תִּזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם מָה קָרָה לָנוּ. תִּבַּט וּרְאֵה אֶת הַבּוֹשָׁה שֶׁלָּנוּ.
זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃איכה · פרק ה׳
תפילת השבויים ותחינה על מצב ציון
תפילה על ירושלים המרוסה, על המחסור, על השעבוד ועל המצוקה הכבדה של העם, בבקשה להחזרת החיים והתשובה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איכה ה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תְּפִלַּת הַשְּׁבוּיִים
הַנַּחֲלָה שֶׁלָּנוּ הָפְכָה לְשֶׁל זָרִים, וְהַבָּתִּים שֶׁלָּנוּ עָבְרוּ לְיַד זָרִים.
נַחֲלָתֵ֙נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים׃הָיִינוּ יְתוֹמִים, לְלא רֶב אָב, וְאִמּוֹתֵינוּ הָיוּ כְּאַלְמָנוֹת.
יְתוֹמִ֤ים הָיִ֙ינוּ֙ אין [וְאֵ֣ין] אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת׃שָׁתִינוּ אֶת הַמַּיִם שֶׁלָּנוּ בְּכֶסֶף, וְעֵצִים שֶׁלָּנוּ נִמְכְּרוּ בְּמַחִיר.
מֵימֵ֙ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ׃תחינה על המצב הקשה
הם רודפים אחרי הצוואר שלנו, עייפנו, ולא קיבלנו מנוחה.
עַ֤ל צַוָּארֵ֙נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא [וְלֹ֥א] הֽוּנַ֖ח לָֽנוּ׃מצרים נתנה ליד אשור כדי שתשבע לחם.
מִצְרַ֙יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם׃אבותינו חטאו, הם כבר לא נמצאים, אבל אנחנו נושאים את העוונות שלהם.
אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם [וְאֵינָ֔ם] אנחנו [וַאֲנַ֖חְנוּ] עֲוֺנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ׃עבדים שולטים בנו, ואין מי שישחרר אותנו מידם.
עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם׃סִבְלוֹת הָעָם
הַלֶּחֶם שֶׁלָּנוּ נֶעֶלָּם מִפְּנֵי הַחֶרֶב בַּמִּדְבָּר.
בְּנַפְשֵׁ֙נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר׃הָעוֹר שֶׁלָּנוּ נִשרַף כְּמוֹ תַנּוּר בִּגְלַל הָרָעָב.
עוֹרֵ֙נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב׃הַנָּשִׁים בְּצִיּוֹן עַמְלוּ בִּשְׁבוּי בָּעֶרִים שֶׁל יְהוּדָה.
נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה׃הַשָּׂרִים נֶעֶלְמוּ מִפְּנֵי הַמַּמְלָכִים, וְהַזְּקֵנִים אִבְּדוּ אֶת כְּבוֹדָם.
שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ׃החורבן והאובדן של העם
הבחורים נדרשו לעבוד קשה, והצעירים נתקעו בתוך העצים.
בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ׃הזקנים הפסיקו לשבת בשער, והבחורים הפסיקו לנגן.
זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם׃השמחה בלבנו נעלמה, והריקוד שלנו הפך לאבל.
שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ׃הכתר שעל ראשנו נפל. אוי לנו, כי חטאנו.
נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ׃תחינה על מצב ציון
בגלל כל זה הלב שלנו נשבר, ובגלל כל זה העיניים שלנו עמדו לבכות.
עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃הר ציוון נהיה ריק, ושועלים הולכים עליו.
עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ׃ (פ)אתה, הַשֵׁם, תשב על כסאך לעולמים, מדור ודור.
אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר׃למה תשכח אותנו לנצח? למה תעזוב אותנו כל כך הרבה ימים?
לָ֤מָּה לָנֶ֙צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים׃תפילה לתשובה וחידוש
השם, תשיב אותנו אליך ונחזור, ותחדש את ימינו כמו פעם.
הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה ׀ אֵלֶ֙יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה] חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם׃כי אם דחית אותנו ומרת קצפת עלינו מאוד.
כִּ֚י אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד׃ [השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם]Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תְּפִלַּת הַשְּׁבוּיִים
זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃
נַחֲלָתֵ֙נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים׃
יְתוֹמִ֤ים הָיִ֙ינוּ֙ אין [וְאֵ֣ין] אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת׃
מֵימֵ֙ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ׃
תחינה על המצב הקשה
עַ֤ל צַוָּארֵ֙נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא [וְלֹ֥א] הֽוּנַ֖ח לָֽנוּ׃
מִצְרַ֙יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם׃
אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם [וְאֵינָ֔ם] אנחנו [וַאֲנַ֖חְנוּ] עֲוֺנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ׃
עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם׃
סִבְלוֹת הָעָם
בְּנַפְשֵׁ֙נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר׃
עוֹרֵ֙נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב׃
נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה׃
שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ׃
החורבן והאובדן של העם
בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ׃
זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם׃
שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ׃
נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ׃
תחינה על מצב ציון
עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃
עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ׃ (פ)
אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר׃
לָ֤מָּה לָנֶ֙צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים׃
תפילה לתשובה וחידוש
הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה ׀ אֵלֶ֙יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה] חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם׃
כִּ֚י אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד׃ [השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם]
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק החמישי הוא תפילה וזעקה של העם שנותרו בשבי, המתארים את המציאות הקשה של חורבן הארץ והשעבוד.
תְּפִלַּת הַשְּׁבוּיִים
הַפֶּסֶק הַזֶּה הוּא תְּפִלָּה בּוֹכִית הַמְתַּחַנְנֶת אֶל הַשֵּׁם לְהַבְחִין בְּסִבְלוֹת הָעָם. הַמְּתַפְּלִים מְתָאֲרִים אֶת אֲבִידַת הָרֶכֶשׁ, אֶת הַשִּׁבּוּר הַמִּשְׁפַּחְתִּי וְאֶת הַתְּהוֹת הַכַּלְכָּלִית, כְּשֶׁהַכֹּל נִשְׁלַח לְיַד זָרִים וְנֶמְכָּר בְּמַחִיר רָלוֹא.
תחינה על המצב הקשה
הפסוקים מתארים את הסבל הכבד של העם, את הרדיפה הבלתי פוסקת ואת חוסר המנוחה. הכותב מציין את השליטה של אויבים, את היות מצרים כבת ברית לאשור, ואת העובדה שהדור הנוכחי נושא בעונם של אבותיו תוך תחושת עבדות ואין אונים.
סִבְלוֹת הָעָם
הַפֶּסַח מְתָאֵר אֶת הַמּוֹסַר הַקָּשֶׁה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְעַם יְהוּדָה. הָעָם מֶחְסֵר אֶת הַמָּזוֹן וְסוֹבֵל רָעָב עַד שֶׁעָורו נִשְׂרֶף. הַנָּשִׁים עַמְלוּ בַּשְּׁבוּי, וְהַמְּבִילִים וְהַזְּקֵנִים אִבְּדוּ אֶת עֶזְרָם וְאֶת הַהַדְרָה שֶׁלָּהֶם.
החורבן והאובדן של העם
פסוקים אלו מתארים את ההשלכות הקשות של החורבן על החברה. הכוח הצעיר נחלש, הזקנים איבדו את מעמדם, והשמחה הפכה לאבל עמוק. הדובר מודה כי המצב הקשה והעובדה שהכתר נפל נובעים מהחטא שנעשה.
תחינה על מצב ציון
הפסוקים מתארים את העצב העמוק של העם על חורבן ירושלים, עם לב שבור ועיניים בוכיות. הריסות הר הציון מופיעות כמעט נטושה, בעוד שהכותב פונה אל הַשֵׁם המלך הנצחי בתחינה נואשת. הוא שואל מדוע השכינה נטשת את העם למשך ימים ארוכים ואינה שוכחת אותם לעולם.
תפילה לתשובה וחידוש
הפסוקים מסתיימים בבקשת תשובה ושיבה אל ה'. המתפללים מבקשים שהשם יחזיר אותם לקשר הישן ויחדש את ימיהם כפי שהיו בעבר, אך מביעים חשש עמוק מכך שהשם דחה אותם וכעס עליהם מאוד.
הפרק מסתיים בבקשה לבחון מחדש את מצב העם ולחדש את הימים כפי שהיו בעבר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
החורבן הכפול: רכוש ובתים
״חַד אָמַר: תְּרֵיסַר אַלְפֵי גַּבְרֵי וְשִׁיתָּא אַלְפֵי קַשְׁתּוֹיֵי, וְחַד אָמַר: תְּרֵיסַר אַלְפֵי גַּבְרֵי, וּמִנַּיְיהוּ שִׁיתָּא אַלְפֵי קַשְׁתּוֹיֵי, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם לַהֵיכָל, הַכֹּל נִפְנוּ עַל כֶּסֶף״
המשנה במסכת יבמות עוסקת בפרטים של חורבן בית המקדש ובמה שקרה בתוך ההיכל בזמן הפלישה. המפרשים מציעים שתי גישות לגבי מספר האנשים שהיו מעורבים באירוע: אחד אומר שהיו שני אלף גברים ושני אלפי קשתים, ואחר מחלק את המספרים בצורה שונה בין הגברים לקשתים. בנוסף, המקור מתאר מצב קשה מאוד שבו כולם הפנו את מבטם ורעבונם לרכוש, לכסף ולזהב, בעוד שהכובש התמקד בבנות ירושלים. הפסוק מובא כהוכחה לכך שנשים בציון סבלו ונענו בבתיהן בערים יהודה.
יבמות ט״ז ב:ה׳ ↗יתרו ועשו: ההבדל בין התקרבות למרחק
״וישמע יתרו - הה"ד (משלי כז): רעך ורע אביך אל תעזוב. רעך, זה הקדוש ברוך הוא. כמה דאת אמר: (תהלים קכב) למען אחי ורעי. ורע״
בפרשתנו מובא פירוש רבני הממחיש את ההבדל בין יתרו לעשו דרך התגובה שלהם לבשורות על עם ישראל. לפי הדרש, יתרו מייצג את הקשר החיובי והתמיכה, כפי ששמע בשבח ישראל ובא להצטרף אליהם ולהקריב קרבנות. לעומתו, עשו מייצג את ההתנגדות והמרחק, שכן הוא שמע על יציאת ישראל ונלחם בהם. הפרשן מזהה את ה'רע' במושג 'רעך ורע אביך' כבורא עולם, ואת 'רע אביך' כאברהם אבינו. הוא מראה כי בעוד שמעשיו של עשו מסתיימים בביטול ובירידה, מעשיו של יתרו מביאים לשבח וחיבור. הדיון מבוסס על השוואת פסוקים המדגימים כיצד התנהגות הדורות הקודמים השפיעה על היחס של יתרו ועשו לעם ישראל.
שמות רבה כ״ז:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הקושי של עבודת המפרש
״יגענו. לאסוף ממון ונכסים:״
רש"י על ספר איכה מתייחס למילה "יגענו" בפסוק החמישי. הוא מפרש את המילה הזו כתיאור של מאמץ פיזי וכלכלי כבד. לפי דבריו, המילה מתארת מצב שבו אנשים עובדים קשה מאוד כדי לאסוף כסף ורכוש. הפרשנות הזו מתמקדים בצד המעשי של הסבל המוזכר בטקסט. רש"י אינו מציע פרשנות רוחנית או סמלית, אלא נצמד למשמעות המוחשית של המילה כתיאור של עמל ותשישות מתוך ניסיון להשיג פרנסה.
רש״י על איכה 5:5:2 ↗הכאב על המצב ועל חורבן ציון
״על זה היה דוה לבנו וגו'. על המפורש במקרא של אחריו, על ששמם הר ציון ושועלים הלכו בו:״
הפסוק מתאר מצוקה קשה שבה הלב נשבר מרוב צער. הכותב מבקש מהאל לבחון את המצב ולהבין את כל מה שקרה לעם. הוא מציין ששם העיר הפך למשהו שמעורר דאגה, כי הר ציון נחרב וכל המבנים שבו נהרסו. רש"י, על פי פירושו למקרא, מסביר את המצב שבו שמו של הר ציון נקשר לחורבן, ומתאר מצב שבו שועלים הולכים בתוך ההר שהיה פעם מפואר. רש"י מתמקד בתיאור המציאות הפיזית של ההר לאחר החורבן.
רש״י על איכה 5:17:1 ↗העמל והמחסור בגלות
״על – ואם אנחנו מביאים המים או העצים, על צוארנו נרדפנו, הצר רדפנו ויגענו חנם, כי לא יניח לנו מה שהיינו מביאים:״
בפסוק זה, המשנה לעבן עזרא מפרש את התיאור של המצב הקשה שבו נמצאו בני ישראל. הוא מתמקד בתחושת חוסר האונים: גם כאשר הם מנסים להביא מים או עצים, האויב רודף אחריהם ומונע מהם את המנוחה. הניסיון לעבוד או להביא ציוד מסוים הופך למאמץ ריק ומייגע, כי הצר לא מאפשר להם להשתמש במה שהביאו. הפרשן מסביר שהתחושה היא של רדיפה מתמדת שמונעת אפילו את הבסיס להישרדות. לפי גישת אבן עזרא, הצר לא רק פוגע בתוצאה, אלא מבטל את כל הערך של המאמץ שהושקע בסידור הצרכים הבסיסיים ביותר.
אבן עזרא על איכה 5:5:1 ↗נפילת המקום והשכינה
״נפלה – בית המקדש מקום השכינה:״
בספר איכה, פרק חמש, קודם כל נתקפת הכאב על המצב הפיזי והחברתי של ירושלים. המקהיליים מתארים עוני, שעבוד וביזיון של העם. המפרש אבן עזרא, בפירושו על הפסוק ה-十六, מתמקד בביטוי "נפלה". הוא מסביר כי הנפילה אינה רק חומית או פוליטית, אלא נפילה של בית המקדש, שהוא מקום השכינה. הגישה של אבן עזרא מדגישה את הקשר הבלתי נפרד בין המבנה הפיזי לבין הנוכחות האלוהית. כאשר המקדש נהרס, גם מקום השכינה בקרב בני ישראל נפגע. הפירוש מתמקד במשמעות הרוחנית של החורבן ואינו מסתפק רק בתיאור הרעב או הכיבוש, אלא מחפש את שורש האובדן בניתוק של המקום הקדוש מהעם.
אבן עזרא על איכה 5:16:1 ↗