בשנה התשיעית למלכותו, בחודש העשירי, ביום העשירי של החודש, נבכדנצר מלך בבל הגיע עם כל צבאו אל ירושלים והקיים שם מחנה. הם בנו סביב העיר מצור.
וַיְהִי֩ בִשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְמָלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֻכַדְנֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֧וּא וְכָל־חֵיל֛וֹ עַל־יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיִּ֣חַן עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֖יהָ דָּיֵ֥ק סָבִֽיב׃מלכים ב׳ · פרק כה׳
חורבן ירושלים וסוף מלכות צדקיהו
המצור על ירושלים, חורבן בית המקדש, גלות יהודה וסוף שלטון גדליה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
מלכים ב׳ כה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מצור בבל על ירושלים
העיר נכבשה ונפלה במצור, לאחר עשרים שנה למלכות צדקיהו.
וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצ֑וֹר עַ֚ד עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּֽהוּ׃בחודש התשיעי הרעב בעיר היה חזק מאוד, ולא היה אוכל לאנשי הארץ.
בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַיֶּחֱזַ֥ק הָרָעָ֖ב בָּעִ֑יר וְלֹא־הָ֥יָה לֶ֖חֶם לְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃העיר נפרצה, וכל חיי המלחמה עברו בלילה דרך השער שבין החומות שמעל גן המלך, והכשדים סביב העיר, והלכו בדרך המדבר.
וַתִּבָּקַ֣ע הָעִ֗יר וְכָל־אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֤ה ׀ הַלַּ֙יְלָה֙ דֶּ֜רֶךְ שַׁ֣עַר ׀ בֵּ֣ין הַחֹמֹתַ֗יִם אֲשֶׁר֙ עַל־גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ וְכַשְׂדִּ֥ים עַל־הָעִ֖יר סָבִ֑יב וַיֵּ֖לֶךְ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃סוף מלכות צדקיהו
חיילי בבל רדפו אחרי המלך והשיגו אותו בערבות ירח, וכל צבאו התפזר ממנו.
וַיִּרְדְּפ֤וּ חֵיל־כַּשְׂדִּים֙ אַחַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּשִּׂ֥גוּ אֹת֖וֹ בְּעַרְב֣וֹת יְרֵח֑וֹ וְכָל־חֵיל֔וֹ נָפֹ֖צוּ מֵעָלָֽיו׃הם לקחו את המלך והעלו אותו אל מלך בבל, רבלא, ושם שפטו אותו.
וַֽיִּתְפְּשׂוּ֙ אֶת־הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּעֲל֥וּ אֹת֛וֹ אֶל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָ֑תָה וַיְדַבְּר֥וּ אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּֽט׃לנגד עיני צדקיהו שחטו את בניו, ובעיניו עצמו גרמו לו לעיוור. אחר כך כבלו אותו בנחושת והביאו אותו לבבל.
וְאֶת־בְּנֵי֙ צִדְקִיָּ֔הוּ שָׁחֲט֖וּ לְעֵינָ֑יו וְאֶת־עֵינֵ֤י צִדְקִיָּ֙הוּ֙ עִוֵּ֔ר וַיַּאַסְרֵ֙הוּ֙ בַֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם וַיְבִאֵ֖הוּ בָּבֶֽל׃ (ס)בחודש החמישי, ביום השביעי, בשנת השנים התשע עשר למלך נבוכדנצר מלך בבל, הגיע ירושלים נבוזראדן, רב המטבח של מלך בבל.
וּבַחֹ֤דֶשׁ הַֽחֲמִישִׁי֙ בְּשִׁבְעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ הִ֗יא שְׁנַת֙ תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֑ל בָּ֞א נְבוּזַרְאֲדָ֧ן רַב־טַבָּחִ֛ים עֶ֥בֶד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם׃חורבן ירושלים והגלות
הוא שרף את בית ה', את בית המלך ואת כל הבתים בירושלים, ושרף באש את כל הבתים הגדולים.
וַיִּשְׂרֹ֥ף אֶת־בֵּית־יְהוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת כָּל־בָּתֵּ֧י יְרוּשָׁלִַ֛ם וְאֶת־כָּל־בֵּ֥ית גָּד֖וֹל שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃כל הצבא הכשדי של רב-הטבחים הרס את החומות מסביב לירושלים.
וְאֶת־חוֹמֹ֥ת יְרוּשָׁלִַ֖ם סָבִ֑יב נָֽתְצוּ֙ כָּל־חֵ֣יל כַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר רַב־טַבָּחִֽים׃רב-הטבחים נשאר עם שאר האנשים שנשארו בעיר, וגם עם האנשים שנפלו בקרב נגד המלך בבבל, ועם שאר האנשים שהורלו להגלות.
וְאֵת֩ יֶ֨תֶר הָעָ֜ם הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת־הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֤ר נָפְלוּ֙ עַל־הַמֶּ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְאֵ֖ת יֶ֣תֶר הֶהָמ֑וֹן הֶגְלָ֕ה נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִֽים׃רב-הטבחים השאיר בשטח העיר כורמים וגובים.
וּמִדַּלַּ֣ת הָאָ֔רֶץ הִשְׁאִ֖יר רַב־טַבָּחִ֑ים לְכֹֽרְמִ֖ים וּלְיֹגְבִֽים׃פירוק כלי בית ה' וגניבתם לבבל
הֵם שִׁבְּרוּ כְּבָר כָּל הָעַמּוּדִים הַנְּחֹשֶׁת שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַשֵּׁם, אֶת הַמְּכֹנוֹת וְאֶת יַם הַנְּחֹשֶׁת שֶׁהָיָה בְּבֵית הַשֵּׁם, וְהֵם הֵמָּה שִׁבְּרוּ לְחַלָּקִים וְלָקְחוּ אֶת הַנְּחֹשֶׁת לְבָבֶל.
וְאֶת־עַמּוּדֵ֨י הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁ֣ר בֵּית־יְהוָ֗ה וְֽאֶת־הַמְּכֹנ֞וֹת וְאֶת־יָ֧ם הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר בְּבֵית־יְהוָ֖ה שִׁבְּר֣וּ כַשְׂדִּ֑ים וַיִּשְׂא֥וּ אֶת־נְחֻשְׁתָּ֖ם בָּבֶֽלָה׃הֵם לָקְחוּ גַּם אֶת הַסִּירֹת, הַיָּעִים, הַמְּזַמְּרוֹת, הַכַּפּוֹת וְאֶת כָּל כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת שֶׁהָיוּ בַּשִּׁירְתָם.
וְאֶת־הַסִּירֹ֨ת וְאֶת־הַיָּעִ֜ים וְאֶת־הַֽמְזַמְּר֣וֹת וְאֶת־הַכַּפּ֗וֹת וְאֵ֨ת כָּל־כְּלֵ֧י הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר יְשָֽׁרְתוּ־בָ֖ם לָקָֽחוּ׃רַב הַטַּבָּחִים לָקַח אֶת הַמַּחְתּוֹת וְאֶת הַמִּזְרָקִים, שֶׁהָיוּ מִזָּהָב מִזָּהָב וּמִכֶּסֶף כֶּסֶסֶף.
וְאֶת־הַמַּחְתּוֹת֙ וְאֶת־הַמִּזְרָק֗וֹת אֲשֶׁ֤ר זָהָב֙ זָהָ֔ב וַאֲשֶׁר־כֶּ֖סֶף כָּ֑סֶף לָקַ֖ח רַב־טַבָּחִֽים׃לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לִשְׁקֹל בְּמִשְׁקָל אֶת הַנְּחֹשֶׁת שֶׁל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה, שֶׁהָיוּ שְׁנֵי הָעַמּוּדִים, הַיָּם הָאֶחָד וְהַמְּכֹנוֹת שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית הַשֵּׁם.
הָעַמּוּדִ֣ים ׀ שְׁנַ֗יִם הַיָּ֤ם הָֽאֶחָד֙ וְהַמְּכֹנ֔וֹת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהוָ֑ה לֹא־הָיָ֣ה מִשְׁקָ֔ל לִנְחֹ֖שֶׁת כָּל־הַכֵּלִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃פירוט העמודים והשבויים
גובה העמוד הראשון היה שמונה עשר אמה, ויש עליו כתר מנחושת. גובה הכתר היה שלוש אמות, וסביב הכתר היו סבכים ועיטורים של פירות, והכל היה עשוי נחושת. כך נראה גם העמוד השני, כולל הסבך.
שְׁמֹנֶה֩ עֶשְׂרֵ֨ה אַמָּ֜ה קוֹמַ֣ת ׀ הָעַמּ֣וּד הָאֶחָ֗ד וְכֹתֶ֨רֶת עָלָ֥יו ׀ נְחֹשֶׁת֮ וְקוֹמַ֣ת הַכֹּתֶרֶת֮ שָׁלֹ֣שׁ אמה [אַמּוֹת֒] וּשְׂבָכָ֨ה וְרִמֹּנִ֧ים עַֽל־הַכֹּתֶ֛רֶת סָבִ֖יב הַכֹּ֣ל נְחֹ֑שֶׁת וְכָאֵ֛לֶּה לַֽעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִ֖י עַל־הַשְּׂבָכָֽה׃ראש הטבחים לקח את שריה, הכהן הראשי, ואת צפניהו, הכהן המשנה, ואת שלושת שומרי הסף.
וַיִּקַּ֣ח רַב־טַבָּחִ֗ים אֶת־שְׂרָיָה֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וְאֶת־צְפַנְיָ֖הוּ כֹּהֵ֣ן מִשְׁנֶ֑ה וְאֶת־שְׁלֹ֖שֶׁת שֹׁמְרֵ֥י הַסַּֽף׃מהעיר לקח פקיד אחד שאחראי על הלוחמים, חמישה אנשים מהאנשים שראו את פני המלך שנמצאו בעיר, את הסופר, שר הצבא שאוסף את אנשי הארץ, ושישים איש מאנשי הארץ שנמצאו בעיר.
וּמִן־הָעִ֡יר לָקַח֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד אֲֽשֶׁר־ה֥וּא פָקִ֣יד ׀ עַל־אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַחֲמִשָּׁ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵרֹאֵ֤י פְנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצְא֣וּ בָעִ֔יר וְאֵ֗ת הַסֹּפֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א הַמַּצְבִּ֖א אֶת־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ הַֽנִּמְצְאִ֖ים בָּעִֽיר׃נבוכדנצרדן, ראש הטבחים, לקח אותם והוביל אותם אל המלך בבל לרבלתה.
וַיִּקַּ֣ח אֹתָ֔ם נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִ֑ים וַיֹּ֧לֶךְ אֹתָ֛ם עַל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָֽתָה׃הַבְּרִית שֶׁל גְּדַלְיָהוּ בָּאָרֶץ
מֶלֶךְ בָּבֶל הִכָּה אוֹתָם וְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הַחַיִּים בְּרִבְלָה, בְּאֶרֶץ חָמַת, וִיהוּדָה הוּתְרְתָה מִן הָאָרֶץ שֶׁלָּהּ.
וַיַּ֣ךְ אֹתָם֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֧ל וַיְמִיתֵ֛ם בְּרִבְלָ֖ה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיִּ֥גֶל יְהוּדָ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃הָעָם שֶׁנִּשְׁאַר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, אֶת זֶה הִשְׁאִיר נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וְהִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן.
וְהָעָ֗ם הַנִּשְׁאָר֙ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֣ר הִשְׁאִ֔יר נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּפְקֵ֣ד עֲלֵיהֶ֔ם אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָ֥ם בֶּן־שָׁפָֽן׃ (פ)כָּל שָׂרֵי הַצָּבָא וְהָאֲנָשִׁים שָׁמְעוּ שֶׁמֶּלֶךְ בָּבֶל הִפְקִיד אֶת גְּדַלְיָהוּ. הֵם בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה, וְשָׁם הָיוּ יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה, וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, וְשְׂרָיָה בֶּן תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי, וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי וְאֶת אֲנָשָׁיו.
וַיִּשְׁמְעוּ֩ כָל־שָׂרֵ֨י הַחֲיָלִ֜ים הֵ֣מָּה וְהָאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי־הִפְקִ֤יד מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ אֶת־גְּדַלְיָ֔הוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־גְּדַלְיָ֖הוּ הַמִּצְפָּ֑ה וְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֡ה וְיוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָ֠רֵחַ וּשְׂרָיָ֨ה בֶן־תַּנְחֻ֜מֶת הַנְּטֹפָתִ֗י וְיַֽאֲזַנְיָ֙הוּ֙ בֶּן־הַמַּ֣עֲכָתִ֔י הֵ֖מָּה וְאַנְשֵׁיהֶֽם׃גְּדַלְיָהוּ נִשְׁבַּע לָהֶם וְלַאֲנָשָׁיו וְאָמַר לָהֶם: "אַל תִּירְאוּ מֵעֲבָדֵי הַכַּשְׂדִּים. שְׁבוּ בָּאָרֶץ וְעִבְדּוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל, וְזֶה יֵיטִיב לָכֶם."
וַיִּשָּׁבַ֨ע לָהֶ֤ם גְּדַלְיָ֙הוּ֙ וּלְאַנְשֵׁיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם אַל־תִּֽירְא֖וּ מֵעַבְדֵ֣י הַכַּשְׂדִּ֑ים שְׁב֣וּ בָאָ֗רֶץ וְעִבְד֛וּ אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְיִטַ֥ב לָכֶֽם׃ (ס)סוף שלטון גדליה ושחרור יהויכין
בחודש השביעי הגיע ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, מצאצית המלוכה, עם עשרה אנשים, והם הרגו את גדליה ואת היהודים והכשדים שהיו איתו במצפה.
וַיְהִ֣י ׀ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בָּ֣א יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְ֠תַנְיָה בֶּן־אֱלִ֨ישָׁמָ֜ע מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֗ה וַעֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֥וּ אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ וַיָּמֹ֑ת וְאֶת־הַיְּהוּדִים֙ וְאֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁר־הָי֥וּ אִתּ֖וֹ בַּמִּצְפָּֽה׃כל העם, מקטנים ועד גדולים, וגם שרי הצבא, קמו ועזבו למצרים בגלל הפחד מהכשדים.
וַיָּקֻ֨מוּ כָל־הָעָ֜ם מִקָּטֹ֤ן וְעַד־גָּדוֹל֙ וְשָׂרֵ֣י הַחֲיָלִ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יִם כִּ֥י יָרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י כַשְׂדִּֽים׃ (פ)אחרי שלושים ושבע שנים של גלות למלך יהויכין מלך יהודה, בשנת שתים עשרה לחודש עשרים ושבעה, מלך בבל אבול מרודך הוציא את יהויכין מלך יהודה מהכלא.
וַיְהִי֩ בִשְׁלֹשִׁ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְגָלוּת֙ יְהוֹיָכִ֣ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה בִּשְׁנֵ֤ים עָשָׂר֙ חֹ֔דֶשׁ בְּעֶשְׂרִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ נָשָׂ֡א אֱוִ֣יל מְרֹדַךְ֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל בִּשְׁנַ֣ת מָלְכ֗וֹ אֶת־רֹ֛אשׁ יְהוֹיָכִ֥ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה מִבֵּ֥ית כֶּֽלֶא׃הוא דיבר איתו בטוב ובכבוד, והעניק לו את הכיסא שלו, מעל הכיסאות של כל המלכים שהיו איתו בבבל.
וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ טֹב֑וֹת וַיִּתֵּן֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֗ל כִּסֵּ֧א הַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בְּבָבֶֽל׃הטיפול בכלא
הוא שינה את הבגדים של כלא, והוא אכל לחם באופן קבוע לפניו כל ימי חייו.
וְשִׁנָּ֕א אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י כִלְא֑וֹ וְאָכַ֨ל לֶ֧חֶם תָּמִ֛יד לְפָנָ֖יו כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃והמנה היומית שלו ניתנה לו מהמלך, יום אחר יום, כל ימי חייו.
וַאֲרֻחָת֗וֹ אֲרֻחַ֨ת תָּמִ֧יד נִתְּנָה־לּ֛וֹ מֵאֵ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽו׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מצור בבל על ירושלים
וַיְהִי֩ בִשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְמָלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֻכַדְנֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֧וּא וְכָל־חֵיל֛וֹ עַל־יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיִּ֣חַן עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֖יהָ דָּיֵ֥ק סָבִֽיב׃
וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצ֑וֹר עַ֚ד עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּֽהוּ׃
בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַיֶּחֱזַ֥ק הָרָעָ֖ב בָּעִ֑יר וְלֹא־הָ֥יָה לֶ֖חֶם לְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
וַתִּבָּקַ֣ע הָעִ֗יר וְכָל־אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֤ה ׀ הַלַּ֙יְלָה֙ דֶּ֜רֶךְ שַׁ֣עַר ׀ בֵּ֣ין הַחֹמֹתַ֗יִם אֲשֶׁר֙ עַל־גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ וְכַשְׂדִּ֥ים עַל־הָעִ֖יר סָבִ֑יב וַיֵּ֖לֶךְ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃
סוף מלכות צדקיהו
וַיִּרְדְּפ֤וּ חֵיל־כַּשְׂדִּים֙ אַחַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּשִּׂ֥גוּ אֹת֖וֹ בְּעַרְב֣וֹת יְרֵח֑וֹ וְכָל־חֵיל֔וֹ נָפֹ֖צוּ מֵעָלָֽיו׃
וַֽיִּתְפְּשׂוּ֙ אֶת־הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּעֲל֥וּ אֹת֛וֹ אֶל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָ֑תָה וַיְדַבְּר֥וּ אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּֽט׃
וְאֶת־בְּנֵי֙ צִדְקִיָּ֔הוּ שָׁחֲט֖וּ לְעֵינָ֑יו וְאֶת־עֵינֵ֤י צִדְקִיָּ֙הוּ֙ עִוֵּ֔ר וַיַּאַסְרֵ֙הוּ֙ בַֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם וַיְבִאֵ֖הוּ בָּבֶֽל׃ (ס)
וּבַחֹ֤דֶשׁ הַֽחֲמִישִׁי֙ בְּשִׁבְעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ הִ֗יא שְׁנַת֙ תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֑ל בָּ֞א נְבוּזַרְאֲדָ֧ן רַב־טַבָּחִ֛ים עֶ֥בֶד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם׃
חורבן ירושלים והגלות
וַיִּשְׂרֹ֥ף אֶת־בֵּית־יְהוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת כָּל־בָּתֵּ֧י יְרוּשָׁלִַ֛ם וְאֶת־כָּל־בֵּ֥ית גָּד֖וֹל שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃
וְאֶת־חוֹמֹ֥ת יְרוּשָׁלִַ֖ם סָבִ֑יב נָֽתְצוּ֙ כָּל־חֵ֣יל כַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר רַב־טַבָּחִֽים׃
וְאֵת֩ יֶ֨תֶר הָעָ֜ם הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת־הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֤ר נָפְלוּ֙ עַל־הַמֶּ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְאֵ֖ת יֶ֣תֶר הֶהָמ֑וֹן הֶגְלָ֕ה נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִֽים׃
וּמִדַּלַּ֣ת הָאָ֔רֶץ הִשְׁאִ֖יר רַב־טַבָּחִ֑ים לְכֹֽרְמִ֖ים וּלְיֹגְבִֽים׃
פירוק כלי בית ה' וגניבתם לבבל
וְאֶת־עַמּוּדֵ֨י הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁ֣ר בֵּית־יְהוָ֗ה וְֽאֶת־הַמְּכֹנ֞וֹת וְאֶת־יָ֧ם הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר בְּבֵית־יְהוָ֖ה שִׁבְּר֣וּ כַשְׂדִּ֑ים וַיִּשְׂא֥וּ אֶת־נְחֻשְׁתָּ֖ם בָּבֶֽלָה׃
וְאֶת־הַסִּירֹ֨ת וְאֶת־הַיָּעִ֜ים וְאֶת־הַֽמְזַמְּר֣וֹת וְאֶת־הַכַּפּ֗וֹת וְאֵ֨ת כָּל־כְּלֵ֧י הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר יְשָֽׁרְתוּ־בָ֖ם לָקָֽחוּ׃
וְאֶת־הַמַּחְתּוֹת֙ וְאֶת־הַמִּזְרָק֗וֹת אֲשֶׁ֤ר זָהָב֙ זָהָ֔ב וַאֲשֶׁר־כֶּ֖סֶף כָּ֑סֶף לָקַ֖ח רַב־טַבָּחִֽים׃
הָעַמּוּדִ֣ים ׀ שְׁנַ֗יִם הַיָּ֤ם הָֽאֶחָד֙ וְהַמְּכֹנ֔וֹת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהוָ֑ה לֹא־הָיָ֣ה מִשְׁקָ֔ל לִנְחֹ֖שֶׁת כָּל־הַכֵּלִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃
פירוט העמודים והשבויים
שְׁמֹנֶה֩ עֶשְׂרֵ֨ה אַמָּ֜ה קוֹמַ֣ת ׀ הָעַמּ֣וּד הָאֶחָ֗ד וְכֹתֶ֨רֶת עָלָ֥יו ׀ נְחֹשֶׁת֮ וְקוֹמַ֣ת הַכֹּתֶרֶת֮ שָׁלֹ֣שׁ אמה [אַמּוֹת֒] וּשְׂבָכָ֨ה וְרִמֹּנִ֧ים עַֽל־הַכֹּתֶ֛רֶת סָבִ֖יב הַכֹּ֣ל נְחֹ֑שֶׁת וְכָאֵ֛לֶּה לַֽעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִ֖י עַל־הַשְּׂבָכָֽה׃
וַיִּקַּ֣ח רַב־טַבָּחִ֗ים אֶת־שְׂרָיָה֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וְאֶת־צְפַנְיָ֖הוּ כֹּהֵ֣ן מִשְׁנֶ֑ה וְאֶת־שְׁלֹ֖שֶׁת שֹׁמְרֵ֥י הַסַּֽף׃
וּמִן־הָעִ֡יר לָקַח֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד אֲֽשֶׁר־ה֥וּא פָקִ֣יד ׀ עַל־אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַחֲמִשָּׁ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵרֹאֵ֤י פְנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצְא֣וּ בָעִ֔יר וְאֵ֗ת הַסֹּפֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א הַמַּצְבִּ֖א אֶת־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ הַֽנִּמְצְאִ֖ים בָּעִֽיר׃
וַיִּקַּ֣ח אֹתָ֔ם נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִ֑ים וַיֹּ֧לֶךְ אֹתָ֛ם עַל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָֽתָה׃
הַבְּרִית שֶׁל גְּדַלְיָהוּ בָּאָרֶץ
וַיַּ֣ךְ אֹתָם֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֧ל וַיְמִיתֵ֛ם בְּרִבְלָ֖ה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיִּ֥גֶל יְהוּדָ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃
וְהָעָ֗ם הַנִּשְׁאָר֙ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֣ר הִשְׁאִ֔יר נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּפְקֵ֣ד עֲלֵיהֶ֔ם אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָ֥ם בֶּן־שָׁפָֽן׃ (פ)
וַיִּשְׁמְעוּ֩ כָל־שָׂרֵ֨י הַחֲיָלִ֜ים הֵ֣מָּה וְהָאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי־הִפְקִ֤יד מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ אֶת־גְּדַלְיָ֔הוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־גְּדַלְיָ֖הוּ הַמִּצְפָּ֑ה וְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֡ה וְיוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָ֠רֵחַ וּשְׂרָיָ֨ה בֶן־תַּנְחֻ֜מֶת הַנְּטֹפָתִ֗י וְיַֽאֲזַנְיָ֙הוּ֙ בֶּן־הַמַּ֣עֲכָתִ֔י הֵ֖מָּה וְאַנְשֵׁיהֶֽם׃
וַיִּשָּׁבַ֨ע לָהֶ֤ם גְּדַלְיָ֙הוּ֙ וּלְאַנְשֵׁיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם אַל־תִּֽירְא֖וּ מֵעַבְדֵ֣י הַכַּשְׂדִּ֑ים שְׁב֣וּ בָאָ֗רֶץ וְעִבְד֛וּ אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְיִטַ֥ב לָכֶֽם׃ (ס)
סוף שלטון גדליה ושחרור יהויכין
וַיְהִ֣י ׀ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בָּ֣א יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְ֠תַנְיָה בֶּן־אֱלִ֨ישָׁמָ֜ע מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֗ה וַעֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֥וּ אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ וַיָּמֹ֑ת וְאֶת־הַיְּהוּדִים֙ וְאֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁר־הָי֥וּ אִתּ֖וֹ בַּמִּצְפָּֽה׃
וַיָּקֻ֨מוּ כָל־הָעָ֜ם מִקָּטֹ֤ן וְעַד־גָּדוֹל֙ וְשָׂרֵ֣י הַחֲיָלִ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יִם כִּ֥י יָרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י כַשְׂדִּֽים׃ (פ)
וַיְהִי֩ בִשְׁלֹשִׁ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְגָלוּת֙ יְהוֹיָכִ֣ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה בִּשְׁנֵ֤ים עָשָׂר֙ חֹ֔דֶשׁ בְּעֶשְׂרִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ נָשָׂ֡א אֱוִ֣יל מְרֹדַךְ֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל בִּשְׁנַ֣ת מָלְכ֗וֹ אֶת־רֹ֛אשׁ יְהוֹיָכִ֥ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה מִבֵּ֥ית כֶּֽלֶא׃
וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ טֹב֑וֹת וַיִּתֵּן֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֗ל כִּסֵּ֧א הַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בְּבָבֶֽל׃
הטיפול בכלא
וְשִׁנָּ֕א אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י כִלְא֑וֹ וְאָכַ֨ל לֶ֧חֶם תָּמִ֛יד לְפָנָ֖יו כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃
וַאֲרֻחָת֗וֹ אֲרֻחַ֨ת תָּמִ֧יד נִתְּנָה־לּ֛וֹ מֵאֵ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽו׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את השנים האחרונות של ממלכת יהודה, את נפילת ירושלים לידי בבל ואת הפירוק המוחלט של הממלכה.
מצור בבל על ירושלים
הטקסט מתאר את נפילת ירושלים תחת מצור נבכדנצר מלך בבל בשנה התשיעית למלכותו. המצור גרם לרעב כבד בעיר, עד שבסופו נפרצה החומה וחיי המלחמה עברו דרך שער גן המלך אל עבר המדבר.
סוף מלכות צדקיהו
חיילי בבל רודפים אחרי המלך צדקיהו בערבות ירח ותופסים אותו. המלך מובא אל מלך בבל בבבל, שם שחטו את בניו וגרמו לו לעיוור לפני שכבלו אותו בנחושת. בשנת השנים תשע עשר למלך נבוכדנצר, הגיע ירושלים נבוזראדן, שר הבמטבח של בבל.
חורבן ירושלים והגלות
הכוחות הכשדיים שרפו את בית ה', את בית המלך ואת הבתים בירושלים, והרסו את חומות העיר. רב-הטבחים נטל את שאר האנשים שנשארו בעיר ואת אלו שנפלו בקרב, וגם את שאר העם שהורלו לגלות. הוא השאיר בעיר כורמים וגובים.
פירוק כלי בית ה' וגניבתם לבבל
הפסוקים מתארים את השחתת כלי הבית ביהודה על ידי הבבלים. הכלי הנטל כולל עמודי נחושת, מכונות, וים הנחושת שהושברו לחלקים. בנוסף, נלקחו כלי שירות מנחושת וכלי זהב וכסף של רב הטבחים. כמות הנחושת הייתה גדולה כל כך, שלא ניתן היה לשקלה.
פירוט העמודים והשבויים
תיאור המבנה של העמודים בבית המקדש, וכן פירוט האנשים שנלקחו בשבי מהעיר ירושלים, בראשם הכהנים ופקידים צבאיים, והובלתם אל המלך בבל לרבלתה.
הַבְּרִית שֶׁל גְּדַלְיָהוּ בָּאָרֶץ
מֶלֶךְ בָּבֶל הַכּוֹהָה אֶת הַנֶּשֶׁם וְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הָאָרֶץ. הַמֶּלֶךְ הִשְׁאִיר כַּרְתִּי כְּדֵי לְשַׁמֵּר אֶת הָעָם שֶׁנִּשְׁאַר בְּיְהוּדָה, וְהִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ. שָׂרֵי הַצָּבָא בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה, וְהוּא הַבְטִיחַ לָהֶם לֹא לִירוֹא way וְלַעֲבֹד אֶת בָּבֶל כְּדֵי לִזְכּוֹת בַּשָּׁלוֹם.
סוף שלטון גדליה ושחרור יהויכין
הפרק מתאר את רצח גדליה על ידי ישמעאל בן נתניה, דבר שהוביל לבריחת העם למצרים מפחד הכשדים. לאחר זאת, מתואר שחרור המלך יהויכין מבית האסר על ידי מלך בבל אבול מרודך, שקיבל אותו בכבוד רב.
הטיפול בכלא
הפסוקים מתארים את התנאים שבהם שהה כלא תחת השגחת המלך. המלך שינה את בגדיו של כלא ונתן לו לאכול לחם באופן קבוע. בנוסף, המלך סיפק לו מנה יומית של אוכל לאורך כל תקופת שהותו.
הפרק מסתיים עם שחרורו של יהויכין מבית האסיר בבבל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
סכנת הגאווה והיעדר הענווה במנהיגות
״אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח. כִּי בָּאתָה לְךָ מֶמְשָׁלָה אַל תַּנַּח מִדַּת עִנְוְתָנוּתְךָ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַמֵּנִיחַ עִנְוְתָנוּתוֹ גּוֹרֵם מִיתָה לְעוֹלָמוֹ וְחַטָּאת לְדוֹרוֹ,״
הפסוק בקוהלת רבה מזהיר כי מי שזכה למנהיגות או לשלטון, אסור לו לוותר על ענוותנותו. חז"ל מזהירים שהתנשאות יוצרת פער בין המנהיג לעם, ומובילה למתות וחוטא. כדי להמחיש זאת, המדרש מביא את סיפורו של זכריה, שהתנהג ביהירות מעבר למעמדו ככהן ונביא ודיין, ודבר בבוז אל העם. ת akibat התנהגותו, העם רגם אותו בצו מצוות המלך. המדרש מדגיש כי מותו של זכריה היה שונה ממוות של בעלי חיים, שכן לא נהגו בדם צדיק כדם צב או איל. המדרש מציג גישה המקשרת בין גאווה של מנהיג לבין חרבן ירושלים, ומראה כיצד התנשאות המנהיג עלולה לעורר חמה ונקמה.
קוהלת רבה י׳:ד׳:א׳ ↗סדר המספרים בבישול המשתאות
״רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מֵהָדָא. וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׁלֹשֶׁת שׁוֹמְרֵי הַסַּף. מִיכָּן שֶׁמַּתְחִילִין בִּשְׁלֹשָׁה. וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרוֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ. מִיכָּן שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין״
בְּקֶצֶת הַדַּף מִן הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מְסַבֵּל אֶת הַדְּרָשָׁה עַל הַמִּסְפָּרִים הַמּוּזְכָרִים בַּמִּקְרָא. הוּא מְסַבֵּר לָנוּ מַדּוּעַ נִבְּרְחוּ הַמִּסְפָּרִים הַשּׁוֹמְרִים אֶת הַסַּף, הַמְּרוֹאִים אֶת הַמֶּלֶךְ וְהַמְּגַמְּרִים אֶת הַמְּנִיָּה, בְּאֶחָד אַחַד. הַסְּבָרָה זוֹ מְבִיאָה מִבּוּר הַמַּסְחָר וְהַמִּקְרָא וּמַדְגִּישָׁה בְּמַעֲלַת הַסֵּדֶר בַּמְּטַעֲמִים וּבַמְּנִיָּה. הַדְּרָשָׁה מְבִיאָה מִן הַתַּלְמוּד הַיְרוּשְׁלְמִי אֶת הַקֶּצֶת הַמִּסְפָּרִים שֶׁבַּמַּטְבֵּחַ. רַב טַבָּחִים לָקַח שְׁלֹשָׁה שׁוֹמְרֵי סַף, כִּי הַמְּנִיָּה מַתְחִילָה בַּשְּׁלֹשָׁה. אַחַר כָּךְ חָמֵשָׁה אֲנָשִׁים מְרוֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי מְנַשְּׂאִים וְנוֹתְנִים בַּחֲמִשָּׁה. וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מְגַמְּרִים בְּשִׁבְעָה אֲנָשִׁים מְרוֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי הַסְּיוֹם הוּא בַּשִׁבְעָה.
תלמוד ירושלמי סנהדרין א׳:ב׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
הקשר בין השבועה למעשה
״וידברו אתו משפט. נתווכח עמו על השבועה:״
הקטע מפרש את האירוע שבו צדוק הלך למקום הרצח כדי להרוג את יְהוֹיָקִים. לפי רש"י, הדיון שהתנהל שם לא היה רק ויכוח רגיל, אלא ויכוח משפטי על קיום השבועה שניתנה קודם לכן. רש"י מציע שהמילה "משפט" מתארת מצב של התמודדות הלכתית או משפטית בנוגע למחויבות לשבועה. הפרשנות הזו מסבירה את המניע מאחורי הדיון שנערך בסיטואציה המתוחה. חשוב לציין כי רש"י מציע הסבר ספציפי למילה המקראית, ואין מדובר בפרשנות מוסכמת על ידי כל המפרשים, אך היא מספקת הבנה עמוקה לאופי הוויכוח שהתרחש.
רש״י על מלכים ב׳ 25:6:1 ↗מַחֲבוֹת הַחַיִל בְּעֵת הַמַּצָּר
״כל שרי החילים. שיצאו מן העיר להחבא במצודות ובטינרים ובצורים וביערים:״
הַפֶּסַק מֵתְכּוֹנֵן לְתִיאֹרַת הַמַּצָּר בִּירוּשָׁלַיִם וְהַחַיִל הַיּוֹצֵא מִן הָעִיר. רַשִׁ"י מְסַבֵּל אֶת הַפֵּרוּשׁ לְמַעֲנֶה הַמַּצָּר, וּמַסְבִּיר לְאָנָשִׁים אֵיפֹה הָיוּ הַמְּבַדְּדִים. הוּא מְצַיין שֶׁכָּל שָׂרֵי הַחַיִל הַיָּצְאוּ מִן הָעִיר כְּדֵי לְהִתְחַבֵּא. הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהוּא מְצַיין הֵם מִצּוֹדוֹת, בְּטוֹנִים, בְּצוּרִים וּבַיָּרִים. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה הוּא פֵּרוּשׁ קְלָסִי שֶׁמַּחְבִּיל אֶת הַמַּצָּר וְהוּא מְבִיא תְּמוּנָה מֻצְרִית שֶׁל הַבְּרִיטָה הַמִּשְׁטָרִית שֶׁל הַחַיִל בְּעֵת הַמִּשְׁבָּר. רַשִׁ"י לֹא מְנַסֶּה לְהוֹסִיף רֶגֶשׁ אֶל הַטֶּקסט, אֶלָּא לְהַרְחִיב אֶת הַמִּלִּים הַקִּידוּשׁ כְּדֵי לְהוֹסִיף כֹּחַ לַתְּמוּנָה הַמִּשְׁטָרִית.
רש״י על מלכים ב׳ 25:23:1 ↗ההוצאה להורג של שרי המלך
״רב טבחים. שר על ההורגים במצות המלך:״
הקטע מביא מידע מתוך מצודת דוד על המלך מלכים ב׳, פרק כ״ה, פסוק שמונה. המקור מציין כי המלך נהג להוציא להורג את מי שביצע את הרצח במהלך משפט המצות. הפירוש מתמקד בפרטי החוק של המלך ובאופן שבו הוא פעל כלפי הרוצחים שעמדו למשפט. המקור מספק הרחבה על אופן ביצוע הדין שהיה נהוג על ידי המלך בתקופה זו.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 25:8:2 ↗מקום מושבו של גדליהו
״אל המצפה. מקום מושב גדליהו:״
בפסוק זה מופיע אזכור המקום שבו ישב גדליהו בן אחיקם. המצודת דוד מסביר כי המצפה הייתה המקום בו גדליהו התיישב וניהל את ענייני היהודים שנותרו בארץ לאחר חורבן ירושלים. הפירוש מתמקד בזיהוי הגאוגרפי של המקום. הוא מבהיר כי המצפה שימשה כמרכז של המנהיגות המקומית בתקופה ההיא, כחלק מהתיאור של המצב ביהודה לאחר כיבוש בבל.
מצודת דוד על מלכים ב׳ 25:23:2 ↗