46 פסוקים תנ״ך לכולם · נאמן למקור. בעברית שכולם מבינים. על הנוסח
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול ויקרא כו׳ · סיפור והסבר
♫
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
10 שנ׳ אחורה
10 שנ׳ קדימה
מהירות 0.85× 1× 1.15× 1.3×
הורדת ההקלטה
אם ההקלטה עדיין בהכנה, אפשר לרענן את העמוד בהמשך.
מעבר ליחידה א׳–ב׳ · עבודה זרה, שבת ויראת המקדש ג׳–י״ג · הברכה על שמירת החוקים והמצוות י״ד–י״ז · תחילת העונשים על הפרת הברית י״ח–כ״ו · החמרת העונשים על סירוב מתמשך כ״ז–ל״ט · חורבן, גלות ושממת הארץ מ׳–מ״ו · וידוי, זכירת הברית והסיום בסיני
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–ב׳ עבודה זרה, שבת ויראת המקדש
א אל תעשו לכם אלילים. אל תקימו לכם פסל או מצבה, ואל תציבו בארץ אבן משכית כדי להשתחוות עליה, כי אני ה׳ אלוהיכם.
לֹֽא־תַעֲשׂ֨וּ לָכֶ֜ם אֱלִילִ֗ם וּפֶ֤סֶל וּמַצֵּבָה֙ לֹֽא־תָקִ֣ימוּ לָכֶ֔ם וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ ב שמרו את שבתותיי ויראו את מקדשי. אני ה׳.
אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ (ס) ג׳–י״ג הברכה על שמירת החוקים והמצוות
ג אם תלכו לפי חוקותיי, תשמרו את מצוותיי ותעשו אותן:
אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם׃ ד אתן את גשמיכם בעיתם. הארץ תיתן את יבולה ועץ השדה ייתן את פריו.
וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ׃ ה עונת הדיש תימשך עד הבציר, והבציר יימשך עד עונת הזריעה. תאכלו את לחמכם לשובע ותשבו לבטח בארצכם.
וְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֙יִשׁ֙ אֶת־בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת־זָ֑רַע וַאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשֹׂ֔בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם׃ ו אתן שלום בארץ. תוכלו לשכב בלי שמישהו יחריד אתכם. אשבית מן הארץ חיה רעה, וחרב לא תעבור בארצכם.
וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם׃ ז תרדפו אחר אויביכם, והם ייפלו לפניכם בחרב.
וּרְדַפְתֶּ֖ם אֶת־אֹיְבֵיכֶ֑ם וְנָפְל֥וּ לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב׃ ח חמישה מכם ירדפו מאה, ומאה מכם ירדפו עשרת אלפים. אויביכם ייפלו לפניכם בחרב.
וְרָדְפ֨וּ מִכֶּ֤ם חֲמִשָּׁה֙ מֵאָ֔ה וּמֵאָ֥ה מִכֶּ֖ם רְבָבָ֣ה יִרְדֹּ֑פוּ וְנָפְל֧וּ אֹיְבֵיכֶ֛ם לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב׃ ט אפנה אליכם, אפרה אתכם וארבה אתכם, ואקיים את בריתי איתכם.
וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְהִפְרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם וְהִרְבֵּיתִ֖י אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִימֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶֽם׃ י תאכלו תבואה ישנה שהתיישנה, ואף תצטרכו לפנות מן הישן כדי לפנות מקום לחדש.
וַאֲכַלְתֶּ֥ם יָשָׁ֖ן נוֹשָׁ֑ן וְיָשָׁ֕ן מִפְּנֵ֥י חָדָ֖שׁ תּוֹצִֽיאוּ׃ יא אתן את משכני בתוככם, ולא אמאס בכם.
וְנָתַתִּ֥י מִשְׁכָּנִ֖י בְּתוֹכְכֶ֑ם וְלֹֽא־תִגְעַ֥ל נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם׃ יב אתהלך בתוככם, אהיה לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם.
וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃ יג אני ה׳ אלוהיכם, שהוצאתי אתכם מארץ מצרים כדי שלא תהיו עוד עבדים להם. שברתי את מוטות העול שעליכם והולכתי אתכם זקופים.
אֲנִ֞י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִֽהְיֹ֥ת לָהֶ֖ם עֲבָדִ֑ים וָאֶשְׁבֹּר֙ מֹטֹ֣ת עֻלְּכֶ֔ם וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת׃ (פ) י״ד–י״ז תחילת העונשים על הפרת הברית
יד אבל אם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה:
וְאִם־לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַמִּצְוֺ֖ת הָאֵֽלֶּה׃ טו אם תמאסו בחוקותיי, ואם תדחו את משפטיי ולא תעשו את כל מצוותיי, ובכך תפרו את בריתי:
וְאִם־בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ וְאִ֥ם אֶת־מִשְׁפָּטַ֖י תִּגְעַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם לְבִלְתִּ֤י עֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֔י לְהַפְרְכֶ֖ם אֶת־בְּרִיתִֽי׃ טז גם אני אעשה לכם זאת: אביא עליכם בהלה, שחפת וקדחת שמכלות את העיניים ומכאיבות לנפש. תזרעו את זרעכם לשווא, כי אויביכם יאכלו את היבול.
אַף־אֲנִ֞י אֶֽעֱשֶׂה־זֹּ֣את לָכֶ֗ם וְהִפְקַדְתִּ֨י עֲלֵיכֶ֤ם בֶּֽהָלָה֙ אֶת־הַשַּׁחֶ֣פֶת וְאֶת־הַקַּדַּ֔חַת מְכַלּ֥וֹת עֵינַ֖יִם וּמְדִיבֹ֣ת נָ֑פֶשׁ וּזְרַעְתֶּ֤ם לָרִיק֙ זַרְעֲכֶ֔ם וַאֲכָלֻ֖הוּ אֹיְבֵיכֶֽם׃ יז אפנה את פני נגדכם, ותובסו לפני אויביכם. שונאיכם ישלטו בכם, ותנוסו גם כשאיש אינו רודף אחריכם.
וְנָתַתִּ֤י פָנַי֙ בָּכֶ֔ם וְנִגַּפְתֶּ֖ם לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיכֶ֑ם וְרָד֤וּ בָכֶם֙ שֹֽׂנְאֵיכֶ֔ם וְנַסְתֶּ֖ם וְאֵין־רֹדֵ֥ף אֶתְכֶֽם׃ (ס) י״ח–כ״ו החמרת העונשים על סירוב מתמשך
יח ואם גם אחרי הדברים האלה לא תשמעו לי, אוסיף לייסר אתכם שבע על חטאותיכם.
וְאִ֨ם־עַד־אֵ֔לֶּה לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְיָסַפְתִּי֙ לְיַסְּרָ֣ה אֶתְכֶ֔ם שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶֽם׃ יט אשבור את גאוות עוזכם, ואעשה את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושת.
וְשָׁבַרְתִּ֖י אֶת־גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־שְׁמֵיכֶם֙ כַּבַּרְזֶ֔ל וְאֶֽת־אַרְצְכֶ֖ם כַּנְּחֻשָֽׁה׃ כ כוחכם יתבזבז לשווא. ארצכם לא תיתן את יבולה, ועצי הארץ לא יתנו את פריים.
וְתַ֥ם לָרִ֖יק כֹּחֲכֶ֑ם וְלֹֽא־תִתֵּ֤ן אַרְצְכֶם֙ אֶת־יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֣ץ הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִתֵּ֖ן פִּרְיֽוֹ׃ כא ואם תלכו איתי בקרי ולא תרצו לשמוע לי, אוסיף עליכם מכה שבע כחטאותיכם.
וְאִם־תֵּֽלְכ֤וּ עִמִּי֙ קֶ֔רִי וְלֹ֥א תֹאב֖וּ לִשְׁמֹ֣עַֽ לִ֑י וְיָסַפְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ מַכָּ֔ה שֶׁ֖בַע כְּחַטֹּאתֵיכֶֽם׃ כב אשלח בכם את חיות השדה. הן ישכלו אתכם, יכריתו את בהמתכם, ימעטו את מספרכם, ודרכיכם יהיו שוממות.
וְהִשְׁלַחְתִּ֨י בָכֶ֜ם אֶת־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְשִׁכְּלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְהִכְרִ֙יתָה֙ אֶת־בְּהֶמְתְּכֶ֔ם וְהִמְעִ֖יטָה אֶתְכֶ֑ם וְנָשַׁ֖מּוּ דַּרְכֵיכֶֽם׃ כג ואם גם בדברים האלה לא תקבלו ממני מוסר ותמשיכו ללכת איתי בקרי:
וְאִ֨ם־בְּאֵ֔לֶּה לֹ֥א תִוָּסְר֖וּ לִ֑י וַהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י קֶֽרִי׃ כד גם אני אלך איתכם בקרי, וגם אני אכה אתכם שבע על חטאותיכם.
וְהָלַכְתִּ֧י אַף־אֲנִ֛י עִמָּכֶ֖ם בְּקֶ֑רִי וְהִכֵּיתִ֤י אֶתְכֶם֙ גַּם־אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶֽם׃ כה אביא עליכם חרב שתנקום את נקמת הברית. תיאספו אל עריכם, אשלח דבר בתוככם, ותימסרו ביד האויב.
וְהֵבֵאתִ֨י עֲלֵיכֶ֜ם חֶ֗רֶב נֹקֶ֙מֶת֙ נְקַם־בְּרִ֔ית וְנֶאֱסַפְתֶּ֖ם אֶל־עָרֵיכֶ֑ם וְשִׁלַּ֤חְתִּי דֶ֙בֶר֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְנִתַּתֶּ֖ם בְּיַד־אוֹיֵֽב׃ כו כאשר אשבור לכם את מקור אספקת הלחם, עשר נשים יאפו את לחמכם בתנור אחד ויחזירו לכם את הלחם במשקל. תאכלו ולא תשבעו.
בְּשִׁבְרִ֣י לָכֶם֮ מַטֵּה־לֶחֶם֒ וְ֠אָפוּ עֶ֣שֶׂר נָשִׁ֤ים לַחְמְכֶם֙ בְּתַנּ֣וּר אֶחָ֔ד וְהֵשִׁ֥יבוּ לַחְמְכֶ֖ם בַּמִּשְׁקָ֑ל וַאֲכַלְתֶּ֖ם וְלֹ֥א תִשְׂבָּֽעוּ׃ (ס) כ״ז–ל״ט חורבן, גלות ושממת הארץ
כז ואם גם אחרי זאת לא תשמעו לי ותמשיכו ללכת איתי בקרי:
וְאִ֨ם־בְּזֹ֔את לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וַהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי׃ כח אלך איתכם בחמת קרי, וגם אני אייסר אתכם שבע על חטאותיכם.
וְהָלַכְתִּ֥י עִמָּכֶ֖ם בַּחֲמַת־קֶ֑רִי וְיִסַּרְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ אַף־אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶם׃ כט תאכלו את בשר בניכם ואת בשר בנותיכם.
וַאֲכַלְתֶּ֖ם בְּשַׂ֣ר בְּנֵיכֶ֑ם וּבְשַׂ֥ר בְּנֹתֵיכֶ֖ם תֹּאכֵֽלוּ׃ ל אשמיד את במותיכם ואכרית את חמניכם. את פגריכם אניח על פגרי גילוליכם, ואמאס בכם.
וְהִשְׁמַדְתִּ֞י אֶת־בָּמֹֽתֵיכֶ֗ם וְהִכְרַתִּי֙ אֶת־חַמָּ֣נֵיכֶ֔ם וְנָֽתַתִּי֙ אֶת־פִּגְרֵיכֶ֔ם עַל־פִּגְרֵ֖י גִּלּוּלֵיכֶ֑ם וְגָעֲלָ֥ה נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם׃ לא אהפוך את עריכם לחורבות ואשבית את מקדשיכם. לא אקבל את ריח הניחוח של קורבנותיכם.
וְנָתַתִּ֤י אֶת־עָֽרֵיכֶם֙ חָרְבָּ֔ה וַהֲשִׁמּוֹתִ֖י אֶת־מִקְדְּשֵׁיכֶ֑ם וְלֹ֣א אָרִ֔יחַ בְּרֵ֖יחַ נִיחֹֽחֲכֶֽם׃ לב אני אשמם את הארץ, וגם אויביכם שיישבו בה ישתוממו על שממתה.
וַהֲשִׁמֹּתִ֥י אֲנִ֖י אֶת־הָאָ֑רֶץ וְשָֽׁמְמ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ אֹֽיְבֵיכֶ֔ם הַיֹּשְׁבִ֖ים בָּֽהּ׃ לג אפזר אתכם בין העמים ואשלוף חרב אחריכם. ארצכם תהיה שממה ועריכם יהיו חורבות.
וְאֶתְכֶם֙ אֱזָרֶ֣ה בַגּוֹיִ֔ם וַהֲרִיקֹתִ֥י אַחֲרֵיכֶ֖ם חָ֑רֶב וְהָיְתָ֤ה אַרְצְכֶם֙ שְׁמָמָ֔ה וְעָרֵיכֶ֖ם יִהְי֥וּ חָרְבָּֽה׃ לד אז הארץ תשלים את שבתותיה בכל ימי שממתה, בזמן שאתם תהיו בארץ אויביכם. אז הארץ תשבות ותשלים את שבתותיה.
אָז֩ תִּרְצֶ֨ה הָאָ֜רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ כֹּ֚ל יְמֵ֣י הֳשַׁמָּ֔ה וְאַתֶּ֖ם בְּאֶ֣רֶץ אֹיְבֵיכֶ֑ם אָ֚ז תִּשְׁבַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְהִרְצָ֖ת אֶת־שַׁבְּתֹתֶֽיהָ׃ לה בכל ימי שממתה היא תשבות במקום השבתות שלא שבתה בזמן שישבתם עליה.
כָּל־יְמֵ֥י הָשַּׁמָּ֖ה תִּשְׁבֹּ֑ת אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־שָׁבְתָ֛ה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶ֖ם בְּשִׁבְתְּכֶ֥ם עָלֶֽיהָ׃ לו בלב הנשארים מכם בארצות אויביהם אביא פחד. אפילו קול של עלה נידף ירדוף אותם. הם ינוסו כאילו הם בורחים מחרב, וייפלו גם כשאין מי שרודף אחריהם.
וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֔ם וְהֵבֵ֤אתִי מֹ֙רֶךְ֙ בִּלְבָבָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיהֶ֑ם וְרָדַ֣ף אֹתָ֗ם ק֚וֹל עָלֶ֣ה נִדָּ֔ף וְנָס֧וּ מְנֻֽסַת־חֶ֛רֶב וְנָפְל֖וּ וְאֵ֥ין רֹדֵֽף׃ לז איש ייכשל באחיו כאילו הם נמלטים מפני חרב, אף שאין רודף, ולא תהיה לכם תקומה מול אויביכם.
וְכָשְׁל֧וּ אִישׁ־בְּאָחִ֛יו כְּמִפְּנֵי־חֶ֖רֶב וְרֹדֵ֣ף אָ֑יִן וְלֹא־תִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ תְּקוּמָ֔ה לִפְנֵ֖י אֹֽיְבֵיכֶֽם׃ לח תאבדו בין העמים, וארץ אויביכם תאכל אתכם.
וַאֲבַדְתֶּ֖ם בַּגּוֹיִ֑ם וְאָכְלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֶ֖רֶץ אֹיְבֵיכֶֽם׃ לט הנשארים מכם יימקו בעוונם בארצות אויביהם, וגם בעוונות אבותיהם שאיתם יימקו.
וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֗ם יִמַּ֙קּוּ֙ בַּֽעֲוֺנָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיכֶ֑ם וְאַ֛ף בַּעֲוֺנֹ֥ת אֲבֹתָ֖ם אִתָּ֥ם יִמָּֽקּוּ׃ מ׳–מ״ו וידוי, זכירת הברית והסיום בסיני
מ הם יתוודו על עוונם ועל עוון אבותיהם, על המעילה שמעלו בי וגם על כך שהלכו איתי בקרי.
וְהִתְוַדּ֤וּ אֶת־עֲוֺנָם֙ וְאֶת־עֲוֺ֣ן אֲבֹתָ֔ם בְּמַעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲלוּ־בִ֑י וְאַ֕ף אֲשֶׁר־הָֽלְכ֥וּ עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי׃ מא גם אני אלך איתם בקרי ואביא אותם לארץ אויביהם. אז, אם ייכנע לבבם הערל, הם ירצו את עוונם.
אַף־אֲנִ֗י אֵלֵ֤ךְ עִמָּם֙ בְּקֶ֔רִי וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם בְּאֶ֖רֶץ אֹיְבֵיהֶ֑ם אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז יִרְצ֥וּ אֶת־עֲוֺנָֽם׃ מב אזכור את בריתי עם יעקב, וגם את בריתי עם יצחק, וגם את בריתי עם אברהם אזכור, ואזכור גם את הארץ.
וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר׃ מג הארץ תיעזב מהם ותשלים את שבתותיה בזמן שהיא שוממה בלעדיהם. הם ישאו את עוונם, מפני שמאסו במשפטיי ודחו את חוקותיי.
וְהָאָרֶץ֩ תֵּעָזֵ֨ב מֵהֶ֜ם וְתִ֣רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ בָּהְשַׁמָּה֙ מֵהֶ֔ם וְהֵ֖ם יִרְצ֣וּ אֶת־עֲוֺנָ֑ם יַ֣עַן וּבְיַ֔עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֖י גָּעֲלָ֥ה נַפְשָֽׁם׃ מד אבל גם כשהם יהיו בארץ אויביהם, לא אמאס בהם ולא אדחה אותם עד שאכלה אותם ואפר את בריתי איתם, כי אני ה׳ אלוהיהם.
וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ מה אזכור למענם את הברית עם הראשונים, שאותם הוצאתי מארץ מצרים לעיני העמים כדי להיות להם לאלוהים. אני ה׳.
וְזָכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִהְיֹ֥ת לָהֶ֛ם לֵאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ מו אלה החוקים, המשפטים והתורות שה׳ נתן בינו ובין בני ישראל בהר סיני, באמצעות משה.
אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֮ וְהַתּוֹרֹת֒ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן יְהוָ֔ה בֵּינ֕וֹ וּבֵ֖ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֥ר סִינַ֖י בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ (פ) Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–ב׳ עבודה זרה, שבת ויראת המקדש
א לֹֽא־תַעֲשׂ֨וּ לָכֶ֜ם אֱלִילִ֗ם וּפֶ֤סֶל וּמַצֵּבָה֙ לֹֽא־תָקִ֣ימוּ לָכֶ֔ם וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
ב אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ (ס)
ג׳–י״ג הברכה על שמירת החוקים והמצוות
ג אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם׃
ד וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ׃
ה וְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֙יִשׁ֙ אֶת־בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת־זָ֑רַע וַאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשֹׂ֔בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם׃
ו וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם׃
ז וּרְדַפְתֶּ֖ם אֶת־אֹיְבֵיכֶ֑ם וְנָפְל֥וּ לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב׃
ח וְרָדְפ֨וּ מִכֶּ֤ם חֲמִשָּׁה֙ מֵאָ֔ה וּמֵאָ֥ה מִכֶּ֖ם רְבָבָ֣ה יִרְדֹּ֑פוּ וְנָפְל֧וּ אֹיְבֵיכֶ֛ם לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב׃
ט וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְהִפְרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם וְהִרְבֵּיתִ֖י אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִימֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶֽם׃
י וַאֲכַלְתֶּ֥ם יָשָׁ֖ן נוֹשָׁ֑ן וְיָשָׁ֕ן מִפְּנֵ֥י חָדָ֖שׁ תּוֹצִֽיאוּ׃
יא וְנָתַתִּ֥י מִשְׁכָּנִ֖י בְּתוֹכְכֶ֑ם וְלֹֽא־תִגְעַ֥ל נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם׃
יב וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃
יג אֲנִ֞י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִֽהְיֹ֥ת לָהֶ֖ם עֲבָדִ֑ים וָאֶשְׁבֹּר֙ מֹטֹ֣ת עֻלְּכֶ֔ם וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת׃ (פ)
י״ד–י״ז תחילת העונשים על הפרת הברית
יד וְאִם־לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַמִּצְוֺ֖ת הָאֵֽלֶּה׃
טו וְאִם־בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ וְאִ֥ם אֶת־מִשְׁפָּטַ֖י תִּגְעַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם לְבִלְתִּ֤י עֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֔י לְהַפְרְכֶ֖ם אֶת־בְּרִיתִֽי׃
טז אַף־אֲנִ֞י אֶֽעֱשֶׂה־זֹּ֣את לָכֶ֗ם וְהִפְקַדְתִּ֨י עֲלֵיכֶ֤ם בֶּֽהָלָה֙ אֶת־הַשַּׁחֶ֣פֶת וְאֶת־הַקַּדַּ֔חַת מְכַלּ֥וֹת עֵינַ֖יִם וּמְדִיבֹ֣ת נָ֑פֶשׁ וּזְרַעְתֶּ֤ם לָרִיק֙ זַרְעֲכֶ֔ם וַאֲכָלֻ֖הוּ אֹיְבֵיכֶֽם׃
יז וְנָתַתִּ֤י פָנַי֙ בָּכֶ֔ם וְנִגַּפְתֶּ֖ם לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיכֶ֑ם וְרָד֤וּ בָכֶם֙ שֹֽׂנְאֵיכֶ֔ם וְנַסְתֶּ֖ם וְאֵין־רֹדֵ֥ף אֶתְכֶֽם׃ (ס)
י״ח–כ״ו החמרת העונשים על סירוב מתמשך
יח וְאִ֨ם־עַד־אֵ֔לֶּה לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְיָסַפְתִּי֙ לְיַסְּרָ֣ה אֶתְכֶ֔ם שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶֽם׃
יט וְשָׁבַרְתִּ֖י אֶת־גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־שְׁמֵיכֶם֙ כַּבַּרְזֶ֔ל וְאֶֽת־אַרְצְכֶ֖ם כַּנְּחֻשָֽׁה׃
כ וְתַ֥ם לָרִ֖יק כֹּחֲכֶ֑ם וְלֹֽא־תִתֵּ֤ן אַרְצְכֶם֙ אֶת־יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֣ץ הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִתֵּ֖ן פִּרְיֽוֹ׃
כא וְאִם־תֵּֽלְכ֤וּ עִמִּי֙ קֶ֔רִי וְלֹ֥א תֹאב֖וּ לִשְׁמֹ֣עַֽ לִ֑י וְיָסַפְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ מַכָּ֔ה שֶׁ֖בַע כְּחַטֹּאתֵיכֶֽם׃
כב וְהִשְׁלַחְתִּ֨י בָכֶ֜ם אֶת־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְשִׁכְּלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְהִכְרִ֙יתָה֙ אֶת־בְּהֶמְתְּכֶ֔ם וְהִמְעִ֖יטָה אֶתְכֶ֑ם וְנָשַׁ֖מּוּ דַּרְכֵיכֶֽם׃
כג וְאִ֨ם־בְּאֵ֔לֶּה לֹ֥א תִוָּסְר֖וּ לִ֑י וַהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י קֶֽרִי׃
כד וְהָלַכְתִּ֧י אַף־אֲנִ֛י עִמָּכֶ֖ם בְּקֶ֑רִי וְהִכֵּיתִ֤י אֶתְכֶם֙ גַּם־אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶֽם׃
כה וְהֵבֵאתִ֨י עֲלֵיכֶ֜ם חֶ֗רֶב נֹקֶ֙מֶת֙ נְקַם־בְּרִ֔ית וְנֶאֱסַפְתֶּ֖ם אֶל־עָרֵיכֶ֑ם וְשִׁלַּ֤חְתִּי דֶ֙בֶר֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְנִתַּתֶּ֖ם בְּיַד־אוֹיֵֽב׃
כו בְּשִׁבְרִ֣י לָכֶם֮ מַטֵּה־לֶחֶם֒ וְ֠אָפוּ עֶ֣שֶׂר נָשִׁ֤ים לַחְמְכֶם֙ בְּתַנּ֣וּר אֶחָ֔ד וְהֵשִׁ֥יבוּ לַחְמְכֶ֖ם בַּמִּשְׁקָ֑ל וַאֲכַלְתֶּ֖ם וְלֹ֥א תִשְׂבָּֽעוּ׃ (ס)
כ״ז–ל״ט חורבן, גלות ושממת הארץ
כז וְאִ֨ם־בְּזֹ֔את לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וַהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי׃
כח וְהָלַכְתִּ֥י עִמָּכֶ֖ם בַּחֲמַת־קֶ֑רִי וְיִסַּרְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ אַף־אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶם׃
כט וַאֲכַלְתֶּ֖ם בְּשַׂ֣ר בְּנֵיכֶ֑ם וּבְשַׂ֥ר בְּנֹתֵיכֶ֖ם תֹּאכֵֽלוּ׃
ל וְהִשְׁמַדְתִּ֞י אֶת־בָּמֹֽתֵיכֶ֗ם וְהִכְרַתִּי֙ אֶת־חַמָּ֣נֵיכֶ֔ם וְנָֽתַתִּי֙ אֶת־פִּגְרֵיכֶ֔ם עַל־פִּגְרֵ֖י גִּלּוּלֵיכֶ֑ם וְגָעֲלָ֥ה נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם׃
לא וְנָתַתִּ֤י אֶת־עָֽרֵיכֶם֙ חָרְבָּ֔ה וַהֲשִׁמּוֹתִ֖י אֶת־מִקְדְּשֵׁיכֶ֑ם וְלֹ֣א אָרִ֔יחַ בְּרֵ֖יחַ נִיחֹֽחֲכֶֽם׃
לב וַהֲשִׁמֹּתִ֥י אֲנִ֖י אֶת־הָאָ֑רֶץ וְשָֽׁמְמ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ אֹֽיְבֵיכֶ֔ם הַיֹּשְׁבִ֖ים בָּֽהּ׃
לג וְאֶתְכֶם֙ אֱזָרֶ֣ה בַגּוֹיִ֔ם וַהֲרִיקֹתִ֥י אַחֲרֵיכֶ֖ם חָ֑רֶב וְהָיְתָ֤ה אַרְצְכֶם֙ שְׁמָמָ֔ה וְעָרֵיכֶ֖ם יִהְי֥וּ חָרְבָּֽה׃
לד אָז֩ תִּרְצֶ֨ה הָאָ֜רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ כֹּ֚ל יְמֵ֣י הֳשַׁמָּ֔ה וְאַתֶּ֖ם בְּאֶ֣רֶץ אֹיְבֵיכֶ֑ם אָ֚ז תִּשְׁבַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְהִרְצָ֖ת אֶת־שַׁבְּתֹתֶֽיהָ׃
לה כָּל־יְמֵ֥י הָשַּׁמָּ֖ה תִּשְׁבֹּ֑ת אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־שָׁבְתָ֛ה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶ֖ם בְּשִׁבְתְּכֶ֥ם עָלֶֽיהָ׃
לו וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֔ם וְהֵבֵ֤אתִי מֹ֙רֶךְ֙ בִּלְבָבָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיהֶ֑ם וְרָדַ֣ף אֹתָ֗ם ק֚וֹל עָלֶ֣ה נִדָּ֔ף וְנָס֧וּ מְנֻֽסַת־חֶ֛רֶב וְנָפְל֖וּ וְאֵ֥ין רֹדֵֽף׃
לז וְכָשְׁל֧וּ אִישׁ־בְּאָחִ֛יו כְּמִפְּנֵי־חֶ֖רֶב וְרֹדֵ֣ף אָ֑יִן וְלֹא־תִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ תְּקוּמָ֔ה לִפְנֵ֖י אֹֽיְבֵיכֶֽם׃
לח וַאֲבַדְתֶּ֖ם בַּגּוֹיִ֑ם וְאָכְלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֶ֖רֶץ אֹיְבֵיכֶֽם׃
לט וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֗ם יִמַּ֙קּוּ֙ בַּֽעֲוֺנָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיכֶ֑ם וְאַ֛ף בַּעֲוֺנֹ֥ת אֲבֹתָ֖ם אִתָּ֥ם יִמָּֽקּוּ׃
מ׳–מ״ו וידוי, זכירת הברית והסיום בסיני
מ וְהִתְוַדּ֤וּ אֶת־עֲוֺנָם֙ וְאֶת־עֲוֺ֣ן אֲבֹתָ֔ם בְּמַעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲלוּ־בִ֑י וְאַ֕ף אֲשֶׁר־הָֽלְכ֥וּ עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי׃
מא אַף־אֲנִ֗י אֵלֵ֤ךְ עִמָּם֙ בְּקֶ֔רִי וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם בְּאֶ֖רֶץ אֹיְבֵיהֶ֑ם אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז יִרְצ֥וּ אֶת־עֲוֺנָֽם׃
מב וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר׃
מג וְהָאָרֶץ֩ תֵּעָזֵ֨ב מֵהֶ֜ם וְתִ֣רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ בָּהְשַׁמָּה֙ מֵהֶ֔ם וְהֵ֖ם יִרְצ֣וּ אֶת־עֲוֺנָ֑ם יַ֣עַן וּבְיַ֔עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֖י גָּעֲלָ֥ה נַפְשָֽׁם׃
מד וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃
מה וְזָכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִהְיֹ֥ת לָהֶ֛ם לֵאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
מו אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֮ וְהַתּוֹרֹת֒ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן יְהוָ֔ה בֵּינ֕וֹ וּבֵ֖ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֥ר סִינַ֖י בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה הפרק מציג את הברית בשני כיוונים. הוא פותח באיסור עבודה זרה ובשמירת שבת והמקדש, ממשיך בברכות הקשורות לשמירת המצוות, ולאחר מכן מפרט סדר הולך ומחמיר של עונשים על סירוב מתמשך לשמוע לה׳.
א פסוקים א׳–ב׳ עבודה זרה, שבת והמקדש ישראל מצווים שלא לעשות אלילים, פסל או מצבה לצורך פולחן ולא להציב אבן משכית להשתחוות עליה. לצד זה הם מצווים לשמור את שבתות ה׳ ולירא את מקדשו.
ב פסוקים ג׳–י״ג ברכה על שמירת המצוות אם ישראל ילכו בחוקי ה׳ וישמרו את מצוותיו, הגשמים יבואו בעיתם, הארץ והעצים יתנו יבול, יהיה שפע מזון ושלום בארץ. האויבים ייפלו, העם ירבה, הברית תתקיים וה׳ ישים את משכנו בתוכם ויהיה להם לאלוהים.
ג פסוקים י״ד–י״ז השלב הראשון של העונש אם ישראל לא ישמעו, ימאסו בחוקים ויפרו את הברית, יבואו בהלה, מחלה, אובדן היבול ותבוסה לפני אויבים. השונאים ישלטו בהם, והפחד יגרום להם לברוח גם בלי רודף.
ד פסוקים י״ח–כ״ו העונשים מחמירים אם גם לאחר מכן לא ישמעו, העונשים מתגברים: השמים והארץ לא יתנו את יבולם, חיות השדה יפגעו באדם ובבהמה, חרב ודבר יבואו, והמזון יהיה מועט עד כדי כך שאנשים יאכלו ולא ישבעו.
ה פסוקים כ״ז–ל״ה חורבן וגלות המשך הסירוב מביא לתיאורים קשים עוד יותר: רעב קיצוני, השמדת אתרי פולחן, חורבן ערים ומקדשים, שממת הארץ ופיזור בין העמים. בזמן הגלות הארץ תשבות ותשלים את שבתותיה שלא נשמרו.
ו פסוקים ל״ו–ל״ט פחד בארץ האויבים הנשארים בגלות מתוארים כחיים בפחד עמוק. אפילו קול של עלה נידף גורם להם לנוס, הם נכשלים זה בזה ואין להם תקומה לפני אויביהם. חלקם אובדים בין העמים, והנשארים נושאים את עוונם ואת עוון אבותיהם.
ז פסוקים מ׳–מ״ה וידוי וזכירת הברית לאחר הווידוי על עוונם ועל עוון אבותיהם, ועל ההליכה בקרי, מתואר לב שנכנע ונשיאת העוון. ה׳ מודיע שיזכור את ברית יעקב, יצחק ואברהם ואת הארץ, וגם בגלות לא ימאס בישראל עד כדי כליה ולא יפר את בריתו איתם.
ח פסוקים מ״ו סיום הברית בסיני הפרק מסתיים בקביעה שכל החוקים, המשפטים והתורות האלה ניתנו בין ה׳ ובין בני ישראל בהר סיני באמצעות משה.
הפרק מציג ברכה, עונש, גלות וזכירת ברית כחלק מאותה מסגרת: שמירת המצוות קשורה לשפע ולביטחון, הפרת הברית מביאה לעונשים הולכים ומחמירים, אך גם בארץ האויבים הברית עצמה אינה מתבטלת.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל חז״ל פסוקים א
המכילתא מרחיבה את איסורי הדמות והפולחן ״לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ שֶׁלָּאֶבֶן? תִּלְמֹד לוֹמַר: "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית"״ המכילתא דנה באיסורי עשיית דמויות וחפצים לפולחן ומצרפת פסוקים ממקומות שונים בתורה. בתוך הרצף הזה היא מצטטת את האיסור על "אבן משכית" שבפתיחת הפרק, כדי להרחיב את הדיון גם לחפץ עשוי אבן. :contentReference[oaicite:0]{index=0}
זהו מדרש הלכה רחב, ולא פירוש שמוגבל לפסוק א׳ בלבד. בפשט הפרק נאסרים אלילים, פסל, מצבה ואבן משכית המוצבת לצורך השתחוויה. המכילתא מחברת את האיסור הזה למערכת גדולה יותר של איסורים על יצירת דמויות ואובייקטים פולחניים.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ ו׳:ט״ו ↗ חז״ל פסוקים ב
חז״ל משווים בין שמירת שבת ליראת המקדש ״כשם ששמירת שבת לעולם, כך מוראת מקדש לעולם״ תנחומא בובר מצטט את פסוק ב׳ ושואל מדוע שמירת השבת ויראת המקדש הוצמדו זו לזו. המדרש מביא מסורת שלפיה כשם שחובת שמירת השבת עומדת תמיד, כך גם חובת מורא המקדש נשארת בעינה, ואף מזכיר התנהגות מכובדת בהר הבית.
אלה פרטים מדרשיים והלכתיים מעבר לפשט. הפסוק עצמו מצווה בקצרה לשמור את שבתות ה׳ ולירא את מקדשו. הוא אינו מפרט כאן כיצד מתבטאת יראת המקדש או אילו כללי התנהגות חלים בהר הבית.
תנחומא בובר, ויקרא ח׳:א׳ ↗ חז״ל פסוקים ג
התנחומא קורא את "אם בחוקותי תלכו" כחלק משמירת התורה ״אדם הראשון אילו שמר את התורה ואת המצות נתתי לו לא מת״ תנחומא בובר פותח במילים "אם בחוקותי תלכו" ומפתח מהן דרשה רחבה על חיי אדם, שמירת חוקי ה׳ וקיום התורה. הוא משלב פסוקים מאיוב, תהילים, מלכים ובראשית וטוען ששמירת חוקי התורה קשורה לברכה ולחיים.
הדרשה מרחיבה הרבה מעבר למה שנאמר בפסוק ג׳ עצמו. בפשט הפרק, התנאי פשוט ומפורש: אם ישראל ילכו בחוקי ה׳, ישמרו את מצוותיו ויעשו אותן, יבואו הברכות המפורטות בהמשך. הסיפורים על אדם הראשון ושלמה הם רובד מדרשי נוסף.
תנחומא בובר, בחוקתי א׳:א׳ ↗ בעקבות המפרשים מפרשים פסוקים יא
רש״י מזהה את המשכן שבברכה עם בית המקדש ״ונתתי משכני. זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ״ רש״י מפרש את המילים "ונתתי משכני בתוככם" כמתייחסות לבית המקדש. זהו פירוש ממוקד שנותן לביטוי "משכני" זיהוי מסוים ומוחשי.
בפשט פסוק י״א נאמר שה׳ ישים את משכנו בתוך ישראל ולא ימאס בהם, ופסוק י״ב ממשיך בתיאור נוכחותו בתוכם והיחס של אלוהים ועם. הזיהוי המדויק של "משכני" עם בית המקדש הוא דברי רש״י, ולכן הוא נשאר מיוחס אליו ולא מוכנס לתרגום כאילו זו האפשרות היחידה.
רש״י על ויקרא 26:11:1 ↗ מפרשים פסוקים לד
רש״י מסביר את ריצוי שבתות הארץ ״תְּפַיֵּס אֶת כַּעַס הַמָּקוֹם שֶׁכָּעַס עַל שְׁמִטּוֹתֶיהָ״ רש״י מפרש את המילים "אז תרצה הארץ את שבתותיה" בכך ששביתת הארץ בזמן השממה מפייסת את הכעס שנגרם בגלל שבתות הארץ שלא נשמרו. הוא קושר אפוא ישירות בין השממה לבין השמיטות שנזנחו.
הקשר הזה נמצא כבר בפשט הפסוקים ל״ד–ל״ה, שאומרים שהארץ תשבות בזמן הגלות את מה שלא שבתה כאשר ישראל ישבו עליה. רש״י מסביר את הפועל "תרצה" בלשון של פיוס, ובכך נותן ניסוח פרשני לאופן שבו העונש והשלמת השבתות קשורים זה בזה.
רש״י על ויקרא 26:34:1 ↗ מפרשים פסוקים טז
הרמב״ן רואה בפרשה ברית הנאמרת מפי ה׳ ״הכלל כי הקב"ה כורת הברית הזאת״ הרמב״ן מדגיש שהדיבור בפרק מנוסח שוב ושוב בגוף ראשון של ה׳: "אעשה", "הכיתי", "יסרתי" ו"השימותי". מכאן הוא מפתח תפיסה של כל יחידת הברכה והקללה כברית שה׳ עצמו כורת עם ישראל.
בהמשך פירושו הארוך הרמב״ן גם קושר את התיאורים בפרק לאירועים היסטוריים מסוימים ולגלות הראשונה. החיבור ההיסטורי הזה הוא פרשנותו ואינו כתוב במפורש בפרק. בפשט הטקסט עצמו אפשר לומר רק שה׳ מציג את הברכות, העונשים וזכירת הברית בלשון גוף ראשון.
רמב״ן על ויקרא 26:16:1 ↗ מפרשים פסוקים לז
אבן עזרא מעיר על צורת המילה "תקומה" ״תקומה. מבנין כבד נוסף מנחי עי״ן וי״ו״ אבן עזרא נותן כאן הערה דקדוקית קצרה על המילה "תקומה" שבפסוק ל״ז. הוא מסביר את המבנה הלשוני שלה ומשווה אותו למילה "תרומה".
הפירוש אינו משנה את משמעות המשפט. בפשט הפסוק נאמר שבני ישראל ייכשלו זה בזה כאילו הם בורחים מפני חרב, אף שאין רודף, ולא תהיה להם תקומה לפני אויביהם. הערת אבן עזרא עוסקת בצורה הדקדוקית של המילה בלבד ולא מוסיפה פרט חדש על האירוע המתואר.
אבן עזרא על ויקרא 26:37:2 ↗ נאמנות שמאפשרת בדיקה
על הנוסח ועל העריכה נוסח המקרא בפרק זה מבוסס על Tanach with Ta'amei Hamikra. נשמרים האותיות, הניקוד, הטעמים וסדר הפסוקים של המהדורה שנבחרה. סימני פרשה מוצגים בנפרד מן הפסוק.
הנוסח העכשווי הוא עיבוד מסייע להבנה. ההערות מציינות ביטויים שנשמרו והכרעות ניסוח. התקציר, ההסברים וכותרות היחידות הם תוספות עריכה.
מהדורת העיון הראשונה נוסחה בסיוע בינה מלאכותית. היא פתוחה להגהה ולתיקון ואינה נושאת הסכמה רבנית. נוסח המקרא הוא נקודת הייחוס לבחינת כל שינוי.
למהדורת המקור ↗ גרסת פרק 112 · מקור שנקלט בתאריך 2026-09-24
נוסח המקרא