אני האיש שראה את סבלו, כשהעונש שלו מכה בו בשוט.
אֲנִ֤י הַגֶּ֙בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ׃איכה · פרק ג׳
קינה על סבל האדם והתקווה בתוך החשיכה
מניתוח עונש השם, דרך הייאוש והחשיכה, ועד לזעקה ממעמקי הברוך ובקשת צדק
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איכה ג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
סבלו של האדם תחת עונש השם
הוא הנהיג אותי והוביל אותי אל החושך, ללא אור.
אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר׃הוא באמת פונה אליי, והופך את ידו אליי כל היום.
אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם׃ (ס)הוא השחיר את בשרי ואת עורי, וגם את עצמותיי הוא שבר.
בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי׃הסגר והחשיכה
הוא בנה עלי חומות, הקיף אותי מכל עבר וסגר אותי בתוך רשת.
בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה׃הוא הושב אותי בחשיכה, כמו מתים שעברו עולם.
בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם׃ (ס)הוא בנה גדר סביבי שלא אוכל לצאת ממנה, והכביד עליי כמי שמוחנק בנחושת.
גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי׃גם כשאני צועק ומתפלל בקול רם, התפילה שלי נראית כאילו נסגרת.
גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי׃סבלו של האדם
הוא חסם את הדרכים שלי עם סייגים, ושינה את המסלולים שאני הולך בהם.
גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה׃ (ס)הוא כמו דב שטח, אריה שמתחבא במסתור.
דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה [אֲרִ֖י] בְּמִסְתָּרִֽים׃הוא סובב את הדרכים שלי והחליש אותי, והפך אותי למדבר ושממה.
דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם׃הוא כרך את קשת החץ והציב אותי כמו מטרה לחץ.
דָּרַ֤ךְ קַשְׁתוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ׃ (ס)סבלו של האיש
הוא הביא את הכליות שלי למקום של שחת והרס.
הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ׃הפכתי לבדיחה עבור כל העם שלי, וזה היה השיר שלהם לאורך כל היום.
הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם׃הוא הקיא אותי במרירות והשביע אותי סבל.
הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה׃ (ס)הוא שבר לי את השיניים על האבנים ודחק אותי באפר.
וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר׃הַיֵּאוּשׁ וְהַזִּכָּרוֹן שֶׁל הָאֲדוֹם
נַפְשִׁי שָׁפְכָה מֵהַשָּׁלוֹם, וְעָיִיתִי לִשְׂמֹחַ.
וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה׃אָמַרְתִּי, שֶׁנֶעֱלַם הַתִּקְוָה שֶׁלִּי, וְאֵינִי מְצַפֶּה לַהֶשְׁעָה מֵהַשֵּׁם.
וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה׃ (ס)זָכַרְתִּי אֶת הַסְּבָלוֹתַי וְאֶת הַקְּשָׁיִים שֶׁלִּי, שֶׁהֵם בְּעִקֶר הַכְּאֵב וְהַצַּעַר.
זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ׃זְכֹר וְזָכְרֵךְ, וְנַפְשִׁי תִּשְׁתַּחַוֶת עָלַי.
זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר ותשיח [וְתָשׁ֥וֹחַ] עָלַ֖י נַפְשִֽׁי׃התקווה בתוך המצוקה
את זה אני מחזיר ללב שלי, ובגלל זה אני מקווה.
זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל׃ (ס)חסדיו של הַשֵּׁם לא נגמרו, והרחמים שלו לא פסקו.
חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו׃הם חדשים בכל בוקר, הנאמנות שלך גדולה מאוד.
חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ׃הַשֵּׁם הוא חלק הגורל שלי, הנשמה שלי אמרה, ובגלל זה אני מקווה לו.
חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ׃ (ס)הַטּוֹב בְּהַמְּתִינָה וּבְק rest
הַשֵּׁם טוֹב לְמְחַכִּים לוֹ, לְמִי שֶׁמְּחַפֵּשׂים אוֹתוֹ בְּכָל הַנֶּפֶשׁ.
ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ׃טוֹב לְחַכּוֹת בְּשֶׁקֶט לְהִמְתִּין לִיְשׁוּעַת הַשֵּׁם.
ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה׃טוֹב לְאָדָם לָשֵׂאת אֶת הַעֲמָסָה שֶׁלּוֹ בִּנְעוּרָיו.
ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו׃ (ס)טוֹב לוֹ לָשֶׁבֶת לְבַד וְלִדְּמֹם, כִּי הַשֵּׁם הַטִּיל עָלָיו אֶת הַמַּטָּל.
יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו׃תקווה בתוך הסבל
שישים את פיו בעפר, אולי תהיה תקווה.
יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה׃שייתן את לחיים למכה שלו, הוא יסתפק בבושה.
יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה׃ (ס)כי האדון לא יזרוק אותנו לנצח.
כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי׃כי גם אם הוא מכאיב, הוא מרחם בשפע חסדיו.
כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו [חֲסָדָֽיו׃]חוסר רצון לאכזב
כי הוא לא מתכוון בלבבו להכאיב ובנות אדם להזיק.
כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְנֵי־אִֽישׁ׃ (ס)למעוך תחת רגליו את כל האסירים שבארץ.
לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ׃לעוות את המשפט של אדם מול פני העליון.
לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן׃לעוות אדם ב litigiosity שלו, אדוני, הוא לא רואה.
לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה׃ (ס)על המילים
המשמעות המקורית של רִיב היא ויכוח משפטי או תביעה.
התבוננות במנהיגות האל וקריאה לתשובה
מי אמר משהו וזה קרה, אדוני, בלי שהוא ציווה?
מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה׃מהפה של העליון יוצאים גם הרע וגם הטוב.
מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב׃למה אדם חי, אדם, יתלונן על חטאיו?
מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו [חֲטָאָֽיו׃] (ס)בואו נבדוק את הדרכים שלנו ונחקר אותן, ונחזור אל ה' .
נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֙ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה׃זעקה אל אלוהים בשעת מצוקה
הרמנו את הלבבות שלנו אל כפות הידיים שלנו, אל האלוהים שבשמיים.
נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֙נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם׃חטאנו והמרנו, ואתה לא סגרת לנו מחילה.
נַ֤חְנוּ פָשַׁ֙עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ׃ (ס)סגרת את הכעס שלך ורדפת אותנו; הרגת אותנו ולא רחמת.
סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃כיסית אותנו בענן, כך שאי אפשר לשלוח תפילה לעברך.
סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה׃זעקת הסבל והביזה
הופכת אותנו ללעג ולבוז בתוך שאר העמים.
סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים׃ (ס)כל אויבינו פתחו נגדנו את פיהם.
פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ׃היה לנו פחד וחרדה, וגם מבט של שבר וסבל.
פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר׃דמעותי ירדו כמו נחלים על השבר שקורה לעמי.
פַּלְגֵי־מַ֙יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי׃ (ס)הסבל והתקווה בתוך הצער
העיניים שלי זולגות דמעות ולא מפסיקות.
עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת׃אני אחכה עד שהשם יביט ממרומים ויחמול עליי.
עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם׃העיניים שלי כואבות לנפשי יותר מכל הנשים בעיר שלי.
עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי׃ (ס)האויבים שלי רדפו אותי ללא סיבה, כמו ציפור נלכדת.
צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם׃זעקת האדם ממעמקי הבור
החיים שלי התייבשו בבור, והם השתמשו באבן כדי לפגוע בי.
צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי׃המים כיסו את הראש שלי, ואמרתי שנגזר עלי דין.
צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי׃ (ס)קראתי בשמך, הַשֵּׁם, מקרב מעמקי הבור.
קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת׃שמעת את קולי, אל תסתיר את אוזניך מפני תחינתי.
קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי׃תְּפִלַּת הַתִּקְוָה בְּתוֹךְ הַסֵּבֶל
בְּיוֹם שֶׁקָרָאתִי לְךָ, הִתְקָרַבְתָּ אֵלַי. אָמַרְתָּ לִי: אַל תִּפְחַד.
קָרַ֙בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא׃ (ס)רַבְתָּ, אֲדֹנָי, עִם הַמִּלִּים הַמְּכַאֲבִים שֶׁבְּנַפְשִׁי. גִּאלְתָּ אֶת חַיַּי.
רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי׃רָאִיתָ, ה' , אֶת הֶעָוְלֹת שֶׁעָשִׂיתִי. שָׁפַטְתָּ אֶת הַדִּין שֶׁלִּי.
רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי׃רָאִיתָ אֶת כָּל הַנִּקְמָה שֶׁהֵם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת לִי, וְאֶת כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּהֶם נֶגְדִּי.
רָאִ֙יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי׃ (ס)תְּלוּנָה עַל רֶשַׁע וְדִין אֱלֹהִים
הַשֵּׁם, שְׁמַעְתָּ אֶת הַחֶרְפָּה שֶׁהֵם אוֹמְרִים, כִּי כָּל הַמַּחְשָׁ heavy בּוֹת שֶׁלָּהֶם הוּא נֶגֶד חַי.
שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי׃הַשֵּׁם, הַשְׂפָּתֵם הַמְּבִיעוֹת וְהַדִּבּוּרִים שֶׁלָּהֶם כּוֹנְסִים אוֹתִי כָּל הַיּוֹם.
שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיּֽוֹם׃כְּשֶׁהֵם יוֹשְׁבִים וּכְשֶׁהֵם קָמִים, אֲנִי מַקְשִׁיב לַמְּזִמּוֹר שֶׁלָּהֶם.
שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם׃ (ס)הַשֵּׁם, הָשֵׁב לָהֶם אֶת הַגְּמוּל, כְּמוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּיָדֵיהֶם.
תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃בקשת עונש ודין
תן להם מגן ללב, ותקלל אותם עם קללותיך.
תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם׃רדוף אותם בכעס והשמד אותם תחת שמי הַשֵּׁם.
תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
סבלו של האדם תחת עונש השם
אֲנִ֤י הַגֶּ֙בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ׃
אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר׃
אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם׃ (ס)
בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי׃
הסגר והחשיכה
בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה׃
בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם׃ (ס)
גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי׃
גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי׃
סבלו של האדם
גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה׃ (ס)
דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה [אֲרִ֖י] בְּמִסְתָּרִֽים׃
דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם׃
דָּרַ֤ךְ קַשְׁתוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ׃ (ס)
סבלו של האיש
הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ׃
הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם׃
הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה׃ (ס)
וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר׃
הַיֵּאוּשׁ וְהַזִּכָּרוֹן שֶׁל הָאֲדוֹם
וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה׃
וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה׃ (ס)
זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ׃
זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר ותשיח [וְתָשׁ֥וֹחַ] עָלַ֖י נַפְשִֽׁי׃
התקווה בתוך המצוקה
זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל׃ (ס)
חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו׃
חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ׃
חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ׃ (ס)
הַטּוֹב בְּהַמְּתִינָה וּבְק rest
ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ׃
ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה׃
ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו׃ (ס)
יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו׃
תקווה בתוך הסבל
יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה׃
יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה׃ (ס)
כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי׃
כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו [חֲסָדָֽיו׃]
חוסר רצון לאכזב
כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְנֵי־אִֽישׁ׃ (ס)
לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ׃
לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן׃
לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה׃ (ס)
התבוננות במנהיגות האל וקריאה לתשובה
מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה׃
מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב׃
מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו [חֲטָאָֽיו׃] (ס)
נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֙ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה׃
זעקה אל אלוהים בשעת מצוקה
נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֙נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם׃
נַ֤חְנוּ פָשַׁ֙עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ׃ (ס)
סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃
סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה׃
זעקת הסבל והביזה
סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים׃ (ס)
פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ׃
פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר׃
פַּלְגֵי־מַ֙יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי׃ (ס)
הסבל והתקווה בתוך הצער
עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת׃
עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם׃
עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי׃ (ס)
צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם׃
זעקת האדם ממעמקי הבור
צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי׃
צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי׃ (ס)
קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת׃
קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי׃
תְּפִלַּת הַתִּקְוָה בְּתוֹךְ הַסֵּבֶל
קָרַ֙בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא׃ (ס)
רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי׃
רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי׃
רָאִ֙יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי׃ (ס)
תְּלוּנָה עַל רֶשַׁע וְדִין אֱלֹהִים
שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי׃
שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיּֽוֹם׃
שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם׃ (ס)
תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃
בקשת עונש ודין
תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם׃
תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את חווית הסבל הממושכת של האדם תחת עונש השם, שבין תחושת עזובה וייאוש לבין התקווה והתפילה על הצדק.
סבלו של האדם תחת עונש השם
הפסוקים מתארים אדם שחווה מצוקה קשה וסבל גופני ונפשי עמוק. הוא מתאר כיצד הכוח המנהיג אותו הוביל אותו אל חשיכה מוחלטת וללא תקווה. הכאב מופיע כפעולה אקטיבית שמשנה את גופו, שוברת את עצמותיו ומותירה אותו בתוך חושך ללא אור.
הסגר והחשיכה
הפסוקים מתארים אדם החווה מצוקה קשה וסבל עמוק מצד הבורא. הדובר מרגיש מוקף בחומות, בחושך ובמצוקה פיזית ונפשית, עד כדי כך ש even תפילתו נדחקת ואינה נענית, בדומה לאדם שנחנק או נסגר בתוך רשת ומת.
סבלו של האדם
הפסוקים מתארים אדם שנמצא במצוקה קשה ובתחושת מוקף באויבים. הכותב מתאר כיצד דרכיו נחסמו ושינו, והוא מרגיש מותקף על ידי חיות טורפות המסתתרות במדבר. מצבו של האדם הוא של חולשה קיצונית, כשהוא נתון כחץ במטרה מוכנה לירי.
סבלו של האיש
פסוקים אלו מתארים אדם החווה ייסורים קשים וכבדים. הדובר מתאר כיצד הוא הופך למטרפת של בני עמו, וכיצד הוא נתון למרירות ולסבל גופני ונפשי עמוק, כולל שבירת שיניים ודחיקה באפר.
הַיֵּאוּשׁ וְהַזִּכָּרוֹן שֶׁל הָאֲדוֹם
הַפֶּסֻקִּים מְתָאֲרִים אָדָם שֶׁנַפְשׁוֹ אָבְדָה אֶת הַשָּׁלוֹם וְהִיא מַרְגישה שֶׁהַתִּקְוָה נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ. הוּא מִתְאַרֵר עַל הַסְּבָלוֹתָיו וְעַל הַקְּשָׁיִים הַכְּבֵדִים שֶׁהוּא חוֹוֶה. בְּסוֹף הַדָּבָר, הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם לִזְכֹּר אֶת מַצָּבוֹ וְהוּא מְבַטֵּא אֶת הַשְּׁבִירוּת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ.
התקווה בתוך המצוקה
הקטע מבטא את החזרה למחשבה חיובית ותקווה בעזרת האמונה. הדובר מודה שחסדי הַשֵּׁם ורחמיו אינם פוסקים לעולם, אלא מתחדשים בכל בוקר מחדש. מתוך הכרה בכך שהַשֵּׁם הוא חלק הגורל שלו, הדובר בוחר להמשיך ולצפות לישועה מתוכו.
הַטּוֹב בְּהַמְּתִינָה וּבְק rest
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּקִיּוּם וּבְחִיפוּשׁ אַחֲרֵי הַשֵּׁם בְּתוֹךְ הַסְּבָבוֹת הַקָּשׁוֹת. הַכְּתִיב מַדְרִיךְ אֶת הָאָדָם לְחַכּוֹת בְּשֶׁקֶט לִיְשׁוּעָה וּלְקַבֵּל אֶת הַקֹּשִׁי וְהַמַּטָּל שֶׁהַשֵּׁם הַטִּיל עָלָיו בְּזַמן צְעִירוּתוֹ.
תקווה בתוך הסבל
פסוקים אלו מתארים אדם שחווה סבל עמוק, ענווה וצער. למרות המכה והבושה, ישנה הכרה בכך שהסבל אינו נצחי. הדובר מבקש תקווה ומאמין שגם כשהאל מכאיב, חסדו הגדול יביא בסופו של דבר לרחמים ולנחמה.
חוסר רצון לאכזב
הפסוקים עוסקים בשאלה האם אלו משפטיו של ה'. מצד אחד, הדובר טוען שהאל אינו מתכוון בלבבו להרע לבני האדם, אך מצד שני מתאר תיאור קשה של דיכוי, מעוות משפט וסבל של אסירים ונדכאים מול פני העליון.
התבוננות במנהיגות האל וקריאה לתשובה
הפסוקים מדגישים שכל מה שקורה בעולם, בין אם זה טוב ובין אם זה רע, הוא רצון העליון וציוויו. אין טעם להתלונן על חטאי האדם, אלא עליו לבחון את מעשיו ולחזור בתשובה אל ה' דרך חקירה עצמית.
זעקה אל אלוהים בשעת מצוקה
הדובר מתאר את מצוקת העם שחטא והמר בבורא. הלבבות מורמים בתפילה, אך נראה שהאל כועס ורודף אותם ללא רחמים. ענן כבד מסתיר את פני האל, מה שמונע את השמיעת התפילה ומותיר את העם ללא תקווה למענה.
זעקת הסבל והביזה
הפסוקים מתארים את מצב העם הנמצא בלעג ובוז מול העמים האחרים. האויבים תוקפים במילים קשות, והתוצאה היא פחד וחרדה עמוקים. הדובר מבכה בבכי כבד על החורבן והשבר שקרה לעמו, ומשווה את דמעותיו לנהרות שזורמים על חורבן בני עמו.
הסבל והתקווה בתוך הצער
הפסוקים מתארים אדם הנמצא בשיא כאב ודיכאון, שעיניו אינן פוסקות לבכות. הוא מבטא את הקשר הכואב בין מצבו הפיזי לנפשי, ומתאר רדיפה חסרת סיבה מצד אויביו. למרות הייאוש, הוא בוחר להמתין למבט רחמים מצד השם מתוך תקווה לישועה.
זעקת האדם ממעמקי הבור
הפסוקים מתארים אדם הנמצא במצוקה קיומית ופיזית עמוקה, כשהוא חווה צמא, פגיעה פיזית ומוצפות מים. בתוך הייאוש והתחושה שנגזר עליו דין, הוא פונה בתפילה לקרוא בשם הַשֵּׁם ממעמקי הבור ומבקש שהאל לא יתעלם מתחינתו.
תְּפִלַּת הַתִּקְוָה בְּתוֹךְ הַסֵּבֶל
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אָדָם הַנִּמְצָא בְּמִצָּה קָשָׁה, הַמִּתְפַּלֵּל אֶל אֲדֹנָי. הוּא מְבַקֵּשׁ וּמְזַכֶּה אֶת הַשֵּׁם שֶׁהִתְקָרֵב אֵלָיו וְהִבְטִיחַ לוֹ לֹא לַחֲשֹׁד. הַדוֹבֵר מִתְפּוֹרֵר עַל הַכְּאֵב הַנֶּפְשִׁי, אַךְ מְזַכֶּה אֶת הַשֵּׁם שֶׁרָאָה אֶת הָעַוְלֹת וְאֶת הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁמְּחַכִּים לוֹ מֵאֵת צָרָיו.
תְּלוּנָה עַל רֶשַׁע וְדִין אֱלֹהִים
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אָדָם שֶׁהַשֵּׁם שׁוֹמֵעַ אֶת הַכְּלָלוֹת וְהַלֶּעֶץ שֶׁל הָרְשָׁעִים נֶגֶדוֹ. הַדּוֹבֵר מַקְשִׁיב לְכָל הַדִּבּוּרִים הָרָעִים שֶׁהָיוּ נֶגֶדוֹ כָּל הַיּוֹם. הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם לְהָשִׁיב לָהֶם אֶת הַגְּמוּל הָרָאוּי לְמַעֲשֵׂיהֶם.
בקשת עונש ודין
הפסוקים מבטאים בקשה נוקבת להשבת רע לאויבים. הדובר מבקש שהאל יגן את לבו מפני פגיעתם, ובמקביל הוא קורא לאל לרדוף אחריהם בכעס ולהשמיד אותם תחת כיפת השמיים.
הפסוקים מתארים את המעבר בין שפלות הנפש לבין התקווה במידת הרחמים של השם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
פרשנות המילה בטקסט המסורתי
״אלו כותבין [בה"א] ולא קוראין וארא ואביא הארי דשמואל (מוצא) [נמצא] ותרא הזאת רע הרע בא ובא וקו וקו (הרע) אוהבי ורע יעש פקח אריאל״
הקטע מתוך מסכת סופרים עוסק בשיטת הלימוד והכתיבה של המקרא. המחבר מציג רשימה של מילים שנכתבו בטעות או בשיטה מסוימת, אך לא נקראו כך בפועל. הוא מפרט מקרים שבהם יש הבדל בין האותיות הכתובות לבין ההגייה המסורתת, תוך הצגת מילים שונות ומשמעויות שונות המופיעות בטקסט. הפירוש מנסה להסביר קושי בטקסט על ידי הצגת אפשרויות אחרות למה שנכתב. הוא אינו מציע פרשנות אלגוריתמית אלא מתמקד בשינויי כתיב והגייה. המקור מנסה לבחון את המרחק בין הכתוב לבין הקיים, תוך התמודדות עם מילים שנראות כטעות כתיב או כשינוי מכוון.
מסכת סופרים ז׳:ב׳ ↗עַמּוּת שֶׁאֵינָהּ כְּלִיָּה
״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם, וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד (משלי יב, ז). כָּל זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים וּמְהַפֵּךְ״
הַמַּדְרִישׁ מְסַבֵּל אֶת הַמַּצָּב שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּעֵת הַקְּלָלוֹת, כְּשֶׁהוּא מַקְשִׁית לָמָּה הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת מְצֻרֶפֶת לְרֹאשֵׁי הַקְּלָלוֹת. הַמַּדְרִישׁ מַצִּיג תָּמוּרָה שֶׁל הַבְּרִית הַנֶּצְחִית שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם בְּנֵי יַעֲקֹב, שֶׁבָּהּ הָרֶשָׁעִים מֻשְׁמָדִים וְהַצַּדִּיקִים וְיִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא מְסַבֵּר שֶׁהַשֵּׁם לֹא שָׁנָה אֶת עַמּוֹ. הוּא מְזַכֶּר אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל, סְדוֹם, מִצְרַיִם וּבָבֶל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִכְרִיט אֶת הַיְּקוּם שֶׁלָּהֶם. לְעוֹמַת זֹאת, יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים בְּעַצְמָם. הַמַּדְרִישׁ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמָשָׁל שֶׁל גִּבּוֹר הַמַּצִּיב קוֹרָה וְיִצְלֵחַ בְּכָל הַחִצִּים שֶׁיִּצְלֵחַ לְהַטִּיל עָלֶיהָ, כָּךְ גַּם הַיִּסּוּרִין שֶׁעַל יִשְׂרָאֵל כִּבְּרוּ אֲבָל הָעַם לֹא נִשְׁבַּר.
מדרש תנחומא, נצבים א׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
פירוש רש"י על המילים "ויגרס" ו"וישבר"
״ויגרס. וישבר ודוגמתו (תהלים קיט) גרסה נפשי וכן (ויקרא ב) גרש כרמל:״
רש"י מפרש את המילים "ויגרס" ו"וישבר" המופיעות בקינה, ומשווה אותן לביטויים דומים המופיעים במקומות אחרים בכתובים. הוא מסביר שמשמעות המילים היא שקמ näher או שקרה נזק פנימי לנפש, בדומה לביטוי "גרסה נפשי" בתהלים ואף לשימוש במילה "גרש" בויקרא. הפרשן מתמקד במשמעות הלשונית של הפגיעה העמוקה, אך אינו מציע פרשנות רעיונית או מוסרית מעבר להסבר המילים עצמן. הוא משתמש בדוגמאות מן המקרא כדי להבהיר את הדימוי של שבירת הנפש כתוצאה מכאב או מצוקה.
רש״י על איכה 3:16:1 ↗המשכיות הכאב והעונש
״מאין הפוגות. מאין חליפין והעברה:״
רש"י מפרש את הפסוקים הללו כדי להבהיר את המשמעות של חוסר הפוגה בעונש. לפי פירושו, המילים "מאין הפוגות" ו"מאין חליפין" מדגישות שהסבל והעונש הם רצף אחד ללא הפסקה או שינוי. הוא מסביר שהעונש אינו רק אירוע בודד, אלא מצב מתמשך שבו אין מנוחה ואין החלפה של מצב אחד באחר. רש"י מתמקד במובן המילולי של המילים כדי להדגיש את עוצמת המשכיות הייסורים המתוארים בקינות.
רש״י על איכה 3:49:1 ↗הבדידות והכפייה בקינות
״הכפישני – אין לו אח, והטעם גאלני:״
בפסוק זה מתואר אדם המגיח למצב של כפייה ודיכוי מוחלט. הדימוי של "הכפישני" מבטא אדם שאינו יכול לעמוד עוד תחת המשא הכבד של הסבל, עד כדי כך שהוא נראה כחסר כל תמיכה או עזרה מבחוץ. רבנו אבן עזרא מפרש על המילה "הכפישני" שהמשמעות היא שאין לאדם הזה אח או עזר. לפי גישת אבן עצוע, הכפייה אינה רק פיזית אלא יוצרת מצב של בדידות מוחלטת, שבו האדם מרגיש שאין לו מי שיגאל אותו או יחזיר לו את כוחו.
אבן עזרא על איכה 3:16:2 ↗משמעות הפוגות במקצב
״ה"א הפוגות כמו תי"ו תרומות:״
בפירושו על איכה, מסביר אבן עזרא כי בכתבי השירה והקינה קיימות פוגות, כלומר עצירות קצובות בתוך הפסוק. הוא מדמה את המבנה הזה למילה "תרומות", שבה האות ת"ו יוצרת הפרדה פנימית בתוך המילה. ההסבר מתמקד בצד הטכני של המקצב הפנימי של הפסוקים. אבן עזרא אינו מפרש את המשמעות הרוחנית של המילים, אלא מתמקד במבנה התזמורתי והדקדוקי של השירה, המאפשר עצירות קצרות בתוך הרצף כדי לשמור על המשקל והמבנה של הקינה.
אבן עזרא על איכה 3:49:2 ↗