ה׳ דיבר אל משה ואמר לו:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ויקרא · פרק ד׳
קורבן חטאת על חטא בשגגה
הפרק מפרט את דיני קורבן החטאת כאשר נעשה בשגגה דבר שאסור לעשות, ומבחין בין הכוהן המשיח, כל עדת ישראל, נשיא ואדם יחיד מעם הארץ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ויקרא ד׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–ב׳
הכלל: חטא שנעשה בשגגה
דבר אל בני ישראל ואמור להם: אם אדם יחטא בשגגה ויעשה דבר שאסור לעשות לפי אחת ממצוות ה׳, יחולו עליו הדינים הבאים.
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֘ל לֵאמֹר֒ נֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תֶחֱטָ֤א בִשְׁגָגָה֙ מִכֹּל֙ מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְעָשָׂ֕ה מֵאַחַ֖ת מֵהֵֽנָּה׃ג׳–י״ב
חטאת הכוהן המשיח
אם הכוהן המשיח יחטא באופן המביא אשמה על העם, עליו להקריב על החטא שחטא פר בן בקר שלם ללא מום, לה׳, כקורבן חטאת.
אִ֣ם הַכֹּהֵ֧ן הַמָּשִׁ֛יחַ יֶחֱטָ֖א לְאַשְׁמַ֣ת הָעָ֑ם וְהִקְרִ֡יב עַ֣ל חַטָּאתוֹ֩ אֲשֶׁ֨ר חָטָ֜א פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֥ר תָּמִ֛ים לַיהוָ֖ה לְחַטָּֽאת׃על המילים
הביטוי "לאשמת העם" קצר וניתן להבנה בכמה דרכים; חז״ל למדו ממנו דינים מיוחדים על חטאת הכוהן המשיח.
הוא יביא את הפר אל פתח אוהל מועד לפני ה׳, יסמוך את ידו על ראש הפר וישחט את הפר לפני ה׳.
וְהֵבִ֣יא אֶת־הַפָּ֗ר אֶל־פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְסָמַ֤ךְ אֶת־יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַפָּ֔ר וְשָׁחַ֥ט אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃הכוהן המשיח ייקח מדם הפר ויביא אותו אל תוך אוהל מועד.
וְלָקַ֛ח הַכֹּהֵ֥ן הַמָּשִׁ֖יחַ מִדַּ֣ם הַפָּ֑ר וְהֵבִ֥יא אֹת֖וֹ אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃הכוהן יטבול את אצבעו בדם ויזה מן הדם שבע פעמים לפני ה׳, מול חזית פרוכת הקודש.
וְטָבַ֧ל הַכֹּהֵ֛ן אֶת־אֶצְבָּע֖וֹ בַּדָּ֑ם וְהִזָּ֨ה מִן־הַדָּ֜ם שֶׁ֤בַע פְּעָמִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י פָּרֹ֥כֶת הַקֹּֽדֶשׁ׃הכוהן ייתן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים שלפני ה׳ באוהל מועד. את כל הדם שנשאר מן הפר הוא ישפוך אל בסיס מזבח העולה שבפתח אוהל מועד.
וְנָתַן֩ הַכֹּהֵ֨ן מִן־הַדָּ֜ם עַל־קַ֠רְנוֹת מִזְבַּ֨ח קְטֹ֤רֶת הַסַּמִּים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֣ת ׀ כָּל־דַּ֣ם הַפָּ֗ר יִשְׁפֹּךְ֙ אֶל־יְסוֹד֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃מן פר החטאת יש להסיר את כל החֵלֶב המיועד להקטרה: את החֵלֶב המכסה את הקרביים ואת כל החֵלֶב שעל הקרביים.
וְאֶת־כָּל־חֵ֛לֶב פַּ֥ר הַֽחַטָּ֖את יָרִ֣ים מִמֶּ֑נּוּ אֶת־הַחֵ֙לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה עַל־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כָּל־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל־הַקֶּֽרֶב׃יש להסיר גם את שתי הכליות ואת החֵלֶב שעליהן, שבאזור הכסלים, ואת היותרת שעל הכבד, שאותה יסיר יחד עם הכליות.
וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד עַל־הַכְּלָי֖וֹת יְסִירֶֽנָּה׃יש להסיר את החלקים האלה כפי שמסירים אותם משור של זבח שלמים, והכוהן יקטיר אותם על מזבח העולה.
כַּאֲשֶׁ֣ר יוּרַ֔ם מִשּׁ֖וֹר זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֑ים וְהִקְטִירָם֙ הַכֹּהֵ֔ן עַ֖ל מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃את עור הפר, את כל בשרו, את ראשו, את כרעיו, את קרביו ואת הפרש שבתוכו יש לטפל כפי שמפורט בהמשך.
וְאֶת־ע֤וֹר הַפָּר֙ וְאֶת־כָּל־בְּשָׂר֔וֹ עַל־רֹאשׁ֖וֹ וְעַל־כְּרָעָ֑יו וְקִרְבּ֖וֹ וּפִרְשֽׁוֹ׃יש להוציא את כל שאר הפר אל מחוץ למחנה, אל מקום טהור שבו שופכים את הדשן, ולשרוף אותו שם באש על עצים. הוא יישרף במקום שפיכת הדשן.
וְהוֹצִ֣יא אֶת־כָּל־הַ֠פָּר אֶל־מִח֨וּץ לַֽמַּחֲנֶ֜ה אֶל־מָק֤וֹם טָהוֹר֙ אֶל־שֶׁ֣פֶךְ הַדֶּ֔שֶׁן וְשָׂרַ֥ף אֹת֛וֹ עַל־עֵצִ֖ים בָּאֵ֑שׁ עַל־שֶׁ֥פֶךְ הַדֶּ֖שֶׁן יִשָּׂרֵֽף׃ (פ)י״ג–כ״א
חטאת כל עדת ישראל
אם כל עדת ישראל תטעה, והדבר ייעלם מעיני הקהל, והם יעשו דבר שאסור לעשות לפי אחת ממצוות ה׳ וכך יישאו אשמה:
וְאִ֨ם כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ יִשְׁגּ֔וּ וְנֶעְלַ֣ם דָּבָ֔ר מֵעֵינֵ֖י הַקָּהָ֑ל וְ֠עָשׂוּ אַחַ֨ת מִכָּל־מִצְוֺ֧ת יְהוָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁמוּ׃כאשר יתברר החטא שהם חטאו בו, הקהל יקריב פר בן בקר כקורבן חטאת ויביא אותו לפני אוהל מועד.
וְנֽוֹדְעָה֙ הַֽחַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר חָטְא֖וּ עָלֶ֑יהָ וְהִקְרִ֨יבוּ הַקָּהָ֜ל פַּ֤ר בֶּן־בָּקָר֙ לְחַטָּ֔את וְהֵבִ֣יאוּ אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃זקני העדה יסמכו את ידיהם על ראש הפר לפני ה׳, ולאחר מכן הפר יישחט לפני ה׳.
וְ֠סָמְכוּ זִקְנֵ֨י הָעֵדָ֧ה אֶת־יְדֵיהֶ֛ם עַל־רֹ֥אשׁ הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְשָׁחַ֥ט אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃הכוהן המשיח יביא מדם הפר אל אוהל מועד.
וְהֵבִ֛יא הַכֹּהֵ֥ן הַמָּשִׁ֖יחַ מִדַּ֣ם הַפָּ֑ר אֶל־אֹ֖הֶל מוֹעֵֽד׃הכוהן יטבול את אצבעו בדם ויזה ממנו שבע פעמים לפני ה׳, מול חזית הפרוכת.
וְטָבַ֧ל הַכֹּהֵ֛ן אֶצְבָּע֖וֹ מִן־הַדָּ֑ם וְהִזָּ֞ה שֶׁ֤בַע פְּעָמִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֵ֖ת פְּנֵ֥י הַפָּרֹֽכֶת׃מן הדם הוא ייתן על קרנות המזבח שלפני ה׳ באוהל מועד, ואת כל הדם שנשאר ישפוך אל בסיס מזבח העולה שבפתח אוהל מועד.
וּמִן־הַדָּ֞ם יִתֵּ֣ן ׀ עַל־קַרְנֹ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֣ת כָּל־הַדָּ֗ם יִשְׁפֹּךְ֙ אֶל־יְסוֹד֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃את כל החֵלֶב המיועד לכך יש להסיר מן הפר ולהקטיר על המזבח.
וְאֵ֥ת כָּל־חֶלְבּ֖וֹ יָרִ֣ים מִמֶּ֑נּוּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּֽחָה׃בפר הזה יש לעשות כפי שנעשה בפר החטאת הראשון. הכוהן יכפר על הקהל, וייסלח להם.
וְעָשָׂ֣ה לַפָּ֔ר כַּאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לְפַ֣ר הַֽחַטָּ֔את כֵּ֖ן יַעֲשֶׂה־לּ֑וֹ וְכִפֶּ֧ר עֲלֵהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן וְנִסְלַ֥ח לָהֶֽם׃יש להוציא את הפר אל מחוץ למחנה ולשרוף אותו כפי שנשרף הפר הראשון. זהו קורבן החטאת של הקהל.
וְהוֹצִ֣יא אֶת־הַפָּ֗ר אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְשָׂרַ֣ף אֹת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר שָׂרַ֔ף אֵ֖ת הַפָּ֣ר הָרִאשׁ֑וֹן חַטַּ֥את הַקָּהָ֖ל הֽוּא׃ (פ)כ״ב–כ״ו
חטאת הנשיא
אם נשיא יחטא בשגגה ויעשה דבר שאסור לעשות לפי אחת ממצוות ה׳ אלוהיו, וכך יישא אשמה:
אֲשֶׁ֥ר נָשִׂ֖יא יֶֽחֱטָ֑א וְעָשָׂ֡ה אַחַ֣ת מִכָּל־מִצְוֺת֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהָ֜יו אֲשֶׁ֧ר לֹא־תֵעָשֶׂ֛ינָה בִּשְׁגָגָ֖ה וְאָשֵֽׁם׃כאשר החטא שחטא נודע לו, הוא יביא כקורבנו שעיר עיזים זכר שלם ללא מום.
אֽוֹ־הוֹדַ֤ע אֵלָיו֙ חַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א בָּ֑הּ וְהֵבִ֧יא אֶת־קָרְבָּנ֛וֹ שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים זָכָ֥ר תָּמִֽים׃הוא יסמוך את ידו על ראש השעיר וישחט אותו במקום שבו שוחטים את קורבן העולה, לפני ה׳. זהו קורבן חטאת.
וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשָׁחַ֣ט אֹת֔וֹ בִּמְק֛וֹם אֲשֶׁר־יִשְׁחַ֥ט אֶת־הָעֹלָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה חַטָּ֖את הֽוּא׃הכוהן ייקח באצבעו מדם החטאת וייתן ממנו על קרנות מזבח העולה. את שאר הדם ישפוך אל בסיס מזבח העולה.
וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֤ם הַֽחַטָּאת֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה וְאֶת־דָּמ֣וֹ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃את כל החֵלֶב המיועד לכך הכוהן יקטיר על המזבח, כמו החֵלֶב של זבח השלמים. הכוהן יכפר עליו מחטאו, וייסלח לו.
וְאֶת־כָּל־חֶלְבּוֹ֙ יַקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חָה כְּחֵ֖לֶב זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֑ים וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן מֵחַטָּאת֖וֹ וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ (פ)כ״ז–ל״ה
חטאת אדם מעם הארץ
אם אדם אחד מעם הארץ יחטא בשגגה בכך שיעשה דבר שאסור לעשות לפי אחת ממצוות ה׳, וכך יישא אשמה:
וְאִם־נֶ֧פֶשׁ אַחַ֛ת תֶּחֱטָ֥א בִשְׁגָגָ֖ה מֵעַ֣ם הָאָ֑רֶץ בַּ֠עֲשֹׂתָהּ אַחַ֨ת מִמִּצְוֺ֧ת יְהוָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁם׃כאשר החטא שחטא נודע לו, הוא יביא על חטאו שעירת עיזים, נקבה שלמה ללא מום.
א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְהֵבִ֨יא קָרְבָּנ֜וֹ שְׂעִירַ֤ת עִזִּים֙ תְּמִימָ֣ה נְקֵבָ֔ה עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא׃הוא יסמוך את ידו על ראש קורבן החטאת וישחט אותו במקום שבו שוחטים את העולה.
וְסָמַךְ֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַֽחַטָּ֑את וְשָׁחַט֙ אֶת־הַ֣חַטָּ֔את בִּמְק֖וֹם הָעֹלָֽה׃הכוהן ייקח באצבעו מדמה וייתן ממנו על קרנות מזבח העולה. את כל הדם שנשאר ישפוך אל בסיס המזבח.
וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֤ן מִדָּמָהּ֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה וְאֶת־כָּל־דָּמָ֣הּ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃יש להסיר את כל החֵלֶב שלה כפי שמסירים את החֵלֶב מזבח השלמים. הכוהן יקטיר אותו על המזבח לריח ניחוח לה׳, יכפר על האדם, וייסלח לו.
וְאֶת־כָּל־חֶלְבָּ֣הּ יָסִ֗יר כַּאֲשֶׁ֨ר הוּסַ֣ר חֵלֶב֮ מֵעַ֣ל זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֒ וְהִקְטִ֤יר הַכֹּהֵן֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָ֑ה וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ (פ)אם הוא מביא כבש כקורבן החטאת שלו, עליו להביא נקבה שלמה ללא מום.
וְאִם־כֶּ֛בֶשׂ יָבִ֥יא קָרְבָּנ֖וֹ לְחַטָּ֑את נְקֵבָ֥ה תְמִימָ֖ה יְבִיאֶֽנָּה׃הוא יסמוך את ידו על ראש קורבן החטאת וישחט את הכבשה כקורבן חטאת במקום שבו שוחטים את העולה.
וְסָמַךְ֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַֽחַטָּ֑את וְשָׁחַ֤ט אֹתָהּ֙ לְחַטָּ֔את בִּמְק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִשְׁחַ֖ט אֶת־הָעֹלָֽה׃הכוהן ייקח באצבעו מדם החטאת וייתן ממנו על קרנות מזבח העולה. את כל הדם שנשאר ישפוך אל בסיס המזבח.
וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֤ם הַֽחַטָּאת֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה וְאֶת־כָּל־דָּמָ֣הּ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃יש להסיר את כל החֵלֶב שלה כפי שמסירים את חֵלֶב הכבש מזבח השלמים. הכוהן יקטיר את החלקים האלה על המזבח, על קורבנות האש לה׳. כך הכוהן יכפר עליו על החטא שחטא, וייסלח לו.
וְאֶת־כָּל־חֶלְבָּ֣ה יָסִ֗יר כַּאֲשֶׁ֨ר יוּסַ֥ר חֵֽלֶב־הַכֶּשֶׂב֮ מִזֶּ֣בַח הַשְּׁלָמִים֒ וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֤ן אֹתָם֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עַ֖ל אִשֵּׁ֣י יְהוָ֑ה וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן עַל־חַטָּאת֥וֹ אֲשֶׁר־חָטָ֖א וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–ב׳
הכלל: חטא שנעשה בשגגה
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֘ל לֵאמֹר֒ נֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תֶחֱטָ֤א בִשְׁגָגָה֙ מִכֹּל֙ מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְעָשָׂ֕ה מֵאַחַ֖ת מֵהֵֽנָּה׃
ג׳–י״ב
חטאת הכוהן המשיח
אִ֣ם הַכֹּהֵ֧ן הַמָּשִׁ֛יחַ יֶחֱטָ֖א לְאַשְׁמַ֣ת הָעָ֑ם וְהִקְרִ֡יב עַ֣ל חַטָּאתוֹ֩ אֲשֶׁ֨ר חָטָ֜א פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֥ר תָּמִ֛ים לַיהוָ֖ה לְחַטָּֽאת׃
וְהֵבִ֣יא אֶת־הַפָּ֗ר אֶל־פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְסָמַ֤ךְ אֶת־יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַפָּ֔ר וְשָׁחַ֥ט אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
וְלָקַ֛ח הַכֹּהֵ֥ן הַמָּשִׁ֖יחַ מִדַּ֣ם הַפָּ֑ר וְהֵבִ֥יא אֹת֖וֹ אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
וְטָבַ֧ל הַכֹּהֵ֛ן אֶת־אֶצְבָּע֖וֹ בַּדָּ֑ם וְהִזָּ֨ה מִן־הַדָּ֜ם שֶׁ֤בַע פְּעָמִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י פָּרֹ֥כֶת הַקֹּֽדֶשׁ׃
וְנָתַן֩ הַכֹּהֵ֨ן מִן־הַדָּ֜ם עַל־קַ֠רְנוֹת מִזְבַּ֨ח קְטֹ֤רֶת הַסַּמִּים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֣ת ׀ כָּל־דַּ֣ם הַפָּ֗ר יִשְׁפֹּךְ֙ אֶל־יְסוֹד֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
וְאֶת־כָּל־חֵ֛לֶב פַּ֥ר הַֽחַטָּ֖את יָרִ֣ים מִמֶּ֑נּוּ אֶת־הַחֵ֙לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה עַל־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כָּל־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל־הַקֶּֽרֶב׃
וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד עַל־הַכְּלָי֖וֹת יְסִירֶֽנָּה׃
כַּאֲשֶׁ֣ר יוּרַ֔ם מִשּׁ֖וֹר זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֑ים וְהִקְטִירָם֙ הַכֹּהֵ֔ן עַ֖ל מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃
וְאֶת־ע֤וֹר הַפָּר֙ וְאֶת־כָּל־בְּשָׂר֔וֹ עַל־רֹאשׁ֖וֹ וְעַל־כְּרָעָ֑יו וְקִרְבּ֖וֹ וּפִרְשֽׁוֹ׃
וְהוֹצִ֣יא אֶת־כָּל־הַ֠פָּר אֶל־מִח֨וּץ לַֽמַּחֲנֶ֜ה אֶל־מָק֤וֹם טָהוֹר֙ אֶל־שֶׁ֣פֶךְ הַדֶּ֔שֶׁן וְשָׂרַ֥ף אֹת֛וֹ עַל־עֵצִ֖ים בָּאֵ֑שׁ עַל־שֶׁ֥פֶךְ הַדֶּ֖שֶׁן יִשָּׂרֵֽף׃ (פ)
י״ג–כ״א
חטאת כל עדת ישראל
וְאִ֨ם כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ יִשְׁגּ֔וּ וְנֶעְלַ֣ם דָּבָ֔ר מֵעֵינֵ֖י הַקָּהָ֑ל וְ֠עָשׂוּ אַחַ֨ת מִכָּל־מִצְוֺ֧ת יְהוָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁמוּ׃
וְנֽוֹדְעָה֙ הַֽחַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר חָטְא֖וּ עָלֶ֑יהָ וְהִקְרִ֨יבוּ הַקָּהָ֜ל פַּ֤ר בֶּן־בָּקָר֙ לְחַטָּ֔את וְהֵבִ֣יאוּ אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
וְ֠סָמְכוּ זִקְנֵ֨י הָעֵדָ֧ה אֶת־יְדֵיהֶ֛ם עַל־רֹ֥אשׁ הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְשָׁחַ֥ט אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
וְהֵבִ֛יא הַכֹּהֵ֥ן הַמָּשִׁ֖יחַ מִדַּ֣ם הַפָּ֑ר אֶל־אֹ֖הֶל מוֹעֵֽד׃
וְטָבַ֧ל הַכֹּהֵ֛ן אֶצְבָּע֖וֹ מִן־הַדָּ֑ם וְהִזָּ֞ה שֶׁ֤בַע פְּעָמִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֵ֖ת פְּנֵ֥י הַפָּרֹֽכֶת׃
וּמִן־הַדָּ֞ם יִתֵּ֣ן ׀ עַל־קַרְנֹ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֣ת כָּל־הַדָּ֗ם יִשְׁפֹּךְ֙ אֶל־יְסוֹד֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
וְאֵ֥ת כָּל־חֶלְבּ֖וֹ יָרִ֣ים מִמֶּ֑נּוּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּֽחָה׃
וְעָשָׂ֣ה לַפָּ֔ר כַּאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לְפַ֣ר הַֽחַטָּ֔את כֵּ֖ן יַעֲשֶׂה־לּ֑וֹ וְכִפֶּ֧ר עֲלֵהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן וְנִסְלַ֥ח לָהֶֽם׃
וְהוֹצִ֣יא אֶת־הַפָּ֗ר אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְשָׂרַ֣ף אֹת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר שָׂרַ֔ף אֵ֖ת הַפָּ֣ר הָרִאשׁ֑וֹן חַטַּ֥את הַקָּהָ֖ל הֽוּא׃ (פ)
כ״ב–כ״ו
חטאת הנשיא
אֲשֶׁ֥ר נָשִׂ֖יא יֶֽחֱטָ֑א וְעָשָׂ֡ה אַחַ֣ת מִכָּל־מִצְוֺת֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהָ֜יו אֲשֶׁ֧ר לֹא־תֵעָשֶׂ֛ינָה בִּשְׁגָגָ֖ה וְאָשֵֽׁם׃
אֽוֹ־הוֹדַ֤ע אֵלָיו֙ חַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א בָּ֑הּ וְהֵבִ֧יא אֶת־קָרְבָּנ֛וֹ שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים זָכָ֥ר תָּמִֽים׃
וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשָׁחַ֣ט אֹת֔וֹ בִּמְק֛וֹם אֲשֶׁר־יִשְׁחַ֥ט אֶת־הָעֹלָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה חַטָּ֖את הֽוּא׃
וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֤ם הַֽחַטָּאת֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה וְאֶת־דָּמ֣וֹ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃
וְאֶת־כָּל־חֶלְבּוֹ֙ יַקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חָה כְּחֵ֖לֶב זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֑ים וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן מֵחַטָּאת֖וֹ וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ (פ)
כ״ז–ל״ה
חטאת אדם מעם הארץ
וְאִם־נֶ֧פֶשׁ אַחַ֛ת תֶּחֱטָ֥א בִשְׁגָגָ֖ה מֵעַ֣ם הָאָ֑רֶץ בַּ֠עֲשֹׂתָהּ אַחַ֨ת מִמִּצְוֺ֧ת יְהוָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁם׃
א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְהֵבִ֨יא קָרְבָּנ֜וֹ שְׂעִירַ֤ת עִזִּים֙ תְּמִימָ֣ה נְקֵבָ֔ה עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא׃
וְסָמַךְ֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַֽחַטָּ֑את וְשָׁחַט֙ אֶת־הַ֣חַטָּ֔את בִּמְק֖וֹם הָעֹלָֽה׃
וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֤ן מִדָּמָהּ֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה וְאֶת־כָּל־דָּמָ֣הּ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃
וְאֶת־כָּל־חֶלְבָּ֣הּ יָסִ֗יר כַּאֲשֶׁ֨ר הוּסַ֣ר חֵלֶב֮ מֵעַ֣ל זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֒ וְהִקְטִ֤יר הַכֹּהֵן֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָ֑ה וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ (פ)
וְאִם־כֶּ֛בֶשׂ יָבִ֥יא קָרְבָּנ֖וֹ לְחַטָּ֑את נְקֵבָ֥ה תְמִימָ֖ה יְבִיאֶֽנָּה׃
וְסָמַךְ֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַֽחַטָּ֑את וְשָׁחַ֤ט אֹתָהּ֙ לְחַטָּ֔את בִּמְק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִשְׁחַ֖ט אֶת־הָעֹלָֽה׃
וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֤ם הַֽחַטָּאת֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה וְאֶת־כָּל־דָּמָ֣הּ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃
וְאֶת־כָּל־חֶלְבָּ֣ה יָסִ֗יר כַּאֲשֶׁ֨ר יוּסַ֥ר חֵֽלֶב־הַכֶּשֶׂב֮ מִזֶּ֣בַח הַשְּׁלָמִים֒ וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֤ן אֹתָם֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עַ֖ל אִשֵּׁ֣י יְהוָ֑ה וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן עַל־חַטָּאת֥וֹ אֲשֶׁר־חָטָ֖א וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק עוסק בקורבן חטאת על מעשה שנעשה בשגגה בניגוד למצוות ה׳. סוג הקורבן ואופן הטיפול בדמו משתנים לפי זהות החוטא: הכוהן המשיח, כל עדת ישראל, נשיא או אדם יחיד מעם הארץ.
פסוקים ג׳–י״ב
הכוהן המשיח
אם הכוהן המשיח חוטא במקרה המתואר בפרק, הוא מביא פר בן בקר שלם לחטאת. חלק מן הדם מוכנס לאוהל מועד, מוזה שבע פעמים מול הפרוכת וניתן על קרנות מזבח הקטורת. שאר הדם נשפך בבסיס מזבח העולה, החלקים הפנימיים המיועדים לכך מוקטרים, ושאר הפר נשרף מחוץ למחנה במקום טהור.
פסוקים י״ג–כ״א
כל עדת ישראל
אם כל העדה שוגה ועושה מעשה אסור לאחר שדבר נעלם מעיני הקהל, וכאשר החטא מתברר, הקהל מביא פר לחטאת. זקני העדה סומכים עליו את ידיהם, והטיפול בדם ובפר דומה לזה של פר חטאת הכוהן המשיח. הכוהן מכפר על הקהל ונאמר שייסלח להם.
פסוקים כ״ב–כ״ו
נשיא שחטא בשגגה
כאשר נשיא חוטא בשגגה והחטא נודע לו, הוא מביא שעיר עיזים זכר שלם. הוא סומך את ידו עליו ושוחט אותו במקום העולה. הכוהן נותן מן הדם על קרנות מזבח העולה, שופך את השאר בבסיסו ומקטיר את החֵלֶב כפי שנעשה בזבח השלמים.
פסוקים כ״ז–ל״ה
אדם יחיד מעם הארץ
אדם מעם הארץ שחטא בשגגה יכול להביא שעירת עיזים נקבה או כבשה נקבה, שלמה ללא מום. הוא סומך את ידו על הקורבן ושוחט אותו במקום העולה. הכוהן מטפל בדם ומקטיר את החֵלֶב על המזבח, ולאחר הכפרה נאמר שייסלח לאדם.
הפרק קובע מסלולי כפרה שונים לחטא בשגגה לפי מעמד החוטא, אך בכל אחד מהם החטא צריך להיות מטופל בסדר הקורבן שנקבע עבורו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מן החטא אל מורא המקדש בדרשת התנחומא
״לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובאפונדתו ובאבק שברגלו״
תנחומא בובר פותח בציטוט תחילת הפרק, "וידבר ה׳ אל משה" ו"נפש כי תחטא", אך מיד עובר לדיון רחב במורא המקדש. הוא מביא את דברי חז״ל שאין להיכנס להר הבית במקל, באפונדה או באבק שעל הרגליים, מפני שאין לנהוג במקום בקלות ראש. הדיון הזה אינו פירוש ישיר לפרטי קורבן החטאת שבפרק. זו דרשה שמחברת את פסוקי ויקרא לנושא קדושת המקדש ולחובה לנהוג בו ביראה, ואף מרחיבה על חילול המקום בתקופות מאוחרות. לכן יש להבחין בין פשט ויקרא ד׳, העוסק בחטא בשגגה ובקורבנו, לבין הכיוון ההומילטי של המדרש. :contentReference[oaicite:0]{index=0}
תנחומא בובר, ויקרא ח׳:א׳ ↗הכוהן המשיח והציבור במדרש ההלכה
״"לאשמת העם" – הרי משיח כצבור״
הספרא דורש את הביטוי "לאשמת העם" ומשווה בדין מסוים בין הכוהן המשיח לבין הציבור. לפי מדרש ההלכה, כשם שהציבור אינו מביא את החטאת המיוחדת שלו אלא במצב של העלם דבר יחד עם שגגה במעשה, כך גם הכוהן המשיח אינו מביא את קורבנו המיוחד על כל שגגה רגילה. זהו פירוש הלכתי של חז״ל לביטוי הקצר שבפסוק ג׳. פשט הפסוק קובע שאם הכוהן המשיח חוטא במקרה המתואר, עליו להביא פר בן בקר לחטאת. הספרא מדייק מן ההשוואה לעם תנאים נוספים שמגדירים מתי בדיוק חל דין הקורבן הזה.
ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק ב א׳ ↗הפר עצמו נשאר חובת הקורבן
״"והביא" – אף לאחר יום הכפורים. "את הפר" – פר הוא מביא, ואינו מביא חלופין.״
הספרא מדייק מן המילים "והביא את הפר" שבפסוק ד׳ שני דינים. ראשית, הוא מלמד שהבאת הפר עדיין נדרשת גם לאחר יום הכיפורים. שנית, הביטוי "את הפר" מלמד לפי המדרש שהקורבן הנדרש הוא הפר עצמו שנקבע לדין הזה, ולא קורבן חלופי ממין אחר. אלה פרטי מדרש הלכה שאינם מפורשים בפשט הפסוק. בפשט נאמר שהכוהן המשיח מביא פר אל פתח אוהל מועד, סומך את ידו על ראשו ושוחט אותו לפני ה׳. הספרא מתמקד במילות הציווי ומרחיב מהן את היקף החובה ואת הדיוק בסוג הקורבן.
ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרשה ג א׳ ↗בעקבות המפרשים
החלקים הפנימיים בדיני חטאות נוספות
״לְהָבִיא שְֹעִירֵי עֲ"זָ לִכְלָיוֹת וְלַחֲלָבִים וּלְיוֹתֶרֶת״
רש״י מפרש את המילה "החטאת" בפסוק ח׳ כלשון שמאפשרת לחז״ל להרחיב את דין החלקים הפנימיים גם לשעירים של עבודה זרה. הכוונה היא לכליות, לחלבים וליותרת, אותם חלקים שהפרק מפרט ביחס לפר חטאת הכוהן המשיח. הפירוש אינו אומר ששעירי עבודה זרה הם חלק מן הסיפור הישיר של ויקרא ד׳. זהו לימוד הלכתי שמחיל את רשימת האיברים המוקרבים גם על קורבנות חטאת אחרים שנידונים במקומות נוספים. בפשט הפרק כאן, הפסוקים מפרטים את החֵלֶב, הכליות והיותרת של פר החטאת ואת הקטרתם על מזבח העולה.
רש״י על ויקרא 4:8:2 ↗איזה חֵלֶב מוקטר בחטאת הנשיא
״כְּאוֹתָן אֵמוּרִין הַמְפֹרָשִׁים בְּעֵז הָאָמוּר אֵצֶל שְׁלָמִים:״
בפסוק כ״ו נאמר שאת חֵלֶב קורבן הנשיא מקטירים "כחלב זבח השלמים". רש״י מסביר שההשוואה מפנה אל החלקים הפנימיים המפורטים בדין העז של קורבן השלמים. כלומר, אין צורך לחזור כאן על כל הרשימה, מפני שהפרק מפנה לסדר שכבר פורט קודם. הפירוש מסייע לזהות את משמעות הקיצור בפסוק. בפשט ברור שהחֵלֶב מוקרב באותה דרך שבה הוא מוקרב בזבח השלמים. רש״י מצביע על המקום המדויק שממנו יש ללמוד את הרשימה: תיאור העז בקורבן השלמים, שבו מפורטים החֵלֶב, הכליות והיותרת.
רש״י על ויקרא 4:26:1 ↗החטא צריך להתברר
״בידוע שלא יקריבו חטאת עד שידעו שחטאו״
הרמב״ן מתעכב על המילים "ונודעה החטאת" בדין הציבור. לדבריו, אין מקריבים את החטאת הזאת כל עוד מדובר רק בספק; נדרשת ידיעה שהחטא אכן נעשה. הוא מסביר שהפסוק מתאר את השלב שבו מתברר לקהל שחטא, ואז הם מביאים את הקורבן שנקבע להם. הרמב״ן מביא גם את דרשת חז״ל שלפיה אין די בידיעה שניתנה הוראה שגויה בלי לדעת מה בדיוק הייתה אותה הוראה. בכך הוא מבחין בין ידיעה ממשית של החטא לבין מצב של ספק. זהו פירוש והרחבה הלכתית על התנאי המפורש בפסוק שהחטאת "נודעה".
רמב״ן על ויקרא 4:14:1 ↗מי נכלל במונח מעם הארץ
״והם כל ישראל והכהנים ההדיוטים וכל הלוים:״
אבן עזרא מסביר את הביטוי "מעם הארץ" שבפסוק כ״ז ככינוי לקבוצה הרחבה של ישראל שאינה נכללת בקטגוריות המיוחדות שנידונו קודם. לדבריו, בכלל זה נמצאים כל ישראל, הכוהנים ההדיוטים והלוויים. הפירוש מחדד את מבנה הפרק. תחילה נידון הכוהן המשיח, אחר כך כל העדה, אחר כך הנשיא, ולבסוף אדם יחיד מעם הארץ. אבן עזרא מדגיש שהקטגוריה האחרונה אינה מצומצמת דווקא לשבט או מעמד מסוים, אלא כוללת גם כוהנים שאינם הכוהן המשיח וגם לוויים, לצד שאר ישראל.
אבן עזרא על ויקרא 4:27:1 ↗