בני הנביאים אמרו לאלישע: הנה המקום שאנחנו יושבים בו לפניך צר מדי.
וַיֹּאמְר֥וּ בְנֵֽי־הַנְּבִיאִ֖ים אֶל־אֱלִישָׁ֑ע הִנֵּֽה־נָ֣א הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֜חְנוּ יֹשְׁבִ֥ים שָׁ֛ם לְפָנֶ֖יךָ צַ֥ר מִמֶּֽנּוּ׃מלכים ב׳ · פרק ו׳
התרחבות בני הנביאים, הברזל הצף והמצור על שומרון
מפתיעת הברזל הצף ועד לרעב הגדול בשומרון תחת מצור ארם
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים ב׳ ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
התרחבות מקום המגורים של בני הנביאים
בוא איתנו עד הירדן, ניקח משם עץ עבור כל אחד מאיתנו, ונעשה לעצמנו שם מקום למגורים. הוא אמר להם: לכו.
נֵֽלְכָה־נָּ֣א עַד־הַיַּרְדֵּ֗ן וְנִקְחָ֤ה מִשָּׁם֙ אִ֚ישׁ קוֹרָ֣ה אֶחָ֔ת וְנַעֲשֶׂה־לָּ֥נוּ שָׁ֛ם מָק֖וֹם לָשֶׁ֣בֶת שָׁ֑ם וַיֹּ֖אמֶר לֵֽכוּ׃אחד מהם אמר: בבקשה, לך עם עבדיך. הוא ענה: אני אלך.
וַיֹּ֙אמֶר֙ הָֽאֶחָ֔ד ה֥וֹאֶל נָ֖א וְלֵ֣ךְ אֶת־עֲבָדֶ֑יךָ וַיֹּ֖אמֶר אֲנִ֥י אֵלֵֽךְ׃הוא הלך איתם, הם הגיעו לירדן והתחילו לכרות עצים.
וַיֵּ֖לֶךְ אִתָּ֑ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וַֽיִּגְזְר֖וּ הָעֵצִֽים׃הַבַּרְזֶל הַצָּף וּתְכִינַת מֶלֶךְ אֲרָם
אחד מהתלמידים הפיל את הקורה, והברזל נפל למים. הוא צעק ואמר: "אדוני, זה נגנב!"
וַיְהִ֤י הָֽאֶחָד֙ מַפִּ֣יל הַקּוֹרָ֔ה וְאֶת־הַבַּרְזֶ֖ל נָפַ֣ל אֶל־הַמָּ֑יִם וַיִּצְעַ֥ק וַיֹּ֛אמֶר אֲהָ֥הּ אֲדֹנִ֖י וְה֥וּא שָׁאֽוּל׃איש האלוהים שאל: "איפה הוא נפל?" והוא הראה לו את המקום. הוא חתך עץ, השליך אותו לשם, והברזל צף.
וַיֹּ֥אמֶר אִישׁ־הָאֱלֹהִ֖ים אָ֣נָה נָפָ֑ל וַיַּרְאֵ֙הוּ֙ אֶת־הַמָּק֔וֹם וַיִּקְצָב־עֵץ֙ וַיַּשְׁלֶךְ־שָׁ֔מָּה וַיָּ֖צֶף הַבַּרְזֶֽל׃הוא אמר: "העלה אותו לך", ושלח את ידו ולקח אותו.
וַיֹּ֖אמֶר הָ֣רֶם לָ֑ךְ וַיִּשְׁלַ֥ח יָד֖וֹ וַיִּקָּחֵֽהוּ׃ (פ)מלך ארם היה במלחמה נגד ישראל, והוא התייעץ עם עבדיו ואמר: "במקום הזה של פלוני או פלוני אבנה מחנה.
וּמֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הָיָ֥ה נִלְחָ֖ם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּוָּעַץ֙ אֶל־עֲבָדָ֣יו לֵאמֹ֗ר אֶל־מְק֛וֹם פְּלֹנִ֥י אַלְמֹנִ֖י תַּחֲנֹתִֽי׃התראת איש האלוהים למלך ישראל
איש אלוהים שלח הודעה למלך ישראל ואמר לו: "תיזהר לעבור דרך המקום הזה, כי שם נמצאים כוחות ארם מפקחים."
וַיִּשְׁלַ֞ח אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים אֶל־מֶ֤לֶךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר הִשָּׁ֕מֶר מֵעֲבֹ֖ר הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּֽי־שָׁ֖ם אֲרָ֥ם נְחִתִּֽים׃מלך ישראל שלח כוחות למקום שהאיר לו איש האלוהים וזהיר אותו, והם נזהרו שם; לא הייתה שם אף פעם אחת.
וַיִּשְׁלַ֞ח מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֶֽל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁ֨ר אָֽמַר־ל֧וֹ אִישׁ־הָאֱלֹהִ֛ים והזהירה [וְהִזְהִיר֖וֹ] וְנִשְׁמַ֣ר שָׁ֑ם לֹ֥א אַחַ֖ת וְלֹ֥א שְׁתָּֽיִם׃מלך ארם כעס מאוד על העניין הזה, וקרא לעבדיו ושאל אותם: "האם לא תגידו לי מי מאנשינו מודיע למלך ישראל על הדברים שאתה מדבר בחדר השינה שלך?"
וַיִּסָּעֵר֙ לֵ֣ב מֶֽלֶךְ־אֲרָ֔ם עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וַיִּקְרָ֤א אֶל־עֲבָדָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם הֲלוֹא֙ תַּגִּ֣ידוּ לִ֔י מִ֥י מִשֶּׁלָּ֖נוּ אֶל־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃אחד מעבדיו ענה לו: "אדוני המלך, אלישע הנביא שנמצא בישראל הוא זה שמספר למלך ישראל על כל דבר שאתה מדבר בחדר השינה שלך."
וַיֹּ֙אמֶר֙ אַחַ֣ד מֵֽעֲבָדָ֔יו ל֖וֹא אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ כִּֽי־אֱלִישָׁ֤ע הַנָּבִיא֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יַגִּיד֙ לְמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַ֨דְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר בַּחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבֶֽךָ׃הַצָּבָא הַמַּקִּיף אֶת הָעִיר
הוא אמר: "לכו תראו איפה הוא, ואשלח ואקח אותו". ואז אמרו לו: "הנה הוא בדותן".
וַיֹּ֗אמֶר לְכ֤וּ וּרְאוּ֙ אֵיכֹ֣ה ה֔וּא וְאֶשְׁלַ֖ח וְאֶקָּחֵ֑הוּ וַיֻּגַּד־ל֥וֹ לֵאמֹ֖ר הִנֵּ֥ה בְדֹתָֽן׃הוא שלח לשם פרשים, רכב וצבא גדול. הם הגיעו בלילה והקיפו את העיר.
וַיִּשְׁלַח־שָׁ֛מָּה סוּסִ֥ים וְרֶ֖כֶב וְחַ֣יִל כָּבֵ֑ד וַיָּבֹ֣אוּ לַ֔יְלָה וַיַּקִּ֖פוּ עַל־הָעִֽיר׃משרתו של איש האלוהים קם מוקדם בבוקר ויצא, וראה את הצבא עם הפרשים והרכב מקיף את העיר. הנער אמר לו: "אדוני, מה נעשה?"
וַ֠יַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵ֨ת אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִים֮ לָקוּם֒ וַיֵּצֵ֕א וְהִנֵּה־חַ֛יִל סוֹבֵ֥ב אֶת־הָעִ֖יר וְס֣וּס וָרָ֑כֶב וַיֹּ֨אמֶר נַעֲר֥וֹ אֵלָ֛יו אֲהָ֥הּ אֲדֹנִ֖י אֵיכָ֥ה נַֽעֲשֶֽׂה׃והוא אמר: "אל תפחד, כי רבים יותר הם איתנו מאשר איתם".
וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּירָ֑א כִּ֤י רַבִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֔נוּ מֵאֲשֶׁ֖ר אוֹתָֽם׃פתיחת עיני הנער והצבא
אלישע התפלל ואמר: "ה', אנא פתח את עיניו כדי שיראה". והשם פתח את עיני הנער, והוא ראה שההר מלא רכבים וסוסים מאש מסביב לאלישע.
וַיִּתְפַּלֵּ֤ל אֱלִישָׁע֙ וַיֹּאמַ֔ר יְהוָ֕ה פְּקַח־נָ֥א אֶת־עֵינָ֖יו וְיִרְאֶ֑ה וַיִּפְקַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־עֵינֵ֣י הַנַּ֔עַר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֨ה הָהָ֜ר מָלֵ֨א סוּסִ֥ים וְרֶ֛כֶב אֵ֖שׁ סְבִיבֹ֥ת אֱלִישָֽׁע׃כשהם ירדו אליו, אלישע התפלל להשם ואמר: "אנא עיוור את העם הזה". והוא הכה אותם בעיוורון, כפי שאמר אלישע.
וַיֵּרְדוּ֮ אֵלָיו֒ וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֱלִישָׁ֤ע אֶל־יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר הַךְ־נָ֥א אֶת־הַגּוֹי־הַזֶּ֖ה בַּסַּנְוֵרִ֑ים וַיַּכֵּ֥ם בַּסַּנְוֵרִ֖ים כִּדְבַ֥ר אֱלִישָֽׁע׃אלישע אמר להם: "לא זה הדרך ולא זו העיר. לכו אחריי ואוביל אתכם אל האיש שאתם מחפשים". והם הלכו אחריו לשומרון.
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם אֱלִישָׁ֗ע לֹ֣א זֶ֣ה הַדֶּרֶךְ֮ וְלֹ֣א זֹ֣ה הָעִיר֒ לְכ֣וּ אַחֲרַ֔י וְאוֹלִ֣יכָה אֶתְכֶ֔ם אֶל־הָאִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר תְּבַקֵּשׁ֑וּן וַיֹּ֥לֶךְ אוֹתָ֖ם שֹׁמְרֽוֹנָה׃כשבואו לשומרון, אלישע אמר: "ה', פתח את עיני האלהים האלה כדי שיראו". והשם פתח את עיניהם, והם ראו שהם נמצאים בתוך שומרון.
וַיְהִי֮ כְּבֹאָ֣ם שֹׁמְרוֹן֒ וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע יְהוָ֕ה פְּקַ֥ח אֶת־עֵינֵֽי־אֵ֖לֶּה וְיִרְא֑וּ וַיִּפְקַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־עֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֖ה בְּת֥וֹךְ שֹׁמְרֽוֹן׃הארוחה לאנשי ארם והמצור על שומרון
כשמלך ישראל ראה אותם, הוא אמר לאלישע: "תכה, תכה אותם כמו את אבי".
וַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־אֱלִישָׁ֔ע כִּרְאֹת֖וֹ אוֹתָ֑ם הַאַכֶּ֥ה אַכֶּ֖ה אָבִֽי׃הוא ענה לו: "אל תכה. תכה רק עם החרב והקשת שלך. תן להם אוכל ומים כדי שיאכלו וישתו, ואז יחזרו אצל אדוניהם".
וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א תַכֶּ֔ה הַאֲשֶׁ֥ר שָׁבִ֛יתָ בְּחַרְבְּךָ֥ וּֽבְקַשְׁתְּךָ֖ אַתָּ֣ה מַכֶּ֑ה שִׂים֩ לֶ֨חֶם וָמַ֜יִם לִפְנֵיהֶ֗ם וְיֹֽאכְלוּ֙ וְיִשְׁתּ֔וּ וְיֵלְכ֖וּ אֶל־אֲדֹנֵיהֶֽם׃אלישע הכין להם ארוחה גדולה. הם אכלו, שתו והוא שלח אותם חזרה לאדוניהם. מאותו זמן, כוחות ארם לא באו עוד לכבוש את ארץ ישראל.
וַיִּכְרֶ֨ה לָהֶ֜ם כֵּרָ֣ה גְדוֹלָ֗ה וַיֹּֽאכְלוּ֙ וַיִּשְׁתּ֔וּ וַֽיְשַׁלְּחֵ֔ם וַיֵּלְכ֖וּ אֶל־אֲדֹֽנֵיהֶ֑ם וְלֹֽא־יָ֤סְפוּ עוֹד֙ גְּדוּדֵ֣י אֲרָ֔ם לָב֖וֹא בְּאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)אחרי זמן מה, בן הדד מלך ארם אסף את כל הצבא שלו, עלה וביסס מצור על שומרון.
וַֽיְהִי֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיִּקְבֹּ֛ץ בֶּן־הֲדַ֥ד מֶֽלֶךְ־אֲרָ֖ם אֶת־כָּל־מַחֲנֵ֑הוּ וַיַּ֕עַל וַיָּ֖צַר עַל־שֹׁמְרֽוֹן׃רעב גדול בשומרון
היה רעב גדול בשומרון, והאויבים צרו עליה, עד שהמחיר של ראש חמור היה שמונים כסף ורבע קב של דבולים היה בחמשה כסף.
וַיְהִ֨י רָעָ֤ב גָּדוֹל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן וְהִנֵּ֖ה צָרִ֣ים עָלֶ֑יהָ עַ֣ד הֱי֤וֹת רֹאשׁ־חֲמוֹר֙ בִּשְׁמֹנִ֣ים כֶּ֔סֶף וְרֹ֛בַע הַקַּ֥ב חרייונים [דִּבְיוֹנִ֖ים] בַּחֲמִשָּׁה־כָֽסֶף׃מלך ישראל עבר על החומה, ואישה אחת צעקה אליו ואמרה: "הצילו, אדוני המלך".
וַֽיְהִי֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל עֹבֵ֖ר עַל־הַחֹמָ֑ה וְאִשָּׁ֗ה צָעֲקָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הוֹשִׁ֖יעָה אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃הוא ענה לה: "האם ה' יכול להציל אותך? מאיפה אני אמור להציל אותך, מהגורן או מהיעקב?"
וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל־יוֹשִׁעֵ֣ךְ יְהוָ֔ה מֵאַ֖יִן אֽוֹשִׁיעֵ֑ךְ הֲמִן־הַגֹּ֖רֶן א֥וֹ מִן־הַיָּֽקֶב׃המלך שאל אותה: "מה קרה לך?", והאישה ענתה: "האישה הזאת אמרה לי: תני את בנך ונאכל אותו היום, ואת בני נאכל מחר".
וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ הַמֶּ֖לֶךְ מַה־לָּ֑ךְ וַתֹּ֗אמֶר הָאִשָּׁ֨ה הַזֹּ֜את אָמְרָ֣ה אֵלַ֗י תְּנִ֤י אֶת־בְּנֵךְ֙ וְנֹאכְלֶ֣נּוּ הַיּ֔וֹם וְאֶת־בְּנִ֖י נֹאכַ֥ל מָחָֽר׃זעמו של המלך והתכסיס נגד אלישע
בישלתי את בני ואכלתי אותו, ואמרתי לה ביום הבא: תני את בנך ונאכל אותו, והיא חייבה את בנה.
וַנְּבַשֵּׁ֥ל אֶת־בְּנִ֖י וַנֹּֽאכְלֵ֑הוּ וָאֹמַ֨ר אֵלֶ֜יהָ בַּיּ֣וֹם הָאַחֵ֗ר תְּנִ֤י אֶת־בְּנֵךְ֙ וְנֹ֣אכְלֶ֔נּוּ וַתַּחְבִּ֖א אֶת־בְּנָֽהּ׃כשהמלך שמע את דברי האישה, הוא קרע את בגדיו בזמן שעבר על החומה, והעם ראה שהזעם עליו מבית.
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־דִּבְרֵ֤י הָֽאִשָּׁה֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶת־בְּגָדָ֔יו וְה֖וּא עֹבֵ֣ר עַל־הַחֹמָ֑ה וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם וְהִנֵּ֥ה הַשַּׂ֛ק עַל־בְּשָׂר֖וֹ מִבָּֽיִת׃הוא אמר: כך יעשה לי אלוהים, וכך יקרה, אם ראש אלישע בן שפאת יעמוד עלי היום.
וַיֹּ֕אמֶר כֹּֽה־יַעֲשֶׂה־לִּ֥י אֱלֹהִ֖ים וְכֹ֣ה יוֹסִ֑ף אִֽם־יַעֲמֹ֞ד רֹ֣אשׁ אֱלִישָׁ֧ע בֶּן־שָׁפָ֛ט עָלָ֖יו הַיּֽוֹם׃אלישע ישב בביתו והזקנים ישבו איתו, והוא שלח איש לפני שבא אליו המלאך. הוא אמר לזקנים: ראיתם איך שלח בן הרוצח הזה אותי כדי להסיר את ראשי? ראו, כשהמלאך יבוא, סגרו את הדלת וחסמו אותה, כי אני שומע את קול צעדיו מאחוריו.
וֶאֱלִישָׁע֙ יֹשֵׁ֣ב בְּבֵית֔וֹ וְהַזְּקֵנִ֖ים יֹשְׁבִ֣ים אִתּ֑וֹ וַיִּשְׁלַ֨ח אִ֜ישׁ מִלְּפָנָ֗יו בְּטֶ֣רֶם יָבֹא֩ הַמַּלְאָ֨ךְ אֵלָ֜יו וְה֣וּא ׀ אָמַ֣ר אֶל־הַזְּקֵנִ֗ים הַרְּאִיתֶם֙ כִּֽי־שָׁלַ֞ח בֶּן־הַֽמְרַצֵּ֤חַ הַזֶּה֙ לְהָסִ֣יר אֶת־רֹאשִׁ֔י רְא֣וּ ׀ כְּבֹ֣א הַמַּלְאָ֗ךְ סִגְר֤וּ הַדֶּ֙לֶת֙ וּלְחַצְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בַּדֶּ֔לֶת הֲל֗וֹא ק֛וֹל רַגְלֵ֥י אֲדֹנָ֖יו אַחֲרָֽיו׃ההודעה על הרע
הוא עדיין מדבר איתם, ופתאום המלאך יורד אליו ואומר: הנה, זו הרע מן הַשֵּׁם. מה אני יכול להגיד לַשֵּׁם עוד?
עוֹדֶ֙נּוּ֙ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֔ם וְהִנֵּ֥ה הַמַּלְאָ֖ךְ יֹרֵ֣ד אֵלָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּֽה־זֹ֤את הָֽרָעָה֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה מָֽה־אוֹחִ֥יל לַיהוָ֖ה עֽוֹד׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
התרחבות מקום המגורים של בני הנביאים
וַיֹּאמְר֥וּ בְנֵֽי־הַנְּבִיאִ֖ים אֶל־אֱלִישָׁ֑ע הִנֵּֽה־נָ֣א הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֜חְנוּ יֹשְׁבִ֥ים שָׁ֛ם לְפָנֶ֖יךָ צַ֥ר מִמֶּֽנּוּ׃
נֵֽלְכָה־נָּ֣א עַד־הַיַּרְדֵּ֗ן וְנִקְחָ֤ה מִשָּׁם֙ אִ֚ישׁ קוֹרָ֣ה אֶחָ֔ת וְנַעֲשֶׂה־לָּ֥נוּ שָׁ֛ם מָק֖וֹם לָשֶׁ֣בֶת שָׁ֑ם וַיֹּ֖אמֶר לֵֽכוּ׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ הָֽאֶחָ֔ד ה֥וֹאֶל נָ֖א וְלֵ֣ךְ אֶת־עֲבָדֶ֑יךָ וַיֹּ֖אמֶר אֲנִ֥י אֵלֵֽךְ׃
וַיֵּ֖לֶךְ אִתָּ֑ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וַֽיִּגְזְר֖וּ הָעֵצִֽים׃
הַבַּרְזֶל הַצָּף וּתְכִינַת מֶלֶךְ אֲרָם
וַיְהִ֤י הָֽאֶחָד֙ מַפִּ֣יל הַקּוֹרָ֔ה וְאֶת־הַבַּרְזֶ֖ל נָפַ֣ל אֶל־הַמָּ֑יִם וַיִּצְעַ֥ק וַיֹּ֛אמֶר אֲהָ֥הּ אֲדֹנִ֖י וְה֥וּא שָׁאֽוּל׃
וַיֹּ֥אמֶר אִישׁ־הָאֱלֹהִ֖ים אָ֣נָה נָפָ֑ל וַיַּרְאֵ֙הוּ֙ אֶת־הַמָּק֔וֹם וַיִּקְצָב־עֵץ֙ וַיַּשְׁלֶךְ־שָׁ֔מָּה וַיָּ֖צֶף הַבַּרְזֶֽל׃
וַיֹּ֖אמֶר הָ֣רֶם לָ֑ךְ וַיִּשְׁלַ֥ח יָד֖וֹ וַיִּקָּחֵֽהוּ׃ (פ)
וּמֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הָיָ֥ה נִלְחָ֖ם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּוָּעַץ֙ אֶל־עֲבָדָ֣יו לֵאמֹ֗ר אֶל־מְק֛וֹם פְּלֹנִ֥י אַלְמֹנִ֖י תַּחֲנֹתִֽי׃
התראת איש האלוהים למלך ישראל
וַיִּשְׁלַ֞ח אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים אֶל־מֶ֤לֶךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר הִשָּׁ֕מֶר מֵעֲבֹ֖ר הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּֽי־שָׁ֖ם אֲרָ֥ם נְחִתִּֽים׃
וַיִּשְׁלַ֞ח מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֶֽל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁ֨ר אָֽמַר־ל֧וֹ אִישׁ־הָאֱלֹהִ֛ים והזהירה [וְהִזְהִיר֖וֹ] וְנִשְׁמַ֣ר שָׁ֑ם לֹ֥א אַחַ֖ת וְלֹ֥א שְׁתָּֽיִם׃
וַיִּסָּעֵר֙ לֵ֣ב מֶֽלֶךְ־אֲרָ֔ם עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וַיִּקְרָ֤א אֶל־עֲבָדָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם הֲלוֹא֙ תַּגִּ֣ידוּ לִ֔י מִ֥י מִשֶּׁלָּ֖נוּ אֶל־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ אַחַ֣ד מֵֽעֲבָדָ֔יו ל֖וֹא אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ כִּֽי־אֱלִישָׁ֤ע הַנָּבִיא֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יַגִּיד֙ לְמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַ֨דְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר בַּחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבֶֽךָ׃
הַצָּבָא הַמַּקִּיף אֶת הָעִיר
וַיֹּ֗אמֶר לְכ֤וּ וּרְאוּ֙ אֵיכֹ֣ה ה֔וּא וְאֶשְׁלַ֖ח וְאֶקָּחֵ֑הוּ וַיֻּגַּד־ל֥וֹ לֵאמֹ֖ר הִנֵּ֥ה בְדֹתָֽן׃
וַיִּשְׁלַח־שָׁ֛מָּה סוּסִ֥ים וְרֶ֖כֶב וְחַ֣יִל כָּבֵ֑ד וַיָּבֹ֣אוּ לַ֔יְלָה וַיַּקִּ֖פוּ עַל־הָעִֽיר׃
וַ֠יַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵ֨ת אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִים֮ לָקוּם֒ וַיֵּצֵ֕א וְהִנֵּה־חַ֛יִל סוֹבֵ֥ב אֶת־הָעִ֖יר וְס֣וּס וָרָ֑כֶב וַיֹּ֨אמֶר נַעֲר֥וֹ אֵלָ֛יו אֲהָ֥הּ אֲדֹנִ֖י אֵיכָ֥ה נַֽעֲשֶֽׂה׃
וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּירָ֑א כִּ֤י רַבִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֔נוּ מֵאֲשֶׁ֖ר אוֹתָֽם׃
פתיחת עיני הנער והצבא
וַיִּתְפַּלֵּ֤ל אֱלִישָׁע֙ וַיֹּאמַ֔ר יְהוָ֕ה פְּקַח־נָ֥א אֶת־עֵינָ֖יו וְיִרְאֶ֑ה וַיִּפְקַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־עֵינֵ֣י הַנַּ֔עַר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֨ה הָהָ֜ר מָלֵ֨א סוּסִ֥ים וְרֶ֛כֶב אֵ֖שׁ סְבִיבֹ֥ת אֱלִישָֽׁע׃
וַיֵּרְדוּ֮ אֵלָיו֒ וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֱלִישָׁ֤ע אֶל־יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר הַךְ־נָ֥א אֶת־הַגּוֹי־הַזֶּ֖ה בַּסַּנְוֵרִ֑ים וַיַּכֵּ֥ם בַּסַּנְוֵרִ֖ים כִּדְבַ֥ר אֱלִישָֽׁע׃
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם אֱלִישָׁ֗ע לֹ֣א זֶ֣ה הַדֶּרֶךְ֮ וְלֹ֣א זֹ֣ה הָעִיר֒ לְכ֣וּ אַחֲרַ֔י וְאוֹלִ֣יכָה אֶתְכֶ֔ם אֶל־הָאִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר תְּבַקֵּשׁ֑וּן וַיֹּ֥לֶךְ אוֹתָ֖ם שֹׁמְרֽוֹנָה׃
וַיְהִי֮ כְּבֹאָ֣ם שֹׁמְרוֹן֒ וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע יְהוָ֕ה פְּקַ֥ח אֶת־עֵינֵֽי־אֵ֖לֶּה וְיִרְא֑וּ וַיִּפְקַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־עֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֖ה בְּת֥וֹךְ שֹׁמְרֽוֹן׃
הארוחה לאנשי ארם והמצור על שומרון
וַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־אֱלִישָׁ֔ע כִּרְאֹת֖וֹ אוֹתָ֑ם הַאַכֶּ֥ה אַכֶּ֖ה אָבִֽי׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א תַכֶּ֔ה הַאֲשֶׁ֥ר שָׁבִ֛יתָ בְּחַרְבְּךָ֥ וּֽבְקַשְׁתְּךָ֖ אַתָּ֣ה מַכֶּ֑ה שִׂים֩ לֶ֨חֶם וָמַ֜יִם לִפְנֵיהֶ֗ם וְיֹֽאכְלוּ֙ וְיִשְׁתּ֔וּ וְיֵלְכ֖וּ אֶל־אֲדֹנֵיהֶֽם׃
וַיִּכְרֶ֨ה לָהֶ֜ם כֵּרָ֣ה גְדוֹלָ֗ה וַיֹּֽאכְלוּ֙ וַיִּשְׁתּ֔וּ וַֽיְשַׁלְּחֵ֔ם וַיֵּלְכ֖וּ אֶל־אֲדֹֽנֵיהֶ֑ם וְלֹֽא־יָ֤סְפוּ עוֹד֙ גְּדוּדֵ֣י אֲרָ֔ם לָב֖וֹא בְּאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
וַֽיְהִי֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיִּקְבֹּ֛ץ בֶּן־הֲדַ֥ד מֶֽלֶךְ־אֲרָ֖ם אֶת־כָּל־מַחֲנֵ֑הוּ וַיַּ֕עַל וַיָּ֖צַר עַל־שֹׁמְרֽוֹן׃
רעב גדול בשומרון
וַיְהִ֨י רָעָ֤ב גָּדוֹל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן וְהִנֵּ֖ה צָרִ֣ים עָלֶ֑יהָ עַ֣ד הֱי֤וֹת רֹאשׁ־חֲמוֹר֙ בִּשְׁמֹנִ֣ים כֶּ֔סֶף וְרֹ֛בַע הַקַּ֥ב חרייונים [דִּבְיוֹנִ֖ים] בַּחֲמִשָּׁה־כָֽסֶף׃
וַֽיְהִי֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל עֹבֵ֖ר עַל־הַחֹמָ֑ה וְאִשָּׁ֗ה צָעֲקָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הוֹשִׁ֖יעָה אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל־יוֹשִׁעֵ֣ךְ יְהוָ֔ה מֵאַ֖יִן אֽוֹשִׁיעֵ֑ךְ הֲמִן־הַגֹּ֖רֶן א֥וֹ מִן־הַיָּֽקֶב׃
וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ הַמֶּ֖לֶךְ מַה־לָּ֑ךְ וַתֹּ֗אמֶר הָאִשָּׁ֨ה הַזֹּ֜את אָמְרָ֣ה אֵלַ֗י תְּנִ֤י אֶת־בְּנֵךְ֙ וְנֹאכְלֶ֣נּוּ הַיּ֔וֹם וְאֶת־בְּנִ֖י נֹאכַ֥ל מָחָֽר׃
זעמו של המלך והתכסיס נגד אלישע
וַנְּבַשֵּׁ֥ל אֶת־בְּנִ֖י וַנֹּֽאכְלֵ֑הוּ וָאֹמַ֨ר אֵלֶ֜יהָ בַּיּ֣וֹם הָאַחֵ֗ר תְּנִ֤י אֶת־בְּנֵךְ֙ וְנֹ֣אכְלֶ֔נּוּ וַתַּחְבִּ֖א אֶת־בְּנָֽהּ׃
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־דִּבְרֵ֤י הָֽאִשָּׁה֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶת־בְּגָדָ֔יו וְה֖וּא עֹבֵ֣ר עַל־הַחֹמָ֑ה וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם וְהִנֵּ֥ה הַשַּׂ֛ק עַל־בְּשָׂר֖וֹ מִבָּֽיִת׃
וַיֹּ֕אמֶר כֹּֽה־יַעֲשֶׂה־לִּ֥י אֱלֹהִ֖ים וְכֹ֣ה יוֹסִ֑ף אִֽם־יַעֲמֹ֞ד רֹ֣אשׁ אֱלִישָׁ֧ע בֶּן־שָׁפָ֛ט עָלָ֖יו הַיּֽוֹם׃
וֶאֱלִישָׁע֙ יֹשֵׁ֣ב בְּבֵית֔וֹ וְהַזְּקֵנִ֖ים יֹשְׁבִ֣ים אִתּ֑וֹ וַיִּשְׁלַ֨ח אִ֜ישׁ מִלְּפָנָ֗יו בְּטֶ֣רֶם יָבֹא֩ הַמַּלְאָ֨ךְ אֵלָ֜יו וְה֣וּא ׀ אָמַ֣ר אֶל־הַזְּקֵנִ֗ים הַרְּאִיתֶם֙ כִּֽי־שָׁלַ֞ח בֶּן־הַֽמְרַצֵּ֤חַ הַזֶּה֙ לְהָסִ֣יר אֶת־רֹאשִׁ֔י רְא֣וּ ׀ כְּבֹ֣א הַמַּלְאָ֗ךְ סִגְר֤וּ הַדֶּ֙לֶת֙ וּלְחַצְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בַּדֶּ֔לֶת הֲל֗וֹא ק֛וֹל רַגְלֵ֥י אֲדֹנָ֖יו אַחֲרָֽיו׃
ההודעה על הרע
עוֹדֶ֙נּוּ֙ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֔ם וְהִנֵּ֥ה הַמַּלְאָ֖ךְ יֹרֵ֣ד אֵלָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּֽה־זֹ֤את הָֽרָעָה֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה מָֽה־אוֹחִ֥יל לַיהוָ֖ה עֽוֹד׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את התרחבות מקום המגורים של בני הנביאים, את היעילות הצבאית של מלך ארם ואת המצור הקשה על שומרון.
התרחבות מקום המגורים של בני הנביאים
בני הנביאים מרגישים צפיפות במקום מושבם ופונים לאלישע כדי לבקש רשות להרחיב את מקום המגורים. הם מציעים ללכת אל הירדן, לקצור שם עצים ולבנות מקום חדש. אלישע מאשר להם ללכת, ואחד מהם מלווה אותם בדרך לירדן, שם הם מתחילים לכרות עצים.
הַבַּרְזֶל הַצָּף וּתְכִינַת מֶלֶךְ אֲרָם
הַקֶּטעers מְתָאֵר אֶת הַנִּס בְּהֶשְׁבַּת הַבַּרְזֶל הַנָּפֵל לַמַּיִם עַל יְדֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל אֶת הַתָּכְנִית שֶׁל מֶלֶךְ אֲרָם לְהָקִים מַחֲנֶה בְּמָקוֹם מְסֻמָּן בְּזִמן הַמִּלְחָמָה נֶגֶד יִשְׂרָאֵל.
התראת איש האלוהים למלך ישראל
איש אלוהים מזהיר את מלך ישראל מפני כוחות ארם המתכוננים במקום מסוים. המלך שולח כוחות ונזהר, דבר שמעורר את זעמו של מלך ארם. מלך ארם מחפש את המרגל שלו, ואחד מעבדיו חושף שאליישע הנביא יודע את כל סודות המלך.
הַצָּבָא הַמַּקִּיף אֶת הָעִיר
הַמֶּלֶךְ שָׁלַח צָבָא גָּדוֹל וְחַיִל כָּבֵד אֶל דֹּתָן כְּדֵי לִתְפֹּס אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים. הַצָּבָא הֵגִיעַ וְהֵקִיף אֶת הָעִיר בַּלַּיְלָה. כְּשֶׁרָאָה מְשָׁרְתוֹ שֶׁהַצָּבָא מַקִּיף אֶת הָעִיר, הוּא נִבְהַל, אַךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְוָחָה אֶת הַנַּעַר וְאָמַר שֶׁרַבִּים יוֹתֵר הַמְּלוֹכִים אִיתָם.
פתיחת עיני הנער והצבא
אלישע מתפלל להשם כדי שעיני הנער ייפתחו, ואז הוא רואה את צבא השמיים המקיף את אלישע. לאחר מכן אלישע מעיוור את הצבא הארמי ומדריך אותם לשומרון, שם עיניהם נפתחות מחדש ורואים שהם בתוך העיר.
הארוחה לאנשי ארם והמצור על שומרון
מלך ישראל מבקש מאלישע להרוג את שבי הארמיים, אך אלישע מורה לו להאכילם במקום להרוג אותם. לאחר שהם אכלו וחזרו הביתה, פשיטות ארם פסקנו לזמן קצר, עד שבן הדד מלך ארם אסף את צבאו וביסס מצור על שומרון.
רעב גדול בשומרון
בזמן מצור של אויבים על שומרון, שרר רעב כבד שהביא למחירים גבוהים מאוד למזון. במהלך סיור על החומה, אישה מבקשת עזרה מהמלך, שמשיב בייאוש, ואז היא מתארת תוכנית אכילה אכזרית של שני בניה.
זעמו של המלך והתכסיס נגד אלישע
האישה מספרת למלך על הרעב הכבד שגרם לאכילת בנה, מה שמעורר זעם גדול אצל המלך ומביא להכרזה על מותו של אלישע. אלישע, שיושב בביתו, מזהה את התכסיס של שליח הרוצח ומורה לזקנים להסתגר בבית.
ההודעה על הרע
בעוד המלך מדבר עם אנשיו, מלאך הַשֵּׁם יורד אליו ומודיע שהרע ה coming מן הַשֵּׁם הוא בלתי נמנע. המלך מגיב בתסכול ובתמיהה, שואל מה הוא עוד יכול לומר לַשֵּׁם בנוגע לאסון הזה.
הפרק מסתיים בהודעה על בוא הרע בשל המצור והרעב.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התכונות של גיחזי לפי התלמוד הירושלמי
״גֵּיחֲזִי אָדָם גִּיבּוֹר בַּתּוֹרָה הָיָה. אֶלָּא שֶׁהָיוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים. עַיִן צָרָה וּפָרוּץ בָּעֶרְוָה וְלֹא הָיָה מוֹדֶה בִתְחִיַית הַמֵּתִים. עַיִן צָרָה. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אֱלִישָׁע יְתִיב״
הקטע מבוסס על התלמוד הירושלמי (סנהדרין), המנתח את דמותו של גיחזי, משרתו של אלישע הנביא. המקור מציין כי למרות שהיה אדם בעל ידע תורני גדול, היו בו שלוש תכונות שליליות: עין רעה, חוסר צניעות וחוסר אמונה בתחיית המתים. הפרשנות בתלמוד מסבירה את עין הרע דרך סיטואציה יומיומית. כאשר אלישע ישב בבית מדרשו, גיחזי היה יושב לידו כדי להפגין חשיבות, אך תלמידיו של אלישע פחדו ממנו ואמרו שגיחזי לא עולה בדרגה שווה אליהם. המקור מנסה להסביר את תכונותיו של גיחזי דרך התנהגותו מול תלמידי הנביא.
תלמוד ירושלמי סנהדרין י׳:ב׳:כ״ב ↗הצורך במקום רחב יותר
״ואיכא דאמרי רבנן דחה מקמיה דכתיב (מלכים ב ו, א) ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו״
בפרשת מלכים ב', פרק ו', מתוארת בקשת בני הנביאים מאלישע. הם מסבירים שהמקום שבו הם יושבים מולו הפך למצומצם וצר מדי עבור כולם. הם מציעים ללכת אל המקומות שבגדות הירדן כדי להכין שם מקום חדש למגורי חבורת הנביאים. התלמוד במסכת סוטה (מ״ז א) מציע פרשנות לסיבה לכך שהם ביקשו לעזוב. חז"ל מסבירים שהמקום הפך לצר רק בתקופה הזו, כי עד לפני כן המקום לא היה צר להם. הפרשנות הזו מנסה להסביר את השינוי בצרכים של בני הנביאים.
סוטה מ״ז א:י״א ↗בעקבות המפרשים
התערבות ה’אלוהים בקרבות המלכים
״פלוני אלמוני. כסי וטמיר, פלוני, לשון (דברים יז יח):״
הפרק מתאר סדרה של אירועים שבהם ה’אלוהים מנהיג את המעשים של אלישע הנביא מול אויבי ישראל. מתחיל בשינוי ה’אקלים שמאפשר למלך ארם להצליח, ומשם עוברים למפגשים ישירים עם מלך ארם, מלך ישראל ומלך אדום. בכל אחד מהאירועים אנו רואים כיצד ה’אלוהים משתמש בנביא כדי להשיג מטרות פוליטיות וצבאיות, כולל פתיחת שערים וסיפקת מידע מודיעיני מדויק. הטקסט מציג את המעשים כעובדות היסטוריות המתרחשות בזמן אמת. רש’י, במפרשו על הפסוק השמיני, מסביר את הקישור לשוני בין המילה "לשון" לבין הפסוק בדברים, אך הגישה המרכזית בפרשנות היא התמקדות במשמעות המילים המדויקת של המקרא.
רש״י על מלכים ב׳ 6:8:1 ↗הרעב בשומרון ומשמעות הזבל
״דביונים. זבל הזב מן היונים:״
הפרק מתאר את המצב הקשה בשומרון תחת המצור של הרעב הכבד, עד כדי אכילת דברים בלתי רגילים. הפרשן רש"י, המבוסס על מסורת פרשנות קלאסית, מסביר כי הזבל שהוזכר בטקסט מורכב גם מפצירות היונים. ההסבר של רש"י מתמקד בפירוט המקור של החומרים שנאכלו במהלך הרעב. הוא אינו מנסה לשנות את העובדות המקראיות, אלא להוסיף דיוק לגבי סוג הפסולת שהייתה זמינה באותה עת בשל המחסור הקיצוני.
רש״י על מלכים ב׳ 6:25:1 ↗התכנון הסודי של מלך ארם
״אל מקום פלוני אלמוני תחנותי. רוצה לומר: נהיה חונים במקום מכוסה ונעלם, ולא רצה לגלות בפני כולם, וזהו בכדי לארוב על מלך ישראל:״
בקטע זה מופיע פירוש מצודת דוד על פסוק שבו מלך ארם מתכנן לתפוס את מלך ישראל. המפרש מסביר כי המלך השתמש בביטוי המצביע על כך שהם יתחבאו במקום מכוסה ולא גלוי לעיניים. המטרה של הסתרת המיקום הייתה כדי לאפשר מארב מוצלח על מלך ישראל. המצודת דוד מפרש את המילים הללו כתיאור של תכנון צבאי שנועד להשיג אלמנט ההפתעה על ידי הימנעות מחשיפה בפני כולם.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 6:8:1 ↗עוצמת הרעב בבצורת שָׂעָר
״עד היות. כל כך נתחזק הרעב, עד שהיה נמכר ראש חמור, בשמונים שקלי כסף:״
בספר מלכים ב', פרק ו', מתואר מצב של רעב קיצוני שהתרחש בזמן המצור על שָׂעָר. המקור מצטט את מצודת דוד, שמסביר עד כמה המחסור במזון היה חמור. לפי הפירוש, הרעב היה כל כך חזק, עד שהמחיר של ראש חמור עלה לשמונים שקלי כסף, סכום גבוה מאוד למזון כזה. הפירוש מתמקד בשימוש בנתון המספרי כדי להמחיש את קשי המצב הכלכלי והתזונמי. מצודת דוד מראה שהמחיר הגבוה מעיד על היעדר מוחלט של מזון בסיסי, מה שהפך מוצרי מזון פשוטים וזולים בדרך כלל לפריטים יקרים ונדירים מאוד.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 6:25:2 ↗