אֱלִישָׁע אָמַר לָאִשָּׁה שֶׁהֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ: "קוּמִי וּלְכִי אִתִּי, אַתְּ וּבֵיתֵךְ, וּגֹרִי אֵיפֹה שֶׁתִּגְרִי. כִּי הַשֵּׁם קָרָא לָרָעָב, וְהוּא גַּם יָבוֹא לָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים."
וֶאֱלִישָׁ֡ע דִּבֶּ֣ר אֶל־הָאִשָּׁה֩ אֲשֶׁר־הֶחֱיָ֨ה אֶת־בְּנָ֜הּ לֵאמֹ֗ר ק֤וּמִי וּלְכִי֙ אתי [אַ֣תְּ] וּבֵיתֵ֔ךְ וְג֖וּרִי בַּאֲשֶׁ֣ר תָּג֑וּרִי כִּֽי־קָרָ֤א יְהוָה֙ לָֽרָעָ֔ב וְגַם־בָּ֥א אֶל־הָאָ֖רֶץ שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃מלכים ב׳ · פרק ח׳
הגורות של אשת איש האלהים ובקשת הבית
אשת איש האלהים חוזרת מארם, חזאל מכה את ישראל, ומלכות יהודה תחת יהורם ואחזיה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים ב׳ ח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הגורות של אשת איש האלוהים ובקשת הבית
וְהָאִשָּׁה קָמָה וְעָשְׂתָה כְּדִבְרֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים. הִיא וּבֵיתָהּ הָלְכוּ וְגָרָה בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁבַע שָׁנִים.
וַתָּ֙קָם֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וַתַּ֕עַשׂ כִּדְבַ֖ר אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וַתֵּ֤לֶךְ הִיא֙ וּבֵיתָ֔הּ וַתָּ֥גָר בְּאֶֽרֶץ־פְּלִשְׁתִּ֖ים שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃וּבִסְיוֹם שֶׁבַע הַשָּׁנִים, הָאִשָּׁה חָזְרָה מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְיָצְאָה לִבְקֹשׁ אֶת בֵּיתָהּ וְאֶת שְׂדֵהָ מֵהַמֶּלֶךְ.
וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וַתָּ֥שָׁב הָאִשָּׁ֖ה מֵאֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֑ים וַתֵּצֵא֙ לִצְעֹ֣ק אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־בֵּיתָ֖הּ וְאֶל־שָׂדָֽהּ׃וְהַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר עִם גֵּחֲזִי, הַנַּעַר שֶׁל אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְאוֹמֵר: "סַפֵּר לִי בְּבַקָּשָׁה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁאֱלִישָׁע עָשָׂה."
וְהַמֶּ֗לֶךְ מְדַבֵּר֙ אֶל־גֵּ֣חֲזִ֔י נַ֥עַר אִישׁ־הָאֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר סַפְּרָה־נָּ֣א לִ֔י אֵ֥ת כָּל־הַגְּדֹל֖וֹת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אֱלִישָֽׁע׃הַחֲזָרַת הָרְכוּשׁ וְהַבְּשׂוֹרָה עַל אֱלִישָׁע
הוּא סִפֵּר לַמֶּלֶךְ אֶת מָה שֶׁהֶחֱיָה אֶת הַמֵּת, וְהִנֵּה הָאִשָּׁה שֶׁהֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צָעֲקָה אֶל הַמֶּלֶךְ בִּשְׁבִיל בֵּיתָהּ וּבִשְׁבִיל שְׂדֵהָ. גֶחֲזִי אָמַר: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, זוֹ הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ שֶׁאֵלִישָׁע הֶחֱיָה".
וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֮ אֵ֣ת אֲשֶׁר־הֶחֱיָ֣ה אֶת־הַמֵּת֒ וְהִנֵּ֨ה הָאִשָּׁ֜ה אֲשֶׁר־הֶחֱיָ֤ה אֶת־בְּנָהּ֙ צֹעֶ֣קֶת אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ עַל־בֵּיתָ֖הּ וְעַל־שָׂדָ֑הּ וַיֹּ֤אמֶר גֵּֽחֲזִי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ זֹ֚את הָֽאִשָּׁ֔ה וְזֶה־בְּנָ֖הּ אֲשֶׁר־הֶחֱיָ֥ה אֱלִישָֽׁע׃הַמֶּלֶךְ שָׁאַל אֶת הָאִשָּׁה וְהִיא סִפְּרָה לוֹ. הַמֶּלֶשֶׁת נָתַן לָהּ אֶת סָרִיס אֶחָד, אָמֵר: "הָשֵׁב לָהּ אֶת כָּל מָה שֶׁשַּׁיָּךְ לָהּ וְאֶת כָּל תְּבוּאַת הַשָּׂדֶה מֵהַיּוֹם שֶׁעָזְבַת אֶת הָאָרֶץ עַד הָעֵת הַזֹּאת".
וַיִּשְׁאַ֥ל הַמֶּ֛לֶךְ לָאִשָּׁ֖ה וַתְּסַפֶּר־ל֑וֹ וַיִּתֶּן־לָ֣הּ הַמֶּלֶךְ֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד לֵאמֹ֗ר הָשֵׁ֤יב אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ֙ וְאֵת֙ כָּל־תְּבוּאֹ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה מִיּ֛וֹם עָזְבָ֥ה אֶת־הָאָ֖רֶץ וְעַד־עָֽתָּה׃ (פ)אֱלִישָׁע בָּא לִדַמֶּשֶׂק, וּבֶן-הַדַּד שַׂר אֲרָם הָיָה חוֹלֶה. הַסִּפּוּר הִגִּיעַ אֵלָיו שֶׁאִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא לְכָאן.
וַיָּבֹ֤א אֱלִישָׁע֙ דַּמֶּ֔שֶׂק וּבֶן־הֲדַ֥ד מֶֽלֶךְ־אֲרָ֖ם חֹלֶ֑ה וַיֻּגַּד־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר בָּ֛א אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים עַד־הֵֽנָּה׃הַמֶּלֶךְ אָמַר לְחֲזָאֵל: "קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה וְלֵךְ אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְתִשְׁאַל אֶת הַשֵּׁם בְּשַׁבְלָתוֹ שֶׁהוּא יַחֲזִיר אוֹתִי מֵהַמַּחֲלָה הַזֹּאת".
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־חֲזָהאֵ֗ל קַ֤ח בְּיָֽדְךָ֙ מִנְחָ֔ה וְלֵ֕ךְ לִקְרַ֖את אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וְדָרַשְׁתָּ֨ אֶת־יְהוָ֤ה מֵֽאוֹתוֹ֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶחְיֶ֖ה מֵחֳלִ֥י זֶֽה׃חֲזָאֵל וּנְבוּאַת הַמּוֹת
חֲזָאֵל הָלַךְ לִפְגּוֹשׁ אוֹתוֹ ו way לָקַח בְּיָדוֹ מַתָּנָה וְכָל הַטּוֹב שֶׁבְּדַמֶּשֶׁק, מִשְׁאָה שֶׁל אַרְבָּעִים גְּמַלִּים. הוּא בָּא וְעָמַד לְפָנָיו וְאָמַר: "בִּנְךָ, בֶּן-הַדַּד מֶלֶךְ אֲרָם, שָׁלַח לִי אֵלֶיךָ לִלְמֹר: הַאֶחְיֶה מֵחלִי זֶה?"
וַיֵּ֣לֶךְ חֲזָאֵל֮ לִקְרָאתוֹ֒ וַיִּקַּ֨ח מִנְחָ֤ה בְיָדוֹ֙ וְכָל־ט֣וּב דַּמֶּ֔שֶׂק מַשָּׂ֖א אַרְבָּעִ֣ים גָּמָ֑ל וַיָּבֹא֙ וַיַּעֲמֹ֣ד לְפָנָ֔יו וַיֹּ֗אמֶר בִּנְךָ֨ בֶן־הֲדַ֤ד מֶֽלֶךְ־אֲרָם֙ שְׁלָחַ֤נִי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶחְיֶ֖ה מֵחֳלִ֥י זֶֽה׃אֱלִישָׁע עָנָה לוֹ: "לֵךְ וְאָמֵר לוֹ: לֹא תִחְיֶה. אֲבָל רָאִיתִי אֶת הַשֵּׁם שֶׁאַתָּה תָּמוּת"
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱלִישָׁ֔ע לֵ֥ךְ אֱמָר־לא [ל֖וֹ] חָיֹ֣ה תִחְיֶ֑ה וְהִרְאַ֥נִי יְהוָ֖ה כִּֽי־מ֥וֹת יָמֽוּת׃הוּא הִפְנִיק אֶת פָּנָיו וְהִתְכּוֹצֵץ מֵבֹשֶׁת, וְאִישׁ הָאֱלֹהִים בָּכָה.
וַיַּעֲמֵ֥ד אֶת־פָּנָ֖יו וַיָּ֣שֶׂם עַד־בֹּ֑שׁ וַיֵּ֖בְךְּ אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִֽים׃חֲזָאֵל שָׁאַל: "מַדּוּעַ אֲדֹנִי בּוֹכֶה?" וְהוּא עָנָה: "כִּי יָדַעְתִּי אֵת הָרָעָה שֶׁתַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמְצוּדוֹתֵיהֶם; תִּשְׁלַח בָּאָשׁ וּבַחֲרָבִים תַּהֲרֹג אֶת מְצוּדוֹתֵיהֶם, אֶת הַיְּלָדִים תִּרְצָח, אֶת הַנָּשִׁים תַּשְׁאֵן וְאֶת הַבָּגִים תְּפַצֵּעַ".
וַיֹּ֣אמֶר חֲזָאֵ֔ל מַדּ֖וּעַ אֲדֹנִ֣י בֹכֶ֑ה וַיֹּ֡אמֶר כִּֽי־יָדַ֡עְתִּי אֵ֣ת אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל רָעָ֗ה מִבְצְרֵיהֶ֞ם תְּשַׁלַּ֤ח בָּאֵשׁ֙ וּבַחֻֽרֵיהֶם֙ בַּחֶ֣רֶב תַּהֲרֹ֔ג וְעֹלְלֵיהֶ֣ם תְּרַטֵּ֔שׁ וְהָרֹתֵיהֶ֖ם תְּבַקֵּֽעַ׃חזאֵל מלך ארם ויהורם מלך יהודה
חזאֵל אמר: "איך עבדך, כלב, יוכל לעשות דבר גדול כזה?" ואלישע אמר: "השם יראה אותך, מלך ארם".
וַיֹּ֣אמֶר חֲזָהאֵ֔ל כִּ֣י מָ֤ה עַבְדְּךָ֙ הַכֶּ֔לֶב כִּ֣י יַעֲשֶׂ֔ה הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע הִרְאַ֧נִי יְהוָ֛ה אֹתְךָ֖ מֶ֥לֶךְ עַל־אֲרָֽם׃הוא הלך מאלישע והגיע אל אדוניו, ושאל אותו: "מה אמר לך אלישע?" והוא ענה לו: "אמר לי: תחיה".
וַיֵּ֣לֶךְ ׀ מֵאֵ֣ת אֱלִישָׁ֗ע וַיָּבֹא֙ אֶל־אֲדֹנָ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָֽה־אָמַ֥ר לְךָ֖ אֱלִישָׁ֑ע וַיֹּ֕אמֶר אָ֥מַר לִ֖י חָיֹ֥ה תִחְיֶֽה׃למחרת, איש המשלים לקח את המים וטבל אותם על פניו, והוא מת. ואז חזאֵל מלך במקומו.
וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיִּקַּ֤ח הַמַּכְבֵּר֙ וַיִּטְבֹּ֣ל בַּמַּ֔יִם וַיִּפְרֹ֥שׂ עַל־פָּנָ֖יו וַיָּמֹ֑ת וַיִּמְלֹ֥ךְ חֲזָהאֵ֖ל תַּחְתָּֽיו׃ (פ)בשנה החמישית למלות יוראם בן אחאב, מלך ישראל, ויהושפט מלך יהודה, מלך יהורם בן יהושפט, מלך יהודה.
וּבִשְׁנַ֣ת חָמֵ֗שׁ לְיוֹרָ֤ם בֶּן־אַחְאָב֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וִיהוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָלַ֛ךְ יְהוֹרָ֥ם בֶּן־יְהוֹשָׁפָ֖ט מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃מלוכת יהוא בתקופת יוחנן
הוא מלך שלושים ושתיים שנים, ושמונה שנים מלך בירושלים.
בֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים וּשְׁתַּ֛יִם שָׁנָ֖ה הָיָ֣ה בְמָלְכ֑וֹ וּשְׁמֹנֶ֣ה שנה [שָׁנִ֔ים] מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃הוא הלך בדרך מלכי ישראל כפי שעשו בני בית אחאב, כי בתו של אחאב הייתה לו לאישה, ועשה רע בעיני ה'.
וַיֵּ֜לֶךְ בְּדֶ֣רֶךְ ׀ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּאֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב כִּ֚י בַּת־אַחְאָ֔ב הָֽיְתָה־לּ֖וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃והשם לא רצה להשמיד את יהודה בגלל דוד עבדו, כפי שהבטיח לו לתת לו כתר לבניו לכל הימים.
וְלֹֽא־אָבָ֤ה יְהוָה֙ לְהַשְׁחִ֣ית אֶת־יְהוּדָ֔ה לְמַ֖עַן דָּוִ֣ד עַבְדּ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֗וֹ לָתֵ֨ת ל֥וֹ נִ֛יר לְבָנָ֖יו כָּל־הַיָּמִֽים׃בימיו מרד אדום תחת שלטון יהודה, והם הכתימו עליהם מלך.
בְּיָמָיו֙ פָּשַׁ֣ע אֱד֔וֹם מִתַּ֖חַת יַד־יְהוּדָ֑ה וַיַּמְלִ֥כוּ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃סוף מלכות ירחם
ירחם יצא בצעירותו עם כל הרכב שלו. הוא קם בלילה ותקף את אדום שמקיפה אותו ואת שרי הרכב, והעם ברח לאוהליו.
וַיַּעֲבֹ֤ר יוֹרָם֙ צָעִ֔ירָה וְכָל־הָרֶ֖כֶב עִמּ֑וֹ וַֽיְהִי־ה֞וּא קָ֣ם לַ֗יְלָה וַיַּכֶּ֨ה אֶת־אֱד֜וֹם הַסֹּבֵ֤יב אֵלָיו֙ וְאֵת֙ שָׂרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וַיָּ֥נָס הָעָ֖ם לְאֹהָלָֽיו׃אדום מרד בשליטת יהודה עד היום הזה. אז בנה מרד בזמן הזה.
וַיִּפְשַׁ֣ע אֱד֗וֹם מִתַּ֙חַת֙ יַד־יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה אָ֛ז תִּפְשַׁ֥ע לִבְנָ֖ה בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃כל מה שירחם עשה וכל דבריו נוספו לדברים הרשומים בספר דברי הימים של מלכי יהודה.
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹרָ֖ם וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ירחם שכב עם אבותיו ונקבר עם אבותיו בעיר דוד, ובמקומו מלך בנו אחזיהו.
וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹרָם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲחַזְיָ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)מ起到 מלכות אחזיה
בשנה השתים עשרה למלכות יורם בן אחאב, מלך ישראל, מלך אחזיה בן יהורם, מלך יהודה.
בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְיוֹרָ֥ם בֶּן־אַחְאָ֖ב מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ אֲחַזְיָ֥הוּ בֶן־יְהוֹרָ֖ם מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃אחזיה היה בן עשרים ושתיים שנים כשהתחיל למלוך, ומלך בירושלים שנה אחת בלבד. שם אמו הייתה עתליה, בת עמרי מלך ישראל.
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וּשְׁתַּ֤יִם שָׁנָה֙ אֲחַזְיָ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וְשָׁנָ֣ה אַחַ֔ת מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֤ם אִמּוֹ֙ עֲתַלְיָ֔הוּ בַּת־עָמְרִ֖י מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃הוא הלך בדרך בית אחאב ועשה את הרע בעיני ה', בדיוק כמו בית אחאב, כי הוא היה חתן של בית אחאב.
וַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֙רֶךְ֙ בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב וַיַּ֧עַשׂ הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה כְּבֵ֣ית אַחְאָ֑ב כִּ֛י חֲתַ֥ן בֵּית־אַחְאָ֖ב הֽוּא׃הוא יצא עם יורם בן אחאב למלחמה נגד חזאאל מלך ארם ברמות גלעד, והארמים הכניעו את יורם.
וַיֵּ֜לֶךְ אֶת־יוֹרָ֣ם בֶּן־אַחְאָ֗ב לַמִּלְחָמָ֛ה עִם־חֲזָהאֵ֥ל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֖ם בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיַּכּ֥וּ אֲרַמִּ֖ים אֶת־יוֹרָֽם׃חזרתו של יורם לירעאל וביקור אחזיהו
המלך יורם חזר לטפל בפצעיו בירעאל, מהמכות שגרמו לו הארמים ברמה בזמן שללחם עם חזא엘 מלך ארם. ובאותה עת, אחזיהו בן יהורם מלך יהודה ירד לביקור יורם בן אחאב בירעאל, כי הוא היה חולה.
וַיָּשָׁב֩ יוֹרָ֨ם הַמֶּ֜לֶךְ לְהִתְרַפֵּ֣א בְיִזְרְעֶ֗אל מִן־הַמַּכִּים֙ אֲשֶׁ֨ר יַכֻּ֤הוּ אֲרַמִּים֙ בָּֽרָמָ֔ה בְּהִלָּ֣חֲמ֔וֹ אֶת־חֲזָהאֵ֖ל מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וַאֲחַזְיָ֨הוּ בֶן־יְהוֹרָ֜ם מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה יָרַ֡ד לִרְא֞וֹת אֶת־יוֹרָ֧ם בֶּן־אַחְאָ֛ב בְּיִזְרְעֶ֖אל כִּֽי־חֹלֶ֥ה הֽוּא׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הגורות של אשת איש האלוהים ובקשת הבית
וֶאֱלִישָׁ֡ע דִּבֶּ֣ר אֶל־הָאִשָּׁה֩ אֲשֶׁר־הֶחֱיָ֨ה אֶת־בְּנָ֜הּ לֵאמֹ֗ר ק֤וּמִי וּלְכִי֙ אתי [אַ֣תְּ] וּבֵיתֵ֔ךְ וְג֖וּרִי בַּאֲשֶׁ֣ר תָּג֑וּרִי כִּֽי־קָרָ֤א יְהוָה֙ לָֽרָעָ֔ב וְגַם־בָּ֥א אֶל־הָאָ֖רֶץ שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃
וַתָּ֙קָם֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וַתַּ֕עַשׂ כִּדְבַ֖ר אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וַתֵּ֤לֶךְ הִיא֙ וּבֵיתָ֔הּ וַתָּ֥גָר בְּאֶֽרֶץ־פְּלִשְׁתִּ֖ים שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃
וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וַתָּ֥שָׁב הָאִשָּׁ֖ה מֵאֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֑ים וַתֵּצֵא֙ לִצְעֹ֣ק אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־בֵּיתָ֖הּ וְאֶל־שָׂדָֽהּ׃
וְהַמֶּ֗לֶךְ מְדַבֵּר֙ אֶל־גֵּ֣חֲזִ֔י נַ֥עַר אִישׁ־הָאֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר סַפְּרָה־נָּ֣א לִ֔י אֵ֥ת כָּל־הַגְּדֹל֖וֹת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אֱלִישָֽׁע׃
הַחֲזָרַת הָרְכוּשׁ וְהַבְּשׂוֹרָה עַל אֱלִישָׁע
וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֮ אֵ֣ת אֲשֶׁר־הֶחֱיָ֣ה אֶת־הַמֵּת֒ וְהִנֵּ֨ה הָאִשָּׁ֜ה אֲשֶׁר־הֶחֱיָ֤ה אֶת־בְּנָהּ֙ צֹעֶ֣קֶת אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ עַל־בֵּיתָ֖הּ וְעַל־שָׂדָ֑הּ וַיֹּ֤אמֶר גֵּֽחֲזִי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ זֹ֚את הָֽאִשָּׁ֔ה וְזֶה־בְּנָ֖הּ אֲשֶׁר־הֶחֱיָ֥ה אֱלִישָֽׁע׃
וַיִּשְׁאַ֥ל הַמֶּ֛לֶךְ לָאִשָּׁ֖ה וַתְּסַפֶּר־ל֑וֹ וַיִּתֶּן־לָ֣הּ הַמֶּלֶךְ֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד לֵאמֹ֗ר הָשֵׁ֤יב אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ֙ וְאֵת֙ כָּל־תְּבוּאֹ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה מִיּ֛וֹם עָזְבָ֥ה אֶת־הָאָ֖רֶץ וְעַד־עָֽתָּה׃ (פ)
וַיָּבֹ֤א אֱלִישָׁע֙ דַּמֶּ֔שֶׂק וּבֶן־הֲדַ֥ד מֶֽלֶךְ־אֲרָ֖ם חֹלֶ֑ה וַיֻּגַּד־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר בָּ֛א אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים עַד־הֵֽנָּה׃
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־חֲזָהאֵ֗ל קַ֤ח בְּיָֽדְךָ֙ מִנְחָ֔ה וְלֵ֕ךְ לִקְרַ֖את אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וְדָרַשְׁתָּ֨ אֶת־יְהוָ֤ה מֵֽאוֹתוֹ֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶחְיֶ֖ה מֵחֳלִ֥י זֶֽה׃
חֲזָאֵל וּנְבוּאַת הַמּוֹת
וַיֵּ֣לֶךְ חֲזָאֵל֮ לִקְרָאתוֹ֒ וַיִּקַּ֨ח מִנְחָ֤ה בְיָדוֹ֙ וְכָל־ט֣וּב דַּמֶּ֔שֶׂק מַשָּׂ֖א אַרְבָּעִ֣ים גָּמָ֑ל וַיָּבֹא֙ וַיַּעֲמֹ֣ד לְפָנָ֔יו וַיֹּ֗אמֶר בִּנְךָ֨ בֶן־הֲדַ֤ד מֶֽלֶךְ־אֲרָם֙ שְׁלָחַ֤נִי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶחְיֶ֖ה מֵחֳלִ֥י זֶֽה׃
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱלִישָׁ֔ע לֵ֥ךְ אֱמָר־לא [ל֖וֹ] חָיֹ֣ה תִחְיֶ֑ה וְהִרְאַ֥נִי יְהוָ֖ה כִּֽי־מ֥וֹת יָמֽוּת׃
וַיַּעֲמֵ֥ד אֶת־פָּנָ֖יו וַיָּ֣שֶׂם עַד־בֹּ֑שׁ וַיֵּ֖בְךְּ אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִֽים׃
וַיֹּ֣אמֶר חֲזָאֵ֔ל מַדּ֖וּעַ אֲדֹנִ֣י בֹכֶ֑ה וַיֹּ֡אמֶר כִּֽי־יָדַ֡עְתִּי אֵ֣ת אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל רָעָ֗ה מִבְצְרֵיהֶ֞ם תְּשַׁלַּ֤ח בָּאֵשׁ֙ וּבַחֻֽרֵיהֶם֙ בַּחֶ֣רֶב תַּהֲרֹ֔ג וְעֹלְלֵיהֶ֣ם תְּרַטֵּ֔שׁ וְהָרֹתֵיהֶ֖ם תְּבַקֵּֽעַ׃
חזאֵל מלך ארם ויהורם מלך יהודה
וַיֹּ֣אמֶר חֲזָהאֵ֔ל כִּ֣י מָ֤ה עַבְדְּךָ֙ הַכֶּ֔לֶב כִּ֣י יַעֲשֶׂ֔ה הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע הִרְאַ֧נִי יְהוָ֛ה אֹתְךָ֖ מֶ֥לֶךְ עַל־אֲרָֽם׃
וַיֵּ֣לֶךְ ׀ מֵאֵ֣ת אֱלִישָׁ֗ע וַיָּבֹא֙ אֶל־אֲדֹנָ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָֽה־אָמַ֥ר לְךָ֖ אֱלִישָׁ֑ע וַיֹּ֕אמֶר אָ֥מַר לִ֖י חָיֹ֥ה תִחְיֶֽה׃
וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיִּקַּ֤ח הַמַּכְבֵּר֙ וַיִּטְבֹּ֣ל בַּמַּ֔יִם וַיִּפְרֹ֥שׂ עַל־פָּנָ֖יו וַיָּמֹ֑ת וַיִּמְלֹ֥ךְ חֲזָהאֵ֖ל תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
וּבִשְׁנַ֣ת חָמֵ֗שׁ לְיוֹרָ֤ם בֶּן־אַחְאָב֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וִיהוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָלַ֛ךְ יְהוֹרָ֥ם בֶּן־יְהוֹשָׁפָ֖ט מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
מלוכת יהוא בתקופת יוחנן
בֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים וּשְׁתַּ֛יִם שָׁנָ֖ה הָיָ֣ה בְמָלְכ֑וֹ וּשְׁמֹנֶ֣ה שנה [שָׁנִ֔ים] מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃
וַיֵּ֜לֶךְ בְּדֶ֣רֶךְ ׀ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּאֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב כִּ֚י בַּת־אַחְאָ֔ב הָֽיְתָה־לּ֖וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃
וְלֹֽא־אָבָ֤ה יְהוָה֙ לְהַשְׁחִ֣ית אֶת־יְהוּדָ֔ה לְמַ֖עַן דָּוִ֣ד עַבְדּ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֗וֹ לָתֵ֨ת ל֥וֹ נִ֛יר לְבָנָ֖יו כָּל־הַיָּמִֽים׃
בְּיָמָיו֙ פָּשַׁ֣ע אֱד֔וֹם מִתַּ֖חַת יַד־יְהוּדָ֑ה וַיַּמְלִ֥כוּ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃
סוף מלכות ירחם
וַיַּעֲבֹ֤ר יוֹרָם֙ צָעִ֔ירָה וְכָל־הָרֶ֖כֶב עִמּ֑וֹ וַֽיְהִי־ה֞וּא קָ֣ם לַ֗יְלָה וַיַּכֶּ֨ה אֶת־אֱד֜וֹם הַסֹּבֵ֤יב אֵלָיו֙ וְאֵת֙ שָׂרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וַיָּ֥נָס הָעָ֖ם לְאֹהָלָֽיו׃
וַיִּפְשַׁ֣ע אֱד֗וֹם מִתַּ֙חַת֙ יַד־יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה אָ֛ז תִּפְשַׁ֥ע לִבְנָ֖ה בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹרָ֖ם וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹרָם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲחַזְיָ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (פ)
מ起到 מלכות אחזיה
בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְיוֹרָ֥ם בֶּן־אַחְאָ֖ב מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ אֲחַזְיָ֥הוּ בֶן־יְהוֹרָ֖ם מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וּשְׁתַּ֤יִם שָׁנָה֙ אֲחַזְיָ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וְשָׁנָ֣ה אַחַ֔ת מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֤ם אִמּוֹ֙ עֲתַלְיָ֔הוּ בַּת־עָמְרִ֖י מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֙רֶךְ֙ בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב וַיַּ֧עַשׂ הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה כְּבֵ֣ית אַחְאָ֑ב כִּ֛י חֲתַ֥ן בֵּית־אַחְאָ֖ב הֽוּא׃
וַיֵּ֜לֶךְ אֶת־יוֹרָ֣ם בֶּן־אַחְאָ֗ב לַמִּלְחָמָ֛ה עִם־חֲזָהאֵ֥ל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֖ם בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיַּכּ֥וּ אֲרַמִּ֖ים אֶת־יוֹרָֽם׃
חזרתו של יורם לירעאל וביקור אחזיהו
וַיָּשָׁב֩ יוֹרָ֨ם הַמֶּ֜לֶךְ לְהִתְרַפֵּ֣א בְיִזְרְעֶ֗אל מִן־הַמַּכִּים֙ אֲשֶׁ֨ר יַכֻּ֤הוּ אֲרַמִּים֙ בָּֽרָמָ֔ה בְּהִלָּ֣חֲמ֔וֹ אֶת־חֲזָהאֵ֖ל מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וַאֲחַזְיָ֨הוּ בֶן־יְהוֹרָ֜ם מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה יָרַ֡ד לִרְא֞וֹת אֶת־יוֹרָ֧ם בֶּן־אַחְאָ֛ב בְּיִזְרְעֶ֖אל כִּֽי־חֹלֶ֥ה הֽוּא׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את חזרתה של אשת איש האלהים לאר landen, את המפגש עם מלך ארם, ואת ההשלכות הפוליטיות והדמוגרפיות על ממלכות יהודה וישראל.
הגורות של אשת איש האלוהים ובקשת הבית
אלישע מורה לאישה שעבר ממנו נס לבקש ממנו להצאת ביתה מארץ פלשת בגלל רעב שבע שנים. לאחר שבע שנים היא חוזרת ופונה למלך כדי לקבל את נכסיה. במקביל, המלך מבקש מגחזי לשמוע על ה чудеס שביצע אלישע.
הַחֲזָרַת הָרְכוּשׁ וְהַבְּשׂוֹרָה עַל אֱלִישָׁע
גֶחֲזִי מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ עַל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה אֱלִישָׁע, וְהָאִשָּׁה שֶׁהֶחֱשִׁיעָה אֶת בְּנָהּ דּוֹרֶשֶׁת אֶת רְכוּשָׁהּ. הַמֶּלֶךְ מְשַׁלֵּם לָהּ אֶת כָּל מָה שֶׁאָבַד לָהּ. בְּבֵית אֲרָם, הַמֶּלֶךְ שׁוֹלֵחַ אֶת חֲזָאֵל אֶל אֱלִישָׁע כְּדֵי לְבַקֵּשׁ רִפּוּי לִבְנוֹ הַחוֹלֶה.
חֲזָאֵל וּנְבוּאַת הַמּוֹת
חֲזָאֵל, בֶּן מֶלֶךְ אֲרָם, מְבַקֵּשׁ מֵאֱלִישָׁע עֶזְרָה בִּרְפּוֹת מַחֲלָתוֹ וּשְׁלֵחַ מַתָּנוֹת רַבּוֹת. אֱלִישָׁע מְבַשֵּׂר לוֹ שֶׁהוּא לֹא יִחְיֶה, וּמְנַבֵּא עַל הַשִּׁמּוּשׁ הַקָּמִי שֶׁיַּעֲשֶׂה חֲזָאֵל בְּיִשְׂרָאֵל, עַד לְשׁוֹרֵר הַמְּצוּדוֹת וְהַבָּגִים.
חזאֵל מלך ארם ויהורם מלך יהודה
נבואת אלישע לחזאֵל ותחילת מלכותו, ולאחר מכן תיאור תחילת מלכותו של יהורם ביהודה.
מלוכת יהוא בתקופת יוחנן
הפסוקים מתארים את תקופת מלכותו של המלך, שנמשכה שלושים ושתיים שנים בסך הכל, מתוכם שמונה שנים בירושלים. הוא פעל בדרכם הרעה של מלכי ישראל בגלל נישואי בתו של אחאב. למרות זאת, השם לא השמיד את יהודה בשל הבטתו לדוד. בתקופה זו מרד אדום ביהודה והמליכו עליהם מלך.
סוף מלכות ירחם
הפרק מתאר את סוף ימי מלכותו של ירחם. הוא יצא למלחמה נגד אדום, אך אדום מרד ביהודה מאותו זמן ואילך. הפרק מציין את פועלו של המלך ואת קבורתו בעיר דוד, ולאחר מכן עלה לשלטון בנו אחזיהו.
מ起到 מלכות אחזיה
הפסוקים מתארים את עליית מלכותו של אחזיה מלך יהודה בשנה השתים עשרה ליורם מלך ישראל. מצוין קשר המשפחתי שלו לבית אחאב וכן התנהלותו הרוחנית הרעה. בנוסף, מתוארת מלחמה שבה יצא אחזיה יחד עם יורם נגד חזאאל מלך ארם, במלחמה שבה נפגע יורם על ידי הארמים.
חזרתו של יורם לירעאל וביקור אחזיהו
המלך יורם חוזר לירעאל כדי להחלים מפציעותיו שנגרמו לו בקרב מול חזאאל מלך ארם. בזמן זה מגיע אליו אחזיהו מלך יהודה, בנו של יהורם, כדי לבקר אותו בגלל מחלתו.
הפרק מסתיים בביקור של אחזיה בירעאל אצל יורם מלך ישראל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין קריאת השם לרעב
״אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַבִּי יִצְחָק, מַאי דִּכְתִיב: ״כִּי קָרָא ה׳ לָרָעָב וְגַם בָּא אֶל הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים״, בְּהָנָךְ שֶׁבַע שָׁנִים מַאי אֲכוּל?״
במדרש תענית מובא הדיון של רב נחמן עם רבי יצחק על פסוק המתאר מצב שבו השם קרא לרעב והרעב הגיע לארץ למשך שבע שנים. רב נחמן שואל שאלה מעשית על אורך התקופה הזו. \nהוא תוהה כיצד ייתכן שמשך זמן כה רב, שבע שנים של רעב, יכול לעבור מבלי שאנשים ירעבו עד מוות. הדיון מתמקד בפלא של הישרדות לאורך תקופה ארוכה כל כך תחת קשיים כל כך גדולים.
תענית ה׳ א:ט׳ ↗הקראת אהרן והזקנים
״[ויהי ביום השמיני קרא משה וגו']. אמרו רבותינו כל אותן הימים שהיה משה בסנה, אמר לו הקב"ה לך בשליחותי, והוא אומר שלח נא ביד תשלח״
במדרש תנחומא בובר מוסבר מדוע קרא משה לאהרן ולבניו וגם לזקני ישראל ביום השמיני. המדרש מפרש כי הקב"ה רצה להגדיל את אהרן בפני הציבור, כדי שלא יחשבו שהכהונה הגיעה רק בזכות עצמו. הפרשנות מציגה תמונה פנימית של משה ואהרן. לפי המדרש, משה שמח באמת לגדולתו של אחיו, ועל כך נטעו עליו אבנים טובות. המדרש מתאר גם את הדיאלוג בין ה' למשה בפרשת שמות, ומסביר שהקראת הזקנים נועדה למנות את אהרן בצורה גלויה ומוסדת בפני כל ישראל.
תנחומא בובר, שמיני ה׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
המסע של אלישע אל דמשק
״ויבא אלישע דמשק. להחזיר את גיחזי בתשובה (סוטה מז א):״
הקטע מציג את הגעתו של אלישע הנביא אל דמשק, בירת ארם. אלישע פוגש שם את מלך ארם, שמבין כי הַשֵּׁם עשה דרך אלישע דברים גדולים. המפרש רש"י מציין בהערתו כי המפגש הזה יכול היה לשמש הזדמנות עבור גיחזי להכיר בטעותו ולשוב בתשובה, אך הוא אינו מעניק הסבר נוסף מעבר לכך. ההסבר מתמקד בתיאור העובדות כפי שהן מופיעות בטקסט המקורי. רש"י מתייחס למפגש בין הנביא למלך, ומציע פרשנות המדגישה את ההשלכה המוסרית עבור גיחזי, מבלי להוסיף פרטים שלא מופיעים במקרה עצמו.
רש״י על מלכים ב׳ 8:7:1 ↗מרידת יושבי לבנה
״תפשע לבנה. מרדו יושבי לבנה ומרדו במלך, ואיני יודע מאיזה אומה היו, שהרי לבנה מארץ ישראל היא, ואומר אני, שהיו משבט יהודה, ומרדו במלך:״
בפרשנותו על הפסוק במלכים ב', רש"י דן בזהות הקבוצה שהתמרדה בלבנה. הוא מציין כי לא ידוע בוודאות מאיזו אומה הגיעו המורדים, כיוון שלבנה שייכת לארץ ישראל. רש"י מציע השער לפיו ייתכן שהמורדים היו משיבט יהודה. הוא אינו מציג זאת כעובדה היסטורית מוחלטת, אלא כפרשנות המנסה להבין את הקשר של המרד לממלכת יהודה.
רש״י על מלכים ב׳ 8:22:1 ↗החזרה של השדה והתגלית של המלך
״השיב. אמור להשיב לה הכל, ואף תבואות השדה, אשר גדל בה מעת עזבה את השדה עד עתה:״
בפרק זה מספר ספר מלכים ב׳ על האירועים שקרו בתקופת המלוכה. אשת המלך נכנסת לפני השם ומבקשת עזרה לגבי אדמותיה שאיבדה. המלך שומע על מעשי עבד השם הנאמן, ובתגובה הוא מצווה להשיב לה את כל מה ששייך לה, כולל התבואות מהשדות שהיו לה מאז שעזבה את הארץ ועד היום. הפירוש של מצודת דוד מדגיש שהחזרה על הרכוש כוללת גם את כל מה שהשדה הוליד במהלך השנים שבהן היא לא הייתה שם. לפי הסבר זה, המלך לא רק מחזיר את הקרקע, אלא גם את כל הרווח שהופקה ממנה בתקופה זו.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 8:6:1 ↗עוונות המלכים ופשע לבנה
״אז. בעת ההיא פשע גם לבנה, ונזכרת היא ביהושע (טו מב) בערי נחלת יהודה, והיתה סמוכה לאדום, ופשעה גם היא במלך יהודה:״
הפסוק מציג את תקופת חטא המלכים ביהודה. המקור המובא כאן הוא מ"מצודת דוד", שמסביר שהחטא לא היה רק של המלכים אלא גם של דמות בשם לבנה. לפי המפרש, לבנה מוזכרת גם בספר יהושע כחלק מערי נחלת יהודה, והיא שכנה בקרבת אדום. המצודת דוד מדגיש כי היא עשתה מעשה רע ופשעה יחד עם המלך. ההסבר מתמקד בזיהוי המיקום הגיאוגרפי של לבנה ובקשר שלה למסורת המקראית הקודמת. המפרש מנסה להוות קשר בין אירועי מלכי יהודה לבין חלוקת הארץ בימי יהושע. חשוב לציין כי מדובר בפרשנות המנסה להוסיף רקע היסטוגרפי וגאוגרפי לדמות שהשם מציג בטקסט המקראי.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 8:22:1 ↗