ה׳ דיבר אל משה לאחר מות שני בני אהרן, שמתו כשקרבו לפני ה׳.
וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקָרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְהוָ֖ה וַיָּמֻֽתוּ׃ויקרא · פרק טז׳
עבודת הכפרה השנתית בקודש
לאחר מות שני בני אהרן נקבע סדר מדויק לכניסה אל הקודש: קורבנות לכוהן ולעם, קטורת והזאות דם, שני שעירים ובהם שעיר המשתלח למדבר, ולבסוף חוק קבוע של עינוי, שביתה וכפרה אחת בשנה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ויקרא טז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–ה׳
הכניסה אל הקודש וההכנות
ה׳ אמר למשה: דבר אל אהרן אחיך. אסור לו להיכנס בכל זמן אל הקודש שמאחורי הפרוכת, אל מול הכפורת שעל הארון, כדי שלא ימות, כי בענן אני נראה מעל הכפורת.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֮ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִיךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכָל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת׃כך יבוא אהרן אל הקודש: עם פר בן בקר לחטאת ואיל לעולה.
בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ בְּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר לְחַטָּ֖את וְאַ֥יִל לְעֹלָֽה׃הוא ילבש כותונת בד קודש, מכנסי בד יהיו על גופו, יחגור אבנט בד ויחבוש מצנפת בד. אלה בגדי קודש. לפני שילבש אותם הוא ירחץ את גופו במים.
כְּתֹֽנֶת־בַּ֨ד קֹ֜דֶשׁ יִלְבָּ֗שׁ וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִהְי֣וּ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וּבְאַבְנֵ֥ט בַּד֙ יַחְגֹּ֔ר וּבְמִצְנֶ֥פֶת בַּ֖ד יִצְנֹ֑ף בִּגְדֵי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֔ם וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם אֶת־בְּשָׂר֖וֹ וּלְבֵשָֽׁם׃מעדת בני ישראל הוא ייקח שני שעירי עיזים לחטאת ואיל אחד לעולה.
וּמֵאֵ֗ת עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יִקַּ֛ח שְׁנֵֽי־שְׂעִירֵ֥י עִזִּ֖ים לְחַטָּ֑את וְאַ֥יִל אֶחָ֖ד לְעֹלָֽה׃ו׳–י׳
הפר והגורלות על שני השעירים
אהרן יקריב את פר החטאת שלו ויכפר בעדו ובעד ביתו.
וְהִקְרִ֧יב אַהֲרֹ֛ן אֶת־פַּ֥ר הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד בֵּיתֽוֹ׃הוא ייקח את שני השעירים ויעמיד אותם לפני ה׳ בפתח אוהל מועד.
וְלָקַ֖ח אֶת־שְׁנֵ֣י הַשְּׂעִירִ֑ם וְהֶעֱמִ֤יד אֹתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃אהרן יטיל גורלות על שני השעירים: גורל אחד לה׳ וגורל אחד לעזאזל.
וְנָתַ֧ן אַהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גּוֹרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַיהוָ֔ה וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַעֲזָאזֵֽל׃על המילים
המונח "עזאזל" אינו מוסבר במפורש בפסוק; המפרשים הציעו לו הסברים שונים.
אהרן יקריב את השעיר שעליו עלה הגורל לה׳ ויעשה אותו קורבן חטאת.
וְהִקְרִ֤יב אַהֲרֹן֙ אֶת־הַשָּׂעִ֔יר אֲשֶׁ֨ר עָלָ֥ה עָלָ֛יו הַגּוֹרָ֖ל לַיהוָ֑ה וְעָשָׂ֖הוּ חַטָּֽאת׃השעיר שעליו עלה הגורל לעזאזל יישאר חי לפני ה׳ כדי לעשות עליו כפרה, ואחר כך ישלחו אותו לעזאזל, אל המדבר.
וְהַשָּׂעִ֗יר אֲשֶׁר֩ עָלָ֨ה עָלָ֤יו הַגּוֹרָל֙ לַעֲזָאזֵ֔ל יָֽעֳמַד־חַ֛י לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לַעֲזָאזֵ֖ל הַמִּדְבָּֽרָה׃י״א–י״ט
הקטורת, הדם וכפרת הקודש
אהרן יקריב את פר החטאת שלו, יכפר בעדו ובעד ביתו וישחט את פר החטאת שלו.
וְהִקְרִ֨יב אַהֲרֹ֜ן אֶת־פַּ֤ר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּֽעֲד֖וֹ וּבְעַ֣ד בֵּית֑וֹ וְשָׁחַ֛ט אֶת־פַּ֥ר הַֽחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ׃הוא ייקח מחתה מלאה גחלי אש מעל המזבח שלפני ה׳, ומלוא חופניו קטורת סמים דקה, ויביא אותם אל מאחורי הפרוכת.
וְלָקַ֣ח מְלֹֽא־הַ֠מַּחְתָּה גַּֽחֲלֵי־אֵ֞שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּמְלֹ֣א חָפְנָ֔יו קְטֹ֥רֶת סַמִּ֖ים דַּקָּ֑ה וְהֵבִ֖יא מִבֵּ֥ית לַפָּרֹֽכֶת׃הוא יניח את הקטורת על האש לפני ה׳, וענן הקטורת יכסה את הכפורת שעל העדות, כדי שלא ימות.
וְנָתַ֧ן אֶֽת־הַקְּטֹ֛רֶת עַל־הָאֵ֖שׁ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְכִסָּ֣ה ׀ עֲנַ֣ן הַקְּטֹ֗רֶת אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת אֲשֶׁ֥ר עַל־הָעֵד֖וּת וְלֹ֥א יָמֽוּת׃הוא ייקח מדם הפר ויזה באצבעו על חזית הכפורת לכיוון מזרח, ולפני הכפורת יזה מן הדם באצבעו שבע פעמים.
וְלָקַח֙ מִדַּ֣ם הַפָּ֔ר וְהִזָּ֧ה בְאֶצְבָּע֛וֹ עַל־פְּנֵ֥י הַכַּפֹּ֖רֶת קֵ֑דְמָה וְלִפְנֵ֣י הַכַּפֹּ֗רֶת יַזֶּ֧ה שֶֽׁבַע־פְּעָמִ֛ים מִן־הַדָּ֖ם בְּאֶצְבָּעֽוֹ׃אחר כך הוא ישחט את שעיר החטאת של העם, יביא את דמו אל מאחורי הפרוכת ויעשה בדמו כפי שעשה בדם הפר: יזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת.
וְשָׁחַ֞ט אֶת־שְׂעִ֤יר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁ֣ר לָעָ֔ם וְהֵבִיא֙ אֶת־דָּמ֔וֹ אֶל־מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת וְעָשָׂ֣ה אֶת־דָּמ֗וֹ כַּאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לְדַ֣ם הַפָּ֔ר וְהִזָּ֥ה אֹת֛וֹ עַל־הַכַּפֹּ֖רֶת וְלִפְנֵ֥י הַכַּפֹּֽרֶת׃כך הוא יכפר על הקודש מטומאות בני ישראל, מפשעיהם ומכל חטאותיהם. כך יעשה גם לאוהל מועד, השוכן איתם בתוך טומאותיהם.
וְכִפֶּ֣ר עַל־הַקֹּ֗דֶשׁ מִטֻּמְאֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִפִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם וְכֵ֤ן יַעֲשֶׂה֙ לְאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד הַשֹּׁכֵ֣ן אִתָּ֔ם בְּת֖וֹךְ טֻמְאֹתָֽם׃איש לא יהיה באוהל מועד מן הרגע שאהרן נכנס לכפר בקודש ועד שהוא יוצא. הוא יכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל קהל ישראל.
וְכָל־אָדָ֞ם לֹא־יִהְיֶ֣ה ׀ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד בְּבֹא֛וֹ לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ עַד־צֵאת֑וֹ וְכִפֶּ֤ר בַּעֲדוֹ֙ וּבְעַ֣ד בֵּית֔וֹ וּבְעַ֖ד כָּל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃הוא יצא אל המזבח שלפני ה׳ ויכפר עליו. הוא ייקח מדם הפר ומדם השעיר וייתן על קרנות המזבח מסביב.
וְיָצָ֗א אֶל־הַמִּזְבֵּ֛חַ אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה וְכִפֶּ֣ר עָלָ֑יו וְלָקַ֞ח מִדַּ֤ם הַפָּר֙ וּמִדַּ֣ם הַשָּׂעִ֔יר וְנָתַ֛ן עַל־קַרְנ֥וֹת הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃הוא יזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים, יטהר אותו ויקדש אותו מטומאות בני ישראל.
וְהִזָּ֨ה עָלָ֧יו מִן־הַדָּ֛ם בְּאֶצְבָּע֖וֹ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִהֲר֣וֹ וְקִדְּשׁ֔וֹ מִטֻּמְאֹ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃כ׳–כ״ח
השעיר החי והשלמת העבודה
לאחר שיסיים לכפר על הקודש, על אוהל מועד ועל המזבח, הוא יקרב את השעיר החי.
וְכִלָּה֙ מִכַּפֵּ֣ר אֶת־הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְהִקְרִ֖יב אֶת־הַשָּׂעִ֥יר הֶחָֽי׃אהרן יסמוך את שתי ידיו על ראש השעיר החי ויתוודה עליו על כל עוונות בני ישראל, על כל פשעיהם ועל כל חטאותיהם. הוא ישים אותם על ראש השעיר וישלח אותו למדבר ביד איש שנועד לכך.
וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־שְׁתֵּ֣י ידו [יָדָ֗יו] עַ֨ל רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִיר֮ הַחַי֒ וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו אֶת־כָּל־עֲוֺנֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־כָּל־פִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם וְנָתַ֤ן אֹתָם֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשִׁלַּ֛ח בְּיַד־אִ֥ישׁ עִתִּ֖י הַמִּדְבָּֽרָה׃על המילים
במקור נשמרים כאן הכתיב "ידו" והקרי "ידיו". הביטוי "איש עתי" מתאר את האדם שנבחר לביצוע השליחות.
השעיר יישא עליו את כל עוונותיהם אל ארץ גזרה, ושם ישלח האיש את השעיר במדבר.
וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָ֛יו אֶת־כָּל־עֲוֺנֹתָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ גְּזֵרָ֑ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־הַשָּׂעִ֖יר בַּמִּדְבָּֽר׃על המילים
"ארץ גזרה" הוא ביטוי מקראי למקום שאליו נשלח השעיר; משמעותו המדויקת אינה מפורטת בפסוק.
אהרן יבוא אל אוהל מועד, יפשוט את בגדי הבד שלבש כשנכנס אל הקודש וישאיר אותם שם.
וּבָ֤א אַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּפָשַׁט֙ אֶת־בִּגְדֵ֣י הַבָּ֔ד אֲשֶׁ֥ר לָבַ֖שׁ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ וְהִנִּיחָ֖ם שָֽׁם׃הוא ירחץ את גופו במים במקום קדוש, ילבש את בגדיו, יצא ויקריב את העולה שלו ואת עולת העם. כך יכפר בעדו ובעד העם.
וְרָחַ֨ץ אֶת־בְּשָׂר֤וֹ בַמַּ֙יִם֙ בְּמָק֣וֹם קָד֔וֹשׁ וְלָבַ֖שׁ אֶת־בְּגָדָ֑יו וְיָצָ֗א וְעָשָׂ֤ה אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־עֹלַ֣ת הָעָ֔ם וְכִפֶּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד הָעָֽם׃את חֵלב החטאת הוא יקטיר על המזבח.
וְאֵ֛ת חֵ֥לֶב הַֽחַטָּ֖את יַקְטִ֥יר הַמִּזְבֵּֽחָה׃האיש ששולח את השעיר לעזאזל יכבס את בגדיו, ירחץ את גופו במים, ורק אחר כך יבוא אל המחנה.
וְהַֽמְשַׁלֵּ֤חַ אֶת־הַשָּׂעִיר֙ לַֽעֲזָאזֵ֔ל יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְרָחַ֥ץ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יָב֥וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃את פר החטאת ואת שעיר החטאת, שדמם הובא אל הקודש כדי לכפר, יוציאו אל מחוץ למחנה. את עורותיהם, בשרם ופרשם ישרפו באש.
וְאֵת֩ פַּ֨ר הַֽחַטָּ֜את וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את אֲשֶׁ֨ר הוּבָ֤א אֶת־דָּמָם֙ לְכַפֵּ֣ר בַּקֹּ֔דֶשׁ יוֹצִ֖יא אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְשָׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ אֶת־עֹרֹתָ֥ם וְאֶת־בְּשָׂרָ֖ם וְאֶת־פִּרְשָֽׁם׃מי ששורף אותם יכבס את בגדיו, ירחץ את גופו במים, ורק אחר כך יבוא אל המחנה.
וְהַשֹּׂרֵ֣ף אֹתָ֔ם יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְרָחַ֥ץ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יָב֥וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃כ״ט–ל״ד
חוקת הכפרה השנתית
זה יהיה לכם חוק קבוע: ביום העשירי בחודש השביעי תענו את נפשותיכם ולא תעשו כל מלאכה, גם האזרח וגם הגר שגר בתוככם.
וְהָיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַ֠שְּׁבִיעִי בֶּֽעָשׂ֨וֹר לַחֹ֜דֶשׁ תְּעַנּ֣וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃כי ביום הזה תיעשה עליכם כפרה כדי לטהר אתכם. מכל חטאותיכם תיטהרו לפני ה׳.
כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ׃זה יהיה לכם יום של שבת שבתון, ותענו את נפשותיכם. זה חוק קבוע לדורות.
שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הִיא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם חֻקַּ֖ת עוֹלָֽם׃את הכפרה יעשה הכוהן שיימשח ושיוסמך לכהן במקום אביו. הוא ילבש את בגדי הבד, בגדי הקודש.
וְכִפֶּ֨ר הַכֹּהֵ֜ן אֲשֶׁר־יִמְשַׁ֣ח אֹת֗וֹ וַאֲשֶׁ֤ר יְמַלֵּא֙ אֶת־יָד֔וֹ לְכַהֵ֖ן תַּ֣חַת אָבִ֑יו וְלָבַ֛שׁ אֶת־בִּגְדֵ֥י הַבָּ֖ד בִּגְדֵ֥י הַקֹּֽדֶשׁ׃הוא יכפר על מקדש הקודש, על אוהל מועד ועל המזבח, וגם על הכוהנים ועל כל עם הקהל.
וְכִפֶּר֙ אֶת־מִקְדַּ֣שׁ הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֶת־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ יְכַפֵּ֑ר וְעַ֧ל הַכֹּהֲנִ֛ים וְעַל־כָּל־עַ֥ם הַקָּהָ֖ל יְכַפֵּֽר׃זה יהיה לכם חוק קבוע: לכפר על בני ישראל מכל חטאותיהם פעם אחת בשנה. אהרן עשה כפי שה׳ ציווה את משה.
וְהָֽיְתָה־זֹּ֨את לָכֶ֜ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֗ם לְכַפֵּ֞ר עַל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִכָּל־חַטֹּאתָ֔ם אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–ה׳
הכניסה אל הקודש וההכנות
וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקָרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְהוָ֖ה וַיָּמֻֽתוּ׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֮ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִיךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכָל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת׃
בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ בְּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר לְחַטָּ֖את וְאַ֥יִל לְעֹלָֽה׃
כְּתֹֽנֶת־בַּ֨ד קֹ֜דֶשׁ יִלְבָּ֗שׁ וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִהְי֣וּ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וּבְאַבְנֵ֥ט בַּד֙ יַחְגֹּ֔ר וּבְמִצְנֶ֥פֶת בַּ֖ד יִצְנֹ֑ף בִּגְדֵי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֔ם וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם אֶת־בְּשָׂר֖וֹ וּלְבֵשָֽׁם׃
וּמֵאֵ֗ת עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יִקַּ֛ח שְׁנֵֽי־שְׂעִירֵ֥י עִזִּ֖ים לְחַטָּ֑את וְאַ֥יִל אֶחָ֖ד לְעֹלָֽה׃
ו׳–י׳
הפר והגורלות על שני השעירים
וְהִקְרִ֧יב אַהֲרֹ֛ן אֶת־פַּ֥ר הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד בֵּיתֽוֹ׃
וְלָקַ֖ח אֶת־שְׁנֵ֣י הַשְּׂעִירִ֑ם וְהֶעֱמִ֤יד אֹתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
וְנָתַ֧ן אַהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גּוֹרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַיהוָ֔ה וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַעֲזָאזֵֽל׃
וְהִקְרִ֤יב אַהֲרֹן֙ אֶת־הַשָּׂעִ֔יר אֲשֶׁ֨ר עָלָ֥ה עָלָ֛יו הַגּוֹרָ֖ל לַיהוָ֑ה וְעָשָׂ֖הוּ חַטָּֽאת׃
וְהַשָּׂעִ֗יר אֲשֶׁר֩ עָלָ֨ה עָלָ֤יו הַגּוֹרָל֙ לַעֲזָאזֵ֔ל יָֽעֳמַד־חַ֛י לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לַעֲזָאזֵ֖ל הַמִּדְבָּֽרָה׃
י״א–י״ט
הקטורת, הדם וכפרת הקודש
וְהִקְרִ֨יב אַהֲרֹ֜ן אֶת־פַּ֤ר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּֽעֲד֖וֹ וּבְעַ֣ד בֵּית֑וֹ וְשָׁחַ֛ט אֶת־פַּ֥ר הַֽחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ׃
וְלָקַ֣ח מְלֹֽא־הַ֠מַּחְתָּה גַּֽחֲלֵי־אֵ֞שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּמְלֹ֣א חָפְנָ֔יו קְטֹ֥רֶת סַמִּ֖ים דַּקָּ֑ה וְהֵבִ֖יא מִבֵּ֥ית לַפָּרֹֽכֶת׃
וְנָתַ֧ן אֶֽת־הַקְּטֹ֛רֶת עַל־הָאֵ֖שׁ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְכִסָּ֣ה ׀ עֲנַ֣ן הַקְּטֹ֗רֶת אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת אֲשֶׁ֥ר עַל־הָעֵד֖וּת וְלֹ֥א יָמֽוּת׃
וְלָקַח֙ מִדַּ֣ם הַפָּ֔ר וְהִזָּ֧ה בְאֶצְבָּע֛וֹ עַל־פְּנֵ֥י הַכַּפֹּ֖רֶת קֵ֑דְמָה וְלִפְנֵ֣י הַכַּפֹּ֗רֶת יַזֶּ֧ה שֶֽׁבַע־פְּעָמִ֛ים מִן־הַדָּ֖ם בְּאֶצְבָּעֽוֹ׃
וְשָׁחַ֞ט אֶת־שְׂעִ֤יר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁ֣ר לָעָ֔ם וְהֵבִיא֙ אֶת־דָּמ֔וֹ אֶל־מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת וְעָשָׂ֣ה אֶת־דָּמ֗וֹ כַּאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לְדַ֣ם הַפָּ֔ר וְהִזָּ֥ה אֹת֛וֹ עַל־הַכַּפֹּ֖רֶת וְלִפְנֵ֥י הַכַּפֹּֽרֶת׃
וְכִפֶּ֣ר עַל־הַקֹּ֗דֶשׁ מִטֻּמְאֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִפִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם וְכֵ֤ן יַעֲשֶׂה֙ לְאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד הַשֹּׁכֵ֣ן אִתָּ֔ם בְּת֖וֹךְ טֻמְאֹתָֽם׃
וְכָל־אָדָ֞ם לֹא־יִהְיֶ֣ה ׀ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד בְּבֹא֛וֹ לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ עַד־צֵאת֑וֹ וְכִפֶּ֤ר בַּעֲדוֹ֙ וּבְעַ֣ד בֵּית֔וֹ וּבְעַ֖ד כָּל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃
וְיָצָ֗א אֶל־הַמִּזְבֵּ֛חַ אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה וְכִפֶּ֣ר עָלָ֑יו וְלָקַ֞ח מִדַּ֤ם הַפָּר֙ וּמִדַּ֣ם הַשָּׂעִ֔יר וְנָתַ֛ן עַל־קַרְנ֥וֹת הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃
וְהִזָּ֨ה עָלָ֧יו מִן־הַדָּ֛ם בְּאֶצְבָּע֖וֹ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִהֲר֣וֹ וְקִדְּשׁ֔וֹ מִטֻּמְאֹ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
כ׳–כ״ח
השעיר החי והשלמת העבודה
וְכִלָּה֙ מִכַּפֵּ֣ר אֶת־הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְהִקְרִ֖יב אֶת־הַשָּׂעִ֥יר הֶחָֽי׃
וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־שְׁתֵּ֣י ידו [יָדָ֗יו] עַ֨ל רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִיר֮ הַחַי֒ וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו אֶת־כָּל־עֲוֺנֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־כָּל־פִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם וְנָתַ֤ן אֹתָם֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשִׁלַּ֛ח בְּיַד־אִ֥ישׁ עִתִּ֖י הַמִּדְבָּֽרָה׃
וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָ֛יו אֶת־כָּל־עֲוֺנֹתָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ גְּזֵרָ֑ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־הַשָּׂעִ֖יר בַּמִּדְבָּֽר׃
וּבָ֤א אַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּפָשַׁט֙ אֶת־בִּגְדֵ֣י הַבָּ֔ד אֲשֶׁ֥ר לָבַ֖שׁ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ וְהִנִּיחָ֖ם שָֽׁם׃
וְרָחַ֨ץ אֶת־בְּשָׂר֤וֹ בַמַּ֙יִם֙ בְּמָק֣וֹם קָד֔וֹשׁ וְלָבַ֖שׁ אֶת־בְּגָדָ֑יו וְיָצָ֗א וְעָשָׂ֤ה אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־עֹלַ֣ת הָעָ֔ם וְכִפֶּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד הָעָֽם׃
וְאֵ֛ת חֵ֥לֶב הַֽחַטָּ֖את יַקְטִ֥יר הַמִּזְבֵּֽחָה׃
וְהַֽמְשַׁלֵּ֤חַ אֶת־הַשָּׂעִיר֙ לַֽעֲזָאזֵ֔ל יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְרָחַ֥ץ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יָב֥וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃
וְאֵת֩ פַּ֨ר הַֽחַטָּ֜את וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את אֲשֶׁ֨ר הוּבָ֤א אֶת־דָּמָם֙ לְכַפֵּ֣ר בַּקֹּ֔דֶשׁ יוֹצִ֖יא אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְשָׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ אֶת־עֹרֹתָ֥ם וְאֶת־בְּשָׂרָ֖ם וְאֶת־פִּרְשָֽׁם׃
וְהַשֹּׂרֵ֣ף אֹתָ֔ם יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְרָחַ֥ץ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יָב֥וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃
כ״ט–ל״ד
חוקת הכפרה השנתית
וְהָיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַ֠שְּׁבִיעִי בֶּֽעָשׂ֨וֹר לַחֹ֜דֶשׁ תְּעַנּ֣וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃
כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ׃
שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הִיא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם חֻקַּ֖ת עוֹלָֽם׃
וְכִפֶּ֨ר הַכֹּהֵ֜ן אֲשֶׁר־יִמְשַׁ֣ח אֹת֗וֹ וַאֲשֶׁ֤ר יְמַלֵּא֙ אֶת־יָד֔וֹ לְכַהֵ֖ן תַּ֣חַת אָבִ֑יו וְלָבַ֛שׁ אֶת־בִּגְדֵ֥י הַבָּ֖ד בִּגְדֵ֥י הַקֹּֽדֶשׁ׃
וְכִפֶּר֙ אֶת־מִקְדַּ֣שׁ הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֶת־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ יְכַפֵּ֑ר וְעַ֧ל הַכֹּהֲנִ֛ים וְעַל־כָּל־עַ֥ם הַקָּהָ֖ל יְכַפֵּֽר׃
וְהָֽיְתָה־זֹּ֨את לָכֶ֜ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֗ם לְכַפֵּ֞ר עַל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִכָּל־חַטֹּאתָ֔ם אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
לאחר מות שני בני אהרן נקבעים גבולות ברורים לכניסה אל המקום שמאחורי הפרוכת. אהרן אינו רשאי להיכנס לשם בכל עת, אלא עליו לבצע סדר מדויק של רחיצה, לבישת בגדי קודש, קורבנות, קטורת, הזאות דם וכפרה בעדו, בעד ביתו ובעד העם.
פסוקים א׳–ה׳
הכנות וגבולות הכניסה
אהרן מוזהר שלא להיכנס בכל זמן אל הקודש שמאחורי הפרוכת. בכניסה שנקבעה לו עליו לרחוץ, ללבוש בגדי בד קדושים ולהביא פר לחטאת ואיל לעולה. מאת העם נלקחים שני שעירים לחטאת ואיל לעולה.
פסוקים ו׳–י׳
הפר ושני השעירים
אהרן מקריב את פר החטאת שלו לכפר בעדו ובעד ביתו. על שני שעירי העם הוא מטיל גורלות: אחד לה׳ ונעשה חטאת, והשני נשאר חי כדי להישלח לעזאזל במדבר לאחר עבודת הכפרה.
פסוקים י״א–י״ז
הקטורת והזאות הדם
אהרן שוחט את פר החטאת שלו, מכניס גחלי אש וקטורת אל מאחורי הפרוכת ויוצר ענן קטורת מעל הכפורת. לאחר מכן הוא מזה מדם הפר ומדם שעיר החטאת של העם, וכך מכפר על הקודש ועל אוהל מועד מטומאות בני ישראל, מפשעיהם ומחטאותיהם.
פסוקים י״ח–כ״ב
כפרת המזבח והשעיר החי
אהרן נותן מדם הפר ומדם השעיר על קרנות המזבח ומזה עליו שבע פעמים. לאחר שסיים את הכפרה על הקודש, אוהל מועד והמזבח, הוא סומך את ידיו על השעיר החי, מתוודה עליו על עוונות, פשעים וחטאות ישראל ושולח אותו למדבר ביד איש עתי.
פסוקים כ״ג–כ״ח
סיום עבודת הקורבנות
אהרן פושט את בגדי הבד, רוחץ במקום קדוש, לובש את בגדיו ומקריב את עולתו ואת עולת העם. חֵלב החטאת מוקטר על המזבח. משלח השעיר והאדם השורף מחוץ למחנה את פר החטאת ושעיר החטאת צריכים לכבס את בגדיהם ולרחוץ לפני חזרתם למחנה.
פסוקים כ״ט–ל״ד
החוק הקבוע אחת בשנה
ביום העשירי בחודש השביעי מצווים האזרח והגר לענות את נפשותיהם ולא לעשות מלאכה. היום הוא שבת שבתון ובו נעשית כפרה לטהרת העם מחטאותיו. הכוהן המכהן במקום אביו מבצע את עבודת הכפרה על הקודש, אוהל מועד, המזבח, הכוהנים וכל הקהל.
הפרק קובע עבודת כפרה שנתית מדויקת הכוללת את טהרת הקודש, הכוהנים והעם, ומדגיש שהכניסה אל הקודש ועבודת הכפרה נעשות רק בדרך ובזמן שנקבעו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חז״ל נחלקים במה בדיוק חטאו בני אהרן
״רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר עַל הַקְּרִיבָה מֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז, א): בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה'״
במדבר רבה חוזר למות נדב ואביהוא ומביא כמה הסברים של חז״ל. רבי עקיבא מדגיש את הקרבת האש הזרה, רבי יוסי מדגיש את עצם הקריבה לפני ה׳, ורבי אלעזר משלב בין הדברים. המדרש שומר אפוא יותר מאפשרות אחת להבנת חטאם ואינו מצמצם את האירוע להסבר יחיד. פתיחת ויקרא ט״ז מזכירה רק את העובדה ששני בני אהרן מתו בקרבתם לפני ה׳, וממנה עוברת התורה להזהיר את אהרן שלא להיכנס בכל עת אל הקודש. הפירושים המדויקים לסיבת מותם שייכים לדרשת חז״ל ולא לניסוח המפורש של הפרק. :contentReference[oaicite:0]{index=0}
במדבר רבה ב׳:כ״ג ↗הדיבור למשה באוהל מועד לפי חז״ל
״משֶׁה הָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל וְאֵין כָּל אֵלּוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַקּוֹל״
במדבר רבה עוסק באופן שבו דבר ה׳ נשמע למשה באוהל מועד. המדרש מדגיש שהקול האלוהי היה בעל עוצמה, אך היה מוגבל למקום שנקבע ולא נשמע לכל הנוכחים. בהמשך הוא מבחין בין משה לבין אהרן, בני אהרן, הזקנים וכל ישראל ביחס לשמיעת הדיבור. הקשר לפסוק ב׳ כאן הוא כללי בלבד. בפרק שלנו ה׳ מוסר למשה הוראה שעליו להעביר לאהרן בנוגע לכניסה אל הקודש. המקור המדרשי אינו מפרש את איסור הכניסה עצמו, אלא עוסק במעמדו המיוחד של משה כמקבל הדיבור.
במדבר רבה י״ד:כ״א ↗אזכור יום הכיפורים בתוך קובץ דרשות רחב
״הַשָֹּׂטָן בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה, מִנְּיַן יְמוֹת הַחַמָּה שַׁלִּיט לְהַלְשִׁין בְּכֻלָּן חוּץ מִיּוֹם כִּפּוּר״
הקטע מבמדבר רבה הוא אוסף ארוך של דרשות על אותיות, מספרים, מצוות, תפילה ומידות. בתוך הרצף הזה מופיעה דרשה חשבונית הקושרת את ערך המילה "השטן" למספר ימות השנה ומחריגה את יום הכיפורים מן ההקבלה. זו אמירה מדרשית על משמעות היום, ולא פירוש ישיר לעבודת הקורבנות שבפסוק ג׳. לכן הקשר למקור שנקבע לפסוק מוגבל. ויקרא ט״ז עצמו מפרט את הפר, האיל ושאר סדר העבודה ואינו עוסק בגימטרייה או בשטן. יש להחזיק את הדרשה כרובד חז״לי נפרד ולא לשלב אותה בתוך פשט עבודת אהרן.
במדבר רבה י״ח:כ״א ↗בעקבות המפרשים
רש״י מזהה את עזאזל כמקום הררי
״הוּא הַר עַז וְקָשֶׁה, צוּק גָּבוֹהַּ״
רש״י מפרש את המילה "עזאזל" כמקום גאוגרפי קשה והררי: הר חזק וקשה ובו צוק גבוה. הוא קושר זאת גם לביטוי שבהמשך הפרק, "ארץ גזרה", שאותו הוא מבין כמקום חתוך ומובדל. זהו פירושו של רש״י למונח שאינו מוסבר במפורש בפסוק. בפשט הפרק נאמר רק שאחד משני הגורלות הוא "לעזאזל" ושאת השעיר הזה שולחים למדבר. לכן בניסוח המודרני נשמר השם עזאזל עצמו, ואילו הזיהוי כהר וצוק מובא כאן כפרשנות מאוחרת.
רש״י על ויקרא 16:8:2 ↗רש״י מזהה את המזבח של פסוק כ״ה
״עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן״
רש״י מסביר שהמזבח שעליו מקטירים את חֵלב החטאת בפסוק כ״ה הוא המזבח החיצון. הוא מבסס זאת על האיסור להעלות על המזבח הפנימי עולה ומנחה, ולכן מבין שהקטרת החֵלב כאן אינה נעשית עליו. הפסוק עצמו אומר בקצרה "ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה" ואינו מוסיף שם תיאור שמבדיל בין המזבחות. רש״י משלים את הזיהוי מתוך מערכת דיני המזבחות במקומות אחרים. זהו בירור פרשני־הלכתי ולא פרט שמפורש במילים של הפסוק עצמו.
רש״י על ויקרא 16:25:2 ↗הרמב״ן מחלק את הכפרה לפי אזורי הקודש
״הזאות שלפני הכפרת מכפרות על טומאת מקדש וקדשיו של לפני לפנים״
הרמב״ן מסביר שסדר ההזאות בנוי בשלבים נפרדים. לדבריו, ההזאות שלפני הכפורת שייכות לכפרה על קודש הקודשים, ההזאות באוהל מועד קשורות להיכל ולכליו, והנתינות על המזבח מכפרות על המזבח וקדשיו. הוא מבסס את החלוקה גם על מדרש ההלכה. הפירוש מחדד מדוע התורה מזכירה בנפרד את הקודש, אוהל מועד והמזבח. בפשט הפרק אכן מתואר רצף של כפרה בכל אחד מן המקומות האלה, אך הפירוט המדויק של סוג הטומאה המתכפר בכל שלב הוא הסבר פרשני של הרמב״ן וחז״ל.
רמב״ן על ויקרא 16:18:1 ↗אבן עזרא על השורפים מחוץ למחנה
״הכהנים וכל אחד מהשורפים ירחץ במים ומיד יבא אל המחנה״
אבן עזרא מפרש את לשון השרפה שבפסוקים כ״ז–כ״ח ומדגיש שכל אחד מן המשתתפים בשרפת פר החטאת ושעיר החטאת צריך לרחוץ במים לפני החזרה אל המחנה. הוא רואה במילים "ואחרי כן יבוא אל המחנה" ראיה לכך שהרחיצה היא התנאי לחזרה. הפסוק עצמו מנוסח בלשון יחיד, "והשורף אותם", וקובע שהוא מכבס את בגדיו ורוחץ את גופו במים ורק אחר כך חוזר למחנה. אבן עזרא מרחיב את היישום לכל מי שמשתתף בפעולת השרפה.
אבן עזרא על ויקרא 16:27:2 ↗