ה׳ דיבר אל משה ואמר לו:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ויקרא · פרק יח׳
איסורי עריות והחובה לשמור את חוקי ה׳
הפרק מצווה את ישראל שלא ללכת בדרכי מצרים וכנען, מפרט קשרים מיניים אסורים ומזהיר שטומאה במעשים האלה מביאה לעונש ולסילוק מן הארץ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ויקרא יח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
ללכת בחוקי ה׳ ולא בדרכי מצרים וכנען
דבר אל בני ישראל ואמור להם: אני ה׳ אלוהיכם.
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃אל תעשו כפי שעושים בארץ מצרים, שבה ישבתם, ואל תעשו כפי שעושים בארץ כנען, שאליה אני מביא אתכם. אל תלכו לפי חוקותיהם.
כְּמַעֲשֵׂ֧ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֛יִם אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּם־בָּ֖הּ לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וּכְמַעֲשֵׂ֣ה אֶֽרֶץ־כְּנַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אֲנִי֩ מֵבִ֨יא אֶתְכֶ֥ם שָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶ֖ם לֹ֥א תֵלֵֽכוּ׃את משפטיי תעשו ואת חוקותיי תשמרו ותלכו לפיהם. אני ה׳ אלוהיכם.
אֶת־מִשְׁפָּטַ֧י תַּעֲשׂ֛וּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃שמרו את חוקותיי ואת משפטיי. האדם שיעשה אותם יחיה בהם. אני ה׳.
וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ (ס)איסורי יחסים בין קרובי משפחה
שום איש לא יתקרב אל קרובת משפחה שהיא שאר בשרו כדי לקיים איתה יחסי מין. אני ה׳.
אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל־כָּל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ (ס)על המילים
הביטוי המקראי "לגלות ערווה" משמש בפרק לתיאור יחסים מיניים אסורים.
את ערוות אביך ואת ערוות אמך לא תגלה. היא אמך; אל תקיים איתה יחסי מין.
עֶרְוַ֥ת אָבִ֛יךָ וְעֶרְוַ֥ת אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אִמְּךָ֣ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃ (ס)אל תקיים יחסי מין עם אשת אביך; זו ערוות אביך.
עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יךָ הִֽוא׃ (ס)אל תקיים יחסי מין עם אחותך, בין שהיא בת אביך ובין שהיא בת אמך, בין שנולדה בבית ובין שנולדה מחוץ לו.
עֶרְוַ֨ת אֲחֽוֹתְךָ֤ בַת־אָבִ֙יךָ֙ א֣וֹ בַת־אִמֶּ֔ךָ מוֹלֶ֣דֶת בַּ֔יִת א֖וֹ מוֹלֶ֣דֶת ח֑וּץ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽן׃ (ס)על המילים
הביטויים "מולדת בית" ו"מולדת חוץ" הם לשון המקרא, והמפרשים דנו בפרטיהם.
אל תקיים יחסי מין עם בת בנך או עם בת בתך, כי ערוותן נחשבת לערוותך.
עֶרְוַ֤ת בַּת־בִּנְךָ֙ א֣וֹ בַֽת־בִּתְּךָ֔ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָ֑ן כִּ֥י עֶרְוָתְךָ֖ הֵֽנָּה׃ (ס)בת אשת אביך שנולדה לאביך היא אחותך; אל תקיים איתה יחסי מין.
עֶרְוַ֨ת בַּת־אֵ֤שֶׁת אָבִ֙יךָ֙ מוֹלֶ֣דֶת אָבִ֔יךָ אֲחוֹתְךָ֖ הִ֑וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃ (ס)אל תקיים יחסי מין עם אחות אביך; היא שאר בשרו של אביך.
עֶרְוַ֥ת אֲחוֹת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה שְׁאֵ֥ר אָבִ֖יךָ הִֽוא׃ (ס)אל תקיים יחסי מין עם אחות אמך, כי היא שאר בשרה של אמך.
עֶרְוַ֥ת אֲחֽוֹת־אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּֽי־שְׁאֵ֥ר אִמְּךָ֖ הִֽוא׃ (ס)אל תגלה את ערוות אחי אביך באמצעות אשתו. אל תתקרב אל אשתו לקיום יחסי מין; היא דודתך.
עֶרְוַ֥ת אֲחִֽי־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶל־אִשְׁתּוֹ֙ לֹ֣א תִקְרָ֔ב דֹּדָֽתְךָ֖ הִֽוא׃ (ס)אל תקיים יחסי מין עם כלתך. היא אשת בנך; אל תגלה את ערוותה.
עֶרְוַ֥ת כַּלָּֽתְךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֵ֤שֶׁת בִּנְךָ֙ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃ (ס)אל תקיים יחסי מין עם אשת אחיך; זו ערוות אחיך.
עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָחִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָחִ֖יךָ הִֽוא׃ (ס)אל תקיים יחסי מין עם אישה ובתה. גם את בת בנה או את בת בתה לא תיקח כדי לקיים איתה יחסי מין. הן קרובות זו לזו; זו זימה.
עֶרְוַ֥ת אִשָּׁ֛ה וּבִתָּ֖הּ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶֽת־בַּת־בְּנָ֞הּ וְאֶת־בַּת־בִּתָּ֗הּ לֹ֤א תִקַּח֙ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָתָ֔הּ שַׁאֲרָ֥ה הֵ֖נָּה זִמָּ֥ה הִֽואאל תיקח לאישה את אחותה של אשתך כל עוד אשתך בחיים, כדי שיהיו צרות זו לזו וכדי לגלות גם את ערוות האחות.
וְאִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחֹתָ֖הּ לֹ֣א תִקָּ֑ח לִצְרֹ֗ר לְגַלּ֧וֹת עֶרְוָתָ֛הּ עָלֶ֖יהָ בְּחַיֶּֽיהָ׃איסורים נוספים בתחום המין והפולחן
אל תתקרב אל אישה לקיום יחסי מין בזמן טומאת נידתה.
וְאֶל־אִשָּׁ֖ה בְּנִדַּ֣ת טֻמְאָתָ֑הּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ׃אל תשכב עם אשת עמיתך ותיתן בה את זרעך, ובכך תיטמא בה.
וְאֶל־אֵ֙שֶׁת֙ עֲמִֽיתְךָ֔ לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְזָ֑רַע לְטָמְאָה־בָֽהּ׃אל תיתן מזרעך להעביר למולך, ואל תחלל את שם אלוהיך. אני ה׳.
וּמִֽזַּרְעֲךָ֥ לֹא־תִתֵּ֖ן לְהַעֲבִ֣יר לַמֹּ֑לֶךְ וְלֹ֧א תְחַלֵּ֛ל אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃על המילים
הפסוק אוסר את המעשה המתואר כ"להעביר למולך", אך אינו מפרט כאן את מלוא אופן הפולחן.
אל תשכב עם זכר כפי ששוכבים עם אישה; זו תועבה.
וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה תּוֹעֵבָ֖ה הִֽוא׃אל תקיים יחסי מין עם שום בהמה ובכך תיטמא בה. אישה לא תעמוד לפני בהמה כדי שהבהמה תרבע אותה. זה תבל.
וּבְכָל־בְּהֵמָ֛ה לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה־בָ֑הּ וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא־תַעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא׃על המילים
המילה "תבל" היא מונח מקראי של גינוי למעשה; המפרשים הציעו לה הסברים לשוניים שונים.
טומאת הארץ והאזהרה לישראל
אל תיטמאו בכל המעשים האלה, כי בכל אלה נטמאו העמים שאני משלח מפניכם.
אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכָל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם׃הארץ נטמאה, ואני פקדתי עליה את עוונה, והארץ הקיאה את יושביה.
וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֺנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ׃אתם תשמרו את חוקותיי ואת משפטיי ולא תעשו שום דבר מן התועבות האלה, גם האזרח וגם הגר שגר בתוככם.
וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃כי אנשי הארץ שהיו לפניכם עשו את כל התועבות האלה, והארץ נטמאה.
כִּ֚י אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ׃שמרו שלא תטמאו את הארץ, כדי שהיא לא תקיא גם אתכם כפי שהקיאה את העם שהיה בה לפניכם.
וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם׃כל מי שיעשה אחת מן התועבות האלה — האנשים שעושים אותן ייכרתו מקרב עמם.
כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ הַנְּפָשׁ֥וֹת הָעֹשֹׂ֖ת מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃שמרו את משמרתי ואל תעשו לפי חוקות התועבות שנעשו לפניכם, כדי שלא תיטמאו בהן. אני ה׳ אלוהיכם.
וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחֻקּ֤וֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
ללכת בחוקי ה׳ ולא בדרכי מצרים וכנען
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
כְּמַעֲשֵׂ֧ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֛יִם אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּם־בָּ֖הּ לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וּכְמַעֲשֵׂ֣ה אֶֽרֶץ־כְּנַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אֲנִי֩ מֵבִ֨יא אֶתְכֶ֥ם שָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶ֖ם לֹ֥א תֵלֵֽכוּ׃
אֶת־מִשְׁפָּטַ֧י תַּעֲשׂ֛וּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ (ס)
איסורי יחסים בין קרובי משפחה
אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל־כָּל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ (ס)
עֶרְוַ֥ת אָבִ֛יךָ וְעֶרְוַ֥ת אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אִמְּךָ֣ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃ (ס)
עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יךָ הִֽוא׃ (ס)
עֶרְוַ֨ת אֲחֽוֹתְךָ֤ בַת־אָבִ֙יךָ֙ א֣וֹ בַת־אִמֶּ֔ךָ מוֹלֶ֣דֶת בַּ֔יִת א֖וֹ מוֹלֶ֣דֶת ח֑וּץ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽן׃ (ס)
עֶרְוַ֤ת בַּת־בִּנְךָ֙ א֣וֹ בַֽת־בִּתְּךָ֔ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָ֑ן כִּ֥י עֶרְוָתְךָ֖ הֵֽנָּה׃ (ס)
עֶרְוַ֨ת בַּת־אֵ֤שֶׁת אָבִ֙יךָ֙ מוֹלֶ֣דֶת אָבִ֔יךָ אֲחוֹתְךָ֖ הִ֑וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃ (ס)
עֶרְוַ֥ת אֲחוֹת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה שְׁאֵ֥ר אָבִ֖יךָ הִֽוא׃ (ס)
עֶרְוַ֥ת אֲחֽוֹת־אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּֽי־שְׁאֵ֥ר אִמְּךָ֖ הִֽוא׃ (ס)
עֶרְוַ֥ת אֲחִֽי־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶל־אִשְׁתּוֹ֙ לֹ֣א תִקְרָ֔ב דֹּדָֽתְךָ֖ הִֽוא׃ (ס)
עֶרְוַ֥ת כַּלָּֽתְךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֵ֤שֶׁת בִּנְךָ֙ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃ (ס)
עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָחִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָחִ֖יךָ הִֽוא׃ (ס)
עֶרְוַ֥ת אִשָּׁ֛ה וּבִתָּ֖הּ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶֽת־בַּת־בְּנָ֞הּ וְאֶת־בַּת־בִּתָּ֗הּ לֹ֤א תִקַּח֙ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָתָ֔הּ שַׁאֲרָ֥ה הֵ֖נָּה זִמָּ֥ה הִֽוא
וְאִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחֹתָ֖הּ לֹ֣א תִקָּ֑ח לִצְרֹ֗ר לְגַלּ֧וֹת עֶרְוָתָ֛הּ עָלֶ֖יהָ בְּחַיֶּֽיהָ׃
איסורים נוספים בתחום המין והפולחן
וְאֶל־אִשָּׁ֖ה בְּנִדַּ֣ת טֻמְאָתָ֑הּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ׃
וְאֶל־אֵ֙שֶׁת֙ עֲמִֽיתְךָ֔ לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְזָ֑רַע לְטָמְאָה־בָֽהּ׃
וּמִֽזַּרְעֲךָ֥ לֹא־תִתֵּ֖ן לְהַעֲבִ֣יר לַמֹּ֑לֶךְ וְלֹ֧א תְחַלֵּ֛ל אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה תּוֹעֵבָ֖ה הִֽוא׃
וּבְכָל־בְּהֵמָ֛ה לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה־בָ֑הּ וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא־תַעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא׃
טומאת הארץ והאזהרה לישראל
אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכָל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם׃
וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֺנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ׃
וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃
כִּ֚י אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ׃
וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם׃
כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ הַנְּפָשׁ֥וֹת הָעֹשֹׂ֖ת מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃
וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחֻקּ֤וֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מציב את חוקי ה׳ מול דרכי מצרים וכנען, ולאחר מכן מפרט שורה של קשרים מיניים ומעשים אסורים. האיסורים פונים בעיקר לאיש מישראל, ובסיום מורחבת האזהרה גם לאזרח וגם לגר החי בתוך ישראל.
לא ללכת בדרכי מצרים וכנען
בני ישראל מצווים שלא לחקות את המעשים והחוקות של מצרים, שבה חיו, או של כנען, שאליה הם מובאים. במקום זאת עליהם לעשות את משפטי ה׳ ולשמור את חוקותיו.
איסורי יחסים עם קרובי משפחה
הפרק אוסר יחסים מיניים עם שורה של קרובות משפחה וקרובות מכוח נישואין: אם, אשת האב, אחות, נכדה, אחות האב, אחות האם, אשת אחי האב, כלה, אשת אח, וכן אישה ובתה או נכדותיה. נאסר גם לקחת את אחות האישה בעוד האישה בחיים.
איסורים נוספים
נאסרים יחסים בזמן נידה, יחסים עם אשת הזולת, העברת צאצא למולך, שכיבה של זכר עם זכר כפי ששוכבים עם אישה, ויחסים מיניים בין אדם לבהמה.
טומאת הארץ והשלכות המעשים
ה׳ מזהיר שלא להיטמא במעשים האלה, ואומר שהעמים שנמצאים בארץ נטמאו בהם ושהארץ עצמה נטמאה והקיאה את יושביה. ישראל והגר שבתוכם מצווים להימנע מן המעשים כדי שלא להיטמא וכדי שהארץ לא תקיא גם אותם.
הפרק חותם באזהרה לשמור את משמרת ה׳ ולא לאמץ את המנהגים שנאסרו, ומציין שעשיית התועבות המתוארות מביאה לכרת מקרב העם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הספרא קושר בין קבלת מלכות ה׳ לקבלת מצוותיו
״חמורות העריות שהוא פותח בהם ביו"ד ה"א וחותם בהם ביו"ד ה"א.״
הספרא מביא דרשה של רבי שמעון בן יוחאי הקושרת את ההכרזה "אני ה׳ אלוהיכם" לקבלת מלכות ה׳ ולחובה לקבל גם את גזרותיו. בהמשך מובאת דעת רבי ישמעאל, המדגישה את חומרת איסורי העריות בכך שהיחידה נפתחת ונחתמת בשם ה׳. :contentReference[oaicite:0]{index=0} זהו רובד מדרשי של חז״ל. בפשט הפרק, ההכרזה "אני ה׳ אלוהיכם" מציגה את הדובר ואת סמכות הציוויים הבאים. הספרא הופך את החזרה על ההכרזה ליסוד פרשני המדגיש שהמחויבות לה׳ כוללת גם קבלת האיסורים המפורטים בפרשה.
ספרא, אחרי מות, פרק יג ב׳ ↗קבלת מלכות וקבלת גזרות במכילתא
״קִבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי, קַבְּלוּ גְּזֵרוֹתַי!״
המכילתא מביאה את דברי רבי שמעון בן יוחאי על הפסוק "אני ה׳ אלוהיכם" ומקשרת אותו למעמד סיני. לפי הדרשה, מי שקיבל עליו את מלכות ה׳ נדרש לקבל גם את גזרותיו. בכך חז״ל קוראים את פתיחת הפרק כהמשך למחויבות שנקבעה בסיני. הפסוק עצמו אינו מזכיר כאן את מעמד סיני ואינו מתאר דו־שיח שבו ישראל מקבלים מחדש את המצוות. זהו חיבור מדרשי שעושה המכילתא בין לשונות דומות בתורה. בפשט, משה מצווה למסור לישראל את דבר ה׳ ואת החוקים המפורטים בהמשך.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ ו׳:ד׳ ↗המכילתא מחברת את האזהרה ממצרים וכנען לסיני
״כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ!״
המכילתא מצטטת את האיסור ללכת במעשי מצרים וכנען ומקשרת אותו שוב לקבלת מלכות ה׳ בסיני. לפי דרשתה, קבלת סמכותו של ה׳ מחייבת גם קבלת האיסורים המעשיים שהוא מצווה עליהם, ולא רק הכרה בו. בפשט הפסוק, ישראל נדרשים שלא לחקות את דרכי שתי הארצות: מצרים, שבה ישבו, וכנען, שאליה הם עומדים להגיע. התורה מציבה מול המנהגים האלה את משפטי ה׳ וחוקותיו. החיבור המפורש לסיני הוא דרשת חז״ל שבמקור המצורף.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ ו׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מבחין בין האם לבין אשת האב
״לְהָבִיא אִמּוֹ שֶׁאֵינָהּ אֵשֶׁת אָבִיו״
רש״י מתעכב על כך שפסוק ז׳ מזכיר בנפרד את "ערוות אמך", אף שבפסוק הבא נאסרת גם "אשת אביך". הוא מסביר שהאזכור הנפרד של האם בא לכלול גם מצב שבו אמו של האדם אינה אשת אביו. זהו פירוט הלכתי של תחולת האיסור. בפשט הפסוק האם נאסרת במפורש מפני שהיא אמו, ואילו הפסוק הבא עוסק באשת האב. רש״י מדגיש שאין לתלות את איסור האם במעמדה כאשת האב; עצם היותה האם הוא הבסיס לאיסור שנאמר כאן.
רש״י על ויקרא 18:7:2 ↗רש״י מציע שני הסברים למילה "תבל"
״תבל הוא. לְשׁוֹן קָדֵשׁ וְעֶרְוָה וְנִאוּף״
רש״י מפרש את המילה "תבל" שבאיסור היחסים עם בהמה בשתי דרכים. תחילה הוא מציע שמדובר בלשון של פריצות מינית וניאוף. לאחר מכן הוא מביא פירוש נוסף הקושר את המילה לבלילה ולעירוב של זרע אדם וזרע בהמה. הפסוק עצמו משתמש במילה "תבל" ככינוי מגנה למעשה, אך אינו מסביר את מקורה הלשוני. משום כך הניסוח המודרני משאיר את המונח ומסביר בהערה שמפרשים הציעו לו פירושים שונים, במקום לבחור באחד מהם כאילו הוא מפורש בטקסט.
רש״י על ויקרא 18:23:1 ↗הרמב״ן על משמעות "זימה" ביחסי הקרבה
״ולפי דעתי אמר הכתוב "זמה" באשה ובבתה״
הרמב״ן דן במילה "זימה" שנאמרת על לקיחת אישה ובתה. הוא מביא את אונקלוס ואת רש״י, אך מציע הסבר משלו המבוסס על קשר בין "זימה" לבין מחשבה וכוונה. בהמשך הוא קושר את חומרת האיסור לקרבה ולדמיון שבין בנות המשפחה. זהו פירוש מאוחר ומפורט שאינו נאמר בפסוק עצמו. בפשט, התורה אוסרת יחסים עם אישה ובתה וכן עם נכדותיה, ומסבירה שהנשים קרובות זו לזו ומכנה את המעשה "זימה". הניסיון להסביר מדוע דווקא מילה זו נבחרה שייך לדיון הפרשני של הרמב״ן.
רמב״ן על ויקרא 18:17:1 ↗אבן עזרא על שילוח יושבי הארץ
״משלח מפניכם. טעמו מהארץ הטהורה מתים או מגורשים:״
אבן עזרא מפרש את הביטוי "אשר אני משלח מפניכם" כהרחקה מן הארץ, ומציע שהדבר יכול להיעשות במוות או בגירוש. דבריו קושרים את לשון השילוח לתוצאה המעשית של אובדן הישיבה בארץ. בפשט הפסוק ה׳ אומר שהעמים שנטמאו במעשים האלה נשלחים מפני ישראל, ובהמשך מתואר הדבר באמצעות הדימוי שהארץ מקיאה את יושביה. אבן עזרא מבהיר כיצד הוא מבין את הפועל "משלח", אך החלוקה המדויקת בין מוות לגירוש היא פירושו ולא פירוט שנאמר בפסוק עצמו.
אבן עזרא על ויקרא 18:24:2 ↗