ה׳ דיבר אל משה ואמר לו:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ויקרא · פרק יד׳
טהרת המצורע ודיני נגעי בתים
הפרק מפרט את תהליך טהרתו של אדם שנרפא מצרעת, כולל קורבנות והליך חלופי למי שאין ידו משגת, ולאחר מכן קובע כיצד בודקים, מטפלים ומטהרים בית שנראה בו נגע.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ויקרא יד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–ט׳
תחילת טהרת המצורע
זה יהיה הדין של המצורע ביום טהרתו: יש להביא אותו אל הכוהן.
זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טָהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃הכוהן יצא אל מחוץ למחנה ויבדוק את האדם. אם נגע הצרעת נרפא ממנו, יתחיל תהליך טהרתו.
וְיָצָא֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נִרְפָּ֥א נֶֽגַע־הַצָּרַ֖עַת מִן־הַצָּרֽוּעַ׃הכוהן יצווה לקחת עבור האדם המיטהר שתי ציפורים חיות וטהורות, עץ ארז, שני תולעת ואזוב.
וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃על המילים
שני תולעת הוא חומר אדום המשמש כאן כחלק מתהליך הטהרה.
הכוהן יצווה לשחוט את אחת הציפורים אל כלי חרס מעל מים חיים.
וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפּ֣וֹר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים׃על המילים
מים חיים הם מים זורמים או מים ממקור חי, כלשון המקרא.
את הציפור החיה, עץ הארז, שני התולעת והאזוב יש לקחת ולטבול יחד בדם הציפור שנשחטה מעל המים החיים.
אֶת־הַצִּפֹּ֤ר הַֽחַיָּה֙ יִקַּ֣ח אֹתָ֔הּ וְאֶת־עֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וְאֶת־שְׁנִ֥י הַתּוֹלַ֖עַת וְאֶת־הָאֵזֹ֑ב וְטָבַ֨ל אוֹתָ֜ם וְאֵ֣ת ׀ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּ֗ה בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחֻטָ֔ה עַ֖ל הַמַּ֥יִם הַֽחַיִּֽים׃הכוהן יזה שבע פעמים על האדם המיטהר מן הצרעת, יטהר אותו וישלח את הציפור החיה אל השדה.
וְהִזָּ֗ה עַ֧ל הַמִּטַּהֵ֛ר מִן־הַצָּרַ֖עַת שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִ֣הֲר֔וֹ וְשִׁלַּ֛ח אֶת־הַצִּפֹּ֥ר הַֽחַיָּ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה׃האדם המיטהר יכבס את בגדיו, יגלח את כל שערו וירחץ במים, ואז יהיה טהור. אחר כך הוא יוכל להיכנס למחנה, אבל יישב מחוץ לאוהלו שבעה ימים.
וְכִבֶּס֩ הַמִּטַּהֵ֨ר אֶת־בְּגָדָ֜יו וְגִלַּ֣ח אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ וְרָחַ֤ץ בַּמַּ֙יִם֙ וְטָהֵ֔ר וְאַחַ֖ר יָב֣וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְיָשַׁ֛ב מִח֥וּץ לְאָהֳל֖וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ביום השביעי הוא יגלח שוב את כל שערו: את שיער ראשו, את זקנו, את גבות עיניו ואת כל שאר שערו. הוא יכבס את בגדיו, ירחץ את גופו במים ויהיה טהור.
וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י יְגַלַּ֣ח אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ אֶת־רֹאשׁ֤וֹ וְאֶת־זְקָנוֹ֙ וְאֵת֙ גַּבֹּ֣ת עֵינָ֔יו וְאֶת־כָּל־שְׂעָר֖וֹ יְגַלֵּ֑חַ וְכִבֶּ֣ס אֶת־בְּגָדָ֗יו וְרָחַ֧ץ אֶת־בְּשָׂר֛וֹ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵֽר׃י׳–כ׳
הקורבנות ביום השמיני
ביום השמיני הוא ייקח שני כבשים תמימים, כבשה אחת בת שנתה תמימה, שלושה עשרונים סולת למנחה מעורבת בשמן, ולוג אחד שמן.
וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יִקַּ֤ח שְׁנֵֽי־כְבָשִׂים֙ תְּמִימִ֔ים וְכַבְשָׂ֥ה אַחַ֛ת בַּת־שְׁנָתָ֖הּ תְּמִימָ֑ה וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן וְלֹ֥ג אֶחָ֖ד שָֽׁמֶן׃על המילים
עישרון ולוג הם מידות מקראיות; הפרק אינו ממיר אותן למידות מודרניות.
הכוהן שמבצע את הטהרה יעמיד את האיש המיטהר ואת הקורבנות לפני ה׳, בפתח אוהל מועד.
וְהֶעֱמִ֞יד הַכֹּהֵ֣ן הַֽמְטַהֵ֗ר אֵ֛ת הָאִ֥ישׁ הַמִּטַּהֵ֖ר וְאֹתָ֑ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃הכוהן ייקח את אחד הכבשים ויקריב אותו לאשם יחד עם לוג השמן, ויניף אותם כתנופה לפני ה׳.
וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַכֶּ֣בֶשׂ הָאֶחָ֗ד וְהִקְרִ֥יב אֹת֛וֹ לְאָשָׁ֖ם וְאֶת־לֹ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְהֵנִ֥יף אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃הכוהן ישחט את הכבש במקום שבו שוחטים את החטאת ואת העולה, במקום הקודש. כמו החטאת, גם האשם שייך לכוהן; הוא קודש קודשים.
וְשָׁחַ֣ט אֶת־הַכֶּ֗בֶשׂ בִּ֠מְקוֹם אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֧ט אֶת־הַֽחַטָּ֛את וְאֶת־הָעֹלָ֖ה בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֑דֶשׁ כִּ֡י כַּ֠חַטָּאת הָאָשָׁ֥ם הוּא֙ לַכֹּהֵ֔ן קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הֽוּא׃הכוהן ייקח מדם האשם וייתן ממנו על תנוך אוזנו הימנית של המיטהר, על אגודל ידו הימנית ועל הבוהן הגדולה של רגלו הימנית.
וְלָקַ֣ח הַכֹּהֵן֮ מִדַּ֣ם הָאָשָׁם֒ וְנָתַן֙ הַכֹּהֵ֔ן עַל־תְּנ֛וּךְ אֹ֥זֶן הַמִּטַּהֵ֖ר הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃על המילים
תנוך הוא חלק באוזן; רש״י מציין שהמשמעות המדויקת של המילה אינה פשוטה.
הכוהן ייקח מן לוג השמן וייצוק ממנו על כף ידו השמאלית.
וְלָקַ֥ח הַכֹּהֵ֖ן מִלֹּ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְיָצַ֛ק עַל־כַּ֥ף הַכֹּהֵ֖ן הַשְּׂמָאלִֽית׃הכוהן יטבול את אצבעו הימנית בשמן שעל כף ידו השמאלית ויזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה׳.
וְטָבַ֤ל הַכֹּהֵן֙ אֶת־אֶצְבָּע֣וֹ הַיְמָנִ֔ית מִן־הַשֶּׁ֕מֶן אֲשֶׁ֥ר עַל־כַּפּ֖וֹ הַשְּׂמָאלִ֑ית וְהִזָּ֨ה מִן־הַשֶּׁ֧מֶן בְּאֶצְבָּע֛וֹ שֶׁ֥בַע פְּעָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃משאר השמן שעל כפו ייתן הכוהן על תנוך אוזנו הימנית של המיטהר, על אגודל ידו הימנית ועל הבוהן הגדולה של רגלו הימנית, במקום שבו ניתן דם האשם.
וּמִיֶּ֨תֶר הַשֶּׁ֜מֶן אֲשֶׁ֣ר עַל־כַּפּ֗וֹ יִתֵּ֤ן הַכֹּהֵן֙ עַל־תְּנ֞וּךְ אֹ֤זֶן הַמִּטַּהֵר֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִ֑ית עַ֖ל דַּ֥ם הָאָשָֽׁם׃את השמן שנותר על כף ידו ייתן הכוהן על ראש המיטהר, וכך יכפר עליו לפני ה׳.
וְהַנּוֹתָ֗ר בַּשֶּׁ֙מֶן֙ אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַכֹּהֵ֔ן יִתֵּ֖ן עַל־רֹ֣אשׁ הַמִּטַּהֵ֑ר וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃לאחר מכן הכוהן יעשה את החטאת ויכפר על האדם המיטהר מטומאתו, ואחר כך ישחט את העולה.
וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַ֣חַטָּ֔את וְכִפֶּ֕ר עַל־הַמִּטַּהֵ֖ר מִטֻּמְאָת֑וֹ וְאַחַ֖ר יִשְׁחַ֥ט אֶת־הָעֹלָֽה׃הכוהן יעלה את העולה ואת המנחה על המזבח, יכפר על האדם, והוא יהיה טהור.
וְהֶעֱלָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הָעֹלָ֥ה וְאֶת־הַמִּנְחָ֖ה הַמִּזְבֵּ֑חָה וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽר׃ (ס)כ״א–ל״ב
טהרה למי שאין ידו משגת
אם האדם עני ואין ידו משגת את הקורבנות שנזכרו, הוא ייקח כבש אחד לאשם ולתנופה כדי לכפר עליו, עישרון אחד סולת מעורבת בשמן למנחה, ולוג שמן.
וְאִם־דַּ֣ל ה֗וּא וְאֵ֣ין יָדוֹ֮ מַשֶּׂגֶת֒ וְ֠לָקַח כֶּ֣בֶשׂ אֶחָ֥ד אָשָׁ֛ם לִתְנוּפָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו וְעִשָּׂר֨וֹן סֹ֜לֶת אֶחָ֨ד בָּל֥וּל בַּשֶּׁ֛מֶן לְמִנְחָ֖ה וְלֹ֥ג שָֽׁמֶן׃הוא ייקח גם שתי תורים או שני בני יונה, לפי יכולתו. אחד מהם יהיה לחטאת והשני לעולה.
וּשְׁתֵּ֣י תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָד֑וֹ וְהָיָ֤ה אֶחָד֙ חַטָּ֔את וְהָאֶחָ֖ד עֹלָֽה׃ביום השמיני הוא יביא אותם לצורך טהרתו אל הכוהן, אל פתח אוהל מועד לפני ה׳.
וְהֵבִ֨יא אֹתָ֜ם בַּיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י לְטָהֳרָת֖וֹ אֶל־הַכֹּהֵ֑ן אֶל־פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃הכוהן ייקח את כבש האשם ואת לוג השמן ויניף אותם כתנופה לפני ה׳.
וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן אֶת־כֶּ֥בֶשׂ הָאָשָׁ֖ם וְאֶת־לֹ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְהֵנִ֨יף אֹתָ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃הכוהן ישחט את כבש האשם, ייקח מדמו וייתן על תנוך אוזנו הימנית של המיטהר, על אגודל ידו הימנית ועל הבוהן הגדולה של רגלו הימנית.
וְשָׁחַט֮ אֶת־כֶּ֣בֶשׂ הָֽאָשָׁם֒ וְלָקַ֤ח הַכֹּהֵן֙ מִדַּ֣ם הָֽאָשָׁ֔ם וְנָתַ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־הַמִּטַּהֵ֖ר הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃מן השמן ייצוק הכוהן על כף ידו השמאלית.
וּמִן־הַשֶּׁ֖מֶן יִצֹ֣ק הַכֹּהֵ֑ן עַל־כַּ֥ף הַכֹּהֵ֖ן הַשְּׂמָאלִֽית׃הכוהן יזה באצבעו הימנית מן השמן שעל כף ידו השמאלית שבע פעמים לפני ה׳.
וְהִזָּ֤ה הַכֹּהֵן֙ בְּאֶצְבָּע֣וֹ הַיְמָנִ֔ית מִן־הַשֶּׁ֕מֶן אֲשֶׁ֥ר עַל־כַּפּ֖וֹ הַשְּׂמָאלִ֑ית שֶׁ֥בַע פְּעָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃הכוהן ייתן מן השמן שעל כפו על תנוך אוזנו הימנית של המיטהר, על אגודל ידו הימנית ועל הבוהן הגדולה של רגלו הימנית, במקום שבו ניתן דם האשם.
וְנָתַ֨ן הַכֹּהֵ֜ן מִן־הַשֶּׁ֣מֶן ׀ אֲשֶׁ֣ר עַל־כַּפּ֗וֹ עַל־תְּנ֞וּךְ אֹ֤זֶן הַמִּטַּהֵר֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִ֑ית עַל־מְק֖וֹם דַּ֥ם הָאָשָֽׁם׃את השמן שנותר על כף ידו ייתן הכוהן על ראש המיטהר כדי לכפר עליו לפני ה׳.
וְהַנּוֹתָ֗ר מִן־הַשֶּׁ֙מֶן֙ אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַכֹּהֵ֔ן יִתֵּ֖ן עַל־רֹ֣אשׁ הַמִּטַּהֵ֑ר לְכַפֵּ֥ר עָלָ֖יו לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃הכוהן יעשה את אחד מן התורים או מבני היונה שהאדם מסוגל להביא:
וְעָשָׂ֤ה אֶת־הָֽאֶחָד֙ מִן־הַתֹּרִ֔ים א֖וֹ מִן־בְּנֵ֣י הַיּוֹנָ֑ה מֵאֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָדֽוֹ׃לפי מה שידו משגת, אחד יהיה לחטאת והשני לעולה, יחד עם המנחה. הכוהן יכפר על המיטהר לפני ה׳.
אֵ֣ת אֲשֶׁר־תַּשִּׂ֞יג יָד֗וֹ אֶת־הָאֶחָ֥ד חַטָּ֛את וְאֶת־הָאֶחָ֥ד עֹלָ֖ה עַל־הַמִּנְחָ֑ה וְכִפֶּ֧ר הַכֹּהֵ֛ן עַ֥ל הַמִּטַּהֵ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃זה הדין של מי שהיה בו נגע צרעת ואין ידו משגת להביא את הקורבנות המלאים שנקבעו לטהרתו.
זֹ֣את תּוֹרַ֔ת אֲשֶׁר־בּ֖וֹ נֶ֣גַע צָרָ֑עַת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תַשִּׂ֥יג יָד֖וֹ בְּטָהֳרָתֽוֹ׃ (פ)ל״ג–מ״ח
בדיקת נגע בבית והטיפול בו
ה׳ דיבר אל משה ואל אהרן ואמר להם:
וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃כאשר תבואו אל ארץ כנען שאני נותן לכם לאחוזה, ואתן נגע צרעת בבית שבארץ אחוזתכם:
כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לַאֲחֻזָּ֑ה וְנָתַתִּי֙ נֶ֣גַע צָרַ֔עַת בְּבֵ֖ית אֶ֥רֶץ אֲחֻזַּתְכֶֽם׃בעל הבית יבוא אל הכוהן ויאמר לו: נראה לי משהו הדומה לנגע בבית.
וּבָא֙ אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַבַּ֔יִת וְהִגִּ֥יד לַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹ֑ר כְּנֶ֕גַע נִרְאָ֥ה לִ֖י בַּבָּֽיִת׃לפני שהכוהן יבוא לבדוק את הנגע, הוא יצווה לפנות את הבית, כדי שכל מה שבתוכו לא ייטמא. רק אחר כך יבוא הכוהן לבדוק את הבית.
וְצִוָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וּפִנּ֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת בְּטֶ֨רֶם יָבֹ֤א הַכֹּהֵן֙ לִרְא֣וֹת אֶת־הַנֶּ֔גַע וְלֹ֥א יִטְמָ֖א כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּבָּ֑יִת וְאַ֥חַר כֵּ֛ן יָבֹ֥א הַכֹּהֵ֖ן לִרְא֥וֹת אֶת־הַבָּֽיִת׃הכוהן יבדוק את הנגע. אם בקירות הבית נראות שקערוריות ירקרקות או אדמדמות, ומראיהן נמוך מפני הקיר:
וְרָאָ֣ה אֶת־הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בְּקִירֹ֣ת הַבַּ֔יִת שְׁקַֽעֲרוּרֹת֙ יְרַקְרַקֹּ֔ת א֖וֹ אֲדַמְדַּמֹּ֑ת וּמַרְאֵיהֶ֥ן שָׁפָ֖ל מִן־הַקִּֽיר׃הכוהן יצא מן הבית אל פתחו ויסגיר את הבית לשבעה ימים.
וְיָצָ֧א הַכֹּהֵ֛ן מִן־הַבַּ֖יִת אֶל־פֶּ֣תַח הַבָּ֑יִת וְהִסְגִּ֥יר אֶת־הַבַּ֖יִת שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ביום השביעי הכוהן יחזור ויבדוק. אם הנגע התפשט בקירות הבית:
וְשָׁ֥ב הַכֹּהֵ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְרָאָ֕ה וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בְּקִירֹ֥ת הַבָּֽיִת׃הכוהן יצווה להוציא את האבנים שבהן הנגע ולהשליך אותן מחוץ לעיר, אל מקום טמא.
וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְחִלְּצוּ֙ אֶת־הָ֣אֲבָנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בָּהֵ֖ן הַנָּ֑גַע וְהִשְׁלִ֤יכוּ אֶתְהֶן֙ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃יש לגרד את פנים הבית מסביב, ואת העפר שהוסר מן הקירות יש לשפוך מחוץ לעיר, אל מקום טמא.
וְאֶת־הַבַּ֛יִת יַקְצִ֥עַ מִבַּ֖יִת סָבִ֑יב וְשָׁפְכ֗וּ אֶת־הֶֽעָפָר֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְצ֔וּ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃אחר כך ייקחו אבנים אחרות ויכניסו אותן במקום האבנים שהוצאו, וייקחו עפר אחר ויטייחו בו את הבית.
וְלָקְחוּ֙ אֲבָנִ֣ים אֲחֵר֔וֹת וְהֵבִ֖יאוּ אֶל־תַּ֣חַת הָאֲבָנִ֑ים וְעָפָ֥ר אַחֵ֛ר יִקַּ֖ח וְטָ֥ח אֶת־הַבָּֽיִת׃אם הנגע יחזור ויופיע בבית לאחר שהוציאו את האבנים, גירדו את הבית וטייחו אותו מחדש:
וְאִם־יָשׁ֤וּב הַנֶּ֙גַע֙ וּפָרַ֣ח בַּבַּ֔יִת אַחַ֖ר חִלֵּ֣ץ אֶת־הָאֲבָנִ֑ים וְאַחֲרֵ֛י הִקְצ֥וֹת אֶת־הַבַּ֖יִת וְאַחֲרֵ֥י הִטּֽוֹחַ׃הכוהן יבוא ויבדוק. אם הנגע התפשט בבית, זו צרעת ממארת בבית והבית טמא.
וּבָא֙ הַכֹּהֵ֔ן וְרָאָ֕ה וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בַּבָּ֑יִת צָרַ֨עַת מַמְאֶ֥רֶת הִ֛וא בַּבַּ֖יִת טָמֵ֥א הֽוּא׃על המילים
המילה "ממארת" היא תיאור מקראי של הנגע ואינה מוסברת בפרק כמונח רפואי או חומרי מודרני.
יש לנתץ את הבית, את אבניו, את עציו ואת כל עפר הבית, ולהוציא הכול אל מחוץ לעיר, אל מקום טמא.
וְנָתַ֣ץ אֶת־הַבַּ֗יִת אֶת־אֲבָנָיו֙ וְאֶת־עֵצָ֔יו וְאֵ֖ת כָּל־עֲפַ֣ר הַבָּ֑יִת וְהוֹצִיא֙ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃מי שנכנס לבית במשך כל ימי הסגרו יהיה טמא עד הערב.
וְהַבָּא֙ אֶל־הַבַּ֔יִת כָּל־יְמֵ֖י הִסְגִּ֣יר אֹת֑וֹ יִטְמָ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃מי ששוכב בבית יכבס את בגדיו, וגם מי שאוכל בבית יכבס את בגדיו.
וְהַשֹּׁכֵ֣ב בַּבַּ֔יִת יְכַבֵּ֖ס אֶת־בְּגָדָ֑יו וְהָאֹכֵ֣ל בַּבַּ֔יִת יְכַבֵּ֖ס אֶת־בְּגָדָֽיו׃אם הכוהן בא ובודק ורואה שהנגע לא התפשט בבית לאחר הטיוח, הוא יטהר את הבית, מפני שהנגע נרפא.
וְאִם־בֹּ֨א יָבֹ֜א הַכֹּהֵ֗ן וְרָאָה֙ וְ֠הִנֵּה לֹא־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּבַּ֔יִת אַחֲרֵ֖י הִטֹּ֣חַ אֶת־הַבָּ֑יִת וְטִהַ֤ר הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַבַּ֔יִת כִּ֥י נִרְפָּ֖א הַנָּֽגַע׃מ״ט–נ״ז
טהרת הבית וסיכום דיני הצרעת
כדי לטהר את הבית ייקחו שתי ציפורים, עץ ארז, שני תולעת ואזוב.
וְלָקַ֛ח לְחַטֵּ֥א אֶת־הַבַּ֖יִת שְׁתֵּ֣י צִפֳּרִ֑ים וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃את אחת הציפורים יש לשחוט אל כלי חרס מעל מים חיים.
וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפֹּ֣ר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים׃יש לקחת את עץ הארז, האזוב, שני התולעת והציפור החיה, לטבול אותם בדם הציפור השחוטה ובמים החיים ולהזות אל הבית שבע פעמים.
וְלָקַ֣ח אֶת־עֵֽץ־הָ֠אֶרֶז וְאֶת־הָ֨אֵזֹ֜ב וְאֵ֣ת ׀ שְׁנִ֣י הַתּוֹלַ֗עַת וְאֵת֮ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּה֒ וְטָבַ֣ל אֹתָ֗ם בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחוּטָ֔ה וּבַמַּ֖יִם הַֽחַיִּ֑ים וְהִזָּ֥ה אֶל־הַבַּ֖יִת שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃כך יטהר את הבית באמצעות דם הציפור, המים החיים, הציפור החיה, עץ הארז, האזוב ושני התולעת.
וְחִטֵּ֣א אֶת־הַבַּ֔יִת בְּדַם֙ הַצִּפּ֔וֹר וּבַמַּ֖יִם הַֽחַיִּ֑ים וּבַצִּפֹּ֣ר הַחַיָּ֗ה וּבְעֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וּבָאֵזֹ֖ב וּבִשְׁנִ֥י הַתּוֹלָֽעַת׃את הציפור החיה יש לשלח אל מחוץ לעיר, אל השדה. כך תיעשה כפרה על הבית והוא יהיה טהור.
וְשִׁלַּ֞ח אֶת־הַצִּפֹּ֧ר הַֽחַיָּ֛ה אֶל־מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וְכִפֶּ֥ר עַל־הַבַּ֖יִת וְטָהֵֽר׃אלה הדינים לכל נגע צרעת ולנתק:
זֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה לְכָל־נֶ֥גַע הַצָּרַ֖עַת וְלַנָּֽתֶק׃לצרעת בבגד ולצרעת בבית:
וּלְצָרַ֥עַת הַבֶּ֖גֶד וְלַבָּֽיִת׃ולשׂאת, לספחת ולבהרת:
וְלַשְׂאֵ֥ת וְלַסַּפַּ֖חַת וְלַבֶּהָֽרֶת׃כדי להורות מתי הדבר טמא ומתי הוא טהור. אלה דיני הצרעת.
לְהוֹרֹ֕ת בְּי֥וֹם הַטָּמֵ֖א וּבְי֣וֹם הַטָּהֹ֑ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַצָּרָֽעַת׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–ט׳
תחילת טהרת המצורע
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טָהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
וְיָצָא֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נִרְפָּ֥א נֶֽגַע־הַצָּרַ֖עַת מִן־הַצָּרֽוּעַ׃
וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃
וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפּ֣וֹר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים׃
אֶת־הַצִּפֹּ֤ר הַֽחַיָּה֙ יִקַּ֣ח אֹתָ֔הּ וְאֶת־עֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וְאֶת־שְׁנִ֥י הַתּוֹלַ֖עַת וְאֶת־הָאֵזֹ֑ב וְטָבַ֨ל אוֹתָ֜ם וְאֵ֣ת ׀ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּ֗ה בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחֻטָ֔ה עַ֖ל הַמַּ֥יִם הַֽחַיִּֽים׃
וְהִזָּ֗ה עַ֧ל הַמִּטַּהֵ֛ר מִן־הַצָּרַ֖עַת שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִ֣הֲר֔וֹ וְשִׁלַּ֛ח אֶת־הַצִּפֹּ֥ר הַֽחַיָּ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה׃
וְכִבֶּס֩ הַמִּטַּהֵ֨ר אֶת־בְּגָדָ֜יו וְגִלַּ֣ח אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ וְרָחַ֤ץ בַּמַּ֙יִם֙ וְטָהֵ֔ר וְאַחַ֖ר יָב֣וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְיָשַׁ֛ב מִח֥וּץ לְאָהֳל֖וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י יְגַלַּ֣ח אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ אֶת־רֹאשׁ֤וֹ וְאֶת־זְקָנוֹ֙ וְאֵת֙ גַּבֹּ֣ת עֵינָ֔יו וְאֶת־כָּל־שְׂעָר֖וֹ יְגַלֵּ֑חַ וְכִבֶּ֣ס אֶת־בְּגָדָ֗יו וְרָחַ֧ץ אֶת־בְּשָׂר֛וֹ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵֽר׃
י׳–כ׳
הקורבנות ביום השמיני
וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יִקַּ֤ח שְׁנֵֽי־כְבָשִׂים֙ תְּמִימִ֔ים וְכַבְשָׂ֥ה אַחַ֛ת בַּת־שְׁנָתָ֖הּ תְּמִימָ֑ה וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן וְלֹ֥ג אֶחָ֖ד שָֽׁמֶן׃
וְהֶעֱמִ֞יד הַכֹּהֵ֣ן הַֽמְטַהֵ֗ר אֵ֛ת הָאִ֥ישׁ הַמִּטַּהֵ֖ר וְאֹתָ֑ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַכֶּ֣בֶשׂ הָאֶחָ֗ד וְהִקְרִ֥יב אֹת֛וֹ לְאָשָׁ֖ם וְאֶת־לֹ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְהֵנִ֥יף אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
וְשָׁחַ֣ט אֶת־הַכֶּ֗בֶשׂ בִּ֠מְקוֹם אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֧ט אֶת־הַֽחַטָּ֛את וְאֶת־הָעֹלָ֖ה בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֑דֶשׁ כִּ֡י כַּ֠חַטָּאת הָאָשָׁ֥ם הוּא֙ לַכֹּהֵ֔ן קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הֽוּא׃
וְלָקַ֣ח הַכֹּהֵן֮ מִדַּ֣ם הָאָשָׁם֒ וְנָתַן֙ הַכֹּהֵ֔ן עַל־תְּנ֛וּךְ אֹ֥זֶן הַמִּטַּהֵ֖ר הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃
וְלָקַ֥ח הַכֹּהֵ֖ן מִלֹּ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְיָצַ֛ק עַל־כַּ֥ף הַכֹּהֵ֖ן הַשְּׂמָאלִֽית׃
וְטָבַ֤ל הַכֹּהֵן֙ אֶת־אֶצְבָּע֣וֹ הַיְמָנִ֔ית מִן־הַשֶּׁ֕מֶן אֲשֶׁ֥ר עַל־כַּפּ֖וֹ הַשְּׂמָאלִ֑ית וְהִזָּ֨ה מִן־הַשֶּׁ֧מֶן בְּאֶצְבָּע֛וֹ שֶׁ֥בַע פְּעָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
וּמִיֶּ֨תֶר הַשֶּׁ֜מֶן אֲשֶׁ֣ר עַל־כַּפּ֗וֹ יִתֵּ֤ן הַכֹּהֵן֙ עַל־תְּנ֞וּךְ אֹ֤זֶן הַמִּטַּהֵר֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִ֑ית עַ֖ל דַּ֥ם הָאָשָֽׁם׃
וְהַנּוֹתָ֗ר בַּשֶּׁ֙מֶן֙ אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַכֹּהֵ֔ן יִתֵּ֖ן עַל־רֹ֣אשׁ הַמִּטַּהֵ֑ר וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַ֣חַטָּ֔את וְכִפֶּ֕ר עַל־הַמִּטַּהֵ֖ר מִטֻּמְאָת֑וֹ וְאַחַ֖ר יִשְׁחַ֥ט אֶת־הָעֹלָֽה׃
וְהֶעֱלָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הָעֹלָ֥ה וְאֶת־הַמִּנְחָ֖ה הַמִּזְבֵּ֑חָה וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽר׃ (ס)
כ״א–ל״ב
טהרה למי שאין ידו משגת
וְאִם־דַּ֣ל ה֗וּא וְאֵ֣ין יָדוֹ֮ מַשֶּׂגֶת֒ וְ֠לָקַח כֶּ֣בֶשׂ אֶחָ֥ד אָשָׁ֛ם לִתְנוּפָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו וְעִשָּׂר֨וֹן סֹ֜לֶת אֶחָ֨ד בָּל֥וּל בַּשֶּׁ֛מֶן לְמִנְחָ֖ה וְלֹ֥ג שָֽׁמֶן׃
וּשְׁתֵּ֣י תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָד֑וֹ וְהָיָ֤ה אֶחָד֙ חַטָּ֔את וְהָאֶחָ֖ד עֹלָֽה׃
וְהֵבִ֨יא אֹתָ֜ם בַּיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י לְטָהֳרָת֖וֹ אֶל־הַכֹּהֵ֑ן אֶל־פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן אֶת־כֶּ֥בֶשׂ הָאָשָׁ֖ם וְאֶת־לֹ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְהֵנִ֨יף אֹתָ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
וְשָׁחַט֮ אֶת־כֶּ֣בֶשׂ הָֽאָשָׁם֒ וְלָקַ֤ח הַכֹּהֵן֙ מִדַּ֣ם הָֽאָשָׁ֔ם וְנָתַ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־הַמִּטַּהֵ֖ר הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃
וּמִן־הַשֶּׁ֖מֶן יִצֹ֣ק הַכֹּהֵ֑ן עַל־כַּ֥ף הַכֹּהֵ֖ן הַשְּׂמָאלִֽית׃
וְהִזָּ֤ה הַכֹּהֵן֙ בְּאֶצְבָּע֣וֹ הַיְמָנִ֔ית מִן־הַשֶּׁ֕מֶן אֲשֶׁ֥ר עַל־כַּפּ֖וֹ הַשְּׂמָאלִ֑ית שֶׁ֥בַע פְּעָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
וְנָתַ֨ן הַכֹּהֵ֜ן מִן־הַשֶּׁ֣מֶן ׀ אֲשֶׁ֣ר עַל־כַּפּ֗וֹ עַל־תְּנ֞וּךְ אֹ֤זֶן הַמִּטַּהֵר֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִ֑ית עַל־מְק֖וֹם דַּ֥ם הָאָשָֽׁם׃
וְהַנּוֹתָ֗ר מִן־הַשֶּׁ֙מֶן֙ אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַכֹּהֵ֔ן יִתֵּ֖ן עַל־רֹ֣אשׁ הַמִּטַּהֵ֑ר לְכַפֵּ֥ר עָלָ֖יו לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
וְעָשָׂ֤ה אֶת־הָֽאֶחָד֙ מִן־הַתֹּרִ֔ים א֖וֹ מִן־בְּנֵ֣י הַיּוֹנָ֑ה מֵאֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָדֽוֹ׃
אֵ֣ת אֲשֶׁר־תַּשִּׂ֞יג יָד֗וֹ אֶת־הָאֶחָ֥ד חַטָּ֛את וְאֶת־הָאֶחָ֥ד עֹלָ֖ה עַל־הַמִּנְחָ֑ה וְכִפֶּ֧ר הַכֹּהֵ֛ן עַ֥ל הַמִּטַּהֵ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
זֹ֣את תּוֹרַ֔ת אֲשֶׁר־בּ֖וֹ נֶ֣גַע צָרָ֑עַת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תַשִּׂ֥יג יָד֖וֹ בְּטָהֳרָתֽוֹ׃ (פ)
ל״ג–מ״ח
בדיקת נגע בבית והטיפול בו
וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃
כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לַאֲחֻזָּ֑ה וְנָתַתִּי֙ נֶ֣גַע צָרַ֔עַת בְּבֵ֖ית אֶ֥רֶץ אֲחֻזַּתְכֶֽם׃
וּבָא֙ אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַבַּ֔יִת וְהִגִּ֥יד לַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹ֑ר כְּנֶ֕גַע נִרְאָ֥ה לִ֖י בַּבָּֽיִת׃
וְצִוָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וּפִנּ֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת בְּטֶ֨רֶם יָבֹ֤א הַכֹּהֵן֙ לִרְא֣וֹת אֶת־הַנֶּ֔גַע וְלֹ֥א יִטְמָ֖א כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּבָּ֑יִת וְאַ֥חַר כֵּ֛ן יָבֹ֥א הַכֹּהֵ֖ן לִרְא֥וֹת אֶת־הַבָּֽיִת׃
וְרָאָ֣ה אֶת־הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בְּקִירֹ֣ת הַבַּ֔יִת שְׁקַֽעֲרוּרֹת֙ יְרַקְרַקֹּ֔ת א֖וֹ אֲדַמְדַּמֹּ֑ת וּמַרְאֵיהֶ֥ן שָׁפָ֖ל מִן־הַקִּֽיר׃
וְיָצָ֧א הַכֹּהֵ֛ן מִן־הַבַּ֖יִת אֶל־פֶּ֣תַח הַבָּ֑יִת וְהִסְגִּ֥יר אֶת־הַבַּ֖יִת שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
וְשָׁ֥ב הַכֹּהֵ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְרָאָ֕ה וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בְּקִירֹ֥ת הַבָּֽיִת׃
וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְחִלְּצוּ֙ אֶת־הָ֣אֲבָנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בָּהֵ֖ן הַנָּ֑גַע וְהִשְׁלִ֤יכוּ אֶתְהֶן֙ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃
וְאֶת־הַבַּ֛יִת יַקְצִ֥עַ מִבַּ֖יִת סָבִ֑יב וְשָׁפְכ֗וּ אֶת־הֶֽעָפָר֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְצ֔וּ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃
וְלָקְחוּ֙ אֲבָנִ֣ים אֲחֵר֔וֹת וְהֵבִ֖יאוּ אֶל־תַּ֣חַת הָאֲבָנִ֑ים וְעָפָ֥ר אַחֵ֛ר יִקַּ֖ח וְטָ֥ח אֶת־הַבָּֽיִת׃
וְאִם־יָשׁ֤וּב הַנֶּ֙גַע֙ וּפָרַ֣ח בַּבַּ֔יִת אַחַ֖ר חִלֵּ֣ץ אֶת־הָאֲבָנִ֑ים וְאַחֲרֵ֛י הִקְצ֥וֹת אֶת־הַבַּ֖יִת וְאַחֲרֵ֥י הִטּֽוֹחַ׃
וּבָא֙ הַכֹּהֵ֔ן וְרָאָ֕ה וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בַּבָּ֑יִת צָרַ֨עַת מַמְאֶ֥רֶת הִ֛וא בַּבַּ֖יִת טָמֵ֥א הֽוּא׃
וְנָתַ֣ץ אֶת־הַבַּ֗יִת אֶת־אֲבָנָיו֙ וְאֶת־עֵצָ֔יו וְאֵ֖ת כָּל־עֲפַ֣ר הַבָּ֑יִת וְהוֹצִיא֙ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃
וְהַבָּא֙ אֶל־הַבַּ֔יִת כָּל־יְמֵ֖י הִסְגִּ֣יר אֹת֑וֹ יִטְמָ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃
וְהַשֹּׁכֵ֣ב בַּבַּ֔יִת יְכַבֵּ֖ס אֶת־בְּגָדָ֑יו וְהָאֹכֵ֣ל בַּבַּ֔יִת יְכַבֵּ֖ס אֶת־בְּגָדָֽיו׃
וְאִם־בֹּ֨א יָבֹ֜א הַכֹּהֵ֗ן וְרָאָה֙ וְ֠הִנֵּה לֹא־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּבַּ֔יִת אַחֲרֵ֖י הִטֹּ֣חַ אֶת־הַבָּ֑יִת וְטִהַ֤ר הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַבַּ֔יִת כִּ֥י נִרְפָּ֖א הַנָּֽגַע׃
מ״ט–נ״ז
טהרת הבית וסיכום דיני הצרעת
וְלָקַ֛ח לְחַטֵּ֥א אֶת־הַבַּ֖יִת שְׁתֵּ֣י צִפֳּרִ֑ים וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃
וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפֹּ֣ר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים׃
וְלָקַ֣ח אֶת־עֵֽץ־הָ֠אֶרֶז וְאֶת־הָ֨אֵזֹ֜ב וְאֵ֣ת ׀ שְׁנִ֣י הַתּוֹלַ֗עַת וְאֵת֮ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּה֒ וְטָבַ֣ל אֹתָ֗ם בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחוּטָ֔ה וּבַמַּ֖יִם הַֽחַיִּ֑ים וְהִזָּ֥ה אֶל־הַבַּ֖יִת שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃
וְחִטֵּ֣א אֶת־הַבַּ֔יִת בְּדַם֙ הַצִּפּ֔וֹר וּבַמַּ֖יִם הַֽחַיִּ֑ים וּבַצִּפֹּ֣ר הַחַיָּ֗ה וּבְעֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וּבָאֵזֹ֖ב וּבִשְׁנִ֥י הַתּוֹלָֽעַת׃
וְשִׁלַּ֞ח אֶת־הַצִּפֹּ֧ר הַֽחַיָּ֛ה אֶל־מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וְכִפֶּ֥ר עַל־הַבַּ֖יִת וְטָהֵֽר׃
זֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה לְכָל־נֶ֥גַע הַצָּרַ֖עַת וְלַנָּֽתֶק׃
וּלְצָרַ֥עַת הַבֶּ֖גֶד וְלַבָּֽיִת׃
וְלַשְׂאֵ֥ת וְלַסַּפַּ֖חַת וְלַבֶּהָֽרֶת׃
לְהוֹרֹ֕ת בְּי֥וֹם הַטָּמֵ֖א וּבְי֣וֹם הַטָּהֹ֑ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַצָּרָֽעַת׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק ממשיך את דיני הצרעת מן הפרק הקודם ועוסק בשני נושאים מרכזיים: תהליך הטהרה של אדם שנרפא מנגע צרעת, ודיני נגע שמופיע בבית לאחר הכניסה לארץ כנען.
פסוקים א׳–ט׳
השלב הראשון בטהרת המצורע
הכוהן יוצא אל מחוץ למחנה כדי לבדוק אם נגע הצרעת נרפא. אם אכן נרפא, מתחיל תהליך הכולל שתי ציפורים טהורות, עץ ארז, שני תולעת ואזוב. לאחר ההזאה משולחת הציפור החיה, והאדם המיטהר מכבס את בגדיו, מגלח את שערו ורוחץ. הוא חוזר למחנה אך נשאר מחוץ לאוהלו שבעה ימים, וביום השביעי חוזר על הגילוח, הכיבוס והרחיצה.
פסוקים י׳–כ׳
קורבנות היום השמיני
ביום השמיני המיטהר מביא שני כבשים תמימים, כבשה תמימה, מנחה ושמן. כבש אחד מובא לאשם. מדם האשם ומן השמן נותן הכוהן על תנוך האוזן הימנית, אגודל יד ימין ובוהן רגל ימין של המיטהר. יתר השמן ניתן על ראשו, ולאחר מכן מובאים החטאת, העולה והמנחה.
פסוקים כ״א–ל״ב
הליך חלופי למי שאין ידו משגת
מי שאינו יכול להביא את הקורבנות המלאים מביא כבש אחד לאשם, כמות קטנה יותר של סולת, לוג שמן ושתי תורים או שני בני יונה. עבודת דם האשם והשמן נשארת במבנה דומה, ואחד העופות מובא לחטאת והשני לעולה. כך גם אדם דל יכול להשלים את תהליך הטהרה.
פסוקים ל״ג–מ״ב
נגע בבית
לאחר הכניסה לארץ כנען, אם בעל בית רואה מראה החשוד כנגע הוא מודיע לכוהן. לפני הבדיקה מפנים את תכולת הבית. אם הכוהן רואה שקערוריות ירקרקות או אדמדמות בקירות, הוא מסגיר את הבית לשבעה ימים. אם הנגע מתפשט, מסירים את האבנים הנגועות, מגרדים את הבית ומטייחים אותו מחדש.
פסוקים מ״ג–מ״ח
חזרת הנגע והכרעת הבית
אם הנגע חוזר לאחר החלפת האבנים, הגירוד והטיוח, והכוהן רואה שהוא התפשט, הבית טמא ויש לנתץ אותו ולהוציא את חומריו אל מחוץ לעיר למקום טמא. מי שנכנס לבית בזמן הסגר נטמא עד הערב, ומי ששוכב או אוכל בו חייב גם לכבס את בגדיו.
פסוקים מ״ט–נ״ז
טהרת הבית וחתימת הדינים
אם הנגע אינו מתפשט לאחר הטיוח, הכוהן מטהר את הבית. תהליך הטהרה משתמש שוב בשתי ציפורים, עץ ארז, שני תולעת, אזוב ומים חיים. הפרק נחתם בסיכום דיני הנגעים באדם, בראש, בבגד ובבית, כדי להורות מתי הם טמאים ומתי טהורים.
הפרק מציג תהליך מסודר של חזרה מטומאה לטהרה לאחר ריפוי נגע באדם, ובמקביל מערכת בדיקה וטיפול בנגעי בתים, שבה הכוהן קובע את המעמד לפי מראה הנגע, התפשטותו והתגובה לטיפול.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התנחומא קושר צרעת לעבירות שונות
״ועל לשון הרע, מן מרים״
תנחומא בובר מונה שורה ארוכה של מעשים שלדעת המדרש קשורים לצרעת, ובהם עבודה זרה, שבועת שווא, לשון הרע, עדות שקר וכניסה לתחום שאינו שייך לאדם. בין הדוגמאות הוא מזכיר את מרים ומקשר את צרעתה ללשון הרע. זהו מהלך מוסרי־מדרשי של חז״ל, ולא הסבר מפורש שניתן בפרק לדיני הטהרה. ויקרא י״ד עצמו פותח לאחר שהאדם כבר נרפא ומתמקד בהליך טהרתו. הוא אינו מוסר כאן סיבה אישית שבגללה הופיע הנגע. לכן יש להבחין בין ההליך המשפטי־טקסי שבפסוקים לבין דרשות חז״ל על משמעותה האפשרית של הצרעת. :contentReference[oaicite:0]{index=0}
תנחומא בובר, מצורע י׳:ב׳ ↗המצורע כ"מוציא רע" בדרשת חז״ל
״זאת תהיה תורת המצורע, המוציא רע״
תנחומא בובר מפתח דרשה על כוחו המזיק של הדיבור. הוא מביא דמויות מקראיות שלדבריו נענשו בעקבות דבריהן, ובהמשך מציג משחק מילים בין "מצורע" לבין "מוציא רע". הדרשה קושרת במיוחד לשון הרע לצרעת ורואה בפרשה מסר על אחריות האדם לדיבורו. זהו מדרש חז״ל ולא פירוש מילולי למילה "מצורע" בפסוק ב׳. בפשט הפרק, מצורע הוא אדם שהיה בו נגע צרעת וכעת מגיע יום טהרתו. התורה כאן מפרטת את השלבים הנדרשים כדי להחזירו למעמד של טהרה, בלי להסביר מה גרם לנגע.
תנחומא בובר, מצורע א׳:א׳ ↗דרשה היסטורית על הכוהן ותהליך הטהרה
״וראה הכהן. זה ירמיה״
תנחומא בובר קורא את פסוקי טהרת המצורע בדרך אלגורית ומחבר אותם לתקופת החורבן והגלות. הכוהן מזוהה בדרשה עם ירמיהו, והריפוי והחומרים של הטהרה מקבלים הקבלות לדמויות ולאירועים מתקופת גלות בבל, ובהם חנניה, מישאל ועזריה. הקריאה הזאת שייכת לעולם המדרש ואינה המשמעות הישירה של הפרק. בפשט, הכוהן הוא כוהן ממש היוצא מחוץ למחנה כדי לבדוק אדם שנרפא מנגע הצרעת. אם הנגע נרפא, הוא מורה על הפעולות המעשיות של הטהרה. הדרשה משתמשת בפרטים האלה כסמלים לסיפור לאומי מאוחר יותר.
תנחומא בובר, מצורע ט׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י על משמעות המילה תנוך
״גָּדֵר אֶמְצָעִי שֶׁבָּאֹזֶן״
רש״י מנסה לבאר את המילה "תנוך" שבפסוק י״ד ומתאר אותה כחלק אמצעי באוזן. עם זאת הוא אומר במפורש שלשון "תנוך" עצמה אינה ידועה לו בבירור, ומביא גם כינוי לועזי שהיה מוכר בזמנו. ההערה חשובה מפני שהפסוק דורש לתת מדם האשם על תנוך האוזן הימנית של המיטהר, ובהמשך גם מן השמן. במקום לתרגם את המונח באופן שמכריע יותר ממה שהמקורות מאפשרים, נכון לשמור את המילה "תנוך" ולהסביר בקצרה שמדובר בחלק של האוזן, כשגם אצל רש״י נשארת אי־ודאות לשונית מסוימת.
רש״י על ויקרא 14:14:1 ↗רש״י מבחין בין פעולת האדם לבין צורת הפועל
״לְשׁוֹן הֵעָשׂוֹת, וְכֵן הִטּוֹחַ״
רש״י עוסק בלשון פסוק מ״ג ומבחין בין צורות הפועל השונות. לדבריו, "הקצות" ו"היטוח" מתארות את עשיית הפעולות, ואילו "חילץ את האבנים" מנוסח ביחס לאדם שהוציא את האבנים. זו הערה תחבירית שמבהירה מי עושה מה ברצף הטיפול בבית. מבחינת תוכן הפרק, הסדר הוא ברור: מוציאים את האבנים הנגועות, מגרדים את הבית ומטייחים אותו מחדש. אם לאחר הפעולות האלה הנגע חוזר ומתפשט, הכוהן קובע שהבית טמא. רש״י מסייע להבין את צורת הלשון, בלי לשנות את סדר הפעולות.
רש״י על ויקרא 14:43:1 ↗הרמב״ן רואה בנגעי בתים פעולה שאינה טבעית
״כי יד ה' תעשה זאת לא טבע כלל״
הרמב״ן מתעכב על הניסוח "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" ומבין אותו כרמז לכך שנגעי הבתים אינם תופעה טבעית רגילה אלא מעשה מיוחד של ה׳. הוא גם מסביר שהדינים נמסרים למשה ולאהרן לפני הכניסה לארץ כדי שילמדו אותם לכוהנים ולישראל בזמן המתאים. זו תפיסתו הפרשנית של הרמב״ן, ולא הסבר שהפסוקים עצמם מפתחים. בפשט נאמר במפורש שה׳ אומר "ונתתי נגע צרעת" בבית בארץ האחוזה, ולאחר מכן מתואר ההליך המעשי: הודעה לכוהן, פינוי הבית, בדיקה, הסגר וטיפול לפי התפשטות הנגע.
רמב״ן על ויקרא 14:34:1 ↗אבן עזרא על הציווי לנתץ את הבית
״ונתץ את הבית. בצווי.״
אבן עזרא מבהיר שהמילים "ונתץ את הבית" הן לשון ציווי: יש לנתץ את הבית כאשר התנאים שנקבעו קודם מתקיימים. הוא מוסיף שהכתוב נוקט לעיתים לשון קצרה, ומבין שגם כאן רצף ההסגר והבדיקות נלמד מהמשך הפרשה ומן ההתייחסות לימים שבהם הבית מוסגר. הפירוש מחזק את הקריאה המעשית של היחידה. כאשר הנגע חוזר לאחר הוצאת האבנים, גירוד הקירות והטיוח, והכוהן קובע שהוא התפשט, אין מדובר בתיאור אפשרי בלבד אלא בהוראה לפרק את הבית ולהוציא את חומריו אל מחוץ לעיר למקום טמא.
אבן עזרא על ויקרא 14:45:1 ↗