הנה אני שולח שליח, ויסלול דרך לפניי. ופתאום יבוא להיכלו האדון אשר אתם מחפשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים בו, הנה הוא בא, אמר ה'.
הִנְנִ֤י שֹׁלֵחַ֙ מַלְאָכִ֔י וּפִנָּה־דֶ֖רֶךְ לְפָנָ֑י וּפִתְאֹם֩ יָב֨וֹא אֶל־הֵיכָל֜וֹ הָאָד֣וֹן ׀ אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֗ים וּמַלְאַ֨ךְ הַבְּרִ֜ית אֲשֶׁר־אַתֶּ֤ם חֲפֵצִים֙ הִנֵּה־בָ֔א אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃מלאכי · פרק ג׳
השליח הבא לזכך ואכיבת המעשרות
הנביא מבהיר את בוא השליח שיכין את הדרך, קורא לחזור למצוות המעשרות, ומתאר את ההבחנה בין הצדיקים לרשעים ביום הדין.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלאכי ג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
בוא המזכך
ומי יוכל לעמוד ביום בואו? ומי יוכל לראות אותו? כי הוא יהיה כמו אש של זיכוך וכמו להבות ששוטפות את הלכלוך.
וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָעֹמֵ֖ד בְּהֵרָֽאוֹת֑וֹ כִּֽי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים׃הוא ישב כמי שמזקק ומטהר כסף, ויטהר את בני לוי ויזקק אותם כמו זהב וכמו כסף, ויהיו לה' מגישים מנחה בצדק.
וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה׃ויהיה המנחה של יהודה וירושלים לרצון ה', כמו בימים עתיקים וכשנים קדמוניות.
וְעָֽרְבָה֙ לַֽיהוָ֔ה מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹנִיּֽוֹת׃הקריאה לתשובה ודין המעשרות
אני אגיע אליכם כדי לשפוט, ואהיה עד מהיר נגד המכשפים, נגד האנשים שמתחזים לצדיקים, נגד אלו שנשבעים שקר, נגד המנצלים את העובד ואינם נותנים לו את שכרו, וגם נגד אלו שאינם יראים אותי, כך אומר ה'.
וְקָרַבְתִּ֣י אֲלֵיכֶם֮ לַמִּשְׁפָּט֒ וְהָיִ֣יתִי ׀ עֵ֣ד מְמַהֵ֗ר בַּֽמְכַשְּׁפִים֙ וּבַמְנָ֣אֲפִ֔ים וּבַנִּשְׁבָּעִ֖ים לַשָּׁ֑קֶר וּבְעֹשְׁקֵ֣י שְׂכַר־שָׂ֠כִיר אַלְמָנָ֨ה וְיָת֤וֹם וּמַטֵּי־גֵר֙ וְלֹ֣א יְרֵא֔וּנִי אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃כי אני ה', אני לא משתנה, ואתם בני יעקב לא השתניתם.
כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם׃בזמן אבותיכם סרתם מהחוקים שלי ולא שמרתם אותם. שובו אליי ואשוב אליכם, אומר ה', אבל אתם תשאלתם: 'איך אנחנו יכולים לשוב?'
לְמִימֵ֨י אֲבֹתֵיכֶ֜ם סַרְתֶּ֤ם מֵֽחֻקַּי֙ וְלֹ֣א שְׁמַרְתֶּ֔ם שׁ֤וּבוּ אֵלַי֙ וְאָשׁ֣וּבָה אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֥ה נָשֽׁוּב׃האם אדם יכול לשדוד אלוהים? ובכל זאת אתם שודדים אותי. ואתם שואלים: 'איך שדדנו אותך? על המעשרות ועל התרומות?'
הֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים כִּ֤י אַתֶּם֙ קֹבְעִ֣ים אֹתִ֔י וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה קְבַעֲנ֑וּךָ הַֽמַּעֲשֵׂ֖ר וְהַתְּרוּמָֽה׃הבטחת הברכה על ידי מעשרות
אתם הופכים לכהנים, ואת הַשֵּׁם אתם מבססים כמי שמינה אתכם, כל העמים.
בַּמְּאֵרָה֙ אַתֶּ֣ם נֵֽאָרִ֔ים וְאֹתִ֖י אַתֶּ֣ם קֹבְעִ֑ים הַגּ֖וֹי כֻּלּֽוֹ׃הביאו את כל המעשרות למחסני הבית, כדי שיהיה אוכל בביתי. ונסו לבחון אותי בזה, אמר הַשֵּׁם צבאות, אם לא אפתח לכם את חלוונות השמיים ואשפוך לכם ברכה עד שאין מקום.
הָבִ֨יאוּ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי׃אני אצווה על האוכל, והוא לא יהרס לכם את פרי האדמה, והגפן בשדה לא תמיד תניב לכם, אמר הַשֵּׁם צבאות.
וְגָעַרְתִּ֤י לָכֶם֙ בָּֽאֹכֵ֔ל וְלֹֽא־יַשְׁחִ֥ת לָכֶ֖ם אֶת־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְלֹא־תְשַׁכֵּ֨ל לָכֶ֤ם הַגֶּ֙פֶן֙ בַּשָּׂדֶ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃כל העמים יברכו אתכם, כי תהיו ארץ רצויה, אמר הַשֵּׁם צבאות.
וְאִשְּׁר֥וּ אֶתְכֶ֖ם כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כִּֽי־תִהְי֤וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ (ס)הַתְּלוּנָה וְסֵפֶר הַזִּכָּרוֹן
הַשֵּׁם אוֹמֵר: הִתְחַזְקוּ עָלַי הַדְּבָרִים שֶׁלָּכֶם, וְאַתֶּם עוֹנִים: מָה דִּבַּרְנוּ עָלֶיךָ?
חָזְק֥וּ עָלַ֛י דִּבְרֵיכֶ֖ם אָמַ֣ר יְהוָ֑ה וַאֲמַרְתֶּ֕ם מַה־נִּדְבַּ֖רְנוּ עָלֶֽיךָ׃אָמַתֶּם: לְחַדַל לִבְדּוֹל לְמַה שֶּׁעָבְדוּ אֱלֹהִים הֵמָּה חֶבֶל, כִּי שָׁמַרְנוּ אֶת מִצְוֹתָיו וְהָלַכְנוּ בַּקֹּדֶשׁ לִפְנֵי הַשֵּׁם צְבָאוֹת.
אֲמַרְתֶּ֕ם שָׁ֖וְא עֲבֹ֣ד אֱלֹהִ֑ים וּמַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י שָׁמַ֙רְנוּ֙ מִשְׁמַרְתּ֔וֹ וְכִ֤י הָלַ֙כְנוּ֙ קְדֹ֣רַנִּ֔ית מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְבָרְכִים אֶת הַמְזַזִּים, גַּם אֵלֶּה שֶׁעוֹשִׂים רֶשַׁע מִצְטַדְּקִים, וְגַם אֵלֶׁה שֶׁבָּחֲנוּ אֶת אֱלֹהִים וְהִצְלִיחוּ.
וְעַתָּ֕ה אֲנַ֖חְנוּ מְאַשְּׁרִ֣ים זֵדִ֑ים גַּם־נִבְנוּ֙ עֹשֵׂ֣י רִשְׁעָ֔ה גַּ֧ם בָּחֲנ֛וּ אֱלֹהִ֖ים וַיִּמָּלֵֽטוּ׃אָז דִּבְרוּ אֶת הַדְּבָרִים אֵלֶּה הַיְּרֵאִים אֶת הַשֵּׁם, אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְהַשֵּׁם הִקְשִׁיב וְשָׁמַע, וְנִכְתַּב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו עַל הַיְּרֵאִים אֶת הַשֵּׁם וְעוֹשֵׂי שְׁמוֹ.
אָ֧ז נִדְבְּר֛וּ יִרְאֵ֥י יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וַיַּקְשֵׁ֤ב יְהוָה֙ וַיִּשְׁמָ֔ע וַ֠יִּכָּתֵב סֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ לְיִרְאֵ֣י יְהוָ֔ה וּלְחֹשְׁבֵ֖י שְׁמֽוֹ׃ההבחנה בין הצדיקים לרשעים
אמר הַשֵּׁם צבאות: הם יהיו לי ביום שאעשה סגולה, ואחמול עליהם כמו שאדם מחמול על בנו שעובד אותו.
וְהָ֣יוּ לִ֗י אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַיּ֕וֹם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה סְגֻלָּ֑ה וְחָמַלְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ יַחְמֹ֣ל אִ֔ישׁ עַל־בְּנ֖וֹ הָעֹבֵ֥ד אֹתֽוֹ׃ותחזרו ותראו בין צדיק לרשע, בין עובד אלוהים למי שלא עבד אותו.
וְשַׁבְתֶּם֙ וּרְאִיתֶ֔ם בֵּ֥ין צַדִּ֖יק לְרָשָׁ֑ע בֵּ֚ין עֹבֵ֣ד אֱלֹהִ֔ים לַאֲשֶׁ֖ר לֹ֥א עֲבָדֽוֹ׃ (ס)כי הנה היום בא, בוער כמו כבשן, וכל המתנשאים וכל עושי הרשע יהיו כמו קש, והיום הבא יצית אותם, אמר הַשֵּׁם צבאות, ולא ישאיר להם שורש וענף.
כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַיּוֹם֙ בָּ֔א בֹּעֵ֖ר כַּתַּנּ֑וּר וְהָי֨וּ כָל־זֵדִ֜ים וְכָל־עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ קַ֔שׁ וְלִהַ֨ט אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־יַעֲזֹ֥ב לָהֶ֖ם שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף׃ויזרח לכם, יראי שמי, שמש צדקה עם מרפא בכנפיה, ותצאו ותפרסו כמו עגלי מרבק.
וְזָרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִֽיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק׃הבטחת שליחת הנביא ושיבת הלב
וביום שאני עושה, הרשעים יהיו כמו אפר תחת כפות רגליכם, אמר ה'.
וְעַסּוֹתֶ֣ם רְשָׁעִ֔ים כִּֽי־יִהְי֣וּ אֵ֔פֶר תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם בַּיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ (פ)זכרו את תורת משה עבדי, שאותה ציוויתי בהר חורב על כל ישראל, את החוקים והמשפטים.
זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים׃הנה אני שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.
הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְהוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא׃והוא יחזיר את לב האבות לבניהם ואת לב הבנים לאבותיהם, כדי שלא אבוא ואכרית את הארץ חרם.
וְהֵשִׁ֤יב לֵב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם פֶּן־אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
בוא המזכך
הִנְנִ֤י שֹׁלֵחַ֙ מַלְאָכִ֔י וּפִנָּה־דֶ֖רֶךְ לְפָנָ֑י וּפִתְאֹם֩ יָב֨וֹא אֶל־הֵיכָל֜וֹ הָאָד֣וֹן ׀ אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֗ים וּמַלְאַ֨ךְ הַבְּרִ֜ית אֲשֶׁר־אַתֶּ֤ם חֲפֵצִים֙ הִנֵּה־בָ֔א אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָעֹמֵ֖ד בְּהֵרָֽאוֹת֑וֹ כִּֽי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים׃
וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה׃
וְעָֽרְבָה֙ לַֽיהוָ֔ה מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹנִיּֽוֹת׃
הקריאה לתשובה ודין המעשרות
וְקָרַבְתִּ֣י אֲלֵיכֶם֮ לַמִּשְׁפָּט֒ וְהָיִ֣יתִי ׀ עֵ֣ד מְמַהֵ֗ר בַּֽמְכַשְּׁפִים֙ וּבַמְנָ֣אֲפִ֔ים וּבַנִּשְׁבָּעִ֖ים לַשָּׁ֑קֶר וּבְעֹשְׁקֵ֣י שְׂכַר־שָׂ֠כִיר אַלְמָנָ֨ה וְיָת֤וֹם וּמַטֵּי־גֵר֙ וְלֹ֣א יְרֵא֔וּנִי אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם׃
לְמִימֵ֨י אֲבֹתֵיכֶ֜ם סַרְתֶּ֤ם מֵֽחֻקַּי֙ וְלֹ֣א שְׁמַרְתֶּ֔ם שׁ֤וּבוּ אֵלַי֙ וְאָשׁ֣וּבָה אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֥ה נָשֽׁוּב׃
הֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים כִּ֤י אַתֶּם֙ קֹבְעִ֣ים אֹתִ֔י וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה קְבַעֲנ֑וּךָ הַֽמַּעֲשֵׂ֖ר וְהַתְּרוּמָֽה׃
הבטחת הברכה על ידי מעשרות
בַּמְּאֵרָה֙ אַתֶּ֣ם נֵֽאָרִ֔ים וְאֹתִ֖י אַתֶּ֣ם קֹבְעִ֑ים הַגּ֖וֹי כֻּלּֽוֹ׃
הָבִ֨יאוּ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי׃
וְגָעַרְתִּ֤י לָכֶם֙ בָּֽאֹכֵ֔ל וְלֹֽא־יַשְׁחִ֥ת לָכֶ֖ם אֶת־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְלֹא־תְשַׁכֵּ֨ל לָכֶ֤ם הַגֶּ֙פֶן֙ בַּשָּׂדֶ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
וְאִשְּׁר֥וּ אֶתְכֶ֖ם כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כִּֽי־תִהְי֤וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ (ס)
הַתְּלוּנָה וְסֵפֶר הַזִּכָּרוֹן
חָזְק֥וּ עָלַ֛י דִּבְרֵיכֶ֖ם אָמַ֣ר יְהוָ֑ה וַאֲמַרְתֶּ֕ם מַה־נִּדְבַּ֖רְנוּ עָלֶֽיךָ׃
אֲמַרְתֶּ֕ם שָׁ֖וְא עֲבֹ֣ד אֱלֹהִ֑ים וּמַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י שָׁמַ֙רְנוּ֙ מִשְׁמַרְתּ֔וֹ וְכִ֤י הָלַ֙כְנוּ֙ קְדֹ֣רַנִּ֔ית מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
וְעַתָּ֕ה אֲנַ֖חְנוּ מְאַשְּׁרִ֣ים זֵדִ֑ים גַּם־נִבְנוּ֙ עֹשֵׂ֣י רִשְׁעָ֔ה גַּ֧ם בָּחֲנ֛וּ אֱלֹהִ֖ים וַיִּמָּלֵֽטוּ׃
אָ֧ז נִדְבְּר֛וּ יִרְאֵ֥י יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וַיַּקְשֵׁ֤ב יְהוָה֙ וַיִּשְׁמָ֔ע וַ֠יִּכָּתֵב סֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ לְיִרְאֵ֣י יְהוָ֔ה וּלְחֹשְׁבֵ֖י שְׁמֽוֹ׃
ההבחנה בין הצדיקים לרשעים
וְהָ֣יוּ לִ֗י אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַיּ֕וֹם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה סְגֻלָּ֑ה וְחָמַלְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ יַחְמֹ֣ל אִ֔ישׁ עַל־בְּנ֖וֹ הָעֹבֵ֥ד אֹתֽוֹ׃
וְשַׁבְתֶּם֙ וּרְאִיתֶ֔ם בֵּ֥ין צַדִּ֖יק לְרָשָׁ֑ע בֵּ֚ין עֹבֵ֣ד אֱלֹהִ֔ים לַאֲשֶׁ֖ר לֹ֥א עֲבָדֽוֹ׃ (ס)
כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַיּוֹם֙ בָּ֔א בֹּעֵ֖ר כַּתַּנּ֑וּר וְהָי֨וּ כָל־זֵדִ֜ים וְכָל־עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ קַ֔שׁ וְלִהַ֨ט אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־יַעֲזֹ֥ב לָהֶ֖ם שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף׃
וְזָרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִֽיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק׃
הבטחת שליחת הנביא ושיבת הלב
וְעַסּוֹתֶ֣ם רְשָׁעִ֔ים כִּֽי־יִהְי֣וּ אֵ֔פֶר תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם בַּיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ (פ)
זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים׃
הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְהוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא׃
וְהֵשִׁ֤יב לֵב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם פֶּן־אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה עוסק בבוא השליח להכנת הדרך, בחישוב המעשרות ובסוף הימים.
בוא המזכך
הנבואה מבשרת על בואו של שליח ושל האדון שיבוא להיכלו. תהליך זה יכלול זיכוך טהר בני לוי באמצעות אש, עד שהמנחות מיהודה וירושלים יתקבלו לרצון ה' כפי שהיו בעבר.
הקריאה לתשובה ודין המעשרות
הנביא מזהיר כי ה' יבוא לשפוט את העושקים והשקרנים, ומדגיש שכיצד עם ישראל סר מן הדרך. הקטע כולל קריאה לתשובה ודיון בחובת המעשרות והתרומות.
הבטחת הברכה על ידי מעשרות
פסוקים אלו עוסקים בביקורת על חוסר הנאמנות במעשרות ובהבטחה לאלו שירעו את הַשֵּׁם. הנביא קורא להביא את המעשרות למחסני הבית כדי לזכות בברכה שמימית חסרת גבולות, ובהבטחה להגנה על היבול ועל כבוד האומה מול כל העמים.
הַתְּלוּנָה וְסֵפֶר הַזִּכָּרוֹן
הַפֶּסוּקִים מַתְאָרִים תְּלוּנָה שֶׁל עַם הַשֵּׁם עַל כְּלוּם הַצְדָּקָה, כְּאִלּוּ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם הִיא לְחַדַל, וְעוֹד מְצַדְּקִים אֶת הָרְשָׁעִים. לְתִכְלָה, הַיְּרֵאִים אֶת הַשֵׁם מְדַבְּרִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְהַשֵּׁם רוֹשֵׂם אֶת דִּבְרֵיהֶם בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן.
ההבחנה בין הצדיקים לרשעים
הנבואה מתארת את היום שבו הַשֵּׁם יבחין בין עובדי ה' לבין הרשעים. בעוד שהרשעים ייכחדו כקש בלהבות כבשן, הַשֵּׁם יחס על בניו הקרובים לו כעל בן, ויזרח עליהם שמש צדקה המביאה ריפוי ושפע.
הבטחת שליחת הנביא ושיבת הלב
הנביא מזהיר כי ביום ה' הרשעים יושמדו כאפר. הוא קורא לזכור את תורת משה, ומבטיח לשלוח את אליה הנקרה לפני יום ה' הגדול והנורא, במטרה להביא לתשובה ולפיוס בין הדורות כדי למנוע חורבן של הארץ.
הפרק מסתיים בהבטחה על שיבת הלב בין אבות לבנים ובין בני אדם לבני אדם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַהֶבְדֵּל בְּנְבוּאַת הָאָבוֹת וְנְבוּאַת שְׁאָר הַנְּבִיאִים
״וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר הפרש בין נבואת האבות לנבואת משה ושאר הנביאים:״
בַּמִּקְלָטָה דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוחַי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי יוֹסִי הַגָּלִילִי מַסְבִּיר אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין הַנְּבוּאָה שֶׁל הָאָבוֹת לְבֵין הַנְּבוּאָה שֶׁל מֹשֶׁה וְשֶׁאָר הַנְּבִיאִים. הָאָבוֹת, אֶת אֶבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׁמְעוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּנוֹכְחוּת הַשְּׁכִינָה שֶׁשָּׁרָה עֲלֵיהֶם, לֹא בְּרַעַם, לֹא בְּבָרָק וְלֹא בְּקֹל גָּדוֹל. הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבֵּר אִתָּם בְּחֵשֶׁק וּבְסוֹד, כִּי הֵם כְּבָר יָדְעוּ אֶת כֹּחוֹ וְגַבְּרוּתוֹ, וְלֹא הָיָה צֹּרֶךְ לְהַרְעִישׁ אֶת הָעוֹלָהם. הַנְּבוּאָה הָיְתָה לָהֶם כְּהַבְטָחוֹת שֶׁמִּתְקַיְּמוֹת בַּאֲמָנָה, כְּשֶׁהָיוּ הֵם בַּעֲלֵי אֵמֶת לַמִּצְוֹת. לעֶמֶת, שְׁאָר הַנְּבִיאִים דִּבֵּר אֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכֹחַ וּבְמַפְעָלִים מַרְעִישִׁים כְּדֵי לְהַכְנִיעַ אֶת בְּנֵי דּוֹרָם, שֶׁלֹא הָיוּ מַכִּירִים אֶת גְּבוּרַתוֹ. בִּנְבוּאָתָם הָיָה צֹּרֶךְ לְהַצְהִיר אֶת הַשְּׁכָר וְהָעֹנֶשׁ, וְהַבְטָחוֹת הַנְּבִיאִים הָיוּ בְּסָפֵק, כְּמוֹ הַבְטָחַת הַמַּלְאָכִי שֶׁיָּבוֹא, שֶׁלָּמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁהַשֵּׁם לֹא תָּמִיד הָיָה מוּכָר לָהֶם בְּשֵׁם מְפורָש} כְּפִי שֶׁנִּלְמַד מִבְּרֵאשִׁית.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, הוספה ו׳:ב׳ ↗הקשר שבין האבות לבנים דרך המלאך
״הנה אנכי שולח מלאך - אמר לו הקב"ה למשה: מי ששמר את האבות, הוא ישמור את הבנים. וכן אתה מוצא באברהם, כשבירך את יצחק בנו,״
בפרשת שמות רבה מוסבר הקשר העמוק בין השמירה של אבות העולם לבין הגאולה של צאצאיהם. הקב"ה אומר למשה שמי ששמר על האבות, ישמור גם על הבנים. דוגמה לכך נמצאת אצל אברהם ויתרו, אשר הביאו בשורה על שליחת מלאך שינהיג את הדרך. גם יעקב אבינו זכר כי המלאך הוא זה שגאל אותו ופרנס אותו בתקופות קשות. הפרשנות מסבירה כי הופעת המלאך מעידה על נוכחות השכינה, כפי שקרה בפרשת הסנה. לפי גישה זו, בדומה למעמדים היסטוריים שבהם המלאך הופיע להצלה, גם בעתיד לבוא, הופעת המלאך במלאכי מתבשרת כהכנה לגאולה שתבוא לישראל בעת הזמן המתאים.
שמות רבה ל״ב:ט׳ ↗בעקבות המפרשים
השינוי של הַשֵּׁם והנאמנות של עם ישראל
״ואתם בני יעקב. אע"פ שמתים אתם ברעתכם ולא גביתי מן הרשעי' בחיים:״
בספר מלאכי, הַשֵּׁם מצהיר שהוא לא משתנה, וזו הסיבה שהעם לא הושמד למרות מעשיהם הרעים. הפרשה מדברת על המשכיות הברית למרות קשיים. לפי רש״י, הכוונה היא שגם אם בני יעקב עשו רע, הם לא גזלו מהרשעים בזמן שהם חיו, וזה מה ששמר עליהם. ההסבר של רש״י מתמקד בכך שהתנהגותם של בני ישראל, למרות כשלונם, לא הייתה רעה כהלכה מול הרשעים. הוא מפרש את הפסוק כדי להראות שהנאמנות הבסיסית של עם ישראל מונעת את השמדתם המוחלטת. הגישה כאן היא להדגיש את השמירה על הברית דרך הימנעות מרשע מוחלט.
רש״י על מלאכי 3:6:2 ↗הבטחה לנצח את הַשֵּׁם
״סגולה. אוצר איישטו"י בלע"ז:״
בפסוקים אלו מופיעה הבטחה מיוחדת לגבי הקשר בין הַשֵּׁם לעבדיו. לפי רש"י, המילים "יִסְכֵּדְמוֹ" מלמדות על קשר עמוק וקדוש, בדומה לסגולה מיוחדת ששומרת על דבר יקר. רש"י מפרש כי הַשֵּׁם יתייחס אליהם כאל נכס יקר ערך ששומרים עליו בקפידה. הפרשנות הזאת מתמקדת בערך המוסף של היראה את הַשֵּׁם. היא אינה מציגה רק פעולה של חסד, אלא מציינת שמדובר בבחירה מיוחדת שבה הַשֵּׁם שומר על מי שיראה אותו כעל אוצר אישי. רש"י מסתמך על הבנת המילה כביטוי לשמירה על משהו יקר מאוד.
רש״י על מלאכי 3:17:2 ↗הנאמנות של הַשֵּׁם אל עמיו
״ואתם בני יעקב לא כליתם - כי אם מת האב נשאר הבן.״
בפסוק הזה מספר מלאכי, הַשֵּׁם מדגיש שהוא לא משנה את גזרתו ומשנה את עמדו מול העם. הפרשן אבן עזרא מסביר שהשינוי הזה אינו אומר שהתכנון המקורי של הַשֵּׁם השתבש, אלא שהתפקיד של הדורות הבאים שונה. הוא מביא דוגמה שאם האב מת, הבן נשאר ונושא את המורשת. ההסבר של אבן עזרא מתמקד בכך שההבטחה לא נעלמת, אלא רק עוברת הלאה. כאשר הדור הקודם אינו יכול עוד לקיים את הברית, הדור הבא מקבל על עצמו את האחריות. כך הנאמנות של הַשֵּׁם נשמרת לאורך כל הדורות, גם כשהנסיבות משתנות.
אבן עזרא על מלאכי 3:6:2 ↗הבטחת החזרה וההבחנה בין הצדיקים לרשעים
״ושבתם - לאנשי הדור ההוא, כי זה הוא סוף כל הנבואות.״
בספר מלאכי, הנביא מבטיח שהשם יחזור למקדשו ויתקן את עמו. הוא מדבר על יום שבו יהיה הבחנה ברורה בין מי שמשרת את השם לבין מי שלא. התקווה היא שכולם יראו מחדש את ההבדל בין הצדיק לבין הרשע, ובין מי שעושה טוב לבין מי שעושה רע. האבן עזרא מפרש את הפסוק האחרון בפרק, שבו כתוב "וְשַׁבְתֶּם", כהתייחסות לאנשי הדור שחי בתוספת הנבואה. לדעתו, הכוונה היא לאנשי הדור ההוא, כיוון שזהו סוף תקופת הנבואה. הוא רואה בשיבה זו התייחסות לאותה תקופה שבה הנבואה הסתיימה.
אבן עזרא על מלאכי 3:18:1 ↗