ה׳ דיבר אל משה ואמר לו:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ויקרא · פרק כג׳
שבת ומועדי ה׳ לאורך השנה
הפרק מסדר את זמני הקודש: השבת, פסח וחג המצות, עומר ראשית הקציר וספירת חמישים הימים, יום התרועה, יום הכיפורים וחג הסוכות, עם זמניהם, קורבנותיהם והמצוות המיוחדות לכל מועד.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ויקרא כג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
השבת ופתיחת סדר המועדים
דבר אל בני ישראל ואמור להם: אלה מועדי ה׳ שאתם תקראו להם מקראי קודש; אלה הם המועדים שלי.
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם מוֹעֲדֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מוֹעֲדָֽי׃במשך שישה ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי תהיה שבת שבתון ומקרא קודש. אל תעשו בו שום מלאכה; זו שבת לה׳ בכל מקומות מגוריכם.
שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ שַׁבָּ֥ת הִוא֙ לַֽיהוָ֔ה בְּכֹ֖ל מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם׃ (פ)אלה מועדי ה׳, מקראי הקודש, שאתם תקראו אותם בזמנם.
אֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י יְהוָ֔ה מִקְרָאֵ֖י קֹ֑דֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם בְּמוֹעֲדָֽם׃פסח וחג המצות
בחודש הראשון, ביום הארבעה עשר בחודש, בין הערביים, יהיה פסח לה׳.
בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֖דֶשׁ בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם פֶּ֖סַח לַיהוָֽה׃ביום החמישה עשר באותו חודש יהיה חג המצות לה׳. במשך שבעה ימים תאכלו מצות.
וּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֔ה חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת לַיהוָ֑ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַצּ֥וֹת תֹּאכֵֽלוּ׃ביום הראשון יהיה לכם מקרא קודש, ולא תעשו בו שום מלאכת עבודה.
בַּיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃במשך שבעה ימים תקריבו קורבן אש לה׳. ביום השביעי יהיה מקרא קודש, ולא תעשו בו שום מלאכת עבודה.
וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֛ה לַיהוָ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הַשְּׁבִיעִי֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ (פ)עומר ראשית הקציר וספירת חמישים הימים
ה׳ דיבר אל משה ואמר לו:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דבר אל בני ישראל ואמור להם: כשתבואו אל הארץ שאני נותן לכם ותקצרו את יבולה, הביאו אל הכוהן את עומר ראשית הקציר שלכם.
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ נֹתֵ֣ן לָכֶ֔ם וּקְצַרְתֶּ֖ם אֶת־קְצִירָ֑הּ וַהֲבֵאתֶ֥ם אֶת־עֹ֛מֶר רֵאשִׁ֥ית קְצִירְכֶ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן׃הכוהן יניף את העומר לפני ה׳ כדי שיתקבל לרצון עבורכם. ממחרת השבת יניף אותו הכוהן.
וְהֵנִ֧יף אֶת־הָעֹ֛מֶר לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לִֽרְצֹנְכֶ֑ם מִֽמָּחֳרַת֙ הַשַּׁבָּ֔ת יְנִיפֶ֖נּוּ הַכֹּהֵֽן׃על המילים
הביטוי "ממחרת השבת" נשמר כאן כלשון הפסוק.
ביום שבו תניפו את העומר תקריבו כבש תמים בן שנה לעולה לה׳.
וַעֲשִׂיתֶ֕ם בְּי֥וֹם הֲנִֽיפְכֶ֖ם אֶת־הָעֹ֑מֶר כֶּ֣בֶשׂ תָּמִ֧ים בֶּן־שְׁנָת֛וֹ לְעֹלָ֖ה לַיהוָֽה׃המנחה שלו תהיה שני עשרונים של סולת בלולה בשמן, קורבן אש לה׳ לריח ניחוח, והנסך יהיה יין בשיעור רבע ההין.
וּמִנְחָתוֹ֩ שְׁנֵ֨י עֶשְׂרֹנִ֜ים סֹ֣לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֛מֶן אִשֶּׁ֥ה לַיהוָ֖ה רֵ֣יחַ נִיחֹ֑חַ וְנִסְכֹּ֥ה יַ֖יִן רְבִיעִ֥ת הַהִֽין׃על המילים
עשרון והין הם מידות מקראיות.
אל תאכלו לחם, קלי או כרמל מן התבואה החדשה עד אותו יום, עד שתביאו את קורבן אלוהיכם. זה חוק קבוע לדורותיכם בכל מקומות מגוריכם.
וְלֶחֶם֩ וְקָלִ֨י וְכַרְמֶ֜ל לֹ֣א תֹֽאכְל֗וּ עַד־עֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עַ֚ד הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־קָרְבַּ֖ן אֱלֹהֵיכֶ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם׃ (ס)על המילים
קלי וכרמל הם צורות של תבואה הנזכרות בלשון המקרא.
ספרו לכם ממחרת השבת, מן היום שבו הבאתם את עומר התנופה, שבע שבתות שלמות.
וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום, ואז תקריבו לה׳ מנחה חדשה.
עַ֣ד מִֽמָּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַיהוָֽה׃ממקומות מגוריכם תביאו שתי לחמי תנופה. הם יהיו משני עשרונים של סולת וייאפו חמץ, כביכורים לה׳.
מִמּוֹשְׁבֹ֨תֵיכֶ֜ם תָּבִ֣יאּוּ ׀ לֶ֣חֶם תְּנוּפָ֗ה שְׁ֚תַּיִם שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים סֹ֣לֶת תִּהְיֶ֔ינָה חָמֵ֖ץ תֵּאָפֶ֑ינָה בִּכּוּרִ֖ים לַֽיהוָֽה׃יחד עם הלחם תקריבו שבעה כבשים תמימים בני שנה, פר בן בקר אחד ושני אילים. הם יהיו עולה לה׳, יחד עם מנחתם ונסכיהם, קורבן אש לריח ניחוח לה׳.
וְהִקְרַבְתֶּ֣ם עַל־הַלֶּ֗חֶם שִׁבְעַ֨ת כְּבָשִׂ֤ים תְּמִימִם֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד וְאֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם יִהְי֤וּ עֹלָה֙ לַֽיהוָ֔ה וּמִנְחָתָם֙ וְנִסְכֵּיהֶ֔ם אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃תקריבו גם שעיר עיזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים.
וַעֲשִׂיתֶ֛ם שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּ֑את וּשְׁנֵ֧י כְבָשִׂ֛ים בְּנֵ֥י שָׁנָ֖ה לְזֶ֥בַח שְׁלָמִֽים׃הכוהן יניף אותם עם לחם הביכורים ועם שני הכבשים כתנופה לפני ה׳. הם יהיו קודש לה׳ עבור הכוהן.
וְהֵנִ֣יף הַכֹּהֵ֣ן ׀ אֹתָ֡ם עַל֩ לֶ֨חֶם הַבִּכּוּרִ֤ים תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה עַל־שְׁנֵ֖י כְּבָשִׂ֑ים קֹ֛דֶשׁ יִהְי֥וּ לַיהוָ֖ה לַכֹּהֵֽן׃באותו יום תקראו מקרא קודש. לא תעשו בו שום מלאכת עבודה. זה חוק קבוע לדורותיכם בכל מקומות מגוריכם.
וּקְרָאתֶ֞ם בְּעֶ֣צֶם ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃כשאתם קוצרים את יבול ארצכם, אל תקצרו את שדהכם עד הקצה ואל תאספו את הלקט שנפל בקציר. השאירו אותם לעני ולגר. אני ה׳ אלוהיכם.
וּֽבְקֻצְרְכֶ֞ם אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֗ם לֹֽא־תְכַלֶּ֞ה פְּאַ֤ת שָֽׂדְךָ֙ בְּקֻצְרֶ֔ךָ וְלֶ֥קֶט קְצִירְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (ס)היום הראשון בחודש השביעי
ה׳ דיבר אל משה ואמר לו:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דבר אל בני ישראל ואמור: ביום הראשון בחודש השביעי יהיה לכם שבתון, זיכרון תרועה ומקרא קודש.
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃לא תעשו שום מלאכת עבודה, ותקריבו קורבן אש לה׳.
כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃ (ס)יום הכיפורים
ה׳ דיבר אל משה ואמר לו:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ביום העשירי בחודש השביעי יהיה יום הכיפורים. יהיה לכם מקרא קודש, תענו את נפשותיכם ותקריבו קורבן אש לה׳.
אַ֡ךְ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֩ הַשְּׁבִיעִ֨י הַזֶּ֜ה י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים ה֗וּא מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃אל תעשו שום מלאכה באותו יום, כי הוא יום כיפורים שנועד לכפר עליכם לפני ה׳ אלוהיכם.
וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י י֤וֹם כִּפֻּרִים֙ ה֔וּא לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃כל אדם שלא יענה את נפשו באותו יום ייכרת מעמיו.
כִּ֤י כָל־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְעֻנֶּ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְנִכְרְתָ֖ה מֵֽעַמֶּֽיהָ׃כל אדם שיעשה מלאכה באותו יום — אני אאבד אותו מקרב עמו.
וְכָל־הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֤ר תַּעֲשֶׂה֙ כָּל־מְלָאכָ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְהַֽאֲבַדְתִּ֛י אֶת־הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃אל תעשו שום מלאכה. זה חוק קבוע לדורותיכם בכל מקומות מגוריכם.
כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם׃זה יהיה לכם שבת שבתון, ותענו את נפשותיכם. מן הערב של היום התשיעי בחודש ועד הערב הבא תשבתו.
שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם׃ (פ)חג הסוכות וסיום סדר המועדים
ה׳ דיבר אל משה ואמר לו:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דבר אל בני ישראל ואמור: ביום החמישה עשר בחודש השביעי מתחיל חג הסוכות, שבעה ימים לה׳.
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֜ר י֗וֹם לַחֹ֤דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי֙ הַזֶּ֔ה חַ֧ג הַסֻּכּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים לַיהֹוָֽה׃ביום הראשון יהיה מקרא קודש, ולא תעשו בו שום מלאכת עבודה.
בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃במשך שבעה ימים תקריבו קורבן אש לה׳. ביום השמיני יהיה לכם מקרא קודש ותקריבו קורבן אש לה׳. זו עצרת, ולא תעשו בה שום מלאכת עבודה.
שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּקְרִ֥יבוּ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָ֑ה בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֡י מִקְרָא־קֹדֶשׁ֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהוָה֙ עֲצֶ֣רֶת הִ֔וא כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃על המילים
"עצרת" הוא המונח שהפסוק נותן ליום השמיני.
אלה מועדי ה׳ שתקראו להם מקראי קודש, ובהם תקריבו לה׳ קורבנות אש: עולה, מנחה, זבח ונסכים, כל דבר ביום שנקבע לו.
אֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ לְהַקְרִ֨יב אִשֶּׁ֜ה לַיהוָ֗ה עֹלָ֧ה וּמִנְחָ֛ה זֶ֥בַח וּנְסָכִ֖ים דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃כל אלה באים נוסף על שבתות ה׳, על מתנותיכם, על כל נדריכם ועל כל נדבותיכם שאתם נותנים לה׳.
מִלְּבַ֖ד שַׁבְּתֹ֣ת יְּהוָ֑ה וּמִלְּבַ֣ד מַתְּנֽוֹתֵיכֶ֗ם וּמִלְּבַ֤ד כָּל־נִדְרֵיכֶם֙ וּמִלְּבַד֙ כָּל־נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּתְּנ֖וּ לַיהוָֽה׃ביום החמישה עשר בחודש השביעי, אחרי שתאספו את יבול הארץ, תחגגו את חג ה׳ במשך שבעה ימים. היום הראשון יהיה שבתון, וגם היום השמיני יהיה שבתון.
אַ֡ךְ בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאָסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־חַג־יְהוָ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן׃ביום הראשון תיקחו לכם פרי עץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ עבות וערבי נחל, ותשמחו לפני ה׳ אלוהיכם במשך שבעה ימים.
וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃תחגגו אותו כחג לה׳ במשך שבעה ימים בכל שנה. זה חוק קבוע לדורותיכם; בחודש השביעי תחגגו אותו.
וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ׃במשך שבעה ימים תשבו בסוכות. כל האזרחים בישראל ישבו בסוכות.
בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃כך ידעו הדורות הבאים שהושבתי את בני ישראל בסוכות כשהוצאתי אותם מארץ מצרים. אני ה׳ אלוהיכם.
לְמַעַן֮ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃משה מסר לבני ישראל את דיני מועדי ה׳.
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶת־מֹעֲדֵ֖י יְהוָ֑ה אֶל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
השבת ופתיחת סדר המועדים
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם מוֹעֲדֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מוֹעֲדָֽי׃
שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ שַׁבָּ֥ת הִוא֙ לַֽיהוָ֔ה בְּכֹ֖ל מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם׃ (פ)
אֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י יְהוָ֔ה מִקְרָאֵ֖י קֹ֑דֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם בְּמוֹעֲדָֽם׃
פסח וחג המצות
בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֖דֶשׁ בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם פֶּ֖סַח לַיהוָֽה׃
וּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֔ה חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת לַיהוָ֑ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַצּ֥וֹת תֹּאכֵֽלוּ׃
בַּיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃
וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֛ה לַיהוָ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הַשְּׁבִיעִי֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ (פ)
עומר ראשית הקציר וספירת חמישים הימים
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ נֹתֵ֣ן לָכֶ֔ם וּקְצַרְתֶּ֖ם אֶת־קְצִירָ֑הּ וַהֲבֵאתֶ֥ם אֶת־עֹ֛מֶר רֵאשִׁ֥ית קְצִירְכֶ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
וְהֵנִ֧יף אֶת־הָעֹ֛מֶר לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לִֽרְצֹנְכֶ֑ם מִֽמָּחֳרַת֙ הַשַּׁבָּ֔ת יְנִיפֶ֖נּוּ הַכֹּהֵֽן׃
וַעֲשִׂיתֶ֕ם בְּי֥וֹם הֲנִֽיפְכֶ֖ם אֶת־הָעֹ֑מֶר כֶּ֣בֶשׂ תָּמִ֧ים בֶּן־שְׁנָת֛וֹ לְעֹלָ֖ה לַיהוָֽה׃
וּמִנְחָתוֹ֩ שְׁנֵ֨י עֶשְׂרֹנִ֜ים סֹ֣לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֛מֶן אִשֶּׁ֥ה לַיהוָ֖ה רֵ֣יחַ נִיחֹ֑חַ וְנִסְכֹּ֥ה יַ֖יִן רְבִיעִ֥ת הַהִֽין׃
וְלֶחֶם֩ וְקָלִ֨י וְכַרְמֶ֜ל לֹ֣א תֹֽאכְל֗וּ עַד־עֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עַ֚ד הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־קָרְבַּ֖ן אֱלֹהֵיכֶ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם׃ (ס)
וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃
עַ֣ד מִֽמָּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַיהוָֽה׃
מִמּוֹשְׁבֹ֨תֵיכֶ֜ם תָּבִ֣יאּוּ ׀ לֶ֣חֶם תְּנוּפָ֗ה שְׁ֚תַּיִם שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים סֹ֣לֶת תִּהְיֶ֔ינָה חָמֵ֖ץ תֵּאָפֶ֑ינָה בִּכּוּרִ֖ים לַֽיהוָֽה׃
וְהִקְרַבְתֶּ֣ם עַל־הַלֶּ֗חֶם שִׁבְעַ֨ת כְּבָשִׂ֤ים תְּמִימִם֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד וְאֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם יִהְי֤וּ עֹלָה֙ לַֽיהוָ֔ה וּמִנְחָתָם֙ וְנִסְכֵּיהֶ֔ם אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃
וַעֲשִׂיתֶ֛ם שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּ֑את וּשְׁנֵ֧י כְבָשִׂ֛ים בְּנֵ֥י שָׁנָ֖ה לְזֶ֥בַח שְׁלָמִֽים׃
וְהֵנִ֣יף הַכֹּהֵ֣ן ׀ אֹתָ֡ם עַל֩ לֶ֨חֶם הַבִּכּוּרִ֤ים תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה עַל־שְׁנֵ֖י כְּבָשִׂ֑ים קֹ֛דֶשׁ יִהְי֥וּ לַיהוָ֖ה לַכֹּהֵֽן׃
וּקְרָאתֶ֞ם בְּעֶ֣צֶם ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃
וּֽבְקֻצְרְכֶ֞ם אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֗ם לֹֽא־תְכַלֶּ֞ה פְּאַ֤ת שָֽׂדְךָ֙ בְּקֻצְרֶ֔ךָ וְלֶ֥קֶט קְצִירְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (ס)
היום הראשון בחודש השביעי
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃
כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃ (ס)
יום הכיפורים
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
אַ֡ךְ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֩ הַשְּׁבִיעִ֨י הַזֶּ֜ה י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים ה֗וּא מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃
וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י י֤וֹם כִּפֻּרִים֙ ה֔וּא לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
כִּ֤י כָל־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְעֻנֶּ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְנִכְרְתָ֖ה מֵֽעַמֶּֽיהָ׃
וְכָל־הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֤ר תַּעֲשֶׂה֙ כָּל־מְלָאכָ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְהַֽאֲבַדְתִּ֛י אֶת־הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃
כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם׃
שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם׃ (פ)
חג הסוכות וסיום סדר המועדים
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֜ר י֗וֹם לַחֹ֤דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי֙ הַזֶּ֔ה חַ֧ג הַסֻּכּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים לַיהֹוָֽה׃
בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃
שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּקְרִ֥יבוּ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָ֑ה בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֡י מִקְרָא־קֹדֶשׁ֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהוָה֙ עֲצֶ֣רֶת הִ֔וא כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃
אֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ לְהַקְרִ֨יב אִשֶּׁ֜ה לַיהוָ֗ה עֹלָ֧ה וּמִנְחָ֛ה זֶ֥בַח וּנְסָכִ֖ים דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃
מִלְּבַ֖ד שַׁבְּתֹ֣ת יְּהוָ֑ה וּמִלְּבַ֣ד מַתְּנֽוֹתֵיכֶ֗ם וּמִלְּבַ֤ד כָּל־נִדְרֵיכֶם֙ וּמִלְּבַד֙ כָּל־נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּתְּנ֖וּ לַיהוָֽה׃
אַ֡ךְ בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאָסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־חַג־יְהוָ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן׃
וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ׃
בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃
לְמַעַן֮ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶת־מֹעֲדֵ֖י יְהוָ֑ה אֶל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מציג את לוח זמני הקודש של ישראל. הוא מתחיל בשבת השבועית וממשיך במועדים שנתיים, כשבכל יחידה נקבעים הזמן, מעמד היום, איסורי המלאכה, הקורבנות או המצוות המיוחדות לו.
השבת ומקראי הקודש
השבת היא שבת שבתון ומקרא קודש בכל מקומות המגורים, ובה נאסרת כל מלאכה. לאחר מכן מוצגים המועדים השנתיים כמקראי קודש שיש לקרוא בזמנם.
פסח וחג המצות
פסח חל בארבעה עשר בחודש הראשון בין הערביים. למחרת מתחיל חג המצות, שנמשך שבעה ימים ובהם אוכלים מצות ומקריבים קורבנות אש. ביום הראשון וביום השביעי יש מקרא קודש ואסור לעשות מלאכת עבודה.
עומר ראשית הקציר
לאחר הכניסה לארץ והתחלת הקציר מובא אל הכוהן עומר מראשית הקציר. הכוהן מניף אותו לפני ה׳, ובאותו יום מובאים כבש לעולה, מנחה ונסך. עד הבאת הקורבן נאסרת אכילה מן התבואה החדשה בצורות המנויות בפסוק.
ספירת חמישים הימים והביכורים
מן היום שבו מובא עומר התנופה נספרות שבע שבתות שלמות ועד חמישים יום. אז מובאים שני לחמי תנופה אפויים חמץ וקורבנות נוספים: כבשים, פר, אילים, שעיר לחטאת ושני כבשים לשלמים. היום עצמו הוא מקרא קודש ואסור במלאכת עבודה.
מתנות הקציר לעני ולגר
גם בתוך סדר המועד והקציר חוזר הציווי שלא לכלות את פאת השדה ולא לאסוף את הלקט. את החלקים האלה יש להשאיר לעני ולגר.
זיכרון תרועה בחודש השביעי
ביום הראשון בחודש השביעי נקבע שבתון שהוא זיכרון תרועה ומקרא קודש. אין עושים בו מלאכת עבודה ומקריבים בו קורבן אש לה׳.
יום הכיפורים
ביום העשירי בחודש השביעי חל יום הכיפורים. הוא מקרא קודש, ובו מצווים לענות את הנפש ולהימנע מכל מלאכה. מי שאינו מתענה נענש בכרת, ומי שעושה מלאכה מאוים באובדן מקרב עמו. השביתה נמשכת מן הערב של היום התשיעי ועד הערב הבא.
חג הסוכות והיום השמיני
חג הסוכות מתחיל בחמישה עשר בחודש השביעי ונמשך שבעה ימים. ביום הראשון יש מקרא קודש, וביום השמיני יש עצרת ומקרא קודש. ישראל מצווים לקחת את המינים המנויים, לשמוח לפני ה׳ שבעה ימים ולשבת בסוכות לזכר הישיבה בסוכות ביציאת מצרים.
מסירת המועדים לישראל
קורבנות המועדים באים נוסף על השבתות, המתנות, הנדרים והנדבות. בסיום הפרק משה מוסר לבני ישראל את מועדי ה׳.
הפרק יוצר מסגרת שנתית של שבתות ומועדים שבהם זמן, מנוחה, עבודת קורבנות, קציר, שמחה וזיכרון נקבעים כחלק מסדר הקודש של ישראל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המדרש מדגיש שהמועדים שייכים לה׳
״אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי״
במדבר רבה מביא דיון רחב על המועדים. בתוך הקטע רבי עקיבא מבחין בין מועדים שבני אדם המציאו לעצמם לבין המועדים שנקבעו בתורה. הוא נשען בין השאר על לשון הפרק שלנו, "אלה הם מועדיי", כדי להדגיש שהמועדים המתוארים כאן מיוחסים לה׳ ולא ליוזמה אנושית. :contentReference[oaicite:0]{index=0} המקור ממשיך בטענה מדרשית שהמועדים האלה אינם עתידים להתבטל. זהו פיתוח חז״לי שאינו נאמר במפורש בפסוק ב׳. בפשט הפרק, משה מצווה להציג לישראל את מועדי ה׳ כמקראי קודש ולפרט בהמשך את זמניהם ודיניהם.
במדבר רבה כ״א:כ״ה ↗חז״ל מבחינים בין השבת לבין המועדים
״לשם שבת מסורה ואין שבת מסורה לבית דין״
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי משווה בין השבת לבין המועדים. היא שואלת אם כשם שקביעת המועדים קשורה לבית הדין, כך גם השבת תלויה בקביעה אנושית. תשובתה היא שהשבת אינה מסורה לבית הדין, והיא קבועה כיום השביעי בכל מושבות ישראל. הדרשה נשענת על הצבת השבת בתחילת פרק המועדים ועל הלשון "שבת היא לה׳ בכל מושבותיכם". בפשט פסוק ג׳ אכן מתאר מחזור קבוע של שישה ימי מלאכה ויום שביעי של שבת שבתון, ואילו בהמשך הפרק המועדים נמסרים לפי תאריכיהם.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ל״א:ד׳ ↗המכילתא קושרת מקרא קודש לקידוש היום
״אֵין לִי אֶלָּא שַׁבָּת, יָמִים טוֹבִים מְנַיִן?״
מכילתא דרבי ישמעאל עוסקת בקידוש השבת ומסבירה את החובה לקדש את היום בברכה. לאחר הדיון בשבת היא שואלת כיצד יודעים שגם ימים טובים מקבלים מעמד של קדושה, ומביאה את פסוק ד׳ בפרק שלנו: "אלה מועדי ה׳, מקראי קודש". זהו מדרש הלכה שמפתח מן הביטוי "מקראי קודש" הלכות של קידוש המועד. הפסוק עצמו אינו מפרט כאן נוסח ברכה או קידוש על יין. בפשט הוא מציג את המועדים כזמנים שיש לקרוא להם מקראי קודש בזמן שנקבע להם.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ ז׳:י׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מסביר את התנאי לקבלת העומר לרצון
״אִם תַּקְרִיבוּ כְּמִשְׁפָּט זֶה יִהְיֶה לְרָצוֹן לָכֶם״
רש״י מפרש את המילה "לרצונכם" שבפסוק י״א כתוצאה של קיום סדר ההקרבה כראוי. לפי דבריו, אם עומר ראשית הקציר יוקרב לפי המשפט שנקבע, הוא יהיה לרצון עבור ישראל. זהו הסבר קצר לביטוי שבפסוק. הפשט עצמו קובע שהכוהן יניף את העומר לפני ה׳ "לרצונכם" ומציין שההנפה נעשית ממחרת השבת. רש״י אינו מוסיף מועד אחר או קורבן חדש, אלא מבהיר כיצד הוא מבין את הקשר בין ביצוע העבודה בצורה שנקבעה לבין קבלתה לרצון.
רש״י על ויקרא 23:11:2 ↗רש״י על החזרה באיסור מלאכה ביום הכיפורים
״לַעֲבֹר עָלָיו בְּלָאוִין הַרְבֵּה, אוֹ לְהַזְהִיר עַל מְלֶאכֶת לַיְלָה כִּמְלֶאכֶת יוֹם״
רש״י מתייחס לכך שאיסור המלאכה ביום הכיפורים חוזר כמה פעמים ביחידה. הוא מציע שתי אפשרויות: החזרה מוסיפה אזהרות מרובות על אותו איסור, או שהיא באה להדגיש שגם מלאכה בלילה אסורה כמו מלאכה ביום. הפסוקים עצמם אכן חוזרים על האיסור לעשות מלאכה ומגדירים את משך השביתה מן הערב של היום התשיעי ועד הערב הבא. ההסבר מדוע התורה חוזרת על האיסור הוא פירושו של רש״י, ולכן אינו צריך להפוך לעובדה בתוך התרגום הפשוט.
רש״י על ויקרא 23:31:1 ↗הרמב״ן קושר את מתנות העניים לקציר המוזכר בפרק
״לא תכלה פאת השדה ההוא לצורך העומר ולא תלקט הלקט״
הרמב״ן שואל מדוע מצוות פאה ולקט חוזרת דווקא בתוך פרשת המועדים. הוא מביא הסברים קודמים ומציע שהפסוק חוזר אל הקציר שנזכר בתחילת יחידת העומר. לפי פירושו, גם כאשר קוצרים לצורך עומר ראשית הקציר אין לדחות את האיסורים של כליית הפאה ואיסוף הלקט. זהו חיבור פרשני בין חלקי הפרק. בפשט פסוק כ״ב עומד כציווי ברור בפני עצמו: בזמן הקציר אין לכלות את פאת השדה ואין לאסוף את הלקט, אלא יש להשאיר אותם לעני ולגר.
רמב״ן על ויקרא 23:22:1 ↗אבן עזרא מבחין בין קורבנות סוכות לקורבנות פסח
״שבעת ימים תקריבו אשה. ואם איננו שוה כאשה חג הפסח״
אבן עזרא מעיר שהציווי להקריב קורבן אש במשך שבעת ימי חג הסוכות אינו אומר בהכרח שהקורבנות זהים בכל יום או זהים לקורבנות של חג הפסח. הערתו קצרה ומדגישה שהלשון הכללית בפרק אינה מפרטת כאן את כל ההבדלים שבין סדרי הקורבנות. בפשט פסוק ל״ו נאמר שבמשך שבעה ימים מקריבים קורבן אש לה׳, וביום השמיני יש מקרא קודש, קורבן אש ועצרת. אין בפסוק הזה פירוט של מספרי הקורבנות בכל יום, ולכן אין להשלים אותם ממקורות אחרים בתוך התרגום.
אבן עזרא על ויקרא 23:36:1 ↗