. אנשים אלו, משה, אהרן ומרים, שימשו כגשר בין הַשֵּׁם לבין העם כדי להודיע להם את דרכי ה'. הפרשן מדגיש שהתורה ניתנה דרכם, כאשר משה ואהרן לימדו את המצוות לגברים, ומרים לימדה לנשים. המטרה הייתה שהדברים יהיו ברורים לכל אדם, בדיוק כמו שיחה פנים אל פנים בין חברים, ולא כחלומו או כחידה קשה. אבן עזרא רואה בבהירות זו וברורות המצוות מתנה נפלאה וטובה מאת הַשֵּׁם.
אבן עזרא על מיכה 6:4:1 ↗העיר עשיריה והשם
״אשר עשיריה - עיר הנזכרת לעיר יקרא.״
בפסוק זה, הנביא מיכה מתייחס לעיר בשם עשיריה. על פי אבן עזרא, שם זה מתייחס לעיר יקרא. הפירוש מציע זיהוי מסוים לשם המופיע בטקסט המקראי. הסבר זה הוא פרשנות של אבן עצוע על המקרא. חשוב לציין כי אין מדובר בהסכמה גמורה של כל הפרשנים, אלא בגישה אחת המנסה להבין את המיקום הגאוגרפי המוזכר בנבואה.
אבן עזרא על מיכה 6:12:1 ↗