ועכשיו, המצווה הזאת מופנית אליכם, הכהנים.
וְעַתָּ֗ה אֲלֵיכֶ֛ם הַמִּצְוָ֥ה הַזֹּ֖את הַכֹּהֲנִֽים׃מלאכי · פרק ב׳
אזהרת הכהנים ובגידת העם בברית
השם מזהיר את הכהנים על סטייתם מהדרך, וקול קורא נגד בגידה בברית ובתקינות הנישואין, בעוד העם מתלונן על צדקת הדין.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלאכי ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
אזהרת הכהנים
אם לא תקשיבו, ואם לא תשימו לב בלבכם לתת כבוד לשמי, אמר ה׳ צבאות, אשלח אליכם את הקללה, ואברך את ברכותיכם ואשסס אותן, כי אתם לא שמתם לב בלבכם.
אִם־לֹ֣א תִשְׁמְע֡וּ וְאִם־לֹא֩ תָשִׂ֨ימוּ עַל־לֵ֜ב לָתֵ֧ת כָּב֣וֹד לִשְׁמִ֗י אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֤י בָכֶם֙ אֶת־הַמְּאֵרָ֔ה וְאָרוֹתִ֖י אֶת־בִּרְכֽוֹתֵיכֶ֑ם וְגַם֙ אָרוֹתִ֔יהָ כִּ֥י אֵינְכֶ֖ם שָׂמִ֥ים עַל־לֵֽב׃הנה, אני גוער לכם את הזרע, ואפזר גרגירים על פניכם, את גרגיר חגיכם, ואעלה אתכם מעליו.
הִנְנִ֨י גֹעֵ֤ר לָכֶם֙ אֶת־הַזֶּ֔רַע וְזֵרִ֤יתִי פֶ֙רֶשׁ֙ עַל־פְּנֵיכֶ֔ם פֶּ֖רֶשׁ חַגֵּיכֶ֑ם וְנָשָׂ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽיו׃על המילים
הכוונה לזרע הקציר או לזרע הצאצאים לפי ההקשר המקראי.
ותדעו ששלחתי אליכם את המצווה הזאת, כדי שהברית שלי תהיה עם לוי, אמר ה׳ צבאות.
וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֚י שִׁלַּ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֑את לִֽהְי֤וֹת בְּרִיתִי֙ אֶת־לֵוִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃הברית עם הכהנים והסטייה מהדרך
הַבְּרִית שֶׁהָיְתָה אִתּוֹ הָיְתָה בְּחַיִּים וּבְשָׁלוֹם, וְנָתַתִּי לוֹ כָּבוֹד וְיִרְאָה, וְהוּא יָרָא מִפְּנֵי שְׁמִי.
בְּרִיתִ֣י ׀ הָיְתָ֣ה אִתּ֗וֹ הַֽחַיִּים֙ וְהַ֨שָּׁל֔וֹם וָאֶתְּנֵֽם־ל֥וֹ מוֹרָ֖א וַיִּֽירָאֵ֑נִי וּמִפְּנֵ֥י שְׁמִ֖י נִחַ֥ת הֽוּא׃תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיו, וְלֹא מָצָא בִּשְׂפָתָיו עָוֶל, הוּא הָלַךְ אִתִּי בְּשָׁלוֹם וּבְיֹשֶׁר, וְרַבִּים הֵשִיבוֹ מִן הַחֵטְא.
תּוֹרַ֤ת אֱמֶת֙ הָיְתָ֣ה בְּפִ֔יהוּ וְעַוְלָ֖ה לֹא־נִמְצָ֣א בִשְׂפָתָ֑יו בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב מֵעָוֺֽן׃כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן צְרוּכִים לִשְׁמֹר דַּעַת, וּמִפִּיו יְבַקְשׁוּ תּוֹרָה, כִּי הוּא מַלְאַךְ הַשֵּׁם צְבָאוֹת.
כִּֽי־שִׂפְתֵ֤י כֹהֵן֙ יִשְׁמְרוּ־דַ֔עַת וְתוֹרָ֖ה יְבַקְשׁ֣וּ מִפִּ֑יהוּ כִּ֛י מַלְאַ֥ךְ יְהוָֽה־צְבָא֖וֹת הֽוּא׃אַתֶּם כְּבָר סָרִיתֶם מֵהַדֶּרֶךְ וְהִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה, וְשִׁחַתֶּם אֶת בְּרִית הַלֵּוִי, כֹּה אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת.
וְאַתֶּם֙ סַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ הִכְשַׁלְתֶּ֥ם רַבִּ֖ים בַּתּוֹרָ֑ה שִֽׁחַתֶּם֙ בְּרִ֣ית הַלֵּוִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃בְּגִידַת יְהוּדָה וְהַמֶּרְחָק מֵהַבְּרִית
גם אני הפכת אתכם לבוזים וביזיון עבור כל העמים, כי לא שמרתם את דרכיי והעליתם פנים בTorah.
וְגַם־אֲנִ֞י נָתַ֧תִּי אֶתְכֶ֛ם נִבְזִ֥ים וּשְׁפָלִ֖ים לְכָל־הָעָ֑ם כְּפִ֗י אֲשֶׁ֤ר אֵֽינְכֶם֙ שֹׁמְרִ֣ים אֶת־דְּרָכַ֔י וְנֹשְׂאִ֥ים פָּנִ֖ים בַּתּוֹרָֽה׃ (פ)האם אין לנו אב אחד לכולנו? האם אל אחד לא ברא אותנו? מדוע כל אחד בוגד באחיו ומבטל את ברית אבותינו?
הֲל֨וֹא אָ֤ב אֶחָד֙ לְכֻלָּ֔נוּ הֲל֛וֹא אֵ֥ל אֶֽחָ֖ד בְּרָאָ֑נוּ מַדּ֗וּעַ נִבְגַּד֙ אִ֣ישׁ בְּאָחִ֔יו לְחַלֵּ֖ל בְּרִ֥ית אֲבֹתֵֽינוּ׃יהודה בגדה, ונעשתה מעשה דוחה בישראל ובירושלים, כי יהודה חילל את קדושת ה' אשר אהב, ונישא לאישה זרה.
בָּגְדָ֣ה יְהוּדָ֔ה וְתוֹעֵבָ֛ה נֶעֶשְׂתָ֥ה בְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבִירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּ֣י ׀ חִלֵּ֣ל יְהוּדָ֗ה קֹ֤דֶשׁ יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָהֵ֔ב וּבָעַ֖ל בַּת־אֵ֥ל נֵכָֽר׃ה' יכרית מן האדם שעושה זאת, בין מי שגור באוהלי יעקב לבין מי שמביא מנחה לה' צבאות.
יַכְרֵ֨ת יְהוָ֜ה לָאִ֨ישׁ אֲשֶׁ֤ר יַעֲשֶׂ֙נָּה֙ עֵ֣ר וְעֹנֶ֔ה מֵאָהֳלֵ֖י יַֽעֲקֹ֑ב וּמַגִּ֣ישׁ מִנְחָ֔ה לַֽיהוָ֖ה צְבָאֽוֹת׃ (פ)בְּגִידָה בַּבְּרִית וּבַנִּשּׂוּאִים
וְזֹאת הַפַּעַם הַשְּנִיָּה שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים כִּסּוֹת דִּמְעָה, שֶׁמְּכַסִּים אֶת מִזְבַּח הַשֵּׁם בִּבְכִי וּבַאַנְחָה, עַד שֶׁלֹּא יֵשׁ עוֹד פָּנִים לַמִּנְחָה וְלֹא נִמְצָא רָצוֹן מִיֶּדְכֶם.
וְזֹאת֙ שֵׁנִ֣ית תַּֽעֲשׂ֔וּ כַּסּ֤וֹת דִּמְעָה֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה בְּכִ֖י וַֽאֲנָקָ֑ה מֵאֵ֣ין ע֗וֹד פְּנוֹת֙ אֶל־הַמִּנְחָ֔ה וְלָקַ֥חַת רָצ֖וֹן מִיֶּדְכֶֽם׃וְתָשְׁבוּ לִשְׁאֹל: מַדּוּעַ? כִּי הַשֵּׁם הִטָּה עֵדוּת בֵּינְךָ לְבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, שֶׁבָּגַדְתָּ בָּהּ, וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ.
וַאֲמַרְתֶּ֖ם עַל־מָ֑ה עַ֡ל כִּי־יְהוָה֩ הֵעִ֨יד בֵּינְךָ֜ וּבֵ֣ין ׀ אֵ֣שֶׁת נְעוּרֶ֗יךָ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ בָּגַ֣דְתָּה בָּ֔הּ וְהִ֥יא חֲבֶרְתְּךָ֖ וְאֵ֥שֶׁת בְּרִיתֶֽךָ׃וְלֹא הָיָה אֶחָד שֶׁעָשָׂה כָּךְ, וְהַשְּׁאָר לָהֶם רוּחַ אחרת. וּמָה הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ? זֶרַע אֱלֹהִים. וּשְׁמֹרוּ אֶת רוּחֲכֶם, וְאַל תִּבְגְּדוּ בְּאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ.
וְלֹא־אֶחָ֣ד עָשָׂ֗ה וּשְׁאָ֥ר ר֙וּחַ֙ ל֔וֹ וּמָה֙ הָֽאֶחָ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ זֶ֣רַע אֱלֹהִ֑ים וְנִשְׁמַרְתֶּם֙ בְּר֣וּחֲכֶ֔ם וּבְאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶ֖יךָ אַל־יִבְגֹּֽד׃כִּי הַשֵּׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שֹׂנֵא שְׁלִיחָה, וְכֵן הַשֵּׁם צְבָאוֹת אומר שֶׁחָמָס כִּסָּה אֶת בְּגָדָיו. וּשְׁמֹרוּ אֶת רוּחֲכֶם, וְאַל תִּבְגְּדוּ.
כִּֽי־שָׂנֵ֣א שַׁלַּ֗ח אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִסָּ֤ה חָמָס֙ עַל־לְבוּשׁ֔וֹ אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם בְּרוּחֲכֶ֖ם וְלֹ֥א תִבְגֹּֽדוּ׃ (ס)התלונה על צדקת הדין
עייפתם את הַשֵּׁם בדברכם ואמרתם: "במה עייפנו?" כשאתם אומרים שכל עושה הרע טוב בעיני הַשֵּׁם ושהוא חפץ בהם. או איפה אלוהי המשפט?
הוֹגַעְתֶּ֤ם יְהוָה֙ בְּדִבְרֵיכֶ֔ם וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה הוֹגָ֑עְנוּ בֶּאֱמָרְכֶ֗ם כָּל־עֹ֨שֵׂה רָ֜ע ט֣וֹב ׀ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֗ה וּבָהֶם֙ ה֣וּא חָפֵ֔ץ א֥וֹ אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵ֥י הַמִּשְׁפָּֽט׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
אזהרת הכהנים
וְעַתָּ֗ה אֲלֵיכֶ֛ם הַמִּצְוָ֥ה הַזֹּ֖את הַכֹּהֲנִֽים׃
אִם־לֹ֣א תִשְׁמְע֡וּ וְאִם־לֹא֩ תָשִׂ֨ימוּ עַל־לֵ֜ב לָתֵ֧ת כָּב֣וֹד לִשְׁמִ֗י אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֤י בָכֶם֙ אֶת־הַמְּאֵרָ֔ה וְאָרוֹתִ֖י אֶת־בִּרְכֽוֹתֵיכֶ֑ם וְגַם֙ אָרוֹתִ֔יהָ כִּ֥י אֵינְכֶ֖ם שָׂמִ֥ים עַל־לֵֽב׃
הִנְנִ֨י גֹעֵ֤ר לָכֶם֙ אֶת־הַזֶּ֔רַע וְזֵרִ֤יתִי פֶ֙רֶשׁ֙ עַל־פְּנֵיכֶ֔ם פֶּ֖רֶשׁ חַגֵּיכֶ֑ם וְנָשָׂ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽיו׃
וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֚י שִׁלַּ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֑את לִֽהְי֤וֹת בְּרִיתִי֙ אֶת־לֵוִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
הברית עם הכהנים והסטייה מהדרך
בְּרִיתִ֣י ׀ הָיְתָ֣ה אִתּ֗וֹ הַֽחַיִּים֙ וְהַ֨שָּׁל֔וֹם וָאֶתְּנֵֽם־ל֥וֹ מוֹרָ֖א וַיִּֽירָאֵ֑נִי וּמִפְּנֵ֥י שְׁמִ֖י נִחַ֥ת הֽוּא׃
תּוֹרַ֤ת אֱמֶת֙ הָיְתָ֣ה בְּפִ֔יהוּ וְעַוְלָ֖ה לֹא־נִמְצָ֣א בִשְׂפָתָ֑יו בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב מֵעָוֺֽן׃
כִּֽי־שִׂפְתֵ֤י כֹהֵן֙ יִשְׁמְרוּ־דַ֔עַת וְתוֹרָ֖ה יְבַקְשׁ֣וּ מִפִּ֑יהוּ כִּ֛י מַלְאַ֥ךְ יְהוָֽה־צְבָא֖וֹת הֽוּא׃
וְאַתֶּם֙ סַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ הִכְשַׁלְתֶּ֥ם רַבִּ֖ים בַּתּוֹרָ֑ה שִֽׁחַתֶּם֙ בְּרִ֣ית הַלֵּוִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
בְּגִידַת יְהוּדָה וְהַמֶּרְחָק מֵהַבְּרִית
וְגַם־אֲנִ֞י נָתַ֧תִּי אֶתְכֶ֛ם נִבְזִ֥ים וּשְׁפָלִ֖ים לְכָל־הָעָ֑ם כְּפִ֗י אֲשֶׁ֤ר אֵֽינְכֶם֙ שֹׁמְרִ֣ים אֶת־דְּרָכַ֔י וְנֹשְׂאִ֥ים פָּנִ֖ים בַּתּוֹרָֽה׃ (פ)
הֲל֨וֹא אָ֤ב אֶחָד֙ לְכֻלָּ֔נוּ הֲל֛וֹא אֵ֥ל אֶֽחָ֖ד בְּרָאָ֑נוּ מַדּ֗וּעַ נִבְגַּד֙ אִ֣ישׁ בְּאָחִ֔יו לְחַלֵּ֖ל בְּרִ֥ית אֲבֹתֵֽינוּ׃
בָּגְדָ֣ה יְהוּדָ֔ה וְתוֹעֵבָ֛ה נֶעֶשְׂתָ֥ה בְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבִירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּ֣י ׀ חִלֵּ֣ל יְהוּדָ֗ה קֹ֤דֶשׁ יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָהֵ֔ב וּבָעַ֖ל בַּת־אֵ֥ל נֵכָֽר׃
יַכְרֵ֨ת יְהוָ֜ה לָאִ֨ישׁ אֲשֶׁ֤ר יַעֲשֶׂ֙נָּה֙ עֵ֣ר וְעֹנֶ֔ה מֵאָהֳלֵ֖י יַֽעֲקֹ֑ב וּמַגִּ֣ישׁ מִנְחָ֔ה לַֽיהוָ֖ה צְבָאֽוֹת׃ (פ)
בְּגִידָה בַּבְּרִית וּבַנִּשּׂוּאִים
וְזֹאת֙ שֵׁנִ֣ית תַּֽעֲשׂ֔וּ כַּסּ֤וֹת דִּמְעָה֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה בְּכִ֖י וַֽאֲנָקָ֑ה מֵאֵ֣ין ע֗וֹד פְּנוֹת֙ אֶל־הַמִּנְחָ֔ה וְלָקַ֥חַת רָצ֖וֹן מִיֶּדְכֶֽם׃
וַאֲמַרְתֶּ֖ם עַל־מָ֑ה עַ֡ל כִּי־יְהוָה֩ הֵעִ֨יד בֵּינְךָ֜ וּבֵ֣ין ׀ אֵ֣שֶׁת נְעוּרֶ֗יךָ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ בָּגַ֣דְתָּה בָּ֔הּ וְהִ֥יא חֲבֶרְתְּךָ֖ וְאֵ֥שֶׁת בְּרִיתֶֽךָ׃
וְלֹא־אֶחָ֣ד עָשָׂ֗ה וּשְׁאָ֥ר ר֙וּחַ֙ ל֔וֹ וּמָה֙ הָֽאֶחָ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ זֶ֣רַע אֱלֹהִ֑ים וְנִשְׁמַרְתֶּם֙ בְּר֣וּחֲכֶ֔ם וּבְאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶ֖יךָ אַל־יִבְגֹּֽד׃
כִּֽי־שָׂנֵ֣א שַׁלַּ֗ח אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִסָּ֤ה חָמָס֙ עַל־לְבוּשׁ֔וֹ אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם בְּרוּחֲכֶ֖ם וְלֹ֥א תִבְגֹּֽדוּ׃ (ס)
התלונה על צדקת הדין
הוֹגַעְתֶּ֤ם יְהוָה֙ בְּדִבְרֵיכֶ֔ם וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה הוֹגָ֑עְנוּ בֶּאֱמָרְכֶ֗ם כָּל־עֹ֨שֵׂה רָ֜ע ט֣וֹב ׀ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֗ה וּבָהֶם֙ ה֣וּא חָפֵ֔ץ א֥וֹ אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵ֥י הַמִּשְׁפָּֽט׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים עוסקים באזהרות לנשיאי הברית ובחשיפת חטאים בתוך הקהילה.
אזהרת הכהנים
הנביא מזהיר את הכהנים מפני חוסר כבוד לשם ה'. אם לא יקשיבו למצווה, הברכות יהפכו לקללה. המטרה היא להחזיר את הכהנים לברית המלוכה עם שבט לוי.
הברית עם הכהנים והסטייה מהדרך
פסוקים אלו מתארים את הברית היציבה והקדושה שהייתה עם הכהנים, הכוללת יראת שמים, יושר ותורה. הכהן אמור להוות דוגמה ומשענת רוחנית לעם, אך הנבואה מזהירה שהכהנים סטו מהדרך והרסו את ברית הלוי באמצעות גרימת חטא לאחרים.
בְּגִידַת יְהוּדָה וְהַמֶּרְחָק מֵהַבְּרִית
הַנָּבִיא מַזְכִּיר אֶת בְּגִידַת יְהוּדָה בַּבְּרִית שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ. הוּא מְצַיֵּן אֶת הַחֲלָלוּת שֶׁל הַקֹּדֶשׁ וְאֶת הַקֶּשֶׁר לַנָּכָר, וּמַתְרִיע שֶׁהַשֵּׁם יַעֲנֶה וְיַכְרִית אֶת הַמְבַגְּדִים, לֹא אֲמִיר מִן הַמַּעֲשֶׂה הַמְּשֻׁנֶּה.
בְּגִידָה בַּבְּרִית וּבַנִּשּׂוּאִים
הַנָּבִיא מַזְכִּיר אֶת הַמַּעֲשִׂים הַכּוֹלְלִים בְּגִידָה בִּבְרִית הַנִּשׂוּאִים. הָעָם מַקְרִיב מִנְחָה לְלֹא רָצוֹן בִּגְלַל דִּמְעוֹת וְהַסְתָּרוֹת. הַשֵּׁם מַטִּיל עֵדְתָה עַל בְּגִידָה בְּאֵשֶׁת הַבְּרִית, וּמְצַוֶּה עַל הַנֶּאֱמָנוּת וְהַשְּׁמִירָה עַל הַמּוּסָר וְעַל הַבְּרִית.
התלונה על צדקת הדין
העם מביע תשישות ומעלה טענה נגד הַשֵּׁם. הם תוהים מדוע הם עייפים מדבריו, שכן הם רואים שכל עושה רע נחשב לטוב בעיניו. הם שואלים איפה נמצא אלוהי הצדק שמעניש את הרע.
הפסוקים מסתיימים בטענה של העם כנגד צדקת האל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין נישואי עדות זרות לבין עבודה זרה
״אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אֲבוּיָה: כׇּל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה, כְּאִילּוּ מִתְחַתֵּן בַּעֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: ״וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר״. וְכִי בַּת יֵשׁ לוֹ לְאֵל נֵכָר? אֶלָּא״
במדרש על ספר מלאכי, רבִי חִיָּיא בַּר אֲבוּיָה מפרש את הפסוק המדבר על מי שמתחתן עם בת אדם מגוון אחר. לפי שיטתו, מי שמתקשר לאומה אחרת ומתחתן עם מי שאינה מתוכם, מעשה זה נחשב כאילו הוא התחתן עם עבודה זרה. הפירוש מסביר שהפסוק "וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר" אינו מתכוון לכך שלאלו יש בנות ממש של אל זר, אלא משתמש בדימוי כדי להדגיש את חומרת הקשר עם הגויים. רבִי חִיָּיא בַּר אֲבוּיָה רואה בקישור הזה חוסר נאמנות דתי עמוק.
סנהדרין פ״ב א:ד׳ ↗זהות הנביא מַלְאָכִי
״תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: מַלְאָכִי זֶה עֶזְרָא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַלְאָכִי שְׁמוֹ. אָמַר רַב נַחְמָן: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר מַלְאָכִי זֶה עֶזְרָא, דִּכְתִיב בִּנְבִיאוּת מַלְאָכִי:״
בְּקֶצֶת הַמִּקְרָא, מופיע הַמַּקְור הַזֶּה מֵהַמִּגִלָּה, הַדּוֹרֵשׁ עַל זֶהּוּתוֹ שֶׁל הַנָּבִיא מַלְאָכִי. הַמַּקְור מַצִּיעַ שְׁנַיִים, מַחֲלִיקִים בְּטעָנוֹתֵיהֶם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קרְחָה טוֹעֵן שֶׁמַּלְאָכִי הוּא הַנָּבִיא עֶזְרָא, אֲבָל הַחֲכָמִים אוֹמְרִים שֶׁמַּלְאָכִי הוּא שְׁמוֹ הַמָּמָשׁ. רַב נַחְמָן מַשְׁוֶה בֵּין שְׁנֵי הַקְּרִיאָוֹת וּמַסְכִּים עִם הַתְּעוּתָה שֶׁמַּלְאָכִי הוּא עֶזְרָא. הוּא מְבִיא עֵדָה מִן הַנְּבִיאָה הַמְּדוּכֶּת: "בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִַם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר". הַמַּקְור מַבִּיעַ אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַזֶּהוּת לְעֶזְרָא לְבֵין הַמַּעֲשִׂים הַמְּבֻלְבְּלִים שֶׁנֶּעֶשׂוּ בְיִשְׂרָאֵל.
מגילה ט״ו א:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
הברית עם לוי והאחריות של המנהיגים
״להיות בריתי את לוי. שאני חפץ שתתקיימו (אתי) בברי' שכרתי לשבט לוי:״
בפסוק הזה, מלאכי מדבר על הברית שהקים הַשֵּׁם עם שבט לוי. לפי רש"י, הקדוש ברוך הוא מבהיר שהוא רוצה שהמנהיגים של עם ישראל יקיימו את הברית שעליה נשבע בברית השכר שכרת עם לוי. הכוונה היא שההתנהגות הנכונה של הכהנים היא חלק מרעיונו של בורא העולם. הפרשן מסביר שהדגש הוא על הרצון האלוהי שהברית תהיה חיה ופעילה דרך מעשיהם של בני לוי. רש"י מתמקד בכוונת הלב של הַשֵּׁם, לפיה הברית אינה רק מסמך היסטורי, אלא מחויבות קיימת שעל הכהנים לעמוד בה כדי לשמור על הקשר עם העם.
רש״י על מלאכי 2:4:1 ↗הקשר שבין נאמנות לבין קבלת המזבח
״מאין עוד פנות וגו'. עד שאינכם כדי שאפנה אל מנחתכם ולקחת ריצוי מידכם:״
בפסוקים אלו מופיע הדין של הַשֵּׁם על עמדו של כהן שאינו שומר את הברית. הנביא מלאכי מזהיר שהתנהגות כזו עלולה לגרום לכך שהתפילות והמנחות לא יתקבלו. אם לא ישתנו הכהנים, הַשֵּׁם יקצץ את הברכה מהעבודה שלהם. רש"י מפרש את הפסוק על הברית והמצווה, ומסביר שהעוון הוא כל כך גדול, עד שהעבודה של העם כבר לא מספיקה כדי שניתן יהיה להקדיש תשומת לב למנחות שלהם או לנסות לפייס אותם. לפי פירושו, חוסר הנאמנות יוצר מצב שבו הַשֵּׁם אינו פונה עוד למזבח ואינו מקבל את קורבנותיהם.
רש״י על מלאכי 2:13:3 ↗האחריות של מנהיגי העם
״וידעתם - אז תדעו אם לא תשמעו אלי. עתה ידבר עם ישראל שהם חייבים לכבד הכהנים משרתי השם, ועשו כאשר יורו אתכם ולא תביאו מנחה״
בפרק השני של ספר מלאכי, הנביא פונה אל הכהנים ומזהיר אותם מפני חוסר נאמנות. הוא מדגיש שאם הכהנים לא ישמעו לדבר ה', הדין עליהם יהיה קשה. הכתוב מציג תנאי: אם הם לא יכבדו את תפקידם, הברכות שהובטחו להם עשויות להשתנות. הפירוש של אבן עזרא על פסוק ד' מסביר כי הידע האמיתי על רצון ה' יתברר דווקא דרך המעשים. הוא מציין כי על עם ישראל לכבד את הכהנים, המשרתים את ה', וכי עליהם להקפיד להביא מנחות ללא פגם. אבן עזרא מתמקד בחובת הכהנים לשמור על קדושת ההקרבה.
אבן עזרא על מלאכי 2:4:1 ↗הזעם על המזבחות והבכייה על בנות ישראל
״וזאת - טעם שנית כי האחת הגזול ובעל מום והשני כי מזבחי מכוסה דמעה בכי ואנקה, בעבור בנות ישראל הבוכות ולא אפנה עוד אל מזבחותיכם,״
בספר מלאכי, הנביא מדבר על מצב שבו הלב של הַשֵּׁם אינו נמצא עוד במזבחות העם. לפי אבן עזרא, הכוונה היא ששני סוגים של קורבנות אינם מתקבלים: אלו שנגזלו ואלו שיש בהם פגם. הנביא מתאר כיצד הַשֵּׁם אינו רוצה עוד להביט במזבחות אלו בשל המצב הרוחני של העם. הפסוק מציג גם תמונה של עצב עמוק. הבנות של בני ישראל בוכיות ומתענות לפני המזבח. אבן עזרא מסביר שהבכי והאנחה של הנשים הללו הם הסיבה לכך שהַשֵּׁם אינו פונה עוד למזבחותיהם ואינו חפץ בהן. הטקסט מדגיש את הקשר בין המעשים הלא הוגנים לבין הידרדרות הקרבנות והתגובה האלוהית.
אבן עזרא על מלאכי 2:13:1 ↗