אחת הנשים ממשפחת הנביאים צעקה אל אלישע ואמרה: בעלך מת, ואתה יודע שהוא פחד את ה'. אבל הנושים באו ולקחו את שני ילדיי לעבדות.
וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַ֠נְּבִיאִים צָעֲקָ֨ה אֶל־אֱלִישָׁ֜ע לֵאמֹ֗ר עַבְדְּךָ֤ אִישִׁי֙ מֵ֔ת וְאַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ כִּ֣י עַבְדְּךָ֔ הָיָ֥ה יָרֵ֖א אֶת־יְהוָ֑ה וְהַ֨נֹּשֶׁ֔ה בָּ֗א לָקַ֜חַת אֶת־שְׁנֵ֧י יְלָדַ֛י ל֖וֹ לַעֲבָדִֽים׃מלכים ב׳ · פרק ד׳
העזרה לאשת הנביא, החייאת הבן והתקופה של השפע
סיפורה של האישה השונמית, ממות בנה ועד חזרתו לחיים, והנס של המרק והלחם
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים ב׳ ד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הסיוע לאשת אחד הנביאים
אלישע שאל אותה: מה אני יכול לעשות עבורך? תגידי לי, מה יש לך בבית? היא ענתה: לשפחה שלך לא נשאר שום דבר בבית, חוץ משמן.
וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֤יהָ אֱלִישָׁע֙ מָ֣ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֔ךְ הַגִּ֣ידִי לִ֔י מַה־יֶּשׁ־לכי [לָ֖ךְ] בַּבָּ֑יִת וַתֹּ֗אמֶר אֵ֣ין לְשִׁפְחָתְךָ֥ כֹל֙ בַּבַּ֔יִת כִּ֖י אִם־אָס֥וּךְ שָֽׁמֶן׃הוא אמר לה: לכי, תבקשי מהשכנים שלך כלים ריקים, אל תתביישי או תפחדי, תבקשי כמה שיותר.
וַיֹּ֗אמֶר לְכִ֨י שַׁאֲלִי־לָ֤ךְ כֵּלִים֙ מִן־הַח֔וּץ מֵאֵ֖ת כָּל־שכנכי [שְׁכֵנָ֑יִךְ] כֵּלִ֥ים רֵקִ֖ים אַל־תַּמְעִֽיטִי׃ואז תבואי, תסגרי את הדלת מאחורייך ומאחורי בנייך, ותשפכי על כל הכלים האלה, ואת הכל מה שיהיה מלא, תסחבי איתך.
וּבָ֗את וְסָגַ֤רְתְּ הַדֶּ֙לֶת֙ בַּעֲדֵ֣ךְ וּבְעַד־בָּנַ֔יִךְ וְיָצַ֕קְתְּ עַ֥ל כָּל־הַכֵּלִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְהַמָּלֵ֖א תַּסִּֽיעִי׃ה–ח
השמן והאישה בשומם
היא הלכה איתו וסגרה את הדלת אחריו ואחרי בניה, כשהם מגיעים אליה והיא יוצקת.
וַתֵּ֙לֶךְ֙ מֵֽאִתּ֔וֹ וַתִּסְגֹּ֣ר הַדֶּ֔לֶת בַּעֲדָ֖הּ וּבְעַ֣ד בָּנֶ֑יהָ הֵ֛ם מַגִּשִׁ֥ים אֵלֶ֖יהָ וְהִ֥יא מיצקת [מוֹצָֽקֶת׃]כשהכלים התמלאו, היא אמרה לבנה: "תביא לי עוד כלי". הוא ענה לה: "אין כבר כלי", ואז השמן עצר מלזרום.
וַיְהִ֣י ׀ כִּמְלֹ֣את הַכֵּלִ֗ים וַתֹּ֤אמֶר אֶל־בְּנָהּ֙ הַגִּ֨ישָׁה אֵלַ֥י עוֹד֙ כֶּ֔לִי וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ אֵ֥ין ע֖וֹד כֶּ֑לִי וַֽיַּעֲמֹ֖ד הַשָּֽׁמֶן׃היא הלכה וסיפרה לאיש האלוהים, והוא אמר לה: "לכי מכרי את השמן ותשלמי את החובות שלך, והבנים שלך יחיו ממה שנשאר".
וַתָּבֹ֗א וַתַּגֵּד֙ לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וַיֹּ֗אמֶר לְכִי֙ מִכְרִ֣י אֶת־הַשֶּׁ֔מֶן וְשַׁלְּמִ֖י אֶת־נשיכי [נִשְׁיֵ֑ךְ] וְאַ֣תְּ בניכי [וּבָנַ֔יִךְ] תִֽחְיִ֖י בַּנּוֹתָֽר׃ (פ)באותו יום עבר אלישע בשומם, ושם הייתה אישה גדולה שדאגה לו לאכול לחם, ובכל פעם שעבר שם הוא נטה לאכול לחם.
וַיְהִ֨י הַיּ֜וֹם וַיַּעֲבֹ֧ר אֱלִישָׁ֣ע אֶל־שׁוּנֵ֗ם וְשָׁם֙ אִשָּׁ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַתַּחֲזֶק־בּ֖וֹ לֶאֱכָל־לָ֑חֶם וַֽיְהִי֙ מִדֵּ֣י עָבְר֔וֹ יָסֻ֥ר שָׁ֖מָּה לֶאֱכָל־לָֽחֶם׃ט–יב
הכנת החדר לאיש האלוהים
היא אמרה לאיש שלה: אני יודעת שהוא איש קדוש של אלוהים שעובר על פנינו תמיד.
וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אִישָׁ֔הּ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים קָד֣וֹשׁ ה֑וּא עֹבֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ תָּמִֽיד׃בוא נבנה חדר קטן על הגג, ונשים לו שם מיטה, שולחן, כיסא ומנורה, כדי שכשיבוא אלינו יוכל לנוח שם.
נַֽעֲשֶׂה־נָּ֤א עֲלִיַּת־קִיר֙ קְטַנָּ֔ה וְנָשִׂ֨ים ל֥וֹ שָׁ֛ם מִטָּ֥ה וְשֻׁלְחָ֖ן וְכִסֵּ֣א וּמְנוֹרָ֑ה וְהָיָ֛ה בְּבֹא֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ יָס֥וּר שָֽׁמָּה׃ויום אחד הוא הגיע לשם, נכנס לחדר ועשה בו כפי שביקשו.
וַיְהִ֥י הַיּ֖וֹם וַיָּ֣בֹא שָׁ֑מָּה וַיָּ֥סַר אֶל־הָעֲלִיָּ֖ה וַיִּשְׁכַּב־שָֽׁמָּה׃הוא אמר למשרת שלו, גחזי: תקרא לאישה השונעמית הזאת. הוא קרא לה, והיא עמדה לפניו.
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־גֵּחֲזִ֣י נַעֲר֔וֹ קְרָ֖א לַשּׁוּנַמִּ֣ית הַזֹּ֑את וַיִּקְרָא־לָ֔הּ וַֽתַּעֲמֹ֖ד לְפָנָֽיו׃יג–טז
הבשורה לבת הנ widow
היא אמרה לו, בבקשה תגיד לה: הנה, כולנו מפחדים ממך מאוד. מה אפשר לעשות לך? תרצי שאדבר איתך עם המלך או עם שר הצבא? והיא ענתה: אני גרה בתוך העם שלי.
וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אֱמָר־נָ֣א אֵלֶיהָ֮ הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ ׀ אֵלֵינוּ֮ אֶת־כָּל־הַחֲרָדָ֣ה הַזֹּאת֒ מֶ֚ה לַעֲשׂ֣וֹת לָ֔ךְ הֲיֵ֤שׁ לְדַבֶּר־לָךְ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ א֖וֹ אֶל־שַׂ֣ר הַצָּבָ֑א וַתֹּ֕אמֶר בְּת֥וֹךְ עַמִּ֖י אָנֹכִ֥י יֹשָֽׁבֶת׃הוא שאל, ומה אפשר לעשות לה? וגיחי קבע: אבל אין לה בן ואישה שלה כבר זקנה.
וַיֹּ֕אמֶר וּמֶ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת לָ֑הּ וַיֹּ֣אמֶר גֵּיחֲזִ֗י אֲבָ֛ל בֵּ֥ן אֵֽין־לָ֖הּ וְאִישָׁ֥הּ זָקֵֽן׃הוא אמר, תקרא לה. הוא קרא לה, והיא עמדה בפתח.
וַיֹּ֖אמֶר קְרָא־לָ֑הּ וַיִּקְרָא־לָ֔הּ וַֽתַּעֲמֹ֖ד בַּפָּֽתַח׃הוא אמר לה: בזמן הזה, בדיוק עכשיו, את תזכי לילד ותחבקי בן. אבל היא אמרה: אדוני, איש האלוהים, אל תשקר לשפחה שלך.
וַיֹּ֗אמֶר לַמּוֹעֵ֤ד הַזֶּה֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה אתי [אַ֖תְּ] חֹבֶ֣קֶת בֵּ֑ן וַתֹּ֗אמֶר אַל־אֲדֹנִי֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אַל־תְּכַזֵּ֖ב בְּשִׁפְחָתֶֽךָ׃יז–כ
מות הילד
הָאִשָּׁה הֵרְעֲתָה וְיָלְדָה בֵּן בַּזְּמַן הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁדִּבֵּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע.
וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן לַמּוֹעֵ֤ד הַזֶּה֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יהָ אֱלִישָֽׁע׃הַיֶּלֶד גָּדַל, וְאָתָה יוֹם אֶחָד הוּא יָצָא עִם אָבִיו אֶל הַקֹּצְרִים.
וַיִּגְדַּ֖ל הַיָּ֑לֶד וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיֵּצֵ֥א אֶל־אָבִ֖יו אֶל־הַקֹּצְרִֽים׃הוּא אָמַר לְאָבִיו: "הָרֹאשׁ שֶׁלִּי, הָרֹאשׁ שֶׁלִּי". וְהָאָב אָמַר לַנַּעַר: "שָׂא אוֹתוֹ אֶל אִמּוֹ".
וַיֹּ֥אמֶר אֶל־אָבִ֖יו רֹאשִׁ֣י ׀ רֹאשִׁ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הַנַּ֔עַר שָׂאֵ֖הוּ אֶל־אִמּֽוֹ׃הוּא שָׂאַ אוֹתוֹ וְהֵבִיא אוֹתוֹ אֶל אִמּוֹ, וְהַיֶּלֶד יָשַׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהרַיִם וּמֵת.
וַיִּשָּׂאֵ֔הוּ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל־אִמּ֑וֹ וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ עַד־הַֽצָּהֳרַ֖יִם וַיָּמֹֽת׃כא–כד
הַנְתִיב אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים
הִיא עָלְתָה וְהִשְׁכִּיבָה אוֹתוֹ עַל הַמִּיטָה שֶׁל אִישׁ הָאֱלֹהִים, סָגְרָה אַחֲרָיו אֶת הַדֶּלֶת וְיָצְאָה.
וַתַּ֙עַל֙ וַתַּשְׁכִּבֵ֔הוּ עַל־מִטַּ֖ת אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וַתִּסְגֹּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וַתֵּצֵֽא׃הִיא קָרְאָה לְבַעְלָהּ וְאָמְרָה לוֹ: "בְּבַקָּשָׁה שְׁלַח לִי אֶחָד מֵהַנַּעֲרִים וְאָתֹנוֹ אַחַת, וַאֲנִי אֵלֵךְ אֶל אִישׁ הָאֶלֹהִים וְאֶשְׁמַע מִמֶּנּוּ."
וַתִּקְרָא֮ אֶל־אִישָׁהּ֒ וַתֹּ֗אמֶר שִׁלְחָ֨ה נָ֥א לִי֙ אֶחָ֣ד מִן־הַנְּעָרִ֔ים וְאַחַ֖ת הָאֲתֹנ֑וֹת וְאָר֛וּצָה עַד־אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים וְאָשֽׁוּבָה׃הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ: "לָמָּה הָלַחְתְּ אֵלָיו הַיּוֹם? לֹא עָבַר חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת."
וַיֹּ֗אמֶר מַ֠דּוּעַ אתי [אַ֣תְּ] הלכתי [הֹלֶ֤כֶת] אֵלָיו֙ הַיּ֔וֹם לֹֽא־חֹ֖דֶשׁ וְלֹ֣א שַׁבָּ֑ת וַתֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם׃הִיא כִסְתָּה אֶת הָאָתֹנוֹ וְאָמְרָה לַנַּעֲרָה שֶׁלָּהּ: "תִּנְהְגִי וְלָכִי, אַל תַּעֲצְרִי אוֹתִי בַּרְכָבָה אֶל שֶׁלֹּא אֹמַר לָךְ תַּעַצְרִי."
וַֽתַּחֲבֹשׁ֙ הָֽאָת֔וֹן וַתֹּ֥אמֶר אֶֽל־נַעֲרָ֖הּ נְהַ֣ג וָלֵ֑ךְ אַל־תַּעֲצָר־לִ֣י לִרְכֹּ֔ב כִּ֖י אִם־אָמַ֥רְתִּי לָֽךְ׃כה–כח
השונמית פוגשת את איש האלוהים
היא הלכה ופגשה את איש האלוהים בהר הכרמל. כשאיש האלוהים ראה אותה, הוא אמר לגעיזי העוזר שלו: "הנה האישה השונמית הזאת".
וַתֵּ֗לֶךְ וַתָּב֛וֹא אֶל־אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶל־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וַ֠יְהִי כִּרְא֨וֹת אִישׁ־הָאֱלֹהִ֤ים אֹתָהּ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־גֵּיחֲזִ֣י נַעֲר֔וֹ הִנֵּ֖ה הַשּׁוּנַמִּ֥ית הַלָּֽז׃הוא אמר לה: "רוץ עכשיו לקראתה ותגיד לה: שלום לך, שלום לבעלך, שלום לילד". והיא ענתה: "שלום".
עַתָּה֮ רֽוּץ־נָ֣א לִקְרָאתָהּ֒ וֶאֱמָר־לָ֗הּ הֲשָׁל֥וֹם לָ֛ךְ הֲשָׁל֥וֹם לְאִישֵׁ֖ךְ הֲשָׁל֣וֹם לַיָּ֑לֶד וַתֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם׃היא הגיעה אל איש האלוהים אל ההר ואחזה ברגליו. געיזי התקרב כדי להרגיע אותה ואמר: "איש האלוהים, שחרר אותה, כי היא מאוד סובלת, והשם הסתיר ממני את הדבר ולא אמר לי".
וַתָּבֹ֞א אֶל־אִ֤ישׁ הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־הָהָ֔ר וַֽתַּחֲזֵ֖ק בְּרַגְלָ֑יו וַיִּגַּ֨שׁ גֵּֽיחֲזִ֜י לְהָדְפָ֗הּ וַיֹּאמֶר֩ אִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֤ים הַרְפֵּֽה־לָהּ֙ כִּֽי־נַפְשָׁ֣הּ מָֽרָה־לָ֔הּ וַֽיהוָה֙ הֶעְלִ֣ים מִמֶּ֔נִּי וְלֹ֥א הִגִּ֖יד לִֽי׃אבל היא אמרה: "האם ביקשתי בן מבעלי? הרי אמרתי לך שלא תחזור אליי".
וַתֹּ֕אמֶר הֲשָׁאַ֥לְתִּי בֵ֖ן מֵאֵ֣ת אֲדֹנִ֑י הֲלֹ֣א אָמַ֔רְתִּי לֹ֥א תַשְׁלֶ֖ה אֹתִֽי׃כט–לב
הניסיון להחיות את הנער
הוא אמר לגיחזי: "חגור את המותניים שלך, וקח את המקל שלי לידך. לך, כי אם תמצא אדם ולא תברך אותו, וכי אם יברך אותך אדם, לא תענה לו. ושים את המקל שלי על פני הנער."
וַיֹּ֨אמֶר לְגֵיחֲזִ֜י חֲגֹ֣ר מָתְנֶ֗יךָ וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֮ וָלֵךְ֒ כִּֽי־תִמְצָ֥א אִישׁ֙ לֹ֣א תְבָרְכֶ֔נּוּ וְכִֽי־יְבָרֶכְךָ֥ אִ֖ישׁ לֹ֣א תַעֲנֶנּ֑וּ וְשַׂמְתָּ֥ מִשְׁעַנְתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י הַנָּֽעַר׃אמרה אשת הנער: "חי הַשֵּׁם וחי נפשך, שאם אעזוב אותך". והוא קם והלך אחריה.
וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ם הַנַּ֔עַר חַי־יְהוָ֥ה וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֖ אִם־אֶעֶזְבֶ֑ךָּ וַיָּ֖קָם וַיֵּ֥לֶךְ אַחֲרֶֽיהָ׃גיחזי עבר לפניהם ושם את המקל על פני הנער, אך לא היה שום קול ולא היה שום תנועה. הוא חזר וקרא לו ואמר לו: "הנער לא התעורר".
וְגֵחֲזִ֞י עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֗ם וַיָּ֤שֶׂם אֶת־הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ עַל־פְּנֵ֣י הַנַּ֔עַר וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין קָ֑שֶׁב וַיָּ֤שָׁב לִקְרָאתוֹ֙ וַיַּגֶּד־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א הֵקִ֖יץ הַנָּֽעַר׃אלישע נכנס הביתה, והנה הנער מת, שוכב על מיטתו.
וַיָּבֹ֥א אֱלִישָׁ֖ע הַבָּ֑יְתָה וְהִנֵּ֤ה הַנַּ֙עַר֙ מֵ֔ת מֻשְׁכָּ֖ב עַל־מִטָּתֽוֹ׃לג–לו
החייאת הילד
הוא נכנס וסגר את הדלת מאחוריהם, והתפלל אל הַשֵׁם.
וַיָּבֹ֕א וַיִּסְגֹּ֥ר הַדֶּ֖לֶת בְּעַ֣ד שְׁנֵיהֶ֑ם וַיִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃הוא עלה ושכב על הילד, הניח את פיו על פיו, את עיניו על עיניו ואת ידיו על ידיו, והתחמם מעליו, והילד התחיל לחמם.
וַיַּ֜עַל וַיִּשְׁכַּ֣ב עַל־הַיֶּ֗לֶד וַיָּשֶׂם֩ פִּ֨יו עַל־פִּ֜יו וְעֵינָ֤יו עַל־עֵינָיו֙ וְכַפָּ֣יו עַל־כפו [כַּפָּ֔יו] וַיִּגְהַ֖ר עָלָ֑יו וַיָּ֖חָם בְּשַׂ֥ר הַיָּֽלֶד׃הוא חזר והלך בבית מצד אחד ומצד שני, עלה ושוב התחמם מעליו, והילד רעד שבע פעמים ופתח את עיניו.
וַיָּ֜שָׁב וַיֵּ֣לֶךְ בַּבַּ֗יִת אַחַ֥ת הֵ֙נָּה֙ וְאַחַ֣ת הֵ֔נָּה וַיַּ֖עַל וַיִּגְהַ֣ר עָלָ֑יו וַיְזוֹרֵ֤ר הַנַּ֙עַר֙ עַד־שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים וַיִּפְקַ֥ח הַנַּ֖עַר אֶת־עֵינָֽיו׃הוא קרא לגעזי ואמר לו: קרא לשונמית הזאת. הוא קרא לה, והיא באה אליו ואמר: קח את בנך.
וַיִּקְרָ֣א אֶל־גֵּיחֲזִ֗י וַיֹּ֙אמֶר֙ קְרָא֙ אֶל־הַשֻּׁנַמִּ֣ית הַזֹּ֔את וַיִּקְרָאֶ֖הָ וַתָּב֣וֹא אֵלָ֑יו וַיֹּ֖אמֶר שְׂאִ֥י בְנֵֽךְ׃לז–מ
הַנָּזִים בַּסִּיר
הִיא בָּאָה, נוֹפֶלֶת עַל רַגְלָיו וְׁשׁוֹטַחַת פָּנֶיהָ לָאָרֶץ, וְאָתָה אֶת בְּנָהּ וְיוֹצֵאת.
וַתָּבֹא֙ וַתִּפֹּ֣ל עַל־רַגְלָ֔יו וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָ֑רְצָה וַתִּשָּׂ֥א אֶת־בְּנָ֖הּ וַתֵּצֵֽא׃ (פ)אֱלִישָׁע חָזַר לְגִלְגָּל, וּבָאָרֶץ הָיָה רָעָב, וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יָשְׁבוּ לְפָנָיו. הוּא אָמַר לַנַּעַר שֶׁלּוֹ: תָּכִין אֶת הַסִּיר הַגָּדוֹל וְתַבְשֵׁל בּוֹ אֶת הַנָּזִים לִבְנֵי הַנְּבִיאִים.
וֶאֱלִישָׁ֞ע שָׁ֤ב הַגִּלְגָּ֙לָה֙ וְהָרָעָ֣ב בָּאָ֔רֶץ וּבְנֵי֙ הַנְּבִיאִ֔ים יֹשְׁבִ֖ים לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְנַעֲר֗וֹ שְׁפֹת֙ הַסִּ֣יר הַגְּדוֹלָ֔ה וּבַשֵּׁ֥ל נָזִ֖יד לִבְנֵ֥י הַנְּבִיאִֽים׃אֶחָד מֵהֶם יָצָא לַשָּׂדֶה כְּדֵי לֶאֱסֹף צמְחִים, וּמָצָא גֶּפֶן בַּשָּׂדֶה. הוּא אָסַף מִמֶּנָּה פַּקָּעִים שֶׁמָּלְאוּ אֶת בְּגָדָיו, וּבָא לְחַלֵּק לַנָּזִים בַּסִּיר, כִּי הוּא לֹא יָדַע מָה זֶה.
וַיֵּצֵ֨א אֶחָ֣ד אֶל־הַשָּׂדֶה֮ לְלַקֵּ֣ט אֹרֹת֒ וַיִּמְצָא֙ גֶּ֣פֶן שָׂדֶ֔ה וַיְלַקֵּ֥ט מִמֶּ֛נּוּ פַּקֻּעֹ֥ת שָׂדֶ֖ה מְלֹ֣א בִגְד֑וֹ וַיָּבֹ֗א וַיְפַלַּ֛ח אֶל־סִ֥יר הַנָּזִ֖יד כִּֽי־לֹ֥א יָדָֽעוּ׃הֵם הֵרִיעוּ לָאֲנָשִׁים לֶאֱכֹל, וּכְשֶׁאָכְלוּ מֵהַנָּזִים הֵם צָעֲקוּ: מוֹת בַּסִּיר! אִישׁ הָאֱלֹהִים! וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל.
וַיִּֽצְק֥וּ לַאֲנָשִׁ֖ים לֶאֱכ֑וֹל וַ֠יְהִי כְּאָכְלָ֨ם מֵהַנָּזִ֜יד וְהֵ֣מָּה צָעָ֗קוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ מָ֤וֶת בַּסִּיר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וְלֹ֥א יָכְל֖וּ לֶאֱכֹֽל׃מא–מד
הפרת הרעב והשפע הנסית
הוא אמר: "קחו קמח", והוא שפך את זה לתוך הכד ואמר: "שפכו את זה לעם כדי שיאכלו, ולא יקרה שום דבר רע בכד".
וַיֹּ֙אמֶר֙ וּקְחוּ־קֶ֔מַח וַיַּשְׁלֵ֖ךְ אֶל־הַסִּ֑יר וַיֹּ֗אמֶר צַ֤ק לָעָם֙ וְיֹאכֵ֔לוּ וְלֹ֥א הָיָ֛ה דָּבָ֥ר רָ֖ע בַּסִּֽיר׃ (ס)אדם אחד שהגיע מבעל שׁלישה הביא לאיש האלוהים עשרים לחמי בכורות של לחם שעועית וכרמל בתוך השק שלו, ואמר: "תן לעם כדי שיאכלו".
וְאִ֨ישׁ בָּ֜א מִבַּ֣עַל שָׁלִ֗שָׁה וַיָּבֵא֩ לְאִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֜ים לֶ֤חֶם בִּכּוּרִים֙ עֶשְׂרִֽים־לֶ֣חֶם שְׂעֹרִ֔ים וְכַרְמֶ֖ל בְּצִקְלֹנ֑וֹ וַיֹּ֕אמֶר תֵּ֥ן לָעָ֖ם וְיֹאכֵֽלוּ׃המשרת שלו שאל: "איך אוכל לתת את זה למאה איש?", והוא ענה: "תן לעם שיאכלו, כי כך אמר ה'
וַיֹּ֙אמֶר֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ מָ֚ה אֶתֵּ֣ן זֶ֔ה לִפְנֵ֖י מֵ֣אָה אִ֑ישׁ וַיֹּ֗אמֶר תֵּ֤ן לָעָם֙ וְיֹאכֵ֔לוּ כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֖ה אָכֹ֥ל וְהוֹתֵֽר׃הוא נתן להם, והם אכלו ונשארו להם שאריות, בדיוק כפי שאמר ה'.
וַיִּתֵּ֧ן לִפְנֵיהֶ֛ם וַיֹּאכְל֥וּ וַיּוֹתִ֖רוּ כִּדְבַ֥ר יְהוָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הסיוע לאשת אחד הנביאים
וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַ֠נְּבִיאִים צָעֲקָ֨ה אֶל־אֱלִישָׁ֜ע לֵאמֹ֗ר עַבְדְּךָ֤ אִישִׁי֙ מֵ֔ת וְאַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ כִּ֣י עַבְדְּךָ֔ הָיָ֥ה יָרֵ֖א אֶת־יְהוָ֑ה וְהַ֨נֹּשֶׁ֔ה בָּ֗א לָקַ֜חַת אֶת־שְׁנֵ֧י יְלָדַ֛י ל֖וֹ לַעֲבָדִֽים׃
וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֤יהָ אֱלִישָׁע֙ מָ֣ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֔ךְ הַגִּ֣ידִי לִ֔י מַה־יֶּשׁ־לכי [לָ֖ךְ] בַּבָּ֑יִת וַתֹּ֗אמֶר אֵ֣ין לְשִׁפְחָתְךָ֥ כֹל֙ בַּבַּ֔יִת כִּ֖י אִם־אָס֥וּךְ שָֽׁמֶן׃
וַיֹּ֗אמֶר לְכִ֨י שַׁאֲלִי־לָ֤ךְ כֵּלִים֙ מִן־הַח֔וּץ מֵאֵ֖ת כָּל־שכנכי [שְׁכֵנָ֑יִךְ] כֵּלִ֥ים רֵקִ֖ים אַל־תַּמְעִֽיטִי׃
וּבָ֗את וְסָגַ֤רְתְּ הַדֶּ֙לֶת֙ בַּעֲדֵ֣ךְ וּבְעַד־בָּנַ֔יִךְ וְיָצַ֕קְתְּ עַ֥ל כָּל־הַכֵּלִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְהַמָּלֵ֖א תַּסִּֽיעִי׃
ה–ח
השמן והאישה בשומם
וַתֵּ֙לֶךְ֙ מֵֽאִתּ֔וֹ וַתִּסְגֹּ֣ר הַדֶּ֔לֶת בַּעֲדָ֖הּ וּבְעַ֣ד בָּנֶ֑יהָ הֵ֛ם מַגִּשִׁ֥ים אֵלֶ֖יהָ וְהִ֥יא מיצקת [מוֹצָֽקֶת׃]
וַיְהִ֣י ׀ כִּמְלֹ֣את הַכֵּלִ֗ים וַתֹּ֤אמֶר אֶל־בְּנָהּ֙ הַגִּ֨ישָׁה אֵלַ֥י עוֹד֙ כֶּ֔לִי וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ אֵ֥ין ע֖וֹד כֶּ֑לִי וַֽיַּעֲמֹ֖ד הַשָּֽׁמֶן׃
וַתָּבֹ֗א וַתַּגֵּד֙ לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וַיֹּ֗אמֶר לְכִי֙ מִכְרִ֣י אֶת־הַשֶּׁ֔מֶן וְשַׁלְּמִ֖י אֶת־נשיכי [נִשְׁיֵ֑ךְ] וְאַ֣תְּ בניכי [וּבָנַ֔יִךְ] תִֽחְיִ֖י בַּנּוֹתָֽר׃ (פ)
וַיְהִ֨י הַיּ֜וֹם וַיַּעֲבֹ֧ר אֱלִישָׁ֣ע אֶל־שׁוּנֵ֗ם וְשָׁם֙ אִשָּׁ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַתַּחֲזֶק־בּ֖וֹ לֶאֱכָל־לָ֑חֶם וַֽיְהִי֙ מִדֵּ֣י עָבְר֔וֹ יָסֻ֥ר שָׁ֖מָּה לֶאֱכָל־לָֽחֶם׃
ט–יב
הכנת החדר לאיש האלוהים
וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אִישָׁ֔הּ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים קָד֣וֹשׁ ה֑וּא עֹבֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ תָּמִֽיד׃
נַֽעֲשֶׂה־נָּ֤א עֲלִיַּת־קִיר֙ קְטַנָּ֔ה וְנָשִׂ֨ים ל֥וֹ שָׁ֛ם מִטָּ֥ה וְשֻׁלְחָ֖ן וְכִסֵּ֣א וּמְנוֹרָ֑ה וְהָיָ֛ה בְּבֹא֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ יָס֥וּר שָֽׁמָּה׃
וַיְהִ֥י הַיּ֖וֹם וַיָּ֣בֹא שָׁ֑מָּה וַיָּ֥סַר אֶל־הָעֲלִיָּ֖ה וַיִּשְׁכַּב־שָֽׁמָּה׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־גֵּחֲזִ֣י נַעֲר֔וֹ קְרָ֖א לַשּׁוּנַמִּ֣ית הַזֹּ֑את וַיִּקְרָא־לָ֔הּ וַֽתַּעֲמֹ֖ד לְפָנָֽיו׃
יג–טז
הבשורה לבת הנ widow
וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אֱמָר־נָ֣א אֵלֶיהָ֮ הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ ׀ אֵלֵינוּ֮ אֶת־כָּל־הַחֲרָדָ֣ה הַזֹּאת֒ מֶ֚ה לַעֲשׂ֣וֹת לָ֔ךְ הֲיֵ֤שׁ לְדַבֶּר־לָךְ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ א֖וֹ אֶל־שַׂ֣ר הַצָּבָ֑א וַתֹּ֕אמֶר בְּת֥וֹךְ עַמִּ֖י אָנֹכִ֥י יֹשָֽׁבֶת׃
וַיֹּ֕אמֶר וּמֶ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת לָ֑הּ וַיֹּ֣אמֶר גֵּיחֲזִ֗י אֲבָ֛ל בֵּ֥ן אֵֽין־לָ֖הּ וְאִישָׁ֥הּ זָקֵֽן׃
וַיֹּ֖אמֶר קְרָא־לָ֑הּ וַיִּקְרָא־לָ֔הּ וַֽתַּעֲמֹ֖ד בַּפָּֽתַח׃
וַיֹּ֗אמֶר לַמּוֹעֵ֤ד הַזֶּה֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה אתי [אַ֖תְּ] חֹבֶ֣קֶת בֵּ֑ן וַתֹּ֗אמֶר אַל־אֲדֹנִי֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אַל־תְּכַזֵּ֖ב בְּשִׁפְחָתֶֽךָ׃
יז–כ
מות הילד
וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן לַמּוֹעֵ֤ד הַזֶּה֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יהָ אֱלִישָֽׁע׃
וַיִּגְדַּ֖ל הַיָּ֑לֶד וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיֵּצֵ֥א אֶל־אָבִ֖יו אֶל־הַקֹּצְרִֽים׃
וַיֹּ֥אמֶר אֶל־אָבִ֖יו רֹאשִׁ֣י ׀ רֹאשִׁ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הַנַּ֔עַר שָׂאֵ֖הוּ אֶל־אִמּֽוֹ׃
וַיִּשָּׂאֵ֔הוּ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל־אִמּ֑וֹ וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ עַד־הַֽצָּהֳרַ֖יִם וַיָּמֹֽת׃
כא–כד
הַנְתִיב אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים
וַתַּ֙עַל֙ וַתַּשְׁכִּבֵ֔הוּ עַל־מִטַּ֖ת אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וַתִּסְגֹּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וַתֵּצֵֽא׃
וַתִּקְרָא֮ אֶל־אִישָׁהּ֒ וַתֹּ֗אמֶר שִׁלְחָ֨ה נָ֥א לִי֙ אֶחָ֣ד מִן־הַנְּעָרִ֔ים וְאַחַ֖ת הָאֲתֹנ֑וֹת וְאָר֛וּצָה עַד־אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים וְאָשֽׁוּבָה׃
וַיֹּ֗אמֶר מַ֠דּוּעַ אתי [אַ֣תְּ] הלכתי [הֹלֶ֤כֶת] אֵלָיו֙ הַיּ֔וֹם לֹֽא־חֹ֖דֶשׁ וְלֹ֣א שַׁבָּ֑ת וַתֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם׃
וַֽתַּחֲבֹשׁ֙ הָֽאָת֔וֹן וַתֹּ֥אמֶר אֶֽל־נַעֲרָ֖הּ נְהַ֣ג וָלֵ֑ךְ אַל־תַּעֲצָר־לִ֣י לִרְכֹּ֔ב כִּ֖י אִם־אָמַ֥רְתִּי לָֽךְ׃
כה–כח
השונמית פוגשת את איש האלוהים
וַתֵּ֗לֶךְ וַתָּב֛וֹא אֶל־אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶל־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וַ֠יְהִי כִּרְא֨וֹת אִישׁ־הָאֱלֹהִ֤ים אֹתָהּ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־גֵּיחֲזִ֣י נַעֲר֔וֹ הִנֵּ֖ה הַשּׁוּנַמִּ֥ית הַלָּֽז׃
עַתָּה֮ רֽוּץ־נָ֣א לִקְרָאתָהּ֒ וֶאֱמָר־לָ֗הּ הֲשָׁל֥וֹם לָ֛ךְ הֲשָׁל֥וֹם לְאִישֵׁ֖ךְ הֲשָׁל֣וֹם לַיָּ֑לֶד וַתֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם׃
וַתָּבֹ֞א אֶל־אִ֤ישׁ הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־הָהָ֔ר וַֽתַּחֲזֵ֖ק בְּרַגְלָ֑יו וַיִּגַּ֨שׁ גֵּֽיחֲזִ֜י לְהָדְפָ֗הּ וַיֹּאמֶר֩ אִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֤ים הַרְפֵּֽה־לָהּ֙ כִּֽי־נַפְשָׁ֣הּ מָֽרָה־לָ֔הּ וַֽיהוָה֙ הֶעְלִ֣ים מִמֶּ֔נִּי וְלֹ֥א הִגִּ֖יד לִֽי׃
וַתֹּ֕אמֶר הֲשָׁאַ֥לְתִּי בֵ֖ן מֵאֵ֣ת אֲדֹנִ֑י הֲלֹ֣א אָמַ֔רְתִּי לֹ֥א תַשְׁלֶ֖ה אֹתִֽי׃
כט–לב
הניסיון להחיות את הנער
וַיֹּ֨אמֶר לְגֵיחֲזִ֜י חֲגֹ֣ר מָתְנֶ֗יךָ וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֮ וָלֵךְ֒ כִּֽי־תִמְצָ֥א אִישׁ֙ לֹ֣א תְבָרְכֶ֔נּוּ וְכִֽי־יְבָרֶכְךָ֥ אִ֖ישׁ לֹ֣א תַעֲנֶנּ֑וּ וְשַׂמְתָּ֥ מִשְׁעַנְתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י הַנָּֽעַר׃
וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ם הַנַּ֔עַר חַי־יְהוָ֥ה וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֖ אִם־אֶעֶזְבֶ֑ךָּ וַיָּ֖קָם וַיֵּ֥לֶךְ אַחֲרֶֽיהָ׃
וְגֵחֲזִ֞י עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֗ם וַיָּ֤שֶׂם אֶת־הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ עַל־פְּנֵ֣י הַנַּ֔עַר וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין קָ֑שֶׁב וַיָּ֤שָׁב לִקְרָאתוֹ֙ וַיַּגֶּד־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א הֵקִ֖יץ הַנָּֽעַר׃
וַיָּבֹ֥א אֱלִישָׁ֖ע הַבָּ֑יְתָה וְהִנֵּ֤ה הַנַּ֙עַר֙ מֵ֔ת מֻשְׁכָּ֖ב עַל־מִטָּתֽוֹ׃
לג–לו
החייאת הילד
וַיָּבֹ֕א וַיִּסְגֹּ֥ר הַדֶּ֖לֶת בְּעַ֣ד שְׁנֵיהֶ֑ם וַיִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃
וַיַּ֜עַל וַיִּשְׁכַּ֣ב עַל־הַיֶּ֗לֶד וַיָּשֶׂם֩ פִּ֨יו עַל־פִּ֜יו וְעֵינָ֤יו עַל־עֵינָיו֙ וְכַפָּ֣יו עַל־כפו [כַּפָּ֔יו] וַיִּגְהַ֖ר עָלָ֑יו וַיָּ֖חָם בְּשַׂ֥ר הַיָּֽלֶד׃
וַיָּ֜שָׁב וַיֵּ֣לֶךְ בַּבַּ֗יִת אַחַ֥ת הֵ֙נָּה֙ וְאַחַ֣ת הֵ֔נָּה וַיַּ֖עַל וַיִּגְהַ֣ר עָלָ֑יו וַיְזוֹרֵ֤ר הַנַּ֙עַר֙ עַד־שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים וַיִּפְקַ֥ח הַנַּ֖עַר אֶת־עֵינָֽיו׃
וַיִּקְרָ֣א אֶל־גֵּיחֲזִ֗י וַיֹּ֙אמֶר֙ קְרָא֙ אֶל־הַשֻּׁנַמִּ֣ית הַזֹּ֔את וַיִּקְרָאֶ֖הָ וַתָּב֣וֹא אֵלָ֑יו וַיֹּ֖אמֶר שְׂאִ֥י בְנֵֽךְ׃
לז–מ
הַנָּזִים בַּסִּיר
וַתָּבֹא֙ וַתִּפֹּ֣ל עַל־רַגְלָ֔יו וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָ֑רְצָה וַתִּשָּׂ֥א אֶת־בְּנָ֖הּ וַתֵּצֵֽא׃ (פ)
וֶאֱלִישָׁ֞ע שָׁ֤ב הַגִּלְגָּ֙לָה֙ וְהָרָעָ֣ב בָּאָ֔רֶץ וּבְנֵי֙ הַנְּבִיאִ֔ים יֹשְׁבִ֖ים לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְנַעֲר֗וֹ שְׁפֹת֙ הַסִּ֣יר הַגְּדוֹלָ֔ה וּבַשֵּׁ֥ל נָזִ֖יד לִבְנֵ֥י הַנְּבִיאִֽים׃
וַיֵּצֵ֨א אֶחָ֣ד אֶל־הַשָּׂדֶה֮ לְלַקֵּ֣ט אֹרֹת֒ וַיִּמְצָא֙ גֶּ֣פֶן שָׂדֶ֔ה וַיְלַקֵּ֥ט מִמֶּ֛נּוּ פַּקֻּעֹ֥ת שָׂדֶ֖ה מְלֹ֣א בִגְד֑וֹ וַיָּבֹ֗א וַיְפַלַּ֛ח אֶל־סִ֥יר הַנָּזִ֖יד כִּֽי־לֹ֥א יָדָֽעוּ׃
וַיִּֽצְק֥וּ לַאֲנָשִׁ֖ים לֶאֱכ֑וֹל וַ֠יְהִי כְּאָכְלָ֨ם מֵהַנָּזִ֜יד וְהֵ֣מָּה צָעָ֗קוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ מָ֤וֶת בַּסִּיר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וְלֹ֥א יָכְל֖וּ לֶאֱכֹֽל׃
מא–מד
הפרת הרעב והשפע הנסית
וַיֹּ֙אמֶר֙ וּקְחוּ־קֶ֔מַח וַיַּשְׁלֵ֖ךְ אֶל־הַסִּ֑יר וַיֹּ֗אמֶר צַ֤ק לָעָם֙ וְיֹאכֵ֔לוּ וְלֹ֥א הָיָ֛ה דָּבָ֥ר רָ֖ע בַּסִּֽיר׃ (ס)
וְאִ֨ישׁ בָּ֜א מִבַּ֣עַל שָׁלִ֗שָׁה וַיָּבֵא֩ לְאִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֜ים לֶ֤חֶם בִּכּוּרִים֙ עֶשְׂרִֽים־לֶ֣חֶם שְׂעֹרִ֔ים וְכַרְמֶ֖ל בְּצִקְלֹנ֑וֹ וַיֹּ֕אמֶר תֵּ֥ן לָעָ֖ם וְיֹאכֵֽלוּ׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ מָ֚ה אֶתֵּ֣ן זֶ֔ה לִפְנֵ֖י מֵ֣אָה אִ֑ישׁ וַיֹּ֗אמֶר תֵּ֤ן לָעָם֙ וְיֹאכֵ֔לוּ כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֖ה אָכֹ֥ל וְהוֹתֵֽר׃
וַיִּתֵּ֧ן לִפְנֵיהֶ֛ם וַיֹּאכְל֥וּ וַיּוֹתִ֖רוּ כִּדְבַ֥ר יְהוָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר סדרה של נסים ואירועים המתרחשים בחיי איש האלוהים ובבית האישה השונמית.
פסוקים א–ד
הסיוע לאשת אחד הנביאים
אשת נביא פונה לאלישע בבקשת עזרה לאחר שבעלה מת ונושים לקחו את ילדיה לעבדות. אלישע מורה לה לאסוף כלים ריקים משכניה, לסגור את הדלת ולשפוך בהם את השמן היחיד שיש לה, כדי שימלא את כל הכלים.
פסוקים ה–ח
השמן והאישה בשומם
האישה יוצקת שמן בכל הכלים הפנויים עד שנגמרו הכלים, ואז אלישע מורה לה למכור את השמן כדי לשלם חובות ולחיות מהיתרה. לאחר מכן, אלישע עובר בשומם ומקבל אירוח מאישה גדולה.
פסוקים ט–יב
הכנת החדר לאיש האלוהים
האישה מזהה את קדושת איש האלוהים ומחליטה לבנות לו חדר קטן על הגג עם ציוד לינה. לאחר שהאיש מגיע ומשתמש בחדר, הוא מורה לגחזי לקרוא לאישה כדי לדבר איתה.
פסוקים יג–טז
הבשורה לבת הנ widow
גיחי פוגש אישה מבוהלת ומציע לה עזרה מול המלך או שר הצבא. הוא מציין שאין לה בן ואישה שלה זקנה, ואז מבשר לה שהיא תזכה לילד. האישה מביעה ספק ומבקשת ממנו לא לשקר לה.
פסוקים יז–כ
מות הילד
הבן שנולד בנבואה מת בפתאומיות לאחר שקרה לו משהו בראשו בזמן עבודת השדה עם אביו.
פסוקים כא–כד
הַנְתִיב אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים
לאחר מותו של בן האישה, היא מניחה אותו בחדר איש האלוהים ויוצאת. היא מבקשת מבעלה לשלוח איתה נער ואתון כדי לנסוע לדרוש אצלו, אך בעלה תוהה מדוע היא יוצאת דווקא עכשיו. היא מסתירה את דעתה ומורה לנערה להמשיך בנסיעה ללא עצירה.
פסוקים כה–כח
השונמית פוגשת את איש האלוהים
השונמית נוסעת להר הכרמל כדי לפגוש את איש האלוהים בעקבות אובדן בנה. היא מבקשת לשאול לשלומו של בעלה ושל ילדה, אך בשיחה עם איש האלוהים היא חושפת את המצוקה הכבדה שלה ואת העובדה שלא ביקשה בנה אלא רק נאמנה לדבריו.
פסוקים כט–לב
הניסיון להחיות את הנער
אלישע שולח את גיחזי למצוא אדם שיברך את הנער, כשהמקל שלו על פני הילד. אשת הנער נדבקת בגיחזי. גיחזי מנסה להעיר את הנער באמצעות המקל, אך ללא הצלחה. בסופו של דבר, אלישע נכנס הביתה ומוצא שהנער מת.
פסוקים לג–לו
החייאת הילד
האדם נכנס לחדר ומתפלל להשם. הוא משתמש בחום גופו כדי להחיות את הילד המת. לאחר שהילד מתעורר, האדם קורא לשונמית ומבשר לה שחידת בנה.
פסוקים לז–מ
הַנָּזִים בַּסִּיר
הַקְטָעָה מְתַאֶרֶת אֶת הַחֲלָצָה שֶׁל אֵשֶׁת הַנָּבִיא וְאַחַר כָּךְ אֶת הַתַּהֲלִיךְ בְּגִלְגָּל. בִּגְלַל הָרָעָב, אֱלִישָׁע מַצְוֶה לְהַכִּין מַאֲכָל לִבְנֵי הַנְּלִיאִים. אֲבָל צִמְחֵי שָׂדֶה שֶׁהוּכנסוּ לַסִּיר הָפְכוּ לַמַּרְצִיא וּלְסַכָּנָה.
פסוקים מא–מד
הפרת הרעב והשפע הנסית
אחרי שהקמח בכד הלא פסק, אדם הביא לחם בכורות רב. על אף החשש ממחסור במזון למאה איש, איש האלוהים הורה לחלק את האוכל. בסופו של דבר, כפי שהבטיח ה', כולם אכלו ונשארו עוד עודפים.
הפרק מסתיים בתיאור המזון שפרנס את כולם בתקופת הרעב.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
צְדָקָה, חֶסֶד וְהַמְּתִיקוּת שֶׁל הַזִּכּוּי
״[ה] צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת (משלי יד:לד). ר' אליעז' ור' יהוש' ורבנין. ר' ליעזר א', צדקה תרומם גו', אילו ישר'. וחסד לאומים חטאת,״
הַפְּסִיקְתָא דְּרַב כַּהֲנָא מְפַרְשֶׁת אֶת הַפָּסוּק "צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לֶאֻמִּים חַטָּאת" בְּמִבְטָיִים שׁוֹנִים. רַבָּן יוחָנָן בֶּן זַכַּשׁ רוֹאֶה בְּדִבְרֵי רַבִּי לְעֶזֶר בֶּן עֶרֶךְ, שֶׁצְּדָקָה וְחֶסֶד לַיִּשְׁרֵאל הֵם כְּרִבּוּי הַזִּכּוּיוֹת, אַךְ חֲסָדִים שֶׁעוֹשִׂים לָאֻמּוֹת הָעוֹלָם הֵם חֲטָאִים, כִּי הֵם מִתְיַהֲרִין בָּהֶם. מִקְּצָתָם, הַחֲסָדִים הֵם גַּם מְקוֹר הַחֵטְא בַּעֲבוּר הָאֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנָּבוּכַדְנֶצַּר חָטָא בִּצְדָקָה. בְּנוֹסַח זֶה, הַפֵּרוּשׁ הַקִּידוֹשׁ הַכְּלָלִי שֶׁל יִשְׁרָאֵל מִתְבַּסֵּס עַל הַכְּרִיאוּת לַהַכִּיר בְּכֹחַ הַשֵּׁם. הַתּוֹרָה מַצְעִידָה שֶׁעַל אִם הָאֻמּוֹת הָרִשְׁעוֹת הָיוּ מְזֻכָּאוֹת בְּחֶסֶד שֶׁלָּהֶן, כָּךְ הָרִשְׁעָה שֶׁל יִשְׁרָאֵל גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר כְּשֶׁהוּא מַרְדִּים בְּכֹחוֹ. הַפֶּסַק מַדְגִּישׁ אֶת הַמְּתִיקוּת שֶׁל הַזִּכּוּי וְאֶת הַסַּכָּנָה שֶׁל הַמַּרְדּוּת.
פסיקתא דרב כהנא ב׳:ה׳ ↗זכות אשת עובדיהו
״אָמַר רַבִּי מָנִי: אִלּוּלֵי זְכוּת אִשְׁתּוֹ שֶׁל עוֹבַדְיָהוּ, כְּבָר כָּלוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר (מלכים ב ד,״
במדרש תנחמא, על הפסוק במלכים ב', מובא דברי רבי מני. הוא מסביר שאם לא היו זכויות של אשת עובדיהו, ישראל היו נחרבים כבר באותו זמן. המדרש מציין שגם האישה מבין בנות הנביאים שקראה לאלישע, נהנתה מזכות זו. המדרש מציג גישה של חיפוש זכויות של צדיקים כדי להסביר את ההישרדות של עם ישראל בעתות רע.
מדרש תנחומא, כי תשא ה׳:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
השכר על המעשה
״מה לעשות לך. מה את צריכה שנעשה לך, שבשבילנו עסקת כל זה:״
בקטע זה מופיע רש״י על פרק ד׳ בספר מלכים ב׳. הוא מתמקד בשיח בין אלישע לבין אישה מבית הנביא. רש״י מפרש את דברי הנביא כשאלה על התמורה המצופה מהנביא בעקבות מסירותה של האישה. הפירוש מציג את הדילמה של אלישע מול עבודתה של האישה. רש״י מראה שהנביא בוחן את המניעים של האישה שדאגה על כל הבית ועל בני הנלווים אליה, ושואל מה היא מצפה לקבל בתמורה לכל המאמץ הזה.
רש״י על מלכים ב׳ 4:13:3 ↗התעוררות הנביא אל החיים
״ויגהר עליו. תרגם יונתן: ואלהי עלוהי. הוא לשון עייפות, יש דוגמתו בברייתא דהאזינו ובספרי ומנחם פתר: 'ויגהר' פתרון המלה כפי ענינה, נשתטח עליו:״
הקטע עוסק ברגע שבו אלישע הנביא חוזר לחיים לאחר שהתכופף על פני הילד. המקור מביא את פירוש רש"י על המילה "ויגהר", ומסביר כי המשמעות היא שהנביא נשכב או נשתטח על גופו של הילד כדי להעביר לו את החיות. רש"י נשען על תרגום יונתן המפרש את המילה כעייפות, אך מציע פתרון אחר המבוסס על ההקשר. לפי הסבר זה, המילה מתארת פעולה של התכופפות או השתטחות על הגוף, כדרך של העברת כוח או חיים מן הנביא אל הילד.
רש״י על מלכים ב׳ 4:34:1 ↗היום שבו הגיע המלך
״ויהי היום. בא היום אשר בא שמה, אחרי עשותה את העליה:״
הקטע מתאר את הרגע שבו הגיע המלך אל המקום, וזאת לאחר שהעבודה או הפעולה המדוברת כבר הושלמה. מדובר בתיאור של כניסה למקום מסוים ביום שבו התרחש האירוע המדובר. המצודת דוד מסביר שהיום הזה הגיע בדיוק אחרי שהעבודה שביצעה הגיעה לסיומה. לפי הפירוש, יש כאן דגש על רצף האירועים המדויק בין סיום המלאכה לבין הגעת המלך.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 4:11:1 ↗החייאת הנער בכוח המגע
״פיו על פיו. כאילו ישפיע מן החיות שבאיבריו, אל איברי הנער:״
הפסוק מתאר את הרגע שבו אלישע נכנס אל הבית ומשכין את מגע גופו על הנער שמת. לפי פירוש המצודת דוד על מלכים ב׳ ד', המגע של הנביא פועל כאילו החיות שזורמת בתוך איבריו של אלישע עוברת אל איברי הנער. הפרשן מציע הסבר על האופן שבו הנס התרחש מבחינה פיזית. הוא מסביר שהנביא לא רק בירך את הנער, אלא שהכוח החיוני שבו הועבר דרך המגע הפיזי. גישה זו מנסה להסבר את מנגנון הנס המופיע בטקסט המקראי.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 4:34:2 ↗