הוֹי, אֵלוּ שֶׁחוֹשְׁבִים עַל רָע וְעוֹשִׂים רֶע בִּמְשׂוֹנוֹתֵיהֶם, כְּשֶׁעוֹד בְּאוֹר הַבֹּקֶר, כִּי יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לַעֲשׂוֹת זֹאת.
ה֧וֹי חֹֽשְׁבֵי־אָ֛וֶן וּפֹ֥עֲלֵי רָ֖ע עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם בְּא֤וֹר הַבֹּ֙קֶר֙ יַעֲשׂ֔וּהָ כִּ֥י יֶשׁ־לְאֵ֖ל יָדָֽם׃מיכה · פרק ב׳
הָרֶשַׁע בַּעֲבָרָה וְהַבְּטָחַת הַשְּׁאָרִית
הַנָּבִיא מַזְהִיר אֶת אֲנָשֵׁי יְרוּשָׁלַם עַל הַשְּׁדִים וְהַעֶשֶׂרֶת הַשְּׁעָרִים, וְחוֹזֶה אֶת הַגָּלוּת וְאֶת הַגְּאֻלָּה הַבָּאָה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מיכה ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַעֲקֹבָה אַחֲרֵי הָרָשָׁעִים
הֵם חֲמְדִים שָׂדוֹת וְגָזְלוּ אוֹתָם, לָקְחוּ בָּתִּים וְעָשׂוּ עֹשֶׁק בְּגֶבֶר וּבְבֵיתוֹ, וּבְאִישׁ וּבְנַחֲלָתוֹ.
וְחָמְד֤וּ שָׂדוֹת֙ וְגָזָ֔לוּ וּבָתִּ֖ים וְנָשָׂ֑אוּ וְעָֽשְׁקוּ֙ גֶּ֣בֶר וּבֵית֔וֹ וְאִ֖ישׁ וְנַחֲלָתֽוֹ׃ (פ)לָכֵן כֹּה אָמַר הַשֵּׁם: הִנְנִי חוֹשֵׁב רָע עַל הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תּוּכְלוּ לְהַשְׁאִיר אֶת צַוָּארְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תּוּכְלוּ לָלֶכֶת בְּגָאוֹן, כִּי זֶה זְמַן רָע.
לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י חֹשֵׁ֛ב עַל־הַמִּשְׁפָּחָ֥ה הַזֹּ֖את רָעָ֑ה אֲ֠שֶׁר לֹֽא־תָמִ֨ישׁוּ מִשָּׁ֜ם צַוְּארֹֽתֵיכֶ֗ם וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ רוֹמָ֔ה כִּ֛י עֵ֥ת רָעָ֖ה הִֽיא׃בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁלְטוּ בָּכֶם שׁוֹלְטִים, וְתֵלְצוּ לַעֲנוֹת: "שָׁדַדְנוּ, שָׁדַדְנוּ! הָעָם שֶׁלָּנוּ כִּבֵּס אוֹתָנוּ! אֵיךְ נוּכַל לִשְׁבֹּר אֶת שְׂדוֹתֵינוּ וְלַחֲלֹק אוֹתָם מֵחָדָשׁ?
בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִשָּׂ֧א עֲלֵיכֶ֣ם מָשָׁ֗ל וְנָהָ֨ה נְהִ֤י נִֽהְיָה֙ אָמַר֙ שָׁד֣וֹד נְשַׁדֻּ֔נוּ חֵ֥לֶק עַמִּ֖י יָמִ֑יר אֵ֚יךְ יָמִ֣ישׁ לִ֔י לְשׁוֹבֵ֥ב שָׂדֵ֖ינוּ יְחַלֵּֽק׃הכרזת הדין ודברי הנביא
לכן לא תוכלו לחלק את המושב שלכם בגלל הפלת המגרל בקהל ה' .
לָכֵן֙ לֹֽא־יִֽהְיֶ֣ה לְךָ֔ מַשְׁלִ֥יךְ חֶ֖בֶל בְּגוֹרָ֑ל בִּקְהַ֖ל יְהוָֽה׃אל תדברו על הנבאים, הם לא יראו את זה, הם לא יגידו את הדברים האלה, והם לא יסגרו את המשל.
אַל־תַּטִּ֖פוּ יַטִּיפ֑וּן לֹֽא־יַטִּ֣פוּ לָאֵ֔לֶּה לֹ֥א יִסַּ֖ג כְּלִמּֽוֹת׃בית יעקוב אמר: האם רוח ה' קצרה? האם אלו מעשיו? הרי דבריי יעשו טוב עם מי שהולך בדרך ישרה.
הֶאָמ֣וּר בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב הֲקָצַר֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה אִם־אֵ֖לֶּה מַעֲלָלָ֑יו הֲל֤וֹא דְבָרַ֨י יֵיטִ֔יבוּ עִ֖ם הַיָּשָׁ֥ר הוֹלֵֽךְ׃אתם מעוררים את עמי נגד אויבו, ולקראת שלמה את בגדיכם תקרעו, וגם שעוברים בביטחון בדרך מלחמה תפרעו.
וְאֶתְמ֗וּל עַמִּי֙ לְאוֹיֵ֣ב יְקוֹמֵ֔ם מִמּ֣וּל שַׂלְמָ֔ה אֶ֖דֶר תַּפְשִׁט֑וּן מֵעֹבְרִ֣ים בֶּ֔טַח שׁוּבֵ֖י מִלְחָמָֽה׃גזירת הגלות והבטחת איסוף השארית
את נשות עמי אתם גורשים מבת מעונותיהן, ומהילדים תלקחו את כבודן לעולמים.
נְשֵׁ֤י עַמִּי֙ תְּגָ֣רְשׁ֔וּן מִבֵּ֖ית תַּֽעֲנֻגֶ֑יהָ מֵעַל֙ עֹֽלָלֶ֔יהָ תִּקְח֥וּ הֲדָרִ֖י לְעוֹלָֽם׃קומו ולכו, כי זה לא המנוחה עבורכם, בגלל טומאה וסבל ותנועה של חבלים.
ק֣וּמוּ וּלְכ֔וּ כִּ֥י לֹא־זֹ֖את הַמְּנוּחָ֑ה בַּעֲב֥וּר טָמְאָ֛ה תְּחַבֵּ֖ל וְחֶ֥בֶל נִמְרָֽץ׃על המילים
הביטוי "חבל נמרץ" מעורפל; הכוונה לתנועת חבלים או למצב של סבל ואי-שקט.
לו היה אדם הולך אחרי רוח ושקר, ומשקה אותך יין ומשקה, כך היה עושה המטיל המעשה הזה לעם הזה.
לוּ־אִ֞ישׁ הֹלֵ֥ךְ ר֙וּחַ֙ וָשֶׁ֣קֶר כִּזֵּ֔ב אַטִּ֣ף לְךָ֔ לַיַּ֖יִן וְלַשֵּׁכָ֑ר וְהָיָ֥ה מַטִּ֖יף הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃אסוף אסוף יעקב כולכם, אקבץ אקבץ את שארית ישראל יחד; אשים אותם כצאן שבוי, כעדר בתוך המרעה, ויהיו מוגנים מאדם.
אָסֹ֨ף אֶאֱסֹ֜ף יַעֲקֹ֣ב כֻּלָּ֗ךְ קַבֵּ֤ץ אֲקַבֵּץ֙ שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֥חַד אֲשִׂימֶ֖נּוּ כְּצֹ֣אן בָּצְרָ֑ה כְּעֵ֙דֶר֙ בְּת֣וֹךְ הַדָּֽבְר֔וֹ תְּהִימֶ֖נָה מֵאָדָֽם׃פריצת השער וההנהגה
הפורץ עולה לפני האיש, הם פורצים ועוברים בשער ויוצאים ממנו. המלך שלהם עובר לפני התור, והשם בראשם.
עָלָ֤ה הַפֹּרֵץ֙ לִפְנֵיהֶ֔ם פָּֽרְצוּ֙ וַֽיַּעֲבֹ֔רוּ שַׁ֖עַר וַיֵּ֣צְאוּ ב֑וֹ וַיַּעֲבֹ֤ר מַלְכָּם֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיהוָ֖ה בְּרֹאשָֽׁם׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַעֲקֹבָה אַחֲרֵי הָרָשָׁעִים
ה֧וֹי חֹֽשְׁבֵי־אָ֛וֶן וּפֹ֥עֲלֵי רָ֖ע עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם בְּא֤וֹר הַבֹּ֙קֶר֙ יַעֲשׂ֔וּהָ כִּ֥י יֶשׁ־לְאֵ֖ל יָדָֽם׃
וְחָמְד֤וּ שָׂדוֹת֙ וְגָזָ֔לוּ וּבָתִּ֖ים וְנָשָׂ֑אוּ וְעָֽשְׁקוּ֙ גֶּ֣בֶר וּבֵית֔וֹ וְאִ֖ישׁ וְנַחֲלָתֽוֹ׃ (פ)
לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י חֹשֵׁ֛ב עַל־הַמִּשְׁפָּחָ֥ה הַזֹּ֖את רָעָ֑ה אֲ֠שֶׁר לֹֽא־תָמִ֨ישׁוּ מִשָּׁ֜ם צַוְּארֹֽתֵיכֶ֗ם וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ רוֹמָ֔ה כִּ֛י עֵ֥ת רָעָ֖ה הִֽיא׃
בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִשָּׂ֧א עֲלֵיכֶ֣ם מָשָׁ֗ל וְנָהָ֨ה נְהִ֤י נִֽהְיָה֙ אָמַר֙ שָׁד֣וֹד נְשַׁדֻּ֔נוּ חֵ֥לֶק עַמִּ֖י יָמִ֑יר אֵ֚יךְ יָמִ֣ישׁ לִ֔י לְשׁוֹבֵ֥ב שָׂדֵ֖ינוּ יְחַלֵּֽק׃
הכרזת הדין ודברי הנביא
לָכֵן֙ לֹֽא־יִֽהְיֶ֣ה לְךָ֔ מַשְׁלִ֥יךְ חֶ֖בֶל בְּגוֹרָ֑ל בִּקְהַ֖ל יְהוָֽה׃
אַל־תַּטִּ֖פוּ יַטִּיפ֑וּן לֹֽא־יַטִּ֣פוּ לָאֵ֔לֶּה לֹ֥א יִסַּ֖ג כְּלִמּֽוֹת׃
הֶאָמ֣וּר בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב הֲקָצַר֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה אִם־אֵ֖לֶּה מַעֲלָלָ֑יו הֲל֤וֹא דְבָרַ֨י יֵיטִ֔יבוּ עִ֖ם הַיָּשָׁ֥ר הוֹלֵֽךְ׃
וְאֶתְמ֗וּל עַמִּי֙ לְאוֹיֵ֣ב יְקוֹמֵ֔ם מִמּ֣וּל שַׂלְמָ֔ה אֶ֖דֶר תַּפְשִׁט֑וּן מֵעֹבְרִ֣ים בֶּ֔טַח שׁוּבֵ֖י מִלְחָמָֽה׃
גזירת הגלות והבטחת איסוף השארית
נְשֵׁ֤י עַמִּי֙ תְּגָ֣רְשׁ֔וּן מִבֵּ֖ית תַּֽעֲנֻגֶ֑יהָ מֵעַל֙ עֹֽלָלֶ֔יהָ תִּקְח֥וּ הֲדָרִ֖י לְעוֹלָֽם׃
ק֣וּמוּ וּלְכ֔וּ כִּ֥י לֹא־זֹ֖את הַמְּנוּחָ֑ה בַּעֲב֥וּר טָמְאָ֛ה תְּחַבֵּ֖ל וְחֶ֥בֶל נִמְרָֽץ׃
לוּ־אִ֞ישׁ הֹלֵ֥ךְ ר֙וּחַ֙ וָשֶׁ֣קֶר כִּזֵּ֔ב אַטִּ֣ף לְךָ֔ לַיַּ֖יִן וְלַשֵּׁכָ֑ר וְהָיָ֥ה מַטִּ֖יף הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃
אָסֹ֨ף אֶאֱסֹ֜ף יַעֲקֹ֣ב כֻּלָּ֗ךְ קַבֵּ֤ץ אֲקַבֵּץ֙ שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֥חַד אֲשִׂימֶ֖נּוּ כְּצֹ֣אן בָּצְרָ֑ה כְּעֵ֙דֶר֙ בְּת֣וֹךְ הַדָּֽבְר֔וֹ תְּהִימֶ֖נָה מֵאָדָֽם׃
פריצת השער וההנהגה
עָלָ֤ה הַפֹּרֵץ֙ לִפְנֵיהֶ֔ם פָּֽרְצוּ֙ וַֽיַּעֲבֹ֔רוּ שַׁ֖עַר וַיֵּ֣צְאוּ ב֑וֹ וַיַּעֲבֹ֤ר מַלְכָּם֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיהוָ֖ה בְּרֹאשָֽׁם׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁל הַשַּׁלטֹן וְאֶת הַתְּחִיתָה שֶׁל עַם הַשֵּׁם.
הַעֲקֹבָה אַחֲרֵי הָרָשָׁעִים
הַנָּבִיא מַצְעִיק אֶת אֵלּוּ שֶׁמְּתַכְנְנִים רָע וּמְבַצְּעִים גְּזֵלָה וְעֹשֶׁק שֶׁל רְכֻשׁ וְנַחֲלוֹת. הַשֵּׁם מַתְעִיר אֶת הַמִּשְׁפָּחָה לְהִתְכּוֹנֵן לְעֵת רָע, כִּי הַשְּׁלִיטָה תִּשְׁתַּנֶּה וְהָעָם יֵרַע אֶת הַגְּזֵלִים, מַה שֶׁיּוֹרֵעַ אֶת הַמַּצָּב הַמּוּתְכָן.
הכרזת הדין ודברי הנביא
הפסוקים מתארים את תוצאות הרוע של העם, שיובילו לאובדן הזכות לחלוק את האדמה בקהל ה'. הנביא מזהיר מפני ניסיון להשתיק את הבשורות ומתאר את התגובה של בית יעקוב כלפי דברי ה'. העם יתעורר נגד עמו ויהיה חוסר ביטחון במלחמה.
גזירת הגלות והבטחת איסוף השארית
הפסוקים מתארים את גזירת הגלות והחורבן של עם ישראל, הכוללת אובדן כבודן של הנשים וסבל קשה. יחד עם זאת, ישנה הבטחה אלוהית לאסוף את שארית ישראל ולהגן עליהם כאחד, בדומה לעדר המוגן מפני ציידים.
פריצת השער וההנהגה
הפסוק מתאר תנועה של פורץ המוביל את העם לעבור בשער ולצאת החוצה. המלך של הקבוצה הזו נמצא בהנהגתם, והשם נמצא בראשם ומוביל אותם.
הַטֶּקסט מַקִיץ אֶת הַשְּׁאֵלָה אֶל הַעֲמִידַת הַצֶּדֶק בַּחֶדֶר הַשִּׁפְטוּת.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַיְּכֹלָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים בְּעֵת הַדִּין
״רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי עֲזַרְיָה. רַבִּי יוּדָן אָמַר אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַל שֶׁנָּהַגְתָּ עִם שְׁכֵנוֹתַי בְּמִדַּת הַדִּין, וְעִמִּי בְּמִדַּת״
בַּמַּקְצָע הַזֶּה, הַמְּבוּא מִסּוּדְרֵי הַחֲזָ"ל (שִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה), מֻצֶּגֶת הַשְּׁאֵלָה הַקִּינִית: אֵיךְ נִצְלְאוּ הַשְּׁבָטִים בְּעֵת הַחֶרְפָּה וְהַעֲוֹן הַגָּדוֹל? רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי עֲזַרְיָה מְסַבְּרִים כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּעֵת הַדִּין הַמַּחְמִיר עַל שְׁכֵנוֹת יִשְׂרָאֵל, הִשְׁאִיר פְּלֵטָה לְעַמּוֹ. הַמְּקוֹר מְצַיֵּן שֶׁכְּבָר בְּדוֹר הַמַּבּוּל נִצַּל פְּלֵטָה קְצִינָה, וְכָאן בְּעֵת הַנְּבִיאָה, הַפְּלֵטָה נוֹצְרָה בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים, הַנְּבִיאִים וְהַנְּבִיאוֹת. הַמְּסֹרֶת מְצַיֶּנת כִּי אַף כִּי הָעֲוֹן בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין גָּדוֹל מְאֹד, הַצַּדִּיקִים הַמַּקְדִּישִׁים אֶת הַמִּצְוֹת מְגַנִּים עַל הַקְּיוּם.
שיר השירים רבה א׳:ד׳:ג׳ ↗רחמי ה' ורצון התשובה
״אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אַתָּה, לֹא יְגֻרְךָ רָע. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לְחַיֵּב בְּרִיָּה,״
הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הָאָדָם, שֶׁכִּי יִהְיֶה בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְהַכַּתּוּב אוֹמֵר שֶׁהַשֵּׁם אֵינוֹ חָפֵץ בְּרֶשַׁע, וְלָכֵן הָרַע לֹא יְגַרְךָ. הַמַּטָּע הַמֶּרְכָּזִי הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ חָפֵץ לְחַיֵּב אֶת הַבְּרִיּוֹת, אֶלָּא לְצַדֵּק אוֹתָן. זֶה נִרְאֶה בְּמִקְרֵה הָאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן. כְּשֶׁהֵפִיץ הָאָדָם עַל הַצִּוּוּי, הַשֵּׁם הֵחֵל לְהַקְדִּים לוֹ אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים כְּדֵי לְהַוִּיעַ לוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. הַמִּדְרָשׁ מַשְׁווֶה בֵּין הַמִּשְׁלִים שֶׁל הַשֵּׁם בֵּין הָאָדָם, הָאִשָּׁה וְהַנָּחָשׁ. עִם הָאָדָם וְעִם הָאִשָּׁה הַשֵּׁם הֵחֵל לְהַקְדִּים רֶמֶז לַתְּשׁוּבָה, אַךְ עִם הַנָּחָשׁ הוּא נָתַן מִיָּד עֹנֶשׁ. הַמַּטָּרָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִיא לְהוֹבִיל אֶת הָאָדָם לַחֲזָרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּזֵעַת אַפְּךָ תֹּאכֵל לֶחֶם, שֶׁאֵין שׁוּבָךְ אֶלָּא תְּשׁוּבָה.
מדרש תנחומא, תזריע ט׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הַתָּכְנִית לְהַרֶעַ וְהַנֶּחְדָּשׁוּת שֶׁל הַצֶּדֶק
״ולא תלכו רומה. ולא תהכון בקומה זקופה:״
בַּקְּטעַת הַנָּבִיא מִיכָה, אֲנַחְנוּ רוֹאִים תְּכֵנָה מְכֻוֶנֶת שֶׁל אֲנָשִׁים רָעִים. הַנָּבִיא מְתָאֵן אֶת הַבּוֹנִים תְּכֵנִים לְהַרְעוֹת לַלֶּאכֶת אֶת זְכֻיּוֹת הַשְּׁכֵנִים וְלִגְזֹל אֶת הָאֲדָמוֹת שֶׁלָּהֶם. הַנָּבִיא מַתְרִיעַ שֶׁהַשֵּׁם יַעֲנֶה עַל הַתְּכֵנִים הָרָעִים הָאֵלֶּה בְּמַהֲלָךְ הַמַּסָּע שֶׁהֵם יַעֲבֹרוּ. הַתְּכֵנָה הַזֹּאת תִּגְרֹם לָהֶם אֶת הַחֶרְפָּה שֶׁל הַתַּעֲבוּרָה וְהַחֲרָטָה. רַשִׁי מְסַבֵּל אֶת הַפְּשָׁר הַמְּקוֹרִי שֶׁבַּפֶּסוּק הַזֶּה. הוּא מְסַבֵּר אֶת הַמִּלִּים הַקָּשׁוֹת בְּמַבָּט הַמְּפָרֵשׁ. כְּשֶׁהַנָּבִי יֹאמַר שֶׁהֵם לֹא יוּכְלוּ לַעֲמֹד בְּקוֹמָה זְקֻפָה, רַשִׁי מַסְבִּיר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא עַל חֹסֶר הַיְּשֶׁר וְהַמַּעֲמָד הַמְּסֻבָּל שֶׁיְּבוֹא לָהֶם בְּגֶרֶם הָעַוְלָה.
רש״י על מיכה 2:3:1 ↗התכנון המוסכם לעוולה
״וחבל נמרץ. ובעת אגודתם כבר נועצו ביניהם ופירשו למה הם מתחברים:״
הפסוק מציג אנשים שמתכננים רע באופן מודע ומחושב. הם לא רק עושים מעשה רע, אלא הם חושבים עליו מראש, מתכננים אותו בתוך הבית, ויוצאים לפעול לפי התוכנית שהכינו. המעשה נעשה בכוונה תחילה ובאופן מאוחד. רש"י מסביר את הפסוק בדרך שבה המעשה מתבצע. לפי פירושו, כבר בזמן שהם מתאספים יחד, הם כבר החליטו וקבעו ביניהם את הסיבות והמטרות של ההתאגדות הזו. זה מדגיש שהתכנון המרושע היה מוסכם וברור לכולם כבר מרגע המפגש.
רש״י על מיכה 2:10:3 ↗התכנון הרע והעונש שבדרך
״לכן, רומה - שם דבר, כמו: טובה לא תלכו בקומה זקופה, כי עת רעה היא לא ראיתם כמוה.״
בספר מיכה, פרק ב', הנביא מיכה מדבר אל העם על תכנונות רעים של אנשים חזקים שמתכננים רע ומשתמשים בכוחם כדי להרוס אחרים. הם לא רק חושבים על עוול, אלא ממש מחפשים דרכים לבצע אותו בדרך מתוכננת. אבן עזרא מפרש את המילה "רומה" בפרק זה לא כעיר או כמדינה, אלא כתיאור של מצב או פעולה. הוא מסביר שזה יכול להיות משמעות של משהו שקם או נמתח, כמו אדם שהולך בזקיפות, אך מציין שהזמן הזה יהיה זמן רע שאין לו דוגמה קודמת.
אבן עזרא על מיכה 2:3:1 ↗תכנויות רעות וקריסת השדות
״נמרץ - גמור תהי ארצכם לכם.״
בספר מיכה, פרק ב', הנביא מיכה קורא אשמה לעם ישראל. הוא מתאר אנשים שמתכננים רע במיטב כוונתם על המיטה, ומיד בבוקר מבצעים את המעשה לרעה. המעשים הללו כוללים שבירה של גבולות וגזל קרקעות, מה שגורם לכאב עמוק וקריסה של החיים בתוך המדינה. הפסוק העשירי מתאר את המעמדים הללו כהשמדה של המקום המקודש והבתים. אבן עזרא, במפרשו על מיכה, מסביר את המילה "נמרץ" כמשמעות של סוף וגמירות. לפי גישה זו, המילים מתארות מצב שבו האדמה הופכת למדברית וגמורה עבור העם, כתוצאה מהחורבן והחטאים שבוצעו.
אבן עזרא על מיכה 2:10:3 ↗